 |
נאמת לי מאוד | 2127 |  |
|||||||
 |
|
 |
||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "טור אישי"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
אומרים שסבל הוא המניע את מוּזה ליצור. מאיזה נאום מהגיהנום באת? |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ההגיג עלה בדעתי דווקא באותו טקס לא-טראומטי של קבלת תארים (שני, של אשתי) שהזכרתי במאמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עושה הרושם שבמקרה הנוכחי אתה פשוט מזכיר נאומים שנועדו לחלוק כבוד לנואמים. הם בעלי תפקידים, הם הביאו אותך עד לטקס, ונראה שזה לא מעיק עליהם כל כך אלא חשוב להם שתדע מי המנהלת. לשבת על כיסא כבוד לא מספיק טוב להם. תזפזפ :) לעיתון... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אין צורך להגיע לטקס חלוקת התארים כדי לקבל תואר. אם אתה (או רעייתך) מעוניינים בתעודה, תוכלו לאסוף אותה בזמן הנוח לכם ממשרד הרשם או מארכיון האוניברסיטה. מדוע הרגשתם צורך להיות נוכחים בטקס? הורים וסבתות זה לא תירוץ. זה פשוט מעביר את השאלה אליהם. אני מניח שמדובר על סוג של טקס התבגרות חברתי או משהו. אבל אז, כיצד היית ממלא אותו בתוכן? אם יש צורך בטקס ובהרגשת חגיגיות (עובדה שהגעתם), הרי צריך להיות לו תוכן כלשהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שזה נכון, שצריך להיות לטקס תוכן כלשהו לצורך חגיגיות; אני תוהה אם נאומים הם התוכן הנכון. דווקא בטקס ההוא היו אלמנטים אחרים של חגיגיות: הגלימות עם הצבעים, מופע קטן של להקת אפרוחי חיפה (או משהו), בלונים, ודניאל פאר שהסביר כל מיני דברים (והרי הקול שלו הוא החגיגיות בהתגלמותה). למעשה, אני לא מתנגד ל*נוכחותם* של "הגדולים"; היא כשלעצמה תורמת כנראה לחגיגיות. אני לא בטוח שבהינתן כל אלו, נשיאת הדברים מצידם תורמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשיאת הדברים מצד הגדולים תורמת משהו לחגיגיות וגם ל"ממלכתיות", ותהיה משמעות המושג הזה אשר תהיה. הבעיה היא , כמו שכבר צוין כאן - האריכות. זה פשוט צריך ליהפך לדבר נורמטיבי, שמותר, ואפילו צריך - לדבר בקיצור (אבל יהיה קשה לשכנע את הפוליטיקאים, כנראה). מה שמצחיק אותי זה שבטקסי סיום בי"ס יסודי ותיכון וכאלה, עולות על הבמה כל מיני אמהות העומדות בראש ועד ההורים, שאף אחד לא שמע על קיומן (בדרך כלל זאת אם, לפעמים אב. רשמית הם "נבחרו" לתפקיד, אבל מעשית רוב ההורים לא מכירים אותם) - ומתחילות לנאום ולנאום בחשיבות אדירה וכאורך ההפטרה, כאילו הטקס כולו אורגן במיוחד לכבודן. בכמה פעמים שנכחתי באירועים כאלה, תמיד שאלתי את עצמי - מה, היא *באמת* לא יודעת שהיא לא מעניינת אף אחד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יכלת שלא להזכיר לי את טקס הסיום של בית הספר שלי, שבו בדיוק כזה דבר קרה - עלתה אמא של אחד התלמידים, שאף אחד לא הבין מי בדיוק המציא אותה, והתחילה במשך דקות ארוכות לשבח ולפאר ולרומם ולקלס ולהדר את מנהלת בית הספר שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין לטקס הזה ספציפית. אתה מציג כאן השקפה צרכנית, לפיה מטרת הטקס היא לרצות את "הקהל". אבל זה לא טקס של סלקום. אני חושב שגלימות חגיגיות, אפרוחים ודניאל פאר לא מספיקים לטקס קבלת תארים באוניברסיטה. אחרי כל הציניות, זה מוסד שיש לו מטרות "רוחניות" - לשמר ולפתח את הידע האנושי. ההנחה היא שהנשיא, הרקטור והדיקאן הם אנשים עם עולם רוחני עשיר, ושהם יכולים לחלוק מהידע שלהם או להעביר איזה רעיון לקהל. עוד שני דברים שעולים בדעתי בהקשר זה: 1. בעולם היהודי זה דבר מקובל, להכניס לתוך כל התכנסות חברתית "נאום" או "דרשה". אפילו ארוחות פשוטות הופכות כך לסעודות מצווה. אולי בתור סטודנט לתואר מתקדם זה משעמם אותך, אבל זה דווקא מנהג ראוי. הוא מקנה מימד נוסף למפגשים סתמיים. 2. אני לא מכיר את חיפה, אבל הייתי לא מעט פעמים בטקסי הבוגרים בבר-אילן. חלק לא קטן מהאורחים (משפחות וכאלה) הם אנשים שבאים בדחילו-ורחימו בשערי האוניברסיטה. הם לא היו שם מעולם, או שהיו לפני שנים רבות. הם מגיעים בסוג של יראה וחגיגיות. זה לא מספיק להשאיר להם חוויה של גלימות ואפרוחים. צריך לתת להם משהו שאינו טלוויזיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"צריך לתת להם משהו שאינו טלוויזיה." נאומים משמימים הם לא טלוויזיה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה. לירדן אין טלוויזיה רב-ערוצית. אולי בזה העניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאומיים בטקסי הרשמיים אינם מוסיפים דבר להבנת המסר אלא בד''כ משעבדים קלישאות מסכנות שנשחקו עד תום. בוודאי שהמטרה היחידה של טקסים היא לרצות את הקהל, אנשים או לראות בד''כ את בני משפחותיהם מקבליים את התואר הנכסף ול אכפת להם כ''כ מהשבחים שמחלק הרקטור לעצמו. לא מדובר כאן בילדים קטנים המושפעים ממסרים דידקטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כיבוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל כ(י)בוד צריך לעבוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין את הגישה הזו. לי למשל היה מאד חשוב להגיע לטקס קבלת התואר הראשון שלי. התברר לי שהיו רבים שלא עניין אותם כהוא זה הטקס. מבחינתי היה המעמד הזה אקורד מסיים וחגיגי למסע בן שלוש שנים בו נתתי את נשמתי ומרצי לעבודת הלימוד. האם צריך לסיים מסע כזה בהתמסמסות רפויה אל השיגרה הבנאלית? זוהי הזדמנות אחרונה לתת מבט מסכם מסביב, להפרד מחברים ללימודים, שמי יודע מתי נתראה שוב, להרשות טפיחה עצמית על השכם, וגם מהמשפחה הגאה או החברים שבאו לפרגן. בקיצור, אני לא מבין מה הסלידה מכך. מה, שאין תוכן? זה לא סובב סביב תוכן אלא סביב חגיגה של סיום. לא מכל דבר צריך לקחת Take home message. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שהחמצת את כוונתי. אין לי דבר נגד הטקסים האלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למדת 3 שנים (כלומר לא התקבלת למשפטים, הנדסה, ארכיטקטורה, או רפואה) ואתה עוד טופח לעצמך על השכם?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת לא הומור משובח במיוחד.. בכל אופן, בחרתי במקצוע (ביולוגיה) בו הלימוד לא נפסק לעולם, וגם אחרי דוקטורט זה רק טבעי שצריך לעשות גם פוסט-דוקטורט אחד או שנים. אקיצר, <נה עליך> : ) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומזה אתה גם מתפרנס? (סתם, חשדתי שלמדת משהו ב"מדעי" הרוח. ביולוגיה זה מכובד) ;) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב הדברים ''מכובדים'' יותר מהנדסה, בעיני. בפרט לימודי מדעים מדוייקים (פיזיקה, מתמטיקה, ביולוגיה, כימיה) - כולם תלת שנתיים, בדרך כלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן בעיה. כמי שנגזר עליו במסגרת תפקידו להאזין לדבריהם של פוליטיקאים בפגישות (ללא שלט ויכולת זיפזופ) אני נאלץ להסכים עם דבריך. לדעתי הנאום ממלא בעיקר צורך של הנואם ולכן כל כך מעט אנשים מיטיבים לנאום ולכוון את דבריהם אל הזולת. למרבית הצער למעטים יש שנינות כשל וינסטון צ'רצ'יל או ברנארד שו, אישיות כובשת כשל ג'.פ. קנדי, מרטין לותר קינג, או יכולת לכוון ללב הזולת כמו הנסיכה דיאנה. הרוב פשוט מעדיפים את הכמות ומגוונים בהרמת קול והטבעת המאזין בים של דציבלים ושררה (ע"ע נאום המפקד = אין לאן לברוח). ולסיום הרשו לי לצטט את שייקה אופיר המנוח מתוך המערכון "המורה לאנגלית": מה ההבדל בין מונולוג לדיאלוג? מונולוג: אדם אחד מדבר לעצמו. דיאלוג: שני אנשים מדברים לעצמם. אני סיימתי. תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שייקה אופיר (בערך, מהזכרון, לא במדוייק): מונולוג - אה וון ברסון טוקינג טו הימסלף. דיאלוג - אה טו ברסונז טוקינג טו הימסלבז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון ! באנגלית ובמבטא ערבי זה נורא מצחיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהאשמה על כך היא משתנה ותלויה יותר בנואמים עצמם מאשר בעצם העובדה שצריך נאום. אני זוכר טקס נטיעת עצים של קק"ל בנגב, שבו נאמו מספר אישים. אחד מהם היה יריב בן אליעזר (נכדו של דוד בן-גוריון). כולם ציפו ש-הנה, עוד 20 דקות משעממות, ולהפתעת כולם האיש דיבר בערך דקה. הוא רק הודה לכולם, אמר שזה היה החזון של סבא שלו ושהוא מקווה לחזור ולנטוע יחד עם הקהל בעוד הזדמנויות. לדעתי, הבעיה המרכזית היא התחושה של נואמים מסוימים שלא צריך להיות קשר בין הנושא שעליו הם אמורים לדבר לבין מה שהם ידברו עליו. הם פשוט פורסים את השקפת עולמם ואת משנתם כאילו זה היה אחד מנאומי הכיכר שעליו דיברת. אולי זה נובע מחשש שלעולם לא ישמעו אותם. אולי זה נובע מרצון תמידי להשמיע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמזכיר לי את נאום בר המצווה הגאוני של בן דודי ארז. עברו כמעט עשרים שנה, ואני עדיין זוכרת אותו במלואו: "אורחים יקרים, תודה שבאתם, בתאבון.". בשביל האיזון, הנאומים בחתונה שלי ארכו (על פי הוידאו) כשלושים דקות, ועל פי תחושה סובייקטיבית כשש עשרה שעות. זה מה שקורה כשמתחתנים עם אמריקאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי קלעת בול. מספר הנואמים המשובחים הוא קטן מאוד. לעומת זאת התפתחות אמצעי ההקלטה והתרחבות ענף התקשורת יוצרים אינסוף הזדמנויות דיבור וצילום המתמלאות בחדווה ע"י רבים שאינם מודעים ליכולת הביטוי המוגבלת שלהם. נראה לי שרבים מן הצעירים המביעים את מחאתם כנגד ביטול וגזילת זמנם ע"י נואמים עילגים ומשמימים, כלל לא יצא להם לשמוע נואם מוכשר של ממש. יצא לי לשמוע נאום של מנחם בגין בשיאו ואני זוכר אותו עד היום. מכיון שאיני מחסידי דרכו, הבנתי באמצעותו את המשמעות המלאה של המונח דמגוג במובן של אדם המצטיין בנאום בפני הציבור. בגין היה נואם מצויין. היתה זכות גדולה לשמוע אותו, בפרט שכך עמדתי על הטעות של מרבית הנואמים המזדמנים. נואמים גדולים דוגמת בגין מקיימים דיאלוג עם קהל המאזינים שלהם ולא נושאים מונולוג או מרצים לקהל השבוי שלהם. כדאי גם להזכיר מספר נאומים של אנשים שאולי לא הצטיינו ברהיטותם אך נאומיהם בכל זאת הטביעו חותם: נאום השפנים של הרב ש"ך, נאומי "הוא זכאי" של הרב עובדיה, נאום האשכבה של נועה רבין ונאום הלוייתנים של חיים רמון. ובהזדמנות כדי לציין עוד תופעה (לדעתי עגומה עוד יותר) של ניצול לא מוצלח של 15 שניות התקשורת שמקבלים למשל מספידים של חללים בפרט חללי צה"ל. כבר שמעתי משפטי הספד דוגמת "הוא היה הליצן של החברה" ואף דברים גרועים יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים איתך בעניין ההספדים. גם לדוד לוי (שבעבר הסגנון שלו קצת הזכיר את זה של בגין) נעשה העוול הזה, כשקרובי משפחה שלו נהרגו בפיגוע. יש לך במקרה קישור לנאום השפנים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם לא כל ראש מועצה שווה את זה, אבל לעתים אין תחליף לנאום טוב והיו נאומים שבפירוש עשו את זה. למשל נאומו של יוסף דן בעת שקיבל את פרס ישראל, נאום שהיווה מורה דרך לחילונים רבים לקראת חזרה ל''ארון הספרים היהודי''. נאומי השלום של רבין (שנכתבו ביד אמן ע''י איתן הבר). יש משהו בקול האנושי ובאינטונציה שיכול להניע לפעולה ולהחרט בזכרון יותר ממאמר כתוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאומי החתונה ובר-המצווה. זוועה שאין כדוגמתה. יש כאן כמה זנים בהם ניתן להבחין, והם, בסדר נזק עולה: 1. חתני השמחה שהוכרחו לנאום 2. חתני השמחה השמחים על ההזדמנות לנאום 3. הורי חתני השמחה 4. הדודה שוחרת הטוב ובעלת הטון הדידקטי 5. הקרוב הרחוק שלא ראה איש מבני המשפחה זה 15 שנה ומביע פליאתו בקול במשך שלושים דקות, מעל דוכן הנואמים, כמה גדלו כולם 6. החברים הטובים של חתני השמחה 7. החברים הטובים של חתני השמחה בקטע הומוריסטי 8. החברים הטובים של חתני השמחה המבצעים שיר שכתבו במיוחד לכבוד האירוע 9. מורת ביה"ס היסודי של חתני השמחה 10. מורת ביה"ס היסודי של הורי חתני השמחה 11. ה-DJ או מארגן האירוע מטעם האולם, שמקבל כסף כדי להגיד שזוג או חתן בר-מצווה כזה יפה הוא עוד לא ראה 12. הרב 13. הסבתא 14. כל אחד מהנ"ל לאחר שצרך מעט יותר מדי אלכוהול |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן, כאשר הם נושאים נאום בחרוזים (זוועתיים, תמיד), זה הרבה יותר גרוע. לא מזמן היינו בחתונה של חברים והורי החתן (דומני) עלו לשאת דברים וזיינו לנו בשכל במשך לפחות 20 דקות (למרות שזה הרגיש הרבה יותר) על כל מיני דברים שניסיתי והצלחתי (בקלות!) לשכוח תוך כדי שהם אמרו אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו. לברית אני לא מזמין אותך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
15. כל אחד מהנ"ל לפני שאני, כאורח, צרכתי מעט מדי אלכוהול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, תשובה מתאימה מצאתי ב"עיקרי התנ"ך לנוער"1 "לאחר שאכלו ושתו ושוב אכלו ושוב שתו, וכבר עלה הסומק בלחייהם, מי מחמת היין ומי מחמת העליצות, הגיע תור הנאומים הבלתי נמנעים. ראשון הנואמים היה זרור הישיש, שבשל גילו נשמרה לו זכות ראשונים, כי הרי אין לדעת אם יישאר ער עד לשעות המאוחרות של הלילה. "עם ההגיוניטים!" פתח זרור בקול רועד, "אינני יודע אם אשאר ער עד לשעות הלילה המאוחרות", כל הנוכחים הנהנו בהסכמה, "משום כך, רבותי", המשיך, מושיט ידו אל קנקן היין, "אין בכוונתי לבזבז את זמני בדיבורים. לחיים!" "לחיים!" שאגו כל הנאספים." ____ 1 מסע ההגיוניטים בחיפוש אחר אבן אי-ההיגיון, מאת לאה שילון ובני גלעד, הוצאת כתר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כדאי לעשות מה שברגסון המליץ - לסתום את האזניים ואז המועקה תהפוך לצחוק וקומדיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיצד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברגסון ניתח את הצחוק והקומי וטען שאחד האלמנטים הבסיסיים שגורמים למצב קומי זה ההתנגשות בין הגמישות והאלסטיות לבין הנוקשות והמאובנות, בין פעילות שוטפת וזורמת של אדם חי לבין האוטומטיות המכנית. אם תסתכל בנאום מבלי לשמוע, תנועותיו של הנואם יראו כמגוחכות, כמין דבר מה מכני או קפריזי, משום שאיבדת את ההקשר של הג'סטות הגופניות לטקסט של הנואם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר בחתיכות לחם מגולגלות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שנה הוזמנתי לאירוע של רשת שחגג 10 שנים להיווסדה. מגוון נואמים היו שם (יוחנן צנגן, יאיר לפיד וכו'), אך "הפליא" לנאום דן שילון. במשך 20 דקות הוא סיפר לנו על חוויותיו המשמימות ב"רשת", תוך הכנסה של "כן, אני יודע שזה בטח משעמם אתכם, אבל יש לי רק עוד משפט אחד" כל כמה דקות. באיזשהו שלב, אחרי ששריקות בוז עלו מן הקהל, הנואם הדגול שאל "אתם רוצים שאני אפסיק?". כמובן שהוא נענה ב"כן" מחריש אזניים שהרעיד את האמפי בקיסריה. זה לא עזר, והנאום נמשך ונמשך. מתחרה נוסף על תואר הנואם הגרוע, הוא נשיא אוניברסיטת ת"א, שהופך כל טקס למסע יאוש מפרך. את טקס יום הזכרון האחרון הוא הצליח להרוס בנאום שכלל כל נושא אקטואלי שאני מסוגל לחשוב עליו (כולל כמו עקיצות כלפי אלחנן טננבאום, שדווקא הצליחו לעורר בי עניין - בנו ישב די קרוב אלי והיה משעשע להסתכל על פניו). הפעם האחרונה שנזדמן לי לנאום היתה בפורום השחרור שלי, אירוע תלת-נאומי (ראש מדור, מפקד ישיר, והחייל המשתחרר). ריחמתי על הקהל והעדפתי לקצר למשהו כמו "בתיאבון!" (מי היה מאמין שזכיתי בצעירותי בתחרות נאומים?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמזכיר לי שכשרס''ר הבסיס שלנו השתחרר, הוא הבין שעליו לנהום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להשתעשע ממראה פניו של אורי טננבוים כשהוא שומע את כל ההערות על אביו. בסה''כ הוא לא אשם במעשי אביו, ועכשיו הוא צריך לשמוע בכל מקום התיחסויות אליו. היה לי לא מזמן כמעט קטע מביך איתו- הלכתי לי באוניברסיטה, ראיתי פנים מוכרות, והתעצבנתי מאוד על שהפנים נמצאות לי באופן מובהק במוח אבל איני יכול לזהות מאיפה. כבר החלטתי ללכת אליו ולשאול אותו באיזה קורס אנחנו לומדים יחד, ואז נזכרתי פתאום שזהו מר טננבוים ג'וניור, וויתרתי. באמת רחמים עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית הערה בלתי נמנעת: המאמר שלך נשמע כמו נאום! וראה לדוגמא את הקטע בו הנך מונה דוגמאות של נואמים מיותרים. הלו! 2 דוגמאות זה מספיק, אחר כך זה כבר נאום. ולעיקר: ש: מדוע בשמחת מצוה, ובעיקר שמחת חתן וכלה נהוג לנאום? ת: כי כתוב "כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו, עובר בחמישה קולות" אז כדי שלא ניהנה, מעמידים לנו נואם. ש: אם כן למה צריך יותר מנואם אחד? ת: הנואם עצמו נהנה כשהוא דיבר, אז כדי שהוא לא יעבור בחמישה קולות, הוא נאלץ לשמוע נואם אחר. >> אני יושב על הגדר ומתנצל בפני אלו שלא נהנים מבדיחה חרדית טיפוסית, זה מה יש. << |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שחגיגיות/חשיבות המעמד שבו ניתן הנאום (אצל השומע) משפיעה רבות על היכולת של הנאום להשפיע או "להזיז משהו" אצל השומע (בהנחה שלנואם יש מה להגיד, ואת הכישרון הבימתי הנדרש). בטקס שיש לו משמעות מיוחדת עבורי, אני מרגיש סוג של התרוממות רוח. כתוצאה מכך אני נהיה פחות ציני, ולנאום טוב שמזדהה עם איך שאני מרגיש יש יכולת להשפיע עלי ולחזק את תחושת ה"חגיגיות" או "חשיבות" שאני חש. הנאום מדגיש את ציון הדרך שהמעמד בו ניתן הנאום מציין, ואולי גם נותן תחושה של הישג, סיום תקופה, התחלה חדשה, אחדות מטרה, גורל משותף וכו'. לכן אני לא הייתי מוותר על הנאומים כל-כך בקלות. דוגמה לנאומים שהיו משמעותיים עבורי: אסא כשר ביום הזיכרון ליצחק רבין, אהוד ברק בליל הניצחון על נתניהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשני המקרים הרגשת התרוממות רוח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הנאום עצמו הוא הבעיה, או איכותם של הנאומים? אין לי שום בעיה להגיע לטקס ולהאזין לדברי טעם. במיוחד לא בטקס קבלת תארים. ואגב, בטקס קבלת התואר השני שלי, לפני כמה שנים, נאם פרופ' אביגדור שנאן נאום מקסים ומרתק, הקהל הקשיב לו רוב קשב ולפחות האורחים שלי עוד מזכירים אותו מדי פעם. לדברים כאלה שווה להקשיב אפילו שעה (וזה היה פחות משעה). ישנו כמובן עניין ההקשר. בטקס אקדמי, שבו הרי חוגגים את זה שמספר אנשים הרחיבו דעת (לפחות מבחינה תיאורטית), מתאים לנאום. אני יכולה לחשוב על אירועים רבים שבהם אולי אין בנאומים צורך או טעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרופ' שנאן זכור לי גם כמרצה בחסד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאם או נתן הרצאה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקנו אותי אם אני טועה בקיצור, מוסר ההשכל הוא שהיום נואמים לשם הנאום בלבד, ללא שמץ של זכר לימים בהם הנאום בא להעביר מסר חשוב לציבור. התופעה באה על חשבונם של הנאומים היותר טובים, שכתוצאה מהניסיון של הציבור בהקשבה לנאומים ארוכים ולא נחוצים, אינם זוכים לתשומת הלב המגיעה להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את המאמר בעניין, ומשום מה לא הסכמתי עם אף מילה. משתמע מהדברים שלנאום אין מקום בחיינו, הוא גוזל את זמננו והוא לא טורם דבר. האומנם? בדבריי הבאים אדבר על הפן הפוליטי מדיני של הנאום: ההיסטוריה מלמדת שהנאום הוא כלי בעל חשיבות עליונה, כלי חורץ גורלות , שנעשה בו שימוש רב במישורי החיים השונים. תסכימו איתי אם אומר שבמישור המדיני-פוליטי יש חשיבות גדולה ביותר לנאום, הנאום הוא כלי הנשק של המנהיג. הנאום הוא החרב של המנהיג, אצל חלק היא חלודה ומיושנת ואצל אחרים היא חדה, משוייפת ומלאת ברק. היטלר- עד כמה שרעיונותיו ומעשיו היו זוועתיים, אני לא מדבר על הדברים הנוראים שעשה אלא על כושר הנאום שלו. היטלר ידע לשלהב את האמונים בנאומים סוחפים וזה! זה מה שהגביר כל כך את התמיכה בו ונתן לו אהדת הציבור. צ'רצ'יל- אדם דגול , בזמן מלחמת העולם השנייה , כאשר מטוסים גרמניים מפציצים את לונדון, מה הוא עשה? ישב במשכנו ותכנן מהלכים אסטרטגיים? לא רק! הוא נשא נאומים ברדיו לאומה, הוא נטע בה תקווה, חוזק ומורל שגרמו לעם האנגלי להתחזק ולהתאחד נגד האויב הנאצי. ויש עוד המון דוגמאות כאלה, הרעיון שאני מנסה להעביר הוא שנאום זה לא דבר חסר ערך, גם במדינתנו היו נואמים גדולים. הבעיה היא שהיו, כיום קשה לראות נאום רציני, כזה שיצבוט את מאזיניו וישאר איתם לא "שבועיים" אלא כמה שנים טובות או אפילו לנצח, משהו שיחרט בנו. לדעת לנאום זה מילה נרדפת ללדעת להנהיג ומנהיג שלא יודע לנאום הוא כישלון טוטאלי. לדעתי אדם מוביל בחברה הישראלית שלנו צריך לדעת לנאום וצריך לנאום, וידוע לנו שיש נושאים רבים הרי גורל במדינת ישראל שמשמעותם מעל מספקת כדי נשיאת נאום. אם היו לנו נואמים טובים במדינה, אולי אנשים היו מטים אוזן ולא שומעים את הדברים ומתייחסים אליהם כמובן מאליו. אך הבעיה של מדינת ישראל היא שאם פעם הנהיגו אותה אנשים עם עודף חזון, הרי שהיום מנהיגים אותה אנשים חסרי חזון לחלוטין, וזאת בעיה קשה! לגבי נאומים פחות חשובים כמו של מנהל בית ספר, דיקן לאוניברסיטה, נאומים יותר שוליים: קיים ועוד איך קיים מקום לשאת אותם! לאן התרבות נעלמה? איפה הערכים? לאן נגיע אם בטקס סיום לא ישאו דברים, ירוצו לקטע האומנותי, יסיימו וילכו הביתה. מי יסכם את שש שנות הלימוד של הבוגרים? מי יפרוש את תקוותו? את חזונו? את רצונותיו לגבי הנוער של היום שבנינו,הוא רק הולך ונהרס והוא לעולם לא יגיע למחצית ממה שהגיע הנוער של לפני שלושים-חמישים שנה. הזמן "נשחט" ? מה זה הזמן הזה שהוא כל כך חשוב יותר מלשמוע קצת פניני דעת?, מה יש לעשות במקום לשמוע קצת דברי חכמה? ה-15 דקות האלה כל כך הרות גורל?, בושו לכם. המודרניזיציה מכתיבה לכם את החיים, ושולטת בכם בצורה אופטימלית. למה החופזה הזו? למה ההתעסקות עם הטפל ולא עם העיקר החוזרת ונשנית הזאת? איזה נוער יצמח במדינה המוכה הזאת עם יגדל לתרבות ראה כמו שהמאמר הזה מטיף לה. חברים, שכחתם על איזה ערכים הוקמה המדינה, קחו איזה יום חופש מהעבודה החשובה שלכם ( שהיא כל כך חשובה שאפילו 15 דקות אי אפשר להפסיד) ותחשבו קצת על מה הוקמה המדינה ומה יש לנו היום, לאיזה אנשים הפכנו? "נאום משעמם", פעם אנשים היו מחכים בשקיקה לשמוע אדם נואם, היום לצערי, מחכים בשקיקה לסיומו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די ברור למה לא הסכמת עם אף מילה: רואים שאתה אוהב לנאום... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם כן, אז מה? האם דעותיו של בן אדם אינן נחשבות עד שהוא בוגר מספיק בשביל להיות חסר שמץ של התלהבות או אכפתיות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעותיו של אדם נחשבות בהתאם לערכן ולא בהתאם לגילו. אצל הרבה צעירים ה''התלהבות או אכפתיות'' באות על חשבון חשיבה מסודרת וביקורת עצמית, מה שמפחית במידה זו או אחרת את ערכו הסגולי של הפלט שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...ומצד אחר כל כך הרבה מבוגרים איבדו את כל הפתיחות לרעיונות חדשים, חשיבה יוצאת דופן וה''התלהבות או אכפתיות'' שהיו להם בילדותם. אני מעדיף שה''פלט'' שלי יהיה בעל ''ערך סגולי מופחת'' מאשר להיות כמו אותו אחד שעל הודעתו אנו מגיבים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שלישי (ואולי זה בעצם הצד הראשון) אם ניתן להסיק את גילך מתגובותיך1, אז כנראה יש בהן משהו לקוי, בין אם בוסרי ובין אם רקוב. __ 1 אני לא מתכוון למקרה בו תוכן התגובה מסגיר את גילך, כמו למשל במשפט "ביום הראשון שלי בבית הספר, בעודי פוסע בגאווה, על גבי ילקוטי ופני לעבר כתה א', חצו הטנקים הגרמניים את הגבול הפולני." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אתה מסיק את גיל הכותב מהמשפט שכתבת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חסם תחתון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שהמאמר בא לאמר את כל הדברים שציינת כאן.. תקרא הודעה אחת מעל שלך בשביל העיקרון | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אתה לא רואה שהוא ילד מתלהב בו 15"... זה רק מראה המון אבל המון צרות אופקים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכתה י' לומדים להשתמש בסימני פיסוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה להציע נקודת מבט מעט שונה: לא פוסלים אותך בשל גילך, שכן איש אינו יודע אותו, אלא שמחשיבים את סגנון הכתיבה שלך לחלש, כאילו כתב אותו ילד ממוצע בן 15, עם הקונוטציות השליליות שיש לנו על איכות הכתיבה של בן ה-15 הממוצע. ראה זאת כביקורת על איכות הכתיבה שלך, לא על גילך - וככזו, אין כאן "צרות אופקים" בהכרח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמה מלכתחילה לבקר את איכות הכתיבה שלו? למה מי אנחנו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו כמובן קהל הקוראים שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור קהל קוראים, יש לנו את הזכות הנפלאה *לדלג* על מה שבא לנו, לא לגעור בכל אדם ששם פסיק במקום נקודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור קהל הקוראים אין לנו את היכולת לדלג על מה שלא נראה לנו בטרם קראנו אותו. בתור קהל הקוראים זכותנו המלאה להעביר ביקורת על מה שהוגש לנו לקריאה. בתור קהל הקוראים יש לנו את הזכות הנפלאה שלא לממש את הזכות לגעור באדם ששם פסיק במקום נקודה. בתור בני אדם עדיף לממש מדי פעם את הזכות הנפלאה שלעיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני גם רוצה להציע נקודת מבט שונה ( אבל אולי יותר מעוגנת בעובדות): בדוא"ל שלו מופיע 1989. יש כאלה שיחסו מספר סתמי זה לתאריך לידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה יש לך? ברור ש-1989 הופיע שם לציון נפילת חומת ברלין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה שהשמטתי כל כך חשובה לך? זה רק מראה על הקיבוע המוחי שלך, תגובה חסרת תכלית לדעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתחת לכל תגובה מופיע קישור "הגב על הערה זו". כל כך קשה להשתמש בו במקום להגיב כל פעם למאמר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אקח זאת לתשומת לבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקורס המיוחד שאנו עורכים בנושא ''הכנסת אורחים'' יפתח בקרוב. הקדימו להרשם לפני עליית המחירים הצפויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, שוין. גם אותי מרגיז הפספוס הנפוץ הזה של הקישור לתגובה על תגובות. אפשר היה לנסח את התגובה של האלמוני בקצת יותר נחמדות, אמנם, אבל בכל זאת... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באחת ההרצאות הראשונות נלמד את ההבדל בין א. "מתחת לכל תגובה מופיע קישור "הגב על הערה זו". כל כך קשה להשתמש בו במקום להגיב כל פעם למאמר?", לבין ב. "כשאתה מגיב למאמר, התגובה מופיע בסוף הדיון במקום ישירות מתחת לתגובה שהתייחסת אליה. שים לב לכפתור "הגב על הערה זו" הצמוד לכל תגובה. לשירותך תמיד, האייל האלמוני", ונתרגל הפיכת משפטים מהקבוצה הראשונה למשפטים מהקבוצה השניה. לשירותך תמיד, משטרת האייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שלפני הקורס בהכנסת אורחים, נצטרך קודם כל קורס בסיסי לאלמונים בהלכות נחמדות. יתכן גם שכל אלמוני יחוייב מראש עם כניסתו הראשונה לאייל לעבור קורס זה, בצורת בוקסה שתופיע מייד עם לחיצתו הראשונה לאישור הודעתו (בדומה לבוקסה המופיעה היום בנוגע לשלושה סימני קריאה או שאלה), המודיעה לו כי טרם עבר קורס בנחמדות. הבעיה היא איך נוכל לחייב כמה מהכותבים בשם מלא, לעבור את אותו קורס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכנסת אורחים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו כל קהיל-ה, גם ל"אייל הקורא" יש קודים שהשמירה עליהם מונעת חיכוכים מיותרים. בתור התחלה, כדאי לקרוא את דיון 1009 (אין צורך לקרוא את התגובות בשלב זה). אחד הכללים הלא כתובים הוא שאורחים שמרגישים שיש להם מה לתרום (ומוכנים לקחת את הסיכון שיתברר שאין להם), מוזמנים להשאר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך ומתי מתברר שלאורח (או לאייל ותיק) אין מה לתרום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין תהליך הצבעה מסודר, אם לזה אתה מתכוון בשאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה שאובייקטיבי כבר לא תהיה, כבר שללת אותי מלכתחילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאומים, זהו נושא שרוי במחלוקת שלא ניתן לומר שהינו משעמם ללא התנסות בנאום מוצלח אשר, כפי שמיכאל ס. אמר קודם, נשאר לכמה שנים טובות. מצד אחד, נאומים רבים נוטים להיות משעממים כתוצאה מהעובדה שאנשים רבים בחברה שלנו חושבים שהם יודעים לנאום ולשלהב את הקהל על אף העובדה שדבר זה לא נכון ברוב המקרים. לדוגמא, במוסד שבו אני לומד אני שומע אנשים נואמים(פרופסורים, מרצים וכדומה) ואני נוטה להשתעמם ולעסוק בדברים אחרים, מפני שאנשים אלה לא יודעים לנסח את דבריהם כראוי, בצורה שבה הקהל יהיה מרותק וירצה לשמוע כול מילה. למרות זאת, הייתי מספר לא מבוקר של פעמים בנאומים של אנשים שיודעים להביע את עצמם כמו שצריך ויודעים לשלב תנועות ידיים והבעות פנים ביחד עם נאומם, מה שגורם לקהל להיות מעוניין יותר בנאום. לדעתי, לכותב כתבה זו אין שום זכות לכתוב דעה זו מפני שהוא היה נוכח במספר מצומצם של נאומים שכנראה השאירו עליו רושם רע, והוא אינו צריך להשפיע על הנוער של ימינו לחשוב שנאומים זהו דבר משעמם. כתבה זו רק מרעילה את נפש הצעירים שבנינו וגורמת להם לחשוב רעות על תורת הנאומים. אני מצדד באפשרות בבתי ספר יסודיים ועל תיכוניים יונהג מקצוע שילמד אנשים מגיל מעיר כיצד להביע את עצמם כדי לפתור בעייה זו של חוסר שקט ושעמום בנאומים. לסיכום המסר השמתמע הוא: Scientia est potentia . ביטוי מהשפה הלטינית אומר: "החוכמה היא כוח". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שמר גינצבורג בתגובתו מבלבל קימעא בין ''נאום'' לבין ''הרצאה''. אף כי נדרשת יכולת רטורית הן לזה והן לזאת, אין דין האחד כדין האחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני מבלבל בין האחד למישנהוא. אני מדבר על נאומים בתגובתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לך טיפ-טיפה יהיר לקרוא לעצמך "אחד העם"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהיר? בהחלט לא. אם היית בקיא יותר בציונות אז הייתי מבין מיהו אחד העם, אך מ]ני שאתה לא , אני אועיל בטובי להסביר לך. אחד העם היה מייסד הציונית הרוחנית שבה תמכו האליטה האינטלקטואית. מטרתם הייתה לאחד את העם ולחנך אותו מהי הציונות ומהי חשיבותה לפני שיפנו לציונות המעשית הדוגלת ביישוב הארץ ללא טריטוריה ברורה. כפי שאתה רואה איני מעלה נימוקים חסרי תוכן או חסרי הגיון, אז זכותי ככול אזרח במדנית ישראל להשתמש בכינוי זה או אחר, כפי שהינך מכנה את עצמך " שר בבמשלה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שאני לא באמת שר בממשלה (וגם לא אחראי על האינטרנט; לא על כולה, בכל אופן). זה כינוי שבו אני משתמש כדי לרמוז לאנשים שהכינוי היומרני שלהם קצת מופרז. אילולא הייתי יודע מי היה אחד העם, לא הייתי חושב שזו יהירות להתכנות כך (בתחילת דרכו, בחר אשר צבי גינצברג לקרוא לעצמו "אחד העם" כדי להפנות את עיקר תשומת הלב אל הדברים שכתב ולהרחיק אותה מן הכותב: "בחתימתי זאת רציתי לאמור כי לא סופר אנוכי, ואין בדעתי לבוא בקהל הסופרים גם לעתיד, וכי רק במקרה הנני מגלה דעתי בענין זה, כאחד העם שענייני העם מעסיקים את רוחו"). דווקא בגלל שאחד העם התפרסם כהוגה דעות מוכר, צריך טיפה יותר משמינית של חוצפה כדי להתכסות בשמו. עצה לסיום: אל תניח שידע (שהוא אולי גבולי עבורך) אינו מצוי ברשות בן שיחך. למשל, אני לא מוצא לנכון "להועיל בטובי" להסביר לך את הכותרת שלי (שמן הסתם אתה רואה את הקשר שלה לנושא); רק לקוראים האחרים אני מזכיר שמדובר בדוד המלך, שהזדהה כמי שבא "מאחד שבטי ישראל" לפני שאול. אולי זה יתן רעיון למישהו שרוצה לממש את זכויותיו האזרחיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שבוע וחצי התלונן אבימלך בפני יצחק: "כמעט שכב אחד העם את אשתך". פירוש רש"י: "אחד העם - המיוחד בעם, זה המלך". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ואם אחד העם היה שוכב, אז אחר כך גם ברנר היה רוצה, וגם מאפו, וגם יל''ג, ולא היה לזה סוף''. (כמיטב זכרוני, מתוך הסדרה ''תנ''ך עכשיו'' שהתפרסמה בזמנו בעמוד האחרון של ''כותרת ראשית'' ז''ל, וחלק מזה גם יצא כספר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבשלום נהג לשאול את הבאים למשפט מאיזה מקום באו, ו''מאחד שבטי ישראל'' היתה התשובה הכללית הנזכרת במקרא. שאול כונה על ידי שמואל ''ראש שבטי ישראל''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום מה, "שר בממשלה" חושב שהכינוי" אחד העם "יומרני ושחצני, סבורני כי אדם הקורא לעצמו בשם זה מעריך ומעריץ את תכונותיו של זה בו עסקינן, ואני לא מוצא בזה כל רע. הדרך המעט פתטית שלך להראות על כינויים יומרניים של אחרים מעלה בי גיחוך. מה אתה בעצם מנסה להראות?, אולי במקום לשפוט שמות של אחרים תתן אתה לעצמך שם ראוי שיעניין ויסקרן אחרים? נ.ב זאת לא חוכמה לבוא ולהוציא ציטוטים למיניהם מהאינטרנט להוכחת דבריך,זה לא מראה על דעת אלא על ניסיון להרשים ותו לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שלשאר הקוראים ברור בשלב זה שאני לא מתיימר להיות באמת-באמת שר בממשלה - בשם הזה אני מתכוון להדגים שכינויים יכולים (לפעמים) להיות די מוזרים. מה היית חושב לו היו מתחילים להגיב כאן "דוד בן-גוריון", "יצחק רבין", "דנידין הרואה ואינו נראה", "שר בממשלה, לא חשוב איזה" ו"בריטני ספירס", ומסבירים לך שזה לא באמת הם אבל ככה זה כשמעריצים? בעיני זה היה מגוחך (כמו גם "אחד העם"). כשאני לא משרת בתפקיד האחראי על האינטרנט, אני משתמש כאן בשמי האמיתי שהוא (כך לפחות חשבו הורי) שם ראוי למדי. אולי לא כמו "עוז אלמוג" או "סער חרמש", אבל בכל זאת ראוי. נ.ב. הציטוט אינו מהאינטרנט (תרגיל: לא להאמין לי! לבדוק), אלא מההקדמה של ד"ר (דאז) ירמיהו פרנקל לספרו של אחד העם "על פרשת דרכים". כרך א' בהוצאת דביר, תשכ"א. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדוק במנוע חיפוש. דנידין דווקא היה כאן תקופה, וגם אחד שקרא לעצמו בשם המופרך שוטה הכפר הגלובלי כתב כאן, עד שהוא שתה מהשיקוי הסגלגל ונעלם לנו, רק שאנחנו יודעים שהוא רואה אותנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שתי אפשרויות: או שאני נדהם לשמוע ממך שהיה כאן פעם מגיב בשם דנידין - הרי סתם-כך הרכבתי את רשימת השמות שלי, ואיזה צירוף מקרים זה לגלות שאחד מהם באמת הגיב כאן פעם. או שבתור אחראי על האינטרנט אני עושה דברים כאלה בכוונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תן רמז... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלושה: אני לא עוז אלמוג, לא סער חרמש, וגם לא שכ"ג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודעת שאתה לא שכ''ג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשזה מגיע לפרקטיקה, אני סבור שהמועילים בטובם עדיפים על פני ה''מואילים בטובם''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שנאמר לפני נאום=כוח נאום זוהי תורה, זהו הכוח החזק ביותר שיש, כוח השיכנוע. אבל לפי מה שאני חושבת, ורואה, זה כבר ניהיה כמו שאומרים THE LOST ART אז תפסיקו לריב עם ילדים בני 15 ותתרכזו בהשבת הכוח אלינו כי להרדם זה ממש ממש לא מעניין.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיפה ההשערות המופרכות שמדובר בילדים בני 15?, אולי את אוחזת במעט טינה בגלל משלב השפה הגבוה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשפה גבוהה נהוג להבדיל בין זכר לנקבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובמשלב גבוה, קל וחומר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשפה גבוהה גם יודעים להבדיל מתי תואר השם מתיחס לסומך, ומתי לנסמך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהנחה שאתה האלמוני מקודם - למה אתה חושב שהכוונה היתה "למשלב השפה הגבוהה" ולא ל"משלב השפה הגבוה"? דווקא האפשרות השניה נראית לי יותר טבעית (בלי קשר לזה שכך בדיוק איית מיכאל ס.). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה המטרה בלהתנהג כמו ילדים קטנים ולריב על שטויות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מה המטרה בלהתנהג כמו ילדים קטנים, אבל לריב על שטויות זה חיובי. מה את(ה?) רוצה, שיריבו על דברים רציניים, ויעברו לפסים אלימים? עדיף לריב על שטויות ולהיפרד כידידים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה, בעיקרון אתה צודק, אני מסכים איתך. אבל העניין כאן האו שכנראה דרושה תורת נאום חדשה, מלהיבה יותר, בועטת יותר, שתמשוך את הקהל. זהו תפקידו של הנואם, לדעת לדבר לא כ''החנון של הכיתה'' שיודע לדבר יפה, אלא כאדם בעל חזון אותו הוא רוצה לפרוש בפני אחרים ולמשוך אותם יחד איתו. אם ברצונו לעשות זאת, עליו לעשות זאת בצורה מכובדת ועם זאת נלהבת, שתדע להעיר את כל הישנים, ותדע למשוך אותם אחר אותה אידיאולוגיה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיכאל בטח לא בן 15- יותר לכיוון 115. וכל הביקורת הזו על טעויות התחביר שלו או הכתיב מנותקות מהמציאות האינטרנטית- אני טועה באיות כמעט בכל משפט שני- זה לא קשור ליכולת האינטלקטואלית אלא ליכולת מוטורית. לענייננו, יש נאומים ממש טובים, ויש כאלה שניתן להגדירם כמחורבנים. להגדרה השניה נופלים מרבית הנאומים בהם אנחנו נתקלים: נאומי "חתני השמחה" ונאומים של גורמי חינוך. ה"נאומים" של הפוליטיקאים בשנים האחרונות הם לא מורבנים, אלא פשוט לא נאומים- הדקלומים העילגים של אריק שרון (שהוא נואם ממש גרוע) הם לא נאומים. בנימין נתניהו אם שמתם לב מתחמק מתן נאומים- הוא תמיד מרצה, מעביר שיעור, עם לוח וגיר, טבלאות וגרפים- זה אף פעם לא נאום של אדם מאחורי כן נואמים. בגין ובן גוריון כמובן, היו נואמים גדולים- הם עשו את זה עם הרבה פאתוס- משהו שחסר כיום לאנשים, מה גם שהציבור לא ממהר להתרגש מקצת נפנופי ידיים- הוא שבע מזה. ועכשיו לעניין הפרטי שלי: אני רטוריקמן- זאת אומרת אני חולה על מתן נאומים. אני יכול לציין בחיי כמה נאומים שנשאתי בתיכון ובאוניברסיטה כפסגות. אני אוהב לנאום בלהט- ואנשים אמרו לי שאני עושה זאת ממש טוב- ותעכלס זה די כיף, כמעט כמו להיות כוכב רוק, רק בלי הגיטרות, הבחורות והכסף. בכל מקרה יבוטלו נאומי מנהלות בית הספר- לאלתר!! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל גם "תכלעס" הוא שעטנז: ביידיש יכתבו "תכלית" (ויבטאו, אהמ, "תאכלעס", או משהו ). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפתח המאמר מוזכר נאום גטיסברג של לינקולן, זהו נאום קצר וניתן לקרוא אותו בתרגום חדש כאן: המתרגם, אבשלום אליצור, מספר בהקדמה: את "נאום גטיסברג" נשא לינקולן בבית הקברות החדש שהוקצה בפנסילבניה בתום אחד הקרבות המכריעים במלחמה. הנואם שלפניו, אדוארד אוורט, דיבר שעתיים תמימות. לינקולן קם, השמיע עשרה משפטים ושב להתיישב על מקומו. אוורט שלח לנשיא פתק: הלוואי ויכולתי להתקרב לנושא בשעתיים כפי שעשית בשתי דקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל מה הקטע בעיוות האינפנטילי בשמותיהם של יגאל עמיר וברוך גולדשטיין, נתעבים ככל שיהיו השניים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא כל כך אינפנטילי. האם אין משהו אירוני בכך שרוצח ראש ממשלה, שמו ''יגאל'', והרוצח השני שמו ''ברוך'' - ובשם הזה, ברוך, בהחלט משתמשים כדי לפאר אותו - ''ברוך הגבר'', וכו'. ה''אינפנטיליות'' היא אולי, אם בכלל, בכך שאליצור לא טרח לציין ולהסביר את כוונתו בשינוי השמות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ממש לא אירוני. אני בספק אם תמצא הרבה יהודים דתיים בטווח הגילאים המתאים שאין להם שם שמשמעותו תהיה אירונית משהו אם הם ירצחו מישהו (או מישהואים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו, נאום גטיסברג כמצגת PPT: מומלץ גם לקרוא את הקישורים של ה"מסביב" --- Xslf, שעברה השבוע על הרבה יותר מידי מצגות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
PPT? איך אפשר לקרוא את זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר עם זה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שם גם גירסה וובית- אילו היית נכנס לקישור היית רואה :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שנים רבות מספור, לקחתי קורס בהסטוריה אמריקאית, ודנו בין השאר בנאום הזה. המרצה (פרופסור רון רובין הנפלא באדם) אמר שיש שתי סיבות עיקריות לקוצרו של הנאום (מעבר למתבקשת, שזהו פשוט נאום מושלם ואין מה להוסיף): האחת היא מודעותו של לינקולן לחשיבותם של אמצעי התקשורת, ובכך היה מראשוני דורו, והתאמת הנאום למשהו שאפשר להעביר בתקשורת מורס למערכת במלואו, והשניה היא תנאי השטח. מדובר, אל נא נשכח, בבית קברות מאולתר בו נקברו ממש לא מזמן עשרות אלפי גופות, והימים ימים חמים. בקיצור, לא נעים וגם מסוכן בריאותית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שלא הפריע לנואם שקדם ללינקולן לנאום במשך שעתיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי נאום הפתיחה הוא טקס מיגע ומיותר, אך בלתי נמנע- כמו הכותרות בתחילת הסרט, והנה הנואם נעשה בעיה ולא ניתן למנוע ממנו לנאום "ההורים מנתניה שמסתייגים מווייס אף פנו למזכ"ל בני עקיבא, איתן מור יוסף, וביקשו ממנו למנוע את השתתפותה בטקס. מור יוסף דחה את בקשתם, בטענה שלא ניתן למנוע מווייס, המארחת את הטקס, לברך ולנאום בו." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנאום של דניאלה וייס לא מפריע לי. מפריע לי הקיום שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במערכת הבחירות האחרונה אנשים הגיעו לאספות בחירות עם נאומים לא קצרים. נתניהו הוא נואם מיומן (ועבד על כך רבות) אבל גם גנץ ואחרים. יש חיים לנאומים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שואל את זה כשכל יום וחצי בממוצע ראש הממשלה שלך נושא נאום לאומה1 של חצי שעה? זה תור הזהב של הנאומים כנראה, הוא נואם יותר מאשר בכל המבצעים בעזה מחוברים יחדיו, כשכולנו היינו במקלטים. אז לא שמענו ממנו מילה. 1 "מסיבת עיתונאים" בשיחדש. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |