 |
המחבל שדרס חיילים באזור יקבל החזר ממס-הכנסה | 578 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
האם עוד מישהו חושב שה"קריאה הנרגשת" של ח"כ כהן היא לא יותר מסתם נסיון להגיע לכותרות ולהתחבב על דעת הקהל? הרי לא מהיום ולא מאתמול רוצחים מסוכנים ואיתם גם מחבלים בני עוולה נחשבים ע"פ חוקי זכויות האדם לבעלי זכויות מלאות בנושאים הללו. הם גם רשאים, מן הסתם, לנהל אי-אלו עסקים שהם בוחרים לנהל מחוץ לכותלי הכלא, ולא מן הנמנע שירויחו כספים. אז המחבל קיבל החזר מס מהמדינה. מדינת ישראל כבר עשתה גרוע בהרבה מכך, כולל העברת כספים לגורמים עויינים כמו הרשות הפלשתינאית. על כן, אם חבר הכנסת כהן מעוניין בתיקון העוול והפסקת האבסורד שמתרחש במדינה הזו - אולי כדאי שיזום חקיקה בנושא, שלא תאפשר לאסירים בדרגת חומרה מסויימת לנהל כל קשר עם הממשל, למעט הגשות בג"ץ אולי, שהן התנאי הבסיסי להבטחת זכויות האדם. עשיה כלשהיא במקרה פרטי זה, לא רק שהיא חסרת תועלת, אלא גם טפשית למדי. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר, לא זכור לי שטענת את אותו הדבר לגבי השר עוזי לנדאו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כל קשר בין הדברים. השר לנדאו ביקש לבקר מצב קיים, באופן המקובל עלי לחלוטין. גם הביקורת של ח''כ כהן מקובלת עלי, כפי שהזכרתי בכנותי את המצב הנ''ל ''אבסורד'', אולם ''רצונו הטוב'' של כהן מסתכם בכך בלבד, שכן הוא יודע היטב שזה החוק ורק חקיקה מתאימה תביא לתיקון המצב הקיים. באמת שלא הבנתי מה פשר האזכור של דברי בנוגע לעוזי לנדאו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פשר האזכור? שתי האמירות יכולות להחשב כ"פופוליסטיות" בעוד אחת מהן סווגה על ידיך כ"להסב את תשומת ליבו של העם ושל הציבור לבעייה" (מה גם שציינת את קרבתך האישית למר לנדאו) ואילו אחרת כ"לא יותר מסתם ניסיון להגיע לכותרות ולהתחבב על דעת הקהל". הייתכן שלו היית מקורב למר כהן היית מבשר לנו כי גם האמירה שלו "יוצאת מהלב, מתוך כאב גדול"? כפי שכתבת, רק תיקון החוק יכול לשנות המצב. תיקוני חוק פופוליסטים שכאלה, נעשים לצערי לעיתים בזריזות יוצאת דופן, ע"ע החוק המחייב עקירת דלתות מקררים משומשים. הם בדרך כלל משקפים טיפול בסימפטום אך לא במחלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנו תמימי דעים בנוגע לתיקון החוק, אבל לצערי הדיאגנוזה שלך בנוגע לביקורת שלי שגויה: אין לי שום בעיה עם אמירה ש"תצא מהלב" של ח"כ כהן. להיפך, אני מקבל את דבריו וטוען בעצמי - אין אבסורד גדול מזה (טוב, אולי נתינת נשק לעראפת הייתה מעשה חלמאי יותר). אולם, דרך הפעולה של כהן היא המקוממת אותי - והיא זו שלדעתי מנסה לתפוס כותרות. מה הוא חושב, שב"קריאה נרגשת" הוא יביא להחרמת הכסף מהמחבל? יותר מעשים, פחות דיבורים, זה המוטו שלי. לנדאו, לעומתו, ניסה במכוון "לתפוס כותרת". זה ברור, ולפי דעתי מקובל לחלוטין. הביקורת שלו יועדה לקהל עליו הוא דיבר - הוא לא רוצה לספר לך ולי שהם לא מעורבים במה שקורה במדינה. הוא פונה אל אותה שמנא וסלתא במטרה לשנות את המצב. "ביקורת בונה, גם אם קשה", זוכר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, ולכן הבאתי את דוגמת "חוק המקררים" – כשדעת הקהל רועשת ורוגשת לעיתים מועברים חוקים בזריזות. ע"ע גם הניסוח החדש של החוק נגד המרדה/חוק דרעי. אני מוותר מראש על התרגיל הקבוע של שכתוב הפסקה הראשונה של תגובתך והסבתה לביקורת על עוזי לנדאו אך אני סמוך ובטוח כי תוכל לבצע את התרגיל המחשבתי הנ"ל בעצמך (אני לא יכול להתאפק: "...מה הוא חושב, שב"קריאה נרגשת" הוא יקים את השמאל השבע מרבצו? יותר מעשים, פחות דיבורים, זה המוטו שלי.") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערן, התואיל להאיר את עיניי בעניין החוק (חוק?! לא ניתן להסתפק בתקנה או בחוק קיים?) בדבר עקירת דלתות מקררים משומשים? על פניו, כפי שאני מדמיין אותו, הוא נראה לי לא-פופוליסטי (אני מניח שאתה אומר שהוא כן בגלל נסיבות חקיקתו, שאינן ידועות לי) ומועיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תתפוס אותי במילה (חוק/תקנה/המלצה) אבל אי-שם בשנות השבעים (או שמא השישים?) השליך מישהו מקרר ישן (ובכך כנראה עבר על החוק האוסר להשליך פסולת ברשות הרבים). לתוך אותו מקרר נכנס ילד ונסגר בתוכו. הילד מת תוך כמה שעות וכל המדינה נחרדה. בתגובה הועבר חוק שמחייב לעקור את הדלת למקרר שמושלך לזבל. ביהמ"ש (אם איני טועה) פסק כי אדם סביר היה צופה מראש את האפשרות שילד ילכד בתוך מקרר, ובכך הרחיב לדעתי את הגדרת "האדם הסביר" מעבר לפרופורציה שנראית לי הגיונית. פופוליסטי? מה דעתך על חוק שיחייב למשל בעלי כלבים לנעול את חצרותיהם גם אם כלבם קשור שמא יכנס ילד והכלב ינשוך אותו למוות. אמנם גרם של מניעה עדיף על קילוגרם של תיקון אבל גם לזה יש גבול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אוחז בכפי כעת עלון שכותרתו "Your child trust you... to protect him from entrapment in an abandoned or stored refrigerator or freezer". העלון הזה נדפס בארה"ב וצורף למקרר חדש שנקנה שם בשנות השבעים. העלון הוכן ע"י ה-Association of Home Appliance Manufacturers (AHAM) (כדי לקבל עותק של העלון, ראה פרטים כאן:). הילד בסיפור שלך, אם להאמין לעלון, מת תוך הרבה פחות מ"כמה שעות" - משהו בין 10 ל-15 דקות. העלון מציין כי תאונה כזו יכולה לקרות גם עם מקרר שהושלך לא ברשות הרבים (למשל, במרתף או במגרש פרטי), והוא ממליץ על פירוק הדלת במקרה שאין כוונה לשוב ולהשתמש במקרר (אחרת, ישנם עוד 3 אמצעי מניעה אפשריים), ומציין: "In many municipalities, it's the law". אינני חושב כי כך הדבר מפני שבכל אחת ואחת מהרשויות האלה אירע מקרה חנק שכזה ובעקבותיו נחקק החוק. נראה לי שהוראת חוק כזו היא הגיונית ורצויה. עתה, מה בדיוק ניסית לטעון, ומתי ביהמ"ש נדרש לסוגיה (אני משער שבעקבות המקרה, אך בטרם נחקק החוק)? אם האדם הסביר, לדידך, אינו אמור לצפות את האפשרות שתתרחש תאונה (ובכך אתה כנראה מציע לפטור אותה מהאחריות לגרימת מוות ברשלנות במקרה שתאונה אכן תתרחש), אזי ברור שהחוק אינו רק רצוי אלא אף הכרחי. אם, לעומת זאת, אתה מטיל כבר את האחריות במקרה שתאונה אכן התרחשה - אז מדוע לא להטיל אחריות כבר בשלב יצירת הפוטנציאל לתאונה (הדבר דומה לחוק האוסר כניסה לצומת באור אדום)? אני מציע לאסור על אנשים להיות רשלניים. אם הילד יינשך למוות - האם תטען כי בעל הכלב אשם ברשלנות שהביאה למותו? אם כן - אני מציע להקדים (באופן סביר, וזה כנראה העניין סביבו דעותינו חלוקות) תרופה למכה, ולאסור את עצם הרשלנות שעשוייה להביא למוות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוגיית הרשלנות היא סוגיה בעייתית. אף פעם אי-אפשר להיות יותר מדי זהיר ולכן טיבן של סוגיות שכאלו הוא שהן מושפעות מאד מהאוירה הציבורית וההכרעה מתי מדובר ברשלנות ומתי לא היא הכרעה ערכית בדרך-כלל. לענייננו, אפשר גם להעביר חוק שאוסר לתת לילדים להסתובב חופשיים בדירות בהן משקופי החלונות נמוכים ממטר או לאסור על החזקת מוצרי מתכת דקים (שיכולים להכנס לשקעים) ועוד כהנה וכהנה. כאן נכנס ההיגיון הבריא וחוש האחריות האישי. האם המחוקק צריך על מזבח המניעה להכנס עד-כדי-כך לחיינו? אני חושב שלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל מה שמושפע מ"האווירה הציבורית" הוא פופוליסטי, וכדי לסכם את הדיון בחוק פריג'ידר - אני חושב שהראיתי מדוע אין לקטלג אותו כ"פופוליסטי" (בפרט, קשה להאמין שהוא השפיע על הצבעתו של מישהו בבחירות לכנסת). המחוקק לא מתיר לנו לקנות בית זול-אך-מסוכן, או אפילו כזה שאין בו ממ"ד או ממ"ק, לא לקנות תרופות מסויימות ללא מרשם רופא, לא לקנות חומרי-ניקוי רעילים במיכלים שלא *מוטבעת* עליהם אזהרה "לא למאכל", לא להכנס לצומת באור אדום (וגם לא לחצות את הכביש באדום), לא לקנות צעצועי-חנק וצעצועי-נפץ, ולא לעשות עוד כל מיני דברים שאנשים אחראיים יודעים ממילא שלא כדאי לעשותם. יכול להיות שאני ארנב עם אובססיה לבטיחות, אבל לי זה נראה (גם כשאני מסתכל על החקיקה במדינות אחרות) לא כמו "כניסה לחיי האזרחים" אלא כמו חקיקה נבונה ומועילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לכאורה אין לזה סוף. הכביש מאד מסוכן. אולי כדאי להעביר חוק שיחייב אנשים (וארנבים) לעבור את הכביש רק במעברים עיליים ותחתיים שיבנו במיוחד לצורך זה? גם המטבח הוא הרה-אסון. בתוכנית "רגע עם דודלי" ציינו באחד השירים שסכין הוא חד. אולי צריך גם להעביר חוק שייחיב לעטוף סכינים באריזת פלסטיק כדי למנוע מאנשים (ובמיוחד ילדים) מלחתוך את עצמם כאשר הם מושיטים את ידם למגרת הסכו"ם? מה לגבי חדר האמבטיה? גם שם כדאי שבכל אמבט יהיה שטיח למניעת החלקה – גם כאן כדאי להעביר חוק? כדאי גם שבתי-הספר יהיו חד-קומתיים כדי שתלמידים לא יפלו מהקומות העליונות וישברו גפיים? בכלל, לטייל בנחלים זה גם מסוכן. אפשר בקלות להחליק ולשבור את המפרקת. אולי כדאי גם לאסור את זה? מה לגבי מכוניות? תאונות רבות היו יכולות להיות חמורות פחות אם כל הפגושים היו באותו גובה. מדוע לא להעביר חוק שיאסור ייבוא מכוניות שהפגוש שלהן לא בגובה הסטנדרטי? מה לגבי תנורים? גם להם יש דלתות. ושקיות פלסטיק? אפשר להעביר חוק שאוסר לשווק אותן פן ישימו אותן ילדים על ראשם ויחנקו? ומפסקי-פחת? יש חוק *שמחייב* התקנת מפסקי-פחת למניעת התחשמלות? בקיצור, אני יכול להמשיך ולהביא את זה לידי אבסורד. בסוף זה עניין של מודעות ודעת-קהל כאשר קורית תאונה שכזו. קו פרשת-המים של הזהירות הוא קו נסתר. אי-אפשר לשרטט אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בד"כ לא מזמין אנשים לגליצ'ים במדרונות חלקלקים, ואני גם לא אוהב שמזמינים אותי אליהם. בכל זאת, שים לב: ההצעה הראשונה שלך (חציית כבישים) נוגעת להגבלת החופש של אנשים לסכן את עצמם, בעיקר, ולכן אינני רואה בה צורך. לגבי הסכינים - זה נוגע לסכנה לבעל-הסכין ולבני-ביתו או לקוחותיו - אנשים שבטיחותם חשובה לו ממילא. אני חושב שאפשר להשאיר לבעל-הסכין את שיקול הדעת במקרה זה (וממליץ פשוט לקבוע את מגרת הסכינים בגובה שמי שטרם מלאו לו 4 לא מגיע אליו. אני גם מציע למי שיש בביתו ילדים מפעם לפעם להתקין מכסים על שקעי-החשמל הנמוכים). תלמידי בתי-ספר מודעים לסכנה שבזינוק מחלון בקומה גבוהה (בניגוד לילדים צעירים שאינם מודעים לסכנה שבכניסה למקרר, שאותו תמיד קל לפתוח מבחוץ אך קשה לפתוח מבפנים). זה כמובן לא פוטר את *אנשי המקצוע* ה*ממונים* על תכנון מבנים לבתי-ספר מהבטחת הבטיחות ע"י התקנת סורגים בקומות הגבוהות (יש להניח כי קיימת תקינה או הוראה מקצועית המחייבת אותם לכך ממילא). טיול בנחלים - ר' חציית כבישים (עם זאת - מדריכי-טיולים כמוהם כמתכנני-בתי-ספר לעניין האחריות המקצועית). תנורים - דלתותיהן אינן מתוכננות להיאטם הרמטית ולא לאפשר פתיחה מבפנים. שקיות פלסטיק - אכן בעיה, אולם באיסור על שיווקן של שקיות פלסטיק יש פגיעה משמעותית בעניינים ציבוריים אחרים (כלומר: זו תהיה חקיקה מגבילת-חופש באופן משמעותי, מה שלא כן כשמדובר בחקיקה בדבר דלתות-מקררים. זו בעצם הנקודה העקרונית החשובה, אבל היא מתחבאת בסוגריים האלה). למרות זאת, מובן שבשקיות מסויימות אפשר לדרוש חירור-מראש של השקית והדפסת אזהרה למבוגרים למען ישמידוה מיד (לא המצאתי את זה - זה בדיוק מה שנעשה בשקיות המשמשות באריזות בהן החורים לא מפריעים, למשל השקית בה המחשב שלי היה ארוז כשקניתיהו. שוב - ההוראה הזו אינה מגבילה או פוגעת באיזשהו עניין). אני מקווה שתקני-הבנייה בארץ כבר מחייבים התקנת מפסק-פחת, ואם לא - מן הראוי שיוסיפו זאת. אין להרשות בנייה לא-בטיחותית - שוב, מפני שהסיכון הפוטנציאלי הוא לזולת הלא-מוכר. נסתר, אי אפשר לשרטט אותו - אני מסכים. אני לא מסכים שאין מקום לחקיקה בנושא בטיחות, ואני בפרוש חושב שחוק המקררים הוא דוגמא מצויינת לחוק טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האזרח המודאג כהן כנראה שכח שהוא חבר-כנסת. אפשר, אולי, להבין אזרח הכותב לשר בעניין כזה, ובבורותו מבקש מהשר לנהוג כך או אחרת. אבל חה''כ כהן יודע שמשרד האוצר פועל לפי החוק, ומפעיל שיקול דעת רק במסגרת החוק. אם החוק לא נראה לחה''כ כהן - הוא יושב בדיוק במקום ממנו הוא יכול לשנותו. לגופו של עניין - הדרישה שהכסף יועבר לקרבנות כבר לוקה בחוסר-סבירות קיצונית (בכך שהיא מביאה לאפלייה בין נפגעים, בהתאם למצבו הכלכלי של הפוגע). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם האירוע הוא ''פעולת איבה'', המדינה מפצה את הקורבנות, אבל זה מן הסתם לא משחרר את הפוגע מאחריות רגילה בנזיקין(בין אם היא כלפי הקורבות ובין אם כלפי המדינה). קל וחומר אם לא מדובר בפעולת איבה, והמדינה לא מפצה אותם. בכל מקרה, אם הוא חייב כסף, אפשר לעקל כספים המגיעים לו בצו בית-המשפט. כלומר, הרעיון של הח''כ נכון, אבל הביצוע אינו יכול להיות פוליטי או מנהלי, אלא משפטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי ששמעתי בחצי אוזן שמי שמקבל את הפיצוי מהמדינה אינו יכול לתבוע פיצוי מהפוגע, כלומר: החבות הנזיקית של הפוגע נהיית כלפי המדינה, ולא כלפי הנפגע. אני מסכים עם הפסקא השנייה של דברייך, רק מוצא שכל נסיון להסביר את התנהגותו של חה"כ כהן יוביל למסקנה שמטרתה ותוצאתה היחידה היתה כותרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין חבות בנזיקין, כן, אני מחזיק בדעה דומה, אבל לא מחזיק כרגע בספר חוקים מתאים כדי לאשש אותה... (עדיין נראה לי שאם הפיצוי הממלכתי נמוך מהפיצוי הנזיקי, הקורבנות יכולים לתבוע את ההפרש, במקביל למדינה שתובעת את ששילמה) לעניין הפעולה הפוליטית, יש בה הגיון מינימלי מסוים בכל זאת (אחרי שישנתי על זה לילה): אם החבות של המחבל היא למדינה, המדינה היא זו שצריכה לעקל. אז הגיוני לנסות להפעיל את שרי הממשלה בעניין, כדי להמריץ את המדינה לתבוע. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |