עדנה ארבל ושלטון החוק 258847
ידידיה יום ד', 3/11/2004, 11:54
בשנים האחרונות נשמעו טענות רבות כנגד השופטת ארבל. את רובן המכריע העלה העיתונאי יואב יצחק, שהאשים בשחיתות גם בכירים אחרים במערכת המשפטית. יש מן הטענות שנשמעות כבדות משקל, אחרות קנטרניות, וברבות אחרות אין מספיק כלים כדי להכריע.

חוסר התהודה הציבורית לו זוכים תחקיריו של יצחק מטריד ביותר. אין התייחסות עניינית לגוף הטענות, ועל רובן האזרח הממוצע לא שמע כלל. כמעט שלא נפתחה חקירה רשמית באיש מן המקרים, ולכן לא פורסמו מסמכים רבים שעשויים היו לסייע בגילוי האמת.

להלן מקבץ של ההאשמות המרכזיות בהן האשים יצחק את ארבל. אם יש מעוניינים, אשמח לדון בהן בפרוטרוט, ככל שתגיע ידנו בהתחשב בנתונים החלקיים העומדים לרשותנו.

א. ארבל טענה במשך שנים שסיימה לימודי תואר שני, אף על פי שלא השלימה אותם. כך נמסר גם לועדה למינוי שופטים:
ב. ארבל החליטה להעמיד את יעקב נאמן לדין, אך טענה שמיכאל בן יאיר הוא שהחליט על כך:
ג. על פי קביעת מבקר המדינה, ארבל קיבלה שלא כדין 200,000 שקלים מקופת המדינה. ארבל לא החזירה את הכסף.

ד. בדומה לניצב משה מזרחי, גם ארבל השתמשה בתמלילי שיחות שלא כדין.
ה. אהוד ברק מינה את בעלה של ארבל לדירקטוריון חברת צים; בתמורה, נמנעה ארבל ממיצוי החקירה כנגד ברק בפרשת העמותות.

ו. ארבל פנתה לשרה לבנת וביקשה שתמנה את בעלה לדירקטוריון באחת החברות הממשלתיות עליהן היא ממונה, וזאת בשעה שעל שולחנה של ארבל מונחת בקשה להעמדת לבנת לדין פלילי.
ז. בעוד תיק החקירה נגד ארנון מוזס בעניין האזנות סתר לנמרודי תלוי ועומד בפרקליטות, קיים בעלה של ארבל קשרים עסקים עם דוד ספקטור, אחד המעורבים העיקריים בפרשה.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות