כמיליארד צופים בטקס האשכבה למייקל ג'קסון | 3113 | ||||||||
|
כמיליארד צופים בטקס האשכבה למייקל ג'קסון | 3113 | ||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
אין בתגובתי הקודמת משום נקיטת ביקורת על פרסום החדשות, אלא תמיהה אמיתית, האם היה יותר מאשר קוריוז? |
|
||||
|
||||
לא אהבתי את המוזיקה, אז עבורי - בהחלט לא. מצד שני, האם אלביס פרסלי היה יותר מאשר קוריוז? |
|
||||
|
||||
אלביס גרם למהפך תרבותי- בעצם אני לא מכיר מספיק טוב את ההיסטוריה של המוסיקה המודרנית, עדיף שיענה מי שמבין. |
|
||||
|
||||
בהחלט. אלביס היה חשוב פי כמה מונים ממייקל ג'קסון. |
|
||||
|
||||
נההה, לא שכנעת אותי. |
|
||||
|
||||
אלביס היה הכוכב הלבן הגדול ביותר מבין זמרי הרוק'נ'רול ששילב בין ריתם'נ'בלוז לקאנטרי והוסיף למוזיקה סקס אפיל. הוא היה פופולרי יותר מזמרים של להיט אחד כמו ביל היילי וקרל פרקינס או כוכבי רוק'נ'רול אחרים כג'רי לי לואיס ויותר אטרקטיבי לקהל הלבן מכוכבים אפרו-אמריקאים כליטל ריצ'ארד וצ'אק בארי. מייקל ג'קסון היה לא יותר מזמר של מוזיקה פופולרית ומסחרית גרידא (למרות שהיום מוערך יותר אלבומו Thriller). |
|
||||
|
||||
כתבה של עמוס הראל - עוד כתבה מעניינת של הראל על אלבום המופת - "מותחן". בן שלו - "זה לא היה עובד כמובן בלי המוסיקה. אם סיפור העל של הפופ מאז שנות ה-50 הוא התאמתה של המוסיקה השחורה לקהל הלבן ושיווקה להמונים, ג'קסון היה האיש שעשה את זה בשנות ה-80, רק שההמונים נהפכו למאסות בלתי נתפשות בהיקפן ואל הקהל הלבן הצטרפו כל הקהלים האחרים על כדור הארץ. שני אלבומי הסולו הראשונים שלו כאדם בוגר, "Off the wall" (1979) ובעיקר "מותחן" (1982), הכניסו את הגרוב והחופש של הסול, הפאנק והדיסקו לתוך אריזה סינתטית ואגרסיווית, והשילוב הזה הפך את "מותחן" להתגלמות הפופ. " |
|
||||
|
||||
מייקל גקסון עולה עשרות מונים על אלביס פרסלי. ג'קסון שילב בין פופ, Fאנק וסול, בשילוב שאני לא מכירה מוצלחים כמוהו אצל זמרים אחרים. בזמן שאלביס שר על בחורות ועוד קצת על בחורות, הנושאים של השירים של ג'קסון היו עמוקים יותר. באשר לפופולריות של ג'קסון ולאטרקטיביות שלו לקהל הלבן, אני לא חושבת שיש מה להוסיף. |
|
||||
|
||||
אלביס שר גם על כמה דברים שאינם בחורות. למשל השיר "בגטו": או "ללכת מייל בנעליים שלי": או "טרילוגיה אמריקאית": |
|
||||
|
||||
על איזה נושאים עמוקים שר ג'קסון? |
|
||||
|
||||
תביעות אבהות, למשל: She was more like a beauty queen from a movie scene
I said don't mind, but what do you mean I am the one Who will dance on the floor in the round She said I am the one who will dance on the floor in the round She told me her name was billie jean, as she caused a scene Then every head turned with eyes that dreamed of being the one Who will dance on the floor in the round People always told me be careful of what you do And don't go around breaking young girls' hearts And mother always told me be careful of who you love And be careful of what you do 'cause the lie becomes the truth Chorus Billie jean is not my lover She's just a girl who claims that I am the one But the kid is not my son She says I am the one, but the kid is not my son For forty days and forty nights The law was on her side But who can stand when she's in demand Her schemes and plans 'cause we danced on the floor in the round So take my strong advice, just remember to always think twice (do think twice) She told my baby,we where dancing still 3:00 Then she looked at me, she show me a photo My baby cried, 'cause his eyes where like mine People always told me be careful of what you do And don't go around breaking young girls' hearts She came and stood right by me Then the smell of sweet perfume This happened much too soon She called me to her room Billie jean is not my lover She's just a girl who claims that I am the one But the kid is not my son Billie jean is not my lover She's just a girl who claims that I am the one But the kid is not my son She says I am the one, but the kid is not my son She says I am the one, but the kid is not my son Billie jean is not my lover She's just a girl who claims that I am the one But the kid is not my son She says I am the one, but the kid is not my son She says I am the one, she says he is my son She says I am the one Billie jean is not my lover Billie jean is not my lover Billie jean is not my lover Billie jean is not my lover Billie jean is not my lover Billie jean is not my lover |
|
||||
|
||||
איתי, נו באמת, זה לא שאנחנו לא יודעים את המילים, חלילה! |
|
||||
|
||||
אני חייב לציין שגיליתי את מייקל ג'קסון (ואת השיר הזה) רק לאחרונה, ושני האלבומים הראשונים שלו באמת נהדרים (כמו גם השיר הנפלא ''בן''). עם זאת הזלזול באלויס פרסלי מיותר. |
|
||||
|
||||
חבל שלא שר על מתן קישורים במקום הדבקה של כל הטקסט. |
|
||||
|
||||
לא ידעתי שזה לא מקובל פה. |
|
||||
|
||||
זה לא ''פה'' באתר, אלא בכלל - זו הפרה של זכויות יוצרים. מכל מקום, לא השתכנעתי באשר ל''נושאים העמוקים'' בשירתו של מ. ג'קסון. |
|
||||
|
||||
את בטוחה? (בקשר לזכויות היוצרים) הרי זה נמצא בכל מקום באינטרנט. לא ניסיתי לשכנע. |
|
||||
|
||||
זה עדיין לא אומר שלא מדובר על הפרה של חוקי זכויות היוצרים. אגב, אפשר לקשר למקום שבו המילים שמצאות ברשות בעלי הזכויות. |
|
||||
|
||||
כמה מילים אפשר לצטט מתוך שיר או ספר בלי להפר חוק? |
|
||||
|
||||
מותר לצטט רק קטע. מותר לצטט את כל השיר, רק בתנאי שזה ל''צרכים לימודיים'', כלומר שהמלים נלוות לדיון מעמיק בטקסט (לא יודעת כמה מעמיק, אבל יותר מעמיק ממה שקרה כאן). |
|
||||
|
||||
אקולוגיה (Earth Song זה על אקולוגיה? נגיד שכן), העולם, העולם ואנחנו, צריך לרפא את העולם. מה איתך? נו באמת! - אני, לולא מייקל שלנו, לא הייתי יודעת בכלל שקיימת המילה הזאת, "עומק"! שלא לדבר על ההלוויה - אני כל כך מודה למייקל שמת והעניק לנו רגעי עונג עם (ברצינות) סטיבי וונדר ועם המקהלה של אנדריי קראוץ', אם כי לא ברור לי בדיוק איך הוגים את שמו של הנ"ל ואני לא בטוחה שזה ברור לו עצמו. ובכל מקרה הודעתי כבר לבני משפחתי באופן שאינו משתמע לשתי כפפות שאני רוצה הלוויה כזאת בדיוק, באותו מקום בדיוק ועם אותן חליפות בדיוק ועם אותם נאומים ואותה ברוק שילדס היפה שלי בדיוק, ועם אותו ילד חמוד, ג'פארולי או ג'פארגולי, בדיוק - אחרת אני לא אבוא! |
|
||||
|
||||
ברקת, לא טענתי ששירתו של מ. ג'קסון עמוקה כשירת אלתרמן. אבל אם משווים את הנושאים בשיריו לנושאים בשירי אלביס פרסלי, לדעתי ג'קסון הוא רמה אחת מעל (לפחות). |
|
||||
|
||||
ואם משווים פומלה לאגס, לפומלה יש הרבה יותר פלחים. אלביס וג'קסון הם נציגים של 2 תקופות שונות, עם גישות שונות לטקסט ולשיר בכלל (למרות ששניהם ייצרו "סוכריות פופ" יוצאות מן הכלל). אל תשכחי שבימי אלביס גרסאות כיסוי ל"סטנדרטים" היו חלק אינטגרלי מהסחורה שכל זמר אמור לספק, מה שבשנות ה-70-80 היה מקסימום בונוס. אז אלביס שר "בלו מון" ו"נעלי זמש כחולות" וכל מיני שירים לא עמוקים, אבל הם קלאסיקות מוזיקליות. גם המבנה (טקסטואלי ומוזיקלי) של שיר פופ השתנה והפך מורכב יותר ב-20 שנה שמפרידות ביניהם, עד שבימי ג'קסון שיר נחשב ליצירה מורכבת עם פתיח, סולו מוזיקלי אחד לפחות באמצע וסיום בומבסטי. לא שבימי אלביס לא היה מבנה, אבל אז "פתיח" היה כמה ביטים של הקונטרבס (ועדיין לא אורגן שמתפתח ל-10 כינורות מסומפלים ואז נכנסים התופים, וכבר כמעט דקה לתוך השיר ורק אז השירה נכנסת. סתם דוגמא מומצאת, אבל הנה אחת אמיתית: http://www.youtube.com/watch?v=R8vgl4HMlrI ועוד אחת, עוד יותר מדליקה http://www.youtube.com/watch?v=dPTsmswQVwg). בכלל, מישהו יכול להסביר לי מה עמוק ב: http://www.azlyrics.com/lyrics/michaeljackson/wannab... ? |
|
||||
|
||||
אלביס מת לפני שנולדת, וכידוע, היה כאן שמח לפני שנולדת. אין שום הבדל בינהם, אבל צריך למלא תכנים ולרגש אנשים איכשהו. איך אתה מציע לעשות זאת, במאמרים על אקראיות? לא נראה לי. |
|
||||
|
||||
אני מניח שאפשר להתייחס לכל המוסיקה הפופולרית משנות החמישים ואילך כאל קוריוז, אבל אם לא נוקטים בעמדה המתבדלת הזו קצת קשה להתעלם מהשפעתו של פרסלי: אחד הזמרים הלבנים הראשונים - ובוודאי הפופולרי ביותר, בהפרש עצום - שביצעו מוסיקה "שחורה" ובכך הכניסו אותה ללב המיינסטרים האמריקאי, אחד הראשונים להתנהג על הבמה כמו שמאז התרגלנו כבר, ובוודאי אמן שובר שיאים של הכנסות ומכירות. לנון, או מקרתני, או שניהם (גם קוריוזים?) ראו בו מקור השראה עיקרי. איך כל זה יכול להיות "קוריוז"? חוץ מזה הוא היה גם זמר מצויין. (הח"מ מתוודה שאינו חובב אלביס. השיר שאני הכי אוהב שלו הוא "Heartbreak Hotel" של ג'ון קייל.) |
|
||||
|
||||
גם אתה וגם ארז בעיקר מתמקדים בפופולריות ובצורה שבה אלביס קידם סגנונות חדשים במוזיקה. האם ג'קסון לא עשה זאת? האם לא היה פופולרי? האם פני המוזיקה (הפופולרית) כיום היו זהים אלמלא ג'קסון? |
|
||||
|
||||
אלביס לא רק היה הנציג הבולט ביותר של הרוק'נ'רול אלא גם קידם אותו יותר מכל אחד אחר. מייקל ג'קסון פעל בתקופה שבה הדיסקו-פופ שאיפיין את סיגנונו היה קיים ופופולרי והוא התבלט בו. מכאן נובע שההשפעה הישירה והעקיפה של אלביס על הרוק היתה חיונית ולעומת זאת, ללא מייקל ג'קסון, מוזיקת הפופ לא הייתה משתנה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
The Music *Business* not The Music *Art*
|
|
||||
|
||||
Pop music, when viewed within the grand scheme of things, quickly feels, looks, smells quite meaningless. If Michael Jackson’s great legacy is reduced to his paving the way for the megastardom of Madonna, Justin, Britney, et al, then maybe we should just let him go without trying to frame his impact. ?
Jackson, however, is too important to the history of pop music to write off with such a cavalier air. Yes, the short, sharp pop tune was his trade, and no, he’s hardly Stravinsky or Miles Davis. He might not even be Sly Stone, in terms of obvious musical significance. Jackson’s genius offered us a bridge between Berry Gordy’s Motown empire — a brand of genius with pop songs that could appeal across color lines but still retain a strong connection to race, a soulfulness, and a cultural identity — and what would come next. Sadly, what came next was disco, but even within that vapid framework, Jackson, both with his brothers and without, made meaningful art. |
|
||||
|
||||
והמקור לציטוטים? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
ג'קסון היה פחות חדשן מוסיקלי מאלביס, הוא היה מאוד, מאוד פופולרי, והתשובה לשאלה האחרונה היא כנראה "לא". לאן אתה חותר? האם אתה מניח שמייקל ג'קסון כן היה קוריוז ומסכים שאלביס לא, ואז המשחק הוא "מצא את ההבדלים"? ההנחה שגויה בעיניי, מאוד. |
|
||||
|
||||
למרות שעל הכובע הרשמי של ג'קסון כתוב "מוסיקאי", או באופן ממוקד יותר, "זמר" - בסופו של דבר הנושאים שבהם הוא הכניס רעננות ויצירתיות מיוחדת הם בתחום התנועה תוך שירה ובייחוד בהילוך הירח המפורסם (שלא הוא המציא, אגב, אבל בשימוש הג'קסוני הייחודי, הצעד הזה הוא שנעשה ה-Signature move שלו. אא"ט, הוא גם הוציא איזשהו פטנט הקשור בנעליים שבהן עשה את ה-moonwalk הראשון, ב-1983). |
|
||||
|
||||
לא. אני חושב שג'קסון לא היה קוריוז. |
|
||||
|
||||
אה. אז לא פירשתי נכונה את תגובה 515745. סליחה. |
|
||||
|
||||
אלביס היה מכור לגוספל ונהג לערוך ג'אם ארוכים וספונטיים של שירת גוספל עם מי הוא רק הצליח לשכנע להשתתף. אני אוהב מאד את התקליטים האלה שלו. |
|
||||
|
||||
משהו שמשותף לשניהם: המוזיקה שלהם היא עסק רווחי להפליא. גם לאחר מותם. |
|
||||
|
||||
לעסקי אלביס בע"מ יש עד 2047 . לג'קסונאים המונופול הוא עד 2079. לאחר מכן ישארו בידי היורשים "רק" הזכויות על המותג מכיוון שזכויות היוצרים על השיר יפוגו. אגב, פטנט משנת 1983 פג ב־2003 (למרות שבסוף לא היה כזה). |
|
||||
|
||||
המשך ההרהור: מכן שגם למותג יש חשיבות כלכלית. והחשיבות הזו יכולה להמשיך להתקיים באופן תאורטי. פרודיה על היצירה מותרת לפי חוקי זכויות היוצרים. אולם היא פוגעת במותג. כדי שהמותג ימשיך להתקיים, חייבים להגן עליו. |
|
||||
|
||||
רגע, רגע, 2003 ? אוצו רוצו, חיפשתי חלומות גנוזים והימרתי על סוסים. |
|
||||
|
||||
לכל הרוחות. הלכו לי לאיבוד שלוש שנים. |
|
||||
|
||||
כשאני שוקל את הגישה הפוסט סוליפסיסטית1 ומנסה ביני לבין עצמי לאסוף עדויות לשני הכיוונים, מאורעות כמו מותו של מייקל ג'קסון מטים אותי לכיוון הסימולציה. המוות שלו הוא יותר מידי "ספרותי". המחשבה שג'קסון יזדקן וימות ממחלה סתמית ( כמו פארה פוסט למשל) פשוט לא מסתדר עם הפרסונה. זה נראה כל כך מתוזמר עד שבא לך לכתוב מכתב מחאה לתסריטאי- "כמה נדוש אפשר להיות"? 1 אנחנו חלק מסימולציה שמנוהלת בידי יצורים בעלי טכנולוגיה סופר מתוחכמת שמתים משיעמום. ראו גם :http://en.wikipedia.org/wiki/Nick_Bostrom#Simulation... |
|
||||
|
||||
או שזקני ציון נקמו בו על האנטישמיות שהפגין. |
|
||||
|
||||
טוב, זה לא עונה בדיוק להגדרה The day the music died, אבל מצד שני, מי זוכר היום את באדי הולי? |
|
||||
|
||||
ולשם הפרופורציה: את ג'יימס דין דווקא זוכרים. כך שלא מדובר רק על אורך הקריירה. |
|
||||
|
||||
באדי הולי הרבה יותר חשוב מג'יימס דין. הוא השפיע על הרבה אמנים כולל הביטלס. ג'יימס דין היה כוכב של זמנו ותו לא. |
|
||||
|
||||
אני. |
|
||||
|
||||
לפני כמה שנים נפטר בטרם עת ג'וני קאש, זמר אמיתי הרבה יותר ממייקל ג'קסון ודומיו, ומותו והלוויתו לא זכו לרעש תקשורתי כזה. |
|
||||
|
||||
לפני כחודש וחצי נפטר העיתונאי המחונן עמוס איילון. לפני כחודש נפטרה מלכת הבלוז קוקו טיילור. לפני כשבוע נפטר רוברט מקנאמרה, שר ההגנה במימשלי קנדי וג'ונסון ואחד האחראים למלחמת ויאטנאם. איפה כל ההספדים והפסטיבלים לאנשים אלה שכל אחד מהם היה חשוב פי כמה ממיקל ג'קסון, שלא לדבר על פארה פוסט? |
|
||||
|
||||
פסטיבלים עושים לאנשים פופולריים, לא לאנשים חשובים. |
|
||||
|
||||
אחת הנשים המצחיקות ביותר, שהלכה לעולמה לפני שבועיים? |
|
||||
|
||||
שחקנית מוכשרת ביותר (דבר שכיח בקרב השחקנים הבריטים) אבל אני לא יודע אם היא אחת הנשים הצחיקות ביותר. |
|
||||
|
||||
היא (והסדרה) היו נפלאות. |
|
||||
|
||||
היו כמה סדרות יותר טובות. |
|
||||
|
||||
היו בהחלט. זה לא הופך את הסדרה הזאת לפחות נפלאה. |
|
||||
|
||||
אחת הסדרות המהנות ביותר. עם ההגדרה הזאת כבר אי אפשר להתווכח. |
|
||||
|
||||
אני מצאתי אותה קצת וולגרית, אבל אולי הייתי צעיר מידי להעריך את הדקויות. |
|
||||
|
||||
בהקשר זה, ''קצת'' הוא אנדרסטייטמנט אנגלי שלא יאה לסדרה, שהייתה קצת פחות וולגרית מ''בני היל''. |
|
||||
|
||||
אבל יאה לאתר, שהוא קצת פחות וולגרי מווינט. |
|
||||
|
||||
מילא וולגרית. לי הבדיחות נראו צפויות ונדושות (שלא לומר אידיוטיות), אבל זה בטח בגלל שאני שחור או משהו. |
|
||||
|
||||
מילא צפויות ונדושות, זה לא היה אפילו מצחיק. |
|
||||
|
||||
עניין של טעם. אני נהניתי מאד מהדמויות השונות ומהסיטואציות. |
|
||||
|
||||
''הדמויות השונות'' זה ביטוי מוזר (אמנם נפוץ). |
|
||||
|
||||
בסדר, תוריד את המילה ''השונות''. |
|
||||
|
||||
אה, לזכרה הברוך נישא באייל הספד קצר אך מכובד, וגם הועלתה פרשת העזבון. תגובה 515044 ותגובה 515088. |
|
||||
|
||||
אנשים יוצאים לחגוג את מותו של מייקל ואתה עוד מתלונן? תן לאנשים לשמוח! |
|
||||
|
||||
מעשי ידיי טובעים בים, ואתם אומרים שירה? (דוקטור מוסקוביץ', מנתח פלסטי) |
|
||||
|
||||
ועכשיו גם מרסדס סוסה. |
|
||||
|
||||
בצירוף מקרים מצמרר, התחלתי להאזין לדיסק שלה לפני כשעתיים (מה שלא קרה בחושים האחרונים), בטרם קראתי את הידיעה. מוזר. |
|
||||
|
||||
פחות מוזר אם נתחשב בעובדה שהיו דיווחים באתרי החדשות הישראלים יום יומיים קודם לכן על אשפוזה בבית חולים. אולי רפרפת על הכותרת בלא משים וזה הזכיר לך. |
|
||||
|
||||
אני בספק. יותר סבירה בעיניי פוסט-סלקציה פשוטה. |
|
||||
|
||||
http://en.wikipedia.org/wiki/Postselection מתאר את העובדה שפוסטים חדשים ב"אייל" מופיעים ב"דונים מתמשכים" ולכן אנשים שמים אליהם לב. |
|
||||
|
||||
אולי תיצרי קשר טלפתי עם רפאלה? נראה לי שגם היא מבינה במפגשים מהסוג המצמרר, תגובה 467696. |
|
||||
|
||||
טוב, זמרת גדולה, אם כולם אומרים, אבל... מיטל טרבלסי לא נסחפה קצת? רק פלא שהיא לא אמרה שסוסה היא ההתגלמות הבאה של אלוהים אחרי ישו. |
|
||||
|
||||
לא ידעתי ש"אלפונסינה" נהפך להמנון אגודת הגננות של קריית קונשטטר. מי נתן להם רשיון? |
|
||||
|
||||
אלוהים אדירים! |
|
||||
|
||||
מה אתה יודע, ברשת גימ''ל היתה עד לא מזמן שעה שבועית שאירחה כל שבוע חבורות זמר. היה מלא כאלה ביצועים. למען האמת, אלה כאן יותר טובים מרובן. (ועכשיו אתם בטח רוצים לדעת למה הקשבתי לזה, ועוד מספיק פעמים כדי לדעת מה הממוצע. תישארו ברצון.) |
|
||||
|
||||
כי חשבת שאתה שומע "לילות משי כחול לבן"? |
|
||||
|
||||
משי? לפי התאור שלו זה יותר קרוב לבד שמיר. |
|
||||
|
||||
אכן, לא רק אלפונסינה - משוררים מתאבדים הם בכלל עסק חביב שהולך נפ-לא עם חבורות זמר, כל אחת וסגנונה המיוחד המשרה מיופיו ומקסמו ויוצר שוב ושוב משמעות חדשה לגורם המסתורי ההוא הקרוי "רוח השיר" - בקרוב גרסת ג'קי זנזאווי וזמירי הכרם לפרשת סילביה פלאת: סילבי סילבי, תגידי, מה קרה? באמצע חפיפה עוזבים ת'מספרה?! מה פתאום הרבצת ת'גאז מהתנור עם העוגה? מדאימה יא נשמה רצית לגנוב ת'הצגה? סילבי סילבי, ככה ללכלך? אני קרוע, לא קולט: איך איך איך! (לאונרד כהן כבר מתעניין ברכישת הזכויות) |
|
||||
|
||||
'וני קאש היה שווה הרבה יותר, אבל זה בין השאר מפני שהוא גם הרגיז הרבה אנשים. |
|
||||
|
||||
את מי הוא הרגיז ואיך? |
|
||||
|
||||
הרגיז את השמרנים כי הוא אמר דברים שלא באא להם לשמוע. |
|
||||
|
||||
את הבן שלו. |
|
||||
|
||||
הנארטיב בשיר הזה הוא של הבן, לא של האב. |
|
||||
|
||||
הוא תבע אותו? |
|
||||
|
||||
לא. הוא נלחם בו כמעט למוות. |
|
||||
|
||||
אני אומנם אוהב רבים משיריו של ג'קסון, ואחד מהם אף יכול להביא אותי לדמעות, ובכ"ז: קצת עצוב שהסמל של הקהילה השחורה בארה"ב הוא תמהוני מפוקפק, המתבייש בצבע עורו ובתווי פניו הנגרואידים. הוא אומנם יצר את האלבום הנמכר ביותר בהסטוריה, אך לא ברור לי אילו גבולות משמעותיים הוא פרץ (כפי שנאמר בהספדים עליו), מעבר לגבול השפיות, צבע העור והדת הנוצרית. אולי מישהו שמבין בזה יותר ממני יסביר. מבחינת הקשר למעשים מיניים בכפיה וההתמכרות לחומרים אלו ואחרים, הוא מזכיר לי סמל מקומי, גם כן מפוקפק שזכה לגלוריפיקציה הכוללת "פריצת גבולות". לזכותו של ג'קסון עדיין עומדים הסכומים הגדולים שהוא תרם והתרים לצדקה. |
|
||||
|
||||
איזה שיר של ג'קסון יכול להביא אותך עד דמעות? |
|
||||
|
||||
אסתפק בציון שם האלבום בו הופיע השיר: Off the wall. |
|
||||
|
||||
הוא התבייש בצבע עורו השחור? או בהבהרתו? וחוץ מזה, יש לשחורים בארה"ב יש עוד כמה "סמלים". לדוגמה, איזשהו נשיא (וגם לפניו: רמטכ"ל ובכלל מעורבות גבוהה בהרבה של שחורים בהנהגת ארה"ב) |
|
||||
|
||||
הוא גם עמד על כך שהילד שישחק אותו בסרט על חייו יהיה לבן, הוא רצה לילדיו גנים לבנים ככל האפשר ועשה ניתוחים פלסטיים לכיוון מאוד מסויים. |
|
||||
|
||||
לפי צבע עורם של ילדיו ומבנה הפנים שלהם, לא הייתי מהמר שהם באמת ילדיו. |
|
||||
|
||||
טוב, באמת כבר נטען שהם כנראה אינם ילדיו הביולוגיים, אבל מה אתה לומד מצבע עורם לא ברור לי. |
|
||||
|
||||
בני אדם ממוצא חצי שחור לרוב לא נראים כך. להזכירך, מייקל ג'קסון לא נולד אשכנזי: |
|
||||
|
||||
כן, אבל יש ילדים ממוצא חצי שחור שכן נראים כצו ילדיו. |
|
||||
|
||||
בגלל זה כתבתי ''לא הייתי מהמר'' ולא ''אין סיכוי''. עדיין, אפילו על מי שהוא חצי פרסי זה בד''כ ניכר. |
|
||||
|
||||
וחצי איראני, כמובן. |
|
||||
|
||||
וואלאק. זו באמת סכיזופרניה מסוג חדש. |
|
||||
|
||||
הם לא http://www.livenews.com.au/entertainment/deborah-row... |
|
||||
|
||||
Over the course of a career that started 40 years ago, with the Jackson 5's first hit, 1969's "I Want You Back," Jackson was a towering and constantly enigmatic presence in pop music — a giant on the level of Presley, Sinatra and Dylan. He set an almost impossibly high standard in pop music on numerous levels: as a record maker (the silky funk and R&B on albums like Thriller and Off the Wall), dancer (his Moonwalk remains one of the most imitated steps), fashion icon (sequined gloves), video auteur (lavish clips for "Beat It" and "Thriller") and record seller (1982's Thriller was the Number One selling album of all time until it was recently deposed by the Eagles' Their Greatest Hits 1971-1975). His singing and music took in gospel, hard rock, funk, and middle-of-the-road balladry, and his vision of himself as an all-around entertainer propelled him to heights rarely seen in pop history.
|
|
||||
|
||||
תודה על הסקירה והתזכורת. הוא אכן עשה דברים יפים ומיוחדים, אך אני מתקשה להשתכנע שמדובר בפריצות דרך חשובות. |
|
||||
|
||||
לגבי צבע העור, מייקל ג'קסון סבל מויטיליגו ומזאבת, וזה המקור לשינוי צבע העור (זה, והניתוחים שערך על מנת שהעור יהיה בצבע אחיד, מן הסתם). כך שאני לא חושבת שיש פה מן הבושה בצבע עור. ___________ מישהו יודע מה קרה לאף? |
|
||||
|
||||
קראתי במקור מהימן לחלוטין (ידיעות) שהוא לקח קשה את גיל ההתבגרות שנטל ממנו את היופי הילדותי לטובת מראה אפרואי טיפוסי, במיוחד האף הרחב. יש הטוענים שהוא לקח את זה צעד (או טיול לחלל) רחוק מדי, אני כשלעצמי לא מבין על מה הם מדברים. |
|
||||
|
||||
שתי מחלות הגורמות/מצדיקות את הבהרת העור, בנוסף לשאר הדברים... אני מסופק אם כל זה מקרי . אגב, בתווים נגרואידים התכוונתי למבנה הפנים, לא צבעם. למרות זאת, איני יכול להוכיח כאן שמדובר בהעדפה ולא מיקריות. |
|
||||
|
||||
לכבוד מיליארד מיליארד טועים שאת דרכם עוד מחפשים אם לא מצאתם זה אולי סימן שאין לכבוד מיליארד מיליארד טועים |
|
||||
|
||||
מה הנשוא בכותרת של הידיעה הזו? (בהתחלה חשבתי שהמילה "צופים" היא פועל בזמן הווה אך היות והידיעה לא פורסמה בזמן אמת הרי שהיא מתפקדת כאן כשם-עצם רבים) |
|
||||
|
||||
זה משפט שמני. אם יש נשוא, זה לא פועל אלא שם-עצם. |
|
||||
|
||||
למיטב הבנתי, זה בכלל לא משפט שלם. עניין מקובל בכותרות עיתונאיות. מרחפת שם רוח רפאים של נשוא כמו ''יש'', ''היו'' או ''נכחו'', שנידון להשמטה בעוון מובנות-מאליו. |
|
||||
|
||||
אני שואל באמת ולא מתוך קנטרנות: מה זה משנה? עבור מה בכלל דרוש לנו נשוא במשפט, אם גם בלעדיו הוא מובן ונושא אותה משמעות? ויתור כזה על חלקי משפט אולי יביא לדילול השפה מבחינה כמותית, אבל מבחינות אחרות אני רואה כיצד גיזום החלקים שאינם נושאים תוכן מביא תועלת. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח למה חתר האלמוני בשאלתו, אבל אפשר להבין אותה לא כתלונה על היעדר נשוא, אלא באמת כשאלת תם, מתוך סקרנות בלשנית. במקרה כזה, מסתתרת כאן ההנחה "בכל משפט יש נשוא"; אני לא בטוח אם ההנחה הזו נכונה או לא, וזה אולי דיון מעניין בפני עצמו, אבל הכותרת דנן היא לא דוגמה טובה לדיון (אלא כהערת שוליים לו): זה תחביר שטוב רק לכותרת, ולא עובד כחלק מטקסט, בשום רובד לשוני. |
|
||||
|
||||
מסתבר שאחרי אלפי שנים, הכרתנו באל ובחירתו שלו בנו עדיין מייצרות בוז לכל דבר ועניין שניתן להטיל בו ספק. מגדול ועד קטן - ובניגוד לרוב העולם- כל מי שידו בהפצת מידע- עסוק בלא פחות מהכפשה לעגנית לעניין ג'קסון. לצערי- גם מי שעסוק בהתנשאות תרבותית- כמותכם למשל- אינו מבין דבר וחציו בתרבות- בטח לא במוסיקה, בתוצריה הבידוריים ובהשפעותיה החברתיות. עלוב מצידכם, באמת. |
|
||||
|
||||
ואתה כמובן סולד מ''התנשאות תרבותית''... |
|
||||
|
||||
ככה אתה מדבר אל פרנק זאפה??? |
|
||||
|
||||
אם אותם מיליארד צופים בכותרת מתבססים על הידיעה בוויינט, אני בספק גדול שההערכה קרובה אפילו למציאות, שכן באותה ידיעה בוויינט נכתב שב-CNN בלבד צפוי באשכבה 81 מיליון צופים, 25 מיליון יותר מאשר בהשבעת אובמה; ואילו באתר CNN עצמו נכתב שצפו בשידור הווידיאו באתר רק כתשעה מיליון, הרבה פחות מהצופים בהשבעת אובמה (27 מיליון). |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |