בכמה מדליות לדעתך תזכה ישראל באתונה? | 2033 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
בכמה מדליות לדעתך תזכה ישראל באתונה? | 2033 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
הרי האופציות יצרו ספקטרום של אפשרויות, אך ההצבעות רחוקות מלהיות רציפות: תשובות מסוימות פופולריות מאוד, בעוד ששאר התשובות בסביבה שלהן פחות פופולריות! |
|
||||
|
||||
הייתי מצפה שאנשים ייטו לכיוון מסוים, של "בסביבות x מדליות". במקום זה הם נמשכים לאופציות *מסוימות*. ברור שזה לא רציונלי. השאלה המעניינת היא מה המניעים הפסיכולוגים של אנשים, למשל, להתנגד לרעיון שנביא מדלית זהב אחת 1? 1 בשעת כתיבת תגובה זו ההצבעות לחמש האופציות הראשונות נראות כך: 15,20,0,18,21. |
|
||||
|
||||
בוא נחלק את כל האנשים לשישה סוגים עיקריים: 1) הפסימיים הנצחיים: (אפס, אבל חכו לבייג'ין!) שהרי אפילו אם זכינו במדליות באולימפיאדות שבהן הייתה לנו משלחת שתלו בה פחות ציפיות, זה רק אומר שהפעם גורלנו נחרץ. 2) הפסימיים האינרציאלים: (אחת, כסף או ארד): מה שהיה הוא מה שיהיה. נחזור על ההישגים שלנו מהפעם שעברה. 3) הריאליסטים: (שתיים או שלוש, ארד או כסף): יש לנו משלחת שאמורה להיות יותר טובה מבפעם שעברה, אז יש לנו סיכוי טוב להצליח קצת יותר מהפעם שעברה. 4) האופטימיים: (שתיים או שלוש, אחת מהן זהב): אנחנו ריאליסטים, אבל בואו נקווה שהפעם זאבי יחטיף ליפני הזה מכות רצח. (אגב, היפני (זה שניצח את זאבי בפעם שעברה והפך לאלוף בסופו של דבר) משתתף?) 5) האופטימיים המטורפים: (שלוש זהב או יותר): יהאאאא! הכוח הציוני עולה!!! נראה מה זה אור לגויים! וכו' וכו'. 6) החכמולוגים: (אפס, כי העולם כולו נגדנו!) אני חושב שמיצינו את כל סוגי האישיות הקיימים (אין חלוקה שמדברת על 4 סוגי אישיות קיימים?) למה לא רק זהב אחד? כי הסיכוי שלנו לזכות במדליית כסף או ארד גדול בהרבה מהסיכוי שלנו לזכות בזהב, ולכן נראה לא סביר שהזוכה היחיד שלנו, אם יהיה, יזכה דווקא בזהב. מכיוון שאנחנו לא עוסקים כאן בהערכה אמיתית אלא בניחוש, שמבוסס הרבה מאוד גם על תקווה אישית, נראה לי שזהב הוא יותר משאת נפש - ולכן האופטימיים הם כמו הריאליסטיים, רק עם משאת הנפש לזכות בזהב, אז נכניס גם את זה, שיהיה. כל מי שמנבא שתיים זהב ומעלה הוא כבר "אופטימי מטורף" (לאור ההצלחות הקודמות של מי שנחשבו אצלנו כפוטנציאל לזהב) ולכן הוא כבר הולך מראש "על כל הקופה". הסבר איום ונורא, אני יודע. אגב, איזה סוג אתה? אני אופטימי. |
|
||||
|
||||
1לא אלה עם השיער בצבעים, אלו שבטוחים שיהיה פיגוע, והולכים עם אנטרופין בארנק. |
|
||||
|
||||
האמת, עוד לא ברור לי אם הם הולכים להיות מסה קריטית בהצבעה כאן, כמו ששת הסוגים האחרים, וחשבתי בהתחלה לסנף אותם לפסימיים או לחכמולוגים, אבל ההצעה שלך נשמעת טוב יותר. |
|
||||
|
||||
אני נוהג לענות על שאלות כאלו1 לפי מה הייתי רוצה שיקרה ולא לפי מה הייתי מה לדעתי סביר שיקרה. לכן עניתי 3 זהב או יותר (פר ספורטאי, כן?). אין פה שום קשר לאופטימיות. 1 שאלות מהסוג של "מיהו לדעתך זמר יותר טוב? א. נינט לוי ב. נינט טייב ג. שירי גבסו ד. גבסו גבסו " |
|
||||
|
||||
כן, התייחסתי לזה בחלק המשעמם שבסוף ההודעה המקורית שלי, אבל אל תקלקל לי את התיאוריה עם עובדות, בבקשה. אגב, למה בעצם לענות על שאלות כאלו לפי מה שאתה רוצה שיקרה? זוהי עדיין שאלה של "מה לדעתך יקרה". |
|
||||
|
||||
אני עונה לפי מה שאני חושב שיקרה, אבל עם הטייה לכיוון מה שאני רוצה שיקרה. (הרי אין השלכה מעשית לניחוש שלי, לא? אגב, גם כשיש השלכה מעשית, אבל לא קריטית - נניח, הייתי מהמר על דמי-כיס - אני חושב שאני נוטה להטות לכיוון משאלת הלב, סתם כדי שייצא שאני מפרגן למשלחת, ומוכן לשים על זה כסף!). הצבעתי אחד זהב פלוס. |
|
||||
|
||||
גם לזה התייחסתי בחלק המשעמם (נראה לי), וגם אני נוהג לעשות כמוך, והצבעתי הפעם בתור "אופטימי" בגלל זה. אבל בעצם, זה מעלה שאלה אפילו עוד יותר מעניינת: למה אנחנו רוצים שישראל תזכה במדליות? אני כבר רואה בעיני רוחי את אלו שמזעקים על הנרטיב הציוני ההגמוני ומשחק הזהויות (האולימפי?) שהוא יוצר, ועוד לא דיברתי על השד העדתי. |
|
||||
|
||||
כנראה שאפילו כולנו חכמים, כולנו "שמאלנים", כולנו יודעים את התורה הליברלית, הצורך הפסיכולוגי בשייכות והזדהות עדיין מפעם בנו; ובגלל שאנחנו יודעים שכאן זה לא באמת חשוב, אנחנו מפרגנים לעצמנו את החטא הקטן הזה. |
|
||||
|
||||
הילארי |
|
||||
|
||||
? אתה מתכוון "למה אנחנו שמחים במדליות - כי הן קיימות?1" לא נראה לי שזה עונה של שאלתו של גדי. 1 אני פשוט מתעב את התרגום הנפוץ "כי הם שם". אנגליזם בוטה. כשנאמר על האברסט "because it's there", בכלל לא מדובר על המקום שלו, אלא על קיומו. למרבה הצער, אני רואה לעתים קרובות בעברית "הוא שם" כדי לציין קיום של דברים, כולל כאלו שבכלל אין להם מקום פיזי. |
|
||||
|
||||
לא, אני מתכוון שהתגובה שלך היתה מצחיקה, hilarious, או בתרגום קלוקל לעברית, הילארי. |
|
||||
|
||||
אני בהתחלה חשבתי שהכוונה קשורה, בדרך נסתרת, להילארי קלינטון. בא ירדן ופירש את זה בצורה כל כך יפה, ואני בושתי בעצמי שלא חשבתי על זה קודם. למה לקלקל? אני מציע להפוך את נוהג זריקת ההודעות בנות מילה אחת למנהג קבוע - הוא מוציא את מיטב האסוציאציות של הכותבים. |
|
||||
|
||||
אה. תודה. |
|
||||
|
||||
הלכות יסודי התורה, פרק א', הלכה א': "יסוד היסודות ועמוד החכמות, לידע שיש שם מצוי ראשון". יודעי ערבית מוזמנים להאיר את עינינו: האם ממנה הושפעה לשון הרמב"ם כאן? |
|
||||
|
||||
אתה יכול לפרש את המשפט, (בין השאר) תחבירית? לצערי הוא קצת סתום לי. |
|
||||
|
||||
נראה לי שדי לך בניקוד: "יְסוֹד הַיְּסוֹדוֹת וְעַמּוּד הַחָכְמוֹת – לֵידַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם מָצוּי רִאשׁוֹן" המצווה לדעת שקיים אלוהים היא הראשונה שמונה הרמב"ם, והיא הפותחת את "הלכות יסודי התורה", בראשית "ספר המדע", הספר הראשון של "היד החזקה". מפירושו של הרב קאפח מסתבר שהרמב"ם אכן הושפע מערבית, שבה משמש "יש שם" במובן "קיים" – כמו באנגלית. קריאת העזרה לדוברי ערבית עודנה שרירה. |
|
||||
|
||||
מרתק! תודה. מצטרף לבקשת העזרה מיודעי ערבית. בינתיים, ספקולציה דילטנטית חסרת אחריות, למקרה שיתברר שהצורה הזו לא שורשית במיוחד בערבית: השימוש ב"there" לצורך קיום הגיע לאנגלית, אני מניח, מצרפתית; הצורה הזו נמצאת גם באיטלקית. מכאן, לא אופתע אם בתקופה כלשהי היא היתה גם בספרדית (למרות שבספרדית מודרנית, למיטב ידיעתי, היא לא קיימת); ואולי היא חדרה גם לערבית של ספרד. ולמה אני מתפתל כך? כי האפשרות שהמצאה לשונית מוזרה כזו התפתחה בשתי שפות באופן עצמאי נראית לי באמת מפתיעה. |
|
||||
|
||||
ניחוש קצת יותר מושכל (או, לפחות, נחשב לכזה עפ''י כל מני הנחות במחקר הבלשני)- לא מדובר ב''תופעה לשונית מוזרה'' כ''כ, אלא בצורך גורף של שפות רבות במימוש פונטי של ''משהו'' בעמדת נושא המשפט. אבל, ההסבר הזה יכול ליפול בקלות אם אכן קיימת צורה מקבילה באטלקית (כיון שנטען שאטלקית היא אחת השפות המשוחררות מהצורך הזה). לכן, לפני שאספק גיבוב תאוריות בלשניות שיתבררו כלא רלוונטיות, אשמח אם תוכל לתת דוגמא של הצורה באטלקית (ובעצם, אני אשמח בכך גם ללא קשר לתגובה עתידית היפותטית). |
|
||||
|
||||
אבל ה-there הוא לא בעמדת הנושא במשפט - הוא בעמדת ה... מה באמת? אם, כפי שנראה, יש לך רקע בבלשנות, אולי תאמר אתה. הוא בא אחרי האוגד(?) be, מה שאומר שהוא קצת שם תואר, ומכל מקום בעמדת הפרדיקט. זה נותן לי כיוון מחשבה אחר: אולי הצורך הלשוני הוא להעמיד בעמדת המושא דווקא את הדבר שישנו. אז מרמים קצת את התחביר, ושמים אותו אחרי האוגד. אז צריך לשים איזה מילה לפני האוגד, ושמים את ה-there, שמתחפש לנושא. למה אני חושב שאולי יש צורך כזה? כי בעברית מדוברת הוא ניכר. אחת הצורות הלא-תקניות בעברית, שהפכה לדומיננטית לחלוטין בעברית המדוברת, וחודרת יותר ויותר גם לעיתונות, היא "יש את": "יש לישראל את הצבא החזק ביותר במזה"ת". לא נראה לי שאפשר בכלל לנתח את המשפט הזה בתחביר עברי קלאסי. וזה חדר גם למשפטים שבהם לא אומרים למי יש: "יש את הספר הזה של צ'כוב", "יש בעברית את הצורה הזו". הצורה האיטלקית מקבילה לאנגלית מלה במלה: ci, שהוא ה-pronoun (כינוי?) שטיפוסית מחליף ציון מקום, כמו there, ואחריו צורה של הפועל essere, שמקביל בדיוק ל-be, מוטה במספר על-פי הדבר שישנו, שנאמר אחריו. במקרה הנפוץ, זמן הווה יחיד, מה שיוצא מכל הטראראם הוא שתי אותיות עם גרש ביניהם: c'è. לדוגמה, Nella piazza c'è il muretto dei vecchi (בכיכר נמצא מעקה-הזקנים; מאיטלקית, גאיו שילוני). |
|
||||
|
||||
למה הthere באנגלית לא נמצא בעמדת הנושא? מצד אחד, אמרת שהוא מגיע אחרי האוגד, ומצד שני, בדוגמה מאיטלקית (שאמרת שמקבילה מלה במלה לאנגלית), הוא מופיע לפניו. נגיד - In the class there's a teacher/ There's a teacher in the class (נעבור לדוגמאות פחות ספרותיות, ברשותך...). באשר לטענת הקיום - מענין, אבל נראה לי שלא עובד. אם הולכים לפי קיום ותו-לא, אז משפטים כמו: There was no teacher in the class היו אמורים להיות בעלי סדר שונה לחלוטין מהמקבילה החיובית שלהם, בה המורה אכן קיים. אבל, אפשר אולי לנסות ולהתייחס לתכונה הרלוונטית למיקום לא במונחי קיום, אלא במונחי מרכזיות, נושא דיון וכו'. ההשערה האחרונה אכן קיימת בספרות הבלשנית (כדעת מיעוט, אמנם), אלא שהיא מתייחסת לעמדת הנושא ולא המושא, כך שגם מכאן כנראה לא יבוא ההסבר... ואגב, משפט ה"צריך לשים איזה מלה לפני האוגד" הוא בעצם קבלה של ההצעה מהתגובה הקודמת. למה בעצם צריך לשים משהו שיתחפש לנושא? ולמה בעברית (תקנית, פחות או יותר) אפשר לוותר עליו? (נגיד: "פעם היה ילד, ש..." לעומת once there was a boy, that). אין לי את התשובה (או כל תשובה שהיא) לדוגמאות ה"יש את" (;. הבעיה שאתה מצביע עליה היא הכנסת ה"את", או היפוך הסדר? (ומה דעתך על: "בכיכר ישנו מעקה-הזקנים", לעומת "בכיכר יש את מעקה-הזקנים", לעומת "יש בכיכר את מעקה-הזקנים"? (טוב, נכנעתי- מי הכותב המקורי של המשפט?)(. מכל מקום, נראה לי שקצת סטינו מהשאלה המקורית (שזו דרכי ההססנית לומר שאולי בכלל לא הבנתי את השאלה מלכתחילה). הדיון לא היה על "יש", אלא על "שם", כי הוא האלמנט המוזר כשמדובר על קיום (ובכלל בשימושים הלא-רפרנציאלים שלו). או שמא? |
|
||||
|
||||
סליחה על העיכוב. היו כמה אי-הבנות בפתיל הזה, וכמה התבלבלויות וסתם השערות גרועות מצדי. למרות שיש לי עוד כמה הגיגים מעניינים (אותי) בעניין, אני באמת חסר כלים להעריך אותם ולהביא אותם בצורה סבירה. תודה ונתראה בשמחות. |
|
||||
|
||||
אם אתה לא שם אתה לא קיים. |
|
||||
|
||||
הילארי! |
|
||||
|
||||
מוניקה?! |
|
||||
|
||||
הרי אם היה מדובר רק על הקיום שלו, אפשר היה לטפס על גבעה במזרח סקוטלנד! |
|
||||
|
||||
אבל אז זה לא היה הוא. זו הייתה סתם גבעה במזרח סקוטלנד. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
שאלת "למה אנחנו רוצים שישראל תזכה במדליות?". בעיני, הבעייה היא יותר יסודית: היות השיוך הלאומי מרכיב כל-כך מרכזי באולימפיאדה. יותר מזה, השיוך הלאומי הוא מרכיב מקובל בהרבה מצבים בהם אין לו, לכאורה, שום חשיבות. אם ספורטאי שובר שיא, כותבים "ג'ון דו, שחיין קנדי, שבר אתמול את השיא העולמי ב...". אם מתמטיקאית פותרת בעייה מפורסמת, תמצא לרוב "ג'יין דו, מתמטיקאית בריטית, פיצחה את תעלומת...". חוץ אולי ממינו של האדם, מסתבר שהמדינה בה הוא חי (או זו שאת דרכונה הוא נושא) היא פריט המידע הרלוונטי ביותר לגביו. למה? שוב באולימפיאדה: הרבה מהתחרויות הן אינדיווידואליות - אדם, כוחו הפרטי וכישוריו הפרטיים, נגד עמיתיו. מדוע זה חשוב אם הוא סיני או אפגני? מדוע אנשים חשים צורך "לייצג את מדינתם"? (אני מניח שלא כל הספורטאים באמת חשים כך). איזו סיבה יש לתושב סינסינטי להיות מבסוט ממדלית זהב שזכתה בה מישהי מסיאטל? מה, זה אומר עליו משהו? גם על תחרויות קבוצתיות אפשר לשאול שאלות דומות. אם ספרד רוצה לשלוח נבחרת למרוץ-שליחים, זה בסדר, זכותה. אבל נניח שאיגוד האופטומטריסטים העולמי רוצה גם לשלוח נבחרת כזו. הוא יכול? לא. למה? אז מה אם יש בו גם הודים וגם איטלקים? אלו אנשים שמסתמא יותר קל להם להזדהות זה עם זה מאשר עם חלק ניכר מבני-מדינתם. (אני לא באמת חושב שאפשר מחר בבוקר לבטל את התחושות האלה, או את מבנה האולימפיאדה. עם זאת, אני מוצא את השאלה מעניינת). |
|
||||
|
||||
האולימפיאדה, ב*הגדרתה*, היא תחרות בין משלחות לאומיות. המדליות נספרות לפי מדינות, בחלוקתן מנוגן המנון לאומי, במקצועות קבוצתיים הנבחרת היא נבחרת לאומית (בניגוד לקבוצת מועדון). המתחרים לא "חשים צורך" לייצג את מדינתם - זה פשוט ככה, בהגדרה. לפיכך שאלתך לא כל כך רלבנטית לאולימפיאדה (אם כי אפשר להמיר אותה ל"למה צריך אולימפיאדה במתכונתה זו") או לתחרויות דומות באופיין (מונדיאל, אורוויזיון :) ). היא כן רלבנטית לתחרויות מסוגים אחרים, כגון טורניר ווימבלדון. |
|
||||
|
||||
נו כן, אבל זו בדיוק שאלתי - מדוע זו ההגדרה, והאם כדאי לשנותה? (בקיצור, ההמרה שהצעת). |
|
||||
|
||||
יש פה 2 תת-שאלות: א. האם אנשים חשים הזדהות עם מדינתם, והאם הרעיון האולימפי הוא רעיון מוצלח לתת ביטוי להזדהות זו תוך שמירה על ערכים של הוגנות, אחווה אנושית, אי-אלימות וכו' וכו'. אני מתאר לעצמי שפה אין מחלוקת, ולכן לא כדאי לשנות את מתכונת האולימפיאדה. ב. למה אנשים חשים ככה. כהצעה ראשונית, הייתי אומר שאנשים מחפשים להזדהות עם הדומה להם והקרוב להם. אנשים מחפשים דימיון וקרבה תחילה על בסיס תרבותי ואחר כך על בסיס חברתי, ולפעמים (למרבה האבסורד) על בסיס גאוגרפי. ברור (לי לפחות) שכיום לשני אנשים בני אותה מדינה ולאום יש בסיס תרבותי וחברתי משותף הרבה יותר משמעותי מאשר לשני אנשים בני אותו המעמד או אותו המקצוע. אולי יותר מובהק אם נציג את זה על דרך השלילה: כשאני אומר "דימיון וקרבה", אני מתכוון לההפך מזרות. אדם מלאום/מדינה אחרת כמעט תמיד יהיה זר בעיני הרבה יותר מאדם מלאום/מדינה שלי, אפילו אם האחרון רחוק יותר ממני במובנים חברתיים אחרים. בתקופות אחרות בהיסטוריה, היו קריטריונים חזקים יותר לבסיס תרבותי חברתי משותף (למשל דת) אבל דווקא היום זה לא ככה. מן הסתם צריך לפזר disclaimerים בשפע, זה הולך בלי להגיד. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
<נופל מהכסא ומתעורר> מה? אני? לקבלה? למה? מה מקבלים? מחלקים פה משהו? גם אני רוצה אחד. |
|
||||
|
||||
אמרו ש''אנשים מחפשים להזדהות עם הדומה להם והקרוב להם''. אתה אמור להגיד משהו על מעגלים וכאלה. |
|
||||
|
||||
זה לא שהאולימפידה היא האירוע הספורטיבי היחיד בעולם. יש אירועים שהם במתכונת של לאומים, ויש אירועים (רבים הרבה יותר) שהם דווקא לא במתכונת לאומית. תחרויות אתלטיקה קלה יש כל הזמן, ובדרך כלל הן לא לאומיות אלא אישיות או קבוצתיות. ליגות גם יש כל הזמן, תחרויות טניס שהן אישיות לגמרי גם יש (ושם אפשר לראות זוגות ממדינות שונות, רק כי הם משחקים טוב ביחד), וגו'. אז יש *גם* אירועים לאומיים. מה הבעיה עם זה? |
|
||||
|
||||
אתה צודק, אבל זה לא רק זה. ספורט גם אומר משהו על המדינה עצמה, על היחס שלה לספורט ולספורטאים, וכדומה. לא במקרה אומרים שענף זה או אחר נשלט בידי מדינה זו או אחרת - בין אם הסיבה היא השקעה ועידוד של הספורט באותה מדינה, או יתרון גנטי שיש לבני אותה מדינה. אצלנו השאלה הופכת לבעייתית במיוחד, כי יש תחומים שבהם אנחנו על הפנים אבל קיבלנו ייבוא משובח מארצות ניכר, והדוגמא הקלאסית היא של אברבוך (אם כי לזכות ישראל ייאמר שהוא היה עדיין אלמוני כשהתחיל לייצג אותה). לעומת זאת, ההצלחה שלנו בג'ודו או בגלישה גם כן לא נראית מקרית, בזכות אינדיבידואלים שנמצאים בקרבנו, אלא מעידה על קיום של פירמידה מסודרת, שהנציגים האולימפיים שלנו עומדים בראשה. |
|
||||
|
||||
אומר משהו, כן, אבל לא ברור לי למה זה צריך להיות הציר העיקרי. |
|
||||
|
||||
כי אחרת, זה לא היה מעניין את רוב האנשים. מהישגים אינדיבידואלים של אחרים ממש לא אכפת להם, אסתטיקה לשם אסתטיקה הרוב לא ממש מוצאים בספורט (כמו בכל תחום?) ובניגוד לכדורגל או כדורסל, לך תזדהה עם "קבוצה" בספורט יחידים, גם אם הספורטאי משתייך ל"קבוצה" כלשהי. לעומת זאת, הכי קל להזדהות עם *מדינה*. הרי גם אתה חלק מהמדינה. כוווווווולם חלק מהמדינה. זה מה שנותן לאנשים אפשרות להרגיש חלק מהעניין, לגעת בתהילה, ולהתעלם באלגנטיות מהעובדה שאין להם שום קשר לזכייה של ההוא והזאתי. סתם דעתי הבלתי מבוססת. |
|
||||
|
||||
סביר שזה נכון, אולי לא כל האמת אבל חלק. בעצם רציתי להעיר משהו דווקא על תגובתך הקודמת, לגבי הקשר בין המדינה להשקעה בספורטאים מתחום מסויים. אם אינני טועה, עד לפני זמן לא רב (כמה עשרות שנים?) האולימפיאדה נועדה ל*לא מקצוענים*, אנשים "מן היישוב" המצטיינים בענף ספורט כלשהו. במצב זה, תפקידה של המדינה בטיפוח מצויינות כזו נהיה אפילו יותר מעורפל משהוא כיום, אבל גם אז השיוך הלאומי שיחק תפקיד ראשי (אני חושב). |
|
||||
|
||||
"אם אינני טועה, עד לפני זמן לא רב (כמה עשרות שנים?) האולימפיאדה נועדה ל*לא מקצוענים*, אנשים "מן היישוב" המצטיינים בענף ספורט כלשהו." "הנצחון במשחקים האולימפיים חשוב פחות מההשתתפות בהם" אמר הברון פייר דה קוברטן, מחדש המשחקים האולימפיים בזמן המודרני, בתום משחקי לונדון 1908. תפישה זו לא מנעה תפיסה שתפס הרץ האמריקני קרפנטר במכנסיו של האנגלי שהקדימו בריצת 400 מטר. השופטים מיהרו לבטל את המירוץ ופסלו את קרפנטר. את המירוץ החוזר החרימו שני האמריקנים הנותרים במחאה על פסילת חברם. מכיוון שבמירוץ החוזר לא תפס איש במכנסיו, לא התקשה הבריטי הלסוואל, שרץ כעת לבדו, לזכות בשלושת המקומות הראשונים. פסילה יותר ידועה הייתה בשטוקהולם 1912 כשג'ימי תורפ, אמריקני ממוצא אינדיאני, זכה בזהב בקרב חמש ובקרב 10 ללא עוררין. אך ג'ימי נאלץ להחזיר את המדליות בהן זכה ונפסל לתמיד. סמים? לא. ההתאחדות האמריקנית הלשינה על האינדיאני לוועד האולימפי, שהוא הרוויח מספר שנים קודם, בשנות הקולג' שלו, כמה דולרים בעת כשיחק בקבוצת כדור בסיס מקצוענית ובכך פגע בעיקרון החובבנות הקדוש. גם פייר דה קוברטן הצביע בעד פסילתו של תורפ, למרות שבערוב ימיו כתב בספרו "זכרונות אולימפיים" : "דומני שמעשה ילדות יהיה זה להכריז על מישהו כמקצוען בגלל העובדה שקיבל מטבע של 5 פרנק...רבים הם החובבנים המזויפים שיש להדפם, ורבים המקצוענים שיש להתחשב בהם...מה זה רשמתי זה עתה? איזו כפירה בקודש!" סוף טוב? ב-1982, 70 שנה אח"כ, קיבלה משפחתו של תורפ את המדליות. לקראת משחקי פאריס 1924 נידונה בלהט שאלת הפיצוי על הפסדי שכר עבודה של הספורטאים החובבים. הבריטים השמרנים התנגדו בלהט לכל הרחבה של מעגל הספורטאים ופתיחת דלת רחבה מדי למעמדות נמוכים. העסק של החובבנות היה בעצם בלוף מראשיתו. רוב חברי הוועד האולימפי היו ברונים רוזנים ונסיכים ששמרו באדיקות קנאית על משחקים אולימפיים לאריסטוקרטים. שהרי מי יכול להרשות לעצמו את האימונים הדורשים זמן רב אם אסור לו להתפרנס מספורט, פרט לעשירים האריסטוקרטים? "אם להתחקות אחרי שורש הדבר, הרי זוהי הגנה חברתית, שאלת הקסטה" (קוברטן, זכרונות אולימפיים). במשחקי לונדון 1948 שבאו לאחר 12 שנות בצורת עקב המלחמה הכי שניה, הפליאו הקופצים האמריקנים למים את כל רואיהם. שליטתם המלאה בתנועות גופם באוויר רמזה על אימונים רבים. אנשים רעים טענו שנערי הזהב מקליפורניה החולמת, כנראה לא עושים דבר בחייהם פרט לקפיצות למים. אך האמריקנים פשוט ראו את הנולד, והתכוננו לקראת הצטרפותה של ברה"מ ( הרוסים נעדרו מאז שטוקהולם 1912 ) אל המשחקים האולימפיים של הלסינקי ב-1952. סטלין הטיל את הספורטאים החובבנים שלו, (מצוידים במסמכים המעידים כי הם משתכרים לפרנסתם מעיסוקיהם כמגדלי חיטה בקולחוז, או כאחיות טיפת חלב) לשדה הקרב של המלחמה הקרה רק לאחר עבודת הכנה מדוקדקת, השקעת אמצעי מדינה רבים, ומחנות אימון ממושכים בשיטות מדעיות. לא כולם היו מרוצים מחיניות תנועתן של סווטלנה זביבדובנה וחברותיה למשלחת, שכבשו בסערה את מקצועות ההתעמלות, אך הן התעקשו: "אני אשה". עם זאת, ב-1971 אושר מחדש ברוב מוחלט, בניצוחו של נשיא הוועד האולימפי הארכי שמרן אוורי ברנדג' בן ה-84, הנוסח החדש של התקנון האולימפי לאחר וויכוח סוער בסוגיית החובבנות, ובו נאמר: "על הספורטאי להיות בעל עבר של השתתפות בספורט בתור חובבן, בלי שקיבל תגמול כלשהו עבור השתתפותו...אסור לו להתיר כי ישתמשו בשמו, בשמו תמונתו, או הישגיו למטרות פרסומת...אסור לו לאמן למטרות רווח אישי...אסור שמחייתו תישאב מהכנסה מספורט..." גולש הסקי האוסטרי קארל שראנץ שהיה מועמד לזהב באולימפיאדת החורף 1972, שילם את המחיר למען יראו וייראו, ועף הביתה. הסיבה: הנ"ל הרבה לעטר את מגלשיו בפרסומות. העניין בא לסיום בתחילת שנות ה-80. הוועד האולימפי וויתר על קצת עקרונות לטובת הרבה מציאות. |
|
||||
|
||||
רק עוד הערה אחת: המישחקים האולימפיים הפכו במשך השנים לעסק שמכניס הרבה מאוד כסף. באיזשהו מקום הבינו בועד האולימפי שהם לא יכולים מצד אחד למכור זכויות שידור וחסויות במאות מיליוני דולרים ומצד שני לאסור על הספורטאים להרוויח כסף. |
|
||||
|
||||
יופי שחזרת (נדמה לי שהלכת לתקופת מה), ותודה על המידע המרתק. |
|
||||
|
||||
תודה רבה (ושוב אני מרוצה שהנעתי אותך להגיב...). הסיפור שאני שמעתי היה על אתלט שאיבד מדליה כלשהי מפני שטענו שבעבודתו הוא סוחב משאות כבדים (לבֵנים?) ובכך מרוויח כסף מ"אימונים". ייתכן שזו סתם אגדה, או ערבוב משונה של הסיפור של תורפ. |
|
||||
|
||||
תודה לך ולברקת והרי חידה קלה 1 לשבת: מי חתר להכנס להיכל האצילים דרך הדלת, נזרק, ונקם כששב ונכנס להיכל בשני אופנים דרך החלון האחורי? 3 דירוג 5 מתוך 10 בסולם הקשה המקשה. |
|
||||
|
||||
ובנוסף שאלה שתמיד סיקרנה אותי: הלפיד האולימפי אמור להקיף את העולם. איך הוא מדלג בין יבשות? |
|
||||
|
||||
מאולימפיה לאתונה זה קרוב, אך בוועד האולימפי סברו שבגלל הפקקים בכניסה לאתונה עדיף דרך שדה התעופה של סידני... ראה כאן, (מקור לא הכי מהימן?) |
|
||||
|
||||
אז זה במטוס? כמה מאכזב... |
|
||||
|
||||
תגידו, הלפיד האולימפי עבר פעם דרך ארץ הקודש? |
|
||||
|
||||
Oliver Cromwell ?
|
|
||||
|
||||
אתה מתעלם בו זמנית מנושא הדיון, מהכותרת של התגובה, ומהדברים שכתב אלון להם הגבתי. זוהי חידה אולימפית, שטיא. :) |
|
||||
|
||||
לאנס ארמסטרונג? ("שני אופנים", והוא נזרק מקבוצתו הצרפתית כשחלה ואח"כ הראה להם כנציג הדואר האמריקאי). |
|
||||
|
||||
השימוש במילים שני אופנים דווקא (במקום שתי צורות, נניח) נועד להרחיקך מענף הספורט הנכון, ועתה כשהמטרה הושגה, קבל רמז כפיצוי: כניסתו (באחת מהצורות) להיכל האצילים הייתה בזכות חסד ששפע מבתו. |
|
||||
|
||||
עכשיו זה קל(?) - מחחד עלי, שאליפות העולם במשקל כבד נשללה ממנו לאחר שסירב להתגייס לצבא, ולבסוף זכה להדליק את הלפיד באטלנטה 96', במחזה שהיה כולו פרסומת נגד אגרוף מקצועני. בתו, לילה עלי, גם היא אלופת העולם לנשים. |
|
||||
|
||||
התשובה שלך יפה אך במקרה שלנו (קבל רמז שני) מה שעשתה לילה עבור אביה עשה דווקא הבן עבור אביו, בעוד הבת הכניסה את אביה להיכל האצילים על עקרון סינדרלה. |
|
||||
|
||||
נשמע כמו ספר של לודלום. הפכה אותו לדלעת? מצאה לו סנדל מזכוכית? שטפה את הבית בזמן שהוא הלך לנשף? נתנה לו תפוח מורעל? (סליחה, זאת שילגיה). |
|
||||
|
||||
3 לדעתי זה 5 מתוך 10 בסולם יעקב 4. את החידות שלי אני בד"כ פותר תוך דקות. יאללה, רמז יומי. 4 אם ליעקב יש בעיה עם זה, שיגלגל הלאה. |
|
||||
|
||||
אם הייתי יודע שהחידה תחזיק מעמד יומיים הייתי שולח אותה לירדן... רמז שלישי ואחרון 1: היצ'קוק. 1 האולימפיאדה נגמרת. |
|
||||
|
||||
גם אני רוצה להשתתף בניחושים מוטעים: חלון (אחורי) + היצקוק= כסא גלגלים (שני אופנים). האם זה קשור לאליפות בכסאות גלגלים? |
|
||||
|
||||
חוץ מזה שכבר אמרתי לאלון שהמילה אופנים מטעה, ורצוי לא ללכת לכיוון של גלגלים, אתה בכיוון טוב. |
|
||||
|
||||
סינדרלה אולי מרמז על גרייס קלי שהתחתנה עם נסיך, ושאביה, ג'ון קלי, זכה בשתי מדליות זהב בחתירה (''חתר להכנס''), אבל אני לא מבין איך העסק מתחבר. |
|
||||
|
||||
ובינתיים גיליתי שבנה התחרה באולימפידת החורף במזחלת. |
|
||||
|
||||
שאפו, החותר ג'ון קלי, שבתו התחתנה עם נסיך מונאקו רנייה. הסיפור המלא ואיך זה מתחבר בלילה מאוחר, אי''ה שאתפנה. |
|
||||
|
||||
איך הכל מתחבר? ב-1920 באנטוורפן ניצח ג'ון קלי בתחרות החתירה ליחידים למרחק 2000 מ'. 30 דקות מאוחר יותר חתר בזוגות עם פול קוסטלו וזכה שנית. כשרצה קלי באותה שנה להשתתף בתחרות היוקרתית הבריטית בהנליי (הווימבלדון של החותרים) עיקמו האריסטוקרטים הבריטים את אפם. האנגלים לא ששו לתת לפועל בנין אמריקני להתחרות עמם. לפי חוקי החובבנות הבריטיים דאז, מי שעובד עבודה גופנית הוא מקצוען, שהרי הוא מחשל את שרירי הזרוע הנחוצים לחתירה (סידור אריסטוקרטי מצוין, כך נשארו אנשי מעמד הפועלים מחוץ לתחרות). אך בנו של ג'ון נקם, וניצח בתחרויות הנליי ב-1947 ו-1949. המדליות של תחרות הנליי הגיעו לבית משפחת קלי. הגם שחוק החובבנות לא בוטל, קלי הצעיר לא היה פועל כאביו, אלא בנו של מיליונר. ג'ון קלי, פועל הבנין שסולק מהנליי, עשה ברבות השנים מיליונים כתעשיין. אך לא די בזאת, האצילים גם נאלצו להסתופף בחברתו הנובו-רישית של קלי האב בטרקליני היכלות האצולה באירופה, לאחר שבתו גרייס (חסד) ששיחקה לצידו של ג'יימס סטיוארט הנפלא ב"החלון האחורי" של היצ'קוק, התחתנה עם נסיך מונאקו רנייה . |
|
||||
|
||||
חדת חידה וענית לי על שאלתי. תודה! יופי של סיפור. |
|
||||
|
||||
האולימפידה היא לאומית כי אחרת לא היינו רואים את נבחרת החלומות בשנת 1992. ואם *זה* לא טיעון מספיק, אני באמת לא יודע מה כן. |
|
||||
|
||||
האדם, בתור יצור אגוצנטרי (שלא לומר אגואיסט), מסתכל על העולם כסובב אותו כאשר הוא הלב ושאר העולם הסובב אותו הוא שלוחה שלו. הפעילות בעולם היא בעצם פעילות של איברים רחוקים של האדם. כך, ההצלחה של משפחה וחברים קרובים נחשבות להצלחות שלנו (הצלחה של צאצא מקרבה ראשונה היא הצלחה בעבוע מכיוון מדובר באיבר של ממש שנוצר מאיתנו ומתהלך לו בעולם כשלוחה שלנו), באופן מרוחק יותר, אך עדיין קיים, הקבוצות החברתיות הרחוקות יותר (מקום העבודה) עד המדינה עצמה ולבסוף העולם כולו. לא ניתן לחשוב שאין לנו השפעה כלל על מה שקורה בעולם, כי מחשבה זו מעוררת אסוציאציות של נכות (במסגרתה אין לאדם שליטה על איבר). וככה, צריך רק להגדיר לנו קבוצה ואנו מייד נמצא איך אנחנו שייכים לה בדיוק (או יותר נכון, איך היא שייכת למערך האיברים שלנו). אנחנו נשמח אם העולם ינצח במלחמת כוכבים, אפילו שאנו היינו עסוקים בסלט ירקות בערב ובחביתה של שבת, ולא תרמנו כהוא זה למאמץ הכוכבי. הספורטאים באולימפיאדה משתמשים במשהו מכל אחד מאיתנו. כך לשיטתי מתנהלת החשיבה של האדם האגוצנטרי. שגויה אך הכרחית לקיום. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
וב"שיר הבלבול" דורי בן-זאב כבר שיחק על זה: "תאטרון זה בַּעבוע [באבוה?] בעולם התעתוע כשבכלי רותחים המים הכבדים" |
|
||||
|
||||
אתה בטוח בעניין השיוך הלאומי בנושא תגליות מתמטיות? אני כמעט משוכנע שמכון המחקר בו עובד המתמטיקאי, הוא שמוזכר בדרך כלל, ולא המדינה בה נולד. |
|
||||
|
||||
תלוי. אם הוא יהודי (קל וחומר ישראלי) הרי עובדה זאת תודגש (בעיתונות הישראלית, ואפילו באייל, ראה דיון 1175) הרבה לפני המכון בו הוא עובד. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאתה צודק בהרבה מקרים, אבל לא תמיד, וזה תלוי בהקשר. כשמדובר על תגליות ישנות יותר, הלאום כמעט תמיד ישחק תפקיד ראשי. לא נראה לי שיכתבו היום "המתמטיקאי אנרי פואנקרה מה ecole normale superieure הוכיח ב-1908 ש...", אלא "המתמטיקאי הצרפתי אנרי פואנקרה הוכיח ב-1908 ש...". כשמדובר על תגלית עכשווית, באמת יזכירו את מכון המחקר (ובהרבה מקרים, גם את הלאום). |
|
||||
|
||||
כי זה יותר כיף. |
|
||||
|
||||
היפאני הזה - קוסאי אינואה - משתתף, ככל הידוע לי (כלומר, אני מניח שאם הוא לא היה משתתף, הייתי קורא על כך בעיתון). ההשתתפות שלו מעמידה את זאבי במצב מעניין: הוא אחד הישראלים עם הסיכוי הטוב ביותר למדליה, אבל עם סיכוי מאוד לא מזהיר לזהב. אני מעריך שסיכויים טובים יותר לזהב יש בגלישה, בשייט, בהאבקות, ובאברבוך. |
|
||||
|
||||
קוסאי אינו נחשב לרמה בפני עצמה במישקל של אריק זאבי אבל ביום ממש ממש טוב אריק יכול לנצח אותו, אבל מדליית כסף היא יותר ראלית. גל פרידמן יכול להביא זהב. הוא חזק, הוא מנוסה והוא לא פחות טוב משני המתחרים העיקריים שלו. לענ"ד, לו יש את הסיכויים הגדולים ביותר במישלחת הישראלית לחזור עם מדליית זהב. לי קורזיץ יכולה לעשות את זה. כשהיא זכתה באליפות העולם לפני שנה זה היה אחרי שהיא ניערה מהזנב שלה שייטת מניו-זילנד שנחשבת להכי טובה והכי מנוסה בענף. היא אלופה אמיתית ואם זה יגיע לשיוט אחרון היא לא תיחנק. גוצ'ה ציציאשווילי מגיע לאתונה כאלוף עולם ויש לו סיכוי טוב למדלית זהב. יש כמה מתחרים במישקל שלו שכל אחד יכול לקחת את התחרות ביום נתון ואם הוא יתעלה כמו באליפות העולם (ראיתי איך הוא ניצח. ביורוספורט כמובן. בערוצים שלנו מראים רק כדורזבל) אין שום סיבה שהוא לא ינצח. אלכס אוורבוך יכול להתברג בין 3 המקומות הראשונים בקפיצה במוט אם כי התחרות בקפיצה במוט מאוד מאוד קשה. אני לא כל כך מאמין שהוא יביא מדליה, אבל אם הוא יתעלה יש לו סיכוי. אלו בעלי הסיכויים הטובים ביותר למדליה ואפילו מזהב. חוץ מהם אולי אחד הג'ודוקאים או הקיאקיסטים יצליח להפתיע. אבל היי, זה אולימפיאדה - אין תחרות יותר קשה. באותה מידה יכול להיות שאף אחד לא יזכה באף מדליה. |
|
||||
|
||||
ננצל את ההזדמנות כדי לשאול - למה האולימפיאדה בתחום מסויים יותר קשה מאליפות העולם באותו תחום? (כמובן, בכדורגל למשל ידוע שאליפות העולם קשה יותר, אני מדבר על אתלטיקה וכדומה). |
|
||||
|
||||
ענפי ספורט אחרים כמו כדורגל הם הרבה יותר פופולריים ויש בהם הרבה יותר פעילות והרבה הרבה הרבה יותר כסף. בכדורגל, הרמה הכי גבוהה היא ליגת האלופות. בכדורסל הרמה הכי גבוהה היא ה NBA . שם יש הכי הרבה כסף. גם בענפי ספורט פחות פופולריים אבל שיש בהם תחרויות גדולות ויוקרתיות עם הרבה כסף, שם גם תהיה הרמה הכי גבוהה. למשל הטור דה פראנס באופניים. ענפים כמו שיט, האבקות, ג'ודו, שחייה ואפילו אתלטיקה הם פחות פופולריים והבמה המרכזית בשבילם היא האולימפיאדה. |
|
||||
|
||||
Moe לא בדיוק ענה לשאלתך, בהשוואה הספציפית לאליפות העולם. אני אנחש שבענפים האלו הרמה של האולימפיאדה ושל אליפות העולם דומה; וכך יוצא ש-Moe צדק באמרו "אין תחרות יותר קשה". |
|
||||
|
||||
נכון. בענפים כמו שחייה או אתלטיקה הרמה של אליפות העולם דומה לאולימפיאדה. אבל עדיין, האולימפיאדה זו התחרות הכי יוקרתית. כל ספורטאי בענפים האלו אם היה יכול לבחור בין אליפות עולם למדליית זהב אולימפית היה לוקח את הניצחון באולימפיאדה. |
|
||||
|
||||
נו, וכאן בדיוק השאלה שלי - למה, בעצם? אמנם, האולימפיאדה היא אירוע גדול ונוצץ, אבל כל המקצועות מתערבבים שם, ואין זרקור אמיתי על אף אחד. לעומת זאת, כשיש אליפות עולם, כל השידורים והדיבורים שמסביב מתרכזים בה, ואפילו אם היא בשחייה או מקצוע "אזוטרי" דומה. |
|
||||
|
||||
הממממ... אני לא מסתמך על איזשהו מחקר או משהו וזו רק ההרגשה שלי. אני חושב שהאולימפיאדה היא קצת יותר מסתם אירוע גדול ונוצץ. האולימפיאדה הפכה לאירוע שבגללו ''הכל נעצר''. כשיש אולימפיאדה כאילו שום דבר אחר לא קורה בעולם ואז גם מי שבימים כתיקונם אין לו מושג מי אלו מייקל פלפס או קנניסה בקלה, מתעניין, צופה בשידורים וניסחף בהיתלהבות הכללית. |
|
||||
|
||||
מי אלו מייקל פלפס או קנניסה בקלה ? |
|
||||
|
||||
מייקל פלפס הוא שחיין פנומן שינסה באתונה לחזור על ההישג של מארק ספיץ ולזכות ב 7 מדליות זהב (וגם אם הוא יזכה "רק" ב 4-5 מדליות זהב, לדעתי זה יהיה הישג יותר גדול משל ספיץ). קנניסה בקלה הוא רץ למרחקים ארוכים מאתיופיה, ששיפר השנה את השיא העולמי ב 10000 מ'. לא פחות פנומן מפלפס, והוא הולך להיות אחד מהגיבורים של אתונה. |
|
||||
|
||||
מדוע פחות מדליות משהשיג ספיץ יהיו לדעתך הישג גדול יותר? (אני שואל לא מקנטרנות, אלא מסקרנות). |
|
||||
|
||||
1. ספיץ שחה יחסית מישחים קלים יותר - 100 ו 200 חופשי, 100 ו 200 פרפר ואת 3 מישחי השליחים. מייקל פלפס ישחה 200 ו 100 פרפר, 200 חופשי, 200 ו 400 מעורב, ואת מישחי השליחים. 8 מישחים ולא 7 , כשמישחי המעורב נחשבים למישחים מאוד קשים. 2. במינכן לא היה שלב חצי גמר. 8 הטובים ביותר ממשחי המוקדמות עלו לגמר. באתונה יש עוד שלב ככה שפלפס יצטרך לשחות 3 פעמים בשביל כל מדליה בעוד שספיץ שחה רק פעמיים. העומס עליו יהיה אדיר כשלפחות במיקרה אחד תהיה לו מנוחה של כמה דקות בין מישחה למישחה. 3. לספיץ כמעט לא היו מיתחרים. לפלפס יש תחרות מטורפת, כמעט בלתי אפשרית. חוץ ממישחי המעורב וה 200 פרפר ששם הוא רמה בפני עצמה, בכל מישחה הוא מיתחרה נגד שיאן עולם בשיא הכושר. בנוסף, במישחי השליחים במינכן לא היו לאמריקאים מתחרים. לא הפעם. ב 4X200 חופשי אני לא רואה את האמריקאים מנצחים - האוסטרלים פשוט יותר טובים, וגם ב 4X100 חופשי זה די 50:50 בין האמריקאים לאוסטרלים. התחרות הכי קשה של פלפס וכניראה האירוע המרכזי בבריכה באתונה זה ה 200 חופשי ששם יש סיכוי טוב שהוא אפילו לא יהיה בין 3 הראשונים. הוא יתחרה שם נגד שיאן העולם ופנומן לא פחות ממנו - איאן ת'ורפ, וחוץ מת'ורפ יש גם את ואן דן הוגנבנד שיאן העולם לשעבר ואת גראנט האקט שיאן העולם ב 1500 שב 200 חופשי הוא לא פחות טוב מפלפס. |
|
||||
|
||||
יש פי ארבע אלופי עולם מאשר מדליסטי זהב (תיאורטית) מכיון שאליפות עולם (באתלטיקה, שחיה וכו') יש כל שנה ואולימיפאדה כל 4, מה שאומר שהצ'אנס לזכות במדליה קטן יותר. במיוחד במקצועות בהם יש כמה מתחרים שיכולים לנצח ביום נתון. |
|
||||
|
||||
ושיאי עולם ניתן לשבור 3 פעמים ביום בין האולימפיאדות, אז יש פי 4000 שיאני עולם מאשר מדליסטי זהב (תיאורטית)? |
|
||||
|
||||
מה הקשר? איני מבין את שאלתך. |
|
||||
|
||||
ברוב הענפים (אתלטיקה בכלל זה, לא זוכר על שחיה) אליפות העולם היא כל שנתיים. יש גם ענפים שכל ארבע (כדורגל). |
|
||||
|
||||
הכדורגל מחזק את טענתי: לגבי רובם של אוהדי הכדורגל, זכיה במונדיאל חשובה ויוקרתית יותר מזכיה במדליית זהב אולימפית בכדורגל. |
|
||||
|
||||
האם ההשוואה במקום? הנבחרת האולימפית איננה הנבחרת הבוגרת, הגיל מוגבל. זו מין אליפות עולם ל"נוער". |
|
||||
|
||||
לחיזוק דבריך - אתמול בחדשות ערוץ 10 דיברה אנה סמאשנובה, שכבר השתתפה בכמה טורנירים של גראנד סלאם. לדבריה - אולימפיאדה זה משהו אחר, יותר מרגש, יותר גדול. |
|
||||
|
||||
היפני יפגוש את זאבי רק בגמר, אם זאבי יגיע לגמר (יש ויכוח בקשר לשאלה האם היפני יגיע לגמר?): |
|
||||
|
||||
לא רק זאבי עף מהמירוץ לגמר, גם היפני: |
|
||||
|
||||
The designation Jerusalem as the capital is provided by Israel. The position of the United Nations on the question of Jerusalem is contained in General את ההכרזה המקורית כולנו מכירים, מה נקבע בדיונים במועצת הביטחון ובעצרת הכללית שבאו אחר כך?Assembly Resolution 181(II) of 29 Nov. 1947, and subsequent resolutions of the General Assembly and the Security Council concerning this question. חוץ מזה מה זכתה רמלה שהיא מופיעה במפה? ומילא שרמת הגולן לא בשליטתנו אבל שהיא בשליטה סורית? |
|
||||
|
||||
כן, אבל לפחות הועד האולימפי, או איך שלא קוראים להם, סיפחו אותנו לאירופה ולא השאירו אותנו להירקב עם האזיאתים. |
|
||||
|
||||
לאור פרטים חדשים שלא היו ידועים לי בשעתו, אני רוצה לעבור לתשובה "700 מדליות זהב" או לאפשרות הקרובה ביותר לתשובה זאת. |
|
||||
|
||||
כל המדליות לא רק 700. ואם יהיה בעיות יעקב יגייר אותם בכוח. מלה של הרבי זה מלה. |
|
||||
|
||||
צ''ל לא היו ידועים לי בשעתם. סליחה ותודה. |
|
||||
|
||||
הריבוי הוא על הפרטים הלא ידועים? לא צריך להיות "בשעתי"? |
|
||||
|
||||
אני לא מבינה כלום בספורט אבל כשבחרתי חשבתי לעצמי: מה אכפת לי להעניק לעצמנו שתים שלום מדליות אחת מהן זהב? להפתעתי מצאתי את עצמי עונה תשובה של הרוב. זה היה נעים.יכול להיות כמובן שהרוב ישתנה. |
|
||||
|
||||
מי שרוצה לראות את המשחקים אבל אין לו טלוויזיה בהישג יד מסוגל לראות אותם באינטרנט? אם כן, איפה? האם ההודעה הזו חורגת בגסות מהמותר בדיון הזה והיא תימחק בהקדם? |
|
||||
|
||||
אם אתה גר בישראל, כנראה שלא. איילים בריטיים יכולים להיעזר בבי.בי.סי., ואיילים צפון-אמריקניים באנ.בי.סי. הוועד האולימפי הבינלאומי אוסר על שידורים חיים של המשחקים האולימפיים באינטרנט, כנראה מתוך חשש לאובדן הכנסות. ראה כאן: http://www.canoe.ca/NewsStand/LondonFreePress/Busine... |
|
||||
|
||||
השאלה היתה תמיד מיהו יהודי? אבל השאלה שהוסתרה תמיד היתה מיהו ישראלי. לא ברור, מעורפל ואולי לא ממש שווה למות על זה.. עשו סלט.. זו מדינה ככל המדינותת, יש מאות מדינות בעולם והרבה יותר מתאימות למגורים, למרות שימכרו לנו אנטישמיות.. למדינת ישראל צריך להיות ערך מוסף, ולא בהשגת מדליות אולימפיות מפוברקות במקצועות שוליים. בשביל זה צריך להתנתק לא רק מעזה יהודה ושומרון, אלא גם ממרכז הליכוד וכל מה שהוא מייצג, מהגרעינים השחורים שנדבקים לפה ומהרבה ציוד גנוב ממלונות... |
|
||||
|
||||
מדליית ארד אחת כבר יש. הג'ודוקא אריק זאבי ניצח בבית הניחומים וקטף את מדליית הארד בג'ודו למשקל עד 100 ק"ג. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
פרידמן הבטיח את זכיתו במדליה. נשאר רק לקבוע את סוג המתכת. |
|
||||
|
||||
1. האם קרה אי פעם שבתחרות ריצה (או שחייה וכו') הגיעו שני משתתפים בדיוק ביחד למקום הראשון? לכל שעון יש רזולוציה סופית, הרי. אם התשובה היא כן, מה עושים? 2. על כל ברכה שמייקל פלפס שוחה בתחרות, הוא שוחה מן הסתם הרבה עשרות ברכות באימונים, חלקן "בכל הכוח". אם כך, לא קורה מדי פעם שהוא שובר שיא עולמי, ורק הוא והמאמן שלו עדים לכך? |
|
||||
|
||||
1. על סמך תקדימים, כנראה שיתחלקו בזהב (אם יש שני זוכים לא תחולק מדלית הכסף; במקרה של שלושה ומעלה - איש גם לא יקבל את מדלית הארד). בכל הנוגע לנגינת ההמנונים, ניחושך טוב כשלי. דוגמא: (חפש את חלוקת המדליות עבור התעמלות - מקבילים מדורגים). 2. אין לי סימוכין לכך, אבל אני משוכנע שכמעט כל אחד שמאיים על השיא העולמי (בשחיה, ריצה, קפיצה...) בתחרויות רשמיות, שובר אותו מדי פעם (ואולי אף תכופות) באימונים. |
|
||||
|
||||
מעניין שמדליית הארד מלכתחילה מחולקת לפעמים לשני מתמודדים. כך קרה במקרה של אריק זאבי. עוד מתמודד נוסף מבית התנחומים המקביל (מיכאל ג'ראק מגרמניה) קיבל את הארד. מה שהופך את זאבי לאחד מארבעת הטובים במקצועו (ולא לאחד מהשלושה). אני מקווה שזה לא מעכיר לאף אחד את חדוות ההישג. אגב, זה גם מסביר מדוע נכתב שוב ושוב שזאבי פיספס בחוט השערה את המדליה באולימפיאדה הקודמת, למרות שהוא קיבל שם מקום חמישי ולא רביעי. |
|
||||
|
||||
מדלית הארד הנוספת היא פטנט בלעדי של ענף הג'ודו. היא מתבססת על הפילוסופיה שהזוכה במדלית הזהב הוא הטוב מכולם, אבל הזוכים במדליות הכסף והארד אינם בהכרח השני והשלישי בטיבם, אלא יתכן שמס' 2 (באיכותו) הוא זה שאיתרע מזלו להיתקל במס' 1 באחד הסיבובים המוקדמים. לכן, לאחר שנקבע הזוכה במקום הראשון, אלו אשר הפסידו בהתמודדות מולו (למעט הזוכים במדליות בדרך "המקובלת") מתמודדים ביניהם ב"בית הניחומים" על מדלית הארד הנוספת. |
|
||||
|
||||
אבל שתי מדליות הארד אינן תוצאה הכרחית של הפילוסופיה. הרי היית יכול לקחת את שני אלו שמקבלים ארד, ולתת להם להילחם ביניהם בקרב נוסף, על ארד יחיד. הצעד הלוגי החסר הוא, שאחרי כל הקרבות של בית התנחומים, זה קצת אכזרי לדרוש מהם עוד קרב (ועוד על מדליה קטנה, עם כל הכבוד וגו'). |
|
||||
|
||||
מישהו הציע לעשות את זה גם בטניס או בענפים בעלי מבנה תחרות דומה? |
|
||||
|
||||
השיא העולמי לא היה נישבר כל שני וחמישי ? נראה לי בתור הדיוט מוחלט שיש הבדל משמעותי בין אימון חזק ככל שיהיה, ובין התחרות ולו בכך שבאימון לא בטוח שתהיה מוכן לבעצ את המתיחה של היכולת שנועדה לשבור שיא מצד שני אולי דווקה באימונים ללא הלחץ של התחרות , יש אפשרות לבצע שיאים בקלות יותר. לא יודע |
|
||||
|
||||
1. יש פוטו פיניש, לא? |
|
||||
|
||||
גם בשחיה? מכל מקום, גם הרזולוציה של הפוטו פיניש מוגבלת, יש להניח. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שבשחייה יש איזה מיקמיק שהשחיין מפעיל כשהוא נוגע בקיר, ככה שזה צריך להיות מאוד מאוד מדויק. הרזולוציה של פוטופיניש היא גם די טובה - 2000 תמונות לשניה. |
|
||||
|
||||
2. בריצה או שחיה, אני מנחש שלא. יש בהם מרכיב אירובי (אפילו במרחק הקצר ביותר; למעשה, היכולת להימנע מאירוביקה במרוץ כזה, ולהסתמך על כוח מתפרץ בלבד, טמונה ביכולת אירובית טובה), והאימונים צריכים להיות הרבה יותר מתישים מהמרוץ או המשחה האמיתי - נניח, ריצות למרחקים הרבה יותר גדולים, הרבה יותר פעמים (למעט אולי מרתון, וחמישים ק"מ הליכה), ואז אין מקום לעשות זאת במהירות שיא. במרתון, אם הבנתי ואני זוכר נכון את גלעד ויינגרטן, הם לא באמת מתאמנים: פשוט רצים פעם בשבועיים-חודש איפה שיש בעולם מרתון שווה. אם בכל זאת מתאמנים, זה במאמצים קלים בהרבה. בקפיצות וזריקות אולי זה יכול לקרות. מה שאולי חסר באימון הוא המרכיב הפסיכולוגי, המוטיבציה של התחרות שמוסיפה עוד טיפה אדרנלין, ונותנת את המילימטרים הנוספים. אני סקרן במיוחד איך זה בקפיצה לגובה ובמוט, כאשר יש רף בגובה נתון, והקופץ מחליט מה הגובה. האם באימונים הם מגיעים לגבהי השיא שלהם? בהרמת משקולות זה דומה לכאורה, אבל שונה. נדמה לי (על סמך מה? וואלה לא יודע, ניחוש לא אינטליגנטי. כמו כל התגובה הזו, בעצם) שהרמת המשקלים הגבוהים באמת בתחרות כרוכה בשחיקה זמנית של הגוף, שלוקח לפחות כמה ימים להשתקם ממנה. ואם כך, הם לא יכולים להרשות לעצמם להתאמן על משקלים כאלה; הם צריכים לבנות כוח בעדינות, ולקוות לטוב בתחרות. גם במרתון, מן הסתם, וטור-דה-פרנס וכאלה. |
|
||||
|
||||
בעצם, יש ז'אנר אחד של ענפי ספורט אחד שבו האדרנלין, אני משער, מקלקל יותר משהוא עוזר: אלו שבהם הניקוד הוא על סדר ונקיון - התעמלות מכשירים ואמנותית, קפיצות למים, ודרסאז' (הדבר הנורא הזה עם הסוסים, שצריך לרכב עליהם הכי משעמם שאפשר, ואם קורה משהו מעניין, יורדות לך נקודות). אני מנחש שמתעמל לא מבצע בתחרות תרגיל לפני שבאימונים הוא מבצע אותו באופן פחות או יותר מושלם ברוב הפעמים שהוא מנסה אותו. אז קשה לדבר על "שיא עולם" במובן המדויק, כשאין שופטים ששופטים, אבל אולי הביצועים המושלמים ביותר בהתעמלות קורים דרך קבע דווקא באימונים. |
|
||||
|
||||
אל תשכח קליעה למטרה. שם הניקוד הוא אפילו ''אוביקטיבי'' יחסית. |
|
||||
|
||||
סופר לי, מפי מישהו שהתאמן איתו, כי סרגיי בובקה שבר את השיא העולמי בקפיצה במוט כדבר שבשגרה, ובמידה ניכרת; בתחרויות רשמיות הוא שבר את השיא הקודם (שלו-עצמו) כל פעם בסנטימטרים ספורים, ולא קפץ מייד לשיא האישי שלו, וזאת משום שכל שבירה של השיא היתה מזכה אותו במענקים... כלומר, גם אם היו עדים לשבירת השיא במהלך האימון, וניתן היה להכיר בו כשיא רשמי, בובקה לא היה מעוניין בכך. בדיקה זריזה מראה שבסך-הכל, בובקה שבר את השיא העולמי 35 פעמים. (זכרון עמום טוען שכבר סיפרתי את זה פעם באייל, אבל לך תסמוך על מנוע החיפוש הארור). |
|
||||
|
||||
נסה לחפש EPO בתגובות של אורי. זה היה בדיון הראשון על הסמים שלוקח (או לא) ארמסטרונג. |
|
||||
|
||||
כל עוד האחראי עליו מסרב לוותר על האפשרות לחפש מחרוזות ולא רק מלים שלמות, אנחנו נאכל קש וגבבה. למה לא קם מישהו מבעלי האתר ו*מכריח* אותו לספק גם אופציה של חיפוש מלים שלמות, חיפוש שיסתייע באינדקסים מתאימים במאגר הנתונים ויתבצע תוך שניות בודדות? הה, למה? |
|
||||
|
||||
כי בחיפוש מילים שלמות, אם היית מחפש "אחראי", לא היית מוצא את התגובה שמעלי. (לא, מנגנון של "גם וגם" לא יקום ולא יהיה. מנגנון מבוסס אינדקס יקום, מייד כשאמצא את פרץ האנרגיה הדרוש. האמת היא שעד לא מזמן, הבעיה היתה נפח דיסק על השרת, לצורך כל האינדקסים האמורים; כיום הבעיה היחידה שנותרה היא עצלות). |
|
||||
|
||||
אבל במנוע הקיים גם אם אני מחפש ''האחראי'' אני מקבל אצבע משולשת, וגם זאת רק אחרי דקות ארוכות של כסיסת ציפורניים. (על מניפולציות די טריויאליות על אותיות היחס אני פוחד לדבר) |
|
||||
|
||||
אם כבר הנושא עלה, מה עדיף, מבחינת מהירות החיפוש, לחפש מילים ברצף או מילים סתם ( בהנחה שאני יודע את הביטוי המדיייק)? האינטואיציה שלי אומרת ללכת על כל הביטוי, אבל אני יכול לתאר לעצמי מצב הפוך. |
|
||||
|
||||
תודה. ועכשיו אנכס את השאלה למטרותי הנלוזות: למה אמרתי שאולי חיפוש מספר מילים בודדות עשוי להיות יותר מהיר? כי בעצם לא מדובר כאן במנוע "חיפוש" אלא במנוע "פסילה". די ברור שרוב החיפושים אינם על צירוף שכיח ( למשל "פושעי אוסלו לדין" או "בונובו") אלא על רצפים יותר נדירים כמו "טל כהן שולת!!!". הנה רעיון שחשבתי שהוא נורא מקורי, עד שהתברר לי שכבר הומצא (בבנקי דם): נניח שמחפשים באוכלוסיה גדולה מחלה יחסית נדירה, (כמו איידס, או סמים ) ויש הרבה מאוד דגימות לבדוק. האם לא עדיף לקחת (נניח) חמישית מבחנה מכל בדיקה, ולערבב יחד, ולבדוק את הערבובים? תוצאה שלילית על התערובת תשלול את התופעה על כמות גדולה של מבחנות. נניח ש"קיט" לבדיקת סמים הוא רגיש לחלק אחד מתוך מליון של סם בדם, אבל דמו של מסומם מכיל פי מאה יותר. אזי ניתן לערבב ללא חשש כמאה דגימות ביחד ובבדיקה אחת *לשלול* את כולם. כמובן שבמקרה של תוצאה חיובית יש לבדוק באופן פרטני את כל מאה המבחנות, אבל מכיוון שמדברים על תופעה נדירה, רוב הזמן אנחנו מורווחים. איך זה מתקשר למנועי חיפוש? אין לי מושג איך הדברים האלו עובדים באמת, אבל אני יכול לתאר לי מנוע שבונה רשימות מילים של קבוצות של הודעות, וכאשר יש חיפוש על "ראובן זייטק זכה בפרס נובל בכלכלה" מחפשים בכל קבוצה את המילים, ורק אם מוצאים בקבוצה את כל המילים, ממשיכים באופן פרטני הודעה הודעה. השאלה מה גודל קבוצת ההודעות היא שאלה אחרת, היא צריכה להיות מספיק גדולה כדי שיהיה חיסכון בחיפוש ( כי מספר המילים ה*שונות* ב100 הודעות הוא פחות מ100 פעמים מספר המילים השונות בהודעה אחת) אבל לא כל כך גדולה כך שמילים נדירות מכמה הודעות יהיות מוכלות בקבוצה. למשל, אם הסיכוי ש"ראובן" מופיע בהודעה כלשהי היא אחד ל100 ו "כלכלה" גם 1 ל 100, אם נחזיק בסביבות 100 הודעות בקבוצה, יש סיכוי טוב שברוב הקבוצות לא יימצא "ראובן" +"כלכלה" . אבל אולי עם קצת ניסוי וטעיה ( והתפלגות זיפף של מילים) אפשר למצוא גודל סביר. אתם מוזמנים לשלוח את התמלוגים לדוא"ל שלי. |
|
||||
|
||||
יש על העקרון הזה חידה חביבה, עם חביות יין, רעל ונידונים למוות. מכיר? |
|
||||
|
||||
לא , אבל אני יכול לתאר לעצמי. בטח צריך לזהות את החבית המורעלת בכמה שפחות נזקי גוף. |
|
||||
|
||||
ואם אני כבר בשוונג- עוד רעיון באותו כיוון ( בטח גם על זה יש חידה) - אפשר לסדר את המבחנות בצורת ריבוע או קוביה, ולערבב רק מבחנות מאותה שורה, וכך על ידי חיתוכים, לזהות את המבחנות הנגועות. |
|
||||
|
||||
מה הפיתרון לחידה זו? |
|
||||
|
||||
אתה צודק שעושים זאת בבנקי דם. בצרפת היתה שערורייה לאומית אחרי שכמה אנשים נדבקו באיידס מערויי דם; הסיבה, אם אני זוכר טוב, היתה שמישהו יזם את החיסכון שהצעת בלי לבדוק את הרגישות של הערכה. הטומוגרפיה כנראה מיותרת: זה כל כך נדיר עד שאין טעם להשקיע בתשתית הדו-ממדית, ועדיף פשוט לבדוק חד-ממדית את האצוות החיוביות המעטות. |
|
||||
|
||||
בצרפת היתה באמת שערוריה אבל זה כי (עכש"י) הם לא בדקו *כלל* את העירויים. אגב, זה איכשהו מתקשר לי לשיטות של סלרה- בודקים כל מיני תת רצפים ואחר כך מנסים לחבר הכל ביחד. |
|
||||
|
||||
יכול להיות שאני מבלבל בין סיפורים שונים. אני לא בטוח שאני רואה ממש אנלוגיה לשיטת הריצוף של סלרה... |
|
||||
|
||||
הבעיה היא שבחיפוש הקיים (ללא אינדקס), החיפוש אחר ''ראובן'' עולה בדיוק כמו החיפוש אחר ''ראובן זייטק זכה בפרס נובל בכלכלה'' (טוב, כמעט בדיוק, אבל ההבדל בטל בשישים אלף). |
|
||||
|
||||
אה, טוב. אני יש לי רעיון, את הביצוע אני משאיר למהנדסים. |
|
||||
|
||||
טעיתי לחלוטין באשר למרתון: מתוך הכתבה (הנחמדה, על איילה (כך!) סטאין): "סטאין מתאמן שישה ימים בשבוע וגומא 170 קילומטרים בממוצע. פעם בשבוע הוא רץ 35 ק"מ ופעם בשבועיים 40 ק"מ". (לא שזה משנה הרבה לענייננו: מרתון הוא אחד הענפים האחרונים שהייתי מצפה בהם לשיא עולם באימון.) |
|
||||
|
||||
במרתון אין שיא עולם רשמי כי המסלולים אינם סטנדרטיים. |
|
||||
|
||||
עד אולימפיאדת לונדון 1908 רצו מרתון למרחק 40 ק"מ בערך, כמו המרחק שעבר הרץ של מילטיאדס ממרתון לאתונה בדרכו לבשר "ניצחנו" ולמות. בלונדון האריכו את המרחק כדי שהנכדים של המלך יוכלו לצפות בזינוק מחלונות ארמון ווינדנזור משם נמשך המסלול עד לאיצטדיון. המרחק הזה שהיה 42 ק"מ ו-195 מטרים היה לתקן החדש. |
|
||||
|
||||
החל מהשנה, יש: http://en.wikipedia.org/wiki/Marathon_(sport)#World_records_and_.22world.27s_best.22 (המנוע לא אוהב את כל הלינק: העתק את השורה)
|
|
||||
|
||||
1. בשחייה, קורה לפעמים שכאשר צריכים, לדוגמא 8 אנשים לעלות לגמר, והשחיין השמיני והתשיעי קובעים אותה תוצאה, בדיוק של מאיות, מתבצע משחה מיוחד בין שניהם, כאשר הראשון ביניהם עולה לגמר. 2. הנה לינק שקצת קשור |
|
||||
|
||||
2. (רבע קשור) יש לי זיכרון מעורפל על שיא עולמי, דווקא לא בענף אזוטרי במיוחד, שנשבר פעם בתחרות חשובה אך לא רשמית מספיק, ולא זכה להכרה. אולי חלק מהבעייה הוא היעדרה של ביקורת מסודרת על התנאים (מהירות הרוח? הדיוק של השעונים?). |
|
||||
|
||||
ב-96 ,אם אני לא טועה, היו שני רצים למרחקים ארוכים מאותה מדינה שהגיעו בדיוק ביחד למקום הראשון (בכוונה, הם רצו תוך כדי חיבוק את המטרים האחרונים) אני לא זוכר מה החליטו בסוף לגבי המדליה שלהם |
|
||||
|
||||
ב"הארץ" התפרסמה לאחרונה כתבה על שחיין ששבר את שיא העולם בשחייה לאורך האמזונס, למרחק של 5,450 ק"מ. מאד מרשים, ללא ספק, אבל המספרים לא הסתדרו לי - כתוב שם שהמסע של השחיין "כלל מדי יום שחייה במשך 16 שעות לאורך 120 ק"מ", מה שמביא אותנו למהירות ממוצעת של 7.5 קמ"ש. להשוואה, שיא העולם ב-1500 מטר בסגנון חופשי, למשל, הוא קצת פחות מרבע שעה, כלומר נקבע במהירות ממוצעת של בערך 6.2 קמ"ש, וזה עוד בתנאי בריכה נוחים, ולא במשך 46 ימים רצופים בג'ונגל. המחשבה הראשונה שלי היתה שזה לא יכול להיות, אבל אז קלטתי שהשחיין שחה במורד הזרם. למישהו יש מושג באיזו מהירות זורם האמזונס? אני לא הצלחתי למצוא. |
|
||||
|
||||
גוגל1 אומר2 שבין 2.5 ל-5 קמ"ש. 1 http://www.google.com/search?q=Amazon+River+flax+spe... מצד שני, הוא גם אומר 7. |
|
||||
|
||||
בתשובה לתהייה הראשונה (עם ארד במקום זהב), מתוך "הארץ" של היום: "לא פחות מחמישה שחיינים התייצבו אתמול על הפודיום בדברצן בטקס חלוקת המדליות במשחה 50 מטר גב, לאחר ששלושה סיימו בזמן זהה במקום השלישי." (הכתבה עדיין לא אונליין.) |
|
||||
|
||||
שאלה לצופי המשחקים בערוץ הראשון: למה בשם אלי האולימפוס, אבל באמת למה, השדרנים הישראלים לא מסוגלים לסתום את הפה המ#$%*%#% שלהם מידי פעם, סתם בשביל לנשום (או סתם בשביל לחשוב לרגע על מה הם הולכים להגיד1)? מישהו יכול בבקשה להושיב אותם, לתת להם סוכריה ולהסביר להם לאט שהם לא משדרים משחק כדורגל ברדיו? מרבית האינפורמציה מגיעה דרך הדבר המרצד הזה שקוראים לו... זה נו... תמונה2. אני מוצא את עצמי שוב ושוב רואה את המשחקים ב-MUTE, מתפתה להגביר חזרה את הקול (בכל זאת יותר נחמד לשמוע את הקהל וכו'), נשבר אחרי שתי דקות ושוב חוזר ל-MUTE. בשביל זה משלמים אגרה? זהו, החלטתי, ב-2008 אני צופה במשחקים באמצעות טוסטר. __________ 1 - פקה פקה במשלחת הישראלית יש 49 ספורטאים - ידה ידה לא נכון, יש בלה בלה 24 - ידה אני חושב ששניכם טועים יש 31 - פקה פקה אשכנזים סופרים ברבעים לא? - בלה בלה צ'טוינג מי סופר בכלל אשכנזים? 2 בזמן שמספר ספורטאיות עומדות בשורה ארוכה אומר השדרן בטון... מונוטוני... איטי... אך נטול... הפסקות...: משמאל עומדת הרוסיה, מימינה עומדת תאילנדית, אחריה אמריקנית, אחריה עוד אמריקנית, תאלנדית, אז יש שלוש סיניות, יפנית, אוקראינית, יפנית ולבסוף מימין האמריקנית. אתם רואים שיש רק רוסיה אחת? כן יש רק רוסיה אחת, תראו מימין עומדת אמריקנית, משמאלה עומדת יפנית ואז האוקראינית... (אתם חושבים שאני נודניק? הוא עבר על השורה פעמיים בכל כיוון לפני שהספקתי ללחוץ שוב על MUTE) |
|
||||
|
||||
בנוסף, ליד ה-''שדרן'' יושב לו פרשן, והרבה פעמים בג'ודו והתעמלות (וכנראה שבכלל לא בשחיה ואתלטיקה) יש לו בהחלט הערות אינפורמטיביות ומעניינות, ועליבותו של השדרן ניכרת אף יותר. יוצא שהשדרן קוטע ללא הפסק את הפרשן כדי להביע את דעותיו שאחרי עשרים שניות לכל היותר מוכחות כשגויות בעליל ואף מטופשות. ואם כבר אולימפיאדה, האירוע המפתיע ביותר בה הוא...ההתעניינות שלי בה. אני, בסלון עם אבא, מול הטלוויזיה כאשר משדרים בה ''ספורט'' (האלמנטים במשפט סודרו בסדר מופרכות עולה). פשוט לא יאמן. |
|
||||
|
||||
ועוד באותו עיניין: מישהו יודע למה הערוץ הראשון, אותו גוף שידור ממלכתי, הפקיע את כל לוח שידוריו לטובת האולימפיאדה? זאת אומרת, לא שחסר לי משהו מלוח המשדרים הרגיל של הערוץ, ולא שאינני חובב ספורט, ואפילו לא שחסרות לי אפשרויות צפיה אחרות, אבל למה ערוץ שידור ציבורי, הממומן מדמי האגרה (שאני לא משלם) הופך להיות ערוץ נישה? |
|
||||
|
||||
בעידן של ריבוי ערוצים - למה לא? ואם כבר הפקיע את כל לוח שידוריו, למה דווקא את תוכניות הצהריים ואחרי הצהריים לילדים משאירים (ולפעמים קוטעים לשם כך שידורים ברגעים לא מתאימים)? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
כללית אני מסכים איתך, אבל פרטנית אני חולק עליך: בג'ודו אכן יעל ארד היא פרשנית נהדרת, וחבל שיושב לידה אורי "אֶהה" לוי (מבלי לקחת ממנו את זה ששאר השדרנים שם גרועים הרבה יותר ממנו). אבל בעיני גם גלעד ויינגרטן באתלטיקה הוא בסדר, וגם יואב ברוק בשחייה הצליח להחכימני מדי פעם. בניגוד אליהם, ג'קי וישניה בהתעמלות עוד לא נתפס באיזושהי הבחנה שהיא מעבר למה שההדיוט בבית מסוגל לו. וחוץ מהשדרים האיומים, והילדים הסתמיים להרגיז שיושבים באולפן בירושלים, יש לנו בבית בטן מלאה על אלו באולפן שמחליטים מתי להעביר את השידור ולאן. |
|
||||
|
||||
אני הדיוט בבית, וראיתי חלק מתחרויות ההתעמלות בשקיקה, ולא היה לי מושג מתי מישהו עשה משהו מוצלח או לא (חוץ מאלו שנפלו מהמתח, שאז היה ברור שהם לא, וההופעה של פול האם על המתח, שהיה ברור שהוא כן) - ולעומת זאת הפרשן הצליח לזהות את ההופעות הלא טובות, ואפילו להגיד מה הבעיה (מסתבר שכיפוף גב ופיסוק ברגליים הם רוצחים של ממש). לא גאון הדור, אבל מסוגל לטיפה יותר ממה שההדיוט בבית מסוגל לו. מצד שני, אולי אני לא הדיוט אלא אידיוט. (עם השאר אני מסכים). |
|
||||
|
||||
תיקון קטן: יש איזה שדר זוטר וצעיר, שעדיין לא קלטתי את שמו, שאחראי על השונות: טקוואנדו לאחרונה, ולפני כן (אם אני לא מבלבל אותו עם שדר זוטר וצעיר אחר) כדורעף חופים, ועוד כל מיני. חוץ מנטייה לדבר יותר מדי, כמו כולם, הוא לא אומר שטויות, לא צועק, לא מפגין בורות ויהירות, והעברית שלו סבירה. מכאן, הוא טוב בהרבה מכל הגווארדיה הותיקה, כולל אורי לוי. לפחות לפי ערוץ 1, כל השדרים הטובים דומים; השדרים הגרועים, גרועים כל אחד לפי דרכו. |
|
||||
|
||||
א. מסכים, אבל הכל יחסי. ב. הפנינה היומית, במהלך משחק כדורעף נשים: "או, הקובנית הזו, היא באמת שחקנית עם ביצים". |
|
||||
|
||||
שלומי דניאלי שמו. היום הוא שידר גם אופני שטח וגם כדורעף, והפרשן דני זקן (שפירשן את שניהם!) הראה כמה יכול לתרום פרשן טוב באמת. (הוא זה שאמר את מה שאביב ציטט; אבל אני חולק על אביב, ולא חושב שזו היתה פנינה של ממש, לא לטובה ולא לרעה). |
|
||||
|
||||
מקבץ פנינות שקיבלתי בדואל. להנאתכם: טקס פתיחה: הגרמנים נחלשו מאז התפרק האיחוד עם מזרח גרמניה - אורי לוי מצליח לבלבל את הצופים בטקס הפתיחה משלחת גדולה מארגנטינה עם הנבחרת שזכתה בקופה אמריקה - אורי לוי שוכח את שברזיל זכתה בטקס הפתיחה הנה ברזיל... עם נבחרת ברזיל בכדורגל - אורי לוי שוכח שנבחרת ברזיל לא עלתה לאולימפיאדה מדינה קטנה באפריקה עם 160,000 תושבים - אורי לוי שוכח שבחוף השנהב יש 16 מיליון תושבים ככל הנראה יש כאן קהל רב מיוון - יעל ארד בטקס הפתיחה ביוון ג'ודו: האולם מלא עד אפס מקום למרות שיש כמה כסאות פנויים - אורי לוי וכל מלה מיותרת אריק משחק מאוד סטטי, חוץ מהפעמים שהוא זז - יעל ארד מסבירה מדוע ג'ודו הוא ספורט מסובך עכשיו נשארו רק שתי דקות עד לסיום הקרב, אפילו פחות, שתי דקות וחצי - אורי לוי בגמר קרב הג'ודו לנשים עד 48 ק"ג שתי דקות עשרים בתוך הקרב הזה - אורי לוי שכח שהשעון מראה 2:20 בג'ודו דווקא לסיום הקרב אריק זאבי רוצה מדליית זהב, גם ההולנדי - אורי לוי משדר את גמר התנחומים בו אפשר לזכות רק במדליית ארד שיוויון בכל השאר חוץ מהוואזארי - אורי לוי מסביר שהפרש של וואזארי בג'ודו (כשיש שיוויון ביוקו וקוקה) הוא זניח שחיה: ורד חמישית עם אפשרות פריצה למקום שני - משה גרטל רגע לפני שבורוכובסקי מסיימת אחרונה במקצה שלה הכלור פשוט שורף בעיניה כל חלקה טובה - משה גרטל על ורד בורוכובסקי ששוחה ללא משקפת זו לא הפעם הראשונה שנקרע לה הגומי - מיקי חליקה חולק חוויות עם הצופים בקשר לורד בורוכובסקי ויש כאן גם 35 מדליות זהב בין השחיינים... סליחה, יש 35 מדליות אולימפיות - משה גרטל שוכח שלא כל השחיינים בגמר 200 מטרים חופשי הינם בני 70 לסנגלי יש את הגופה הכי יפה שראיתי - משה גרטל מתלהב חשבתי שנדבר על גופות שנגיע לבנות - יואב ברוק מנסה להרגיע מלאדן טפאבצ'ביץ' מסרביה הרצגובינה - משה גרטל ממציא מדינה הפולני מוביל וינצח, אבל יש קרב אדיר על המקום השני בין הסיני והיפני, היפני והסיני ו...הפולני מנצח - משה גרטל משאיר את הקהל במתח אנחנו אחרי גמר 200 מטר גב נשים המקצה השלישי - משה גרטל מבלבל את צופיו למעשה שחיתי 400 מעורב - מיקי חליקה עונה למשה גרטל שפנה אליו כשחיין של 200 מטר מעורב כדורסל: הקומישינר הוא... - דני דבורין ממציא כינוי חדש למשקיף במשחק ביו איטליה לספרד יש לנו עד עכשיו טורניר ענק, גם משחקים שלא היו גדולים מבחינת הרמה סיפקו הרבה רמה - אלי סהר בסיכום אופייני צריכים להיות קצת הרבה יותר קריאיטיביים - גם לאלי סהר אין מושג איך לעזור לאוסטרלים לנצח את ארה"ב בכדורסל קרלוס בוזר, שחקנה של קליבלנד - דני דבורין לא מעודכן שהשחקן עבר ליוטה בתרגיל מאוד מסריח שעשה לקליבלנד אפילו פרד הויברג כזה מאינדיאנה - אלי סהר מעביר את השחקן לפייסרס התעמלות דני לבינשטיין - זהו הוא גמר את התחרות. וישנייה - מה אתה מדבר דני הוא בכלל מקום 3 ויש עוד מכשיר דני לבנשטיין: "יש עכשיו שלוש דקות חימום בין המכשירים" ג'קי וישניה אחרי 15 שניות: "יש חימום של ארבע דקות בין המכשירים" זהו אחיו התאום של פול האם. מעניין, הם באותו גיל - דני לבנשטיין ממשיך כנראה אני פשוט לא מבין בהתעמלות - דני לבנשטיין מסכם את המצב כללי: במהלך התחרות שמעתי מישהו מדבר מאחורי בעברית וזה קצת הפריע לי - אלכס דנילוב מתרץ את אי ההעפלה מהמוקדמות בכך שעוד לא התאקלם בארץ זו היתה בעיטה חזקה מאד - זוהיר בהלול שומר על הרפרטואר שלו ממשחק כדוריד בין רוסיה לסלובניה הכדור פוגע בידיים של הרוסות - השדר ממגרש הכדורעף הספורט הוא המקום היחידי בו לבנים מעריצים שחורים - שמעון פרס בטאקט אופייני אם הוא נוגע במכשול מורידים לו נקודות שליליות - אורי לוי בשידור רכיבה על סוסים |
|
||||
|
||||
זה נכון שהקישקושים של השדרנים מעיקים קצת, אבל הם לא *באמת* מפריעים פרט להתעמלות אמנותית, כי אז אי אפשר לשמוע את המוסיקה. |
|
||||
|
||||
קצת מעיקים? הסיבולת שלך גבוהה למדי. יוסיף הועד האולימפי מקצה הקשבה לשדרן ישראלי בסגנון חופשי ל-100 מ' וישא"ק. |
|
||||
|
||||
אולי כי יש לי ילדים, והתרגלתי לראות טלוויזיה תוך כדי פטפטת :) |
|
||||
|
||||
בגלל זה אני רואה יורוספורט. לשדרן הראשי שלהם יש מבטא סקוטי כל כך כבד שאני לא מבינה כלום ממילא, אז יותר קל להתיחס אליו כאל רעש סטאטי. |
|
||||
|
||||
The folks at NBC do a reasonable amount of shutting up between talking; they also do something else, which my boyfriend absolutely hates and I kind of enjoy: they show, in moments before races, short fun interviews and documentary blurbs about the featured American athletes, so you get a glimpse of the personality behind the physical achievements.
Oh, and one more thing; it's somewhat bizarre to see Olympic coverage in the US, the main medal factory, comparing to Israel. Whereas in Israel the coverage is very cosmopolitan (except in the few sports where Israel has a realistic shot at a medal), in the US the focus is dominantly, not to say exclusively, on American athletes - to the point that if an American does not win a race one doesn't have a clue who did. |
|
||||
|
||||
1) שמתי לב שישנם 9 מסלולים (ולא 8) במקצה ל100 מטר. למה? 2) פעם הייתי סבור ש"סגנון חופשי" נקרא כך משום שמותר למתחרים לשחות בכל דרך אשר ימצאו לנכון. רק באולימפיאדה זו גיליתי שזה תרגום מילולי של freestyle. האם בדיתי את ההסבר הנאה הזה ממוחי הקודח? |
|
||||
|
||||
למה יש סתירה? |
|
||||
|
||||
בסגנון החופשי באמת מותר לשחיינים לשחות באיזה סגנון שהם רוצים (מתוך ארבעת הסגנונות המוכרים), אך למעשה - רובם ככולם בוחרים לשחות חתירה, משום שזהו הסגנון המהיר ביותר. (כמו כן, אסור להם להחליף סגנון באמצע) |
|
||||
|
||||
נדמה לי שהיה מקרה באחד האולימפידות האחרונות של שחיין שבחר לשחות פרפר(?) כסגנון חופשי. מישהו מכיר? |
|
||||
|
||||
נדמה לי שהיה גם מישהו (אני חושב שממדינה באפריקה) ששחה כלב לצהלת הצופים. |
|
||||
|
||||
באוליפיאדה? חבל שהפסדתי את זה. גם מצמצתי בדיוק ברגע שקוריקובה ( או איך שקוראים לה) איבדה תנופה, ומשום מה השידור החוזר לא היה מספיק ברור. מה בדיוק קרה שם? |
|
||||
|
||||
אתה מתכוון לקורניקובה (הטניסאית)? מה קרה אתה? זרוק עצם. אפרופו, מה נגמר אתמול בכסאות גלגלים? ובנוסף לשאלות של יובל, הנה אחת משלי: אם במשחי שליחים אחד מהשחיינים הפותחים שובר שיא, האם מכירים בו? |
|
||||
|
||||
כן |
|
||||
|
||||
לא לא, המתעמלת הזאתי Svetlana Khorkina . נפלה מהמקבילים המדורגים בגמר. כסאות גלגלים? אתה מתכוון למק 22? |
|
||||
|
||||
אתה ודאי מתכוון לאריק מוסמבאני מגינאה המשוונית |
|
||||
|
||||
דניס פנקרטוב כמובן, ששחה חצי בריכה פרפר מתחת למים, וחצי בריכה חתירה מעל המים (במעורב אישי) וזכה במדליית כסף באטלנטה. |
|
||||
|
||||
תודה. מה זאת אומרת חצי בריכה פרפר מתחת למים וחצי וחתירה מעל למים? |
|
||||
|
||||
לפי חוקי פינ"א, במשחה חופשי מותר לשחות באיזה סגנון שרוצים, אלא אם כן זהו החלק החופשי במשחה מעורב אישי, שאז מותר לשחות כל סגנון מלבד פרפר, חזה וגב. מדעני ספורט גילו ששחיה מתחת למים היא מהירה וחסכונית יותר מאשר שחיה על פניהם, עקב העובדה שהגוף לא שובר את פני המים ויוצר פחות מערבולות, וזאת למרות שמתחת לפני המים אסור לבצע תנועות ידיים (מלבד אחת). את העובדה הזו ניצלו כמה שחיינים שצללו מרחקים נכבדים מהבריכה תוך שימוש בתנועות דולפין ברגליהם (למעשה תנועות הרגליים של סגנון הפרפר, אך ללא ידיים), בעיקר בסגנונות הפרפר, החזה והגב, עד שפינ"א הוצאה חוק לפיו בסגנונות אלו מותר לצלול לא יותר מ15 מ' (התירוץ הרשמי היה ששחיינים עלולים להתעלף מחוסר חמצן). בסגנון חופשי לא שינו את החוק כי לא חשבו שמישהו יצלול דולפין במקום לשחות חתירה. מכיון שפנקרטוב היה פרפריסט חזק (שיאן העולם בזמנו), ומיחידי הסגולה שאצלם צלילה בסגנון דולפין מהירה יותר אפילו משחיה בסגנון חתירה, הוא היה נוהג לצלול כ35 מ' הראשונים בכל בריכה בסגנון פרפר/דולפין ואז לשבור את פני המים ולהמשיך בחתירה. זה עבד לו יפה באטלנטה והוא זכה בכסף במעורב אישי. מאוחר יותר פינ"א שינתה גם את החוקים בסגנון חופשי וגם שם אסור לצלול יותר מ15 מ' הראשונים בבריכה. בסידני פנקרטוב כבר לא יכל לנצל את יתרונו מתחת למים והשיג רק מקום שביעי משחה זה אאל"ט. |
|
||||
|
||||
כשקראתי איפה שהוא את ה"מותר לשחות כל סגנון מלבד פרפר, חזה וגב" חשבתי שזו או בדיחה או טעות. עכשיו גם אתה אומר את זה. איזה סגנונות יש בדיוק פרט לחתירה שמורשים, אם כך, בחלק החופשי? הרי אמרת כבר שצלילת דולפין הם לא מרשים. |
|
||||
|
||||
אני אבהיר: במשחה חופשי כשלעצמו (למשל 100 מ' חופשי) מותר לשחות כל סגנון (כולל פרפר, חזה וגב) עם מגבלות מסויימות כמו האורך שמותר לצלול. לעומת זאת, במשחה מעורב אישי, החלק הרביעי מוגדר סגנון חופשי, אך אסור לשחות בו את אחד מהסגנונות שכבר השתמשו בהם באחד מ3 החלקים הראשונים (אחרת מפספסים את הכוונה ב"מעורב"). מותר לשחות בו (למשל) שחיית צד, טראדג'ן (כמו חתירה אך עם תנועת מספריים לצדדים ברגליים), גב קלאסי, שחיית כלב או אפילו חתירה (למרבה ההפתעה זה הסגנון ששוחים רובם המוחלט של השחיינים). המונח "סגנון חופשי" מתייחס (חוץ מהעניין ההיסטורי) לכך שאין חוקים נוקשים לגבי הטכניקה, כמו בסגנונות האחרים. למשל בנושא התזמון של תנועות הרגליים והידיים, הנגיעה בקיר וכו'. |
|
||||
|
||||
באמת שמעתי פעם משהו על זה שאין מגבלות טכניות בסגנון חופשי, אבל אף פעם לא הבנתי - מה בעצם המגבלות? אם מישהו נוגח בקיר במקום לגעת בו, הוא פסול? זה כמו בהתעמלות, שאם יש פיסוק של שני אינצ'ים וחצי הפרשן מניד בראשו בעצב ואומר "הוא כבר לא יזכה בתחרות"? |
|
||||
|
||||
אתה מתכוון למגבלות בסגנון חופשי או למגבלות בשאר הסגנונות? |
|
||||
|
||||
גם וגם, אני מניח (בעיקר בשאר). |
|
||||
|
||||
בסגנון חופשי יש 3 מגבלות בלבד: מגבלת הסגנון במקצה מעורב, הצורך לגעת בחלק אחד לפחות בגוף בקיר בכל סיבוב (כן, מותר אפילו לנגוח), ואיסור לצלול מעל 15 מ'. בסגנון פרפר יש, בנוסף, גם הנחיה לגבי פעולה בו זמנית של הידיים, וכן פעולה בו זמנית של הרגליים, נגיעה בקיר בשתי ידיים ביחד, ואיסור על תנועות רגליים בסגנון חזה. סגנון גב יש, בנוסף לסגנון חופשי, מגבלה לגבי הזינוק והנגיעה הסופית, שחייבים להיות על הגב לחלוטין, וכן בזינוק אסור לבהונות הרגליים לעבור את קו המים (למה? ככה!), איסור על סיבוב של יותר מ 90 מעלות של הגוף בזמן השחיה (חוץ מבזמן הסיבוב), והנחיה מפורשת לגבי איך לבצע את הסיבוב. בסגנון חזה יש הנחיות מפורשות לגבי הטכניקה (פעולת ידיים בו זמנית, פעולת רגליים בו זמנית, פעולת רגליים אחת על פעולת ידיים אחת, הוצאת הראש בכל תנועה, איסור על הוצאת המפרקים מהמים ואפילו מגבלה עד להיכן מותר "למשוך" עם הידיים), נגיעה בקיר בשתי ידיים בו זמנית, ואיסור על תנועות דולפין. כמובן שיש עוד הרבה מגבלות וחוקים "אדמיניסטרטיביים" (איך אפשר בלי?) |
|
||||
|
||||
למה יש הגבלה על מרחק הצלילה? חוששים ששחיינים יטבעו בניסיון להשיג עוד מטר? זה כל כך מוצלח לצלול? |
|
||||
|
||||
מתוך תגובה 245509 : " מדעני ספורט גילו ששחיה מתחת למים היא מהירה וחסכונית יותר מאשר שחיה על פניהם, עקב העובדה שהגוף לא שובר את פני המים ויוצר פחות מערבולות,[...] " |
|
||||
|
||||
ואללה, פיספסתי. ובכל זאת, למה לא? למה מותר לקפוץ פוסברי, ולקחת הרבה אוויר אסור? |
|
||||
|
||||
הסיבה העיקרית שמותר לקפוץ פוסברי, היא שעד אולימפיאדת מקסיקו 68' אף אחד (פרט לדיק פוסברי) לא העלה על דעתו שניתן לרוץ עם הפנים אל הרף, אבל לקפוץ כאשר הגב מופנה אליו, ולהצליח לעבור מעליו. כיוון שכך, אף אחד לא טרח לאסור זאת. |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שזו הסיבה. אם היו חושבים על זה, היו אוסרים? גם גלילת-בטן לא היתה קיימת פעם. כמו שאני רואה את זה, בקפיצה לגובה יש הגדרה די פשוטה להצלחה, ומעבר לזה תעשה מה שאתה רוצה (בטח יש הגבלות על מה מותר לשים בנעליים). בשחייה, זה לגיטימי לגמרי לקבוע תחרויות בסגנונות שונים. גם בקפיצה לגובה אפשר היה לערוך כמה תחרויות בכמה סגנונות, ואם לא עושים זה כנראה פשוט לא מספיק מעניין (לדעתי, מקצוע של "מספרת בקפיצה מהמקום" היה יכול להיות חמוד לאללה). אבל אם כבר משאירים משחה בסגנון "חופשי", למה להגביל? מי שרוצה לצלול, שיצלול, ומי שרוצה לקפוץ פוסברי למים, שיקפוץ, ומי שיכול לרוץ על המים הלוך וחזור - לבריאות. |
|
||||
|
||||
העניין הוא לא אם ''חשבו על זה קודם'' או לא. בשחיה, כמו בכל ספורט, יש כל הזמן חידושים בטכניקה, בציוד וכו'. האחראים על הענף בוחנים האם החידושים הללו מועילים לענף או פוגעים בו (מבחינה ספורטיבית, כלכלית ובטיחותית). כך למשל ההמצאה של ה''קיפר'' (הסיבוב מול הקיר) כן אושרה. ומאוחר יותר אושר אותו סיבוב גם בסגנון גב. לא מן הנמנע שבסופו של דבר יפתרו זאת ע''י הכנסה של מקצה נוסף - ''צלילה בסגנון דולפין''. |
|
||||
|
||||
כנראה שאני לא ברור. בין אם יכניסו "דולפין" כסגנון חדש או לא, למה *אוסרים* אותו בסגנון חופשי? זה יפגע איכשהו בענף מבחינה ספורטיבית, כלכלית או בטיחותית? אולי כן, אני רק לא בטוח שאני רואה למה. |
|
||||
|
||||
כפי שכבר כתבתי באחת התגובות כאן, התירוץ הרשמי לאיסור צלילה מעל 15 מ' הוא החשש שהחיינים יתעלפו. לדעתי, הסיבות האמיתיות שונות במקצת: א. הקהל לא רואה את השחיינים מתחת למים (אין דרמה -> אין פרסומות). ב. מכיון שמתחת למים ניתן לשחות סגנון אחד בלבד (דולפין), זה למעשה יבטל את הסגנונות השונים (כי בכולם יצללו מתחת למים בסגנון דולפין), ושוב, אם יהיו פחות אירועים ופחות מדליות, יהיו פחות פרסומות. |
|
||||
|
||||
לגבי ב', אפשר (ואתה צודק, גם סביר) להשאיר את המגבלה של 15 מ' בכל המשחים פרט לסגנון חופשי. שאר הנימוקים שהבאת אכן רלוונטיים גם לסגנון חופשי. |
|
||||
|
||||
אם ירשו בחופשי לצלול דולפין, בסופו של דבר אף אחד (בצמרת העולמית 1) לא ישחה חתירה, וכך נאבד את הסגנון הזה, שהוא היעיל ביותר לשחיין הממוצע ומעלה 1. כפי שכתבתי, הרבה יותר נכון לענף השחיה (מבחינה כלכלית) *להוסיף* מקצה מאשר להחליף אותו. אתה מוזמן לכתוב מכתב לפינ"א ולהציע להם להוסיף מקצה של 50מ' צלילת דולפין 2. אני בעד, ובטוח שגם דניס פנקרטוב 1 --- 1 מעט מאוד אנשים שאני מכיר יכולים לצלול 50מ' רצוף 2 באולימפיאדות הראשונות אכן היו מקצי צלילה, כמו גם מקצי שחיית מכשולים (בנהרות) |
|
||||
|
||||
למה שנאבד את סגנון החתירה? הוא יישאר כסגנון בפני עצמו. ואם הוא ייעלם מהתחרויות בסגנון חופשי, מה בכך? גם גלילת-בטן נעלמה. מעט מאוד אנשים שאני מכיר מסוגלים לשחות 100 מטר בפחות מ-50 שניות; תחרויות בצמרת העולמית לא נועדו לציבור הרחב, או אף לשחיינים ממוצעים ומעלה. בתחרויות מקומיות בסגנון חופשי, יוכל כל מי שירצה להמשיך ולשחות חתירה. לא חשוב לי להוסיף סגנון דולפין, אבל כן מציק לי שבסגנון "חופשי" יש מגבלות. אני מקבל את דעתך ומניח שהמגבלות אינן מיותרות אלא נועדו למנוע תאונות ספורט; במצב זה, אני מוותר על המכתב לפינ"א. |
|
||||
|
||||
א. יווצר נתק בין התחרויות ברמה הבינונית הגבוהה (ילדים, נוער, אזורי, ארצי), שם ישחו רק חתירה (קשה לי להאמין שברמות הללו שחיינים יכולים לצלול מרחקים ארוכים), לבין הרמה העולמית העליונה, שם יצללו בלבד. זה לא טוב לעסקים (אין הזדהות עם השחיינים, וגם מאבדים את הדרמה), זה לא טוב להתפתחות של השחיינים (אתה מתאמן בטכניקה מסויימת שנים, וכשסוף סוף הגעת לרמה העליונה, אתה צריך להתחיל להתאמן בשיטה אחרת לחלוטין), וזה לא טוב לארגון (כי שופטי הסגנון יאבדו את עבודתם). ב. אני לא מבין למה כל כך מציק לך שבסגנון "חופשי" יש מגבלות (מינימליות). זה כמו שיש סגנונות שונים של קרבות: ג'ודו, טייקואנדו, קראטה, אגרוף, האבקות יוונית רומית וכו'. לכל סגנון יש את הטכניקה, החוקים והמגבלות שלו. לעומת זאת יש האבקות חופשית (ואני לא מדבר על הWWF), שבה מותר להשתמש בכל טכניקה, ועדיין יש מגבלות מסוימות, כמו איסור על חניקת היריב, או פגיעה בעיניים. דוגמה אחרת: גם בהתעמלות יש תרגילי חובה, שבהם הטכניקה והמסגרת קשיחות מאוד, ותרגילים "חופשיים", שגם להם יש מגבלות (מינימליות). נלך יותר רחוק - גם בעולם החופשי (free world), יש חוקים ומגבלות מסויימים. |
|
||||
|
||||
א. אני לא בטוח. גם ברמה העולמית לא יוכלו *רק* לצלול, נניח, 400 מטר; ואת הסגנון המעורב שיתפתח יוכלו לשחות (בפרופורציות אחרות) גם המתחילים. ב. זה לא נורא מציק לי, אבל נראה לי שהסיבה שאני מעדיף זאת הוא שמירת האפשרות לחידושים מרעננים. האולימפיאדה שבה ניצח דיק פוסברי - זה היה משהו, לא? אני לא בעד להעיף את כל המגבלות מכל הסגנונות, כפי שאמרתי. חתירה, פרפר, גב וחזה זה נחמד. אבל יש משהו נקי ויפה בלהשאיר פתח למישהו לעבור 100 מ' בבריכה הכי מהר שהוא יכול, לא חשוב איך. |
|
||||
|
||||
אני משער שהשיקולים של בכירי פינ"א אינם "איזה חידושים מרעננים נחמדים בעיני אלון עמית" אלא "איזה חידושים מועילים לענף השחיה" במקרה הטוב (במקרה הריאליסטי יותר, השיקולים הם "איזה חידושים מועילים לבכירי פינ"א"). גם בכדורגל היה משהו נקי ויפה בלהשאיר פתח למישהו להבקיע שער עם כל חלק שהוא בגוף, לא חשוב איך? |
|
||||
|
||||
השיקולים של בכירי פינ"א: נכון, לא טענתי אחרת. כדורגל: מה הקשר? אני מציע ש"סגנון חופשי" בשחייה יהיה סגנון חופשי. אם יש חשש מנזקים רפואיים, או-קיי, אני בעד להטיל מגבלות. לא ראיתי נימוקים אחרים ששכנעו אותי, אך גם אם אין כאלה, זכותך לא לרצות להסיר את המגבלה על צלילה - שאלה של טעם. רוב מקצועות הספורט, והרבה דברים אחרים בעולם, יהפכו לפחות מעניינים אם לא יהיו בהם שום חוקים ומגבלות (ע"ע הפסקה האחרונה בתגובה 168744). אני פשוט לא רואה מדוע זה תקף להוספת סגנון חופשי-על-באמת למקצועות השחייה; הסברתי למה, לדעתי, זה יכול להיות נחמד, זה הכל. |
|
||||
|
||||
האם אם היה מותר לעשות תנועות עם הידיים ולא רק עם הרגליים זה היה מאפשר ליותר שחיינים לצלול את המרחק? והאם זה היה משפר את התוצאה הסופית? |
|
||||
|
||||
מעניין שאתה שואל. במקרה אתמול עשיתי ניסוי קטן (על עצמי) וניסיתי לצלול 25מ' בעזרת הרגליים בלבד, בסגנון דולפין. להפתעתי עברתי את המרחק הרבה יותר קל (מבחינת הצורך לנשום) מאשר בד"כ (בשחיית חזה מלאה - ידיים+רגליים). זה אמנם תחושה סובייקטיבית לחלוטין, אבל כנראה ששחיית דולפין היא אכן יעילה יותר מבחינה אנרגטית. |
|
||||
|
||||
גל פרידמן זכה במדליית זהב: |
|
||||
|
||||
חרגתי ממנהגי הפעם, ועניתי תשובה רצינית. טוב לראות שצדקתי. |
|
||||
|
||||
הקופץ במוט אלכס אברבוך עלה, יחד עם 11 קופצים נוספים, לגמר שיערך ביום ו'. אברבוך שם את הרף בגובה של 5.70 מטר. חותר הקיאק רועי ילין העפיל לגמר התחרות למרחק 1,000 מטרים כאשר סיים במקום השלישי בשיוט ובמקום השישי בשלב חצי הגמר. |
|
||||
|
||||
לפי האתר הרשמי של האולימיאדה, עלו יחד עם אלכס אברבוך עוד 15 קופצים: 01 1054 AUS BURGESS Paul השמות לפי הסדר בו יקפצו בגמר.02 2146 ISR AVERBUKH Aleksander 03 3303 USA MACK Timothy 04 3344 USA STEVENSON Toby 05 2876 RUS GERASIMOV Pavel 06 2181 ITA GIBILISCO Giuseppe 07 3177 UKR KORCHMID Oleksandr 08 2287 JPN SAWANO Daichi 09 1872 GER ECKER Danny 10 3208 UKR YURCHENKO Denys 11 1863 GER BOERGELING Lars 12 3207 UKR YEREMENKO Ruslan 13 2920 RUS PAVLOV Igor 14 1907 GER LOBINGER Tim 15 2562 NED BLOM Rens 16 3307 USA MILES Derek נראה שכתב הספורט של YNET לא יודע מספיק טוב אנגלית כדי להבין שכל מי שעבר 5.70 מטר עולה לגמר (וכאלה היו 16) ולכל הפחות 12 המתמודדים הטובים ביותר. |
|
||||
|
||||
עם זאת, עוד מדליית זהב (אברבוך??) תביא את המצב ממש לקצה האופטימי של הסקאלה. |
|
||||
|
||||
מי שראה את הסיבוב המוקדם במוט יכל להתרשם שסיכוייו של אברבוך למדליה קלושים עד בלתי קיימים. יש שם חבר'ה בכושר מעולה, ואני מהמר על 6 מ' כגובה מינימלי למדליה. אלכס לא בליגה הזאת. |
|
||||
|
||||
אכן כן. |
|
||||
|
||||
שוב, לפי האתר הרשמי של המשחקים האולימפיים, לאברבוך יש את התוצאה השלישית הכי טובה לשנת 2004 מבין אלו שעלו לגמר, כך שאין צורך להתיאש כבר עכשיו. מצד שני, קלגנוב כבר לא יביא מדליה. |
|
||||
|
||||
מיהו RAMI ZUR האמריקאי שהשתתף במקצה של קלגנוב? האם זהו מהגר ישראלי? |
|
||||
|
||||
ישראלי לשעבר, שייצג אותנו באולימפיאדת סידני (לא שידעתי את זה לפני שגיגלתי קצת). |
|
||||
|
||||
לא מדוייק. קפיצה במוט זה המקצוע הכי טכני והכי מורכב באתלטיקה. טעות הכי קטנה או אפילו סתם חוסר מזל (רוח פיתאומית למשל) יכולים להפיל כל אחד. אפילו סרגיי בובקה נפל פעם (אם אני לא טועה זה היה בברצלונה 92') במוקדמות ולא עלה לגמר. מי שראה את התחרות לנשים יכל לראות מה ההבדל בין הצלחה לכשלון בקפיצה במוט. לגבי אוורבוך - בכמה תחרויות בגולדן-ליג הוא ניצח את אותם מתחרים. בכמה אחרות הוא הפסיד. אני מהמר שהתחרות תהיה מאוד צפופה, ש 5.90 יספיק למדליה וש 6 מטר לא ניראה. לגבי אוורבוך - כל תוצאה אפשרית. אולי הזכייה של גל פרידמן ואריק זאבי במדליות תוריד ממנו המון לחץ והוא יהיה טוב. נקווה. |
|
||||
|
||||
סרגיי בובקה לא הצטיין באף אולימפיאדה, כנראה בגלל שהוא שינה קצת את הדיאטה לפניה. בקשר לאברבוך - נחיה ונראה. |
|
||||
|
||||
שנינו צדקנו, ושנינו טעינו. |
|
||||
|
||||
סתם כי אני נורא קטנוני - במה טעיתי? :) אמרתי על אוורבוך "כל תוצאה אפשרית ... נקווה לטוב". השיא של אוורבוך היה מביא לו מדליית כסף, התוצאה הכי טובה שלו השנה היתה מביאה לו ארד,ואם הוא היה משפר בקצת את השיא האישי שלו (כמו שעשה האמריקאי בן ה 31 שניצח) אז הוא היה זוכה בזהב. השאלה היתה אם הוא יצליח להתעלות או לא. |
|
||||
|
||||
מעבר לעובדה המחפירה שצופה פגע ברץ המרתון המוביל מברזיל, איך זה שהישראלי נכנס לאצטדיון והתחיל לרוץ לכיוון ההפוך? |
|
||||
|
||||
נראה לי שפריט המידע המעניין יותר בכתבה הזו הוא שהישראלי הוא בן 49, והיה אמור להיות מדורג במקום 20, במרתון שנערך בחום כבד ושלא כל משתתפיו סיימו אותו (וגם רץ סיבוב אחד אקסטרה), זה הישג די מרשים. אגב, וואלה טוען שהרץ "רק" בן 42. |
|
||||
|
||||
והוא אכן דורג בסופו של דבר במקום ה-20: מהטבלה עולה גם כי סטאין הוא המבוגר שבין הרצים, ובהפרש ניכר. ממש השמעון פרס של המרתון. |
|
||||
|
||||
אבל הוא הגיע במקום ה-20 המכובד! אם הוא היה "השמעון פרס של המרתון", הוא היה מגיע מיד אחרי הרץ האחרון ומאשים את כולם בכישלון. |
|
||||
|
||||
ומי שאריק שרון של המרתון?? |
|
||||
|
||||
זה קל: לימה הברזילאי. הוא ניסה להוביל מהלך של התנתקות (משאר הרצים), ולא ברור אם היה בכוחו לעשות זאת; אבל הדתיים הקיצוניים ("ישראל היא התגשמות הנבואה!" היה כתוב על חולצתו של המתפרץ) גררו אותו ימינה, והכשילו את ההתנתקות. |
|
||||
|
||||
שמעון פרס היה מגיע אחרון גם לו היה רץ לבדו. |
|
||||
|
||||
זו רק אני, או שבדיחות ה"שמעון פרס לוזר" התחילו קצת למצות את עצמן? (ואולי זו באמת רק אני, אבל נדמה לי שאם היית ראש ממשלה, וזכית בפרס נובל, ויש מרכז גדול על שמך, וכל העולם ובעלה חוגגים לך יומולדת 80, אז אתה לא בדיוק עונה על הגדרת הלוזר המקובלת.) |
|
||||
|
||||
(נורא חבל לי עליו, אף אחד לא שונא אותו, קשה לשנוא אותו כי הוא מעורר המון רחמים והמון רגשי אשמה - אבל קל לצחוק עליו, וזה לעולם לא ייפסק) |
|
||||
|
||||
אני לוזר? חיחי. |
|
||||
|
||||
בעיני זה כבר מזמן מיצה את עצמו. בלי קשר לשאלה אם יש הצדקה לקרוא לו לוזר או לא, זה פשוט כבר... מיצה את עצמו. |
|
||||
|
||||
כמה פעמים אפשר להגיד "זה מיצה את עצמו" עד שמגיעים לכדי מיצוי? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לא יודע. אני מתלבט בעניין. מצד אחד זה נראה כאילו הצלחת למצות זאת ע"י תגובה מבודחת ומשעשעת שהיתה אמורה לסיים את הפתיל, אבל מצד שני יש איזו הרגשה באוויר של חוסר מיצוי מסוים אשר ניתן לפתח לכיוונים פילוסופיים אשר<סדן נופל לאביב על הראש> |
|
||||
|
||||
גם שמעון פרס התחיל קצת למצות את עצמו. כשהוא יבין את הרמז ויפרוש - מן הסתם הבדיחות ייפסקו |
|
||||
|
||||
החמות: הגיע הזמן שהחותנת תעלם מכל הבדיחות. החתן: את צודקת. הגיע הזמן שהחותנת תעלם. |
|
||||
|
||||
גם אכילס היה מגיע אחרון אם הוא היה רץ לבד. |
|
||||
|
||||
גם אם היה רץ מול צב, בהנחה שהצב קיבל פור... |
|
||||
|
||||
מצד שני, זה לא קשור לצב. לאכילס, כידוע, היה נעוץ חץ בעקב. ומאחר שהחץ לא היה יכול להגיע לקו המטרה, כך גם אכילס. |
|
||||
|
||||
אחרי שנתקע לאכילס חץ (מורעל) בעקב, הוא לא היה יכול כבר לרוץ לשום מקום, לא כל שכן לקו המטרה. |
|
||||
|
||||
ואני כבר קיויתי שאף אחד לא יתן לעובדה הזו להפריע לי... :-( |
|
||||
|
||||
הלוזריות המיוחסת לפרס (כמו גם להפועל ת''א ולניו יורק ניקס) היא לא שהוא מגיע אחרון, אלא שהוא לא מגיע ראשון, ולכן המשפט הוא ''שמעון פרס היה מגיע שני גם לו היה רץ לבדו'' |
|
||||
|
||||
כל אחד היה מגיע אחרון אם היה רץ לבד. |
|
||||
|
||||
לא בהכרח. אולי יש מישהו שהולך (לא רץ) ומגיע אחריו? ושוב שובר את שיא הדביליות! |
|
||||
|
||||
לעובדה לוגית זו התכוונתי בתגובה 248737. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |