נתנאלה היא מקרה מיוחד במוזיקה הישראלית. לכאורה עוד סולנית להקה צבאית שהפכה לזמרת שירה עברית כמו רבקה זוהר, רוחמה רז או דורית ראובני. אבל לנתנאלה היה משהו נוסף – סגנון שירה אישי ויחודי, מסוגר, אבל בעל אווירה. מבחינה זו היא ניצבת בשורה אחת עם זמרות כמו חווה אלברשטיין ויהודית רביץ שגם את שירתן אפשר לאפיין כמסוגננת, אישית ובעלת אוירה ייחודית. בתחילת הקריירה שלה הציגה נתנאלה כמה שירים שהפכו לחלק מהקלאסיקה הישראלית כמו 'היה לי חבר היה לי אח', 'שיר היונה', 'ימים לבנים' (ביצועה של נתנאלה קדם לביצוע של מלחין השיר, שלמה יידוב) ו'הליכה לקיסריה' ('אלי אלי') שכעבור שנים ביצעה שוב בסרטו של סטיוון ספילברג 'רשימת שינדלר'.
באמצע שנות ה-80 חזרה נתנאלה לארץ לאחר שהות בת כעשור בשוודיה. ב-1987 יצא אלבומה "על גן־אדן חלוני" שבו נהייתה נתנאלה ל-singer-songwriter. כל שיר באלבום נכתב או הולחן ע"י נתנאלה, רובם גם וגם. שיר אחד הולחן למילותיה של לאה גולדברג ושניים למילותיו של חיים נחמן ביאליק. שיר נוסף נכתב ללחן עממי אוזבקי. (אוזבקיסטן היא ארץ מוצאה של משפחתה של נתנאלה.)
אם ניתן לאפיין את האלבום בצורה כללית, הקו המנחה בו הוא של כמיהה וגעגועים המתבטאים הן בטקסטים והן בלחנים. זה מבוטא כבר בשיר הפותח, 'שלכת אבי', שנכתב לזכרו של אביה של נתנאלה שנפטר לפני הולדתה. השיר מסתיים בסמלים מורבידיים של עורבים ולמרות המלודיה הקליטה, ההרגשה היא של קדרות. אוירה קודרת דומה שורה גם על השיר הבא, 'ברבור', המוקדש לזכרו של יעקב שבתאי. עצב וקדרות שורים גם על שירה של לאה גולדברג, 'אלי' (שהולחן כבר קודם לכן בידי נחום היימן ובוצע בידי חווה אלברשטיין). הלחן של נתנאלה קולע מאוד למילות השיר, ולטעמי הופך אותה למפרשת מוסמכת של לאה גולדברג. הלחן ל'אופניים' של ביאליק הוא עליז וסוחף יותר ומהווה מעין הפוגת ביניים בין השירים ה"כבדים" המובאים באלבום. בשיר 'מעבר לים', אף הוא של ביאליק, שוב מורגשת כמיהה למקום אחר הקיים במחוזות של פנטזיה. 'ספינת הזיכרונות' שנכתב לרגל שובה של נתנאלה ארצה הוא השיר המוכר מהאלבום ומושמע עד היום ברדיו. הוא אחד השירים המזוהים ביותר עם נתנאלה לצד שיריה משנות ה-70. שלושת השירים הבאים, 'נטפי שקיעה', 'נמה' (לחן אוזבקי) ו'שפילת ימיו' הם גם שירים של כמיהה וגעגועים. לחנו של הראשון נוגה, השני עליז יותר והשלישי בעל עומק. את האלבום מסיים השיר 'יהיה טוב' שלחנו בסגנון "מוזיקת עולם" מעיד על הכישרון והרבגוניות של נתנאלה.
לא בכדי כתב המבקר רוני סומק על האלבום שנתנאלה מופיעה בו כמלכת הלילה ההופכת על ידי קסם לציפור רבת יופי.
מלכת הלילה נותרת בחשכה
מדוע לא זכה האלבום ליחס יותר בולט ולמעמד של קלאסיקה, אז או מאז? האלבום יצא כאמור ב- 1987, שנה שבה הזרם השולט במוזיקה הישראלית היה הרוק. גידי גוב ויהודית רביץ פנו לכיוון יותר רוקי. מאיר בנאי ואהוד בנאי פרצו דרך כסולני רוק וכך גם ריקי גל וסי היימן. משינה הוציאה באותה שנה את אלבומה השני ושלום חנוך פתח בהופעות "רק בן אדם", אלבומו החדש שייצא בשנה לאחר מכן.
בתוך כל אלה, "על גן־אדן חלוני" שמבטא סגנון מוזיקלי אחר נראה חריג ולא שייך. סיבה נוספת היא אולי סגנון השירה המופנם של נתנאלה שלא נגיש לכל אוזן ולא הצליח להתבלט ולהגיע לשורה הראשונה של הקולות המזוהים, אבל נותר אהוב מאוד על כל מי שמתחבר אליו.
לצערם של כל מי שאוהבים את נתנאלה, הקריירה שלה לא הצליחה לנסוק גם לאחר מכן. הזמרת הוציאה אלבום אחד נוסף, משירי אהוד מנור, (בסה”כ ארבעה במהלך כל הקריירה שלה, אם לא מחשיבים תקליט ילדים), אלבום טוב אבל פחות חשוב מאלבומה הראשון "נתנאלה" ומ"על גן־אדן חלוני”. לאחר מכן היא חזרה שוב לשוודיה.
כיום, לאחר עשרים שנה, כדאי לחזור לאלבום הישן ולקוות שהזמרת תוציא אלבום חדש הדומה באיכותו ובסגנונו ל"על גן־אדן חלוני". הרווח יהיה שלנו ושלה.
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש