 |
קטגוריה על פרקליטת המדינה (מעקב האייל) | 777 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "פוליטיקה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
עד כמה שהטענות נכונות, המסקנות דמגוגיות למשל: א- ייתכן שארבל טעתה בהתנהגותה. יש הבדל גדול בין טעות לזדון ב- זה שפרקליטת המדינה איננה מגיעה לרמה של ראויה להיות שופטת בביהמ"ש העליון (נגיד) זו סטירה מאוד מצומצמת. יש הרבה שופטים מחוזיים ו/או עובדי מדינה עם אותו "חסרון". מה לעשות, התפקיד ההוא דורש חומרים מיוחדים |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש הטענה שארבל טעתה ? א - אם רצית לומר שהיא שגתה בתום לב - כי אז תסכים איתי שהיא היתה חייבת להודיע, מייד לכשנתגלתה הטעות, שהיא חוזרת בה מטעותה ומבטלת את חוות הדעת שכתבה. (או לפחות היתה מאפשרת לדן תיכון לעיין עכשו במסמכים ונותנת לו להגיב בטרם תכתוב חוות דעת חדשה, אם ברצונה בכך). העובדה שהיא עדין מסרבת (אפילו עכשו!) לתת לתיכון לעיין במסמכים שעליהם היא ביססה את חוות דעתה, מעידה שלא מדובר בטעות של תום לב, אלא בכוונה ברורה למנוע ממנו את זכות הטיעון. נהוג במקומותינו (או ליתר דיוק - במקומות מתורבתים) שמי שטעה בתום לב מודה בטעותו, מתנצל, - ומתקן מעשיו. אבל ארבל עצמה לא טוענת ולא טענה שהיא טעתה - והיא גם לא מנסה לתקן טעותה. אז תום לב אין כאן ואין מקום לטעון שאולי היא "טעתה". לכן מתבקש ההסבר מפיה של ארבל עצמה על סמך מה ומדוע עשתה את אשר עשתה. ב - אני חושב שביטול חוות דעת שנכתבה ע"י פרקליטת המדינה (אם כך יוחלט בבג"צ) יהיה אפילו יותר מסטירת לחי לפרקליטה: יוזכר שהביטול שתיכון מבקש בעתירתו אינו נסמך רק על "טעות בעובדות" אלא (ובעיקר) על הטענה של תיכון שארבל צפצפה על זכויותיו כאזרח ועשתה מהלכים של "שיפוט חשאי" - תוך זלזול בזכויות המשפטיות הבסיסיות המגינות על כל אזרח בישראל. לכן, אם הבג"צ יקבל את עתירתו של תיכון, תתחזק בזאת הטענה הציבורית שפרקליטת המדינה הנוכחית כנראה אינה כשירה לשמש גם בתפקידה הנוכחי (ובוודאי שלא לעליון). אני סבור ששופטי הבג"צ ערים לנקודה זו ומכאן שלתיכון יש בעיה, כיוון שהבג"צ ישתדל שלא להביך ולא להשפיל בפומבי את בכירי פרקליטות המדינה, דוקא על רקע אוסף הכשלונות המרובים שלהם בתקופה האחרונה. מאידך, העתירה של תיכון מרשימה מהבחינה המשפטית ובית המשפט יתקשה לדחותה. יוצא שהערמונים כבר באש, והידיים שישרפו הם או ידי תיכון, או ידי ארבל, או ידי 3 שופטים... כפי שאמרתי, זה בג"צ מעניין... פריצי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פריצי שלום, הכיתוב ''בתגובה ל...'' מופיע אוטומטית במערכת, ואין צורך שתציין (בתור ''שם הכותב'') למי אתה עונה. אנא השתמש בשדה ''שם הכותב'' כדי לציין, בפשטות, את שמך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחשבה שניה, לקרוא "קשקוש" לטענה שלך זו התנהגות לא ראויה מצידי ואני מתנצל לגופו של עניין. כנראה שארבל באמת חושבת ומאמינה שהיא עושה את הדבר הנכון. לא בכל מקום וזמן יש עניין של זכות תגובה, ומסמך פנימי של הפרקליטות אולי שייך למשפחה זו. מהבחינה הציבורית, אנין לי ספק שארבל לא פעלה נכון אבל המשפט והצדק לא חד- הם. מה שאני טענתי הוא שבית המשפט העליון עלול להכריע במקרה שארבל פעלה לא נכון. אולם האם היא טעתה או פעלה במזיד ? זו כבר שאלה קשה יותר. שתי נקודות נוספות: א- האם לא היה מקרה דומה אצל יעקב טרנר ומבקרת המדינה שכתבה מסמך שהוא תקף בבג"ץ ? ב- פעם, לפני הרבה שנים היית פעיל בליכוד. מן הראוי היה לציין זאת, למרות שברור לכל אחד שאין קשר בין זה לבין היותו של דן תיכון ממפלגה זו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א - אכן, מקרה דומה היה בעתירה של טרנר נגד מבקרת המדינה מרים בן פורת וטרנר זכה בעתירתו (והדבר הביא לפגיעה משמעותית בעוצמתה המיתולוגית, עד אז, של בן פורת). ב - נכון, הייתי חבר בליכוד, ממנו פרשתי בתחילת שנות ה-80. לא ציינתי הדבר כשם שלא ציינתי תפקידים, משרות, תארים ומעשים מתולדות חיי, כי אינני חושב שזה רלוואנטי לדיון בסוגית מעשיה של עדנה ארבל. (ואם מותר, בהערת שוליים: מאחר ופרשתי מהליכוד כבר לפני כ-16 שנים, הרי שגם אם חברות בליכוד היתה נחשבת לעבירה פלילית - הרי שבוודאי חלה על עבירה זו התיישנות...) בברכה, פריצי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרקליטות כמו כל משרד ציבורי פועלת גם על פי אינטרסים של בעלי עניין. (וכנראה שאו שיש לה אינטרס יתכן מאוד שעדיין יש לה כזה או שיש למשהו אחר אינטרס עדיין בנושא) נושא זה קיים בכל הדרגים והדרגות במשרדים הציבורים השונים ואין סיבה שיחמוק ממשרד זה. דוגמה פרשת השחיתות האחרונה הנושא הפועלים הזרים. ישנן עוד מס , פרשות שמוכרות לי אישית לצערי וגם שם מעורבים רבים וטובים מבכירי משרדים שונים. לכל מקרה יתכן והסיבה שבגללה היא לא התנצלה היא הרגשת הכוח שיש בידה ומי היא שתתנצל כאשר היא בכלל ... ואילו הוא... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את העתירה (כן, את כולה), ונראה שבסה"כ יש בה הרבה פחות "בשר", מכפי שעולה ממאמריך. קודם כל אני מבין שהמכתב שכתבה פרקליטת המדינה לבורג לא טומן שום תוקף משפטי. כלומר, ניתן/צריך להתייחס אליו כאל מכתב שהוא חלק מעבודה של הפרקליטות בעניין הנמצא *בעיצומה* של בדיקה, ולא חורצת כל דין. ולכן צודקת הפרקליטה בסירובה להציג בפניו את המכתב ו/או לאפשר לו לטעון נגד. עם זאת, נראה שהנוהל לא היה תקין: לא ננקטו כל אמצעי זהירות על מנת למנוע את חשיפתו של המסמך ברבים (כמו הגדרתו של המסמך כ"סודי", או "אישי למכותב בלבד" או הוראה להפקידו בכספת המשרד). ומכאן יש לי שני דברים לומר: 1. ייתכן בהחלט שהעתירה תדחה ברובה, כי הפרקליטה לא ממש אחראית לעצם העובדה שהמכתב דלף לעיתונות, אך הפרקליטה תקבל נזיפה על נוהל לא תקין בגלל שהייתה אמורה לצפות את הרגישות של המכתב, ולנהוג בזהירות. דן תיכון יפוצה בהוצאות ובשכ"ט עו"ד, אך לא על ידי הפרקליטה, אל על ידי המדינה. 2. אני נוטה להאמין שהפרקליטה הוציאה מכתב זה שלא בתום לב, ויתכן בהחלט שהאנטרסים האישיים שלה כפי שתיארת הניעו אותה. אבל את זה לא ניתן להוכיח בבית משפט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון עובדתי: מכתבה של ארבל לא היה מכתב של אמצע תהליך או הליך בדיקה - אלא חוות דעת סופית ורישמית של פרקליטות המדינה. המסמך הזה קבע במפורש קביעות מוחלטות ובכלל זה נתן הנחיות מה לעשות. יש בו, למשל, אמירה שיש להגיש נגד תיכון תביעה להחזר כספים (מה שמעלה השאלה מדוע פרקליטת המדינה עצמה לא הגישה את התביעה - היא הרי הממונה במדינה על הגשת תביעות...). הבעיה לא נעוצה בחוסר הכותרת "סודי" במכתב. מכתבים בשירות הציבורי דולפים בכלל, ומכתבים שהפרקליטות עצמה רוצה שידלפו - על אחת כמה וכמה. הבעיה נעוצה בכתיבת חוות דעת משפטית של פרקליטות המדינה על אדם - בלא שזה יודע בכלל שעוסקים בעניינו, בלא שפונים אליו ובלא שנותנים לו זכות להוכיח בזמן שהדברים הנטענים נגדו אינם נכונים. גם כאשר כותבים חוות דעת משפטית על חשוד ברצח או באונס קטינות - הרי שקודם לכן מעמידים בפני החשוד את הטענה נגדו - ונותנים לו להשיב עליה. זהו נוהל בסיסי וטבעי שכל שוטר טירון מכיר. הבעיה בהליך שעשתה ארבל נעוצה בכך שחוות הדעת הסופית שלה נכתבה רק על סמך הגורם שהתלונן (מנגנון הכנסת שנתון למרותו של היו"ר אברום בורג), בלא שמי שהתלונה היתה עליו (תיכון, היו"ר הקודם) ידע עליה ובלא שהתבקש למסור תגובתו (שיתכן שהיתה מביאה את ארבל לכתוב חוות דעת שמאשרת שתיכון צודק, או לא, אבל לפחות היתה ניתנת לתיכון ההזדמנות להתגונן). לכן ספק אם הבעיה היא "נזיפה" לפרקליטה. חוות הדעת של אברל קיימת - ובתור מסמך רשמי של פרקליטות המדינה יש לה תוקף משפטי וציבורי בעלי משקל. זה דומה ל"פסק דין" שניתן על אדם בלא שידע שיש נגדו כתב אישום ובלא שהוזמן בכלל לבית המשפט למשפטו. זה מה שחמור במעשה שעשתה ארבל, ומה שמדאיג אותי זה שאם פרקליטת המדינה מפרה חובות משפטיות גם כאשר המדובר באיש ציבור בכיר - מה ימנע ממנה (ומשאר הפרקליטים העובדים תחתיה) מלעשות זאת לי או לך ? פריצי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תסלח לי, אבל לפי מה שאני מבין מהעתירה, *אין* מדובר בחוות דעת סופית של פרקליטות המדינה כלפי דן תיכון. נראה שבורג, כיו"ר כנסת העלה בפני פרקליטות המדינה *חשדות*, הנוגעות לדן תיכון, וביקש חוות דעת משפטית לגבי *המשמעויות* הנובעות מהחשדות האלו. על פי חוות דעתה של ארבל, אכן מדובר במשמעויות קשות - *בתנאי שיאומתו*. ולכן השלב הבא (לא השלב שלפני) הוא לבדוק את החשדות לגופן. הדבר הכי בסיסי הוא שאין טעם בבדיקת חשדות, קודם שיודעים שישנם משמעויות משפטיות. ארבל כותבת ב"דו"ח": "בנסיבות אלה, ראוי שהכנסת תפעל להשבת הרכוש, או לקבלת תמורתו. אנא הודיעו על הפעולות הננקטות לשם כך, ואנו מצידנו נבדוק אפשרות להגשת תביעה להשבה כאמור, במידה והרכוש לא יושב." "בנסיבות אלה" - כלומר, על פי מה שמסר לה בורג, היא כמובן לא באמת יודעת. אם זה מה שאתם (בכנסת) יודעים, עליכם לפעול להשבת הרכוש. אם הוא לא יוחזר הפרקליטות תבדוק אפשרות להגשת תביעה. כלומר לפי דעתה של ארבל, למרות שיש משמעויות משפטיות לחשדות אין צורך בבדיקת החשדות לגופן כעת, אלא רק לאחר שהכנסת תדרוש את הרכוש ודן תיכון יסרב להחזיר אותו. ההליך בכללותו היה תקין, אולם מרגע שדלף המכתב לעיתונות (בזדון, או שלא בזדון, על זה אפשר להתווכח) שעשתה מזה צימס, נאלץ דן תיכון לפעול על מנת לטהר את שמו, והכרגע, הדרך היחידה שלו לעשות זאת היא לעתור לבג"ץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, הלקח העיקרי שאני למד בינתיים מכל הסיפור הזה הוא האופן שבו לוקחת העיתונות מקרה ועושה ממנו צימס. בשורה התחתונה, כנראה שכל מה שהיה כתוב ב"הארץ" וב"ידיעות אחרונות" היה שקר *מוחלט*, כמובן עם "גרעין" אופייני של אמת. (אני מקווה שאתם שומעים את הטון המזלזל שבמילה "גרעין") במקרים מהסוג הזה נתקלתי אין-ספור פעמים. וזאת עוד כאשר לעיתונות היה *כל* המידע. אני מרשה לעצמי להשליך מכאן על הסבירות לאמיתותן של ידיעות המסתמכות על שברי מידע. לתשומת ליבם של כל אלה המבזבזים זמנם בקריאת עיתונים. וגם לערן בילינסקי שהיה לנו חלקיק דיון בנושא לא מזמן (אני מקווה שהתוכנה שלו תמצא חיש מהר את התגובה :-) ) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המסמך של עדנה ארבל היה חוות דעת סופית מטעמה. בשום מקום אין במסמך שלה משפט האומר משהו מו "מומלץ לפנות לתיכון ולבקש הסבריו" או "בהתאם להסברים שנקבל נקבע עמדתנו". להיפך: הטכסט ונוסח המסמך של ארבל (המצוי בידי) מעיד לכל אורכו על כך שזוהי חוות דעת סופית הקובעת עמדה ושיפוט ונותנת המלצות ומסקנות של הפרקליטות. להלן ציטוטים מהמסמך: "אעמוד להלן על הנושאים שנבדקו על ידינו על פי המסמכים והמידע שהועברו אלינו, וכן על המלצותינו". ("נושאים שנבדקו" - דהיינו נגמרה הבדיקה. לא נושאים "הדורשים בדיקה" ולא נושאים "הנמצאים בבדיקה") "הסכומים שהוצאו למיגון דירתו של מר תיכון בשכונת מלחה נראים מופרזים ביותר ולא נמצא הסבר לסכומים אלה, שעלו למשלם המסים ממון רב" (לא כתוב "מתבקש הסבר" אלא "לא נמצא הסבר", שזהו נוסח מקובל של סיכום חקירה/בדיקה/פס"ד) "לאחרונה סוכם.......כי תצא מהכנסת דרישה לתשלום החוב הנ"ל. אנא הוציאו דרישה כאמור, ובמידת הצורך נראה כי יש לשקול אף הגשת תביעה להשבת הכספים" ("אנא הוציאו דרישה כאמור" - זוהי הוראה לביצוע מעשה. זה לא הליך בדיקה. "לשקול אף הגשת תביעה" - כנ"ל. שקילת הגשת תביעה יכולה להעשות רק אם הוחלט שהאיש חייב כספים.זה לא ניסוח הטוען שיש לבדוק אם הוא חייב בכספים.) "מועד ביצוע הרכישות ואף אופי הפריטים שנרכשו ועלותם, מביאים למסקנה הלכאורית כי רכישות אלא לא נועדו לסייע בידיו של מר תיכון למלא את תפקידו כחבר כנסת, אלא לתועלתו האישית. בהתנהגות שכזו, מעמיד חבר הכנסת את טובתו האישית על פני תפקידו כנבחר ציבור. מדובר בהתנהגות שהמנהל הציבורי התקין אינו יכול להשלים עם קיומה, ויש בה לפגוע קשות באמון הציבור בבית המחוקקים" (וכי זה לא נוסח ברור של חריצת דין, קביעת שיפוט ואף הנמקתו?) "בנסיבות אלה, ראוי שהכנסת תפעל להשבת הרכוש, או לקבלת תמורתו. אנא הודיעונו על הפעולות הננקטות לשם כך" (כנ"ל: זוהי החלטה ואף מתן הוראה לדווח על ביצועה) והיפה ביותר הוא פרק "סיכום" שכותבת ארבל במכתבה: "בתקופות הרלוונטיות היה מר תיכון יו"ר הכנסת...... משום כך, על פני הדברים, מדובר לכאורה בהתנהגות פגומה תוך ניצול לרעה של המעמד וכוח המשרה....." (וכי זוהי לא קביעה וחוות דעת ?? אגב, המלה "לכאורה" אינה משנה דבר. זהו ניסוח משפטי רגיל ונפוץ בחוות דעת משפטיות וזוהי מילה הנכתבת רק לצרכי זהירות משפטית ונעשה בה שימוש כמעט בכל מסמך העוסק בעבירות שטרם ניתן לגביהן פסק דין בבית המשפט). יודגש: אין בשום חלק בכל המסמך הארוך הזה של עדנה ארבל משהו האומר שצריך לפנות לדן תיכון ולבקש הסבריו או תגובתו. יש במסמך הרבה מאד קביעות, הנמקות ושיפוט ויש בו גם הרבה מאד הנחיות מה לעשות - כולל בדברים שנוגעים לכנסת עצמה ולא לתיכון -, אבל אין בו דבר המעיד על כך שזה מכתב רגיל של הליך בירור או אמצע בדיקה. להיפך : בפתיחת המסמך כותבת ארבל ש"על דעת היועץ המשפטי לממשלה, הריני...." . מסמכים הפותחים וקובעים שהם נכתבו "על דעת היועץ המשפטי לממשלה" מעידים על עצמם שהם מסמך סיכום משותף לפרקליטת המדינה וליועץ המשפטי. סיכום משותף נעשה בסוף הליך ולא באמצע. מובן שארבל תנסה לתרץ זאת כתכתובת פנימית. זה תירוץ דחוק ביותר, נוכח האמור במסמך. אבל בלי קשר להחלטה שיחליט הבג"צ - הבעיה נותרת: האם אנו מוכנים לסבול מצב בו הפרקליטות תכתוב חוות דעת על אנשים, בלא שאלה יתבקשו קודם לכן למסור תגובתם והסברם ותינתן להם ההזדמנות לשכנע בצידקתם, והאם אנו מוכנים שגם אחרי שמתפרסם על אדם מסמך שכזה - עדין יסרבו לדרישתו לראות על סמך מה הוא נכתב ויסרבו לדרישתו שינתן לו להגיב עליו. פריצי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטער שאני נאלץ לחזור על עצמי במילים אחרות: "נושאים שנבדקו" , נכון, הנושאים נבדקו מבחינת *המשמעויות המשפטיות*, לא מבחינת אמיתותם. ""לא נמצא הסבר", נכון, על פי החומר שהביאה הכנסת בפני לא נמצא הסבר. מה רע? "... מדובר לכאורה בהתנהגות פגומה..." אכן חוות דעת משפטית, על פי החומר שהוגש לה על ידי הכנסת. "...אלא לתועלתו האישית..." שוב, על פי החומר שהוגש על ידי הכנסת. בקיצור, כל הנקודות האלה מביאים לאותה מסקנה : בורג הגיש חומר לפרקליטות על מנת שתבדוק ותגיד לו האם ישנן משמעויות משפטיות, מה חומרתן וכו'. וזאת על מנת לדעת האם יש צורך בהמשך טיפול, אם אין משמעויות משפטיות אין צורך בהמשך טיפול. ולכן היא כותבת שבמידה ולא יוחזר הרכוש היא תבדוק את האפשרות להגשת תביעה - כלומר, *האפשרות להגשת תביעה עדיין לא נבדקה*. שוב אני מסכם, ייתכן בהחלט שנעשה פה משהו בזדון, אבל התחת של הגברת ארבל מכוסה. המסקנות של בג"ץ על פי ההיגיון שלי צפויות להיות בתחום הביטחון שדה של מסמכים מהסוג הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש אפשרות להעביר לקוראי האיל את תוכן חוות-הדעת של ארבל בשלמותה (אם למשל היא בידיכם כקובץ)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה משמעות הביטוי "לא נמצא הסבר" אם לא נעשה כל מאמץ למצוא הסבר כזה (למשל - לשאול את הנאשם מה ההסבר שלו להאשמות)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמץ למצוא הסבר היה במסגרת החומר שהוגש לפרקליטות על ידי הכנסת. לא כל דבר מצדיק פתיחת חקירה באופן מיידי. נניח שהפרקליטות הייתה מזמינה את דן תיכון לבירור, דן תיכון היה מגיש לפרקליטות חומר שמפריח את הטענות, נו, ומה עכשיו? צריך להתחיל ולבדוק את החומר של דן תיכון, לא? אולי צריך להתחיל לזמן עדים, להכין רשימות וכו' וכו' כלומר בלי להרגיש נפתחה פה חקירה של הפרקליטות. אני משער שלא ככה פועלים הדברים. אני משער שחקירה של הפרקליטות נפתחת כאשר יש סיבה טובה. ולכן פנתה הפרקליטות לכנסת (כמעסיק לשעבר של דן תיכון) כדי שתפנה לדן תיכון שיחזיר את מה שלקח. אם ייסרב, אז כנראה יש סיבה טובה לפתוח באופן רישמי בחקירה, ולהקצות את המשאבים כו"א וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי. תיכון אכן סירב להחזיר להם כספים - ומשום מה אין חקירה ואין שום אקט מצד הכנסת/הפרקליטות בנושא. כבר במאמרי המקורי הבאתי את השאלה מדוע לא תבעו מתיכון להחזיר כספים (אם יש להם בכנסת או בפרקלטות טענה שהוא חייב להם )? תיכון לעומת זאת, הגיש ביוזמתו תביעה כספית נגד הכנסת (שהוגשה עוד קודם לכתיבת דו"ח ארבל). בעקבות התביעה (שטרם ניתן בה פסק הדין) זכה תיכון לקבל מהכנסת (כבר במהלכי הביניים של המשפט) כספים רבים. השאלה: (שהועלתה במאמרי המקורי לפני 3 חודשים): מאחר והתנהל (ומתנהל) משפט כספי בין תיכון לבין כנסת (המיוצגת ע"י פרקליטות המדינה) אז למה הטענות של ארבל לא הועלו מצד המדינה ? ולמה הכנסת והפרקליטות לא הגישו תביעה נגדית נגד תיכון ? מאחר ולא תבעו בביהמ"ש (גם כשהיתה להם הזדמנות משפטית נאותה לעשות זאת) וגם לא עשו זאת מאז בשום הזדמנות אחרת, מתחזקת הטענה שמסמך ארבל לא מבוסס, מתעורר החשד שארבל עצמה יודעת וידעה זאת ומתבססת הטענה שהמסמך שלה נכתב לצרכים אחרים. פריצי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. אני מסכים לחלוטין עם כל מה שכתבת. מדוע העתירה של דן תיכון לא דורשת מבית המשפט לבדוק מדוע לא הוגשה תביעה נגדו על רקע מה שנכתב בדו"ח והעובדה שתיכון סירב להחזיר כספים? מהכיוון הזה אפשר אולי להוכיח פעולה לא חוקית של ארבל. השאלה הנשאלת עכשיו היא מדוע העתירה של דן תיכון אינה עוסקת בזה? ובמקום זאת, עוסקת בזכות הטיעון-נגד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג. אני לא העו"ד של תיכון (וגם לא של מישהו אחר...) אני יכול לנחש (אבל זה לא מעבר לניחוש פרטי שלי) שאין צורך לבוא לבג"צ ולטעון ש"היו צריכים להגיש נגדי תביעה" בכדי לנמק שמה שכתבו במסמך מסויים לא היה נכון. למען האמת הייתי מסתכל בתמיהה על טיעון שאומר: א - מה שכתוב נגדי במסמך אינו אמת. ב - כתוב במסמך שצריך לתבוע אותי - אז שיתבעו. מהבחינה המשפטית (כך נראה לי) ובהסתמך על שכל ישר אי אפשר לטעון שמסמך מסויים אינו אמת ובו זמנית לבקש שיפעלו לפיו. בבג"צ מבקשים דברים קונקרטיים (צו עשה, צו מניעה, צוביטול וכד') - ולא ניתן לבקש דברים תיאורטיים. בעצם העובדה שתיכון טוען שהאמור במסמך ארבל אינו אמת - ולכן הוא מבקש לפסול את תוקפו ותוכנו, יש אמירה המבקשת לפסול את כל תוכנו ומסקנותיו ויש טענה שאין להסתמך עליו. אז איך הוא יכול לבקש שיפעלו לפיו ? העובדה שלא הוגשה כנגד תיכון תביעה, כאמור במסמך ארבל, תומכת בטענה שהפרקליטות ו/או הכנסת ידעו שמה שכתוב במסמך אינו מבוסס. אבל העובדה שהם לא פעלו לפי "חוות הדעת הפנימית" שלהם (כלשון הפרקליטות) אינה מאפשרת לתבוע בבג"צ גם לבטל את חוות הדעת וגם לפעול לפיה.... ככל שאני מבין, עיקר טענתו של תיכון הינה שלא ניתנה לו כלל הזדמנות להתגונן בפני ההאשמות הללו לפני כתיבת המסמך, וגם אין לו אפשרות לעשות זאת בדיעבד - מאחר ולא תבעו אותו. זוהי טענה רצינית. אם היו תובעים אותו - כי אז לא היה תיכון צריך לבקש מבג"צ את ביטול המסמך (כי היה יכול להתגונן בבית המשפט ופסה"ד היה קובע). מאחר ולא תבעו - והוא טוען שהמסמך שלהם אינו אמת ונכתב בניגוד לכללים ובלא שניתן לו להתגונן - הוא מבקש מבג"צ לבטלו, בטענה שאי אפשר לכתוב בחשאי "כתב אישום" נגד איש ציבור בלא לתת לו הזכות הטבעית להתגונן מפני הכתוב. אגב, תיכון מצידו מציע לפרקליטות בבג"צ גם שיכתבו מסמך חדש, אם ברצונם להתמודד עם הנושא, אבל בתנאי שינהגו לפי הכללים, יציגו בפניו את הטענות ויתנו לו להשיב ולהגיב עליהן - לפני כתיבת המסמך. מעניין אם הפרקליטות מוכנה להרים את הכפפה הזו. פריצי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנים האחרונות נשמעו טענות רבות כנגד השופטת ארבל. את רובן המכריע העלה העיתונאי יואב יצחק, שהאשים בשחיתות גם בכירים אחרים במערכת המשפטית. יש מן הטענות שנשמעות כבדות משקל, אחרות קנטרניות, וברבות אחרות אין מספיק כלים כדי להכריע. חוסר התהודה הציבורית לו זוכים תחקיריו של יצחק מטריד ביותר. אין התייחסות עניינית לגוף הטענות, ועל רובן האזרח הממוצע לא שמע כלל. כמעט שלא נפתחה חקירה רשמית באיש מן המקרים, ולכן לא פורסמו מסמכים רבים שעשויים היו לסייע בגילוי האמת. להלן מקבץ של ההאשמות המרכזיות בהן האשים יצחק את ארבל. אם יש מעוניינים, אשמח לדון בהן בפרוטרוט, ככל שתגיע ידנו בהתחשב בנתונים החלקיים העומדים לרשותנו. א. ארבל טענה במשך שנים שסיימה לימודי תואר שני, אף על פי שלא השלימה אותם. כך נמסר גם לועדה למינוי שופטים: http://www.nfc.co.il/archive/001-D-50241-00.html?tag... ב. ארבל החליטה להעמיד את יעקב נאמן לדין, אך טענה שמיכאל בן יאיר הוא שהחליט על כך:http://www.nfc.co.il/archive/001-D-49005-00.html?tag... http://www.nfc.co.il/archive/001-D-48401-00.html?tag... ג. על פי קביעת מבקר המדינה, ארבל קיבלה שלא כדין 200,000 שקלים מקופת המדינה. ארבל לא החזירה את הכסף.http://www.nfc.co.il/archive/001-D-48731-00.html?tag... ד. בדומה לניצב משה מזרחי, גם ארבל השתמשה בתמלילי שיחות שלא כדין. ה. אהוד ברק מינה את בעלה של ארבל לדירקטוריון חברת צים; בתמורה, נמנעה ארבל ממיצוי החקירה כנגד ברק בפרשת העמותות. ו. ארבל פנתה לשרה לבנת וביקשה שתמנה את בעלה לדירקטוריון באחת החברות הממשלתיות עליהן היא ממונה, וזאת בשעה שעל שולחנה של ארבל מונחת בקשה להעמדת לבנת לדין פלילי. ז. בעוד תיק החקירה נגד ארנון מוזס בעניין האזנות סתר לנמרודי תלוי ועומד בפרקליטות, קיים בעלה של ארבל קשרים עסקים עם דוד ספקטור, אחד המעורבים העיקריים בפרשה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |