 |
|
דוב אנשלוביץ מקדים תרופה למכה ומסביר למה הטיעונים בעד הסכם שלום שיושג, בתאוריה, בעתיד עם סוריה, לא צריכים לשכנע אותנו.
|
|
| פוליטיקה • דב אנשלוביץ • יום ה', 13/4/2000, 23:14 |
|
| |
ישנה תיאוריה של ד"ר יובל שטייניץ, על־פיה הסורים כלל אינם רוצים בהסכם עם ישראל, גם אם יקבע כי הגולן כולו יוחזר להם, משום שהדבר יקשה עליהם להחזיק בלבנון שחשובה להם יותר. לי קשה להאמין בכך. אני חושב שבסופו של דבר, אולי אחרי עוד כמה "משברים" כמו הנוכחי, ייסגר העניין, וההסכם יובא אלינו למשאל עם.
אני מניח שה"מנהיג האמיץ אוהב עמו" (זה שהאומץ שלו מתבטא בהפיכת ארצו למרכז סחר בסמים וטרור, ושאהבת עמו גרמה לו לטבוח כמה עשרות אלפים מהם), לא ינהג בכזה חוסר היגיון, יתרצה לבסוף, ויסכים לקחת את הגולן שנדחף לידיו, עם מטר אחד פחות או מטר אחד יותר מהכינרת.
אבל כרגע המצב הוא שבשל חילוקי דעות בדבר מטרים בודדים (על הגבול הבין לאומי כקו כבר וויתרנו) אהוד ברק מתעקש, ואין הסכמה. כאשר הקושי הזה, ואולי עוד כמה קשיים קטנים אחרים כאלה יחלפו, נגיע, כאמור, למשאל עם.
כאשר נגיע לכך, יתחילו לספר לנו סיפורים על טילים ביולוגיים וחזית סורית־עיראקית־איראנית. יבהירו לנו בצורה בלתי משתמעת לשני פנים שבעצם אין לנו ברירה. אם לא נקבל את ההסכם הזה, יפלו עלינו הטילים המפחידים של סוריה וכולנו נמות.
תחזית זו, בדבר הסיפורים שנשמע לקראת משאל העם, אינה נובעת מרוח נבואית שירדה עלי לפתע. בעבר, כאשר יצחק רבין ז"ל התכוון להתחיל בשיחות עם סוריה מתוך הסכמה עקרונית לסגת מהגולן בניגוד להבטחותיו בבחירות, זכורים לי נימוקי הפחדה דומים שהעלה. במיוחד זכורות לי מילותיו "טילים ביולוגיים" בהקשר זה. מילים אלה נחרטו בזכרוני עד כדי כך שהן מהוות עבורי את השם הללי של טיעונים מסוג זה. אך אין מדובר במקרה יחיד של נימוקי הפחדה: "השלום עם סוריה הכרחי כדי למנוע מצב כאוטי אפשרי עם נפילת אסד אשר יוכל להביא לגיבוש חזית מזרחית מסוכנת של עיראק ואיראן." מילים אלה שמורות בביתי בכתב־ידו של הסופר א. ב. יהושע.
טיעונים כאלה הושמעו בעבר ומושמעים בהווה ואין צורך בכושר נבואי כדי להניח שילכו ויגברו לקראת משאל עם אפשרי.
אבל אז, כאשר יושמעו טיעונים כאלה, נוכל לשאול את עצמנו את השאלה הבאה: אם אכן המצב כל כך חמור, איך ייתכן שאז (כלומר היום) התעקש ראש ממשלתנו על מטר אחד או שניים? הרי מול האסון הנורא הממשמש ובא היה צריך לזרוק לידי אסד אפילו את בקעת החולה ואולי אפילו יותר, אילו ביקשם! כנראה עדיין לא אבדה תקוותנו. ראש ממשלתנו (שלמרות כל הביקורת שלי עליו, אין לי ספק שהוא יותר אמיץ ואוהב עמו מהמנהיג ממול) שקל את העניין, ומצא שאותם מטר אחד או שניים, משקלם עולה על פתרון בעיית הסיכון הנורא שצפוי לכולנו.
ואם מטר אחד או שניים חשובים יותר מנטרול הסיכון הזה, אזי הגולן כולו, על יישוביו הפורחים והחרמון על אתריו החשובים מבחינות רבות - על אחת כמה וכמה.
על כן עלינו להצביע נגד הסכם עם סוריה.
כמובן ישנה שאלה אחרת: מי לידנו יתקע שההסכם מבטל את הסיכון? אין שום חוק כזה. מבחינה טכנית, הטילים מסוגלים לעוף עם או בלי הסכם, ואת העתיד איש אינו יכול לחזות (לפחות כל עוד טכנולוגית חורי התולעת עליה דיווח לנו מר עזגד עדיין בחיתוליה). לפי מה שמספרים לנו, לא רק שנאבד את המרכיב הביטחוני של הגולן, ובמיוחד של החרמון, אלא שהצבא הסורי יקבל ציוד מערבי מודרני ויחדש את פניו הנפולות. זה מה שיוסיף לנו ביטחון?
על כן עלינו להצביע נגד הסכם עם סוריה.
נקודה נוספת: אומרים לנו שאסור לנו להתעלם מההיסטוריה - כלומר, להתעלם מהבטחות של ראשי ממשלות בעבר, למרות שלא נחתם כל הסכם. אני ממש לא מבין טיעונים שכאלו. למה הדבר דומה? כאשר אני רוצה לקנות דבר מה ורואה מחיר מסוים זול, אני צריך להחליט אם אני קונה או לא. נכון שברגע שהחלטתי וממשתי את העסקה אין חזרה לאחור: אותו מוצר אצלי, והכסף אצל הסוחר, אלא אם כן שנינו, אני והסוחר, מסכימים לבטל את העסקה. אבל אם היססתי ולא קניתי, והסוחר דורש לאחר ימים מספר מחיר גבוה יותר, איני יכול לבוא אליו בטענות, ולדרוש ממנו למכור במחיר הישן. אלה חוקי המשחק המקובלים. אני בטוח שראש הממשלה מבין זאת, והשימוש שהוא עושה בכך, תוך חיזוק הטיעון הסורי, מופנה לא לעבר הסורים אלא אלינו, אל הציבור.
אנחנו לא קונים את הטיעון הזה.
על כן עלינו להצביע נגד הסכם עם סוריה.
וישנה גם הטענה שהגולן בכלל לא שלנו. גם זאת טענה שאינה מובנת לי. איך יודעים את התשובה לשאלת השייכות? בזמנו נכלל הגולן בשטח המנדט הבריטי על ארץ ישראל. בריטניה וצרפת עשו ביניהן הסכם בו הועבר השטח מתחום המנדט הבריטי לתחום המנדט הצרפתי, ולכן לא היה כלול בתכנית החלוקה. ואיך הגיע כל אזורנו לידי הבריטים והצרפתים? הם פשוט כבשו אותו כיבוש צבאי. כך נקבעה בעלותם על האזור, ובעצם, בתוקף עובדה זו הן היו יכולות לעשות את כל העסקות האלה ביניהן.
לפני זמן מה הייתי בטיול על רכס הרי נפתלי. בהשקיפנו על אזור עמק החולה מעל הרכס אמר לנו מדריך הטיול: דעו לכם שעד מבצע סיני לא הייתה שום הכרה בין־לאומית לבעלותנו על המקום שאנו נמצאים עליו. שאלתי: ומה קרה במבצע סיני? מה הקשר? תשובתו הייתה: במבצע סיני הסירו בריטניה וצרפת את תמיכתם בערבים ובין השאר הכירו בבעלותנו על השטח. שאלתי: האם היה איזה מסמך כתוב או משהו בעל תוקף חוקי שגיבה את "ההכרה" הזאת ? תשובתו הייתה שלילית. אז סיפרתי לו על דברים ששמעתי קודם לכן בראיון בטלוויזיה עם פרופסור למשפט בין־לאומי (אם זכורני נכון, מדובר בגברת לפידות) שציינה שאין שום הבדל בין כל השטחים שמעבר לגבולות החלוקה ובין הגולן מבחינת החוק הבין־לאומי, משום שמעולם לא הייתה איזו הכרה בין־לאומית רשמית בבעלותנו עליהם. גם העניין הזה של מבצע סיני (שעליו שמעתי לראשונה באותו מעמד) לא נזכר בדבריה, ולא הווה שום נקודת ציון בהקשר זה. על דבריי אלה לא הייתה לו, כמובן, שום תשובה.
לכן, לא ברור מדוע כל מי שאומר שהגולן אינו שלנו אינו חושב כך גם על עכו, נהרייה, צפת ורוב הגליל. הגולן שלנו בדיוק כמותם. באותו עניין, כדאי גם לאלה שמזכירים לנו ללא הרף את החוק הבין־לאומי שאוסר להתיישב בשטחים כבושים לחשוב על נקודה זו.
|
קישורים
חורי התולעת - מאמר מאת יבשם עזגד
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש