 |
רוב השירים והתקליטים שלו רוויים במנייריזם, ברצון המביך והמעצבן לחקות אחרים, ביצר האקסטרוברטי שלו להיות "גדול" בסגנון ההגשה, בשימוש בקול, ובגימיקים הבידוריים שהוא זורע לעבר הקהל כל הזמן.
לאחרונה קניתי שני תקליטים שמראים את היכולת האמיתית והכנה שלו כאמן רציני של שירי פופ-ג'אז ושל בלדות ושירי "סטנדרט" מהרפרטואר האמריקאי הקלאסי (פורטר, גרשוויין). האחד שמו The Wham of Sam שלמרות שמו הוא תענוג לאוזן. השני הוא תקליט בו דיוויס שר רק בליווי הגיטרה של אלמאידה. מומלץ למי שאוהב שירת ג'אז על גבול הבלדות של שנות ה-40-60, כמו פרנק סינטרה, בינג קרוסבי, טוני בנט ואחרים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש