 |
ראשית - קטנוניות. טוני הוא לא בוס אלא קאפו, מה שזה לא אומר (בבילון טוענת בפני בתוקף - כאילו שזה חדש בשבילי - שקאפו הוא אביזר לשינוי הטון בכלי מיתר. כנראה צריך מילון עברי-איטלקי, או עברי-מאפיה).
שנית, מאמר מצוין. ניסחת בדיוק את מה שאהבתי בסדרה, אבל בעצמי לא הבנתי - הרוחב. למעט פרק אחד (שאליו חדרו לפתע מס' דמויות לא קשורות ומיד אחר כך נעלמו (הפרק שבו דובר על מדריך הכדורגל המנצל מינית את ילדות בית הספר), שנראה לי שנדחק פנימה בכדי להעלות שאלות מוסריות ולא כדי להשתלב בעלילה), עושה רושם שכל העלילה כתובה מראש, שתמיד ''מכינים'' אותך נפשית למשהו, ומיד אחרי כן משנים לך את תפיסת המצב.
המצוינות של הסדרה, לדעתי, מתבטאת גם בעובדה שהיא לא יוצרת דמויות שחורות ולבנות, אלא דמויות מלאות ואנושיות. כל אחת מהדמויות בסך הכל מנסה לעשות את הטוב בעיניה - הן סובלות מנקיפות מצפון, מקבלות מידע לא שלם על הסובב אותן, נתקלות בעוינות מצד הדמויות האחרות, אך בסך הכל מנסות להסתדר. באחד הפרקים הראשונים יוצרי הסדרה דאגו לכך שלעולם לא נוכל לטעון ש''טוני הוא בסך הכל בחור טוב'', כאשר הוא היכה (מתוך עצבנות ודאגה לאימו, כמובן) אחד מהכפופים לו בעזרת שפורפרת הטלפון, כאשר הלה לא הצליח להסתדר איתו. הבנו אותו. נראה לנו כאילו גם אנחנו היינו עלולים לעשות זאת. אבל (לפחות רובנו) לא היו, ובצדק.
גם אני לא יודע אם הסדרה היא מיני-סדרה כתובה מראש או לא, ולמען האמת - לא אכפת לי. אני נהנה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש