אז מי אחראי לחוב? | 837 | ||||||||||
|
אז מי אחראי לחוב? | 837 | ||||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
יצויין כי החזר החוב השנתי של המדינות הלוות גדול פי 3 מהסיוע *הכולל* שקיבלו מהמערב מלכתחילה, כך שאין כאן השתמטות מחוב ממשי אלא שמיטת ריבית נשך. אישית סבורני כי טוב דיון במדיניות סיוע אפקטיבית להקלת המצוקה הקיימת, מדיון בסוגיית האשמה האפשרית של גורם זה או אחר במצוקה זו. זאת למרות שדעתי כדעתו של גלעד בעניין אחריות המערב למצוקת הדרום (או איך שלא נגדיר זאת גיאוגרפית). |
|
||||
|
||||
Any effective aid will have to come from the wealthy countries, being the only ones with enough resources to provide it. Meaning, not only will they have to give up the debts owed to them, but on top of that they are expected to donate more money (which will never be paid back) for the greater social good.
This is a very problematic concept. Social responsibility punishes wealthy countries for their wealth. While this may be the only possible way of action today to help the developing countries (and the majority of humanity), it also means more taxation in western countries (or any other impairment of resources). The clear-cut solution (namely, the first world supporting the third world) is not so clear-cut after all. Just like third world citizens should not be punished for past dictator rulers, first world citizens should not be punished for their wealth. Having written all that, I have to admit that personally I see no other solution. Moneys sent as aid to developing countries will eventually show the greatest returns in the forms of lower immigration problems and a reduction in international conflicts, therefore even non-socialist countries like the US will eventually profit from it. |
|
||||
|
||||
אין זה הכרחי כי הסיוע ינתן בצורת מענקים שלא יוחזרו לעולם. היום הולכת ומתפשטת שיטת microcredit המצליחה, במסגרתה מחולקות הלוואות זעומות לעניים המרודים ביותר, כאשר הלוואות-ההמשך לטובת פיתוח העסק שהוקם בעזרת ההלוואה הראשונית, מותנות בהחזר ההלוואה הראשונית תחילה. הפרויקט מתואר בכתובת: http://www.microcreditsummit.org ומוזכר גם במאמר פרי-עטי הצפוי להתפרסם אי"ד ביום מן הימים. |
|
||||
|
||||
אי"ד = אם ירצה דובי? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
"מבחינת הגופים הפיננסיים הבינלאומיים, גם כאשר הלווה הפר כל מוסכמה דמוקרטית וכל היגיון אקונומי (קרי: אפרטהייד), הממשלה הבאה בתור עדיין אחראית למעשיו". זה לא רק מבחינת הגופים הפיננסיים הבינלאומיים, אלא מבחינת המשפט הבינלאומי. המשכיות וירושה הם עקרונות בסיסיים בסדר בינלאומי, שבלעדיהם ירבו מעשי האלימות בצד התנערות קלילה מהם לאחר החלפת משטר. אני אתן דוגמא קיצונית: לולא היו ממשלות אחראיות למעשי קודמותיהן, לא היו ממשלות גרמניה ושוויץ הדמוקרטיות היום אחראיות למעשי המשטרים ששררו שם בתקופת מלחמת העולם השניה. |
|
||||
|
||||
הן אחראיות רק מבחינה מדינתית, לא מבחינה מוסרית - איש אינו מאשים את שרדר במעשיו של הפיהרר, או את גרמניה המאוחדת של היום במעשיו של הרייך השלישי. במקרה של החוב, מדובר על עניין מוסרי (שנפרט לפרוטות כספיות) - האם יש לדרוש מממשלה דמוקרטית לשלם את מחיר האכזריות והדיכוי שהנחילה קודמתה? אני מודע לכך שעמדה זו בעייתית במקצת, ועשויה לשמש טיעונים הפוכים, כמו (זהירות, דמגוגיה לפנייך): האם יש להכריח ממשלת "ימין" בישראל למלא את ההסכמים שחתמה עליהם ממשלת "שמאל", עמם אין היא מסכימה כלל וכלל? אני חושב שכן, משום שהפרמטר המרכזי הוא אופי המשטר שחתם על ההסכמים. לטעמי, אם המשטר שקיבל על עצמו חוב מסוים היה דמוקרטי, הטיעון הספציפי הזה שלי אינו תקף. באופן כללי, דומני כי שאלה זו חורגת מהתחום המשפטי הפורמליסטי של חוזים, ונוגעת יותר לתחום המוסרי והפוליטי. שאלה למחשבה: כיום ממשלת גרמניה מחויבת לשלם פיצויים משום שהיא כבולה בהסכמים בני עשרות שנים. לו גרמניה הייתה על סף התמוטטות כלכלית (חו"ח), ושרדר היה מודיע כי הוא חייב להפסיק את תשלום הפיצויים לניצולי השואה כדי להציל את מדינתו, מה הייתה תגובת העולם בכלל, וישראל בפרט? |
|
||||
|
||||
האם המדינה הפלשתינאים (במידה ותקום) תהיה אחראית מבחינה מדינתית למעשיה של מדינת ישראל בשטחים? |
|
||||
|
||||
והיה ותקום אותה מדינה והיא תרצה להקים תשתיות (תחבורה,מים,חשמל) ולהשקיע בהון אנושי (בריאות,חינוך,תברואה) או סתם להקים מוסדות (פרלמנט) שלא לדבר על צבא .מאין יבוא הכסף? בשנות החמישים והשישים מדינות בעולם השלישי הפוסט קולוניאליסטי, נאלצו ללוות אותו מן העולם הראשון שזה עתה שיחרר אותם מן הסיסטמה המשעבדת. המקרה הישראלי הוא יוצא הדופן כאן היה סיוע גרמני ואמריקאי (בנוסף ליהדות העולם) תומך ,שהזניק אותנו הישר אל תוך העולם המתועש. כך שנחלצו "בדרך פלא" מנקודת הזינוק חסרת הסיכוי. |
|
||||
|
||||
התכוונתי לשאול, האם ישראל יכולה לקחת הלוואות, בלי חשבון, תוך כדי הצהרה שהן נועדו לשטחים, ואז להקים מדינה פלשתינאית (או להחזיר את השטחים לירדן) ולהפיל את החזר ההלוואות לריבון החדש? |
|
||||
|
||||
טכנית כנראה שכן. אני מניח שישראל יכולה לוות כסף למען פרויקטים לרווחת התושבים בשטחים (כשטח כבוש) ולחיב אותם משהיו עצמאים להחזיר לה אותו בהסכמים.או להפר את אותם הלוואות בטענה שלא נועדו לשימושה. מעשית ישראל נמנעת מלהשקיע בתושבים וגוזרת עליהם עמדת נחיתות בכל נסיון עתידי להגיע לעצמאות כלכלית. |
|
||||
|
||||
שים לב, אני לא מדבר על הלוואות של ישראל לפלשתינאים, אני מדבר על הלוואות שישראל לוקחת (מצד שלישי), תוך כדי טענה שאותן הלוואות נועדו לתושבי השטחים, ואז, לאחר שישראל תעזוב את השטחים, הפלת החוב (בעזרת ניצול ההמשכיות של החוק הבינלאומי) על הריבון בשטח, באופן כזה, הריבית יכולה להיות גבוהה כרצונו של הלווה (למלווה הרי לא איכפת) והשימוש האמיתי בהלוואה יכול להיות כרצונה של ישראל. לא מדובר על הפרה של ההלוואה, כמו שאין דרישה ממובוטו להחזיר את חובותיה של זאיר, ולא מובוטו מפר את ההלואה. על פניו החוק הבינלאומי מעודד כיבוש, או שזו טעות שלי (ומהי)? |
|
||||
|
||||
אז הפלסטינאים התכחשו להלוואות הללו והישראלים גם והמלווה ה''תמים'' ישאר נושה לעולם.(וכאן יבחנו כוחם הבינלאומי של הישראלים והפלסטינאים שכנראה יוכלו לגייס כספים ממגוון מקורות ללא צורך להסתיע בגורמי חוץ תוך קבלת מערכת הלוואות) הבעיה היא לא בהחזרה של אותם חובות (אף אחד באמת לא יכול לחיב את זאיר, קונגו או מה שהיא עכשיו להחזיר את אותם הלוואות) הבעיה של המדינות המתפתחות היא שבשל מאזן התשלומים הגרוע אף אחד לא מוכן להלוות להם כסף נוסף.ושמלוים להם כסף נוסף דורשים מהם לממש התחיבויות של שנים קודמות .וההיפותזה הישראלית פלסטינית שהועלתה יכולה להיות דוגמא לירושה מפוקפקת שמשטרים נאלצים להתמודד איתה. |
|
||||
|
||||
לדעתי, לא, משום שהיא תהיה ישות ריבונית נפרדת. |
|
||||
|
||||
אז מה מונע מכל מדינת עולם שלישית להכריז על עצמה כריבונות נפרדת (לאחר הפיכה, כמובן)? |
|
||||
|
||||
שהאו''ם ככל הנראה לא יכיר בכך. בכל אופן, התשובה שלי לא מספקת, ואני משתדל למצוא עבורך משהו מוצק ומגובה יותר. |
|
||||
|
||||
הבנק העולמי,קרן המטבע או כל מלווה אחר לא יכיר בכך. הגופים הללו הלוו כסף והם רוצים זאת בחזרה לא ממש מענין אותם שהכסף לא שימש למטרות פרודוקטיביות ומישהו עצם חצי עין בדרך (כמו בדוגמה ההיפותטית של הלוואות לשמוש ישראלי שנעשות על חשבון השטחים ו''יופלו'' בעתיד על תושבי השטחים, כפי שהוצע כאן מקודם) בשל העובדה שאין להם כל דרך מעשית להחזיר את אותם הלוואות (ונחזור לזאיר אף אחד לא יכבוש את זאיר בשביל להחזיר כספים לבנק המרכזי הבלגי זה לא ממש כלכלי) מה שנשאר זה מערכת של סנקציות כלכליות שבהם, מחיבים המוסדות הפיננסים הבינ''ל ,את המשטרים של המדינות הללו על חובות העבר הללו בלי קשר למצב בהוה ובעבר. מי שמחליט על קשר ההמשכיות הם למעשה אותם מוסדות פיננסים ולא שום חוק בין לאומי |
|
||||
|
||||
1. מה לגבי מצב של כיבוש מדינה עם חובות? האם החובות עוברים לכובש? 2. מה יקרה אם כל מדינות העולם השלישי (או הרבה מהן) מתנערות מהחובות ביחד ? |
|
||||
|
||||
2. חלק גדול מהן מנסות לעשות זאת 1, בסיוע של ארגונים בינלאומיים כמו "ג'ובילי 2000" 2. כמובן שהן נתקלות בהתנגדות חד-משמעית של הגופים המלווים. לטובת קרן המטבע העולמית, הבנק העולמי וארגון הסחר העולמי ייאמר כי המאבק הזה מחזק מאוד את שיתוף הפעולה האיזורי באיזורים כמו מרכז אפריקה, וגורם ליצירת קשרים חשובים ביותר בין ארגונים פרוגרסיביים בצפון, וקואליציות דומות בדרום. מאמר מעניין למדי של ראלף ניידר, שפורסם היום, ועוסק בנושא קרוב למדי לנושא זה (זכויות עובדים, ניצול תאגידים את ההסכמים הגלובליים, והתמרדות גופים של אזרחים/צרכנים כנגד כל אלו) - מומלצת במיוחד הפסקה על איך ארגון הסחר העולמי אינו אוסר על עבודת ילדים, אך מאיים בסנקציות כלכליות נגד מדינות שלא יהיו מוכנות לקבל תוצרת שכזו. ------ 1 www.freeafrica.org
2 www.jubilee2000uk.org |
|
||||
|
||||
ארגון "אפריקה החופשית" ארגון "ג'ובילי 2000" |
|
||||
|
||||
The movement described in Nader's article is the exception to the rule. After all, if the sweatshops in the third world close down, won't the US find itself facing a booming inflation, due to the predicted increase in manufacturing costs?
|
|
||||
|
||||
יוצאת מאיזה כלל? אולי, אבל מצד שני גם אם העבדות תחזור להיות חוקית, יירדו מחירי המוצרים ונוכל (אנחנו = הצפון העשיר) להנות מרמת חיים גבוהה יותר. לא? (מצטער על הדמגוגיה, אבל הטענה הזו מרתיחה את דמי. לעניין, יש לשים לב כי גם כאשר מחירי הייצור יורדים מאוד בשל העברת המפעלים לאזורים נחשלים וחסרי בטחונות סוציאליים לעובדים, אין הוזלה במחיר הסופי לצרכן. כלומר, מדובר ברווח נקי לתאגיד ולמנהליו.) |
|
||||
|
||||
Exception to the majority of consumers who simply couldn't care less.
As for major corporations and their profits - since major corporations have incredible power as far as economic policy goes in the US, wouldn't they not only not support an aid initiative, but also try to hinder it any way they can? (Mills and his "inner circle") |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
גלעד שלום, מזרח גרמניה לא הכירה עודה באחריות פשעי נתיניה המזרח גרמנים כלפי העם היהודי, ועל כן לא שילמה במשך כל שנות קיומה כל פיצוי שהוא לניצולי השואה. נימוקה הרשמי היה שכמדינה קומוניסטית ו'אנטי-פשיסטית' לשיטתה, נלחמה היא כנגד המשטר הפשיסטי 1, ועל כן אין היא כמדינה וחברה חייבת לאיש כלום; יורשי פשיסטים אלו הינם המערב גרמנים בלבד, כהגדרתה 2. שלך בברכה אלכס 1 מזרח גרמניה הקפידה במכוון לכנות את המשטר הנאצי כ'פאשיסטי' בלבד, וזאת מטעמי נוחיות שונים. 2 אף לא אינלקטואל מזרח גרמני אחד, כולל ברטולד ברכט ושטפן צוייג, קם וניסה לערער באופן פומבי על קביעה שיקרית ודוגמטית זו. |
|
||||
|
||||
שטפן צוויג לא איבד את עצמו לדעת בברזיליה ב 42? איך הוא בדיוק יכול היה להתנגד ל "קביעה שיקרית ודוגמטית" כזאת או אחרת (וללא ספק, רבות שכאלה היו וישנם בכל משטר פשיסטי=לא-דמוקרטי) של "הדמוקרטיה העממית" של מזרח גרמניה שנוסדה רק ב 49? |
|
||||
|
||||
הטעות כולה שלי. בתגובתי השגוייה התכוונתי לשטפן היים, כמובן. עימך הסליחה אלכס |
|
||||
|
||||
הי אלכס. כן, תיארתי לעצמי שהתכוונת למר היים ולא לצוויג. בכל זאת גם על שטפן היים ברצוני לנסות וללמד סנגוריה. בעקבות מאמרו היפה של גורביץ קראתי מספריו של היים. מצאתי את "דוח המלך דוד" כספר מעניין ובמיוחד אהבתי את התרגום האיכותי ששילב עברית תנכית עם עברית מודרנית. בזכות קריאת רומן תנכי זה התנפצו לי כמה אשליות על הזמן ההוא והבנתי שאנשים בזמן התנך היו גרועים כמו בימינו, ואפילו בהרבה יותר (כנראה שבכל זאת יש תקווה לאנושות). קראתי חלקית את "אחשוורוש היהודי הנודד", ספר עשיר בידע אבל קשה לקריאה. בימים אלה אני קורא את "קולין". בספריו יש ביקורת מפורשת, שלא משתמעת לשני פנים, על אורחות המשטר והחברה בשלטון לא דמוקרטי בכלל וב"דמוקרטיה העממית הגרמנית" בפרט. קולין עמוס בבקורת ישירה על החברה המזרח גרמנית והשלטון הקומוניסטי. היים היה קומוניסט!, כמו רבים בדורו הוא האמין באידיאלים שלהם וניסה להשתתף בבניתה לדוגמה של חברה כזאת. אני מניח שבמשך הזמן התברר להיים החלום ושיברו ובאמצעות הכלים שעמדו לרשותו הוא ניסה לשפר. הוא היה חבר במפלגה ופרש-סולק ממנה בעקבות חיכוכים. ספריו צונזרו במקום מושבו והוא זכה ליחס הולך ומצטנן משלטון שתבע ציות. אלכס ידידי, אני בהחלט מבין שכגרמני ליבך מלא על שלטון האימים של מזרח גרמניה. לדעתי כל אדם שלקח חלק פעיל-אקטיבי במנגנון הדיכוי (הנהגה פוליטית, צבאית, משטרתית) ראוי היה למצות איתו את מלוא הדין! אך אל לנו להחפז למסקנות אישיות על האנשים שהיו גם הם לכודים במצב הזה. נכון הוא שהיים נהנה מזכויות יתר נחשב לסלבריטי אבל ביקורתו בצורה זאת או אחרת מעולם לא פסקה. גם לאחר האיחוד הוא נבחר לבונדסטאג ופרש בהפגנתיות על רקע של 'חוסר התחשבות סוציאלית' כמחאה על העלאת השכר של חברי הפרלמנט. ברכט כקומוניסט מושבע גם הוא רצה לקחת חלק בבנית המדינה החדשה ותרם לה ממיטב כישוריו. ברכט נפטר ב 56, כשהמדינה הזאת עוד היתה בחיתוליה! (חומת ברלין הוקמה בשנות השישים, עד אז היה מעבר חופשי מצד לצד). קשה לי להאמין שברכט ראה את השבר במלוא היקפו, אולי רק ניצוצות ראשונים. אלכס ידידי, בהחלט מתקבל על הדעת שבידי מידע חלקי או מוטעה ואתה מכיר הרבה יותר טוב ממני את הנפשות המדוברות אבל בכל זאת ראוי לסנגוריה כזאת שתאמר. כאינטלקטואל ואיש רוח, אלכס, הרשה לי לשאול אותך שאלות חשובות: איך אתה היית מגיב במצבים מאין אלה? עד לאיפה הביקורת שלך היתה מגיעה? באיזה אמצעים היית נוקט? איזה קורבנות אתה היית מוכן להקריב? זכור שהוא פעל מול שלטון מושחת וחסר מעצורים. שלך בידידות שי |
|
||||
|
||||
שלום לך שי, ברשותך אפנה ישירות לשאלות שהצבת בתחתית תגובתך - היות והשטני טמון בפרטים 1. -- אינני יודע כיצד הייתי מגיב במצבים דומים. הכלל המנחה אותי מזה שנים גורס כי 'אל תדון אדם עד שתגיע למקומו, ואל תגיע למקומו'. -- ביקורת היא מכשיר הראשון העומד לרשותו של אדם בבואו להביע מחאה. עזיבה מרצון היא הצעד האחרון. בין צעד ראשון זה לצעד האחרון על המבקר לכבד את הנמשל הנגזר מרוח ביקורתו - גם אם דבר זה אומר צמצום רווחים אבסולוטי בין הצעד הראשון והאחרון. -- האמצעי היחידי בו אדם המעוניין להעביר ביקורת יכול לנקוט הוא להעריך מראש את סיכוי השרדותו בצעד הראשון, אשר עשוי להביאו לדלג מראש על שלב לא-קל זה ולבחור ישירות בצעד האחרון. צעד זה הינו בבחינת מתבקש במצבים פוליטיים מסויימים. -- הקורבן היחידי אשר בעל הביקורת חייב להיות מוכן להקריב הינו הוא עצמו. כל נסיון אחר כגון שליחת בני אדם אחרים להסתופף בצל הביקורת ללא כל הצטרפות בעל הביקורת עצמו לקבוצה האמורה משול למעשה נבלה. שטפן היים וברטולד ברכט יצרו יצירות מעניינות וחשובות, אך אין בכך להדחיק את האופורטוניזם הפוליטי בו נקטו עם שלטון האימים הקומוניסטי לטובת תועלתם האישית. למה הדבר דומה? בתור דוגמא ראשונית אביא את אמן והפסל המפורסם ארנו ברקר, אשר את פסליו ויצירותיו השונות גורמים לי לחווייה אסתטית מהמעלה הראשונה - אך אין בחיבה מסויימת זו להביט בתמיכתו השקטה והאמיצה ברעיון הנאציונל-סוציאליזם, ומכאן בכשלונו המוסרי חסר התקנה. שלך בברכה אלכס 1 פיתגם גרמני עתיק |
|
||||
|
||||
The Devil is in the details? הבטוח אתה?
|
|
||||
|
||||
ומה היה קורה אם מחר ארה"ב היתה מחליטה שחלק מסיוע החוץ שהיא מעניקה לישראל כמענק יהפוך להלואה ? |
|
||||
|
||||
As I have said before, the monetary aid given to Israel by the US is the consequence of the trilateral peace treaty signed by Israel, Egypt and the US. Unless the US wishes to break the treaty, it cannot change the aid in any manner.
|
|
||||
|
||||
אני בספק רב מאוד אם הסכם השלום עם מצרים מכיל בתוכו את כלל הסיוע האמריקאי לישראל, אחת הסיבות לכך היא שמדי שנה, בעת העברת התקציב בקונגרס, ישנו דיון על גודל הסיוע לישראל. אם הסיוע כולו היה מעוגן בחוזה בינלאומי, לא היה נערך דיון שכזה. |
|
||||
|
||||
יש גם מדי פעם דיון על תשלום החובות לאו''ם. זה כן מעוגן בהסכם כלשהו, אם אינני טועה. |
|
||||
|
||||
אגב, ארה''ב כבר נזרקה מכמה וועדות של האו''ם בגלל שסירבה לשלם את החובות המצטברים שלה. רק אתמול ראיתי בהארץ חדשה על כך שארה''ב מעניקה לישראל ''סיוע מיוחד למלחמה בטרור'' על סך כמה מאות מיליוני דולרים, כך שברור כי לא כל הסיוע קשור להסכם השלום עם מצרים. |
|
||||
|
||||
First of all, for all that we know, this could be a misunderstanding by the reporters.
Or, this could be related to the peace agreement with Jordan. In any case, the Americans can obviously do as they please, regardless of whichever agreements they've signed before. It may be more difficult than just doing something that's not involved with a direct agreement, but not impossible. |
|
||||
|
||||
טעות שלי: מדובר ב-28 מיליון דולר "בלבד". |
|
||||
|
||||
תגובה 26940 [למרות שכמובן אין הכרח ללוות דווקא מממשלת ארה"ב, כשאפשר ללוות בשוק הפרטי תוך שימוש בערבויות אמריקניות]. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לפני כעשר שנים לערך, באחד מביקוריי בעיר האמבורג בגרמניה, טיילתי לאורך 'רחוב הנמל' המפורסם, אשר בו היתה בזמנו שורה ארוכה של בתים 'כבושים' שנכבשו על ידי אוטונומים ומתנגדי השיטה. המעניין בטיול מסוג כזה היה, כמו תמיד, להתבונן בסיסמאות החדשות על רקע איחודה של גרמניה, התמוטטות השיטה במזרח אירופה, סיסמאות עוינות למערב-גרמניה, ישראל, ארה"ב ועוד. כבר בסיבוב הראשון הבחנתי במונחים החדשים של 'צפון' ו'דרום', אשר החליפו את ה'מזרח' וה'מערב'. לאחר השיחה הראשונה עם הפאנקיסט האוטונומי הזועף בבית הקפה האלטרנטיבי בסיבוב ידעתי כי נמצאה נחמה וישועה: המזרח הצודק, העני והתומך במדוכאי העולם אינו קיים עוד ממש, אך המערב יכול להחשב [יחד עם המזרח המתחדש] ל'צפון' החדש, האמור בתסריט צפוי זה לדכא, איך לא, את ה'דרום' הצודק, העני והמורכב ממדוכאי העולם. נשמתי לרווחה. תושבי רחוב הנמל מצאו את הסיבה החדשה לאי הצדק בעולם. כך חולפת [ומוחלפת] תהילת [וכאב] עולם. א. מאן |
|
||||
|
||||
אלכס היקר, בטוחני שיש באמתחך האינטלקטואלית טיעונים החורגים מעבר להתרשמות אישית סובייקטיבית וחסרת ביסוס בנוגע לאופיין הקולקטיבי של ''קבוצות'' כלשהן שמאמר זה נבע מתוך משנתן האידיאולוגית, כביכול. אשמח לשמוע ולהתייחס לטיעוניך העניינים בנושא קריטי זה, אם תואיל להציגם. שלך, גלעד. |
|
||||
|
||||
גלעד ידידי, גם אני נוטה לשלול משנות ארכיטיפיות-קולקטיביות מבית מדרשו של יונג (מאז שנחשפתי למשנה זו על קצה המזלג). עם זאת, אני מוצא שהפוסל גם במומו פוסל: תגובה 51692 |
|
||||
|
||||
אני מקווה שאינני חוטא באמצעי זה באותה תכיפות כמו מר מאן, ובכל מקרה אינני משתמש בכך כאמצעי התעלמות מדיונים, כי אם כהעשרה מנקודת מבט כוללנית ורחבה יותר (גם אם בהכרח מדויקת פחות). |
|
||||
|
||||
צר לי על שלא ירדת למשמעות הביטוי 'רוח הזמן' באופן המתבקש ממטבע לשון זה; כל מה שרציתי למעשה לרמוז בתגובתי זו היה שהמושגים משתנים וממוחזרים בהתאם לנטיות ואופנות מתחלפות, במיוחד אצל אלו הזקוקים באופן תמידי להגדרה משלילה של אויבם המחודש והמתחדש. טיעונים נוספים מאמתחתי האינטלקטואלית עלולים להיות משעממים משהו, היות והמדובר בשורה ארוכה של טיעוני נגד ברמות ארגומנטאציה שונות, אשר נכתבו לא פעם על ידי אנשי מקצוע האוחזים בדיעה אחרת משלך. בנוסף לכך אגלה לך סוד קטן - אישית אני מוצא את מאמרך וטיעוניך הכלליים כטובים ומשכנעים, ועם מספר רעיונות כלליים באשר לשמיטת חובות ומחשבות נוספות לגבי תפקוד גופים בינלאומיים אלו אני בהחלט נוטה להסכים. שלך אלכס |
|
||||
|
||||
אני מכיר גם מכיר את המושג Zeitgeist אליו התייחסת בכותרת, אך עדיין חושב כי במקרה זה התוכן חשוב פי כמה מהרוח. הבנתי שהביקורת שלך כלפיי הייתה במישור הסמנטי של סימון "האויב" במונחים כוללניים ושוללים. מה אומר ומה אדבר? גם אני אינני שמח עם ההגדרה הדיכוטומית הזו, אך היא נפוצה בחוגים מסוימים העוסקים בעניין, היא מדויקת ברמה כזו שהשימוש בה אינו בגדר דמגוגיה טהורה, והיא ברורה מספיק במובן שהיא מתמצתת אוסף של רעיונות, ערכים ומצבים קיומיים במילה בודדת. דייני. אינני כלכלן במקצועי, ואני בטוח כי ישנן דעות סותרות ונתונים סותרים לעמדה שהצגתי כאן. כמו כן, אינני בטוח שאוכל להתמודד בכבוד עם טיעונים משדה הכלכלה הטהורה, למרות שבשמחה אקרא אותם ואכלול אותם במסכת שיקוליי בנוגע לעניין. כפי שניתן לראות מהמאמר, הוא בנוי על מידע פשוט בהצגה נגישה, ומסתמך מאוד על השכל הישר והחוש המוסרי הבסיסי של האייל הממוצע, שאני מניח שגם הוא איננו כלכלן במקצועו. בכל אופן, שמחתי לשמוע כי דעתך קרובה לדעתי בנושא זה. |
|
||||
|
||||
המנהל האחראי של קרן המטבע העולמית, קוהלר (Koehler), נותן עצה לארגנטינה: "ארגנטינה זקוקה עכשיו לצמיחה, וצמיחה זקוקה לחסכונות, להשקעות, ולמערכת בנקאית מתפקדת. אבל צריך גם להכיר בעובדה כי בלי כאב המדינה לא תצא מהמשבר, וכי המשבר, בבסיסו, הוא מתוצרת-בית". |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
רק לפני כמה שעות המראתי מנמל התעופה סחיפול, אמסטרדם, ונראה לי שאצטרך עוד יום או יומיים כדי להתאושש מטראומת החזרה לארץ. אם יש נושאים שמישהו היה רוצה שאתייחס אליהם, אשמח אם תפנו לכך את תשומת ליבי. |
|
||||
|
||||
מכיוון שהמאמר הנ"ל נכתב כתשובה לשאלה שלך, הייתי שמח מאוד לשמוע מה דעתך עליו, ומה דעתך על הנושא באופן כללי. (הערת צד: מישהו שם לב פעם לקורלציה בין זמן הטיסה מאמסטרדם לישראל ולפרק הזמן בו משפיעים חומרים שונים על התודעה האנושית? חשוד מאוד, היה אומר גשש-בלש) |
|
||||
|
||||
אחת הטענות המעניינות במאמר שלך היא שאין זה הוגן לצפות ממדינות הדרום להחזיר חובות שהולוו למדינותיהן כאשר היו נתונות תחת שלטון דיקטטורי, כיוון שאותם הרודנים ניצלו את ההלוואות לשימושם האישי ולא לרווחת המדינה. מכאן יוצא שלמדינות הצפון, ובפרט לקרן המטבע העולמי ולגופים כלכליים עולמיים אסור להלוות כסף למדינות הנתונות תחת שלטון דיקטטורי, או בכל אופן עליהן לוודא שההלוואה הזו מנוצלת לטובת הכלל במדינה, ולא לטובת השליט ומקורביו. האופציה הראשונה תגרום למדינות בעלות שלטון דיקטטורי לשקוע בחובות ובמצב כלכלי שאין כל דרך להתאושש ממנו, והאופציה השנייה תגרום למעורבות גדולה מאוד של הגופים המלווים במדיניות של המדינות הלוות - והאין זו בדיוק השפעתו של הניאו - קולוניאליזם? אז מה לדעתך התגובה הטובה של גופים כלכליים עולמיים כמו קרן המטבע והבנק העולמי ביחס למדינות דיקטטוריות? |
|
||||
|
||||
Amit,
First of all, I'm forced to write in English, due to forces beyond my control. My apologies. I think that a Dictatorship with unreturnable debts and in an impossible fiscal situation is better than a Democracy in the same condition. If a dictator falls, and a state of Anarchy is formed for a while, it will be much easier to use international pressure and support for the creation of a Democracy, then if a Democracy falls, due to it's governments inability to maintain a steady economy. So I think it should be preferred to provide humanitarian aid to the masses until the dictatorship falls, then to provide the money which will help it endure, at the cost of the masses. As for the effects of the New-Colonialism, it is true that this is quite a hypothetical problem, but let us not forget the way things actually take place: most of the times, the financial support for Dictatorships, given by international institutions such as the IMF, with the support of the international corporations and participating governments, is meant to maintain those regimes, due to the fact that they are easier to control and use in order to pursuit specific political and economical interests. Neo-Colonialism is the occupation of a land and of a people, achieved either indirectly by a third party (A Dictator), or directly by economical control (A Democracy with un payable debts), and is a meant to help all of those with power, be it military or economical, to maintain and further their control, and to achieve their goals. A loan which will be given to a country, coupled with proper restrictions and control on it's spending, will counter the Neo-Colonialistic cause, since it will not mean furthering the exterior control of those financial beings on said country, but will be a way of relieving some of the hardships which the people endure, and help create an infrastructure to a independent economy. I also think that any loan given by international institutions, must be a part of a grander plan to promote Democracy and Peace, to protect Human-Rights, and to create a free and equal society. I think that some of the current institutions, especially the IMF and WB, will never agree to such a plan, since it directly contradict their intentions. In that case, I would chose the first option: massive humanitarian aid, if needed, and international pressure that will promote true democracy, and isolate the regime in place. |
|
||||
|
||||
אם שינוי משטר יגרום להפסקת החזר ההלוואות הנכונות להלוות כספים למדינות תהיה תלויה בעיקר בהערכת סיכויי השרידות של משטרן. התוצאה הסבירה תהיה שרבות ממדינות העולם העניות יוצאו משוקי הכספים הבינלאומיים. מעבר לכך, זה עלול לעודד במקום דמוקרטיה משטרים נוקשים ורודניים יותר שיראו יציבים יותר. |
|
||||
|
||||
1. רוב המשטרים בעולם השלישי אינם דמוקרטיים. לגבי ההלוואות: לא ברור האם ההלוואות שהם לוקחים הם טובה של המלווים או שהפרה רוצה להניק לא פחות משהעגל רוצה לינוק. |
|
||||
|
||||
שני הצדדים בכל בכל עיסקה חופשית מעוניינים בה, אבל העניין שלהם מושפע גם מההיסטוריה שלהם. כדי שהפרה תסכים להמשיך ולהניק אחרי שהעגל הכריז על שמיטת חובות, העגל צריך להציע לה תנאים טובים מאד. אחרת היא תניק עגלים אחרים. |
|
||||
|
||||
את ההלוואות צריך לראות בראיה כוללת. בחלק גדול מהמקרים נתנה ממשלת ארה"ב ערבויות כי היתה מעוניינת בהלוואות הללו. ההלוואות תמכו בשליט שארה"ב רצתה בשלטונו. תמורת ההלוואות, ניתנו כל מיני זכיונות לחברות אמריקאיות וכד'. באופן כללי ההלוואות היו עסק טוב גם אם קרה פעם-פעמיים שהיה צריך לעשות הסדר חובות. כדי לראות כמה ההלוואות היו עסק טוב, אפשר לראות את ההלוואות שניתנו לישראל בשנות ה-70 ותחילת ה-80. היו שם הלוואות ב-8% ריבית. כשבודקים את זרימת הכסף בקו ישראל ארה"ב במהלך שנות ה-80 -סיוע מול החזר חובות : החזר החובות היה גדול מהסיוע. ארה"ב הרוויחה יפה מאד. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |