מחלפות הראש

2958

סדרת שירים מתוך הספר ''פינה'' שיצא לאור בהוצאת ''קורות''.
יצירות אמנות • איריס ש. • יום ג', 11/3/2008, 0:47

1 בְּקַרְקָעִית הַכִּיּוֹר הַלַּח כִּבְכִי שָׁם פִּזְּרָה אִמִּי אֶת עֶרֶב שַׂעֲרִי הַחַם וְכָל אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הַרַכּוֹת הִתְרַפְּקוּ עַל מַחְלְפוֹת יַלְדּוּתִי. בַּשַּׁמְפּוֹ שֶׁגָּדַשׁ אֶת שַׂעֲרִי הִתְמַלֵּאתִי בּוּעוֹת־חָלָב צְפוּפוֹת וְנִיחוֹחַ תּוּת־שֶׁמֶשׁ כְּמוֹ הַגְּוָנִים הַמְּתוּקִים מִדָּם שֶׁל גְּלִידַת וִיטְמָן פּוּנְטְשׁ-בָּנָנָה אֲרוּזָה בְּמַלְבֵּן קַרְטוֹנִי צַר שֶׁקָּנִינוּ בִּימֵי שִׁשִּׁי בַּמַּכֹּלֶת שֶׁל רְפָאֵל מִכְּפָר שָׁלֵם לִפְנֵי שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ מִזִּקְנָה. הָיִיתִי בַּת שֵׁשׁ וְהָיוּ לִי כִּנִּים. לֹא רָצִיתִי שֶׁהַמּוֹרָה תֵּדַע אֶת כְּלִמָּתִי וְסֵרַבְתִּי לְאַבֵּד אֶת מַחְלְפוֹת הַשֵּׂעָר. אִמִּי, כְּמַעֲשֶׂה אִמָּהוֹת אוֹהֲבוֹת, נַעַנְתָה לְבַקָּשָׁתִי וְהִתִּיזָה בַּעֲדִינוּת עַל רֹאשִׁי קוֹטֵל חֲרָקִים K 300. אֲנִי בִּקַּשְׁתִּי. הִיא נַעַנְתָה. אַחַר שָׁטְפָה בַּשֵּׁנִית בַּוָּרֹד הַנִּגַּר בְּתוּלִין וְכַהֲלָכָה. לֹא חַשְׁתִּי כְּאֵב. הַכִּנִּים לֹא חָזְרוּ. אַהֲבָתָהּ שֶׁל אִמִּי מוּנַחַת עַל שַׂעֲרוֹת יַלְדּוּתִי כְּצִיּוּר שֶׁמֶן עַל בַּד, וְאֶת כִּתְמֵי מְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ רָאִיתִי וְעוֹדֶנִּי רוֹאָה. 2 בֵּין קִירוֹת חַדְרָהּ שֶׁל הַסַּפָּרִית הַזּוֹרְחִים בְּטַפֵּט אֲפַרְסְקִים עֲסִיסִיִּים שָׁם קוֹצְצוּ שַׂעֲרוֹתַי עַד דַּק. עַל פִּי הַחְלָטָתִי. קִבַּלְתִּי תִּשְׁעִים וָשֵׁשׁ בִּבְחִינַת הַמָּגֵן בְּלָשׁוֹן. רָצִיתִי יוֹתֵר. הָיִיתִי בַּת שְׁבַע עֶשְׂרֵה. בַּחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל בֵּין י"א לְי"ב. רֹאשִׁי הַמְּגֻלָּח לְמֶחֱצָה הָיָה בִּבְחִינַת דֶּלֶת פְּתוּחָה לְכָל מַשַּׁב רוּחַ מְמֻלְמָל. שְׁרִיקוֹת עֲלֵי הַצַּפְצָפָה כְּעוֹפוֹת טֶרֶף רוֹגְמוֹת הָיוּ בְּרֹאשִׁי וּבִקְרָבַי. בִּשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים שֶׁקָּדְמוּ לַמַּעֲשֶׂה לָמַדְתִּי פְּרָקִים בְּתוֹרַת הַדִּקְדּוּק הָעִבְרִי כְּדֻגְמַת חֹק עַגְבָנִיָּה וְחֻקֵּי חֲנֻכִּיָּה אֵצֶל דֹּב בֵּן אֱלִיעֶזֶר, הַמּוֹרֶה הַזָּקֵן לְלָשׁוֹן מִתִּיכוֹן חָדָשׁ, וּמִי שֶׁלֹּא נָכַח בְּשִׁעוּרָיו, לְעוֹלָם לֹא יֵדַע אֶת סוֹד הַחֻקִּים הַלָּלוּ. שְׁנָתַיִם לִפְנֵי שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ, הֵפִיחַ חַיִּים בַּהֶבְדֵּל הַחֲמַקְמַק שֶׁבֵּין "שְׁבוּעוֹת" לְ"שָׁבוּעוֹת" עַל סַפְסַל בֶּטוֹן מוּל הסִפְרִיָּה הַבֵּית־סִפְרִית. רֵיח טַבָּק חָרִיף עָלָה מִמֶּנּוּ כְּעוּגִיּוֹת לִיקֶר אָנִיס שֶׁנֶּאֱפוּ מִן הַגּוּף. "עוֹד שְׁנַיִם כָּמוֹךְ וּנְשַׁנֶּה אֶת הָעוֹלָם", כָּתַב לִי בְּאַחַד הַמִּבְחָנִים שֶׁהֶחֱזִיר. הֶעְדַּפְתִּי שֶׁלֹּא לִשְׁאֹל הָאִם הִתְכַּוֵּן בִּרְצִינוּת. קִצַּצְתִּי אֶת מַחְלְפוֹתַי, בֵּין הַשְּׁאָר, כְּמֶחֱוָה שֶׁל הַעֲרָכָה לְמִי שֶׁלִּמֵּד אוֹתִי לֹא לְהִתְבַּיֵּשׁ בָּעִבְרִית הַתִּקְנִית וּלְיָמִים חָדַלְתִּי לְהִתְבַּיֵּשׁ גַּם בַּזּוֹ הַתִּקְנִית פָּחוֹת. צִיּוּן הַמָּגֵן שֶׁלִּי שֻׁקְלַל בְּסוֹפוֹ שֶׁל עִנְיָן, אֲבָל זֶה כְּבָר לֹא הָיָה חָשׁוּב. כַּאֲשֶׁר נִכְנַסְתִּי לַכִּתָּה בְּרֵאשִׁית הַשָּׁנָה, אָמְרָה הַמּוֹרָה בְּקוֹלָהּ הַקָּפוּץ, "הוֹ, יֵשׁ לָנוּ תַּלְמִידָה חֲדָשָׁה!" וּלְאַחַר רֶגַע שָׁאֲלָה מְבֹעֶתֶת, "מֶה עָשִׂית לְעַצְמֵךְ?" מֶה עָשִׂיתִי לְעַצְמִי, מוֹרָתִי? - - וְיֵשׁ שֶׁנָּהֲגוּ בִּי אַחֶרֶת. סָבָתִי סָלְדָה מֵרָאשִׁים מְגֻלָּחִים, הֵן לְמִשְׁעִי וְהֵן לְמֶחֱצָה, בִּגְלַל זִכְרוֹנוֹת הַמִּלְחָמָה. הָיָה זֶה יוֹתֵר מִדַּי בִּשְׁבִילָהּ. יוֹתֵר מִדַּי. וּבְכָל זֹאת הִיא אָמְרָה לִי בְּקוֹלָהּ הָרַךְ, כְּמוֹ הַכַּר מְהֻדַּק הַנּוֹצוֹת שֶׁסָּחֲבָה מִפּוֹלִין עִם צִיּוּר הַשֶּׁמֶן שֶׁל יוֹם נִשּׂוּאֶיהָ הָאֻמְלָלִים וְעִם תַּצְלוּם הַיַּלְדּוּת הַיָּחִיד שֶׁל בִּתָּהּ (אִמִּי), "אִירִיסְ'לְ, שַׁיְנֶה אִינְגָלֶה, חִדּוּשׁ זֶה טוֹב וְזֶה יָפֶה לָךְ כָּכָה." אֶת הַכַּר הֵבִיאָה לִי סַבְתָּא בְּמַתָּנָה כְּשֶׁמָּלְאוּ לִי שְׁנָתַיִם, וְרֵיח קוֹלָהּ הַחַם כְּעוּגַת הַתַּפּוּחִים הַשְּׁחוּמִים שֶׁרַק הִיא יָדְעָה לֶאֱפוֹת עוֹדֶנּוּ מֵגִיחַ מִשָּׁם לְעִתִּים. חָמֵשׁ שָׁנִים לִפְנֵי שֶׁנִּפְטְרָה הֶחֱמִיאָה לִי סַבְתָּא עַל שַׂעֲרִי הַקָּצוּץ, וְאַהֲבָתָהּ אֵלַי כְּאַהֲבָתִי אֵלֶיהָ – עוֹדֶנָּה תְּלוּיָה וְעוֹמֶדֶת כְּנֹעַם קִלּוּחַ הָאֵשׁ בֵּין צַלְעוֹתַי. 3 בִּבְשַׂר הָאֲפַרְכֶּסֶת שֶׁהִנְשִׁיב בִּי אַהֲבָה כַּאֲשֶׁר אַךְ זֶה הִכַּרְנוּ שָׁם סִפַּרְתָּ לִי מְשָׁעֳשָׁע בְּקוֹל הַקָּרָמֶל הַחַם שֶׁלְּךָ שֶׁדִּגְדֵּג אֶת כַּפּוֹת הַיָּדַיִם, שֶׁכַּאֲשֶׁר נוֹתֵן בְּךָ הַזְּמָן סִימָנִים שֶׁל שִׁנּוּי, אַתָּה נוֹהֵג לְגַלֵּחַ אֶת שַׂעֲרוֹת רֹאשְׁךָ. בַּהֶמְשֵׁךְ לָמַדְתִּי אֶת טַעַם שַׂעֲרוֹתֶיךָ כְּשֵׁם שֶׁלָּמַדְתִּי אֶת טַעֲמָם שֶׁל כָּל הַמְּקוֹמוֹת הָאֲחֵרִים שֶׁהָיוּ זָבִים יֹפִי וְשִׁירָה. שִׁירָה וְיֹפִי שֶׁבּוֹכִים בִּגְלָלָם. וּלְבַסּוֹף רֵיח הַמֶּנְטָה הָאָפֵל שֶׁבָּקַע מִשַּׂעֲרוֹתֶיךָ דִבֵּר בִּי בִּמְקוֹמְךָ עַד מַעֲרֻמָּיו. דֶּרֶךְ הַבָּשָׂר הַקָּשֶׁה שֶׁל הָאֲפַרְכֶּסֶת שָׁם אַחֲרֵי הַפְּרֵדָה הַשְּׁקֵטָה שָׁאַלְתָּ לִשְׁלוֹמִי. בְּקוֹל חָלוּל וְלַח אָמַרְתָּ, "גִּלַּחְתִּי אֶת שֵׂעַר רֹאשִׁי." "אַתְּ לֹא תְּזַהִי אוֹתִי," הִזְהַרְתָּ. וְלֹא הוֹסַפְתָּ. לֹא זִהִיתִי כִּי לֹא אִפְשַׁרְתָּ לִרְאוֹת, אֲבָל עֶרְוַת פָּנֶיךָ הַמְּחֻדָּשִׁים עוֹמֶדֶת בְּדִמְיוֹנִי, מְרֹהֶטֶת בְּסַגְּפָנוּת תַּקִּיפָה – צֶמֶד שְׁרַפְרַפִּים בּוֹעֲרִים בָּעֵץ מִטָּה צָרָה מְאֻנֶּכֶת בַּתָּוֶךְ וְסַפָּה אֲרֻכָּה בִּמְאֻזָּן. שַׂעַרְךָ הַגָּזוּז, אֲהוּבִי, כָּעֵת גַּג רְעָפִים דַּקִּים מְכַסִּים עַל חֲפָצִים שִׁמּוּשִׁיִּים עֲרוּכִים בְּבֵיתִיּוּתָם לִכְבוֹד אִשְׁתְּךָ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָבְרָה לְהִתְגּוֹרֵר בְּךָ זֶה לֹא מִכְּבָר.

פרסומים אחרונים במדור "יצירות אמנות"

Drops a Sprig in Silence

דליה אפרת • יצירות אמנות • 4/8/14 • 134 תגובות
אש וכפור

דליה אפרת • יצירות אמנות • 13/5/14 • 28 תגובות
הכפור משחק בכוחו

דליה אפרת • יצירות אמנות • 31/1/14 • 84 תגובות

הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

we are impressed

473767

mousomer

יום ד', 12/3/2008, 12:52

אמא שלך ריססה לך את הראש ב K300? איפה היתה המועצה לשלום הילד?

ברצינות, החלק הראשון היה קצת שטאנצי מדי לטעמי (השיטה הזו של לכתוב רשימת מכולת של זכרונות ילדות היא קצת לעוסה מדי). אבל הסיפור עובד. נשאבתי פנימה.

תודה.

we are impressed

473769

איריס ש. • בתשובה לmousomer

יום ד', 12/3/2008, 13:12

תודה מאוזומר על תגובתך. לגופו של עניין ולגופה של תגובה אומר להגנתי, שאני זו שביקשה והפצירה ואכן רוססתי קלות בקצוות שערותיי בקוטל החרקים הצהוב והמוכר. מאז, ראה זה פלא, שערי פורח ומלבלב ברון ובגיל נטול חרקים זעירים מרובי רגליים.

we are impressed

473770

האייל האלמוני • בתשובה לmousomer

יום ד', 12/3/2008, 13:38

אני לא קורא שירים בד''כ (למעשה, השירים המתפרסמים באייל מהווים אחוז משמעותי מהשירים שקראתי מאז סיימתי את ביה''ס התיכון), ואולי משום כך סגנון הכתיבה לא נראה לי שטאנצי ולעוס. אהבתי את השירים מאוד, יותר משירים אחרים שהתפרסמו באייל - ובעיקר את החלקים דמויי הפרוזה וזרם התודעה. בהצלחה.

we are impressed

473799

איריס ש. • בתשובה להאייל האלמוני

יום ד', 12/3/2008, 22:13

אייל אלמוני יקר, תודה גדולה על מילות העידוד. אין דבר משמח עבור אדם שכותב לקבל שבחים מן הסוג שחלקת לי. עשית לי את הערב הזה ועל כך תודתי לך.

שערך הארוך נערה

473785

מיקי מילר

יום ד', 12/3/2008, 16:02

איריס שלום,

יהיה זה מוגזם לבקש ממך להתפייט עוד על גבי השירים?!

אני מניח שהבחירה שלך בשֵׂעָר כאביזר מרכזי בשלושת השירים באה ממקום מאד אישי. איך נעשה מצבור התאים המתים הזה למשהו כל כך חושני דווקא וכמעט הרה גורל אצלך?! - אני מבין, שזה סוג השאלות ממין "למה התכוון המשורר", שפוטרים אותו כמו שתמיד פוטרים קלישאה. אבל, במקרה הזה את המשוררת, אפשר תנסי לנבור קצת בעצמך כדי להשיב? אני מקווה שזה לא כרוך בהתערטלות מיותרת או בהתקרחות. חלילה.

שערך הארוך נערה

473802

איריס ש. • בתשובה למיקי מילר

יום ד', 12/3/2008, 22:42

מיקי! קודם כל תודה על תגובתך. שנית, האינך יודע שכותבי שירה דווקא אוהבים להתפייט על שירתם? היה לי פעם מרצה באוניב' שנהג לומר כקונטרה לתגובות התלמידים על התרשמויותיו הכלליות והלא פרטניות בעליל לשירים רבים, ששירים אינם לימונים סחוטים, אז לא אפרוט משיריי פרוטה לפרוטה, אני גם לא בטוחה אם זה אכן יעניין מישהו, כי כאשר נותנים לשיר לדבר בעד עצמו, עפ"י רוב - טווח האפשרויות והמשמעויות שלו יהיה רחב יותר. "לדבר על" יהיה כמו לעשות אדפטציה מספר לסרט, יש ויתורים, יש מחיר. למה לנו? (אלא אם אתה רטוריקן גדול ואני לא כזאת). אני כן אומר, אם לחזור מעט אחורה בזמן, שהשירים הללו נכתבו לפני כשנתיים וחצי בתהליך כתיבה אינטנסיבי ומרוכז יחד עם עוד כמה עשרות שירים בעלי נימה אוטוביוגרפית מאוד, שירים "שקופים" שלא מנסים להתחכם יותר מדיי עם שכלולים ספרותיים או תודעה צינית (שדווקא הולכת חזק היום בטרנד הפואטי לדעתי), שרוכזו להם יחדיו. אני לא רואה בשיער "מצבור חיים מתים", כלשונך, מה לעשות שכמה עוגני זיכרון משמעותיים למדיי בחיי נקשרו בסוגיית מחלפות השיער או הראש והרגשתי צורך לתת לכך ביטוי פואטי, שימחיש רגשות שעלו וצפו בי עם הרגעים ההם של אהבה געגוע עצב וכאב, שלושה שירים שהם שלוש תחנות בזמני חיי, יחד עם אנשים יקרים לי, חלקם לצערי כבר לא איתי, וכל המתואר אכן התרחש, זו הביוגרפיה שלי, אלה הם חיי.

473787

האייל האלמוני

יום ד', 12/3/2008, 16:47

השירים פורשים פיסת חיים ונוגעים אל הלב, ותודה לך על הרגעים האלה.

את בטוחה שסבתא באמת אמרה "שַׁיְנֶה אִינְגָלֶה"?

תודה

473803

איריס ש. • בתשובה להאייל האלמוני

יום ד', 12/3/2008, 23:03

אייל יקר, תודה על מילותיך. שנית, אני פועלת עפ"י הזיכרון הסובייקטיבי שלי, לעיתים הוא אינו עומד ביחס 1:1 עם ההארד קור של המציאות, על כן, ייתכן שזה היה "שיין אינגלה". לצערי, סבתי כבר אינה בין החיים, אבל הקול שלה, טוב הלב הקטיפתי שלה, הנוכחות שלה ומאגר הזכרונות ממנה כ"כ חשובים לי ויקרים לי, שהביטוי הספציפי לא כ"כ חשוב, בסופו של דבר. רציתי להעביר אווירה יותר מאשר דקדקנות לשונית (כשהענינים הלשוניים דווקא כן יקרים ללבי, כפי שכבר תואר בשיר).

משהו בשביל מישהי

473809

האייל האלמוני • בתשובה לאיריס ש.

יום ה', 13/3/2008, 9:05

נו טוב, יפה. מכל מקום - "אינגעלע" זה ילד - בן זכר, ועפ"י ההקשר גם עלם, נער, בחור צעיר ‏¹. ברבים - אינגאלאך/אינגלעך. ואילו ילדה, בת ממין נקבה - מיידעלע, ובנות רבות - מיידאלאך/מיידלעך. ייתכן שסבתא אמרה אינגעלע פעם אחת, מיד אחרי התספורת הקצוצה - לאמור, כמין אמירה שבקריצה, שהילדה מזכירה ילד. ייתכן גם שהשתמשה מדי פעם ב"אינגעלע", באופן כללי, כשם קיבוצי לילד/ה, אך ספק, היות שמקובל השימוש בשם קיבוצי משותף לילד בזכר ונקבה גם יחד - קינד ("איריס'ל, מיין קינד.."), וברבים - קינדערלאך ‏². סביר בעיני שאמרה - "שיינע מיידעלע", "ילדה יפה" - אולי יותר מ"אינגעלע" - "ילד יפה" - אבל מה אני יודעת :-) .

לא שזה כל כך חשוב, כל זה, הרי העניין הוא, כמובן, האווירה האנושית המלאה אהבה וטוב, שאותם הצלחת להעביר באופן מופלא הנובע מחום הלב ומשיב חום אל הלב ואל הלבבות, אלא שאני - שפת היידיש קצת יקרה לליבי, וכאן נמצאה לי הזדמנות להעניק (להזכיר?) משהו זעיר ממנה למישהי...

‏¹ כמו שאומר הקומיקאי היהודי-אמריקאי פייבוש פינקל (Picket Fences) ביידיש, קצת אמריקאית גם היא: "איך בין שוין וידער סינגל, פינקט אזוי וי א אינג'ל.." - "שוב אני רווק, כמו בחור צעיר". http://www.youtube.com/watch?v=cDu0-jPoDd0&featu...

‏² כמו בשירו הידוע של מרק ורשבסקי על החדר שבו מלמד הרעבע ילדים קטנים, קליינע קינדערלאך, את האל"ף-בי"ת (במציאות סיפור החדר היה לעיתים קרובות הרבה פחות מתוק, אבל מי שואל). http://www.youtube.com/watch?v=JkS3cZntDTY&featu...

ולסיום: סליחה על הנודניקיות.

משהו בשביל מישהי

473813

ברקת • בתשובה להאייל האלמוני

יום ה', 13/3/2008, 10:02

‏² שמעתי גם ששרים פשוט "קליינע קינדערען", בלי תוספת החיבה.

משהו בשביל מישהי

473816

איריס ש. • בתשובה לברקת

יום ה', 13/3/2008, 10:18

טוב, אז תודה על שתי התגובות האחרונות. השפה היידית חשובה גם לי כמי שגדלה על שיחות ביידיש בין האמא לבין הסבתא (והשאלה "ווס הייצך בדייה" סליחה אם עיוותתי את הכיתוב - הפכה לרפריין אצלנו בבית...) וכמי שכל המשפ' מצד אמה דיברה ביידיש כשפת אם. בדיוק אתמול קניתי לאמי 3 תקליטורים ביידיש, אחרי שהרגשתי שהיא מתגעגעת לתקליטי הילדות הישנים שלה ביידיש שאין לנו היכן להקשיב להם בבית. אגב, סבתי ז"ל ובעיקר סבי ז"ל פנו אליי מעת לעת בלשון זכר ובכל מקרה, גם כשברחו להם מילים ביידיש בשטף השיחה העברית, מעולם הם לא פנו אליי בכינוי מיידלע, דווקא הכינוי הזה מזכיר לי נשכחות לא טובות, אולי בגלל הניכוס שלו לימים (בידי וייצמן ותקרית אליס מילר שרצתה להיות טייסת). בכל מקרה, לקחתי לתשומת לבי את ההערה/הארה ואני מודה לכם על תשומת הלב.

משהו בשביל מישהי

473818

האייל האלמוני • בתשובה לברקת

יום ה', 13/3/2008, 11:22

טוף, עכשיו ספרתי: "קינדערלאך" מופיע בשיר המקורי של ורשבסקי ארבע פעמים, כולל ה"קליינע קינדערלאך", שכבר הזכרתי, ופעמיים, בבית השלישי ובבית הרביעי, כאשר המלמד מרצין ומסביר לתלמידיו את חשיבות הלימוד - "קינדער".

"קינדער", זוהי צורת הריבוי התקנית, המקורית, אבל ככלל, נראה לי שבמילה המסויימת הזאת, ילדים, ה"לאך" עבר ממעמד של תוספת חיבה למעמד סיומת כמו-רשמית. ב"קינדר" השתמשו ההורים אולי יותר כשקצת כעסו או כשדיברו על נושאים רציניים, כשכינסו את ילדיהם ע"מ להזהירם מפני סכנות אורבות וכו'. לתחושתי, הדבר קשור בצורך הנפשי להבדיל בין המילה היידית (והילדים היהודיים) לבין Kinder ו-Kindern בשפת המקור הגרמנית (הרבה לפני השוקולדים של פררו האיטלקית).

יינג ויאנג

473842

ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה להאייל האלמוני

יום ו', 14/3/2008, 7:47

לא מקובל יותר לכתוב "יינגלע", "יינגאלאך" וכו'?

יינג ויאנג

473845

האייל האלמוני • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר

יום ו', 14/3/2008, 10:29

לא חושבת שמקובל יותר. בגוגל "אינגעלע" מופיע הרבה יותר מ"יינגעלע", ונדמה לי שכך גם אצל ש. אנסקי, מחבר "הדיבוק" (לא שאני מומחית גדולה, אבל זה בערך מה שזכור לי מלפני שנים). גוגל, כידוע, אינו מהווה סמכות, אבל הוא יכול לתת אינדיקציה לגבי נפיצות השימוש. כותבים בשתי הצורות. "אינגעלע" הוא הצורה התקנית, זו השאובה מן הגרמנית, ו"יינגעלע", או "יינגל" - זו הקשורה יותר ב*אופן ההגייה* באזורים נרחבים במזרח אירופה. פייבוש פינקל, זה מהקישור שנתתי, שנולד בניו-יורק למשפחה יהודית שהיגרה, כרוב יהודי ניו-יורק דאז, ממזרח אירופה - הוגה "יינגל", ואולי היה נכון לכתוב כך אבל נטיתי לאיות ה"רשמי" יותר.

יינג ויאנג

473850

ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה להאייל האלמוני

יום ו', 14/3/2008, 12:08

מילון ויינרייך שלי גורס ש"יי-" הוא הכתיב הראשי, וב"אי-" הוא מפנה ל"יי-". דווקא נראה לי ש"יי-" הוא תעתיק ישיר יותר מה-"ju" הגרמני, ורוב המילים שבאופן חד-משמעי מתחילות ב"אי" הן אלו שבגרמנית מתחילות ב-i או ב-ü.

יינג ויאנג

473861

דורון הגלילי • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר

יום ו', 14/3/2008, 16:17

יש להיח שאכן ''יינגלע'' הוא הכתיב התקני, כמו ששמה של השפה הוא ''יידיש'', אלא שכמו שבדיבור מכנים את השפה ''אידיש'' (ובעברית אידית), כך גם הילד בתעתיק דיבור הוא אינגלה (כן, בה''א בסוף, כמו בייגלה).

יינג ויאנג

473884

ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה לדורון הגלילי

שבת, 15/3/2008, 6:16

הכתיב וההגייה "אידיש" (הגייה? מי עוד הוגה בכלל א', באיזושהי מילה?) הם תועבה. ולמרות שזה לא קריטריון מכריע בדברים האלה, נחמד לגלות שווֹקס גוּגלי מסכים.

אידית? זה כבר שעטנז: למה לא ללכת בעקבות עוזי אורנן, שרואה גם ב"יידיש" תועבה (על משקל "אינגליש"), ולומר "יהודית"?

יינג ויאנג

473991

האייל האלמוני • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר

יום א', 16/3/2008, 15:35

יידיש זה קיצור של יידישע טאייטש (judische deutch) - גרמנית יהודית, בגרמנית (או יידיש).

יינג ויאנג

473866

האייל האלמוני • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר

יום ו', 14/3/2008, 18:16

נו, אז הם בודאי צודקים :-) (ומה שנאמר לי נאמר לפני שנים רבות ואולי לא מתוך מומחיות אלא מתוך המנהג, או מסיבות אחרות כלשהן)

יינג ויאנג

473875

האייל האלמוני • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר

יום ו', 14/3/2008, 19:59

קרוב מבוגר שלי אומר שזה התחיל פשוט מעניינים של נוחיות. אפשר להגיד משפט פנייה עם אינגלה, אבל קשה להגיד בדיבור שוטף ''אה אינגל'' בלי לעשות הפסקה בין שתי המילים, כך שאם מדברים באופן טבעי זה בין כה יוצא ונשמע כמו ''אה יינגל'', אז יש כאלה שגם כותבים ככה.

יינג ויאנג

473883

ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה להאייל האלמוני

שבת, 15/3/2008, 6:15

יותר סביר לדעתי שזה פשוט בעקבות המקור הגרמני (ובמקור הגרמני ההסבר של הקרוב שלך לא תופס, כי שם ''איין יונג'').

יינג ויאנג

473892

האייל האלמוני • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר

שבת, 15/3/2008, 10:08

לא יודעת, ההסבר של קרוב שלי הגיוני בעיני ולא רק בגלל שהוא קרוב שלי אלא בגלל שכללית אני חושבת שחיי היום יום קובעים את הדיבור ולא ניתוחים מהסוג שאתה עושה או שאפילו ניתוחים שעושה שמלומד שכותב מילון, עם כל הכבוד. וזה נכון לגבי היידיש יותר מאשר לשפות אחרות, כי היידיש התחילה, אם אני ל טועה, כשפה של העם הפשוט, ורק בשלב מאוחר התחילו לכתוב בה ונוצרה ספרות ותרבות.

אני אנסה להסביר לך למה אני מתכוונת. כשאיזה יהודי היה עומד בחנות שלו באיזה שטעטל במאה התשע עשרה ומנסה למכור לבחור צעיר סדינים בהנחה, יותר סדינים ממה שהבחור התכוון לקנות, הוא היה אומר לו כדאי לך, כי כשייוולד לכם אה-יינגל אתם תצטרכו יותר סדינים. ולא נראה לי שהוא ועוד אלף יהודים כמוהו בסיטואציה כזאת חשבו על הגרמנים באותו רגע. ואותו יהודי בדיוק, כשהוא היה נח את מנוחת הצהריים שלו והילדים למטה היו עושים לו רעש, הוא היה אומר להם אינגלך לכו מכאן. אינגלך ולא יינגלך, כי לא נשמע לי כל כך שמישהו יתחיל מילה ראשונה במשפט ב''יי'', עם חיריק, בלי שום מילה שהיתה לפני כן. אם תגיד את זה לעצמך בקול רם, אני חושבת שתרגיש למה אני מתכוונת. אז כשהוא היה אומר אינגלך לכו מכאן, הוא לא היה אומר להם אינגלך לכו... רגע רגע עוד אל תלכו, תנו לי קודם לחשוב איך הגרמנים היו אומרים את המילה הזאת ביחיד לפני כמה מאות שנים, עוד לפני שהמציאו את היידיש. הוא פשוט היה מדבר וזהו. וככה, כשהרבה אנשים דיברו בצורה שנוחה להם, זה מה שקבע את הדיבור וגם בטח השפיע בסופו של דבר על הכתיבה אצל אנשים פשוטים, לא דוקא באקדמיה אבל אצל אנשים פשוטים ורגילים.

יינג ויאנג

473893

דורון הגלילי • בתשובה להאייל האלמוני

שבת, 15/3/2008, 10:29

החילוף בין יו"ד חרוקה לאל"ף חרוקה הוא חילוף די שגור בשפה המדוברת, הן ביידיש והן בעברית (ולא רק האשכנזית). כך אצל כל יצחק הכותב את כינויו "איציק", וכל ישראל המתקרא "איסי" (או "איזי").
יש גם פתגם עברי עתיק שהוא אביה הקדמון של האימרה ש"כל הסינים נראים אותו דבר"‏¹, והוא "לכל היוונים אותם פנים". ביידיש הפכו היוונים של ימי בית שני לאיבאנים של מזרח אירופה‏².

___
‏¹ מה שכמובן ממש לא נכון.
‏² אלעס איבונים העבס די זעלבע פונים (במגבלות (חוסר) שליטתי ביידיש)