 |
מי מתקן (או מנסה לתקן) ריהוט ומכשירים מקולקלים בביתך? | 2162 |  |
|||||||||||||||||||||||||||||
 |
|
 |
||||||||||||||||||||||||||||||
 |
 |
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
האלגוריתם שלנו הרבה יותר מסובך. קודם כל, מישהו צריך *לשים לב* שהרהיט/מכשיר התקלקל ("ממתי הידית הזו בחוץ?" "לא יודעת, זה תמיד היה ככה"). אחרי שלב ההדחקה (לפעמים ידיות חוזרות למקום מעצמן, כמו הצטננות עונתית), מגיע השלב שבו אני *מחליט* לתקן ("כשיהיה לי זמן, אני מפרק את הארון הזה ומחבר את כל המסילות כמו שצריך"), ואז אין לי זמן (בגללכם). אם אבא שלי עובר בסביבה הוא יתקן בלי להרגיש ("ניסית להחליף בטריה?" "מה, לשלט של טלוויזיה יש בטריה?"), אבל אם לא אז אחרי מספיק זמן (חצי שנה בממוצע) אשתי תחליט שהגיע הזמן להזמין בעל מקצוע. אחרי עוד חצי שנה שנינו נשים לב שעדיין לא הזמנו בעל מקצוע, והגיע הזמן לזרוק ולקנות חדש. מתישהו. | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אצלנו זה פשוט. התלבטתי בין האפשרות הראשונה לאחרונה. אם זה משהו שאני יכול, אני עושה; אם לא, זה פשוט נשאר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל זאת אני טכנאי אלקטרוניקה בעל נסיון בבנייה והכנתי כבר כמה רהיטים בחיים שלי בשבוע האחרון תיקנתי את המחשב, טלויזיה, מכונת כיסוח דשא, כסא, ונזילות מהחלון כן, אני עדיין מובטל ומחפש עבודה בתיקון מכשירים אלקטרוניים מענינים באמת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה תמיד מוזמן לבוא אלינו. (ואם אתה גם יודע לחבר מחדש חוטים שחתולה לעסה, אז בכלל...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוסכניק (בפנסיה) בעל משפחה וידי-זהב מקבל זהב וכסף תמורת ביצוע כל סוגי התיקונים בביתך (כולל תיקון הכללי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני. פעם יותר, היום פחות. פעם דברים עלו יותר (נגיד ביחס למשכורת הממוצעת במשק), אז חבל היה לזרוק, היה לי יותר זמן שגם היה שווה פחות (מבחינת המשכורת שלי) ודברים היו בנויים באופן יותר סטנדרטי (למשל ברזים), כך ששווה היה ללמוד איך לפתור בעיות, שכן הן יחזרו. ישנם דברים שהיו בנויים פחות דחוס (למשל מערכות סטריאו), כך שניתן היה לתקנם במאמץ סביר. גם הייתי חסר אחריות, ותיקנתי ארונות חשמל וענייני גז, מהם אני משתדל להמנע כיום. הנוהל היה שאם איני יודע לתקן משהו, הייתי מזמין בעל מקצוע ובוחן היטב את מעשיו, תוך הצגת שאלות. לאחר מכן הייתי לעיתים קונה את כליי וחומרי העבודה החסרים ובפעם הבאה הייתי עושה זאת בעצמי. עכשיו פתאום זה מזכיר לי את שסיפר לי אבי על האופן בו התחיל אביו את דרכו בתחום הבניין. אבל זה כבר סיפור אחר שלא ממש קשור. נו, טוב: לא היה אוכל בבית, אז הוא השיג עבודה בתור בונה גרמי מדרגות. מאחר וחוץ מלעורר אמון, כך שהוא קיבל את הכסף מראש, לא היה לו מושג מה עושים, הוא שכר פועל ערבי שיעשה זאת. הוא התבונן היטב כיצד נעשית כל פעולה, וזיכה לבסוף את עושיה במלוא סכום הכסף אותו הוא קיבל. מעתה, ידע הוא כיצד לעשות את המלאכה בעצמו והתקדם במעלה ההיררכיה עד שנהיה קבלן. איכשהו, אחד האידאלים לאורם גודלתי היה לעשות דברים בעצמך, בידיים. העלבון הכי כואב שהוטח בי בחוג המשפחה כילד ואולי היחיד שבאמת פגע בי היה "אתה תהיה מנהל עבודה". זה קרה כמעט בכל פעם שניסיתי להציע אלגוריתם משופר לביצוע פעולה כלשהי. למרות זאת, היה לי תמיד חלום קטן - להיות פועל בניין. לנהל, עד לחודשיים האחרונים, תמיד סירבתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי תיקונים "מסוכנים" כמו גז וחשמל: אני מתקן לבד מה שאני יודע גם אם זה אסור, למשל להחליף פקק בלוח (למעט הפקק הראשי) או להוריד מצנור הגז את הקצוות הסדוקים, לטבול במים חמים עם סבון ולחבר מחדש בין הכיריים והברז. דרך אגב, מישהו יודע איך מתקנים מצלמה אוטומטית (לא דיגיטלית) שנתקעה? הידע שלי מסתכם בלחבוט אותה ברצפה כמה פעמים, אבל (כמה מפתיע) זה לא עזר. אני מעריך שלקנות חדשה יעלה פחות מלתקן אותה במעבדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשמל: יש תיקונים ויש תיקונים. כבר יצא לי לפרק את כל ארון החשמל ולהרכיב. טיפ: כדאי שאיש מקצוע יחזק את החיבורים שם מדי שנה. הם מתרופפים עם הזמן, למרות שאין שם חלקים נעים וזה עשוי לגרום לשריפה. גז: הצינור סיים את חייו. השקע 5 שקלים בחיי בני משפחתך וקנה חדש, מגומי טרי. ומשהו קצת ישן, ארוך ושובה עין, לקראת אתגרי השבוע החדש: http://extra.waag.org/users/aske/moviez/sicaf_sand.w... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה, של מי המוזיקה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחן עממי. סתם, לא יודע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר את הנעימה הספציפית הזאת, אבל אם לשפוט מחמשת הדיסקטים של קיטרו שיש לי בבית ועוד עשרות נעימות אחרות שלו שאני מכיר אז זה כנראה הוא. אם זה אכן הוא אז זה קצת מוזר כי נדמה לי שהוא יפני, ועד כמה שאני זוכר אז היפנים והקוראנים אוהבים אחד את השני בערך כמו שאנחנו אוהבים את השכנים שלנו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לפני שאתה ניגש לחנות לחומרי בניין, מדוד את האורך הנדרש וזכור: לפתח חתול רובץ ואל הצינור תשוקתו, ואתה תמשול בו 1 ע"י כך שתדאג שהחוט לא יתנדנד באופן מתריס כלפי השונרא. 1 מתוך בראשית: http://tinyurl.com/6wk5a . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לומר ''השונר'' או ''שונרא'', לבחירת אדוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבדיקה ראשונית יש דברים בגו. אלך על ''השונר''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נגמר הגז. הזמנו בלון חדש, הם פשפשו בניירות והודיעו שמכיוון שכבר חלף זמן רב מאז הביקורת האחרונה הם יבואו לבקר. באו, בקרו, החליפו בלון ואת הצינור הנ''ל ולמעט הבלון החדש, בחינם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב מאוד. אל צינור גז ראוי להתייחס כאל סבא אסקימוסי (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלנו לעומת זאת הם באו, שמו שלט על הדלת שמודיע שאם תוך שבועיים לא נקבע פגישה עם טכנאי לביקורת צנרת הגז בדירה, ננותק. כעבור שבועיים ויום קבענו פגיעה, הטכנאי בא, אמר שהברזים שלנו הם על פי התקן הישן והוא חייב להחליף אותם תמורת סכום סימלי של 250 ש"ח. הבניין שבו אני חי נבנה לפני 6 שנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד מישהו כאן משמש בתור הטכנאי מחשבים של המשפחה המורחבת ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן, זמין 24/7. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הה ! אתה ממש יצאת בזול ! אני זמין 25 שעות ביממה 8 ימים בשבוע, וכשאני חוזר הבייתה אבא שלי מפרק אותי במכות ושולח אותי בריצה לעזור לדודה להוציא את הfloppy מהכונן ! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע רגע, אחרי שאבא שלך מפרק אותך במכות הוא מרכיב אותך בעצמו או שהוא פונה לעזרתם של טכנאים מומחים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טכנאים מומחים !? פינוק ! אני צריך להרכיב את עצמי מחדש ! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לך נותנים להרכיב את עצמך מחדש!? פינוק! אני צריך להישאר מפורק! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צריך להישאר מפורק? גן עדן! אצלנו מתיכים את האיברים שיתחברו בחזרה רק כדי לפרק אותם שוב, עוד לפני שחוברו, ואת כל זה אני עושה בבית מקופסת נעליים בנהר, אחרי שאני אוכל בוץ! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואתה מנסה לספר את זה לאנשים היום - והם פשוט לא מאמינים ! (מצטער, לא נראה לי שנשיג יד רביעית פה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות לך הייתה קופסה. אנחנו גרנו בשקית ניילון באמצע הרחוב, וכל לילה לפני שהלכנו לישון, ההורים שלנו חתכו אותנו לחצי עם סכין לחם ורקדו על הקבר שלנו בשירת הללויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוסר סבלנות... ועוד האקס-צ'יף, לא פחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו קמנו עוד לפני שהלכנו לישון, ההורים חתכו אותנו בסכין, אידו את החתיכות בסיר במשך שעתיים,טחנו והאכילו את הכלב של המשפחה שאח''כ אולץ לתקן את המחשב הביתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולכם ילדי שמנת מפונקים - אמא שלי מבשלת בסיר לחץ! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי, מיושנים אתם. אותי פירקו כל בוקר עד לDNA האחרון, אח"כ היו קוראים למעבדה (בד"כ מז"פ) להרכיב מחדש. עם החזרת התוצאות, אבא שלי לא היה בטוח שהם הרכיבו נכון, והיה מתחיל לפרק אותי שוב, ושוב היה צריך לקרוא למז"פ, וחוזר חלילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואצלנו, אצלנו אוכלים טופו! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, אתה מבין במחשבים? אתה יכול לעזור לי במשהו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילא המשפחה מורחבת. הגעתי למצב של תיקונים אצל כל השכנים (אני הבאתי את זה על עצמי, כשחיברתי את כולם לאינטרנט). השיא היה, כשבא אלינו מתקין דודים (יש גבול למה שאני יכול לעשות לבד). המתקין ביקש שאעזור לו בשדרוג המחשב - לא אמרתי מילה על זה שאני יודע משהו במחשבים, אבל שני המחשבים המפורקים בצד בטח רמזו לו. הוא ממש הצליח לגרום לי להרגיש לא נעים על שאני דוחה אותו. לשיא החוצפה הוא הגיע בהכרזה "בלי להשתחצן, אף אחד לא היה עושה לך כזאת עבודה. מה אני בסך הכל מבקש ממך?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היית צריך להגיד ששני המחשבים בצד, פירקת אותם ואין לך מושג איך לחבר אותם מחדש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי להפריד בין בן זוג לבת זוג, ולבקש מעוני השאלון לציין את מינם. מעניין לדעת אם הדיכוטומיה המקובלת של גברים-אוהבים-חפצים ונשים-מתקנות-בגדים קיימת גם בקרב קוראות וקוראי האייל. אני, שפעם הייתי עוד מתבלבל בין בורג למסמר, זוכר בערגה איך אשתי וחברתה הרכיבו את המיטה הזוגית החדשה (אז) שקנינו. ושאלה נוספת אפשרית, אולי לסקר הבא: ממי למדת לתקן - הסתכלתי על אבא שלי/ניסיתי בעצמי/אני תיקונצ'יק מוסמך/למדתי בבית ספר, וכד'. נראה לי ש"הסתכלתי על אבא שלי" יהיה הכי נפוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה שלי זה בהחלט מתקנת. איך למדתי? "הסתכלתי על אבא שלי" :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבא שלי לא ידע מאיזה צד מחזיקים את הפטיש והיה לו מושג כללי מה ההבדל בין מסמר לבורג. אז הלכתי לקורס של משרד העבודה ונהייתי אינסטלטור מוסמך (שלב 2 ) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מהמקצועות האלו שכשאתה בא לתקן משהו אצל מישהו בבית, מסתכלים עליך בשילוב של הערצה ויראה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי. עבדתי קצת בבניין ואחר כך במפעל והיום אני סוג של פקיד. מתקן סתימות וכאלה רק אצלי בבית ואצל אחי הצעיר, שמתקן לי את המחשב כשצריך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה יותר מסוג המקצועות שיוצרים חריץ אינסטלטורים,והוא- הוא מושא ההערצה והיראה (או אולי פליאה וגועל?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בעד.גם אשתי למדה ככה. זה מזכיר לי את תמונת הראי של השאלה הזו: מי מבשל/ת בבית וממי למדת את זה. לא קשה לנחש שכאן זה יהיה "הסתכלתי על אמא/סבתא שלי"... מה שכן, נראה לי שצאצאינו יגדלו במשפחות יותר "מאוזנות" מבחינת היחס של אבא מתקן/אמא מבשלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, במקרה הזה אני שוברת קצת את התיאוריה. אני גרה לבד, כך שאני כמובן זו שמבשלת (ודווקא נהנית מזה). ממי למדתי? מהמון מקומות, אבל לא הרבה מאמא ובכלל לא מסבתא (היא לא יודעת בכלל לבשל...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במידה מסוימת אולי זה מחזק את דבריי("תיאוריה" יהיה קצת גדול על ההגיגים שלי). עוד לא נתקלתי במישהו/מישהי שדמות האב שימשה להם איזושהי השראה בישולית. ולהיפך: כשדיברתי עם כאלו שגדלו בשממה קולינרית, תמיד זו הייתה האמא שלא ידעה לבשל. אני מבשל בהנאה רבה, אבל כילד אף פעם לא הסתכלתי על איך נשות המשפחה עשו את האוכל (קצת מצער, מאחר וסבתי בעלת האוכל היותר "ביתי" כבר אינה איתנו כמה שנים). התוצאה של חוסר הסקרנות בגיל צעיר, הוא שהטעמים שאני עושה הם יותר מהצד של אשתי. משעשע לחשוב מה היה קורה אם גם בתיקונים היו הבדלים "קולינריים" (אבא של מי דופק מסמרים יותר טוב?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצל ידידתי שתחיה האבא מבשל וגם מתקן, והאמא מרפאת ברייקי הבישולים שלו ראויים להערצה, והעניין הוא כשנסענו לטייל עם אוהל כמה ימים הבישולים היו באחריותי- כי אצלה בבית הבנים מבשלים... מה שכן אני מבשל די טוב ואפילו כמעט עבדתי כעוזר טבח במסעדה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך שיחה בין אבא שלי לאחי (בן 21, הילד) אבא: בוא תראה, אני מתקן משהו, תסתכל ותלמד! אח: לא רוצה זה לא מעניין! אבא: כדאי לך ללמוד. מה יקרה כשתצטרך לתקן דברים? אח: אני אקרא לך. אתה תתקן. אבא: אני לא אהיה כאן תמיד: יום אחד אני אמות. אח: אתה בן 50, יש לך עוד הרבה זמן. ואחרי שתמות - אני אקרא לטכנאי! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הסתכלתי על אמא שלי'' שהיא בתורה ''הסתכלה על אבא שלה'' שהיה נגר מקצועי וטוב בתיקונים באופן כללי. זוגי שיחיה ''הסתכל על אבא שלו'' מה שגרם לו להפנים שזה לא בשבילו, ומאז הוא מניח את המקדחה שלי בשקט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפתוח סתימות ביוב למדתי מאמא שלי. אבל בבית שלנו, אני מתקן את רוב הדברים (כולל את המחשב) ולא אשתי הפמניסטית ;-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המתקן האולטימטיבי של כל מה שמתקלקל הוא אבא שלי. איש יקר ונפלא, גאון רב תחומי, שכל תיקון קטן הופך אצלו לסטארט אפ חדשני. יש אנשים שמעסיקים מטפלת, והיא אמורה לבצע גם עבודות בית קלות. אבא שלי מגיע מדי פעם לשמור על הילדים (הוא סבא מדהים) ומנצל את הזמן לתיקונים קלים. מה שמעורר בנו תקוה שאולי הילדים לפחות ירשו מסבא את ידי הזהב, או לפחות ילמדו ממנו את סודות התיקונצ'יק, ויצילו את הוריהם חסרי הכישרון. כיוון שאני יודעת שאתה נכנס לפעמים לאייל - תודה!!! ואגב - אם יש למישהו הצעת עבודה למהנדס מוכשר (מאוירונאוטיקה ועד תוכנה), צעיר נצחי בשנות החמישים לחייו, בעל הכשרה במגוון עצום של תחומים,יכולת למידה מדהימה, שפע נסיון, אינטלקטואל אמיתי עם ראש גאוני ויצירתי שאין לו תחליף, שיש לו עבודה אבל מחפש אתגר ועניין במקום שבו יוכל להביא לידי ביטוי את כישוריו הרבים. מסור ומשקיען בלי גבולות, שיהיה נכס לכל מקום שיעסיק אותו - שיספר לי... (השארתי את המייל שלי לצורך העניין) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מחפש מישהו כזה לתפקיד שר האוצר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יכול. אין בו טיפת רוע (כבר אמרתי שהוא איש נדיר?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיד אחרי שהוא גומר לתלות את התמונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי זוג ידיים שמאליות אבל על היעדר הכישורים הטבעיים מכפרת במידת מה ההכשרה שקיבלתי בילדותי מאבא שלי. במיוחד נחרטה במוחי האפיזודה האומללה שבה אני עומד בחניה, בידי האחת פותחן אומים ובידי השניה שרשרת נפולה של אופניים, אבי צועק עלי "מה אתה עושה, אמרתי לך כיוון פתיחה לא כיוון סגירה" ואימי צועקת עליו "תעזוב את הילד, אתה לא רואה שנכנס לו גריז לעין?" ואחותי הקטנה צועקת על שניהם "וווואאאאאא" (היא עוד לא למדה לדבר אז). אבל היה שוה, היום אני יודע מה זה כיוון פתיחה ומה זה כיוון סגירה ואני יודע לתקן דברים, רק שבכל פעם שאני מחזיק כלי עבודה נכנס לי גריז לעין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מוצא את המכשיר המקולקל אני בד"כ מתעלם ובמקרים מסוימים, אם למשל המכשיר שימושי עבורי ביומיום, פונה לבת זוגי שתחיה ושואל אותה מה לעשות. אנחנו מחכים, מדי פעם מדברים על זה, בשלב כלשהו, שכבר נמאס, מנסים לבדוק יחד מה הבעיה. כאשר אנחנו בטוחים באופן סופי ומוחלט שכל הכבלים מחוברים למקומות הנכונים ושהשקע בחשמל אנחנו פונים להורים. ההורים מפנים אותנו בד"כ לבעל מקצוע- מה שיכולנו לעשות כבר בעצמנו. הפניה להורים נובעת מתוך התקוה, הקלושה והעמומה, שהם יממנו את התיקון. אם לא מדובר במחשב- אח של בת זוגתי עובד בהי-טק- אנחנו נאלצים, בשלב כלשהו, לנקוט באחד מן הצעדים הבאים: 1. לבדוק שוב מדי פעם, אולי המכשיר תיקן את עצמו, אולי הוא היה צריך לנוח קצת, אולי רק במקרה הוא לא פעל. 2. לוותר על התיקון ולדבר על כך שאנחנו צריכים לחסוך בשביל התיקון. 3. לבדוק אם יש למישהו מבני המשפחה, או אולי לחברים, מכשיר מיותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבא שלי יודע לפרק ולהרכיב (כולל כל החלקים) מכוניות בלי מחשבים עד לבורג האחרון, עם עיניים קשורות מאחורי הגב. בכלל יש לו ידיי זהב רק עד שהוא עושה משהו אפשר למות. או כמו שאמא שלי אומרת ''עד שתצמיח השדמה תמות הבהמה, עד שתבוא הנחמה תצא הנשמה''. הוא חושב שכל דבר אפשר וצריך לתקן כמו פעם. לדוגמה, הוא רצה להוסיף סוליית גומי לנעלי הבית של החברה שלי כי הם בלי סוליה. אני כבר מזמן לוקח את הרעיון הזה הרבה יותר רחוק יותר עם הידיים השמאליות שלי ומציע לתקן כל דבר אצלי בסדנה (הווירטואלית). למשל, לחברה שלי נפרדו זגוגיות הפלסטיק של משקפי השמש מהמסגרת, אמרתי לה שתביא לי את המשקפיים לסדנה, אני ארתך לה אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד מסיוטי הילדות שלי ( ותירוץ מצויין למצב הנפשי שלי היום), היה תיקון האופניים. כמו כמה עדויות כאן, גם אבא שלי הוא תיקונציק מהזן הישן, ששום דבר מכני או חשמלי אינו זר לו. כשהייתי בן 12 בערך, החלטתי שאם אבא יכול גם אני יכול לתקן פנצרים. כמובן גם אני "הסתכלתי על אבא שלי" הרבה עד שהרגשתי שתפסתי את הפרינציפ. כל מי שתיקן פנצר באופניים יודע שצריך לשלוף את הפנימית מה"חיצונית", להכניס את האיזור החשוד לקערת מים ולאתר את החור על פי הבועות. אחר כך מדביקים את התלאי, ומחזירים את הפנימית למקום. טריוויאלי. הבעיה היתה לשלוף את הפנימית. אבא שלי היה מחדיר שני מברגים בין החיצונית למתכת של הגלגל ובפעלות מנוף פשוטה היה מסיר את החיצונית. כשבאתי אני לבצע את הפעולה, המברגים היו צובטים חתיכה מהפנימית. במקרה הטוב לא קרה כלום, אבל הרבה פעמים הייתי מגלה שייצרתי פנצר נוסף. גם זה לא נורא, אפשר לתקן שניים במחיר אחד. הבעיה האמיתית התחילה כשבאתי *להחזיר* את הצמיג . גם כאן, צריך להשתמש במינוף המברגים בשביל סוף התהליך, וגם כאן המברג היה צובט את הפנימית. ממש כמו השועל בכרם, הפנימית חזרה מפונצרת כלעומת שבאה. תהליך התיקון יכול היה לגרור שנים או שלושה מחזורים כאלה, כשכל פנצר היה גורר עוד שלושה נספחים עד שבדרך נס הייתי מצליח להחזיר את הפנימית בלי לצבוט צביטה נוספת. הייתי גומר את התיקון מותש ומדיף ריחות של גומי, דבק מגע וטלק ( כידוע, הצמיגים מכילים אבקת טלק כדי להקטין הצטברות של חשמל סטטי). לימים, קלטתי את העניין - אבא שלי כנראה באמת אמן בעניינים הללו, בני תמותה רגילים משתמשים בידיות של כפיות, שהם עגולות וגם אם הפנימית נצבטת, לא נוצרים חתכים. חוץ מזה, באיזה שהוא שלב, הביאו לי מחו"ל ספרון קטן "תקן אופנייך בקלות!" שנועד לשפר את היכולות שלי בתחום. עוד פתח לתיסכולים. בעוד אני הייתי מבצע אקרובטיקה לא קטנה כדי לחזק את ברקס היד ( ביד אחת צריך להצמיד את הגומיות לגלגל, ובשניה צריך למתוך עם פלייר את ה"גיד" וביד השלישית להדק את האום הרלוונטי) היו שני WASPים אמריקאים לבני טי שרט ומגוהצי גינס, מצולמים כשהם מבצעים פעולות כאלו ואף קשות מהם, עם חיוך דוגמני מרוח על פניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי משתמש בידיות של המפתחות השוודים שאיתם הייתי פותח את האומים של הגלגל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאבא שלי היה מין מכשיר מיוחד שתופס את הצמיג בצד אחד ואת אחד ה''שפיצים'' בצד השני, כך שזאת לא היתה בעיה. אבל כשיום אחד פירקתי את הטיימר של המצלמה שלו כדי לראות את הבפנוכו, נוכחתי שאין שום אפשרות להרכיב אותו בחזרה. הציר של גלגלי השיניים היה מוחזק בין הקופסא למכסה, כך שברגע שהמכסה פורק כל גלגלי השיניים קרסו פנימה לערמה מבולגנת אחת. איך מרכיבים את המכשיר המפלצתי הזה מלכתחילה נשאר בסימן שאלה גדול מבחינתי עד היום. סופו של סיפור, אם אתם מוכרחים לדעת, הוא שהטיימר פשוט ''נעלם'' והשוטה הקטן הכחיש כל קשר לעניין, אלא מה. אבא שלי התהלך שנים ארוכות עם חידה לא פתורה משלו (הוא לא היה מאלה שמאבדים דברים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד היום כל דבר שפירקתי הצלחתי להרכיב מחדש. ואם אתם לא מאמינים, תשאלו את עוזי על מכונית המשטרה שלו. בדקתי, אין בפנים שוטר! בעצם, נדמה לי שאת המכונית לא הצלחתי להרכיב. וגם את השעון החום עם שני הקפיצים מאחורה. אבל את כל השאר כן (נדמה לי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תן לי לנחש: הוא מעולם לא נזקק לקוצב לב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אני לא חושב שהייתי מעיז לפרק את *זה*. בחייך, הוא היה עלול להתעורר בזמן שאני משחק עם החוטים, ולכעוס על שאני שוב משתמש במברגי השענים שלו שאני אף פעם לא מחזיר למקום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאור הנתונים שמסרת לאחרונה, קשה לנו להאמין שתקופה שבה היה דבר כזה שנקרא ''שוטה קטן'' התקיימה אי פעם (ובכל אופן ברור שאם היתה תקופה כזאת, היא התרחשה לפני לידת רובינו ולכן אין לנו גם כל אפשרות להוכיח או לסתור את טענת קיומה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורי פז ישמח להסביר לך שההיסטוריה לא התחילה כשנולדת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולה 5761 שנים הבדל, לא משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארון החשמל בביתנו לא היו נתיכים אלא "פקקים" מחרסינה. כשנשרף פקק אבא נהג לשלוח אותי בחושך לקצה השכונה להזעיק את קלמן, חברו מהעבודה, שהיה מגיע עם חוט להט רזרבי שכרוך סביב חתיכת קרטון. למרות שהייתי בעיקר מרותק למספר הכחול שעל ידו של קלמן, למדתי ממנו את העסק, ובגיל 11 כבר תקנתי פקקים שרופים לבד. לתיקון אופניים הכניס אותי יפה אחי הגדול, שטרח והסביר לי שוב ושוב, שלמרות שיש לי הבנה טכנית טובה וידיים עם רגש, לא יצא ממני מתקן אופניים, "אתה חלשלוש צמחוני שלא אוכל כלום חוץ מוופלים ושטויות, ובאופניים הכי חשוב זה לסגור את הברגים חזק." בענין הזה דווקא היינו חלוקים, אחרי שלצערי הוא סגר לי כמה פעמים באופניים ברגים כ"כ חזק שלא יכולתי לפתוח. שלא לדבר על המקרים שהוא סגר כה חזק שבסוף הברגים החליטו להתמרד והתחילו להסתובב לו מחדש עם הברגה אכולה. , כשאחי קנה את הלמברטה מיהרתי להירשם אצלו לקורס מזורז בהשחלת כבל הילוכים וכבל מעצור. בעיקרון למי שלא מכיר, מדובר בהרבה גריז וסבלנות. כשסוף סוף היה לי אופנוע הונדה קטן משלי בגיל 16 די מהר ידעתי עליו ממש הכל, זאת אומרת מערכת החשמל, פלגים, פלטינות, וכל תקלות הדרך האפשריות, הכל, חוץ מאותה קופסה שחורה שנקראת מנוע. השמועות אמרו שבתוך הקופסה הזו יש חלקים הנושאים שמות מעוררי כבוד כמו רינגים וטלטל. אבל ההזדמנות לברר מה יש בפנים לא איחרה להגיע. זה קרה כשהמנוע נתפש אחרי התחממות יתר בקיץ בירידות לכנרת. (האפקט אגב היה כמו בלימת חירום, ואני עפתי לשיחים בצד הכביש). עכשיו לא היה לי מה להפסיד. הרגשתי כמו ליאונרדו בניתוחי המתים שלו, כשפרקתי את המנוע לגורמים בעודי חושף את סודות הקלץ' ושאר המסתורין הפנימיים, מגלה שמה שסחב אותי במשך חודשים בנאמנות של סוס (חצי סוס ליתר דיוק) זו בוכנה קטנה ומסכנה. למחרת לקחתי את הצילינדר לחריטה וגם קניתי רינגים חדשים. והכל היה מוכן ליום הגדול של האוברול הראשון בחיי. הזמנתי את אילן שיעזור לי, ויחד חיברנו את כל החלקים המפורקים וסגרנו והדקנו את הברגים, רק כדי לגלות שתי דקות אח"כ שנשארו בדלי שני רכיבים "מיותרים". למחרת התחלנו את כל הענין מחדש, פירוק והרכבה, הפעם עם שני החלקים מהדלי, אבל האופנוע לא הניע. רק אחרי שנקעתי את הרגל מבעיטות בקיק-סטרטר מחלתי על כבודי, והלכתי לקרוא לחיים שהיה הילד הכי מפותח בכיתה (הוא נשאר כיתה לפחות פעמיים) והמומחה מספר אחת לאופנועים באיזור. חיים תיחקר אותנו, שאל אם עשינו כיוון טיימינג ונשף בבוז כששאלתי מה זה בכלל טיימינג. הוא דרש שנפתח מחדש את המנוע, כשהפעם הוא יפקח על התהליך. אחרי יומיים מפרכים עבורנו של הרכבה ופירוק זה היה די מדכא. ניסינו להעיר לו משהו בענין, אבל הוא הזדקף ואמר: "אני המכונאי פה". מה יש לדבר, אחרי שסיימנו האופנוע הניע מכה ראשונה. יצאתי לנסיעת מבחן. האופנוע נסע מצוין, רק שאחרי חמש דקות שמעתי רעש מוזר, כשהבטתי למטה ראיתי ענן סילוני שמנוני ואפור יוצא מתחת לרגלי. עצרתי בבהלה והמשכתי ברגל. אח"כ הסתבר לי שכשהרכבתי את הקרטר (מיכל השמן) לא סגרתי מספיק חזק את הברגים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והיום אתה מפרק חופשי כלים כבדים ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום אני עסוק בתיקון של דברים (לא מכניים) שאחרים פירקו, אבל מהדו- גלגלי התרחקתי, רכב בשבילי זה משהו שלוקח אותי מא' לב'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני חשבתי על זה. אפשרות נוספת: מודרניסט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל"פ, למרות שכמה מחברי הטובים הם פסיכולוגים... מוכן להרחיב בקשר למודרניסט? אם לא בתגובה, גם מאמר זה בסדר:) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלי''א, אבל אולי הוא התכוון לפוסט-מודרניסט מהסוג שעושה דקונסטרוקציה לכל מה שלא זז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש זרם של מודרניסטים (לפעמים קוראים להם ניאו-מודרניסטים. אם תרצה, פוסט-פוסט-מודרניסטים), שמקבל את הביקורת והדה-קונסטרקציה הפוסט-מודרניסטית, וטוען שאפשר לבנות מחדש את המודרניזם בהתחשב בביקורת הזאת. בד"כ הם מבחינים בין "הסבר מדעי" לבין "הבנה". שמות שקשורים לאסכולה הזאת הם אפל, גדמר ואולי גם הברמס וטיילור. אבל מעבר לקווים מאוד כלליים, אני באמת לא מכיר את הרעיונות שלהם. מאמר באייל? אמאל'ה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חביבי, לא מקבלים פתיל כמו זה שמתחיל בתגובה 274212 ללא מחיר. פעם הבאה אל תחשוב לפני שאתה מגיב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתיל שהפנית אליו הוא בעיניי מהמוצלחים בתולדות האייל, אם כי קצת מביך אישית. מילא, עוד צלב שנגזר עלי לשאת. לא הצלחתי להבין את הקשר לכאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נוצרת ציפייה/רצון לשמוע את דעתך ביתר פירוט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. תודה שאתה כותב את זה כאן. אבל תודה שמאמר באייל זה עניין מפחיד מאוד. אני מתבונן במאמר של שכ"ג: מאמר מוצלח במיוחד, שכשקראתי חשבתי שהבנתי אותו. אני אפילו מכיר קצת דיונים בנושא. ובכל זאת, חצי מהתגובות שם עוברות לי מעל לראש. אני חושב שעדיף להשתפשף קצת על מעריב או ידיעות לפני שמעזים לשלוח מאמר לאייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צב''ר (למשפט האחרון שלך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרגע. חצי מהתגובות עוברות גם מעל הראש שלי, אבל הן בגובה כזה שבקושי שומעים את הבום. אה, ועכשיו אני גם אוסיף תגובה בחוּם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקסימום יקרעו אותך לגזרים, יחשפו אותך כההידיוט המושלם שהינך, יהפכו אותך לבדיחה קבועה ואת השם שלך לשם נרדף לאווילות, יומרנות ומגוחכות, ובאופן כללי ידרגו אותך מאוד גבוה בסולם "אורי פז". ממה כבר יש לפחד ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שטויות, אני כתבתי פעם מאמר טפשי ורצוף שגיאות. תוך 5 תגובות שוכחים לך את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. זה התסביכים הפרטיים שלי. עכשיו עולה בדעתי שאחרי שאני עשיתי מזה כזה עניין, יהיה לי עוד יותר קשה לכתוב משהו. הייתי צריך ללמוד טעם טוב מגרושו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה סתם נעלם יום אחד (או בהדרגה), או שזה בעקבות חוויה מסויימת ? (לא מנסה לחטט, סתם אוסף את הסטטיסטיקה הלא מייצגת בעליל הפרטית שלי. לא צריך פרטים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''כשאתה במכונית, מצוי אתה כל הזמן בתוך תא...בנסיעה על אופנוע נעלמת המסגרת. אתה נמצא במגע הדוק עם הכל. אתה בתוך המתרחש ולא עוד צופה בו בלבד, ותחושת הנוכחות היא מהממת.אותו בטון החולף בזמזום כחמישה-עשר סנטימטר מתחת לכף-רגלך הוא הדבר הממשי...'' (זן ואמנות...) זו הייתה חוויה מסוימת. יום אחד פגשתי את הבטון וזה הכאיב (עד היום נשאר משהו). המשכתי לרכב אבל הכיף נעלם. כבר לא העזתי להשכיב בסיבובים בלי חשבון ולהצמד למשאיות במרחק אפס כדי לתפוש כיס אויר. בגוף, או ביתר דיוק בשלד, נצרבה תודעה של השבריריות והזמניות שלי. מכאן והלאה זה דעך לאט והתפוגג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושאלה אחרונה, תרגיש חופשי לנפנף אותי. על איזה אופנועים רכבת בעיקר ? עסקת הרבה/מעט/בכלל לא ברכיבת שטח ? באיזה גיל (בערך) קרתה התאונה ? (טוב.. שלוש. אבל אחרונות. נשבע.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רוצה לנפנף אף אחד, פשוט הטעם הטוב רומז לי לעצור עכשיו. אתך הסליחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהדר! מצד אחד, אני מתבייש על ההשתפכות הפתטית שלי על תיקוני פנצ'ר, לנוכח מלאכת המחשבת האנקדוטית הזאת. מצד שני, אני מרוצה שהתגובה שלי גררה אותך לכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשעניתי ''אני'' עניתי בשם ''שנינו''. את תיקון האינסטלציה האחרון אישתי עשתה, את זה שלפניו אני. את המניפה של הילדה אני הדבקתי. אישתי חיברה את המראה בשירותים. וכו' וכו' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלנו בעלי מתקן את האינסטלציה והרהיטים ואני מתקנת את מתקני החשמל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את/ה רואה חנויות "עשה זאת בעצמך" כ: 1) המקום המשעמם ביותר בעולם. 2) מקום תכלס - באים קונים (מה שהחלטנו מראש שצריך) ויוצאים. 3) הפאב השכונתי (באים להעביר את הזמן, לשוטט, להסתכל מה חדש וכו'). 4) יותר כיף מדיסנילנד. ומה לעשות כשאת/ה מזן 4 וחיי את חייך עם מישהו מזן 1, או גרוע יותר, 2. ____________________ ל.ב.פ., חובקת באושר סט חדש של מפתחות אלן וחותמות בצורת ברווזים לקיר של חדר הילד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע שאני אבין - הוא "קנה ובנה"-iliterate ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה יותר גרוע. הוא יכול, הוא פשוט חושב שזה משעמם. תגובה 275271 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי בעיה הפוכה עם חנויות בגדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תהיתי באמת לגבי ה"מנסה לתקן". באופן כללי, אם אפשר לתקן את זה עם סלוטייפ, אז אני מתקנת. אם אי אפשר, אז אני מנסה לתקן את זה עם סלוטייפ. אבל למען האמת, אני בדרך כלל פשוט מעדיפה להשאר בחושך, בקור1 ולקטר לכל מי שמוכן לשמוע. 1ותעיד על כך ההסקה המחורבנת בחדר שלי במעונות. טלפון לפקיד תורן. טלפון! זה כל מה שהייתי צריכה לעשות! בחורף ירושלמי! ועדיין, חיכיתי כמעט חודש וחצי, והעדפתי לבחור באופצייה ההגיונית הרבה יותר - לישון עם שמיכת פליז מתחת לפוך, ולבכות עד שאני ארדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה שאני מתגעגעת לחורף ירושלמי. משחק ילדים. --- בוסטון, ינואר 2005, 7- מרגיש כמו 14- והכל עובד כרגיל. (חצי נחמה, גם החימום עובד כרגיל...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, טוב, אולי בהשוואה לבוסטון. אבל אחרי 22 שנה בנגב, שלוש מתוכן און-אנד-אוף בתל אביב, קור ירושלמי זה משהו שראוי להתייחס אליו בכבוד.1 1ויעידו על כך שלל סוודרים חדשים שפתאום נקראו לפעולה, גוד בלס. _________ העלמה עפרונית, תכף תכף בחינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאללה יאללה, אפילו שלג עוד לא היה השנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב זכרוני משנותיי כחייל בבאר-שבע, בחורף לפחות גם הקור שם הוא משהו מכובד למדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום מה חשבנו שילדות קטנות הן מספיק קלות כדי לרחף מעל השלג. צעד אחד והיא פשוט נעלמה בפנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, את במעונות של ירושלים ואפילו לא קפצת לביקור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במיקרה שלי מצאתי 2 תשובות נכונות 1. חברים שמבינים בדבר אבל עד שהם באים אני מחכה לבד בחושך |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם דבר כבר מקולקל, זה לא מזיק לקלקל אותו יותר. אז למה לא לנסות? מי יודע, אולי באופן פלאי זה אפילו יתוקן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלי, תנני העוז לתקן את הדברים שביכולתי לתקן, תנני הסבלנות לחכות לתמיכה טכנית בגין הדברים שאין ביכולתי לתקן, ובעיקר את התבונה להבדיל בין השניים. (למה המדפסת שלי הפסיקה לזהות את מחסנית הדיו השחור? והאם "להוציא ולהכניס את המחסנית" נכנס תחת העוז או תחת הסבלנות? זה לא עובד, בכל אופן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו חשוב שכדאי לדעת על מדפסות שדפק לחברה שלי את המדפסת ושהאחריות כמובן לא תיקנה. חברה שלי קנתה בקארט מדפסת של קנון (i320), הדפיסה מספר דפים בשחור ונחה, לא היה צורך להדפיס דבר במשך זמן מה. באיזה יום הייתה איזו הפרעה חשמלית ברשת והכרטיס רשת נפגע והמחשב לא זיהה את המדפסת עוד. מסרנו את המדפסת לתיקון לאחר זמן מה. המעבדה החליפה את הכרטיס רשת אבל אמרה שהראש של המדפסת, שהוא החלק היקר ביותר במדפסת ועולה 95%ממדפסת חדשה התקלקל ועליו כמובן אין אחריות. שאלנו "וכי למה התקלקל? הרי הוא הדפיס עד עכשיו בקושי עשרה עמודים, אולי אפילו פחות". איש המעבדה אמר לנו שאסור לתת לראש המדפסת לעמוד ללא הדפסה זמן רב מדי כי אז הדיו מתייבש בתוך המדפסת ואי אפשר לתקן אותו. שאלנו אותו ואיפה זה כתוב בהוראות ההפעלה? זהו שזה לא כתוב בשום מקום וככה הולכות להן מדפסות חדשות לעולמן על לא עוול בכפן. רציתי לגרור את קארט, שהוא יבואן מדפסות קנון, לבית דין לתביעות קטנות אבל החברה שלי, יצור שוחר שלום אסרה עלי. חבל. לפחות אתם יודעים על הסיפור ואולי הוא יעזור לכם לשמור על המדפסת שלכם על ידיי כך שתמשיכו לצרוך דיו יקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהוראות שימוש של המדפסת שלי (Xirox) כתוב במפורש שאסור להשאיר אותה לא מחוברת לחשמל במשך תקופה ארוכה מאותה הסיבה. כאשר היא מחוברת לחשמל יש לה מנגנון שמונע את ההתיבשות של הדיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם גם מדפסות לייזר סובלות מבעיה זו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי, מדפסות לייזר עובדות עם טונר יבש ולא עם דיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר שהם לא רושמים את זה בחוברת - לחברת המדפסות יש אינטרס שתצרוך דיו בכמויות גדולות. (מחקר שנערך לאחרונה והשווה מחירים לליטר נוזל עבור נוזלים שונים - מנפט ועד בושם שאנל 5 - הגיע למסקנה שמכל הנוזלים שניתן לקנות באופן מסחרי, היקר ביותר הוא דיו למדפסת) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחקר הזה לקח בחשבון את עלות כלי הקיבולת שהנוזל נמכר בתוכו ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא ממש מכיר את הפרטים, אבל אני מרשה לעצמי להניח שלא (מה גם שעלות המוצר זה קל - אתה הולך לחנות ובודק כמה הוא עולה. איך אתה מחליט כמה אמור לעלות כלי הקיבול?) אבל ניתן למלא את המיכלים מחדש, והסיבה שהחברות הגדולות לא מוכרות רק "מילויים" היא בדיוק הרצון שלהן לקחת עוד כסף על מיכלים חדשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מנסה להביע דעה בעניין, אני סתם מסוקרן לגבי המחקר עצמו, או ליתר דיוק לגבי המחזיק הנוכחי בתואר ''הנוזל היקר בעולם''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו חוזרים שוב לנושא ה"כמה עולה נסיעה לתל אביב"? מכיוון שיצרניות המדפסות אינן מוכרות לך דיו שלא במיכלים, (וגם לא להיפך), מבחינתך, כצרכן, המיכל הוא by product, וחמור מכך - סרח עודף שאינך חפץ בו, ולכן הוא "בחינם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות פעם מכרו דיו למילוי (ומיכל רב פעמי) שהתאים למדפסת HP והיה זול יותר מהדיו עם המיכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם היום מוכרים, אבל לא HP. פעם יצרני המדפסות גם ניסו לאיים על הצרכנים ששימוש בדיו חליפי יסיר את האחריות מהמדפסת. רק התערבות רגולטורית (טפו) הביאה להסרת האיום - ועדיין, אם אתה חפץ בדיו שקיבל את ברכתו של יצרן המדפסת, אין לך ברירה אלא לקנות אותו עם המיכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתערבות הרגולטורית לא ממש סייעה, כפי שגם אתה מציין - מאחר ויצרני המדפסות מצאו דרך אחרת לשמור על בלעדיות: קשה לחקות את האריזה, שבנויה כך שרק זיהויה ע"י המדפסות החדשות יבטיח פעולה תקינה של המדפסת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשמוע תלונה *ממך* שההתערבות הרגולטורית אינה מספקת? עשית לי את היום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אם זה לא הולך בכוח אז זה הולך בעוד יותר כוח? זה סיכום די ממצה של החשיבה הצעצועיסטית... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדרך המקורית ביותר להבטיח שימוש במיכלי דיו מקוריים היא להגדיר פרוטוקול זיהוי בין המדפסת לראש הדיו ולרשום אותו כיצירת אומנות מוגנת בזכויות יוצרים. הפטנט הזה שייך לחברת לקסמרק כמדומני אבל עליו היא לא רשמה פטנט כך שיתכן מאוד שהוא כבר ממומש בעוד מדפסות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ללקסמרק זה לא הצליח: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצל hp המיכל בא קומפלט עם ראש ההדפסה. כשאתה רוכש מיכל שעבר מילוי מחדש (במחיר מוזל, אך עדיין מופקע להחריד), אין לך אינדיקציה אם אתה היד השניה או השלוש-מאות. כפועל יוצא, המדפסת הכמעט-חדשה שלך עלולה להפיק ביצועים מתחת לכל ביקורת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בקיא בפרטים, אבל לפחות בחלק מהחברות ועבור חלק מהמדפסות אתה קונה דיו בתוך קופסה פשוטה, וממלא את המיכל של המדפסת בעצמך. ככה אתה יודע בדיוק כמה פעמים המיכל מולא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשי"ל, גם אצל hp זה אפשרי, אבל החברה בהחלט עושה מאמצים כדי שלמשתמש הפשוט יצא החשק להתעסק עם זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(זה נכלל?: http://www.planetark.com/dailynewsstory.cfm?newsid=7... . לא להריוניות.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה הטובה ביותר שראיתי בחודשים האחרונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניתי לסקר שבן זוגי הוא המתקן. כמובן שזה אינו ההליך האופטימלי. התיקונים שאותם אני עושה מסתכמים בתפירת כפתורים (אני ממש אלופה בזה), צביעה וסיוד מזדמנים וההתמחות הגדולה שלי: בקשה מבן זוגי לתיקונים אשר מתחלפת בתחנונים, עוברת לאיומים ונגמרת בהצעות לטובות הנאה אינסופיות. כאשר אני מציעה בהיסוס כי נפנה לבעל מקצוע אני נתקלת בסירוב מוחלט. אני חייבת להודות שלבסוף הוא מתקן אבל רק כאשר מגיעים מים עד נפש. אין צורך להוסיף שהבית עמוס במקדחות, דיבלים וכיוצא בזה ונראה כמו סניף של הום סנטר ודומיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תיקונצ'יק מומחה שגם כן תמיד צריך חהזמין טכנאי כדי לתקן את הקילקול המקורי וגם את הנזק שנעשה במהלך נסיונות התיקון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציטוט (אמיתי, אם כי לא בהכרח כלשונו) מתוך "עבודת שורשים" שעשתה פעם ילדה בכתה ז': "יש לי אח גדול שתמיד כשמשהו מתקלקל במחשב הוא מתקן את זה או גרם לזה". | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |