 |
שיר השירים אשר לנתנאלה | 2897 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "מוזיקה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
לא צרם לך להשתמש באנגליות הזו במאמר על נתנאלה שכתבת "שהיא מקרה מיוחד במוזיקה הישראלית"? זה כמו החברה מת"א שהקימו אירגון רנט-קונטרול? |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
singer-songwriter הוא ביטוי שגור וקל להגייה לעומת פזמונאית-מבצעת שהוא ביטוי מסורבל גם בלשון זכר, מה גם שהתופעה עצמה אומצה אצלנו בעקבות האנגלו-סאקסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה רע בסתם "פזמונאית"? או "כותבת שירים"? אגב, בהחלט לא קל להגיה, אלא אם אתה דור שלישי ליורדים או למאונני הגרינקארד של העיר שפעם היתה תל אביב, והיום מתאמצת להיות ניו-ירקון! למיטב זכרוני המיוסר, אחד המשוררים הכי תל אביביים שלכם, מאיר וויטלטיר אמר פעם, בדיוק בענין זה "יש אנשים שאצלם APPLE ירוק יותר מתפוח-ואין לי מושג למה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה מגניב אתה. (מגניב מילה רעה מבית טוב. הכי טובה כנפעמת אותנטית מול תגליות. מה אכפת לך אם אין קשר? אני הולכת לצטט אותך עם "מאונני הגרין קארד" כמעט כמו שאתה ציטטת את וויטלטיר. נכון שיש מאפיינים בלתי מפוספסים לחבר'ה האלה? לא יודעת למה ההוא (בעיקרון ראוי להערכה שלא תסולא בפז, אני מנסה להמנע משמות) חזר אלי לפתע בהבזקים מהאח שמנסה להשכח, גם בלי להיות מחוברת לאתרים שהצהוב החולה בהם מפתה אותי להסתכן גם בנורופן כי עצימת העיניים כבר לא מועילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי פשוט "זמרת יוצרת"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל ארז מעדיף אנגלית, יותר קל וסאצ' לייק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''זמרת-יוצרת'' זה דווקא רעיון טוב, אבל מסורבל בלשון זכר. בכל אופן, הכוונה לא הייתה לעסוק בחידושי לשון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוב, יכולת ללכת על טרובדורית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חמודי, ממתי זמרת יוצרת זה חידוש לשון? דווקא האנגלית שלך בקשר לזמרת הישראלית היא חידוש לשון מתיפיף. לא היה מה ללחוץ בנושא אם לא היית כותב כל כך יפה על הישראליות של נתנאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שאתה צודק - למרות שלי אישית זה ממש לא הפריע כי במקרה הזה, מבחינתי, הביטוי באנגלית היה נהיר יותר מזה העברי. מה ש*כן* מפריע לי זה ההתנחסות המתנשאת שלך, עם כל הציניות המשועשעת מעצמה וה'חמודי' למיניהם. אתה לא חייב להתייחס להודעה זו, בוא נניח שהבעיה היא אצלי ולא אצלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ענין נהירות לכאן? שמעתי שבסוואהילית עתיקה משתמשים בפחות הברות כדי להביע את אותו רעיון, למה שלא נכניס את זה לשימוש ונרגיל את הציבור להשתמש בביטויים סוואהיליים נהירים? מה רע להשתמש בביטוי עברי זמין? לטעמי הבחירה של ארז באנגלית היא חלק קטן מהתשובה לשאלה שלו "למה התקליט הישראלי של נתנאלה לא זכה למעמד של קלסיקה, לא הצליח להתבלט, ולא נגיש". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי איך בחירה שלי במונח מסוים (אחרי 20 שנה!) יכולה להיות קשורה לקבלת התקליט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האינגלוז הבלתי נלאה של חיינו. בגלל שאני לא חדשה כאן אז זכור לי שהכרזת פעם בגאווה שאתה אנגלופיל. זה בסדר ויפה אבל לא אומר זריקת ביטויים אנגליים בכל מצב, כמו התופעה הזו שאנשים אומרים סורי או או מיי גוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינגלוז, צפונבוניות, הכל טוב ויפה. אבל איך זה מתקשר לאמירה "חלק קטן מהתשובה לשאלה שלו למה התקליט הישראלי של נתנאלה לא זכה למעמד של קלסיקה, לא הצליח להתבלט, ולא נגיש"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הופה. עוד אני מדברת והנה זה בא, עוד דוגמאות להתיפיפות (שלא לומר פלצנות) תגובה 461644 מה רע ב"הגנה מובנית" או "השגי עבר" (מורפיקס) או "ממה שאנחנו מכירים" או כל בטוי ישראלי ש"עבד" עד היום? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עושה דווקא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם את רוצה תשובה רצינית - זה היה מה שקפץ לי לראש כשניגשתי להקליד את המשפט, וחיפוש במילון לא הניב אלטרנטיבה ראויה, וגם לא את האלטרנטיבות שלך, החלטתי שלא לגרד יותר מדי בפדחת, ולהמשיך את היום שלי. אבל אם הייתי יודע שתתעצבני ותאשימי אותי בפלצנות, הייתי בהחלט עושה דווקא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתעצבנת מקסימום מתעצבת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם זה מקור הביטוי, אבל כשאני שומע "track record", עולה לי בראש התמונה של מירוץ בכמה חלקים, מהסוג שבו מצרפים את הזמנים של הנהגים בכל הקטעים השונים בכדי לראות מי באמת הגיע ראשון. ל"הישגי עבר" אין את הציוריות הזאת, כך שהייתי משתמש בביטוי הזה בכל אופן, ולא חושב שזו פלצנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלים בארמית או בלטינית יכולות להיחשב התייפיפות, אולי גם ביוונית. באנגלית? ממש לא. אפשר לקרוא לזה שעטנז, או אפילו שעטנפש, אבל התייפיפות זה לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין למה מילים באנגלית לא יכולות לדעתך להחשב להתייפיפות (למרות שאני טוען בלהט שלא התייפייפתי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי ארמית, לטינית ויוונית הן כבר במעמד של קלסיקה. אנגלית? בס"ה שפת הטלוויזיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בס"ה שפת הטלוויזיה? שפתם של שייקספיר, של הובס, של לוק, של צ'רצ'יל, של קרול, של אורוול, של תורו, של סמית', של סוויפט, של הנרי, של דארווין, של בל, של מיל, של בלייק, של פופר, של יום, של טווין, של ניוטון, של לנון, של טיורינג, של פלמינג, של הוקינג, של רולס, של דיק, של המינגווי ושל פוקנר? בסך הכל? שפת טלויזיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכל אלה היה אותו שם פרטי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויליאם, תומאס, ג'ון, וינסטון, לואיס, ג'ורג', הנרי, אדם, ג'ונתן, או, צ'ארלס, ג'ון, ג'ון, ויליאם, קרל, דיוויד, מארק, אייזיק, ג'ון, אלן, איאן, סטיבן, ג'ון, פיליפ, של ארנסט וויליאם בהתאמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניטפוקים: האנגלית של שייקספיר היא לא האנגלית של דורפל (או של אף דובר אנגלית בן ימנו. אני זוכר הרצאה של בלשן אמריקאי, שטען שהוא בעצמו אינו מבין את שייקספיר משמיעה, אלא רק מקריאה איטית ומסורבלת. כלומר השייקספירית שלו כנראה פחות טובה מהאנגלית שלי). ניוטון והובס אנגלים אמנם, אבלו כתבו בלטינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Woah, dude, is this, like, a dagger I see before me?
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצחיק וצחקתי. אבל בכל זאת אדגיש, לא מדובר בהבדלים שאפשר לייחס למשלב לשוני או לסגנון. ההבדלים אף גדולים יותר מההבדלים שבדרך כלל מפרידים דיאלקטים שונים, ודומים להבדלים בין שפות שונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הייתה בדיחה נטו. אני דווקא מסכים איתך (וסבור - אולי שלא כמותך - שרוב האיכות המיוחסת לשייקספיר מקורה בפלצנות במקרה הרע, ובהנאה דומה לזו שמפיקים מתשבץ, אבל מבלבלים אותה עם הנאה ספרותית, במקרה הטוב [לא לפספס את המילה "רוב"]). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''...רוב האיכות המיוחסת לשייקספיר מקורה בפלצנות במקרה הרע''. כן, זה מה שחשבתי כל עוד קראתי אותו בעברית. אבל זו טעות גמורה. באנגלית - אין מי שיישווה לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף פעם לא קראתי אותו בעברית, רק באנגלית, והגעתי למסקנה האמורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז עכשיו אני לא מבינה. הרי הניסוחים שלו מדהימים, הדיאלוגים חכמים, מבריקים, שנונים והעלילות דרמטיות להפליא. מה עוד אפשר לדרוש ממחזות נפלאים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא קיבלתי את הרושם הזה (ממקבת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשל, של וויזלטיר, זנדבנק או דורי מנור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויזלטיר, זנדבנק וכרמי, אם כי התכוונתי בעיקר לשלונסקי. לגבי מנור, לא ידעתי שהוא תרגם את שייקספיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט. לפחות יצירה אחת: שני אדונים מוורונה (התרגום גאוני, פשוט היצירה עצמה גרועה, לדעתי, אז לא קראתי עד הסוף). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דורי מנור או דורי פרנס? אם זה פרנס, הוא תירגם הרבה יותר: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשייקספיר לא מייחסים ''איכות'' במובן שבה אתה חושב על המושג. אם אני מבינה נכון, תהילתו על כך שכתב מגוון של מחזות בסגנונות שונים שמשקפים ''נושאים גדולים'' שונים, ועשה את כל זה היטב ובעושר (לשוני ואחר). שייקספיק הוא ''אנציקלופדיה של תיאטרון'', לבנת יסוד של התיאטרון המודרני. כך שיש לו ''ערך היסטורי'' ו''חשיבות תרבותית'' לא פחות מאשר ''איכות'', וכידוע אלה הראשונים בונים את עצמם - ככל שיש לך יותר חשיבות תרבותית כך תשפיע יותר על אחרים ותזכה להדים והדהודים ביצירות נוספות, מה שיגדיל את חשיבותך התרבותית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שזו החשיבות שהוא מייחס לשייקספיר, אין לי ויכוח איתו. (למרות שאני מתפתה, בשל חדוות המדון, להיות מרלואיסט.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איכות. כלומר, שאם הוא היה מפרסם היום בדיוק את אותו הדבר, הם היו נהנים ממנו בדיוק באותה המידה, ומרעיפים עליו את אותו הכבוד. איכות, ללא קשר להיותו מהראשונים והמייסדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון אם הוא היה מפרסם היום בדיוק את מה שהוא פרסם אז? זאת הגדרה מאד מוזרה, יש יצירה מלפני יותר ממאה שנה שעונה להגדרה הזאת? האם התנ"ך לא איכותי? דוד? זמנים מודרניים? סמל הפלפלים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא נזכר כרגע במשהו מלפני יותר ממאה שנים שקראתי וממש אהבתי, אבל אני לא רואה מניעה שאחד מהספרים האלו שברשימת הקריאה שלי יקסים אותי (אחרת, לא היה ברשימה שלי). אני אופטימי במיוחד לגבי כתביו של מארק טווין. זמנים מודרניים? הסרט של צ'ארלי צ'אפלין? לא זוכר אותו מספיק. אני אפילו לא בטוח שראיתי יותר מאת הסצינה עם המכונה שצחצחת לפועל את השיניים, מגלחת אותו ומאכילה אותו, שאין לי מושג מאיפה מוכרת לי - אולי הקרינו לנו בביה"ס? את הדיקטטור הגדול ראיתי במלואו לא יותר-מדי מזמן, ונהנתי. אני לא אוהב את התנ"ך. סמל הפלפלים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות משהו איכותי שלא תהנה ממנו, או משהו שתהנה ממנו שהוא לא איכותי? (אני לא רוצה לעצבן את החברה שלך, אז אני כותב בעברית. סמל = דרגה צבאית...). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''איכותי'' הוא מה שמשרת את מטרתו נאמנה, כפי שהדובר תופס את המטרה. (אז לשאלתך, עינוי יכול להיות איכותי, ואני לא אהנה ממנו.) לתפיסתי, מטרתו של מחזה הוא לבדר את הקהל או את הקורא (לאו דווקא במשמעות ה''נמוכה'' שלפעמים מצמידים למילה ''בידור''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוכמה מאוד קטנה. לו הוא היה מפרסם היום אותו הדבר, היו אומרים לו שזה חומר לא מקורי ונעשה כבר המון פעמים לפניו, ואולי אף מאשימים אותו בגניבת רעיונות תסריטאיים מברטולוצ'י, מזורסקי וקורסאווה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אופתע אם גם בזמנו זה לא היה מקורי לגמרי. (אבל לא חשוב.) תראי, גם אם בזמנו זה היה הדבר הטוב ביותר בסביבה, וקפיצה אדירה, מה זה משנה לנו, אנשים שיש להם דברים טובים יותר להנות מהם כיום? אפשר לקרוא לו "מהמייסדים" מבלי לייחס לו איכות יוצאת דופן. אולי גאוניות - במידה והוא אכן עשה קפיצה - אבל איכות כבר לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שייקספיר : ניוטון. מחזאים גדולים מאוחרים יותר : לגראנג', המילטון. סמואל בקט : אינשטיין? (זו רק אנאלוגיה, אל תירו בי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרתי כבר שאם רק היו מכבדים אותו על ראשוניותו וההתקדמות שעשה ביחס לקודמיו, לא הייתי משמיע קולי בנושא. חוץ מזה, ניוטון עדיין יותר שימושי מאיינשטיין בתחומים מסויימים. זה לא ככה עם שייקספיר מול בני זמננו. (דרך אגב, אני לא חובב תיאטרון, ואני מתייחס בהערכותיי לשייקספיר כאל סופר. אולי זו חלק מהעניין.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שרמזתי קודם, שייקספיר עדיין משמש חומר גלם להמוני מחזות וסרטים שיוצאים לאור בזמננו אנו (היו עשרות אם לא מאות כאלה בעשרים השנה האחרונות, נגיד). רובם לא סתם "עושים שייקספיר" אלא מנסים לצקת לתוך היצירה משמעויות עכשוויות ואמירה מקורית נוספת, כלומר רואים בו חומר רלוונטי לכאן ועכשיו. שלא לדבר על אנלוגיות ספרותיות (בספרות) וויזואליות (באמנות ויזואלית לגיבורים, מאורעות ודימויים ממחזותיו. אז אולי הוא כן "שימושי" (ואתה סתם לא מתעניין בו, ביג דיל)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. זה שהרבה אנשים חושבים שהוא איכותי, גם כאלו שאולי יוצרים את הסרטים והסדרות שאני אוהב, לא משכנע אותי שהוא איכותי. 2. זה שמתבססים עליו לא אומר שהוא איכותי. טבעי רק שהתייחסויות, עיבודים חדשניים וכו' יתבססו על ויתייחסו אל מה שכולם מכירים, ולא דווקא לספר שהוא הרבה יותר טוב, אבל יצא לפני חמש דקות וחצי (וגם כאלו ממש לא חסר, והייתי מזכיר גם שהרבה יותר משייקספיר, אלמלא שייקספיר היה רק בחור אחד, מה שהופך את התחרות ללא הוגנת). 3. "רלוונטי" הוא לא "איכותי" (איזכורים של פאריס הילטון בסדרת המופת House עולים לי לראש). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אז אנחנו בדיון על טעם אישי? אז תגיד "אני לא סובל את שייקספיר". 2+3. זו היתה תגובה לאפשרות שהעלית, שהיום הוא היה מתקבל כלא רלוונטי. "האוס" היא לא סדרת מופת - מה גורם לך לחשוב כך? היא סדרה מבריקה שעשויה לעילא מבחינה תסריטאית, עם מעט מאוד אמפתיה ועם אלמנטים של זוועה ופורנוגרפיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אמרתי כבר ש"איכותי" הוא מה שמשרת נאמנה את מטרתו, כפי שהדובר תופס את המטרה. 2. לא העלתי את האפשרות שהיום הוא היה מתקבל כלא רלוונטי, אלא כלא איכותי (בגלל הרבים והטובים ממנו שמסתובבים פה היום). מה גורם לך לחשוב שאמפתיה היא תנאי הכרחי בסדרת מופת, ושזוועה ופורנוגרפיה הם תנאים שוללים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי - בעולם על פי דורפל, זה המובן של המילה "איכותי" (על פי הקריטריון שלך, הספרות של קפקא לא איכותית בעליל). באמת קיוויתי לשבת שקטה, למה אני נכנסת לדיונים האלה כל פעם מחדש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך מובן אחר למילה "איכותי"? ומאיפה את יודעת מה לדעתי המטרה של הספרות של קפקא, ואם הם משרתים אותה כמו שצריך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם "יצירה איכותית" היא כזו שמבדרת את הקהל, והקהל הוא אתה - אז יצירה איכותית היא יצירה שמבדרת אותך. הגדרה מבריקה. קח קהל אחר. מנוסה וחכם יותר. למשל, את כל דוברי האנגלית שקראו חמישים מחזות לפחות. מה דעתך? רובם יאמרו ששיקספיר מבדר אותם, או לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגדרה בעייתית, אבל אני לא מכיר אחת טובה יותר. על סמך מה אתה מניח שאני לא דובר אנגלית שקרא לפחות חמישים מחזות? על סמך זה שאני לא אוהב את שייקספיר? דרך אגב, זה רק מחזות, או גם ספרים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הנחתי שום דבר כזה. אבל השאלה (שאתה שאלת) לא הייתה אם אתה מבודר, אלא אם "הקהל" מבודר. להערכתי, רוב קהל הקוראים המנוסים (ובהקשר הזה - של מחזות, לאו דווקא של ספרים) יחשבו שהמחזות שלו מאד מוצלחים. אתה חושב אחרת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד לא אהבתי אף אחד מהמחזות שקראתי - ואת כולם, מלבד מקבת (שנמאס לי ממנו סופית באמצע), קראתי במסגרת שהותי הכפויה במערכת החינוך - מלבד אולי אנטיגונה, שלמיטב זכרוני נהנתי בעיקר מארכאיות התרגום שלו. אז אני לא יכול לשפוט, גם בגלל שאין לי עם מה להשוות וגם בגלל שאני לא חובב מחזות, אם העבודה של שייקספיר היא טובה יחסית למדיום שלה. אבל אם מסתכלים על זה כהצגה, אז זה נחות משמעותית לדעתי ביחס לחלק גדול מהסדרות והסרטים שיש לנו היום, ואם מסתכלים על זה כמחזה, אז זה נחות מהרבה ספרים וסיפורים קצרים. אלא אם אתה רוצה לטעון שמחזות כתובים והצגות מוצגות הם מדיומים שונה לגמרי מסרטים וספרים, טענה שקשה לי לקבל, אבל שאני כנראה צריך לקרוא יותר מחזות ולחזות ביותר הצגות בכדי להגיד בודאות. אפרופו, מה הקטע של תיאטרון בימינו? לא יותר משתלם כלכלית למפיק ולקהל להסריט את העסק מלשלם לשחקנים להופיע שוב ושוב באותם הקטעים, באיכויות ביצוע משתנות? לא רואים יותר טוב את המתרחש על מסך, טלוויזיה או קולנוע, שאפשר גם להושיב בהם רק במושבים הקרובים ועדיין לגבות סכום נמוך יותר על הכניסה מאשר במקרה של תיאטרון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
<אלא אם אתה רוצה לטעון שמחזות כתובים והצגות מוצגות הם מדיומים שונה לגמרי מסרטים וספרים, טענה שקשה לי לקבל> מחזות, הצגות, ספרים וסרטים הם לא רק ארבעה מדיומים שונים זה מזה, אלא גם הצמד מחזה-הצגה שונה מעיקרו מהצמד ספר-סרט1. מחזה הוא מדיום שבעצם לא מיועד לעמוד בפני עצמו, הוא משהו התחלתי שנעשה שלם רק כשהוא מוצג. ואולי בגלל זה אתה לא נהנה לקרוא מחזות- מפני שהם לא מיועדים בעצם לקריאה. נכון ש-מה לעשות- חלק מהמחזות הפכו לקלאסיקה ספרותית ומלמדים אותם בכיתה, אבל זה עושה להם עוול. ותזכור שבמיוחד אצל שייקספיר, שהיה קודם כל /שחקן/, המחזות כתובים במטרה להעלותם על הבמה, כדי שלוויל ולחבריו ללהקה יהיה עוד משהו להופיע בו ולהתפרנס ממנו. לכן אני אישית לא אתנפל על מי שאומר שהמחזה הכתוב (מקבת או אחר) לא עושה לו את זה. (אבל אני מתערבת איתך שלא היית יוצא מה/הצגה/ מקבת באמצע!) ספר->סרט זה ברוב המקרים מקרה הפוך למחזה->הצגה. ספר הוא יצירה שלמה בד"כ2, והעיבוד לקולנוע לא יכול לעולם לשמר את כל מה שיש בספר, גם מבחינת העלילה, אבל בעיקר מבחינת הרבדים העמוקים יותר. לכן הסיכוי הכמעט יחיד של סרט להיות יצירה מכובדת בפני עצמה זה דווקא לא להיצמד לספר יותר מדי אלא ללכת על עיבוד חופשי שלו. זה אמור במיוחד לגבי ספרים שהכוח שלהם הוא לא בעלילה החיצונית- שזה הצד שהכי קל לביטוי בקולנוע, אלא באותם רבדים אחרים, שיותר מסובך לתרגמם לשפה קולנועית. 1 אם אתה רוצה משהו מקביל למחזה-הצגה, לך על תסריט-סרט. 2 מה שכן, בימינו יש המון ספרים שנכתבים מראש עם עין לכיוון הפקת סרט או סדרת-טלוויזיה, ואז כל מה שכתבתי לעיל משתנה כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצמד מחזה-הצגה מקביל דווקא לצמד תסריט-סרט (ותסריט זה כבר ז'אנר שכמעט בלתי אפשרי ליהנות ממנו בקריאה, למרות שנעשה אופנתי להוציא לאור תסריטים לקהל הרחב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי להציג את ספר-סרט כצמד. בכלל לא. "אבל אני מתערבת איתך שלא היית יוצא מה/הצגה/ מקבת באמצע!" - סביר להניח שהייתי מאוד מתקשה לעקוב אחרי הדיאלוג, ורק הכרת חלק גדול מהסיפור מראש הייתה מצילה אותי. אני נוטה לחשוב שלא הייתי כל כך נהנה. "והעיבוד לקולנוע לא יכול לעולם לשמר את כל מה שיש בספר" - סתם רוצה להוסיף שבמקרה של סיפור קצר או קומיקס קצר, הוא דווקא יכול להוסיף מבלי לגרוע (מלבד במובן שלפעמים כל המוסיף גורע, כמובן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"המלט" מוצג בימים אלו בקאמרי ומדובר בחווית צפייה מומלצת ביותר. במיוחד הופתעתי מכמה זורם היה הטקסט העברי המליצי/ארכאי בהצגה בניגוד לקריאת המחזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מעוניין לצפות בזה בעברית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האנגלים תמיד קינאו בצרפתים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהבנתי. נראה לי שאתה מתבלבל בין הרצון שלי להנות מיצירות בשפת המקור שלהן, לטענה נפרדת לגמרי שהעלתי פעם - שסביר להניח שאתה לא זוכר (כי אני לא כזה מעניין ואתה בטח לא עוקב אחרי דבריי), אבל שאתה כנראה מייחס לי באופן עצמאי - שהאנגלית עליונה על העברית. ניחשתי נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא מכיר את סיפורו של קפקא? אני לא מדברת על דעתך על יצירותיו, אלא על דעתו שלו (מ תגובה 461938 הבנתי איכשהו שאתה מדבר על היוצר. כעת אני מבינה שאתה מדבר על הדובר, כלומר על דעת עצמך, ולכן על טעם ועל ריח אין מה להתווכח והדיון נגמר). <אנחת רווחה> |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק התכוונתי לדובר, אלא גם אמרתי, ממש מההתחלה, ''דובר'', ואף פעם לא אמרתי ''יוצר''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
<דרך אגב, אם את מתכוונת להמשיך ביחס המגעיל הזה, שלפיו את עושה לי טובה כשאת מתדיינת איתי, בבקשה(!), אל תתדייני איתי.> | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשמחה. אם כי ייתכן שאכשל במקלדתי מפעם לפעם, זכות השמורה לכל אחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גאוני אבל לא איכותי? מבריק ופורץ דרך אבל לא איכותי? נו טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם החץ והקשת היו קפיצה גדולה קדימה שאולי גאון היה אחראי לה. אז? היום, זה לא נשק איכותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נ.ב: אני תוהה עם Peter Marlowe, ה-alter ego של ג'יימס קלאוול, הוא קריצה בכיוון של Christopher Marlowe, כביכול סופר הסתרים של שייקספיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לשייקספיר לא מייחסים "איכות" במובן שבה אתה חושב על המושג": תגובה 461835 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני לא קראתי אותו במקור... :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז למה את מחכה? (האמת, אני מתכוונת ברצינות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפנסיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתייפייפות היא בכוונה, לא בביצוע, ואין שום בעיה להיות פלצן שמצטט שורות מהיפים והאמיצים דווקא (לא בצחוק, זאת אומרת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך לא הייתי קוראת לזה התייפיפות, אלא אולי שחצנות (אווילית, כמובן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים. אם אדם חושב - ולא מעניין לענייננו אם לדעתך זו טעות - ששילוב ביטויים באנגלית בשפת היום-יום היא אפילו יותר אינטלקטואלית משילוב ביטויים מלטינית, אז הדיבור שלו הוא מתייפייף באותה המידה כמו אם היה חושב דווקא ההפך, בדיוק מאותה הסיבה שלא היית מאשימה אותו בהתייפייפות אם שפת אמו (שהייתה בלשנית אקסצנטרית שגידלה אותו על הר מרוחק) הייתה לטינית, ולכן זו הייתה השפה בה היה מדבר (ואחרי שהיה לומד מעט אנגלית, גם היה נאלץ לשלב ביטויים מלטינית לתוך משפטים באנגלית שהוא מתקשה להשלים). ההתייפייפות היא בכוונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, שנסכים על הבדלים בלקסיקון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כוונתך שנסכים שאני צודק ואתה טועה - אחלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה, יתכן שאני טועה לפעמים, אבל אתה טועה תמיד, אז על זה ודאי שלא נסכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילים מארמית, יוונית ולטינית יש בעברית למכביר, והן נחשבות למילים עבריות ממקור לועזי. פסנתר, חקלאי, אכסניה ואשפוז, בתור התחלה. להשתמש במילים באנגלית, בכתב הלטיני, בתוך המשפט זה כבר משהו אחר. שעטנפש. ביטוי מתאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עגל הזהב איננו יפה! אימפריאליזם רוחני איננו יפה! התקשטות בנוצות לא לך איננה יפה! התרפסות בפני שני האלילים האמורים לעיל איננה יפה בשום אופן! אז בטח שאין כאן התיפיפות! האם אני היחיד הזוכר את הימים שבהם יופי היה אמת ואמת היתה יופי? אם אי שם על פני הכוכב האכזר שלכם זה עדיין נכון, הרי שהתיפיפות פירושה חתירה לאמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות עם המילה 'קלסיקה' אין לך בעייה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין. או שאתה מתמם או חומד לצון. קלסיקה זה עברית. הבטוי האנגלי שארז כתב זה לא חידוש ולא כלום, סתם התיפיפות צורמת. אם רוצים להיות עוקצנים כמוך אז אתה יכול לחשוב שההתיפיפות הזאת אופינית לחוגים מאד מסוימים, ''צפונבונים'' בהכללה בלי ההקשר הגאוגרפי המסוים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז החלטת שהוא צפונבוני. יופי. אם יש לך משהו לכתוב על נושא המאמר, אשמח לקרוא (באמת). בכל מקרה, פרשתי מהפתיל הזה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז למה לדעתך המגיב בתגובה 461799 כותב פלואידי ולא נזיל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''זמר-יוצר''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פחות מדי הברות, לא נוח להגייה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זמר-בלה-בלה-בלה-יוצר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאולץ ומסורבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''מנגן ושר''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראטיבי. במחשבה שנייה, זמר/ת יוצר/ת זה רעיון טוב, אבל המונח באנגלית ברור יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור למי? לבטא singer-songwriter זה כמעט כמו להגיד "שרה שרה שיר שמח". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה הערות מרתקות ומשכילות יש כאן לגופו של המאמר. מזל שלא מתקטננים פה על שטויות ואפשר ממש ללמוד דברים חדשים מהדיונים כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסים קלדרון, מרתק כתמיד, משתמש גם הוא במונח singer-songwriter. הוא מתכוון אמנם לעולם הרוק, אבל גם במקרה הספציפי הזה של נתנאלה זה מתאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כתב יפה. הייתי מתרגמת פשוט ''יוצר-מבצע''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסים קלדרון הוציא את סיפרו ''יום שני'' שמרחיב את המדובר במאמר הנ''ל. מענינים במיוחד הפרקים על מיכה שטרית (לא מהאמנים האהובים עלי) ושלום חנוך. | |
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים איתך שנתנאלה היתה אחת הזמרות הטובות שהיו כאן. הדבר בלט במיוחד על רקע בנות הלהקות הצבאיות שלא פעם היו שרות תוך זיופים ואי דיוקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין ששתיים מהזמרות המיוחדות ביותר שלנו באו מלהקת חיל האויר: נתנאלה ודפנה ארמוני. עם כל השוני ביניהן, יש להן כמה קוי דימיון. שתיהן בעלות קול צלול ומיוחד, זו בתחום הזמר העברי והשירה האישית וזו בתחום הרוק. שתיהן היו בלהקה עם שני זמרים ויוצרים מכובדים, זו עם אילן וירצברג וזו עם דיויד ברוזה. שתיהן ניבנו בידי מוזיקאים מוכשרים, זו בידי מתי כספי וזו בידי שלום חנוך. שתיהן הוציאו מעט מידי אלבומים ושתיהן לא נשמעו שנים רבות מידי במחוזותינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוטב מאוחר (מאד), מאשר לעולם לא. עכשיו כבר יש את ספינת הזכרונות ב youtube |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל כבר אין שום דבר אחר, מכל קישוריו של ארז. ב'עוד זמן' ננוחם |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, אפילו לא בדקתי. הנחתי שסרטון שעולה לשם ישאר שם לנצח. הסרטון הוסר בגלל הפרת זכויות יוצרים? אני חושב שרוב התוכן שאני נתקל בו ב youtube מפר זכויות יוצרים. הייתי בטוח ש youtube הגיעו להסדרים מול אקו"ם ומקביליהם כדי לפתור את העניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבנתי, מי שהעלה - מחק את חשבונו, ועימו כל סרטיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כשש עשרה שנים- שכבתי במחלקת יולדות, עם ההיי של אחרי הלידה. לילה, בעלי כבר עזב ואני לא נרדמת. בבית החולים ''שערי צדק'' היתה בזמנו מן אוזנייה שניתן היה לשמוע בה רדיו בלי להפריע לשכנים. השיר הראשון ששמעתי היה ''ספינת הזכרונות'' של נתנאלה. יכול להיות שזה בגלל העוררות של אחרי הלידה ואולי בגלל שהשיר כל כך יפה, אני זוכרת את הרגעים הללו כחוויה מאוד אינטנסיבית ויפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב את שמי לנתנאלה. במועד בו נולדתי (נובמבר 1975) נתנאלה הייתה כבר זמרת מוכרת, והוריי, שהתלבטו באיזה שם לבחור לבנם הבכור, התלהבו מהשם ומהזיקה שלו למקורות ("אל"), למרות היותם חילונים גמורים. גם אם לרוב השם שלי מתקצר - בכל זאת מדובר בשלוש הברות (אף אחד לא הוגה את הנ' בשווא) - גרסתו המלאה אלגנטית בעיניי. וללא קשר, המאמר מעניין ומאיר זווית מאוד לא מוכרת במוזיקה הישראלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשיטוט בסנטר ראיתי את הדיסק באוסף של הדיסקים ב-10 שקל, יחד עם כל מיני אוספי פופ מאמצע שנות ה-90. מכוון שיש לי משיכה טבעית למוזיקה "ישראלית" ונתנאלה זכורה לי לטובה בעיקר מהביצוע ל"היה לי חבר היה לי אח" מהרתי לרכוש אותו. תוך כמה האזנות הבנתי שלא מדובר בדיסק רגיל, אלא ביצירת מופת, שמקומה יחד עם "ששת" ו"באופן קבוע וחד פעמי"... עשיתי לו כמה פעמים GOOGLING ולא מצאתי שום איזכור, מה שהעלה לי כל מיני מחשבות פילוסופיות נוגות על הקשר בין איכות לבין פופולריות ופרסום... תהיתי ולא הבנתי איך האלבום לא רק שלא נכנס לפנתאון הישראלי, אלא אפילו לא מוכר בקליקה של אוהבי מוזיקה ישראלית. מצד שני, יש לי איזה מין תחושת אינטימיות עם האלבום בזכות העובדה שלא מכירים אותו. מומלץ לנסות ולהשיג אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גיגלתי. נקלט בעברית, גם אם לא באישור האקדמיה. עדיף על פני "עשיתי לו כמה פעמים GOOGLING". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתנאלה תופיע בחולון בפסח. אני אהיה אז בחו"ל, שתוי בגינס ובויסקי אירי, כך שיש צורך בעוד מופע לאחר החג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גינס זה לא חמץ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא כמו וויסקי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. זה חלק מהכיף להיות בחו''ל בפסח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוש לך, בגלל אנשים כמוך המשיח לא יגיע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני במקומך לא הייתי מזדרזת כל כך לשמוח. עד כמה ששמעתי, הפעם הוא נחוש להגיע - וויסקי אירי או לא וויסקי אירי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככופר שדינו מזמן נגזר ללכת לגיהנום ולכן לא יזכה בכוס הגינס היומית שמקבלים הצדיקים בגן העדן, עליי לנצל את זמני ולשתות את המשקה המופלא הזה כמה שיותר בבעולם הזה. ___________________ היה נפלא בדאבלין. תודה ששאלתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או.קיי., או.קיי., אז נכניס אותך לספר השיאים שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה מה שמגישים שם, לא שווה להתאמץ להגיע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתזכה לשעה (שעת הגינס) בגן עדן, לפני שהשטן יעלה על הטעות שנעשתה! (יש עמים שמרימים כוס עם המשפט הזה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום 250 שנה להמצאת הבירה הטובה ביותר בידי הצדיק ארתור גינס. מזל טוב, חג שמח וcheers. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בארץ יש המון פאבים שמגישים ויסקי ובירה בפסח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתמול השיקה נתנאלה בתיאטרון תמונע את אלבומה החדש נדודים. בהופעה מדהימה עם שילוב של שירים ישנים וחדשים הוכיחה נתנאלה שעדיין יש לה את זה ושהיא חזרה בגדול. באלבום החדש אין שיר שייחרט בזיכרון כספינת הזיכרונות אבל מינעד של סיגנונות ותכנים מסמן את נתנאלה כאמנית הגדולה ביותר במוזיקה הישראלית ואני לא חושב שמוגזם לאמר שיש לנו אלה פיטשג'רלד משלנו. המשפט האחרון במאמר התגשם במלואו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיטשזשרלד, כמו אינדשן דזשו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא פיטסדזשרלד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או פיטסדזשערלד? בכל מקרה אני מתפלאה עליכם, הרי אלה ונתנאלה זה ממש דומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנסגור על פיטסדזשעראלד? וגם מקרטני וצנעני זה ממש דומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקרטני דומה יותר למקייטן. לפחות השם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא חשבתי על מקרטני/מקייטן, אבל מתוך כבוד לברקת, הלכתי על חרוז (צולע). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא אלה פיצג'רלד? לעניות דעתי - מוגזם לחלוטין, ואפילו תמוה. אני לא רואה שום דמיון/השפעה/קשר בסגנון השירה, בקול, בהגשה, בבחירת סגנון השירים, במקום התרבותי, או באף פרמטר אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע את ג'אניס איאן שגם לה יש עדנה חדשה ואפילו תופיע בישראל בשנה הבאה עלינו לטובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקשר הוא ברמת האיכות הגבוהה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, אז לאור ההישג האחרון של יוליה גלושקו, אני לא חושב שמוגזם לומר שיש לנו לארי בירד משלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האזנה לאלבום החדש מגלה יצירת מופת נוספת העומדת בכבוד לצד אלבום המופת הקודם וכלל יצירתה של נתנאלה. אלה שני הסנטים שלי לנושא: לחזור - השיר הפותח המסמל את שובה של נתנאלה הוא שיר פשוט ויפה כמו ששיר קאמבק אמור להיות. נדודים - שיר הנושא מזכיר את על גן-אדן חלוני במורכבותו הלירית והמוזיקלית. הרמן הסה המצוטט בחוברת המילים מציץ בין השורות. לפעמים - בעיבוד חף ממניירות המזכיר מאוד את שם-טוב לוי ובקול צלול וברור מוגש שיר אהבה בוגר ובשל. בין קמטי הזמן - הקטע החלש באלבום לדעתי. משהו כאן לא לגמרי עובד. אולי זה הלחן הלא מספק, אולי זה העיבוד המזרחי הלא משכנע, אולי זה קולות הרקע המפריעים באמצע. אבל אני מעדיף שיר בינוני של נתנאלה על פני עשרה שירים מצוינים של זמרים אחרים. העונה החמישית - בקול יציב ובוטח תוך כדי שימוש במטפורות מקוריות עם נימה אופטימית למרות הכל מביעה נתנאלה בצורה כנה ואמינה את חששה מהמצב האקולוגי. פנינה לצווארה - אחד משני השירים הטובים ביותר באלבום. בלדה שקטה ויפה שדרכה שומע המאזין כרי דשא ומי מעין מפכים. ההישג הגדול ביותר של המפיק המוסיקלי גיא ויינגרטין באלבום. כתם אדום - מנגינה שעלתה בראשה של נתנאלה לאחר שתיית כוס יין וכתיבת מילות אהבה לאותה מנגינה מהוה את השיר הקליל והחינני שבאלבום. אהבה - המילים מזכירות שירים אחרים באלבום אבל הלחן שמאוד מזכיר את סשה ארגוב עושה את השיר למשהו קצת שונה. מה יהיה הסוף - שיר קינה אישי עם אופטימיות בסופו. החיים ממשיכים למרות הכל. עוד מעט אלך - לנתנאלה יש כישרון לשיר מילים מורבידיות בעוד היא עצמה נשמעת מאוד חייה. נגינת החלילים בסגנון מוזיקה אנגלית מימי הרנסאנס רק מעלה את ערך השיר. עלמא - השיר הזה מזכיר את מה שכתב רוני סומק על גן-אדן חלוני: "קולה מזכיר לי את ההקדשה של קן קיזי לוויק לובל בפתח ספרו "קן הקוקיה". הוא (לובל) "סיפר לי כי דרקונים אינם קיימים ואחר כך הובילני ישר למאורותיהם". כל מילה נוספת תהיה מיותרת. אי הנצח- "לא אשכח" - השיר שעליו אמרה נתנאלה בהופעה שהוא החשוב לה ביותר וגם מופיע בחוברת המילים בכתב ידה נשמע כמו גירסתה לכוכבים בחוץ. סיום הולם לאלבום. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |