 |
''הצעקה'' של מונק נמכר במחיר שיא ליצירת אמנות | 3455 |  |
|||||||||
 |
|
 |
||||||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
עוד דוגמה למחיר שיא נומינלי: http://charts.strawjackal.org/2012/03/מספרים-מדברים/ המקור: |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידעתי שמדובר על אוסלו. נראה שמונק ניחן בחוש נבואי לגבי הסכמי אוסלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפריפריה העולם צר כעולמה של נמלה. האם אתה מסוגל להגיב לנושא כלשהו בלי להביא איתך את המטען כבד המשקל (אבל הממש לא קשור) של מצביע למפלגות ימין באיזו מדינה פריפרילית במזה"ת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן שבמרכז תל אביב, הנאור והלבן, ראיית העולם רחבה כרוחבו של העולם. איכס, מתנשא וצבוע. העובדה שבסקר על אליפות העולם בשחמט בחרה המערכת להכניס אזכור (די גס רוח, למען האמת) למצביע מפלגות שמאל באיזו מדינה פריפריאלית במזה"ת, לא הפריעה לך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה קפצת עם תל אביב עכשיו? סתם עיר במדינה פריפריאלית במזה"ת. לצערי, גם שם מסתובבים יותר מידי אנשים שחושבים שהם גרים במרכז העולם. התגובה הפבלובית שלך שתוקפת מיד את תל-אביב כמגננה, מלמדת רבות על צורת המחשבה הפריפריאלית שלך. הביקורת נובעת מכך שנמאס מזה שמקשרים כל דיון וכל נושא לויכוחים הסטנדרטיים על פשעי אוסלו, שמאל ימין, שטחים או לא. האייל אמור לספק במת דיון לשלל נושאים שונים ומשונים. זה בסדר (ואפילו מבורך) אם נגררים מידי פעם לנושאים הסטנדרטיים. זה גם טבעי אם ישראלים נוטים לדבר על הדברים שקרובים אליהם. אבל אינעל רבאק, הריפלקס לקשר ישר בתגובה הראשונה לעוד פרובוקציה משעממת על "פשעי אוסלו", חרדים מול חילונים, ימין מול שמאל או שאר ענייני מדינת היהודים, זה כבר ממש עובר את גבול הטעם הטוב וזה הופך את האתר לאוסף טוקבקים בסגנון ynet. יש עוד עולם שם בחוץ ואפשר להעז לדבר עליו, ר"ל, בשפה העברית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עולם צר? יכול להיות שיש כאן דמות שחרדה מפצצות מצרר, דואגת לחולים במלריה או סתם בחרדה ממחשבי כל העולם. (שימו לב לתגית "הסכמי אוסלו") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מודע לזה שלא מדובר על אותו "הסכם אוסלו" הידוע לשמצה, שבאופן אירוני נחתם בדיוק 100 שנים לאחר היצירה של מונק, נכון? ודרך אגב, גם הסכמי אוסלו "שלך" (נתיחס אליהם בתור "אוסלו ג"') נכשלו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא אירוני בכלל. למעשה ''הצעקה'' נחשב לציור שהקדים את זמנו, ומנבא את תגובת הימין לאוסלו ג'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהוא ניבא את תגובתו הקבועה של הימין למגוון נרחב של אירועים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ''ל ''תגובת אזרחי ישראל בכלל, וקורבנות השלום בפרט'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שזה מה שצריך להיות. לצערנו המציאות לא תמיד מסכימה איתנו מה צריך להיות | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי פעם שאדוארד מונק התנגד נחרצות לשימוש בביטוי ''קורבנות השלום''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הרבה מקרבנות השלום התנגדו נחרצות (לפני שנפגעו בעצמם) לביטוי זה. זה לא עזר להם. כולל למי (שבאופן אירוני) היה זה שטבע את הביטוי, והפך מס' שנים אחר כך לקרבן שלום בעצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם לא היו קורבנות השלום. הם היו קורבנות מדיניות הכיבוש וההתנחלויות שהתחילה הרבה לפני אוסלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שחרור והפרחת השממה. אין עם כובש בארצו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיותר להיכנס שוב ושוב לויכוח הזה. אתה פשוט לא מבין את העובדות והמציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ר' קורבנות השלום [ויקיפדיה]. לערך הזה יש דף שיחה מפורט שבו נידונו המקורות השונים לביטוי האמור. ספוילר: לא רבין. גאולה כהן, מאיר שטרית או סאלח טריף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, במקור שאתה הבאת (לא שהוא אמין, במיוחד בנושאים פוליטיים, אבל ניחא) כתוב: פרופ' תמר רפפורט ייחסה את הביטוי לרבין עצמו, פרופ' אפרים ענבר ייחס את הביטוי לממשלת רבין, פרופ' אופירה סליקטר ייחסה את הביטוי למפלגת העבודה, ופרופ' אפרים יער ייחס אותו ל"חברים במחנה תומכי אוסלו". מנגד, העיתונאי אריה כספי טען..."באף מקום לא מופיע הציטוט הזה מפיו של פוליטיקאי מן השמאל. לא רבין ולא פרס, ולא אף אחד אחר" כלומר 4 חוקרים מהאקדמיה (בארץ ובחו"ל) ייחסו אותו לשמאל, ואילו עיתונאי אחד (פעיל מפלגתו של אורי אבנרי בעברו) מעיתון איזוטרי וזניח טען שלא מצא ציטוטים כאלה. יש לך בעיה קשה של קריאה סלקטיבית (ולויקיפדיה בעיה קשה של אוביקטיביות מזוייפת) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כידוע, ויקיפדיה אינה מקור ראשוני. הדף האמור הוא אחד מאותם דפים ששנויים במחלוקת פוליטית, ולכן כל מילה ומילה שבו נבדקה ע''י אנשים ביקורתיים. זו הסיבה שהפניתי גם לדף השיחה של הדף האמור. הקורא הביקורתי מוזמן לקראו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למי שטבע את הביטוי ודאי שזה לא עזר. החבר'ה שלך דאגו לזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך זה פגע במודי זנדברג? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שהוא מי שטבע את הביטוי. עם כל הדיבורים על טביעה אני מתחיל לחשוב שהדמות הזו צועקת בגלל שמישהו טובע במימי הפיורד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, הדמות עצמה רוצה לטבוע שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כמעט שום נסיון להסביר למה שלמו על הציור כל כך הרבה או אפילו למה סדרי הגודל האלה למרות שחלק מהמשתתפים ידועים לנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאל''ט האבא של הרוכש היה הבעלים הראשון של הציור והפטרון של מונק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האבא של *המוכר* הוא הפטרון ובעליה הראשון של היצירה, הרוכש נותר אלמוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי יודע את דרך הרוח? בני אדם שוגים בשגיונות שונים ומוזרים. הקונה הוא עשיר עד מאוד, וכך כנראה גם חוג ידידיו ומכריו, ובסך הכל הוא רוצה להתפאר בפניהם שהנה היצירה המפורסמת הזאת החד פעמית (אולי) מצויה בידיו ולא ביד מישהו אחר. כך הוא כביכול מוסיף ליוקרתו. וחוץ מזה לא יזיק אם כולנו נתוודע לספרו של אפרים קישון, "נקמתו המתוקה של פיקאסו". גם אם ייתכן שמונק הוא לא לגמרי 'אמן מודרני', ואידך זיל גמור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבינה גדולה בכלכלה של האמנות, אז אולי תחושת האבסורד שאני מקבלת היא מוגזמת, אבל באמת: האם מקומה של יצירה כמו "הצעקה" הוא לא במוזיאון? לשם מה למכור אותה? האמן עצמו מן הסתם לא מרוויח מהמכירה, אז מה ההצדקה למכור אותה? ואיפה הצדק שהצעקה תשאר במרתף/כספת/סלון של מישהו? ...ואולי אני סתם מגזימה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את השאלה, מה זאת אומרת לשם מה למכור אותה? מי שהחזיק אותה עד היום רצה למכור אותה (כי הוא צריך את הכסף/כי נמאס לו מהתמונה/כי הוא עומד למות ואי אפשר לחלק את התמונה ליורשים או כל סיבה אחרת), ואף מוזיאון לא מוכן לשלם את הסכום המבוקש. למה צריך "הצדקה" למכור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל הסכם אוסלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרגשתי המיידית היתה כהרגשתך ומיד "הרגעתי" את עצמי: "כתוב שיש עוד 3 נוסחים לציור הנמצאים במוזיאונים, חצי נחמה. משהו בי (בנו?) מתקומם כשנכס תרבותי מובהק כזה נותר בביתו הפרטי של עשיר כלשהו, כמו גוזלים לנו (הקולקטיב) את התרבות, מאד מזדהה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד כבר נגנב ממוזאון ונהרס. יכול להיות שמוזאונים אינם המקום האידאלי? מצד שני, בכתבה הזו ראינו עותק של אחד מנוסחי הציור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוף. רבע נחמה :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא באמת התכוונת לקרוא לתמונת JPG בגודל ~150x250 פיקסלים "עותק של אחד מנוסחי הציור". באותה מידה רינגטון של החמישית של בטהובן הוא "ביצוע" של הסימפוניה הנ"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וא זה היה PNG ברזולוציה גבוהה יותר, זה היה בסדר מבחינתך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם: http://www.ibiblio.org/wm/paint/auth/munch/munch.scr... - תמונה ברמת אבחנה גבוהה בהרבה. אמנם מדובר על JPG, אבל כמו שאנחנו יודעים, היא לא מאבדת מידע חשוב מדי. האם ההבדל ביניהם כ"כ מהותי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שיש קשת שלמה של הבדלים בין התמונה המקורית לבין תמונה שאתה רואה במחשב. ברמה הגסה ביותר, ברור שתמונה קטנה ודחוסה מכילה חלק קטן מהמידע הויזואלי שיש בתמונה גדולה ומפורטת. לראייה, כדי לקבל במצלמה פרטית תמונה ששקולה לתמונה טובה מימי הפילם, צריך רזולוציה של ~5M פיקסלים (בערך פי חמש מהתמונה הגדולה ששלחת, או פי שמונים מהתמונה הראשונה שדנו בה). אינני יודע מה גודל הציור המקורי, אבל אפילו אם הוא בממדים הצנועים של מטר על חצי מטר, ידרשו עשרות מגה פיקסלים לשחזור הרזולוציה המקורית. אגב, מאחר ואין ברשותך צג מחשב שיודע להציג רזולוציה כזו, (מבלי להשתמש בגלילה), כבר ברור שיש כאן בעית תצוגה. השלב הויזואלי הבא, הוא איכות הצבע: הצג שבו אתה מביט כרגע, תרשה לי לשער שזהו צג מחשב סטנדרטי, מכיל יכולת מוגבלת ביותר להצגת צבעים, הן מבחינת רזולוציה צבעית והן מבחינת מרחב הצבע שהוא מכסה. אז גם כאן יש ירידה ניכרת באיכות. ולבסוף, אני מניח שגם אם תצליח לצלם ברזולוציה מדהימה ולהציג את התמונה בצג מקצועי של 50K$, יש שיטענו - וזה כבר מחוץ לתחום ההתמחות שלי - שתמונה דו ממדית על המחשב נותנת חוויה אומנותית שונה מאד מעמידה מול תמונה מקורית שתלויה על הקיר. יש בטח אפילו כאלה שיטענו שעצם הידיעה שלך שזו תמונה מקורית גורמת לחוויה שונה לחלוטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טוען כאן כמה טענות שונות: טענה שהמדיום לא מספיק אמין ושענה שהמקוריות חשובה. לגבי יכולת הצגת הצבעים של צג המחשב: ההרגשה שלי היא שאתה מזלזל לשווא. אבל מכיוון שזה לא ממש מעניין אותי, אני לא מתכוון להתייחס לזה. יש לציין שלמנוה האמורה נוספה גם מסגרת שעוצבה ע"י האומן ואינה בתמונה שאנו רואים. אבל זה כנראה מכיוון שלא חשבו שהיא מספיק חשובה. לעניין המקוריות: אני מניח שתמורת סכום נמוך מאוד יחסית למחיר תמונה זו (עשרות אלפי דולרים?) אפשר לצייר עותק אמין מאוד שלה. כזה שכמעט לכל צורך ועניין יהיה זהה. אם מישהו מחליט לשלם סכום עתק על רכישת התמונה רק בשביל שהמקור יהיה אצלו (ועוד סכום לא מבוטל בעתיד כדי לשמור עליה), אז, במחילה מכבודו, זה נראה לי מוזר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שהיה מובן מהתגובה שלי שבעניין המקוריות אין לי באמת משהו מבוסס או מקורי לומר. בעניין יכולת הצגת הצבעים, הייתי יכול לפרט לך בדיוק את אחוזי מרחב הצבע של עשרות צגים וטלוויזיות מטכנולוגיות שונות, נושא שבו עסקתי מעל ארבע שנים, אבל אני חושש שנשעמם את המאזינים. אני יכול רק לרמוז שלצגים יש חסרון אינהרנטי מול תמונות מודפסות איכותיות, מאחר והצג משתמש בצבעים "חיבוריים" בעוד תמונה מודפסת משתמשת בצבעים "חיסוריים", מה שמאפשר לה מרחב צבעים גדול יותר1 יתרה מזאת, גם עבור צגים מעולים, צריך כיול מיוחד על מנת לשחזר בצג בצורה אמינה צבעים של תמונה מצולמת. והכיול אמור גם לכלול את נתוני המצלמה שצילמה את התמונה. רק כדי לסבר את האוזן (או העין) - בפעם הבאה שאתה קונה ורד אדום לוהט, צלם אותו והצג על המסך שלך, שים את הורד האמיתי לידו ותוכל להתרשם ממקור ראשון בהבדל. מראש צר לי על האכזבה שתיגרם לך, אם כי אני יכול להרגיע אותך קמעה בכך שזכרון הצבע שלנו הוא לא משהו, ולכן ללא השוואה של תמונה לצד תמונה קשה לנו להעריך או להשוות צבעים. 1 חיבוריים - הצג משתמש בשלושה צבעי יסוד מוקרנים, ולכן מסוגל להציג רק קומבינציה לינארית שלהם. בהדפסה - וודאי בטבע - הצבעים בולעים ("מחסרים") חלק מארכי הגל שמוקרנים עליהם, מה שמאפשר - כמובן עבור מערכת הראייה שלנו - מרחב צבעים גדול יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא ממש מעניין אותי, אב לא מזמן כתבתי את תגובה 594719 בעניין הכיול: מישהו שמקווה ליצור חומרת כיול טובה וזולה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד נקודה חשובה: כמה אנשים ישמעו את הסימפוניה החמישית של בטהובן באולם קונצרטים? כמה ישמעו אותה דווקא ברדיו? וכמה ישמעו אותה (לראשונה?) רק כרינגטון? כמה אנשים יטרחו בכלל להגיע למוזאון שבו מוצגת אחת הצעקות? כמה יראו רק רפרודוקציות (מוקטנות?) שלה? כמה יכירו רק כל מיני דימויים שמבוססים על הדמות הזו? זה לא חוכמה לבסס את התרבות על איכות. צריך בראש ובראשונה להפיץ אותה. האם אתה מעדיף שהסימפוניה החמישית לא תהיה זמינה כרינגטון? ולא התייחסת עדיין לאבחנה הבסיסית שעומדת בבסיסה של דחיסת תמונה מאבדת נתונים: רוב הנתונים שבתמונה הם נתונים מיותרים. אין צורך באמינות של 100%. כך עובדת גם הראיה האנושית שלנו. אתה באמת לא יכול לקלוט את המסר של התמונה ללא מבט בתמונה המקורית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור משתמש ותיק בטייפ קסטות, אני האחרון לזלזל בעותקים מאיכות בינונית של יצירות מוסיקה. וודאי שתפוצה רחבה מצדיקה הורדת איכות, כזו או אחרת. עם זאת אני מניח שיש פשרה סבירה בין הצורך בהפצה לצורך בשמירה על איכות. ייתכן והזמינות של החמישית כרינגטון לא תגרום לשומעים מספיק רצון לשמוע את הדבר האמיתי - לאו דווקא אולם קונצרטים, אלא לפחות מערכת סטריאו איכותית. בקשר למסר - אם אתה חושב שמטרת ההתבוננות באמנות מצומצמת למסר שלה - אכן הגעת לדעתי לדחיסה האולטימטיבית. ובדרך איבדת את העיקר שהוא החוויה. בהקצנה הייתי אומר שהמסר של תמונה כזו, ושל יצירות אמנות רבות אחרות, מעניין אותי כקליפת השום. כל מתבונן יחווה את החוויה שלו ויסיק מסר אם בא לו. אני מסכים אתך אם כך שאם אנחנו מחפשים רק מסר, ניתן לדחוס היטב תמונות רבות, אפילו ב-JPEG. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון, ובכ"ז יש פער עצום בין ג'ייפג מכווצ'ץ לבין הדבר האמיתי. יש גם הבדל בין הדפסה איכותית על נייר כרומו בספר ובין הדבר האמיתי, אבל זה כבר יותר מייצג. ________________ מנסיוני, לעיתים כשרואים את היצירה המקורית מתאכזבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כתום, אדום, צהוב" נמכרה תמורת $87 מליון. "מאורע היסטורי" אמר בכיר בבית המכירות כריסטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה זמן רב נראה לי שמכירה של יצירות אמנות מאוד דומה למכירת פרטי לבוש של ידוענים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר לי פרק מצמרר מסדרת סיפורי "מתח ומסתורין" של רואלד דאל, שעוסקת בקשר בין מכירת יצירות אמנות ופרטי לבוש - עם הגדרה קצת רחבה של מה אנו לובשים: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון: הפרק עוסק בעניין, לא הסדרה, ובתור מתאבן אומר שמשחק בו דרק ג'קובי הנפלא. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |