בכתבה ב-TheMarker, סוקרת סיון קלינגבייל את תופעת הלכלוך ברשות הרבים בישראל.
לבעיית הלכלוך מספר תוצאות שליליות מעבר למפגע האסתטי ממנו סובלים תושבי המדינה: תיירים העניקו לישראל ציון ממוצע של 3.4 מתוך 5 בתחום הניקיון, והכנסות המדינה מתיירות כפי הנראה נפגעות מדירוג נמוך זה. פסולת בטבע משבשת מערכות אקולוגיות, ומובילה לעיתים להתפרצות של מחלות, זיהומים, נזקים לחקלאות, ושימוש מוגבר בהדברה - תופעות העלולות לפגוע גם בבני אדם. מחקר שנערך ב-2016 בארה"ב מצא כי ערך הבתים גבוה יותר בשכונות נקיות יותר, ושכונות אלה גם נתפשות כבריאות יותר.
לדברי רון מילוא, פרופסור במחלקה למדעי הצמח והסביבה במכון ויצמן, חבר הוועד המנהל של האגודה הישראלית לאקולוגיה, ומקים האתר "בשבילנו - לוקחים אחריות נקייה", בעיית הלכלוך פשוטה יחסית לפיתרון: "זה לא מחייב פתרון עמוק כמו התחממות הגלובלית, ואפילו לא מסובך כמו סגירת מפעלים מזהמים. צריך רק לשנות את ההתנהלות, להגביר את המודעות הציבורת ולדאוג לתשתית לפינוי אשפה". גם איריס האן, מנכ"לית החברה להגנת הטבע, סבורה כי ניתן לשפר את המצב באמצעים פשוטים יחסית של "פעילות חינוכית, הסברה, תשתית כמו פחים מתאימים ואכיפה"; היא ציינה את ההקפדה על חגירת חגורת בטיחות והשמירה על פרחי הבר כדוגמאות לקמפיינים ציבוריים שהצליחו בישראל.
מספר מדינות בעולם הצליחו לשנות את התנהגות תושביהן באמצעות חינוך, הסברה ואכיפה. באסטוניה, למשל, התאגדו ב-2008 מספר ארגונים, רשויות מקומיות ומובילי דעת קהל, ויזמו יום ניקיון בו השתתפו כ-50 אלף תושבים אשר יצאו ליערות ואספו מהם פסולת. הפרויקט יצר שינוי מהותי בתודעת הציבור באסטוניה, ושוכפל לאחר מכן במספר מדינות, ביניהן הודו.
מחקרים בנושא השלכת פסולת מגלים כי הגורם הראשון במעלה לנכונות ללכלך ברשות הרבים הוא בהתאם ל"תיאוריית החלונות השבורים": אנשים נוטים להשליך פסולת במקומות מלוכלכים ממילא, אך ירגישו לא בנוח ללכלך מקומות נקיים.
בישראל פועלת "קרן הניקיון", אליה מעבירות רשויות מקומיות כספים שהתקבלו במסגרת חוק הפיקדון והטמנת פסולת. אולם לדברי ד"ר מיה נגב, חברת סגל בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה, "הקרן כבר הגיעה ליותר ממיליארד שקל, וכל השנים לא הוצא כסף משמעותי למיחזור וניקיון. תמיד אומרים שכסף הוא הבעיה. פה הבעיה היא שלא משתמשים בו". אולם גיא סמט, מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, אמר כי "סעיף 12 לחוק הפיקדון אומר שמטרת הקרן היא למנוע הטמנה ולעודד מיחזור, ולא לעסוק בניקיון. במיחזור יש לנו מקטעים מסוימים של הצלחה, אבל אין לנו מקטע של יצירת אנרגיה וטיפול בפסולת. כאלה אנחנו צריכים לייצר".
פרופסור מילוא מציין כי בשונה מבעיות סביבתיות אחרות הדורשות התערבות חקיקתית, על בעיית הניקיון כל אחד יכול להשפיע באופן "דמוקרטי". לדבריו, "כשאני מלווה את הבת שלי לבית הספר, יש מקום שאנחנו עוצרים בו ומנקים אותו. יש גבעה ביער חורשים שאני כבר עשר שנים נוסע אליה כל שבוע עם שקית ומנקה אותה … זה דבר מדהים. ההרגשה הטובה שזה גורם לי, הנחת שזה עושה לי לראות את המקום הזה נקי … לישראלים כן אכפת, אנשים מוכנים ליטול אחריות וזה עולה במודעות לעומת העשור או שני העשורים הקודמים".
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש