 |
אמא, שכחתי כיצד בועטים! | 950 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "מוזיקה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
"יכול להיות שהתלהבנו יותר מדי מ"גאולה"" מה את שחה. הכצעקתה. התלהבת מהשיר הפופי הזה ? מגיע לך. כל מי שהולך על גבול הפופי-רוקי, שלא יתפלא שהוא מגיע לעמק המתקתקות הנאלחה. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונו מן הסתם ל''גאולה'' האלבום, ולא רק ל''גאולה'' השיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש להחליף בתגובתי הראשונה והנאורה את המילה ''שיר'' במילה ''אלבום''. כמו כן ניתן להחליף כל מילה אחרת במילה ''אלבום'', או לחלופין בכל מילה אקראית אחרת שבה תחפצו, אתם והתולעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שהשעמום שלך אופטימי, ולא פאטאלי כפי שנשמע. שים לב לגישה- עדיף ללכת עם חיוך על הפנים, ככה גם יצאו תגובותיך פחות משעממות ויבשות. על כל פנים- אם אתה קורא ל*אלבום* "גאולה" של רודנר פופי-רוקי, אז אקח את המילה שלא שמעת אותו כמעט ומעולם. אתה יודע למה השיר גאולה היה הרדיו? אכן, כי הוא פופי. הוא תופס. האם שמעת עוד שירים מאותואלבום של רודנר שהגיעו למקום כל כך גבוה במצעדים? (מלבד "אין רוק'נ'רול בעברית", אבל פרובוקציה תמיד תשאר פרובוקציה). תיארתי לעצמי שלא. *האלבום* "גאולה" של חמי רודנר מציג אולי כל דבר מלבד פופ. זה רוק, זה בלוז, זה סול, זה אולי אפילו סווינג קצת. כל דבר אפשרי שיעלה על דעתך. אבל פופ? הו, לא. פופ זה כבר לא. זה אולי כל מה שלא תופס עם גלגל"צ. היה שלום, תמצא תחביב. :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע איך הגיע "בואי ניפרד" במצעדים (איזה מצעדים?), אבל ברדיו הוא הושמע ללא הרף. והנה, הו נוסטלגיה מתוקה!, ויכוח ארוך וממצה בין י. ניר לניר י. סביב השורה שבכותרת: תגובה 4678 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקושי 7 שורות במאמר מוקדשות לביקורת פרופר על האלבום החדש, וגם הן דשות שוב ושוב באותו רעיון. מבקרים רציניים (למשל באתר www.allmusic.com) מתייחסים בכובד ראש לכל שיר, מעלים נימוקים משכנעים ומפורטים ולא מבזבזים שורות על העלאת זכרונות מאלבומיו הקודמים של האמן. הדבר הטוב היחידי במאמר זה הוא סגנון הכתיבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, יכול להיות שבאמת גלשתי יותר לנושאים אחרים, אך דומני שמטרת הכתבה בעצם היתה להראות עד כמה השתנה הרודנר בין אלבומו הראשון לחדש. ובזאת אני מקווה שהצלחתי. א. "ביקורת רצינית", וזה נאמר ממני כאחת שקוראת לא מעט ביקורות בזמנה הפנוי וגם התפוס, היא לאו דווקא זו הנכתבת לפי הקריטריונים אותם ציינת. דווקא,- התייחסות לכל שיר משעממת עד טירוף לרוב, ומעלה תוצאה של ניתוח איברים פנימיים של אלבום במקום סקירה האמורה לעורר רצון לשמיעה בקרב הקוראים. ב. האם שמעת אותי מציינת מתישהוא שאני "מבקרת רצינית"? אולי אמרתי ולא שמתי לב... -נעמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס. המאמר הזה לא פורסם עדיין. תעשו כאילו לא קראתם אותו. הוא יפורסם, כמו שכתוב למעלה, ב-12. אז מה אתם קוראים עכשיו? הזיות. הזיות של עורך שלא ישן מספיק... (סתם, לא, עזבו. דברו על זה. עם נעמה הסליחה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז להתעלם מהלינק "לרכישת האלבום במיתוס"? :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הופ הופ טרללה גדלתי בשנה ואני עכשיו בת חמש עשרה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך האלבום של אסף-איך-קוראים-לו שהיה באיפה הילד ? יצא לי לשמוע את "קליפורניה" - ממש לא מרשים - אין בזה שום דבר מרגש או מיוחד. בריטני ספירס, לעומת זאת, משתבחת ככל שהזמן עובר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כן, בייחוד סרטה החדש... מסתבר שהיא אופה בנוסף לכל! טוב יותר מוודי אלן ופולנסקי) לא ידעתי שיצא לאסף דיסק. מעניין... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שביל בחלב- הרכב מסוקלי בסיגנון האתנו- ג'אז במוסיקת עולם תתקיים בחיפה במועדון מרתף 10 רח' ירושלים 23 הדר ביום שישי 19/04/2002 שעה 2200 שווה וכדאי נסים 052-444734 הערה: ראה כתבה באייל הקורא "עוד ויהדות"כתב ירדן ניר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפעם הבאה שאתה מפרסם מודעה כזו במקום כל-כך לא רלוונטי, אני מוחק אותה מיד. סתם שתדע. אני בקושי מוכן שתפרסם אותן במקום הכן רלוונטי (כלומר, במאמר של ירדן) - גם שם זה מעצבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד לא הקשבתי לאלבום "מלנכוליה אהובתי", אבל רק נותר להגיד שלא צריך לחפש את החתרנות או את הבעיטה בממסד אצל חמי רודנר . הרוק הישראלי ניזון מהשוליים, הוא אולי זרם שוליים במהותו, ואני אומר את זה בגאווה ,לא כל דבר צריך להיות דואט עם אחינועם ניני ,למרות שרודנר מרבה להופיע בתיאטרון תמונע הקטן שמייצג תרבות שוליים מסוימת- הוא מיינסטרים והוא יודע את זה, ו"איפה הילד" היו להקה מצליחה שהיתה מיינסטרים בתקופה בה המיינסטרים קיבל יותר דיסטורשן גם מטעמי אופנה. לכן לא צריך לפתח קינה לעבר המפואר, צריך פשוט לחפור בין ערמות הדיסקים בשוליים כמו שהיה צריך לחפור באלנבי כדי למצוא את פורטיס בסוף שנות השבעים, מבחינת הסאונד גם גאולה היה הליכה ברורה לכיוון מלודי יותר ורך, אולי רודנר היה רוצה להיות דון קישוט של הרוק אבל הוא לא היה אף פעם, אולי הוא קלט את זה כשהוא שר את "אין רונקנרול בעברית"- שיר שיותר מהווה פורקן לדימוי שלו בעיני, וגם אם הוא היה הופך לדי ג'יי כמו אסף אמדורסקי זה לא היה משנה. בברכת גיטרה בס תופים יום עצמאות שמח (גם את זה ביטלו) אחלה כתבה נעמה :) נסיך הלאות והשפל עידו הראל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Your critic is well written. I never listened to the guy but you sound very convincing. Would you like to send the tape to me?
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי אני רוצה להיתנצל על שגיאות הכתיב אני עיוור וצג הבראיל שלי די דפוק אני שנים עוכב אכר המוסיקה של רודנר אודה ואדבדה אין לי שום אלבום בביית אבל החברה לשעבר של חבר שלי היתה מאין פריקית שלו והיתה הולכת ל 82 הופעות בחודש וכך ששמעתי כול אלבום של הזמר הנל וכול אלבום של איפה הילד שהיתה להכה נחמדה אבל לא ממש מפילה אבל גם זה עניין של טעם בכול מיקרה האלבום של חמי לא מנשה לומאר שום דבר חדש וגם לא ממש מחדש מה שמעצבן אותי אצלו בשנים האחרונות זה שהוא מנשה לההיות מבין גדול וליסגור ערבים שמוקדשים לבלוז לרוק מיתקדם ובערבים האילה הוא נותן את התחושה של אני מבין הכי טוב פה מה זה רוק מיתקדם אתם לא אז אם הוא כול כך מבין ברוק מיתקדם ובבלוז איך זה שהאלבומים שלו ואני מדבר על שניהם מלאים סכרין מישחריות ואין להם שום קשר למוסיקה מורכבת ומתוחכמת? גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין כל הדברים שמאחדים אותנו סביב מדורת השבט נדמה כי השמצת אלבומו האחרון של חמי רודנר הוא החביב שבהם. כולם מדברים על ההדרדרות שלו מאז ימי "איפה ילד", כדאי שתבינו שאין מה לעשות, איפה הילד מתה. לפחות עד למופע האיחוד הבא. ונראה לי שדווקא תוצר הלוואי שלה מביא בשורה חדשה. אכן, "גאולה" היה אלבום מאלף, אבל ההטפלות הזו ל"מלנכוליה" פשוט מגוכחת, אדם לא חייב להיות תמיד מלא פרובוקציות או מחאות לסוגיהן השונים, חמי רודנר מציג כאן תהליך שעבר, סוג של התבגרות ושירי האהבה שבדיסק לא מזכירים לי ולו כהוא זה שירי אהבה דביקים, אלא דווקא שירים נוגעים ללב, עם טעם וניחוח קצת שונים מזה שהורגלנו להם עד עתה. ואתם יודעים מה? זה אפילו די טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיחור מה אני מביא פה תגובה שכתבתי בזמנו בפורום מוסיקה ישראלית של YNET לביקורת הזו: נתחיל בזה שאני חושב שאת הדיסק השני של חמי רודנר צריך לשמוע כמה פעמים בשביל לגבש דיעה. גם אני אחרי שמיעה ראשונה לא הייתי בטוח מה אני מרגיש לגביו. אבל דווקא אחרי כמה שמיעות, הדיסק grows on you, כמו שאומרים. אתה מתחיל להרגיש את המבנה שלו, להתחבר לשירים שלו. "חמי שכח איך בועטים חזק", היא כותבת ומזכירה בנוסטלגיה את "גאולה". ובכן, אם צריך לציין מה ההבדל העיקרי בין "גאולה" לבין "מלנכוליה", מבחינתי הוא הרגיעה. ב"גאולה" בחמי היתה בערה כלשהי שבאה לידי ביטוי בשירים. מן להט, חוסר מנוחה, שהוא הצליח להעביר היטב. "מלנכוליה אהובתי" תופס אותו במצב אחר. כפי שכותבת מלכיור בעצמה, הוא התבגר. מה לעשות שעכשיו הוא קצת נרגע, לא ממהר לבעוט, נמצא במצב של "בית ושני חתולים". גם ארקדי דוכין כבר לא כותב ש"זמן טוב להתאבד עכשיו" והוציא דיסק מפויס ורומנטי. ההבדל הוא שכשרודנר בוחר לא לזייף צעקה, אלא להוציא תמונת מצב של מצבו הרגוע כרגע, הוא עושה את זה הרבה יותר טוב מדוכין ב"להרגיש". "דיסק חסר תועלת שיוותר מיותר על המדף" היא כותבת, ומוסיפה לבסוף "חבל על כל שקל". לא שווה שקל, נעמה? "משיח קרטון" שהזכרת לא שווה את השקל שלך? ומה עם "מלאכים נופלים" היפה? הדואט המרגש עם יהודית רביץ (אה, סליחה, זו "סכריניות איומה" או במילים אחרות: "מלודיות נעימות? איכס! הבו לנו דיסטורשן בכל מחיר!") ובכלל, איך זה שבביקורת על דיסק כמעט ולא מוזכרים השירים מתוכו? אולי זה כי בפזילה ברורה, ברורה מדי, לסגנון הכתיבה של "וואלה תרבות", שקוטל במהרה ובקלילות ובלי לתת נימוקים ראויים, גם הביקורת הזו ב"איל" מתעמקת דווקא בעטיפת הדיסק, ממש כמו הביקורת של ניסן שור על "האחר" של סחרוף? למה להתמודד עם הטקסטים והלחנים לעומק כשאפשר לכתוב על האדידס של חמי? כעקרון, אין לי בעיה עם ביקורות חריפות. יש לי בעיה עם ביקורות חריפות שלא מנומקות מספיק. לא שומר רודנר אנוכי, אבל כמישהו שאוהב את הדיסק הזה (אם כי מודה ש"גאולה" הוא הישג מרשים יותר) ושמעוניין לשמוע דיעות מנומקות שסותרות את דעתו, אני כמעט לוקח את זה כעלבון לאינטיליגנציה שבמאמר ביקורת על דיסק, ההתייחסות אליו מגיע רק שלוש פסקאות קצרות לפני הסוף (החל מ"אז הגיעה מלנכוליה אהובתי"). נראה לי שגם נעמה מלכיאור נפלה לאותו פח של המבקרים הקודמים של הדיסק. אלו שלא מסוגלים להתמודד עם המשוואה: "מלודיות ומיין סטרים לא בהכרח שווה רע". אני הייתי מציע לה לחזור למדף עליו השאירה את "הדיסק חסר התועלת", לשמוע אותו עוד כמה פעמים בראש פתוח יותר ואח"כ להחליט אם הוא שווה שקל, או לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא יעזור לכם המוסיקה הישראלית מס...ה. יש פה רק אחד ששוה אבל אזניים להם ולא ישמעו. במיוחד אתה אסף שחושב את עצמך לכזה אציל בטעמך המוסיקאלי אתה חירש |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילן וירצברג | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושבת שזה נכון לדעתי הדיסק החדש של חמי הוא מהמם ואני מאוד אוהבת אותו במיוחד את חיים טובים, מלנכוליה אהובתי, ועוד שיר ששכחתי איך קוראים לו אבל הוא הולך ככה: כשאני איתך אני איתך וכשלא אני לא עכשיו אני אוהב אותך ומחר אני לא לא יודע מה יהיה אם טעינו אז סליחה בלי סליחה אין אהבה בני אדם סך הכל הם סולחים על הכל בכל מקרה גם אם הדיסק קצת דביק אני חושבת שהשירים מאוד יפים וממש לא כמו פופ מגעיל ואמריקאי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |