בתשובה לתגובה לליאור, 27/11/01 18:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תסלח לי, אבל לפי מה שאני מבין מהעתירה, *אין* מדובר בחוות דעת סופית של פרקליטות המדינה כלפי דן תיכון. נראה שבורג, כיו"ר כנסת העלה בפני פרקליטות המדינה *חשדות*, הנוגעות לדן תיכון, וביקש חוות דעת משפטית לגבי *המשמעויות* הנובעות מהחשדות האלו. על פי חוות דעתה של ארבל, אכן מדובר במשמעויות קשות - *בתנאי שיאומתו*. ולכן השלב הבא (לא השלב שלפני) הוא לבדוק את החשדות לגופן. הדבר הכי בסיסי הוא שאין טעם בבדיקת חשדות, קודם שיודעים שישנם משמעויות משפטיות. ארבל כותבת ב"דו"ח": "בנסיבות אלה, ראוי שהכנסת תפעל להשבת הרכוש, או לקבלת תמורתו. אנא הודיעו על הפעולות הננקטות לשם כך, ואנו מצידנו נבדוק אפשרות להגשת תביעה להשבה כאמור, במידה והרכוש לא יושב." "בנסיבות אלה" - כלומר, על פי מה שמסר לה בורג, היא כמובן לא באמת יודעת. אם זה מה שאתם (בכנסת) יודעים, עליכם לפעול להשבת הרכוש. אם הוא לא יוחזר הפרקליטות תבדוק אפשרות להגשת תביעה. כלומר לפי דעתה של ארבל, למרות שיש משמעויות משפטיות לחשדות אין צורך בבדיקת החשדות לגופן כעת, אלא רק לאחר שהכנסת תדרוש את הרכוש ודן תיכון יסרב להחזיר אותו. ההליך בכללותו היה תקין, אולם מרגע שדלף המכתב לעיתונות (בזדון, או שלא בזדון, על זה אפשר להתווכח) שעשתה מזה צימס, נאלץ דן תיכון לפעול על מנת לטהר את שמו, והכרגע, הדרך היחידה שלו לעשות זאת היא לעתור לבג"ץ. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, הלקח העיקרי שאני למד בינתיים מכל הסיפור הזה הוא האופן שבו לוקחת העיתונות מקרה ועושה ממנו צימס. בשורה התחתונה, כנראה שכל מה שהיה כתוב ב"הארץ" וב"ידיעות אחרונות" היה שקר *מוחלט*, כמובן עם "גרעין" אופייני של אמת. (אני מקווה שאתם שומעים את הטון המזלזל שבמילה "גרעין") במקרים מהסוג הזה נתקלתי אין-ספור פעמים. וזאת עוד כאשר לעיתונות היה *כל* המידע. אני מרשה לעצמי להשליך מכאן על הסבירות לאמיתותן של ידיעות המסתמכות על שברי מידע. לתשומת ליבם של כל אלה המבזבזים זמנם בקריאת עיתונים. וגם לערן בילינסקי שהיה לנו חלקיק דיון בנושא לא מזמן (אני מקווה שהתוכנה שלו תמצא חיש מהר את התגובה :-) ) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המסמך של עדנה ארבל היה חוות דעת סופית מטעמה. בשום מקום אין במסמך שלה משפט האומר משהו מו "מומלץ לפנות לתיכון ולבקש הסבריו" או "בהתאם להסברים שנקבל נקבע עמדתנו". להיפך: הטכסט ונוסח המסמך של ארבל (המצוי בידי) מעיד לכל אורכו על כך שזוהי חוות דעת סופית הקובעת עמדה ושיפוט ונותנת המלצות ומסקנות של הפרקליטות. להלן ציטוטים מהמסמך: "אעמוד להלן על הנושאים שנבדקו על ידינו על פי המסמכים והמידע שהועברו אלינו, וכן על המלצותינו". ("נושאים שנבדקו" - דהיינו נגמרה הבדיקה. לא נושאים "הדורשים בדיקה" ולא נושאים "הנמצאים בבדיקה") "הסכומים שהוצאו למיגון דירתו של מר תיכון בשכונת מלחה נראים מופרזים ביותר ולא נמצא הסבר לסכומים אלה, שעלו למשלם המסים ממון רב" (לא כתוב "מתבקש הסבר" אלא "לא נמצא הסבר", שזהו נוסח מקובל של סיכום חקירה/בדיקה/פס"ד) "לאחרונה סוכם.......כי תצא מהכנסת דרישה לתשלום החוב הנ"ל. אנא הוציאו דרישה כאמור, ובמידת הצורך נראה כי יש לשקול אף הגשת תביעה להשבת הכספים" ("אנא הוציאו דרישה כאמור" - זוהי הוראה לביצוע מעשה. זה לא הליך בדיקה. "לשקול אף הגשת תביעה" - כנ"ל. שקילת הגשת תביעה יכולה להעשות רק אם הוחלט שהאיש חייב כספים.זה לא ניסוח הטוען שיש לבדוק אם הוא חייב בכספים.) "מועד ביצוע הרכישות ואף אופי הפריטים שנרכשו ועלותם, מביאים למסקנה הלכאורית כי רכישות אלא לא נועדו לסייע בידיו של מר תיכון למלא את תפקידו כחבר כנסת, אלא לתועלתו האישית. בהתנהגות שכזו, מעמיד חבר הכנסת את טובתו האישית על פני תפקידו כנבחר ציבור. מדובר בהתנהגות שהמנהל הציבורי התקין אינו יכול להשלים עם קיומה, ויש בה לפגוע קשות באמון הציבור בבית המחוקקים" (וכי זה לא נוסח ברור של חריצת דין, קביעת שיפוט ואף הנמקתו?) "בנסיבות אלה, ראוי שהכנסת תפעל להשבת הרכוש, או לקבלת תמורתו. אנא הודיעונו על הפעולות הננקטות לשם כך" (כנ"ל: זוהי החלטה ואף מתן הוראה לדווח על ביצועה) והיפה ביותר הוא פרק "סיכום" שכותבת ארבל במכתבה: "בתקופות הרלוונטיות היה מר תיכון יו"ר הכנסת...... משום כך, על פני הדברים, מדובר לכאורה בהתנהגות פגומה תוך ניצול לרעה של המעמד וכוח המשרה....." (וכי זוהי לא קביעה וחוות דעת ?? אגב, המלה "לכאורה" אינה משנה דבר. זהו ניסוח משפטי רגיל ונפוץ בחוות דעת משפטיות וזוהי מילה הנכתבת רק לצרכי זהירות משפטית ונעשה בה שימוש כמעט בכל מסמך העוסק בעבירות שטרם ניתן לגביהן פסק דין בבית המשפט). יודגש: אין בשום חלק בכל המסמך הארוך הזה של עדנה ארבל משהו האומר שצריך לפנות לדן תיכון ולבקש הסבריו או תגובתו. יש במסמך הרבה מאד קביעות, הנמקות ושיפוט ויש בו גם הרבה מאד הנחיות מה לעשות - כולל בדברים שנוגעים לכנסת עצמה ולא לתיכון -, אבל אין בו דבר המעיד על כך שזה מכתב רגיל של הליך בירור או אמצע בדיקה. להיפך : בפתיחת המסמך כותבת ארבל ש"על דעת היועץ המשפטי לממשלה, הריני...." . מסמכים הפותחים וקובעים שהם נכתבו "על דעת היועץ המשפטי לממשלה" מעידים על עצמם שהם מסמך סיכום משותף לפרקליטת המדינה וליועץ המשפטי. סיכום משותף נעשה בסוף הליך ולא באמצע. מובן שארבל תנסה לתרץ זאת כתכתובת פנימית. זה תירוץ דחוק ביותר, נוכח האמור במסמך. אבל בלי קשר להחלטה שיחליט הבג"צ - הבעיה נותרת: האם אנו מוכנים לסבול מצב בו הפרקליטות תכתוב חוות דעת על אנשים, בלא שאלה יתבקשו קודם לכן למסור תגובתם והסברם ותינתן להם ההזדמנות לשכנע בצידקתם, והאם אנו מוכנים שגם אחרי שמתפרסם על אדם מסמך שכזה - עדין יסרבו לדרישתו לראות על סמך מה הוא נכתב ויסרבו לדרישתו שינתן לו להגיב עליו. פריצי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטער שאני נאלץ לחזור על עצמי במילים אחרות: "נושאים שנבדקו" , נכון, הנושאים נבדקו מבחינת *המשמעויות המשפטיות*, לא מבחינת אמיתותם. ""לא נמצא הסבר", נכון, על פי החומר שהביאה הכנסת בפני לא נמצא הסבר. מה רע? "... מדובר לכאורה בהתנהגות פגומה..." אכן חוות דעת משפטית, על פי החומר שהוגש לה על ידי הכנסת. "...אלא לתועלתו האישית..." שוב, על פי החומר שהוגש על ידי הכנסת. בקיצור, כל הנקודות האלה מביאים לאותה מסקנה : בורג הגיש חומר לפרקליטות על מנת שתבדוק ותגיד לו האם ישנן משמעויות משפטיות, מה חומרתן וכו'. וזאת על מנת לדעת האם יש צורך בהמשך טיפול, אם אין משמעויות משפטיות אין צורך בהמשך טיפול. ולכן היא כותבת שבמידה ולא יוחזר הרכוש היא תבדוק את האפשרות להגשת תביעה - כלומר, *האפשרות להגשת תביעה עדיין לא נבדקה*. שוב אני מסכם, ייתכן בהחלט שנעשה פה משהו בזדון, אבל התחת של הגברת ארבל מכוסה. המסקנות של בג"ץ על פי ההיגיון שלי צפויות להיות בתחום הביטחון שדה של מסמכים מהסוג הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש אפשרות להעביר לקוראי האיל את תוכן חוות-הדעת של ארבל בשלמותה (אם למשל היא בידיכם כקובץ)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה משמעות הביטוי "לא נמצא הסבר" אם לא נעשה כל מאמץ למצוא הסבר כזה (למשל - לשאול את הנאשם מה ההסבר שלו להאשמות)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמץ למצוא הסבר היה במסגרת החומר שהוגש לפרקליטות על ידי הכנסת. לא כל דבר מצדיק פתיחת חקירה באופן מיידי. נניח שהפרקליטות הייתה מזמינה את דן תיכון לבירור, דן תיכון היה מגיש לפרקליטות חומר שמפריח את הטענות, נו, ומה עכשיו? צריך להתחיל ולבדוק את החומר של דן תיכון, לא? אולי צריך להתחיל לזמן עדים, להכין רשימות וכו' וכו' כלומר בלי להרגיש נפתחה פה חקירה של הפרקליטות. אני משער שלא ככה פועלים הדברים. אני משער שחקירה של הפרקליטות נפתחת כאשר יש סיבה טובה. ולכן פנתה הפרקליטות לכנסת (כמעסיק לשעבר של דן תיכון) כדי שתפנה לדן תיכון שיחזיר את מה שלקח. אם ייסרב, אז כנראה יש סיבה טובה לפתוח באופן רישמי בחקירה, ולהקצות את המשאבים כו"א וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי. תיכון אכן סירב להחזיר להם כספים - ומשום מה אין חקירה ואין שום אקט מצד הכנסת/הפרקליטות בנושא. כבר במאמרי המקורי הבאתי את השאלה מדוע לא תבעו מתיכון להחזיר כספים (אם יש להם בכנסת או בפרקלטות טענה שהוא חייב להם )? תיכון לעומת זאת, הגיש ביוזמתו תביעה כספית נגד הכנסת (שהוגשה עוד קודם לכתיבת דו"ח ארבל). בעקבות התביעה (שטרם ניתן בה פסק הדין) זכה תיכון לקבל מהכנסת (כבר במהלכי הביניים של המשפט) כספים רבים. השאלה: (שהועלתה במאמרי המקורי לפני 3 חודשים): מאחר והתנהל (ומתנהל) משפט כספי בין תיכון לבין כנסת (המיוצגת ע"י פרקליטות המדינה) אז למה הטענות של ארבל לא הועלו מצד המדינה ? ולמה הכנסת והפרקליטות לא הגישו תביעה נגדית נגד תיכון ? מאחר ולא תבעו בביהמ"ש (גם כשהיתה להם הזדמנות משפטית נאותה לעשות זאת) וגם לא עשו זאת מאז בשום הזדמנות אחרת, מתחזקת הטענה שמסמך ארבל לא מבוסס, מתעורר החשד שארבל עצמה יודעת וידעה זאת ומתבססת הטענה שהמסמך שלה נכתב לצרכים אחרים. פריצי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. אני מסכים לחלוטין עם כל מה שכתבת. מדוע העתירה של דן תיכון לא דורשת מבית המשפט לבדוק מדוע לא הוגשה תביעה נגדו על רקע מה שנכתב בדו"ח והעובדה שתיכון סירב להחזיר כספים? מהכיוון הזה אפשר אולי להוכיח פעולה לא חוקית של ארבל. השאלה הנשאלת עכשיו היא מדוע העתירה של דן תיכון אינה עוסקת בזה? ובמקום זאת, עוסקת בזכות הטיעון-נגד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג. אני לא העו"ד של תיכון (וגם לא של מישהו אחר...) אני יכול לנחש (אבל זה לא מעבר לניחוש פרטי שלי) שאין צורך לבוא לבג"צ ולטעון ש"היו צריכים להגיש נגדי תביעה" בכדי לנמק שמה שכתבו במסמך מסויים לא היה נכון. למען האמת הייתי מסתכל בתמיהה על טיעון שאומר: א - מה שכתוב נגדי במסמך אינו אמת. ב - כתוב במסמך שצריך לתבוע אותי - אז שיתבעו. מהבחינה המשפטית (כך נראה לי) ובהסתמך על שכל ישר אי אפשר לטעון שמסמך מסויים אינו אמת ובו זמנית לבקש שיפעלו לפיו. בבג"צ מבקשים דברים קונקרטיים (צו עשה, צו מניעה, צוביטול וכד') - ולא ניתן לבקש דברים תיאורטיים. בעצם העובדה שתיכון טוען שהאמור במסמך ארבל אינו אמת - ולכן הוא מבקש לפסול את תוקפו ותוכנו, יש אמירה המבקשת לפסול את כל תוכנו ומסקנותיו ויש טענה שאין להסתמך עליו. אז איך הוא יכול לבקש שיפעלו לפיו ? העובדה שלא הוגשה כנגד תיכון תביעה, כאמור במסמך ארבל, תומכת בטענה שהפרקליטות ו/או הכנסת ידעו שמה שכתוב במסמך אינו מבוסס. אבל העובדה שהם לא פעלו לפי "חוות הדעת הפנימית" שלהם (כלשון הפרקליטות) אינה מאפשרת לתבוע בבג"צ גם לבטל את חוות הדעת וגם לפעול לפיה.... ככל שאני מבין, עיקר טענתו של תיכון הינה שלא ניתנה לו כלל הזדמנות להתגונן בפני ההאשמות הללו לפני כתיבת המסמך, וגם אין לו אפשרות לעשות זאת בדיעבד - מאחר ולא תבעו אותו. זוהי טענה רצינית. אם היו תובעים אותו - כי אז לא היה תיכון צריך לבקש מבג"צ את ביטול המסמך (כי היה יכול להתגונן בבית המשפט ופסה"ד היה קובע). מאחר ולא תבעו - והוא טוען שהמסמך שלהם אינו אמת ונכתב בניגוד לכללים ובלא שניתן לו להתגונן - הוא מבקש מבג"צ לבטלו, בטענה שאי אפשר לכתוב בחשאי "כתב אישום" נגד איש ציבור בלא לתת לו הזכות הטבעית להתגונן מפני הכתוב. אגב, תיכון מצידו מציע לפרקליטות בבג"צ גם שיכתבו מסמך חדש, אם ברצונם להתמודד עם הנושא, אבל בתנאי שינהגו לפי הכללים, יציגו בפניו את הטענות ויתנו לו להשיב ולהגיב עליהן - לפני כתיבת המסמך. מעניין אם הפרקליטות מוכנה להרים את הכפפה הזו. פריצי |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |