מה מהבאים יש לך יותר בבית? | 835 | |||||||||||||||||||||||||||||||
|
מה מהבאים יש לך יותר בבית? | 835 | |||||||||||||||||||||||||||||||
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
לאחרונה אוםף הכלים המלוכלכים התחיל לתפוח אף הוא. |
|
||||
|
||||
ובזכות הצורב מאיים מספר הדיסקים להאמיר על מספר הספרים. |
|
||||
|
||||
יש יותר בבית שלי, או יש לי יותר? כי, בתור בית דו-לשוני, יש אצלנו הפרדה ברורה בין הספרים שלו והספרים שלי, מה שלא כל כך תקף לדיסקים (אם כי אני לא אגע באוסף הג'ון וויליאמסים שלו גם במלקחיים עשויות מכסף(1)). בספרים, לעומת זאת יש הפרדה מובהקת שמגיעה עד לויכוחים סוערים על עותקים נפרדים של "שר הטבעות"(2). האמת היא, שבכל חלוקה יש יותר ספרים מכל דבר אחר. כולל בלטות, גרגרי אורז או מולקולות אויר. (1)קניתי זוג מלקחים מכסף במיוחד בכדי שיהיה לי במה לא לגעת בדיסקים של ג'ון ויליאמס. (2) אני מעדיפה, כמובן, את המקור העברי, בעוד שהאמריקאי הפרימיטיבי שלי מתעקש על התרגום לאנגלית. |
|
||||
|
||||
המהדורה האנגלית הרבה יותר מוצלחת מהמקור העברי. כנראה שיש לד''ר רעואל הרבה מה ללמוד מג'ון. |
|
||||
|
||||
כמו ההבדל בין הגירסה האמריקאית למקורית Humpty Dumpty sat on the wall, אולי בגלל שאליס אמרה שזה יותר מדי ארוך בשביל שיר.
Humpty Dumpty had a great fall, All the king's horses and all the king's men, Couldn't put Humpty Dumpty together again. [USA] Couldn't put Humpty Dumpty in his place again. [Lewis Carroll] |
|
||||
|
||||
אתה צוחק? ואם לא, יש הבדלים נוספים בין המקור והתרגום לארה"בית? (למשל: In autumn, when the leaves are brown,
Take pen and ink, and write it down. In fall, when the leaves are brown, Take pen and ink, and write it down. ( |
|
||||
|
||||
לא של אמא אווזה? חיפושון קצר באינטרנט מעלה את הגרסה הבאה - Humpty-Dumpty sat on a wall,
Humpty-Dumpty had a great fall; Threescore men and threescore more Cannot place Humpty-Dumpty as he was before. |
|
||||
|
||||
מה שמזכיר לי שרק לאחרונה (לפני כשנה) גיליתי את פו הדב באנגלית והוקסמתי עד כדי כך שגנבתי אותו מהספריה (לא נכון, ביקשתי מהם לחייב אותי). אין בכלל מקום להשוואה בין התרגום לעברית למקור הנפלא. |
|
||||
|
||||
אותו הדבר קרה לי עם הרוח בערבי הנחל קראתי את שלושת התרגומים לעברית שיצאו ואני גם זוכר עו ד תרגול לא רישמי של מותי בראכן ששודר ברדיו אבל אין כמו המכור המקור ממש מדהים ומיוחד אגב התרגום שהכי קרוב למקר הוא של יעל רנן שגם תרגמה מצויין את יוליסס |
|
||||
|
||||
אני הייתי בטוח שיהיה רוב מוחץ לדיסקים. ספרים לוקח יותר מידי זמן לקרוא - כמה ספרים כבר אפשר לקרוא? אי אפשר לקרוא ספרים בנהיגה, אי אפשר לקרוא ספרים תוך כדי הרדמות - בכלל, אי אפשר לקרוא ספר ולעשות עוד משהו תוך כדי (חוץ מלאכול, אולי). אז נראה לי הרבה יותר הגיוני שיהיה יותר מוזיקה. מה גם שטל התעקש על חלוקה לספרי קריאה וספרי עיון, מה שחתך את האוסף הפרטי שלי בערך בחצי לכל כיוון. לדיסקים בכלל לא הייתה תחרות... |
|
||||
|
||||
כאילו, האייל ה''קורא''... |
|
||||
|
||||
אני קורא עיתונים. אם היינו עושים את הסקר הזה לפני שנה, הייתי בוחר ב''עיתונים ישנים''. הייתי מפנה עיתונים מהחדר שלי במעונות בערך אחת לשלושה חודשים. היום כבר אין לי מנוי. |
|
||||
|
||||
חדשות מעצבנות אותי. העיתון היחיד שאני קוראת הוא Le Point כדי לשפר את הצרפתית הקלוקלת שלי. בעיתונים כולם יודעים הכל יותר טוב מכל אחד אחר והכל מהר מהר והכל מבלי לעצור רגע כי בעוד שעה יש דד ליין ובעוד שעתיים זה כבר לא חדשות. |
|
||||
|
||||
אי אפשר לקרוא ספר תוך כדי אוכל, כי אז נופל האוכל ומלכלך את הספר. לעומת זאת אפשר וכדאי לקרוא ספר בשירותים (זמן איכות אמיתי...) |
|
||||
|
||||
כשאין אף אחד בבית, אני פשוט מגביר את הווליום ומשאיר את הדלת פתוחה. בעצם, אולי עדיף שאני לא אספר את זה... |
|
||||
|
||||
כשאשתי לא בבית אני מכניס את הרדיו לשרותים. |
|
||||
|
||||
ולנו יש רדיו קבוע בשרותים. הדרך הקבועה של בעלי להעיר אותי (הוא קם ב-5 ואני ב-6 ) היא להדליק את גל"צ על ווליום גבוה ולצאת מהבית (אחרי חצי שעה של תרגילי טאי צ'י). אני מתעוררת למציאות העגומה כל בוקר תוך הקשבה לחדשות. אם אין פיגוע, זה בונוס. |
|
||||
|
||||
מה פירוש "אי אפשר לקרוא ספר תוך כדי אוכל"? איזה שקר! אפשר גם אפשר, ואפילו רצוי. ___________ מדהים לאילו רמות של קורדינציה אפשר להגיע כשרוצים להספיק הרבה דברים בבת אחת. |
|
||||
|
||||
אפשר בהחלט ואף רצוי לקרוא בזמן האוכל (רק לא קטעים מגעילים על ניתוחי גופות מספרים של סו גרפטון). הרוטב לא נוזל על הספר, אם מעמידים אותו על מעמד ספרים מיוחד (19 ש"ח בדיונון). לקרוא בשירותים מצביע על שני דברים: 1) על חוסר כבוד מוחלט לסופר וליצירתו. 2) על עתיד מלא טחורים (כן, קריאה בשירותים גורמת לטחורים. וגם התעצבנות בישיבה). |
|
||||
|
||||
התגובה שלך מזכירה לי את הספר ''ארוחה ערומה''. טיפוח טחורים יכול להוסיף רבות לחוית הקריאה בו, לא שהטחורים שלי זקוקים לטיפוח, מצבם מצוין, תודה. |
|
||||
|
||||
הידעת? לפי חכמי היהודים, אין להכניס ספרים עבריים (וגם עיתונים עבריים) לחדר השירותים, מפאת קדושת האותיות העבריות. לא נמסר מה דינה של רשימת הרכיבים המודפסת על גבי שפופרת משחת השיניים. |
|
||||
|
||||
אכן חילול הקודש. וצחצוח שיניים בשירותים נשמע לי כמעט כמו לאכול בשירותים, שזה כבר גובל בפרברטיות מסויימת. |
|
||||
|
||||
אבל מה יעשה מי שבביתו חדר השירותים הוא גם המקלחת (ולהיפך) ולא שני חדרים נפרדים? |
|
||||
|
||||
איש טוב אחד שבדק את מידת הנקיון של חלקים שונים בבתים מגוונים, אמר שאם חייזרים היו באים לכדה''א ומסתכלים על בית ממוצע, הם היו חושבים שאת שותה מהאסלה ומשתינה בשירותים. מסתבר שבני אדם, בד''כ, הרבה יותר קפדניים על הניקיון בשירותים מאשר במטבח, וכך קורה שהאחרון הרבה פחות הגייני מהראשון. |
|
||||
|
||||
אני אמנם לא שותה מהאסלה, אבל אני בהחלט משתינה בשירותים. מעולם לא חשבתי שיש בזה משהו חריג. |
|
||||
|
||||
החתולים שלי שותים לפעמים מהאסלה (מבצע אקרובטי מרשים בפני עצמו) ובד"כ זה אומר, ששוב שכחתי להחליף/למלא להם מים. |
|
||||
|
||||
נו, קטנוניות כזאת. אז חירבשתי את כל הרעיון... את יודעת טוב מאוד שהתכוונתי לכתוב ''בכיור של המטבח'' במקום ''בשירותים''. המפף. |
|
||||
|
||||
כן, למען האמת אני באמת יודעת טוב מאד למה התכוונת, אבל לא הצלחתי להתאפק... ככה זה כשיש יותר מדי זמן פנוי. לא שאני מקטרת חלילה. אני בעד. |
|
||||
|
||||
נשמע לי כמו קוריוז לא מבוסס (שלא לומר לא נכון). |
|
||||
|
||||
אני קורא ספרים כל הזמן בכול מקום אפשר לימצוא אותי עם טיף בכיס וקלטות של ספרים בטיק גם שאני רץ על הליכון הקושר אני קורא ספרים זה מעביר לי את זמן השעמום הזה משום מה בשרותים דוקא אני לא יכול ליקרוא אבל קרה לי לא פעם שקראתי באוטובוס ואני קורא הרי מוקלט ונחנקתי מצחוק תוך כדי ואנשים לא הבינו מה קרה לעיוור המטורף, איך זה שהוא צוחק והוא לא עושה כלום תוך כדי. הבעיה אם הספרים המוקלטים שהם לא תמיד משכפים כלפעמים כרין רע יכול להפוך ספר טוב לסיוט |
|
||||
|
||||
מענין שאצל רוב הקוראים היתרון הוא לספרי קריאה. אצלי רוב הספרים הם ספרי עיון, באופן מוחץ. נראה לי שכך זה בקרב הדוסאים למיניהם. |
|
||||
|
||||
בתור לא דוס באופן מוחץ, גם אצלי יש רוב מוחץ לספרי עיון, בעיקר פילוסופיה. אבל ברגע שגיליתי שספרים (מטעמי חיסכון אני קונה באינטרנט) מגיעים לכדי 69.5 מסעיף ההוצאות שלי, התחלתי לקחת ספרים מהסיפריה באופן קבוע (זאת, למרות האזהרה בתחילת ספריו של קרוי "ספריות ההשאלה שודדות בעזרתך את פרי עמלם של סופרים ומו"לים". האירוני הוא שלקחתי את ספריו בסיפריה). השאלה היא האם אתה מחשיב ספרי קודש (שמטרתם היא להראות לדוס השכן שלך שאתה לא פחות דוס ממנו. 99% מהספרים לא יורדים מהמדף העליון בסיפריה) כ "ספר עיון". |
|
||||
|
||||
כמובן שאני מחשיבם כספרי עיון. מטרתם אינה להראות דבר לדוסאי השכן (אין לי שכנים דוסאים) אלא לשמש אותי כשאצטרך. |
|
||||
|
||||
"מטרתם אינה להראות דבר לדוסאי השכן" - כנראה שעדר דתיי-המחמד שלי שונה מהותית ממך. חוץ משישה-שיבעה ספרים פופולריים (מורה-נבוכים וכו') רוב הספרים מונחים כבר שנים במדפים העליונים. ניסיון להוציא אותם הוא חסר תועלת; הם כבר דבוקים (בדבק מיוחד אותם מפרישים ספרים בכריכה קשה לאחר כשנתיים של חוסר תזוזה). |
|
||||
|
||||
בשבילי, אלבום מוזיקה (דיסק, תקליט) לוקח הרבה יותר זמן מספר. כי כדי לחוות ספר, מספיק לי לקרוא אותו פעם אחת, בדרך כלל. כדי לחוות תקליט, אני צריך לשמוע אותו הרבה פעמים. ואכן, הגורם המגביל את רכישות הדיסקים שלי אינו הכסף, אלא הזמן החסר לי כדי לשמוע אותם כמו שצריך. ובכל זאת, תשובתי היא אלבומי מוזיקה, ובהפרש עצום: יתרון העונג שיש למוזיקה אצלי על פני ספרים הוא עד כדי כך ענק. בעצם, גם רכישת ספרים מוגבלת אצלי על-ידי גורם הזמן. ובזמן הפנוי שאין לי אני מעדיף כמעט תמיד מוזיקה על פני ספר. אבל אם הסקר הזה בא ללמד על תרבות הפנאי שלי כקורא אייל, התשובה החסרה אצלי היא "חלונות פתוחים של האייל"... |
|
||||
|
||||
בשלוש שנים האחרונות קניתי שני דיסקים לעצמי (כלומר לא במתנה). שניהם בחודש האחרון ושניהם של אותו מוזיקאי רחוב ניו יורקי שנקרא דיויד איפוליטו (1) וידוע בד"כ כ- "That guitar man fron central park" חוץ מזה - מאז שהשלמתי את סט הסונגבוקס של אלה פיצג'ראלד לא מצאתי דיסק שרציתי. |
|
||||
|
||||
מדוע אתה כותב "מידי"? אני מניח, כמובן, שכתבת כך בכוונה תחילה. האם תכתוב גם "מימני אליך"? או "מיעולה לעולה כוחנו עולה"? הרי זו אותה מ"ם... |
|
||||
|
||||
הרגל קלוקל. |
|
||||
|
||||
הוא לא יכתוב ''מיעולה'', משום שיש לנקד בצירה ולא בחיריק, נוקדן שכמוך. |
|
||||
|
||||
השור צודק, יש לנקד בשווא. שגיתי משום שכשחיפשתי דוגמאות עלה לפני שרגא פרידמן באחד מ''תפקידי הסוכנות'' שלו והגה זאת בחיריק ובהדגשה, ונפלתי בקסמו. אין בכך כדי לסתור את העובדה שהעברית השגורה בפי בהחלט לא חפה משגיאות. |
|
||||
|
||||
ואי ואי ואי איזו נפילה איומה. בדרך כלל אני מתגאה בניקוד מושלם. לא יודע מה נפל עלי. |
|
||||
|
||||
רגע מה אני מתנצל אני צדקתי ולא אתם. הכוונה ''מעולה'' בחולם בע' (מעולה לעולה כוחנו עולה) ולא ''מעולה'' בשורוק. לרגע חששתי שטעיתי. כמעט הצלחתם לבלבל אותי. |
|
||||
|
||||
לא שאלתם במה משתמשים יותר, אלא מה יש בבית ... |
|
||||
|
||||
כן, אבל אפילו שאני קונה בערך פי שלושה ספרים משאני קורא, הרי שרכישת הדיסקים שלי היא הרבה יותר תכופה - פשוט משום שיש לי יותר זמן עבורם. כמה כבר אפשר לשמוע את אותו הדיסק? |
|
||||
|
||||
את סרג'נט פפר והתקליט הלבן של הביטלס שמעתי להערכתי יותר מ-400 פעם כשהם יצאו בשעתו על תקליטי ויניל (ועל הפטפון הדפוק שהיה לי, באמת היה צריך להקשיב הרבה פעמים כדי להתחיל להבחין בפרטים שבפלייבק). דיסק מהשנים האחרונות שמתקרב למספר כזה של שמיעות ואולי אף עובר אותו Night in the City, צ'רלי היידן (בס) קני ברון (פסנתר). הופעה חיה מושלמת, רגוע, ומה-זה מוסיקלי. בשנים שכתבתי עבודות לאוניברסיטה תמיד התנגן ברקע איזה ויוולדי או באך (בין היתר, הפרטיטות בביצוע הקלאסי של גלן גולד), פה כבר מדובר במאות רבות מספור של השמעות, אבל איני בטוח שזה ממש נחשב להאזנה כי את העבודות הצלחתי להשלים, לאמור, כנראה שלפעמים לא הייתי מרוכז במוסיקה. בשעת כתיבת הודעה זו מתנגן אצלי ברקע "ז'אק לוסייה מנגן דיביסי" (פיוז'ן של קלאסי וג'ז), דיסק מעולה; וכנ"ל הביצוע שלו לקטעים של סאטי. |
|
||||
|
||||
אם כבר חשיפה אישית: קני ברון עם דייב הולנד ודניאל הומייר הם טריו מדהים. ראיתי אותם בפריז בבר אפל בקרב קהל עצום של חמישה אנשים - סוג של חוויות שאפשר למצוא רק בג'אז. ופסנתר ובס - מעט שונה, אבל אין כמו קרלה בליי וסטיב סוולו. |
|
||||
|
||||
כשהייתי בקנדה, הייתי בהופעה של איזו להקת רוק אלטרנטיבי כלשהי בפאב אפלולי, כשהקהל כלל אותי, את הסאונדמן, ואת שני הברמנים שיצאו החוצה. במהלך ההופעה הגיעו שתי בחורות שכנראה הכירו את חברי הלהקה, אבל אפילו הן יצאו החוצה עד מהרה. באמצע ההופעה, עצר הסולן ופנה אל איש הסאונד, ושאל אותו אם יש טעם להמשיך. הוא הצביע ישירות עלי, ואמר שצריך לתת לי תמורה לכספי (לא שילמתי גרוש, כמובן). הסולן ניהל איתי דיאלוג קצר (היי, מאיפה אתה? ישראל? מה באמת? וואו, זה נורא רחוק! נכון. טוב, אז אני אקדיש לך שיר על מלחמה. (לעצמי) יו, תודה.). אחרי זה, כמובן, כבר לא יכולתי להמלט. בסוף ההופעה, המתופף ניגש אלי והודה לי שנשארתי עד הסוף... |
|
||||
|
||||
כן, אבל השמות שציינתי הם של ענקי-ג'אז בין הגדולים שחיים היום. השווה זאת ללראות הופעה של הצ'ילי-פפרס עם עוד חמישה אנשים. |
|
||||
|
||||
רוב השירים והתקליטים שלו רוויים במנייריזם, ברצון המביך והמעצבן לחקות אחרים, ביצר האקסטרוברטי שלו להיות "גדול" בסגנון ההגשה, בשימוש בקול, ובגימיקים הבידוריים שהוא זורע לעבר הקהל כל הזמן. לאחרונה קניתי שני תקליטים שמראים את היכולת האמיתית והכנה שלו כאמן רציני של שירי פופ-ג'אז ושל בלדות ושירי "סטנדרט" מהרפרטואר האמריקאי הקלאסי (פורטר, גרשוויין). האחד שמו The Wham of Sam שלמרות שמו הוא תענוג לאוזן. השני הוא תקליט בו דיוויס שר רק בליווי הגיטרה של אלמאידה. מומלץ למי שאוהב שירת ג'אז על גבול הבלדות של שנות ה-40-60, כמו פרנק סינטרה, בינג קרוסבי, טוני בנט ואחרים. |
|
||||
|
||||
ראיון על ג'יילס מרטין, בנו של ג'ורג' מרטין, על הוצאה מחודשת של האלבום סרג'נט פפר. ג'יילס מספר שרוב העבודה והמחשבה של מהנדסי הקול הושקעה בהכנת גירסת המונו הראשונה שנשכחה די מהר כשיצאה גירסת הסטריאו. עכשיו הוא חזר לגירסת המונו על התיעוד הנרחב שלה וניסה לחפות על הפגמים וקיצורי הדרך שנעשו בגירסת הסטריאו. בין השאר הוא מדגים כיצד נעשו שינויים מכוונים במהירות ההקלטה וההשמעה כדי לשנות את גובה השירה של פול מקרטני (להצעיר אותה), או עמעום התופים כדי שלא לגרום למחט לקפוץ על על התקליט. |
|
||||
|
||||
תודה על הלינק. בדיוק אתמול בלילה הקשבתי ביוטיוב לראיון טרי עם ג'ף אמריק, טכנאי האולפן של הביטלס ב"סרג'נט פפר", לרגל יובל החמישים לאלבום שחל בימים אלה. גם הוא מדבר (באיזור 33:00) על זה שגירסת המונו המקורית היתה הרבה יותר מושקעת מגירסת הסטריאו המקורית, ומוסיף שהוא התחלחל כשהוא שמע את אחת מגירסאות ה-reissue החדשות, שלכאורה היתה משופרת מהבחינה הטכנית, אבל בעצם פיספסה את הכוונה האמנותית (אני לא חושב שהוא התכוון לגירסה ההכי אחרונה, זו שג'יילס מרטין מדבר עליה). לפני כמה חודשים קראתי את האוטוביוגרפיה של אמריק, שנקראת Here, There, and Everywhere - מומלץ ביותר למי שמתעניין בהיסטוריה של הביטלס, ובפרט בהיבטים הטכניים של עבודת האולפן שלהם. בעיניי זה ספר הרבה יותר מוצלח מהאוטוביוגרפיה של ג'ורג' מרטין. כתבתי עליו טיפה במקום אחר. ועכשיו אני רואה, בתגובה שאתה מגיב לה, ששמעון גלבץ משבח את Night in the City של צ'רלי היידן וקני ביירון. אני הייתי בהופעה שבה הוקלט האלבום הזה! (כלומר באחת מהן - האלבום הוא לקט של קטעים משלושה ערבים). בטח יש בהקלטה מחיאות כפיים שלי. זה היה באירידיום הישן בניו יורק, בביקור הראשון שלי בעיר. היו זמנים. |
|
||||
|
||||
הקשבתי לראיון עם אמריק, מעניין ביותר (נשמע קצת כמו חקירה משטרתית, לא?), ועם השוונג המשכתי לפרק הראשון של תוכנית BBC על התקליט בהגשת מרטין פרימן (מה- Office). משם שלפתי שתי חידות קטנות: 1. איך מתקשר מאמר ישן שלי הקומיקאים שאמא ואבא לא ירצו שתכירו לסרג'נט פפר? 2. מה רינגו סטאר למד בעבודה על התקליט? |
|
||||
|
||||
2. זה קל: שחמט. 1. הקשר הוא שגם דאדלי מור עבד עם ג'ורג' מרטין? (הכל מהראש - לא נכנסתי לקישור ל-BBC שבתגובה שלך, ולא גיגלתי שום דבר.) |
|
||||
|
||||
2. כן. הוא סיפר שהיה לו הרבה זמן פנוי בגלל ששאר חברי הלהקה הקליטו קולות (למרות שאמריק מספר שרינגו עבד הכי קשה כי הוא היה צריך לתופף לאורך כל ההקלטות. אולי מדובר על שני פרקי זמן שונים). 1. קרוב. דאדלי מור ופיטר קוק היו חלק מרבעיית beyond the fringe (קטע שלהם שממש רלוונטי לימינו), והקהל שנשמע בתחילת שיר הנושא של סרג'נט פפר הוקלט בהופעה שלהם. |
|
||||
|
||||
בוא ואספר לך כמה אפשר לשמוע: אטום הרט מאדר של פינק פלויד: הרבה. והזרוע עוד נטויה. אני מדבר על סדר גודל של שנים, 7-8. את לייט אז א פדר של צ'יק קוריאה גם הצלחתי לטחון איזה שנתיים וחשבתי שאוכל להמשיך עוד הרבה, עד שהשמעתי אותו לשני חברים שאמרו לי שזה נשמע כמו מוזיקה מספינת האהבה. מאז לא שמעתי אותו יותר פעם אחת אפילו. |
|
||||
|
||||
ממש סינדרום מורדוך, כפי שסיפר עליו ילקוט הכזבים. מורדוך הדייג לקח את חבריו לשיט לילי בכינרת. הם התחילו לצחוק עליו ואמרו "אתה לא גבר, זרוק את מנורת הלוקס למים". מודוך ניסה להתנגד ואמר שהלוקס זה הפרנסה שלו ומה פיתאום שהוא יזרוק אותה למים. החברה המשיכו ללחוץ "אתה לא גבר, נראה אותך זורק את הלוקס". מורדוך התעצבן "אני לא גבר?" וזרק את הלוקס למים וצרח "אז מי לא גבר, הא?" והחברה השיבו "אתה לא גבר, כל אחד יכול להשפיע עליך" |
|
||||
|
||||
ממש סינדרום סאורון, כפי שסופר עליו בבית הקולנוע. סאורון השר לקח את חבריו לפונדו בהר הדין. הם התחילו לצחוק עליו ואמרו "אתה לא גבר, אין לך טבעת כמו לנו". סאורון ניסה להתנגד ואמר שהטבעות זה סתם בשביל היופי ומה פתאום שהוא יצטרך אחת. החבר'ה המשיכו ללחוץ "אתה לא גבר, נראה אותך עושה טבעת אחת". סאורון התעצבן "אני לא גבר?" ועשה לעצמו טבעת וצרח "אז מי לא גבר, הא?" והחברה כרתו לו את האצבע עם הטבעת. עם כאלה חברים מי צריך אויבים. |
|
||||
|
||||
Though I own more reading books than reference books, I have recently been taking quite a bit of the latter out of campus libraries.
|
|
||||
|
||||
ספרי קריאה אפשר להשאיל מהספריה, מחברים, מחברים של חברים... כשזה נוגע לספרי עיון, אתה לעולם לא יודע מתי תזדקק לו. וכמובן, לספרי קריאה יש את הנטייה המופלאה להעלם אצל חברים של חברים. הממ... גליונות נשיונל ג'יאוגרפיק יכולים להחשב כספרי עיון? |
|
||||
|
||||
אני קורא ספרי עיון כמו ספרי קריאה, למעשה, ולכן לא מפריע לי כשאין לי אותם נגישים. |
|
||||
|
||||
למרות שמספר הספרים שהשאלתי לחברים טובים שנשבעו לי שיחזירו וכמובן לא, רב על מספר הנמצאים. באשר לדיסקים, מה תעשו לעניים שאין להם CD ? אגב אם יש מישהו שיש ברשותו השיר של נינה סימון Don't smoke in bed אשמח לקבל קלטת (בתשלום, כמובן). ולעניין שהוא לחלוטין מחוץ לנושא, אבל מציק לי מאוד לאחרונה. ניתן לקרוא לו שאלה של אמונה. חברה מאוד יקרה שלי, צרפתיה קתולית מאמינה, עשתה לפני כשנתיים מסע צליינות לספרד, למקום שנקרא SANTIAGO DE COMPOSTELA. היא יצאה מאזור הבאסקים הצרפתי למסע של חודשיים בן 1000 ק"מ. הנתיב נקרא EL CAMINO (הדרך, בספרדית) ומשובץ באתרי ארוח שמתפרנסים מן הצליינים. כיוון שהדרך אמורה להיות סגפנית, האתרים המארחים הינם נטולי אמצעי מותרות. במהלך הנתיב פגשה צליינים נוספים והמשיכה את הדרך עימם. פגשתי אותה בפריס יומיים לאחר ששבה. היא רזתה מאוד, גילחה את שיער ראשה ונראתה כמעט שקופה, מוארת מבפנים, עם זוהר בעיניים שעורר בי קינאה. מייד עם שובה, קרתה לה שרשרת של אירועים רעים: החבר שלה חזר לחברתו הקודמת, מקום העבודה שלה, RAYCHEM, ניקנה ע"י TYCO שפיטר מאות אנשים, ביניהם אותה, והיא נאלצה למכור את ביתה בפאתי פריס. [מאמר מוסגר ואישי: מי שמואס בקיטש דביק מוזמן לדלג. שנה קודם לכן היא אירגנה כנס בינלאומי של RAYCHEM באילת וכבונוס קיבלה סופשבוע זוגי בהילטון תל אביב, שאותו ביליתי איתה, פגישה ראשונה לאחר שנים רבות מאז קיימברידג'. את סוף השבוע העברנו עם מעיינות דמעות, קילומטרים של טישיו, שיזוף שלה בעירום על מרפסת החדר (קומה גבוהה) תוך צפייה נלהבת של מטיילי גן העצמאות ומבוכה קשה שלי, ארוחה במסעדת דגים יוקרתית אוף רחוב הירקון שהועברה ברובה תוך נביחות נרגזות שלנו על גברים נטפלים. האוכל, אגב, היה חרא. סוף קטע אישי.] לאחר שנותרה חסרת בית, הציע לה עמית לעבודה לשעבר לשפץ בתי חווה זנוחים באזור בורדו ולמכרם לעשירים תוך התחלקות ברווח חצי-חצי. מבחינתה זה פתר את בעיית מקום המגורים. היא גרה בחווה נטושה, ללא חשמל, טלפון או חימום. האיש שרכש את החווה נעלם ולא עונה לכל אמצעי ההתקשרות שלה. היא פגשה חבר חדש שרצה ילד ממנה. כיוון שחלתה בסרטן (והחלימה) לפני מספר שנים, אחת מתוצאות הלוואי היא עקרות. היא ניסתה לבקש ביצית מאחת מאחיותיה (הם 15 אחים ואחיות, קתולים פרימיטיבים, מה לעשות). כולן סירבו. האיש עזב אותה. ועכשיו, לאחר הטלנובלה הטורקית אך הנאמנה לאמת אחד לאחד, הבחורה ממשיכה להאמין קשות. אלוהים וישוע לא נטשו אותה לרגע. באיזשהו אופן זה גורם לי לחשוב על היהודים הדתיים במחנות הריכוז. האם דבקו באמונתם עד הסוף? מה גורם לאנשים להאמין חזק כל כך? מצד אחד זה באמת מעורר קינאה, היכולת לחשוב שיש גורם עליון שלוקח עליך אחריות. מצד שני, איך מפרידים בין האינטלגנציה (המינימאלית) שלי לזו של אנשים דתיים? ואגב, אני רואה את עצמי כיהודיה על פי ההגדרה של הסופר הרוסי איליה ארנבורג שאמר: אני יהודי כל עוד יש אנטישמי אחד שמצביע עלי ככזה. |
|
||||
|
||||
:-) |
|
||||
|
||||
יש מבחר יפה ומפתיע של תקליטים והופעות של נינה סימון בטאואר רקורד'ס במגדל האופרה בת"א. (ובטוח שבחציים יהיה כלול don't smoke in bed). בקשי טובה מידידים תל אביבים. |
|
||||
|
||||
אצלי הוא דבר רכושני לחלוטין. בחודשים האחרונים פתחתי בתהליך גמילה בו אני מנסה פשוט לא להכנס לחנויות ספרים, כי תמיד, אבל תמיד זה נגמר בקנייה. אני קונה רק ספרי קריאה (בשביל ספרי עיון יש ספריות). ספרים זה גם המתנה האהובה עלי ביותר, גם לתת וגם לקבל. ואם נפתח תת- טופיק: איזה ספר הכי טוב קראתם השנה? אני קראתי את שנת הבשרים שלי, ספר של סופרת אמריקאית ממוצא יפני שאני לא זוכרת את שמה, ושמכניס אותה לחיים שלה, יחד עם מחשבות מפחידות קצת על העולם שלנו. (ז"א על תעשיית הבשר האמריקאית, בישראל כולם תמימים וטהורים...) ספר מדהים. |
|
||||
|
||||
ובכן, ללא שום ספק והסתייגות כזו או אחרת: "המנדולינה של קפטן קורלי" לוקחת בענק. ואפילו גיליתי ביקורת על הספר באייל, רק שניסיונותי לצרף לינקים כושלים כל פעם מחדש, אז אני אוותר. (לא, אני לא צריכה שמתנדב נוסף יסביר לי איך. את התיאוריה אני יודעת מעולה. תודה) בכל אופן- ספר מ ד ה י ם !!! מצאתי את עצמי מגיעה לחמישים העמודים האחרונים בדילמה נוראית- להמשיך לקרוא כדי לדעת מה קורה בסוף, או להפסיק לקרוא כדי שהקסם לא יפוג. כל כך אהבתי, שבתחילת השנה חרשתי חנות ספרים אחת אחרי השנייה כדי לרכוש את הספר לעצמי. גם אני לא אקרא אותו שוב לעולם (ונזקקתי להרבה מאד אומץ כדי לקרוא אותו שוב.) - המחשבה שיצירת אומנות מופלאה כזו יכולה לשכון על המדף שלי ליד המיטב- גרמה לי לעונג בל ישוער. מה שכן- רק את המהדורה הכחולה! בשום פנים ואופן אני לא אגע בספר עם התמונה המשוקצת מהסרט. החרפה. |
|
||||
|
||||
''מבוא ללוגיקה ולמיתודולוגיה של המדעים הדידוקטיביים'' של א. טארצקי (כן, ההוא שהוכיח את הגיאומטריה). לא להיבהל מהשם - ספר לימוד לוגיקה מהיפים שקראתי. מקום שני. ''מושג העצם בפילוסופיה מקאנט עד היגל'' של רוטנשטרייך העצום, זוכה במקום הראשון. |
|
||||
|
||||
ספר *הכי* טוב? קשה לתת תשובה חד-משמעית. כמה מהספרים הטובים שקראתי השנה (לפי סדר הקריאה בלבד - זה לא דירוג). מרבית הספרים אינם חדשים במיוחד. * 84, Charing Cross Road / Helene Hanff סיפור חיים דרך חלופת מכתבים בין אוהבת קריאה לסוחר ספרים. תענוג צרוף. ספרון קטנטן ונהדר (ותודה לחבר טוב, שקורא שורות אלו, על ההמלצה). * H.M.S. Surprise / Patrick O’Brian הכרך השלישי בסדרת ההרפתקאות של קפטן Jack Aubrey וד"ר Stephan Maturin. מומלץ לחובבי ספרות הסטורית - החיים בצי הבריטי (ובאיפריה הבריטית באופן כללי) בימי מלחמות נפוליאון. הספרים מציירים תמונה נאמנה ומהנה של תקופה מרתקת, עם תשומת לב לפרטים הקטנים ביותר, שהם דווקא החשובים להדגשת ההבדל בין התקופה ההיא לימינו אנו. מבין ארבעת הכרכים (מתוך עשרים...) שקראתי עד כה, זהו הטוב ביותר. (פרטים על הסדרה ועל שני הכרכים הראשונים, פרסמתי באתר הבית שלי: http://www.forum2.org/tal/books/aubrey.html).* משפטי גדל ובעיית היסודות של המתמטיקה / ארנון אברון (סדרת האוניברסיטה המשודרת). ספר שחידש לי מעט מאוד בנוגע למתמטיקה עצמה, וחידש לי המון בנוגע לנקודת המבט שלי על התחום. (ותודה לחבר טוב *אחר*, גם הוא בין קוראי שורות אלו, על ההמלצה...). * The Professor and the Madman: A Tale of Murder, Insanity, and the Making of the Oxford English Dictionary / Simon Winchester ספר המגולל סיפור אמיתי, ששלושת גיבוריו הם עורך הפרוייקט המילוני הגדול בהיסטוריה; חולה-רוח הסובל מהזיות ונמצא באישפוז כפוי, שתרם רבות לפרוייקט; ותוצר הפרוייקט, מילון אוקספורד לשפה האנגלית. סיפור מרתק (שנשמע משמים קמעה בהתחלה, אולם העלילה צופנת הפתעות רבות) הכתוב בצורה נהדרת, בידי כותב מוכשר שעמל רבות כדי לגלות את כל הפרטים הקטנים. תורגם לעברית; אין לי מושג מה איכות התרגום.
|
|
||||
|
||||
הסתקרנתי מהמלצתך על הספר של Helene Hanff. בעקבותיך אמליץ על ספר: "הכלה המשחררת" מאת א.ב. יהושע. איני מקוראיו המובהקים של יהושע אך הרומן הזה הוא ספרות במיטבה ולא פחות מכך היא רלוונטית לחיינו בישראל כאן ועכשיו. קישורית לראיון עם א.ב. יהושע שנותן מושג די ברור על הספר: |
|
||||
|
||||
חותמת על כל מילה. אינני חסידה גדולה של יהושע אבל הספר הזה הקסים אותי. יש בו ליריות, אהבה גדולה, אנושיות, מתח, מה לא. הוא נגע מאוד ללבי. עד כדי כך שבמרווח של 3-4 ספרים קראתי אותו שוב בהנאה לא פחותה. הצער הגדול היה שלמרות שהספר עבה למדי, הוא נגמר בסוף. רוצו לקרוא! |
|
||||
|
||||
משפטי גדל ובעיית היסודות של המתמטיקה / ארנון אברון (סדרת האוניברסיטה המשודרת). אכן טל, ספר נ-ה-ד-ר! אבל לא מגיע לעשרת הראשונים, ולא נקרא על-ידי בשנה האחרונה. הספר מסביר את הבעיות הגדולות לאורך תולדות המתמטיקה, והעיקר, עושה זאת בצורה קלה באופן פילאי ממש! מומלץ לכל קוראי האייל, גם אלו החסרים רקע ועניין במתמטיקה - ידע מינימלי הוא חובה לדעתי, וספר זה יכול לתת אותו (יש שם כמה טעויות בנושאי פילוסופיה, אבל הן זניחות יחסית [מבחינת חשיבות הנושא העיקרי]). לאחר שהמלצתי על ספרו של טראצקי כמבוא ללוגיקה וטל על ספרו של אברון כמבוא לבעיות היסוד של המתימטיקה, אמליץ על "הזמנה לפילוסופיה" של יובל שטייניץ כמבוא ראשוני לפילוסופיה (לחסרי רקע; והוא עושה את תפקידו זה בצורה נ-פ-ל-א-ה!) וכהעמקה, לויכוח החם כיום בין הראציונליזם (קאנט) לאמפיריציזם (לאסכולותיו) מומלץ בחום "לעולם תהא המטאפיזיקה", גם הוא של שטייניץ. |
|
||||
|
||||
לא רק לשמאלנים "הנאורות פרוייקט שלא נשלם" של האדון עזמי בשארה. כשכולם מסביב מנסים להיות "נאורים" לא יזיק לדעת קצת יותר על התנועה המוזרה הזו. באותו הקשר, פחות רלבנטי לשיח היויומי אבל עם הרבה רעיונות מעניינים "three critics of the enlightenment" של ישעיה ברלין. סקירת ביקורותיהם של המן ויקו והרדר על רעיונות תנועת הנאורות. הספר שהכיר לי את עבודתו של הרדר, ולו רק בשביל זה- הכל היה שווה. |
|
||||
|
||||
שלושת הטובים: הזעקה למיתוס של רולו מיי. מוצא המידות הטובות של מאט רידלי. שני גויים בבטנך של ישראל יעקב יובל. אני מתנזר מסיפורת. |
|
||||
|
||||
ספר קריא מאוד, למעשה, אי אפשר לעזוב אותו. מי שאהב את הסגנון של ''יש ילדים זיגזג'' - זה אותו גרוסמן. וסיפור טוב, זורם, מעניין. לא עם אמירה משמעותית היסטרית (טוב, בטח לא הבנתי...) אבל ספר מצוין לשבת חורפית. |
|
||||
|
||||
גרוסמן במיטבו - http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... |
|
||||
|
||||
מה שעצוב לי מאוד, זה שהוא צודק, באופן כללי. ומה שעוד יותר עצוב, זה שנראה שהוא התייאש. אם בארזים נפלה השלהבת... |
|
||||
|
||||
נכון, ספר מדליק וסוחף ביותר. גרוסמן הוא אשף. אבל... לאחר קריאת הספר (בנשימה עצורה, יש לציין) נותרתי עם תחושה שמישהו עשה לי מניפולציה רגשית, שהדמויות פלאקטיות, ביחוד דמות הנזירה התמוהה, ושיש בספר, המממ... קיטש מסויים. לא מסכימה איתי? תחשבי שוב. ובנוסף, יש לי תחושה שהספר נכתב מראש כתסריט לסרט. |
|
||||
|
||||
פלאקטיות? לא חושבת. הנזירה נראתה לי דווקא בסדר גמור (בהנחת העולם של גרוסמן). אני אסביר: בעולם של גרוסמן קורים דברים מאוד משונים להסבר בהיגיון הפשוט. צירופי מקרים כביכול שמובילים את הגיבורים בדיוק לאן שצריך, ואז מתגלים כלא צירופי מקרים בכלל. יש בספר קיטש מסוים, אני מסכימה. אבל הוא מקסים בכל זאת. לגבי המניפולציה הרגשית - טוב, זו הגאונות. גם ב"רוקדת בחשיכה" פון-טרייר עושה מניפולציה רגשית (די מכוערת, לטעמי. מכוערת במובן של אכזרית), אבל עדיין את יוצאת בדיכאון, כי נכנסת כולך לעולם שהוא יצר. ולגבי התסריטיות - מצוין. אולי שמישהו ירים את הכפפה כבר? |
|
||||
|
||||
אבל 'עיין ערך אהבה' הוא באמת ובתמים יצירת מופת מופלאה של גרוסמן. מאור סבור, כמוני, שמדובר בספר העברי הטוב ביותר, עד כמה שאפשר לדרג ספרים. סיבה טובה לדעת עברית. |
|
||||
|
||||
גם אם אמרתי את מה שכתבת (ואכן אמרתי), ההיגד הזה נראה לי אידיוטי, אינפנטילי וחסר תוכן, בשחור על גבי סגול. בפרט, מעל מלבני האייל לא הייתי כותב אף פעם ''הספר העברי הטוב ביותר'' - כשיש לי מספיק זמן, ובמיוחד כשמדובר בדבר כל כך חשוב ומשמעותי, אני משתדל לא להשמע כמו ילד שמשווה משחקים של סוני פלייסטיישן. מצטער על הבוטות. |
|
||||
|
||||
אכן, ספר גדול. עם זאת, אם לדרג את 10 הגדולים בספרות העברית, הייתי נותנת מקום גבוה יותר ל'עיר קסומה' של יהושע בר יוסף (אין להשוות לבנו שטוף הזימה ולספריו). הוצאת הקיבוץ המאוחד. מומלץ בחום ואני כבר מקנאת במי שיקרא אותו לראשונה. |
|
||||
|
||||
שמאוד אהבתי הוא 'זה עם הפנים אלינו' של רונית מטלון בהוצאת ספריית הפועלים. אשמח להשוות חוויות עם מי שגם קרא. |
|
||||
|
||||
אם כבר החלו פה לזרוק שמות אז כמה קלאסיקות: 1. ימי צקלג של ס' יזהר (למי שיש סבלנות כוח וזמן) 2. תמול שלשום של עגנון ואשר לדוד גרוסמן 'חיוך הגדי' הוא לדעתי הספר המוצלח ביותר שלו. |
|
||||
|
||||
ראיתי את הסרט גמר של הבן של דוד גרוסמן שנעשה במסגרת הבגרות שלו בקולנוע לפני שנתיים (או שלוש ?). לא ברור מי הושפע ממי, אבל יש קווי דמיון ברורים. נראה כאילו הוא לקח כמה מהרעיונות של הספר ועשה מהם סרט של עשרים דקות. או לחלופין יכול להיות שגרוסמן האב שמע את ישיבות התסריט ולקח מהרעיונות שלהם. בכל מקרה נראה כאילו הספר הוא מחווה לבן ולבני גילו הירושלמים. |
|
||||
|
||||
לא ראיתי. היה סרט טוב? בכל מקרה, אם גרוסמן החליט לעשות משהו כמחווה לבנו אני מכבדת אותו על כך, הן על הפתיחות והן על הכוונה. לי אישית פשוט הפריע בספר שהוא בנוי מראש כתסריט. עם זאת אני חייבת לציין שמספר דמויות הצליחו לגעת בי קרוב מאוד, בעיקר תחושת האובדן של תמר וההימצאות מחדש (הלואי עלי). |
|
||||
|
||||
בשנה האחרונה היה לי עניין עם דתות נאו פאגאניות ותחיית הכישוף בתקופתנו הפוסט מודרניסטית. ספר עיון אחד רציני לרפואה לא מצאתי על מדפי ארצנו בנושא. רק אותם ספרי ''עזרה עצמית'' מפוקפקים (''הפכי למכשפה, התחברי לאשה הקדמונית שבך ושני את חייך''). התוצאה היתה ביקורים תכופים באתרי האינטרנט אמזון ובארנס אנד נובל. |
|
||||
|
||||
עכשיו (לאחר שקראתי את ההמשך), אני מבין למה... נ.ב., מתוך Magick In Theory and Practice: להקת TERION - מספר החיה ושם מלאך. |
|
||||
|
||||
בכל מקרה לא להקות הבלאק מטאל עוררו את העניין הראשוני שלי בנושא אלא דווקא סרט טלויזיה ששודר פעם בערוץ שמונה, אבל נו - אני כבר רגילה לזה שחושבים שאני שטניסטית, מכשפה ושוחטת חתולים רק בגלל שאני מקשיבה לרוק כבד. |
|
||||
|
||||
אל תקבלי את זה קשה. גם אני לפעמים שומע חומרים כאלו ;)) היה לי ידיד ששמע את המוזיקה של Therion (לאן נעלמה ה-H?), והיה נחמד לגלות את מדרש השם. |
|
||||
|
||||
But I can recommend the Feinman Physics Lectures. He does what few Physics teachers do - he gets what seems to me as the essence of Physics across.
They are highly readable, too, as opposed to most of the technical literature. Especially useful as a contrast to the Philosophical babble some other people are recommending. (;-) |
|
||||
|
||||
מעניין למי בדיוק אתה רומז... אם אכן הכוונה אלי, הרי שדווקא הספרים עליהם המלצתי הם מהקלים-לקריאה מכל הספרים שקראתי בשנה האחרונה, וקוראים רבים יכולים להשתמש בהם לפתיחת צוהר מרתק לעולם הפילוסופיה וההיגיון. |
|
||||
|
||||
רמזתי לגישתו של פיינמן בנושא הפילוסופיה, דבר שניכר בכל כתביו. |
|
||||
|
||||
אה... אהמ... אוקי... ואני גם מסכים. |
|
||||
|
||||
למי שיחפש בספריה. |
|
||||
|
||||
Thank you. I'm afraid that I've become senile with the years. (Who am I kidding, I've always been senile. Have you any idea how long it took me to remember my own phone number? Yet, for some reason, I can still remember my personal firearm's serial number, from basic training. But I digress)
|
|
||||
|
||||
אני ממליץ בחום על הספר המשובח "S/390: Principles of Operation" בהוצאת IBM. ספר זה מכיל תיאור ממצה אך מעמיק של כל פקודות המכונה במחשב מיינפריים מסדרת 390, כולל פקודות משעשעות במיוחד כגון EDMK וכן BASSM. הספר מעביר את מסריו באופן שאינו מתנשא מחד אך הוא אינו נוטה לשימוש בביטויים פשטניים מדי מאידך, ובכך הוא מתבלט מעל ספרים אחרים מסוגו. |
|
||||
|
||||
הספרים הנ''ל ניחנים בחן ובאנושיות ושונים לחלוטין מכפי שאתה מדמיין אותם. |
|
||||
|
||||
The "Red Book" is indeed a most interesting, and in most chapters, fun reading experience, but i'm not certain that anything but the first volume would be of much interest to anyone not intending to delve into the physics.
the first volume, however, is fabulous! |
|
||||
|
||||
חכה שתגיע ל Red Dragon Book בקומפילציה (מחשבים)... |
|
||||
|
||||
אני בטוח שאסף עמית יכול להמליץ גם על כמה Redbooks מאותו מקום ממנו באה המלצתו הקודמת... |
|
||||
|
||||
מי שהצביע אלבומי מוזיקה, ולא ספרים, מותר לו לכתוב על הדיסק הטוב ביותר ששמע השנה? אום כולתום, "אינת עומרי". כבר כתבתי באייל קצת על מה שהוא עשה לי: תגובה 36063 |
|
||||
|
||||
אלבום הבכורה של הרכב שוודי בשם פלקונר היה האלבום הטוב ביותר ששמעתי השנה. המוזיקה היא שילוב קסום של רוק כבד מן הסוג הלא כבד מדי (שייקראו מביני דבר 'פאואר מטאל') ושל מוזיקה עממית שוודית. המילים באנגלית פרט לשיר האחרון - Per Tryssons Datrrar I Vange (בנותיו של פר טרישונס מוונגה). המדובר בדואט רוקיסטי בין סולן הלהקה לבין זמרת שוודית שמבצעים גירסה מרתקת לבלדה שוודית מן המאה החמש עשרה. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח אם קניתי אותו השנה או לפני כן, אבל אני כל פעם שב וחוזר ל''שיר טיול'' של אביתר בנאי. אין לי בדיוק מה להגיד עליו, אבל יש בו קסם מפעים. אם לא הוא, אז אני אתן את הפרס לפסקול של ''מועדון קרב''. וזה ששני האלבומים שבחרתי הם מתחום האלקטרוני לא אומר שום דבר על חיבתי הרבה לרוק ופופ. זה פשוט שרק לאחרונה גיליתי את האלקטרוניקה, ואני מקדיש לה קצת יותר תשומת לב בימינו. |
|
||||
|
||||
(וסליחה עם מי שמסקרנות לחץ על הלינק רק כדי לוודא, ועכשיו גרמתי לו לפתוח את החלון לשווא. אני חייב לך) |
|
||||
|
||||
הדיסקים לוקחים אצלי בגדול (מעל 700) אבל זה רק בגלל שהעבודה שלי קשורה במוזיקה. אני רוצה להצביע ספרים! אפשר להעיר שהספרים אצלי "במקום השני והמכובד"? ... |
|
||||
|
||||
700?! במה את עובדת? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
הוא מגזין העוסק במוזיקת רוק כבד. אני גם כותבת על מוזיקה בעוד אי אלו מקומות. |
|
||||
|
||||
כל ה-700 הם מטאל? השותף שלי לדירה ישמח לפגוש אותך. אותי, אישית, המוזיקה הזאת מעצבנת. נו, טוב. |
|
||||
|
||||
אוסף של בוב דילן (שצובר אבק על המדף. הסתבר בדיעבד שמר צימרמן לא מדבר אליי), אוסף של לאונרד כהן שאני מאוד אוהבת והאלבום Universal Mother המעצבן של שינייד אוקונור שמתפאר באיצטלה פמיניסטית החובקת בתוכה את השוביניזם מן הסוג הגרוע ביותר. |
|
||||
|
||||
טוב אז חבר שלי עובר אותך עם כמות הדיסקים שלו כאשר כוללים את הצרובים{1} שלו, אני חושב שהוא עומד על בסביבות 1500 היום . 1. הצורבים ברובם הגדול הם של תוכנות חינמיות שהוא מוצא ב'נט, הוא אוהב לאסוף כאילו. |
|
||||
|
||||
כל בר בי רב הרי יכול לשבת עשרים, שלושים שעות רצוף ברשת, להוריד שירים באורח פיראטי ולצרוב לעצמו בלי בעיות גם 3,000 דיסקים. מוזיקת הרוק כבד היא ממילא בסכנת הכחדה, אני לא אתרום עוד להשמדתה בגניבת מוזיקה. |
|
||||
|
||||
לא דיברתי על מוזיקה. כמו שציינתי בין השורות מדובר על תוכנות שמותרות להורדה צריבה או כל דבר דומה לאדם הפרטי. הדיסקים של המוזיקה שלו אינם צרובים, וגם לו יש איזה אנטי מצריבה של מוזיקה. |
|
||||
|
||||
כן, אבל בסקר לא דובר על דיסקים כמדיה, דובר על דיסקים של מוזיקה. |
|
||||
|
||||
צודק |
|
||||
|
||||
סיפורת טובה שקראתי בחודש האחרון : "בית ללא שומרים"/היינריך בל וודאי שאני ממליצה על כל אחד מספריו- ובמיוחד על "ביליארד בתשע וחצי", ועל "הרכבת הגיעה בזמן". ספר עיוני שאני קוראת בחודש האחרוןומתחילה לחשוב שצריך לתרגמו לספרי לימוד שמתאימים לכיתה א'- יב'. או בעצם להשימו כפתרון במרכזה של הזהות השראלית האבודה- כקאנון התרבותי הישראלי החדש שמזכיר לנו מאין באנו ואנה אנו באים: "לשון לרע"/עדי אופיר |
|
||||
|
||||
מעניין שהזכרת את היינריך בל. בימים אלה התחלתי לקרוא בפעם המי יודע כמה את ה"מוקיון", שלטעמי הוא אחד מיצירות המופת העדינות והדקות שנכתבו אי פעם. גם "יומנה של קטרינה בלום" ו"תמונה קבוצתית עם גברת" מהווים עבורי קטגוריה נפרדת של ספרות. היובש העיתונאי/יומן משטרתי שבו מסופר על קטרינה בלום. או התסריט הכמו דוקומנטרי שמספר על הנערה שלמדה במנזר כיצד לזהות מצבי רוח ואישיות של אנשים דרך התבוננות בצואה שלהם - אלה הם יותר ממניירות ספרותיות. זה הסגנון שהופך למהות בפני עצמו. |
|
||||
|
||||
אני נהניתי מאוד מ-"איפה היית, אדם?" ובמיוחד מ-"ביליארד בתשע וחצי" שקראתי מזמן, ומהסיפורים הקצרים שלו, שהכרתי רק כעת (שמרוכזים ב-"התקפה" וב-"הרכבת הגיעה בזמן", שהם קובצים חופפים למחצה). בל מתמצת את גרמניה של החיילים, גרמניה של האנשים שנבלעו במכונה, ומנסים לשרוד בתוכה, לעתים בלי הסכמה, לעתים בלי הבנה, של מה שהיא באמת. בקשר להמלצה השנייה של זהר ("לשון לרע" של אופיר). התחלתי להתעמק בו לפני זמן רב, אך לצערי, להבין אותו באופן אוטו-דידקטי היא משימה שכרגע נמצאת מעבר ליכולתי, למרות שההבטחה שגלומה בו מרתקת אותי מאוד. נראה לי שאני צריך להשלים עוד קצת חומר רקע לפני שאוכל לפנות אליו שוב, ומההתחלה. הבעיה היא שקשה מאוד להשיג חומר רקע טוב (בעברית) מחוץ לאוניברסיטאות. המלצות יתקבלו בשמחה. |
|
||||
|
||||
אני לא חושבת שצריך חומר רקע, רק זמן פנוי ותנאים טובים לריכוז. ןכמובן דרוש הריכוז בעצמו. אבל אנסה לחשוב על חומר רקע. אני לא בקיאה כלל בפילוסופיה פנומנליסטית- ולכן אין לי הפניות מידיות. |
|
||||
|
||||
מה עם הספר של מרלו-פונטי על הפנומנליזם? עדיין לא הגעתי אליו אבל הוא נמצא אצלי ברשימה. |
|
||||
|
||||
לא קראתי. כאמור, זה הספר הראשון מסוג פילוסופיה פנומנליסטית שיצא לי לקרוא באופן רציני. יש לי התמצאות מסוימת בתחומי מטאפיזיקה, אפיסטמולוגיה, מוסר, פוליטיקה, אידאליזם ואסתטיקה. ספר לי עליו בבקשה (מה שידוע לך)ואולי גם אני אוסיף אותו לרשימה. |
|
||||
|
||||
הומלץ על ידי פילוסוף הבית המוערך שלי, ומופיע כרפרנס רציני לכמה ספרים מרתקים. מקריאה בתיאור הקצר וודאי שתביני מה מושך אותי לספר שלו. הלוואי רק שאני אוכל לותר על העבודה הרגילה כדי לקרוא בניחותא ולמלא כרסי בחזיונות פנומנולוגיים. |
|
||||
|
||||
הבנתי מה משך אותך. אני חייבת להודות שנטיותי הפוכות (כפי שהבנת כבר), אבל אסתכל בספריה בהקדמה של הספר,כי הרי פילוסופי בית יודעים על מה הם מדברים. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
קניתי פעם ספר שלו. או שקיבלתי אותו חינם באיזה מבצע לחיילים. אני לא זוכר את שם הספר, אם לשפוט לפי העטיפה- הוא נראה בסדר גמור. הוא לא מופיע באף אחד מהספרים שהזכרתם למעלה, כנראה שקיבלתי תמורה מדוייקת למה ששילמתי. התחלתי לקרוא אותו קצת אבל זה לא תפס אותי. בעסה. אולי אני אחפש איזה ספר אחר שלו. |
|
||||
|
||||
הוא "מלך בשר ודם" של משה שמיר. באמזון סיווגו אותו משום מה כ young adultry |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
היא young adult |
|
||||
|
||||
לספרי קריאה אצלי אין בכלל תחרות: יש לי כ-500 או 550 ספרי קריאה, לעומת רק כשלושים דיסקים וכחמישים קסטות מוזיקה. ספרי לימוד ועיון יש לי אישית אולי 30.בספרי לימוד אני לא רואה צורך - יש אינטרנט. לספרי עיון - אני מעדיף בהרבה לקרוא ספר עם עלילה על פני ספר בלי :) אבל, אם מדברים על הבית של הורי (שם גרתי עד לפני כשנתיים), המצב מסתבך. ספרי קריאה עדיין לוקחים בגדול - האוסף שלי + האוסף של אחותי האמצעית (גם כמאתיים ספרים אני חושב) + עוד כמאה ספרים של אחותי הקטנה + עוד כמות של ספרי קריאה שונים שהצטברו אצלנו . ועוד הרבה ספרי ילדים מתקופות עתיקות שכרגע ארוזים בארגזים במכולה. אבל - בבית יש לנו הרבה ספרי לימוד ועיון, בעיקר כמובן עבור ביצפר (ואני מחשיב כאן אנציקלופדיות גו'). וכל מיני אוצרות מזמנים עברו. גם מבחינת תקליטים קלטות ודיסקים של מוזיקה יש לנו די הרבה (אולי 300-350 טוטאל). קלטות וידאו יש בכמות נכבדה (משהו בין 300 ל400), רובן סרטים שהקלטנו מהטלויזיה. עיתונים ישנים - אבא שלי אוסף כי הוא משתמש בהם במוסך כדי לצפות חלונות של מכוניות שהוא צובע :) זה היה לגבי הסקר. עכשיו רק אוסיף ואומר שאוסף הספרים שלי מורכב בתשעים אחוז או יותר מספרי מדע בדיוני ופנטזיה. ספרי העיון שלי הם כולם ספרי מדע (1), מדע פופולרי (כל השאר, למעט:), ספרים על רוברט היינליין - סופר המד"ב הנערץ עלי (2) ועוד אחד על שייקספיר. מבין הדיסקים וקלטות המוזיקה שלי, יש את האלבום "היקום בפיתה" http://www.forum2.org/joliet/pita/main.html (ואתה טוען שאני לא עושה לך פרומושיין, NY יקר?) והשאר מוזיקה קלאסית. סתם פריטי טריוויה לא מעניינים עלי. והנה עוד כמה פריטי טריוויה - זמני הקריאה החביבים עלי: בזמן שהאוכל נכנס לגוף, בזמן שהאוכל יוצא מהגוף ולפני השינה. עדיף שזה יהיה בליווי של מוזיקה קלאסית. סופרים חביבים עלי: שאינם מד"ב : P G Wodehouse! שלצערי קראתי רק מזער מספריו, ג'ראלד דארל (למרות שכבר הרבה זמן ל קראתי ספר שלו). סופרי מד"ב - ר. היינליין,א. אסימוב,ל. ניבן, ק. וויליס, ר. זילאזני, ד. אדאמס, א.ר. בורוז, טולקין, ולאחרונה התחבבו עלי גם פריץ לייבר ואריק פרנק ראסל. ספרים חביבים עלי: גבעת ווטרשיפ (ר. אדאמס), שר הטבעות, אי המטמון, השבוי מזנדה (אנתוני הופ), מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, המוסד והרובוטים של אסימוב, סדרת אמבר של זילאזני, גר בארץ נוכריה ועריצה היא הלבנה של היינליין (ובעצם כמעט כל היינליין אחר), פני מועדות לכוכבים (בסטר), טיק טוק (ג'ון סלדק), נורסטריליה (קורדווינר סמית'). |
|
||||
|
||||
וכמה כלבים חתולים צבים ודבורים? לא יותר מספרים? |
|
||||
|
||||
4 כלבים, 4 חתולים, מספר תוכים, כשלושים יונים, כ15 ברווזים, 2 ברברים, 4 אווזים, כ40-50 תרנגולות, כמה דגי זהב. |
|
||||
|
||||
רשומות המאדים (The Martian Chronicles) של ריי ברדבורי. לא מן הנמנע כי זה הספר הטוב ביותר שקראתי השנה, בהמלצתו של טל (1). למען האמת, זה היה זמן קצר אחרי שנעזבתי לאנחות, וההתפעמות מהספר סייעה לי להתנחם על הפרידה הכואבת. נו שוין. גם 'הדברים' של זורז' פרק, בהמלצת ידידיהריאקציונרששונאשמזכיריםאותובשמו, הוא מעולה. 'העיוורון' של סאראמאגו לא השפיע עלי לעומת זאת, כמו גם רפסודת האבן וספרו הנזכר להלן על ישו - טובים, לא מדהימים, לדעתי. |
|
||||
|
||||
כ 200 דיסקים (אף לא אחד צרוב), כמה עשרות ספרות, רובם המוחלט ספרי קריאה (לא כולל אילו שאצל ההורים שרובם דווקא ספרי עיון), כ 30 גיליונות של גלובס. ילדה אחת שמאיימת על שלומם של כל השאר. אין סרטים, אין משחקי מחשב ואין פחיות. הספר הטוב ביותר שקראתי בשנה האחרונה (חוץ מ computational complexity של papadimitriu, אני מקווה שאייתי נכון), הבשורה על פי ישו של סאראמאגו (לא הייתה לו הרבה תחרות, השנה כמעט שלא עשיתי מילואים אבל בפברואר אני אפצה את המדינה). |
|
||||
|
||||
חובה לקחת ספרים למילואים, שכן קיבלת *צו קריאה* |
|
||||
|
||||
עם כל הכבוד לספרים (והכבוד גדול), אין ספק שהתקליטים עולים עליהם במספר כמו גם בסנטימנטים. אני באופן אישי מתחבר הרבה יותר לתקליט טוב מלספר טוב. יש לי לפחות 600-700 תקליטים בבית, בערך שני שליש נאספו על ידי אבא שלי ואת השאר קיבלתי מחובב מוסיקה שמאס בהם (איך?). לפחות שני שליש מהאוסף הוא רוק קלאסי-פרוגרסיבי-פסיכודלי (מחק את המיותר) משנות ה60-70. מישהו הזכיר פה את בעיית הזמן שבהאזנה למוסיקה - אין נכון מזה. כדי באמת להעריך תקליט צריך לשמוע אותו כמה פעמים ועם רווח זמן מספיק בין שמיעה לשמיעה, וכשיש לך מאות מהם ומקסימום חצי שעה עד שעה ביום לשמוע אותם זו משימה כמעט בלתי אפשרית. ספרים טובים בעיקר לנסיעות ארוכות, אין דרך טובה יותר להעביר שמונה שעות באוטובוס מהגליל למדבר יהודה מאשר לקרוא (אלא אם אתם משתייכים לחבורת חסרי המזל שקריאה תוך כדי נסיעה עושה להם כאב ראש). דרך אגב, גיליתי היום משהו מרעיש עולמות - לפני מספר ימים גיליתי בספריית בית הספר גירסה מאויירת לחוות החיות עם איוריים מעוותים ומטורפים לחלוטין, והם הזכירו לי מאוד את האיורים מהספר Fear and loathing in Las Vegas שיש לי בבית, אז בדקתי וזה אכן היה אותו מאייר שנקרא רלף סטדמן! אז מעכשיו אני מחזיק מעצמי מומחה לזיהוי מאיירים, ואם מישהו מכיר עוד ספרים שהוא אייר אני אשמח לשמוע. |
|
||||
|
||||
כושר זיהוי: הייתי בספריית וידאו של האוזן השלישית, בטלויזיה הוקרן איזה סרט קונג פו. שמתי לב שהוא נורא נורא מזכיר את המטריקס. אמרתי את זה לחבר שלי שאמר את זה לחבר שלו (שמאוד מתמצא בקונג פו בכלל וסרטים בפרט) והוא אמר שזה אותו כוריאוגרף שתכנן את הסצנות האלה וכן שיבח אותי על העין החדה שלי. אני חושב שזה יותר מרשים מכושר זיהוי של ציירים ו-זה לא יפה לצחוק על אנשים שלא יכולים לקרוא בנסיעות. יש לי עוד כשרונות שלא ישפרו לי בכלל את החיים: אני יכול לקלוע את הסבון שלי בגמר השימוש מהדוש אל הסבוניה של הכיור (2.5-3 מטרים), כמו כן אני מסוגל לזרוק בגדים מקופלים מהמיטה אל תוך הארון (2.5 מ') ושישארו מקופלים. אני גם יכול לירוק מסטיק שטעמו פג אל האויר ולבעוט אותו אל תוך פחי זבל או אפילו חלונות פתוחים בקומה ראשונה מעל הסביח של עובד. אבל בכדורסל אני ממש גרוע וחבל. |
|
||||
|
||||
נראה שאתה סובל מעודף קואורדינציה... |
|
||||
|
||||
אבל שואלים פה אם אתה אח של גלעד. |
|
||||
|
||||
לא נראה לי שהוא יקרא את זה בקרוב, אז כן. |
|
||||
|
||||
לא שהיא מכירה מישהו מכם, כן?1 אבל מצד אחד אומרים לה, תקראי את האייל, תקראי את האייל, מצד שני היא בחורה. לא מתעניינת בפוליטיקה, לא מבינה בפילוסופיה, לא למדה פיזיקה באוניברסיטה (דווקא הייתה עתודאית בטכניון!!). אתה מבין? אז כשהיא כבר קוראת היא מרפרפת על הכל, ומחפשת רק את הקטעים המצחיקים, והאוף טופיקיים. וגם נטפלת לשטויות. "אולי תשאל שם אם ההוא זה האח של ההוא?" וכל מיני כאלה. אה, והיא ביקשה להגיד שהיא גם שמעה לא מזמן שיר של שמעון גלבץ ברדיו. אבל היא לא זוכרת איך הקריין ביטא את שם המשפחה שלו, ככה ששנינו עדין לא ממש בטוחים איך אמורים להגיד את זה. 1 אם אחד מכם הוא רווק נאה (אתה יודע מה, עזוב נאה), בן יותר מ 27, פנוי לקשר רציני, ובשל בשביל הדבר האמיתי, אז היא בהחלט הייתה שמחה להכיר. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
תוסיף כבר את הגרש! |
|
||||
|
||||
תוסיף אתה. http://www.eastcoastentertainment.com/Comedians/Mitc... |
|
||||
|
||||
תגובה 59198 ולמה אפליית הגיל הגסה? |
|
||||
|
||||
אז היא לא בלונדינית בת 24. אפשר לחשוב. חוץ מזה כן יש לה כל מיני קשרים, בחלונות הנקרא לזה בינוניים. היא כותבת מאוד נחמד, מתנגדת בנחרצות לניסויים בבע"ח, בתיאוריה היא רצתה להחרים את אלי הורוביץ, עוד הרבה לפני שמישהו כאן שמע עליו. בפועל היא ממשיכה לגלוש דרך אינטרנט זהב, אבל היא לא משתמשת בפאנטן, וזה השמפו שעשה לה הכי טוב לשיער (מי אמר שניסויים בבע"ח לא עובדים?). היא גם הייתה שותה בצימאון ובהשתאות את תורת ע"ב, אבל מה לעשות שהיא בחורה, וזה לא בשבילה ותמיד היא נרדמת באמצע. (אגב, ע"ב פנוי?). לגבי אפליית הגיל, אם אתה או אחיך בשלים לדבר האמיתי (למקרה שלא הייתי מספיק ברור, הוא כולל כוס שבורה, טבעת על האצבע, ואולם עם כמה מאות מוזמנים), כבר בגילכם הצעיר, אז יכול להיות שיש על מה לדבר. אה, ותודה ליובל. בזכותך לא נקרא יותר לשמעון galbatz. |
|
||||
|
||||
ערן בילינסקי- לקבלה בבקשה! (גולגר, אחורה, אתה צעיר מדי). |
|
||||
|
||||
מי אמר שאני בשל לדבר האמיתי? |
|
||||
|
||||
לא רוצה לא צריך, ינטל לא תכריח אותך. ודווקא מיכאלה בחורה טובה (וגם חופפת). אבל תגיד לי בויצ'יק, הפרופסור שלך, זה, נו איך קוראים אותו, גם כן ע"ב, לא? עודד בלגן... בלבן, בלבן! א קיצר, הבלבן הזה, הוא בשל? אם כן תשלח אותו אלי, טוב? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אני פנוי וגם בשל (יש שיאמרו בשל מידי, על סף ריקבון). |
|
||||
|
||||
גם למיכאלה יש חתול שקוראים לו מיצי. אנחנו נשקול את מועמדותך וניתן לך תשובה. אפשר בינתיים עוד קצת פרטים, כגון גיל, גובה, ומראה כללי? אתה יכול גם לתת מראי מקום אם כבר פירטת בעבר. לצערנו לא יוצא לנו להגיע לאייל בתדירות מספקת. תודה |
|
||||
|
||||
תגובה 53755 פרטים נוספים: גילי הוא 33, אני מביט על העולם מרום של 172 סנטימטרים, זה אמנם לא הרבה אבל לו הייתה כתפי הנמוכה מתיישרת מול זו הגבוהה היו נוספים לגבהי כחמישה סנטמטרים נוספים. אני סובל מבעיית קשקשים כרונית אבל יש לי כפיצוי על שלל המגרעות הללו, יש לי זיקפה תמידית. אהה, אני גם לא שמן בכלל (למעשה אני רזה, מאוד, 42 קילוגרמים אבל אני עובד על זה). מה עוד, אני גר ברמת גן, עובד כמלצר ומבריח אורחים לא קרואים במסעדה טריפוליטאנית, נוהג בפורד פיאסטה ישנה, סגנון הלבוש שלי הוא ספורט אלגנט. אם את עדיין מעוניינת, אשמח לקבל פרטים עלייך. |
|
||||
|
||||
יינטה על פי תרגום דן אלמגור |
|
||||
|
||||
אין ספק שקטגורית ספרי הקריאה לוקחת בגדול. איך בכלל ניתן לסרב לספר מהפנט כמו הבושם או מאה שנים של בדידות? לגבי ספרי עיון אמליץ בחום על הספר הנהדר שכתב דוד אוחנה, "מסדר הנהיליסטים", ספר שעוסק בהתפתחותה של התרבות הפולטית באירופה ברבע הראשון של המאה ה-20. למוסיקה כמעט איני מאזין בכלל, אלא אם כן אני מנקה או לומד. עבורי מוסיקה היא לא יותר מרעשי רקע נעימים. ספרות עיברית: 1. ספר הדקדוק הפנימי 2. תת הכרה נפתחת כמו מניפה 3. היהודי האחרון/יורם קניוק זוהי לדעתי השלישיה הפותחת של הספרות העיברית. ליל מנוחה |
|
||||
|
||||
מדוע אתה כולל את "תת ההכרה נפתחת כמו מניפה" תחת הכותרת "ספרות"? זהו ספר שירה. |
|
||||
|
||||
כשבבית הספר למדת תחת "ספרות" גם שירה, זה הפריע לך? יש טעם רב בקיבוץ תחת גג אחד של פרוזה, שירה ומחזות. אם אין לך הצעה יותר טובה, אפשר בינתיים להשאר עם "ספרות", למרות הדו-משמעות. מעניין שגם פרוזה, גם שירה וגם מחזות מקובל להוציא בפורמט של ספר. |
|
||||
|
||||
מי הגבר, מי הגבר, מי הגבר, מי? אני הגבר, אני הגבר, אני הגבר, מי? סתם ככה קצת מהפואטיקה שלי.... 2001-2002 TheDude Productions All rights reserved מה ככה? מה קורה? מה איתך?אז מה? מה את מספרת? Whats up? חיוך גדול אומר הכל... טוב אז יאללה... ביי (???) ביי! (נכתב תחת השפעה קשה של חיים...) |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
גם אני תהיתי קצת כשראיתי את זה. מה זה? ולמה? ולמה דווקא כאן? זכות הציבור לדעת! |
|
||||
|
||||
I'm on your case, I'm in your face אנתראקס- אני הגבר (לצלילי "הבה נגילה")
Kick you and your father back in place Step up sucker, understand Don't you know, I'm the man! I'm the man I'm so bad I should be in detention! I'm the man! |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |