 |
איך זה להיות איש מאפיה? | 234 |  |
||||||||||
 |
|
 |
|||||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "תקשורת"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
ראשית - קטנוניות. טוני הוא לא בוס אלא קאפו, מה שזה לא אומר (בבילון טוענת בפני בתוקף - כאילו שזה חדש בשבילי - שקאפו הוא אביזר לשינוי הטון בכלי מיתר. כנראה צריך מילון עברי-איטלקי, או עברי-מאפיה). שנית, מאמר מצוין. ניסחת בדיוק את מה שאהבתי בסדרה, אבל בעצמי לא הבנתי - הרוחב. למעט פרק אחד (שאליו חדרו לפתע מס' דמויות לא קשורות ומיד אחר כך נעלמו (הפרק שבו דובר על מדריך הכדורגל המנצל מינית את ילדות בית הספר), שנראה לי שנדחק פנימה בכדי להעלות שאלות מוסריות ולא כדי להשתלב בעלילה), עושה רושם שכל העלילה כתובה מראש, שתמיד ''מכינים'' אותך נפשית למשהו, ומיד אחרי כן משנים לך את תפיסת המצב. המצוינות של הסדרה, לדעתי, מתבטאת גם בעובדה שהיא לא יוצרת דמויות שחורות ולבנות, אלא דמויות מלאות ואנושיות. כל אחת מהדמויות בסך הכל מנסה לעשות את הטוב בעיניה - הן סובלות מנקיפות מצפון, מקבלות מידע לא שלם על הסובב אותן, נתקלות בעוינות מצד הדמויות האחרות, אך בסך הכל מנסות להסתדר. באחד הפרקים הראשונים יוצרי הסדרה דאגו לכך שלעולם לא נוכל לטעון ש''טוני הוא בסך הכל בחור טוב'', כאשר הוא היכה (מתוך עצבנות ודאגה לאימו, כמובן) אחד מהכפופים לו בעזרת שפורפרת הטלפון, כאשר הלה לא הצליח להסתדר איתו. הבנו אותו. נראה לנו כאילו גם אנחנו היינו עלולים לעשות זאת. אבל (לפחות רובנו) לא היו, ובצדק. גם אני לא יודע אם הסדרה היא מיני-סדרה כתובה מראש או לא, ולמען האמת - לא אכפת לי. אני נהנה. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קאפו זה כנראה "ראש" באיטלקית (Caput בלטינית, ומכאן עוד כל מיני נסים ונפלאות כמו per capita, capital punishment, ואולי בעצם גם קפושון של חולצה, כשחושבים על זה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני לא מסכים אם כך שהעלילה צפויה. לדוגמה בפרק שטוני והבת שלו יוצאים למסע קולדג'ים הייתי בטוח שהיא הולכת לחטוף כדור וזה לא קרה. איך יכולתה להזכיר את הסבתא האיטלקיה שיותר פולנית מפולנית. הדבר שאני הכי אוהב בסדרה זה שהיא יוצרת בך במשך 45 דקות מערכת ערכים שונה. אני לא חושב שיש אנשים שרואים את הסידרה ואומרים, "נו נו נו, למה הם גונבים ככה". אבל דווקא כן יש, "סוף סוף הוא הרג את הבוגד הזה", או שאני סתם פסיכופט. זו הסדרה היחידה כרגע שאני יכול לראות בלי לצחק עליה. דוד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הבעיה העקרית, ואני מתכוונת ''בעיה'' במובן הטוב ביותר של המילה. הבעיה היא שלראשונה מזה הרבה זמן בטלויזיה מוצגות לנו דמויות שקרובות עד כדי כך למציאות עד שקשה לנו להחליט אם אנחנו מחבבים אותן או לא. בקולנוע זה הרבה יותר נפוץ , למשל הדמות הראשית בסרטו האחרון של וודי אלן ''מתוק ומרושע'', ובספרות עוד יותר, למשל ...טוב, רוב הדמויות הספרותיות ששוות משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם קו-העלילה שהחל עם גילויו של טוני שהוא מתאהב במטפלת שלו (שכחתי את שמה) הגיע לכלל מיצוי? הוא נעלם לי פתאום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו, צודק. ההתאהבות הזו הוצגה כחלק נורמלי במהלך הטיפולי (ועפ"י הידוע לי זה אכן מוכר היטב בפסיכותרפיה), אבל מצד התסריטאים נדמה שזה באמת הוזנח קצת. או שמא הסצנה שבה טוני מתעצבן על הפסיכיאטרית, שחייבה אותו על פגישה שלא התקיימה, הייתה אמורה לסמן את מיצוי המהלך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה"קטע" של הסןפרנוס הוא בכך שהסידרה מראה הן את הפן האנושי של אנשי המאפיה והן את הפן החייתי. בנקודה זה מתגלה הסידרה במיטבה, מי לא חלם להיות גנגסטר? זהו חלום נפוץ ובסידרה זה הם מראים שאפשר להיות בן אדם וגנגסטר יחד באותו גוף, שני הדברים לא סותרים אחד את השני. קאפו הוא ראש "פלוגה" במאפיה יש לו אנשים משלו והוא נשמע לבוס הגדול(נמצא שתי דרגות מתחת לבוס הגדול) בנוסף אני ממליץ בחום לכל מי שאוהב את הסופרנוס לצפות באוז כשהיא תחזור לערוץ 2 זאת סידרה אדירה שמביאה פן אחר של החיים עם הפשע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם יצירה אמנותית, ספר, סרט, או סדרת טלויזיה כ'סופראנו' במקרה זה, המנסה לעסוק בצד הבנאלי ובחיי היומיום של אנשי 'המאפיה' באזור ניו יורק, איננה יכולה להנות מ'חרות אמנותית' בלתי מוגבלת. הגימיק, כן הגימיק המרכזי ב'סופרנו', הוא כמובן היזקקותו של אותו איש מאפיה ל'שרינק', לאותה פסיכולוגית המקשיבה ללהגיו בהבעה קפואה. וזהו האלמנט המערער את אמינותו של הספור ומזכיר לי שזוהי סה"כ עוד הפקה אמריקנית שטחית הבנויה על 'חמרים מכירים' הכרחיים: סקס, אלימות, פשע, לצד חיים בורגנים בפרבר עשיר, שהוסיפו לה הפעם, לשם שינוי, את גימיק הגנגסטר והפסיכולוגית, שכמובן אין לו יסוד במציאות. כפי שאין שחר לספור המכוער על היהודי החרדי השוכר את גבור הסידרה לשבור את עצמותיו של המחותן המסרב לתת גט לכלתו. בדיוק כפי שאין שחר לפרמיס המרכזי בסרט הישראלי 'עטור השבחים' 'אואנטי פופולו' המתאר חיילים ישראלים 'מכוערים' וחסרי רגישות השובים חייל מצרי מלא רגישות, חן וחכמה. בול שיט!!!!! אבל לך תתווכח עם 'יוצרים' נאורים המעניקים ל'יצירותים' משמעות שאינה יכולה להיות לה. אבל למי אכפת בכלל, כל עוד זה משרת איזה רעיון אופנתי, עמדה פוליטית (בתנאי שתהיה בכוון הנכון, וכמובן, איך שכחנו, "תקינות פוליטית". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לדעת מה כל כך בלתי סביר ברעיון שגם גנגסטר זקוק לפסיכולוגית? או, אם כבר אנחנו בעניין - מה כל-כך בלתי סביר בכך שיהודי חרדי ישתמש באלימות כנגן מסרב לגט, או בקיומו של חייל מצרי חביב וחיילים ישראלים מכוערים? העמדה הפוליטית שלך, לפחות, ברורה למדי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתרון של שימוש באלימות כנגד סרבני גט הוא ענין מצוי וידוע ביהדות , פרט לעובדה שבד''כ הוא מופעל על ידי בית דין. ולעשות את זה לבד כשבית דין לא יכול זה לא רק הגיוני אלא גם...צודק למדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שאסביר כי ברי שלא הבנת ולא ירדת לסוף דעתי. לא אמרתי שגנגסטר אינו זקוק או עשוי להיזקק לפסיכולוג. ייתכן שהוא זקוק לכך יותר מאחרים. חוסר הסבירות הוא בחוסר השכיחות. מספר הגנגסטרים ההולכים לשרינק שואף לאפס. כנ''ל, האפשרות שחרדי ישכור בריון מאפיה לשבור את עצמות מחותנו היא אפסית, אם בכלל. אינני מוציא מהכלל, מה שקורה לפעמים לצערנו, שחרדי יעשה אולי עסקים בלתי חוקיים עם המאפיה. אך מכאן עד האפיזודה הבלתי מתקבלת על הדעת הזו רחוקה הדרך. השתתפתי במלחמות ישראל וגם שביתי שבי. אך הספור המתואר באואנטי פופולו פשוט לא נראה לי קרוב או דומה לשום דבר שאני מכיר או שמעתי, או קראתי. פשוט נון-אקזיסטנס. כן, הדרך בה הוצגו חיילי צה''ל באוונטי פופולו חרתה לי ופגעה בי כלוחם קרבי שידע לשמור על צלם אנוש. חמור מכך שצופים תמימים בחו''ל יכלו ללמוד שאולי כך נהגו ונוהגים בצה''ל, ולא היא. כפי שצופים תמימים אצלנו יאמינו עכשו שגנגסטרים הולכים לפסיכולוגים בערך כמו שהם הולכים לבית קפה. נו, באמת. שלוש האפיזודות הנ''ל התרחשו כמובן רק במוחם הקודח של רוקחי העלילות הללו ואין פסול בכך. גם אני אמן ויוצר, וכפי שציינתי, אני מכיר בחרותו של היוצר לברוא דברים ולארגן חמרים שעלו בדמיונו. אך כפי שאמרתי, רצוי שמשל יהיה לפחות קרוב למציאות אותה הוא מנסה לתאר. והמציאות המתוארת בסופרנו או באואנטי פופולי למשל אינה דומה למציאות אותה הם מנסים לתאר. בענין דעותי הפוליטיות, כן אתה צודק, ואני מאמין שאני צודק ממך. אני בז ל''תקינות פוליטית'' ולכל הצביעות הנלווית אליה. שלום וברכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צפיתי באוונטי פופולו, ואפילו בקרבי לא הייתי, ובוודאי שלא בזמן מלחמה, כך שלא אגיב בנושא זה, ואשאיר לקוראי דבריך לשפוט. באשר לאלימות המופעלת על ידי חרדים, אסתפק בהערתו של ש. פוגל, שמן הסתם מכיר את הנושא מקרוב יותר ממני. אך באשר לאיש המאפיה שהולך לפסיכולוג - הרי כל הרעיון הוא שמדובר בדבר יחודי. נכון - מספר הגנגסטרים שהולכים לשרינקים הוא אפסי - ולכן מעניין לעקוב אחרי אחד שכן. אתמול קראתי במקרה מאמר שעסק שהצגת מקצוע הפסיכיאטריה בסרטים. רוב רובם של הפסיכיטארים היו, במקרה הטוב, בעלי פסיכוזות בעצמם, ובמקרה הרע - רוצחים מטורפים. מה אחוז הפסיכיאטרים המטורפים בין העוסקים במקצוע? יש להניח שזניח עד לא קיים, אבל אתה לא התרעמת על דמויות כמו הפסיכיאטרים באלי מקביל, או חניבעל לקטר - לך מפריע שמישהו העלה את הרעיון לסדרה על גנגסטר שהולך לפסיכיאטר. ממש רעיון פרוע... עשה לי טובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילו לא הייתי חי בארץ הייתי מקבל מהתגובה שלך רושם שכל היצירה בארץ היא חד צדדית ואנטי ציונית. ובכן הרשה לי להפנות אותך לרוב המוחלט של סרטי גולן גלובוס (עזית של הצנחנים, מבצע אנטבה וגם סרטים ישראליים באנגלית כמו מחץ הדלתא) או סרטים של דובר צהל כמו שתי אצבעות מצידון. שבהם הערבי הוא מכוער ומנוול והישראלי הוא כמובל אציל נפש נאה וגיבור. שלא לדבר על שטיפת המוח שמתבצעת בספרי דני דין למיניהם. דרך אגב, יצא לך לקרוא איזה אצבעוני בזמן האחרון? תנסה להשיג אחד ולקרוא את הדף ה"היסטורי" שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או איזה ספר שהוא של כרמלי/שריג / אחד השמות האחרים שלו. האיש היה כנעני כך שדעות נגד ערבים הן לא הדעות המוזרות היחידות שפזורות שם |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הסיפור הזה הוא די דבילי. מדינה שלימה מסתמכת על ילד בלתי ניראה כדי שיציל אותה ממצוקותיה השונות. בכל אופן, אם תוריד את דני דין, תוכל להישאר עם ספרי ילדים כמו ''הצוללים קדימה'' או ''גיבור חידה'' ועוד כמה עשרות ספרי ילדים המהללים את המיתוסים ומצירים את הערבים כמטומטמים ורשעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית - תהייה (כמי שלא צופה בסדרה): האם הגנגסטר ידידנו הולך לפסיכיאטר, פסיכולוג, או פסיכו-אנליסט? שנית - מתוך כתבה מאת רוברט שיפר, בדו-ירחון "Skeptical_Inquierer", גליון מאי-יוני 2000, עמ' 19 (תרגום שלי): "ה-'Electronic Telegraph of London' דיווח (5 לפברואר 2000) כי שתי אחיות מאיזור Calabria באיטליה "נעצרו כחשודות כבוסיות במאפיה לאחר שהאזנות טלפוניות הובילו לחשד שהן נועצו בסבם המנוח דרך מדיום כדי לנהל את 'המשפחה' שלהן". סבם המוערך, דון פפה זפיה האב (Don Peppe Zapia, Sr) היה ידוע באיזור כ"הסנדק בעל תשע הנשמות" בשל נסיונות התתנקשות הכושלים הרבים בחייו, לפני שנסיון אחד הצליח בשנת 1993. עיתונים מקומיים דיווחו כי בכל פעם שהאחיות עמדו בפני החלטה חשובה, הן נועצו במדיום כדי לקבל עצות מסבא ומדונים מתים אחרים במשפחה. העיתונים גם העירו כי נראה שעצתו של סבא לא היתה טובה במיוחד, משום שנכשל להזהירן מפני ההאזנה המשטרתית לשיחות, ומפני מעצרן הקרב". ואתכם מפתיע איש מאפיה שנועץ בפסיכיאטר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד''ר ג'ניפר מלפי היא פסיכיאטרית (שיש לה פסיכיאטר משל עצמה, כמובן). הטיפול של טוני כולל (או לפחות כלל) גם טיפול תרופתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שבוע צפיתי, באיחור אופנתי, בסוף הסדרה. דעתי היא שהסוף מעצבן ומאכזב. (מי שלא רוצה לדעת מה קורה בסוף, שיפסיק לקרוא עכשיו) הסוף, למי שלא ראה, הוא סצינה רגועה למדי, שבה טוני יושב עם אשתו ובנו במסעדה. בתו מגיעה במרוצה כי היא איחרה קצת. המסך מחשיך פתאום למשך חצי דקה, ואז כותרות, והסדרה נגמרה. אז זה מין סוף פתוח כזה: כולם ציפו שהעלילה תוביל לסוף שבו טוני נרצח, או נכלא, או לפחות פורש או סתם מת. מה שהיה בפועל הוא שהעלילה לא ממש נגמרה: היה סיפור בפרקים האחרונים עם מאבק אלים של הארגון של טוני נגד הארגון המתחרה של פיל ליאוטרדו, כשכל צד מנסה לחסל את הבוס היריב; נראה שהארגון של טוני ניצח, כי פיל נרצח מוקדם יותר בפרק, וטוני חזר אל משפחתו. אבל לא נראה שזה הגיע למיצוי. סיפורים של שאר הדמויות נחתכו ממש באמצע. לתעלול הזה של מסך שחור יש פירוש דומיננטי, שעד כמה שהבנתי היוצר דיוויד צ'ייס סירב לאשר או להכחיש: שטוני מת באופן פתאומי, וזה על סמך דיאלוג שהיה לפני כן בעונה שבו אומרים על מוות מירייה "בוודאי אתה בכלל לא שומע כשזה בא". ועכשיו, הביקורת שלי: אם זה באמת אמור לבטא את מותו הפתאומי של טוני, זה היה יכול לעבוד אם כל הסדרה, או לפחות כל הקטע שלפני, היה מצולם מנקודת הראות שלו. אז, ההחשכה מתפרשת אינטואיטיבית כהפסקת התודעה שלו. זה לא המצב, ולכן לדעתי זה לא עובד. מילא, נניח שאנחנו קונים את זה שהוא מת מוות פתאומי. איך, מידי מי ולמה? צ'ייס כן אמר שההסבר לסוף טמון בפרק, ולא יסף. באופן טבעי יש כל מיני פרטים, בפרק האחרון, בכמה פרקים האחרונים, או בסצינת המסעדה, שאפשר לפרשם כרמזים למשהו - אבל לא נראה שמישהו הצליח להביא איזה פירוש שרלוק הולמסי מהודק ומשכנע. אם צ'ייס התכוון למשהו כזה, הוא פישל. נניח אפילו שהיו מראים לנו במפורש מישהו, שלא ראינו קודם לכן בסדרה, ששולף פתאום אקדח ויורה בטוני, ואז הסדרה היתה נגמרת. האם זה היה בסדר? לא, מבחינתי זה עדיין היה מעצבן ומאכזב. כי שום דבר לא הוביל לזה. אפשר לראות בזה אמירה על השרירותיות שבחיים, אבל אם כך אז זו דרך שטחית להחריד להציג את האמירה הזו. אני חושד שצ'ייס לא רצה לגמור את הסדרה באחד האופנים הצפויים, אולי מתוך מחשבה שסיום כזה יהיה בהכרח קלישאתי ורדוד, והעדיף להשאיר אותה פתוחה. אולי הוא אומר "מעולם לא היינו סדרה שעיקרה מתח, פעולה ובום-בום, וגם בסוף לא נהיה כאלה". אם כך, אז אני לא יודע מה זה יותר, מתנשא או פחדני. מתנשא, כי הוא חייב לדעת שסוף כזה מתסכל רגשית את הצופים. אולי הציפייה לפתרון עלילתי מהסוג המקובל היא תאוות פורקן שטחית ולא-בוגרת, אבל זה הטבע האנושי. אחרי כמה מאות פרקים שבכל זאת היו בהם עלילות ברורות, מתחת לכל הרבדים הלא-עלילתיים, הויתור על סוף עלילתי הוא קצת הפרת-חוזה. פחדני, כי כמו שלאורך כל הסדרה הוא ידע לשלב בום-בום ועלילה במובן המקובל עם יסודות עשירים ומורכבים, לא נראה לי שהיה מעל לכוחותיו לבנות גם סוף עשיר ולא-קלישאתי, או מעבר-לקלישאתי. אבל מילא, בסך הכל תודה לצ'ייס. עד הסצינה האחרונה זו נשארה סדרה מצוינת. סיינפלד, עוד סדרה טובה, גמרה יותר גרוע: עם עונה אחרונה חלשה יותר מקודמותיה, ופרק אחרון פשוט זוועתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרצח מאדום לשחור עשו כמה שנים אחרי שהיא הסתיימה, סרט מסכם בו הם הסבירו מה קרה לכל הדמויות בסדרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Oh, Poor You! :-) אבל ברצינות, אני מאוד נהנתי מהסצינה האחרונה ולדעתי היא מעולה. אני חושב שאכן מדובר בסוף עשיר ולא קלישאתי ואנסה לנמק קצת יותר בימים הקרובים.הפרשנויות המקובלות לסצינה הזאת הן: 1. סוף סגור: טוני בהחלט מת. כל הרמזים שם, איך אתה לא רואה? 2. סוף סגור: לא קרה דבר, בניית המתח היתה רק התעללות חביבה בצופים, החיים של טוני ממשיכים. כל הרמזים שם, איך אתה לא רואה? 3. סוף פתוח: הכותב תלש את עשרת העמודים האחרונים של הסיפור משום שהוא מתנשא, פחדן או חושב שהוא דיויד לינצ'. על הצופים לסיים כרצונם את העבודה (או סתם להתאכזב מהסיום). אני מתכוון לטעון את הטענה (המוזרה?) שמדובר בסוף *לא* פתוח, למרות שלא ניתן לדעת במאת האחוזים אם טוני יוצא מן המסעדה חי או לא (ושהעובדה הזאת לא חשובה על מנת לקבל עלילה סגורה משום שה-Closure הוא בכלל במקום אחר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו כזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אני לא מחבב במיוחד את התאור הזה. אני מתנצל על העצלנות הכרונית שלי (כתבתי כבר אז חצי מהתגובה, והיא עדיין ממתינה לי על שולחן העבודה כדי שאסיים אותה). בהקדם האפשרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו, באופן סופי ובלתי משתמע לשתי פנים: טוני סופרנו מת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוני סופרנו מת על מיטתו בשלום (לא באלימות מפיונרית או תיגרה עם שוטרים). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |