בתשובה לנתנאל, 15/01/05 20:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
במקרה שלי זה בהחלט מתקנת. איך למדתי? "הסתכלתי על אבא שלי" :-) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבא שלי לא ידע מאיזה צד מחזיקים את הפטיש והיה לו מושג כללי מה ההבדל בין מסמר לבורג. אז הלכתי לקורס של משרד העבודה ונהייתי אינסטלטור מוסמך (שלב 2 ) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מהמקצועות האלו שכשאתה בא לתקן משהו אצל מישהו בבית, מסתכלים עליך בשילוב של הערצה ויראה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי. עבדתי קצת בבניין ואחר כך במפעל והיום אני סוג של פקיד. מתקן סתימות וכאלה רק אצלי בבית ואצל אחי הצעיר, שמתקן לי את המחשב כשצריך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה יותר מסוג המקצועות שיוצרים חריץ אינסטלטורים,והוא- הוא מושא ההערצה והיראה (או אולי פליאה וגועל?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בעד.גם אשתי למדה ככה. זה מזכיר לי את תמונת הראי של השאלה הזו: מי מבשל/ת בבית וממי למדת את זה. לא קשה לנחש שכאן זה יהיה "הסתכלתי על אמא/סבתא שלי"... מה שכן, נראה לי שצאצאינו יגדלו במשפחות יותר "מאוזנות" מבחינת היחס של אבא מתקן/אמא מבשלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, במקרה הזה אני שוברת קצת את התיאוריה. אני גרה לבד, כך שאני כמובן זו שמבשלת (ודווקא נהנית מזה). ממי למדתי? מהמון מקומות, אבל לא הרבה מאמא ובכלל לא מסבתא (היא לא יודעת בכלל לבשל...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במידה מסוימת אולי זה מחזק את דבריי("תיאוריה" יהיה קצת גדול על ההגיגים שלי). עוד לא נתקלתי במישהו/מישהי שדמות האב שימשה להם איזושהי השראה בישולית. ולהיפך: כשדיברתי עם כאלו שגדלו בשממה קולינרית, תמיד זו הייתה האמא שלא ידעה לבשל. אני מבשל בהנאה רבה, אבל כילד אף פעם לא הסתכלתי על איך נשות המשפחה עשו את האוכל (קצת מצער, מאחר וסבתי בעלת האוכל היותר "ביתי" כבר אינה איתנו כמה שנים). התוצאה של חוסר הסקרנות בגיל צעיר, הוא שהטעמים שאני עושה הם יותר מהצד של אשתי. משעשע לחשוב מה היה קורה אם גם בתיקונים היו הבדלים "קולינריים" (אבא של מי דופק מסמרים יותר טוב?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצל ידידתי שתחיה האבא מבשל וגם מתקן, והאמא מרפאת ברייקי הבישולים שלו ראויים להערצה, והעניין הוא כשנסענו לטייל עם אוהל כמה ימים הבישולים היו באחריותי- כי אצלה בבית הבנים מבשלים... מה שכן אני מבשל די טוב ואפילו כמעט עבדתי כעוזר טבח במסעדה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך שיחה בין אבא שלי לאחי (בן 21, הילד) אבא: בוא תראה, אני מתקן משהו, תסתכל ותלמד! אח: לא רוצה זה לא מעניין! אבא: כדאי לך ללמוד. מה יקרה כשתצטרך לתקן דברים? אח: אני אקרא לך. אתה תתקן. אבא: אני לא אהיה כאן תמיד: יום אחד אני אמות. אח: אתה בן 50, יש לך עוד הרבה זמן. ואחרי שתמות - אני אקרא לטכנאי! |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |