 |
Blood Simple, סרטם של האחים כהן משנת 1984, מופיע בימינו בגרסת הבמאי בבתי הקולנוע. כרגיל, כשמדובר באחים כהן, כדאי להסתכל מתחת לפני הדברים, כדי לחוות את החוויה המלאה.
|
|
| קולנוע ואמנויות הבמה • גלעד דנבום • יום ב', 4/9/2000, 18:46 |
|
 |
|
האחים ג'ואל ואיתן כהן ידועים בתור יוצרים קולנועיים מקוריים, בעלי אמירה אישית ייחודית וסגנון נבדל משאר במאי ותסריטאי הקולנוע ההוליוודיים אשר הגיעו לרמת חשיפה ופופולאריות כשלהם. למוניטין זה הם זכו בעיקר בשל סרטיהם המאוחרים יותר, ביניהם ביג לבווסקי, 1998, פארגו, 1996, בארטון פינק, 1991, ו-1987, Raising Arizona.
נדמה שעבודתם מרחפת לה בתוך עולם הקולנוע המסחרי בעל התפוצה והחשיפה הגבוהים, אך מצליחה לשמור על עקרונות אומנותיים ואישיים אשר מגיעים לרוב לידי ביטוי בעיקר בסרטי שוליים נידחים.
לפיכך, התעורר אצלי חשק עז לצפות בגירסת הבמאי של סרטם הראשון, Blood Simple, משנת 1984, שהגיע בימינו לאקרנים (בסופו של דבר ראיתי אותו בבית קולנוע מקומי בברקלי, קליפורניה, אך אני מניח שמלבד התרגום (ועל כך בהמשך) אין הבדל משמעותי).
Blood Simple (להלן - BS), הינו סרטם הראשון של האחים כהן. כשאר סרטיהם, הוא נעשה בתקציב קטן ביותר (בקנה מידה הוליוודי), וכלל שחקנים אנונימיים למחצה או לחלוטין. הוא נכתב ונערך על־ידי שני האחים יחדיו ובוים על־ידי ג'ואל כהן, אשר היה אחראי גם על הצילום.
עלילת הסרט (בקיצור ניכר) הינה סיפורו של בעל־בר טקסני קשוח, אשר בגידת אשתו בו עם הברמן הראשי שלו מעבירה אותו על דעתו וגורמת לו לשכור חוקר פרטי שירצח את אשתו ומאהבה הבוגדניים. מכאן העלילה מתפתלת ומסתבכת בצורה טרגית ורצחנית ביותר - רמאויות, חוסר הבנות, נתקים בתקשורת, תאווה ובצע מתחברים להם יחדיו למסכת רגשית טעונה ומתוחה אשר משאירה את הצופה נטוע בכסאו לאחר ההקרנה, מנסה לסנן את אוסף החוויות הויזואליות האינטנסיביות שסרט זה מציע.
הדמיון המיידי שעורר בי BS לסרטיהם המאוחרים יותר של האחים הינו רב - זוויות הצילום והצבעים החדים מזכירים מיד את ברטון פינק. פרנסיס מק'דרמונד הצעירה, צילומי ה-outback האמריקאי הארוכים (בעיקר הכבישים בלילה והשדות האינסופיים שהם חותכים), המבטא המקומי הכבד, אורח החיים הכפרי־למחצה של הדמויות, המוזיקה המינימליסטית והרפטיטיבית, ולפעמים אף סצנות שלמות וחלקים נכבדים מהעלילה, מעלים לראש את פארגו, על שדות השלג, הפושעים השכירים, המבטא הייחודי של צפון־דקוטה והדמויות הבנויות והמשוחקות לעילא שלו.
לאחר שסקרתי לעצמי את קווי הדמיון הרבים שחולקים ביניהם סרטיהם של האחים כהן, עדיין הרגשתי את העומס הרגשי שהשאיר עלי הסרט הזה כחוויה מוכרת; הרגשתי שהסרט הזה מזכיר לי מאוד עוד סרט שראיתי בעבר, אך לא הצלחתי לדלות מזכרוני את הקישור באותו הרגע. רק לאחר כמה שעות של הרהור בעניין הבנתי פתאום את מקור התחושה - סרטו הקלאסי של אורסון וולס Touch of Evil משנת 1958.
Touch of Evil (להלן TOE), נחשב בעיני רבים לאחת מיצירות המופת הקולנועיות החשובות ביותר, ובוודאי לסרט הפילם־נואר הטוב ביותר. הוא ידוע בעיקר בשל סצנת הפתיחה המרהיבה שלו, שבעיתה הייתה חדשנית גם מבחינה טכנית וגם מבחינה רגשית, שכן הייתה מורטת־עצבים באופן יוצא־דופן ומיוחד ביותר; בשל העלילה והאווירה הקודרים שלו, עבודת המצלמה המעולה והמשחק הריאליסטי של וולס (בתור חוקר טקסני מושחת), צ'ארלטון הסטון (בתור חוקר מקסיקני צעיר), ג'אנט לאי (בתור אשתו האמריקאית הצעירה של הסטון) וכמובן - מרילין דיטריך הבוגרת בתור טניה, הצוענייה המסתורית והקשוחה.
הדמיון של BS ל-TOE ניכר בעיני בכמה רמות - ראשית כל, אני ראיתי לראשונה את TOE השנה בפסטיבל הסרטים בחיפה בגירסה ערוכה מחדש על־פי הוראות בכתב שהשאיר וולס, לאחר שאולפני הסרטים סירבו לערוך את הסרט כפי שרצה. הסרט לווה בפתיח שהציג אדם כלשהוא (וולס עצמו? פרח מזכרוני) מדבר לקהל על הסרט ועל גירסתו החדשה.
אינני יודע מה היו הסיבות להוצאת הגירסה המחודשת של BS, אך בירור מקוון קצר גילה כי השינויים הם בעיקר קיצוצי סצנות שנועדו לשמור על הקצב של הסרט והמעבר החלק בין חלקי העלילה. הסצנה היחידה שהוספה לסרט הינה בראשיתו, והיא מציגה אדם מבוגר שמדבר על ה"טכניקות הפילמוגרפיות" שלא היו קיימות בעת הוצאתו המקורית של הסרט - העתק כמעט מדויק של סצינת הפתיחה (לא זו המפורסמת בת 3.5 הדקות, אלא ההקדמה שהוספה) מ-TOE.
מבחינה טכנית, הצילומים של ג'ואל כהן הינם מדהימים בעומס הרגשי שהם מצליחים להעביר, בין אם זה מתח, טרגדיה או קומדיה. כהן עושה עבודה מצוינת לאורך הסרט כולו, ומזכיר בחלקים רבים ממנו את סגנונו היחודי של וולס - הזוויות הבלתי־שגרתיות, הקלוז־אפים האינטנסיביים על פרצופיהן של הדמויות, המעבר לסביבת ההתרחשות (כלומר - ריחוף המצלמה בצילום מתמשך מהדמויות אל סביבתן הקרובה, למשל בסצינת האהבה בתחילת BS) ועוד.
מבחינה עלילתית, ישנם קווי דמיון רבים מכדי שניתן יהיה לייחס זאת לצירוף מקרים גרידא - דמות הבלש שמשחק וולס בסרטו דומה הן מבחינת חיצונית והן מבחינת מעשיה ומניעיה לדמות החוקר הפרטי שנשכר לרצוח את זוג האוהבים ב-BS. זיוף העובדות בנוגע לפשע, הדמות השמנה המזיעה בחום הדרומי, התאווה לכסף, ובעיקר סצנת המרדף אחרי האישה עם השימוש הבולט באור וצל (תנאי הכרחי למדי ב-TOE, מכיוון שצולם בשחור־לבן) והמתח החזק שנוצר בעקבות התפרצות האישה והמוזיקה שמלווה את נצחונה על תוקפה בשני המקרים - כל אלו דומים מכדי לפסוח עליהם מבלי משים.
בשני הסרטים בולט גם השימוש באלמנטים דוממים הן לקידום העלילה וליצירת פסגות סיפוריות, והן ליצירת רקע ואווירה מתאימים לסיפור - ב-BS בולטים בעיקר השימוש במאוורר התקרה למעבר בין סצנות, הדגים והמצית לקידום העלילה וליצירת מתח ותחושה מורבידית, וכמובן - האקדח. ב-TOE, ישנו שימוש ניכר ברשמקול, באקדח (שכפי שניתן להבין מדברי דמותו, היה חביב על צ'ארלטון הסטון כבר אז...) ועוד, ליצירת תחושות דומות.
אינני יודע אם האחים כהן התכוונו ליצור מחווה שכזו ליצירתו של וולס, או שמא זהו רק דמיוני העובד שעות נוספות - אך בכל זאת אני ממליץ לכל חובבי הסרטים האיכותיים ללכת לראות את Blood Simple באקרנים. זוהי חוויה רגשית נדירה בימים אלו של קיץ מקהה־חושים, ואם חשקה נפשכם גם להשאיל בוידאו (או בדי.וי.די, לבעלי הממון...) את Touch of Evil באותה ההזדמנות, מה טוב.
לבסוף - הערה בנוגע לתרגום שמותיהם של סרטים לעברית. נושא כאוב זה צץ על פני השטח פעמים רבות בעבר, ונראה שיצוץ גם פעמים רבות בעתיד. אין לי מידע מדויק מי האחראי על תרגום שמות הסרטים (מתרגמי הסרט/המפיצים/ועדה כלשהי?) אך מי שלא יהיה, הוא עושה עבודה רשלנית ביותר במרבית המקרים, כמו במקרה דנן: שמו העברי של Blood Simple הוא "רציחות פשוטות".
אודה ואתוודה כי שם זה קשה במיוחד לתרגום לשפתנו הבעייתית, אך הפיתרון הפשוט ביותר של חיבור סטנדרטי בין שם עצם ושם תואר במבנה הדקדוקי הרגיל שלהם הוא גם הפיתרון המוטעה ביותר. ברור לכל בר־דעת כי Blood Simple איננו ביטוי תקף מבחינת הדקדוק של השפה האנגלית. באופן משונה, הוא מעין עברות של האנגלית - הקדמת שם העצם לשם התואר. התוצאה של שגיאה זו היא בעלת משמעות, משום שהיא גם מופיעה כחלק מהטקסט של אחת הדמויות במהלך הסרט (האם בתרגום גופא של אימרה זו בסרט מופיע הביטוי 'רציחות פשוטות'? אם לא, הרי שנוסף כאן עוון על חטא) וגם מצביעה על אופייה של הדמות (החוקר הפרטי העילג שנשכר לבצע את הרצח) ואופיו של הסרט.
אם כך, מה עשוי להיות תרגום נאות לשם בעייתי זה? פיתרון אפשרי אחד שנראה לי הוא נקיטת ההיפוך שהוזכר לעיל לגבי העברית (הפעם - שם התואר לפני שם העצם) - 'פשוט דם', או אפילו 'פשטות דם', מה שגם משמר משהו מהאסתטיקה הלשונית של השם המקורי, וגם יכול להשתלב בטקסט בקלות רבה יותר מהביטוי המגושם 'רציחות פשוטות'.
|
קישורים
רציחות פשוטות - באתר "סרט"
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש