פיגוע רב נפגעים במרכז ירושלים; פיגוע ירי ברצועה; כ- 15 הרוגים בפיגוע בחיפה (עודכן) | 788 | ||||||||
|
פיגוע רב נפגעים במרכז ירושלים; פיגוע ירי ברצועה; כ- 15 הרוגים בפיגוע בחיפה (עודכן) | 788 | ||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
We go round and round and round
In the circle game. |
|
||||
|
||||
מן 'הארץ': "מחמוד א-זהאר, מבכירי תנועת החמאס, אמר בעקבות הפיגועים כי הוא אינו יודע איזה ארגון ביצע אותם. תנועת הג'יהאד האיסלאמי הודיעה לפני הפיגועים, כי יש לה תשעה מתאבדים הממתינים להוראות פעולה." עכשיו כשסוכלו נסיונות של הפתח לרצוח את שרון ובן-אליעזר, מה מונע מישראל לרצוח את העומד בראש הפתח? |
|
||||
|
||||
ללא ספק, הריגתו של העומד בראש הפת''ח (אני מניח שאתה מתכוון לערפאת, למרות שבראש תנועת השביבה עומד מרואן ברגותי) תפגע באופן קשה ביכולתו של הארגון לבצע פיגועים. הנה, תראה כיצד ארגון החמאס משותק לאחר רציחתו של מחמוד אבו-הנוד. פיגוע אחד לא היה מהם. |
|
||||
|
||||
סליחה, זאת מילה קצת חריפה, אבל לא מצאתי טובה ממנה. במלחמה, אי אפשר לנצור אש אחרי כל כדור שנורה כי הצד השני ירה חזרה. אם פגז אחד לא הפסיק את האש הנגדית, זה לא מראה דבר וחצי דבר על יעילות ההפגזה בכללה. ייתכן אפילו שהצד השני יפתח במתקפה רצחנית כתגובה על פעילות צבאית שלך, ועדיין הטענה שהפעילות הזאת היתה שגויה אינה תקפה. יתכן, למשל, שטירוף הטרור העכשווי יפעל נגד הפלשתינאים, ויקרב את קץ הסכסוך. במלחמה (לחימה, לוחמה, מה שלא יהיה) הנוכחית, יש רק שתי אופציות: להכנע לדרישות הפלשתינאים כפי שכנראה אתה מציע, דהיינו לתת להם *יותר* ממה שהוצע להם בקמפ דייויד וטאבה, ולקוות שהם מטומטמים מספיק כדי לא להבין את העקרון ולהמשיך עד שחרור כל האדמות הכבושות כולל חיפה ויפו, או להלחם. אם לא מוכנים להכנע ולהתאבד מבחינה לאומית, יש להסב לצד השני מספיק נזק עד שהוא יואיל בטובו להפסיק את האש. זה יכול לקחת שבועות או שנים, ואי אפשר למדוד את ההצלחה או הכשלון במונחים של ארועים בודדים, קשים או מוצלחים ככל שיהיו. אין להסיק מזה שאני תומך בשיטתו של דב, וזאת מהטעם הפשוט שאת האיום שהוא מציע לאיים לא נוכל לממש בלי שזה יביא להפסד שלנו במאבק הכולל, שהאספקטים המדיניים שלו חשובים ביותר (בהקשר זה, אלמלא נכשלנו באופן נחרץ בחזית המדינית, והסיוע האירופי היה נמנע מהרש"פ, חושבני שהאינתיפאדה הנוכחית כבר היתה נחלת ההיסטוריה). אין גם להסיק מזה שאני תומך בחיסולו של עראפאת, אבל השיקולים אינם כוללים את הפחד מתגובת הפלשתינאים. אם אתה פוחד מהצד שאתה נלחם בו, הפסדת. (אגב, לאחר שוך הקרבות אני תומך בפירוק כל ההתנחלויות וחזרה לקוי 67, אם זה משנה משהו). |
|
||||
|
||||
כששמעתי ברדיו לפני ימים מספר דווח על דברי שרון לפיהם נמצאה הדרך למלחמה בטרור, והוא מתפנה עכשיו לעסוק בעניינים חברתיים וכלכליים, אמרתי למישהו שהיה על ידי שהוא מזמין פיגוע גדול. ואין לי שום קשרים. |
|
||||
|
||||
יהיה בסדר. הקבינט יתכנס. המטכ"ל יקיים התיעצות. ארה"ב תגנה. מה עוד אתם רוצים? |
|
||||
|
||||
וואו, איזה נביא גדול אתה. שים לב לנבואה הבאה: יש עוד פיגועים בתור. |
|
||||
|
||||
או שאולי יש? נפגשנו היום כל הקומונות של האזור, לפני שידענו על הפיגוע הנוסף בחיפה, ועשינו הימורים מי תהיה הקומונה הבאה שתתהה איך מתמודדים עם המציאות החדשה. ההימורים שלנו היו בין תל אביב לקדימה. נו טוף, אז חיפה הקדימו אותנו... __ העלמה עפרונית, אם תפסיק לכתוב בקרוב אחרי פיגוע בתל אביב, אז תבינו למה... |
|
||||
|
||||
אבל אולי לא מתוך כך שסרה יראתם של יריבינו הטרוריסטים מלוחמת תחבולות משתנה לבקרים, או מעצם הסטת עיקר המאמץ. ענינם הוא בהסגת כלכלתנו (כגורם עוצמה מרכזי) לאחור, ובאופן עמוק. |
|
||||
|
||||
אני חושב ששרון התכוון לחיסול הממוקד, שהוא עניין ישן שהחל עוד בתקופת ברק. למרות ויכוח ארוך שהיה לי עם סמיילי, שבו טענתי ששיטה כזאת עוזרת, ובודאי צריך לנקוט בה אם לא עושים דברים אחרים, יעילים יותר, השיטה מוגבלת ובודאי אינה ''פתרון'' לטרור. |
|
||||
|
||||
הפיגוע משרת את מטרותיה של ישראל. ישראל ללא ספק מבקשת להראות למר זיני מי הטובים ומי הרעים בביצה המקומית. חיסולו של אבו הונוד ערב הביקור, היה הזמנה מפורשת לפיגועי נקמה בזמן הביקור על מנת לשפר את מצבנו בעיני ה"שופט" האמריקאי. כאמור, זוהי ראיה צינית במיוחד ובאופן אישי אני לא מאמין, שמישהו בישראל רצה בפיגוע הזה. מצד שני, אני בטוח, שהממשלה/הקבינט ידעו, שהתגובה על חיסולו של אבו הונוד תגיע במהרה והיא עשויה להיות קשה ואף על פי כן, לא נרתעו. להפך, מאחר ואבו הונוד היה על הכוונת בלי קשר לביקור זיני והתגובה על חיסולו היתה צפויה, היה עדיף לישראל לחסלו ערב הביקור, כך שהתגובה הצפויה תהיה בזמן הביקור. |
|
||||
|
||||
כמו שאמרת, אבו הנוד היה על הכוונת כבר זמן רב. כשבאה ההזדמנות הוא חוסל, בלי שום קשר (לפחות למיטב שיפוטי) לביקורו של זיני. עפ''י מקורות ביטחוניים (ואני מרשה לעצמי להיות ספקן לגבי הדיווחים שלהם בעניין זה באופן עקרוני), אבו הנוד היה בעיצומן של הכנות לפיגועים ולכן הטיעון שמותו הוא זה שהביא לפיגועי נקמה הוא מופרך מעיקרו. יתרה מזאת,בחודש האחרון, לפני חיסולו של אבו הנוד, סוכלו לפחות עשרה פיגועים שאם היו יוצאים לפועל היו עלולים לגרום לנפגעים רבים. לכן הטענות על מעגל דמים שהחל עם חיסולו של אבו הנוד, אין להן אחיזה במציאות. |
|
||||
|
||||
אני זוכר שני מחבלים שנלכדו בדרכם לישראל מאזור טולכרם וג'נין בחודש האחרון. אודה לך אם תזכיר את שמונה האירועים האחרים. בכל מקרה, אם לפני ההתנקשות באבו-הנוד היתה אפשרות מסוימת שערפאת יוכל למנוע פיגועים לקראת ביקורו של זיני, הרי שאחרי ההתנקשות כל אפשרות כזו נעלמה כלא היתה. ובלאו הכי, אם שרון היה מעוניין להגיע להסדר כלשהו, הוא לא היה מאשר את ההתנקשות בחייו של אבו-הנוד באותו תזמון - שכן לכל בר דעת היו ברורות ההשלכות. גם התועלת הצבאית בהריגתו מוטלת בספק, שכן היה ברור אז, ובוודאי שברור עתה, שהחמאס לא תלוי באף אדם ספציפי כדי לבצע פיגועים. המבנה הממודר של הארגון גורם לכך שאין אדם שנותר ללא תחליף. |
|
||||
|
||||
ועראפאת היה מצליח לדחות כמה פיגועים עד אחרי הביקור של זיני, משמר את דמותו כשוחר שלום, ונותן אור ירוק לפיגועים לאחר הביקור. מה בדיוק היה הרווח הגדול שלנו? הטענה שהחמאס לא תלוי באף אדם ספציפי כדי לבצע פיגועים כנראה נכונה. מה המסקנה? שאי אפשר לנצח את החמאס? שלא צריכים להלחם בחמאס? שצריך פשוט לשבת בשקט ולחכות לפיגוע הבא? שום צבא כמעט אינו תלוי באף חייל/גנרל ספציפי כדי להלחם, אבל כשמסה מספקת של חיילים/גנרלים שלו נהרגת או נפצעת הוא מתמוטט. |
|
||||
|
||||
או ששרון נלחם, או למוטט את ממשלתו. או ששרון נלחם ומצפצף על האמריקנים, או שיש להחזירו בבושת פנים לחווה. בכל מקרה, השמאל לא יעלה. העבודה גמורה בבחירות, הימין חייב למוטט את שרון באם יעז למשוך זמן ולא לחסל את עראפת ולשחרר את כל שטחי יהודה ושמרון. לגרש את הערבים בכוח ועכשיו! |
|
||||
|
||||
למוטט למוטט !!#@ או ששרון נכנע או שעם ישראל נכנע. לא הבנתי אם השמאל לא יעלה וגם לא שרון אז מי כן ? לפנות התנחלות אחת ועכשיו! |
|
||||
|
||||
מקסימום לפנות אותך. לחסל את כולם. אל הקיר. נשים ילדים גברים. השאר לגירוש מיידי. להרוג, להרוג, ולהרוג. הרי לך רצפט מצוין! |
|
||||
|
||||
אהלן, לאחרונה הצטרפתי לארגון החמאס כמו רבים וטובים מחברי. עקב העומס והתור הגדול בגיוס אזלו הרצפטים, נקלעתי למצב שבו אינני יודע מהי משימתי. עד שמצאתי כאן את המתכון ששי שלח (תודה!). אינך יודע כמה עזרת לי, אשתדל להשתמש בו בהקדם כנגד האויב הציוני ואקווה שתקרא עלי בעיתון ותהיה גאה בי. על החתום, אחמד מ.א - 7 (ימי שקט). |
|
||||
|
||||
במאמר "קרעפלאך" דיון 740 תואר עיקרון שניתן להחילו גם על יחסי ישראל והרשות הפלסטינית. "הקרפלאך" במקרה זה הוא הסדר קבע עם הפלסטינים. בתהליך אוסלו דנו במרכיביו השונים של הקרפלאך הזה. הועלו הצעות למתכונים שונים, ונדמה היה שהפלסטינים מוכנים לקבל מרכיבים שונים בהצעות שהועלו בפניהם. בקמפ דיויד לפני שנה וחצי הוצגה המנה המוגמרת בצורת חבילת ההצעות של קלינטון. הישראלים עקמו את האף אבל היה רוב שמוכן לבלוע את התבשיל הזה. אך ערפאת ברגע שראה את התבשיל הגמור צרח "פויה קרעפלאך" ופתח במלחמה הזו, שהיום אנו נמצאים בשיא קריטי שלה. הפלסטינים אינם מוכנים לקבל את ההסדר שהוצע בקמפ דיויד וגם לא את המתכון המשופר שהגיש להם בן עמי בטאבה. נקודת המוצא של הפלסטינים היא 1948, וערפאת לא זז מילימטר מתביעתו בראשית המלחמה להצבת כוח בינלאומי באזור. באמצעות נוכחות בינלאומית הוא מקווה להחזיר את האזור 53 שנה ויותר אחורנית. מבחינתו כוח בינלאומי בפלשתינה יבטל בפועל את הריבונות הישראלית. הגעה להסדר מדיני לפני שהמלחמה הזו תוכרע אינה אפשרית. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להיכנע ללחץ של הטרור. ומצד שני, הצלחות הטרור מעוררים את התיאבון הפלסטיני (לא לקרעפלאך של קיימפ דיויד). איך תוכרע המלחמה הזו? לישראל כוח עדיף וזו רק שאלה של זמן מתי היא תכנס לרשות כדי להכות מכה קשה בארגוני הטרור ובסביבתם התומכת. יש לכתוש את המנהיגות הצבאית/פוליטית שלהם. זו מלחמת אין ברירה. וזו גם שאלה פוליטית. הממשלה ימנית ברובה כולל האגף בעבודה שמייצג בן אליעזר. החסמים הפוליטיים היחידים למלחמת חורמה בטרור הפלסטיני הם מר"ץ ושמעון פרס (המפלגות הערביות מחוץ לקונצנזוס הלאומי). לנוכח הטרור הרצחני וההרעה במצב הכלכלי כוחו של השמאל תש מיום ליום. מי שלא ירצה את שרון יקבל את ביבי שכבר מחויב למלחמה הזו. מטרת המלחמה בטרור צריכה להיות מוגבלת. אין לפתוח בה כדי להכריח את הפלסטינים לבלוע את הקרעפלאך המדיני שבושל בקיימפ דיויד. מלחמה כזו צריכה להוכיח לפלסטינים שדרך הטרור תחזיר אותם אחורנית ולא תקדם אותם לשום מקום. יש אמת בדברי השואלים "ומה יהיה אחרי שתכה בטרור ותיפול הרשות הפלסטינית?" התשובה היא אין לדעת. זו בדיוק תמצית ההגיון של מלחמת אין ברירה. אינך יודע מה תהיה התוצאה, אבל אתה יודע שהמצב הוא עד כדי כך בלתי נסבל שאין להתיר לו להמשך. ואתה יודע שאם תתיר לו להמשך הוא יהיה בלתי נסבל עוד יותר. נ.ב. ישראל צריכה להפיק את הלקח מן המלחמות הקודמות. בשום אופן אין לחדש אחרי המכה שיוכה הטרור את מדיניות ההתנחלות. על ההתנחלויות אין קונצנזוס, ואין לבלבל בין יציאה למלחמת אין ברירה בטרור לבין שאיפות ההתפשטות של המתנחלים. |
|
||||
|
||||
מדוע אתה כורך "ערפאת" ו"פלשתינים" ביחד? שמענו למשל לפני כשבועיים את סרי נוסייבה מדבר בטון שונה לגמרי. האם לא סביר להניח שאצל הפלשתינים, כמו גם בפוליטיקה הישראלית, יש מגוון דעות ויש כאלו (שיש שיקראו להם באופן ערכי "ריאליים" ואני אקרא להם "בעלי השקפה שונה") שרוצים להגיע לפשרה עם ישראל, למשל על בסיס הצעות קמפ-דיויד, אולם עקב אופיו של השיח הציבורי הפלשתיני/ערבי הדעות הללו נשמעות בחדרי-חדרים ולא בציבור? (סליחה על המשפט הארוך מדי, קח הפסקה לנשום באמצע) |
|
||||
|
||||
במסיבת עיתונאים, כששאלו את נוסייבה האם לא מוטב היה לישראל לו הוא היה עומד בראש הרשות, אמר נוסייבה שערפאת הוא כמו אישה מכוערת לה נשואה ישראל. נוסייבה הוא אולי אישה יפה יותר, אבל הוא יהיה אישה לא לגיטימית - על ישראל לדבוק באישה הלגיטימית שלה, גם אם היא מכוערת. מכך אפשר להבין שגם על פי אלו המחזיקים בדעות שונות ברשות, ערפאת מייצג את כלל הפלסטינים, ואין מה לדבר עם מישהו אחר (בניגוד אלינו. לנו יש לא רק ראש ממשלה חוקי, אלא גם אנשים אחרים שמוכנים לנהל מו''מ בלתי-לגיטימי במקומה, מטעמים לא ברורים). |
|
||||
|
||||
אז למה האשה המכוערת של ערפאת גרה בפריס? |
|
||||
|
||||
האם אתה היית יוצא בגלוי כנגד ערפאת לו היית פלשתיני? |
|
||||
|
||||
אבל הוא כן אמר שלישראל היה מוטב לו הוא היה בראש הרשות. אז מה אנחנו למדים מזה? אולי הוא רוצה שנהרוג את ערפאת? אגב, בהקשר הזה, שעשע אותי היום לשמוע את יוסי שריד (אני חושב) ברדיו מדבר על האפשרות שנעיף את ערפאת מראשות הרשות. הוא אמר שם שבתור גולה מארצו, ערפאת רק יזכה ליותר כבוד, הערכה וכוח מהפלסטינים. האם שריד באמת מתעלם מכך שאף אחד לא מתכוון להגלות את ערפאת, אלא לעשות לו דברים קצת יותר טרמינליים? |
|
||||
|
||||
יש דווקא כאלו שהציעו לא אחת להשתמש בצעד הזה. נראה לי יותר שהוא מספק טיעון נגד מהלך שכזה, מה שישאיר את האופצייה ה''יותר טרמינלית'' למשל. |
|
||||
|
||||
אתה טועה כשאתה קובע ''אף אחד לא מתכוון להגלות את ערפאת''. דרישה כזו בדיוק (שישתה קפה בפריז אך לא ברמאללה וכו') עלתה בשעתו אפילו כאן באתר מצד ג. שמעון ואחרים. |
|
||||
|
||||
כשרוצחים ילדים בני פחות מ-20 בלי הבחנה ובלי לבדוק מה דיעותיהם הפוליטיות זה לא הרגע להיכנס להבחנות דקות ולהוציא מן הכלל את הקולות הבודדים בקרב הפלסטינים שהתבטאו בעבר אי פעם התבטאות חצי-מתונה. לפני כשבועיים התבקש מר נוסייבה בשידור ברשת ב', כמדומני, לבטא בקול את דעתו. אך הוא דיבר בעמימות כזו שלא היה הבדל בינו לבין סאיב עריקאת וכל האינטליגנטים האחרים (ראה מאמרו של מזרחי "החמאס לשלטון"). העובדה המכרעת לעניין תגובתי לעיל היא שרוב הפלסטינים תומכים בטרור בין אם הם יוצאים לרקוד על הדם ברחובות ובין אם לאו. |
|
||||
|
||||
תמיד, גם כשרוצחים ילדים בני 20 וגם כשלא, עדיף (לדעתי) לחשוב מהשכל, ולא מהבטן. אני שב וחוזר על טענתי שלא ייתכן שאין ברשות הפלשתינית כאלו שלא מבינים לאן ערפאת מוליך אותם. אמנם הם כנראה לא כריזמטיים ובעלי מעמד כשל ערפאת אבל הם נמצאים שם, מאחורי הפסאדה הכללית של האחדות (שגם היא לא שלמה) שמנסה לצייר לנו דוב אנשלוביץ' מדי פעם. אני גם טוען שאנו לא שומעים אותם בגלל אופי השיח הפלשתיני/ערבי (סגור, ביקורת פנימית לא דולפת החוצה) ואופי השיח התקשורתי הישראלי (האם שמעת את אבו-מאזן למשל, מס' 2 ברשות הפלשתינית בשנה האחרונה?). מלכתחילה לא התייחסתי לציבור הפלשתיני אלא לפוליטיקאים הפלשתיניים (שהם אלו הקובעים, בסופו של יום, על מה חותמים ומתי נלחמים, ושולטים על דעת הקהל בעזרת ההתבטאויות שלהם) וכנראה הייתי צריך לחדד זאת בתגובתי המקורית, ועל כך התנצלות. |
|
||||
|
||||
מה שעשית בתגובתך הוא להסיט את הדיון מטענתי שאנחנו עומדים בפתחה של מלחמת אין ברירה עד חורמה בטרור (אשר לוותה בניתוח שכלי ולא בטני), לשאלה התנ''כית העתיקה כמה צדיקים יש בסדום. אם יש לך מה לומר על טענתי העקרית אשמח לשמוע. |
|
||||
|
||||
ראשית, כבר בשאלה המקורית תהיתי: "מדוע אתה כורך "ערפאת" ו"פלשתינים" ביחד?" אני מניח שמותר לי לשאול את השאלה הזו בתגובה לתגובתך המקורית, יש בה רלוונטיות והיא אינה נוגעת למצב גידולי החסה בנגב למשל. שנית, שאלתי היא הרבה יותר מ"כמה צדיקים יש בסדום?". שאלתי היא "האם ערפאת = פלשתינים?" נראה לי שאצלך כן, למשל מתגובתך המקורית: "הפלסטינים אינם מוכנים לקבל את ההסדר שהוצע בקמפ דיויד וגם לא את המתכון המשופר שהגיש להם בן עמי בטאבה. נקודת המוצא של הפלסטינים היא 1948, וערפאת לא זז מילימטר מתביעתו בראשית המלחמה להצבת כוח בינלאומי באזור. באמצעות נוכחות בינלאומית הוא מקווה להחזיר את האזור 53 שנה ויותר אחורנית. מבחינתו כוח בינלאומי בפלשתינה יבטל בפועל את הריבונות הישראלית." תחושתי היא שאתה יוצר זהות בין "ערפאת" ל"הפלשתינים" (שאני הייתי ממקד ל"הפוליטיקאים הפלשתינים", שהרי העם אינו קובע את מהלכיהם של מנהיגיו - זה יהיה היפוך תפקידים בין שולט ונשלט). טענתי היא שלא כך היא, ובפוליטיקה הפלשתינית, באופן שלעיתים נדירות נחשף לציבור, ישנה מחלוקת קשה על דרכו. אתה רשאי כמובן להעביר את הדיון לתחום שלישי, או שלא לענות בכלל. בכל מקרה נראה לי ששאלתי הראשונה (שבאה לברר ולנסות לערער דברים בהנחות היסוד שלך, בהנחה שהבנתי אותן) וההמשך שבא אחריה הם לגיטימיים. אגב, לשאלתך, האם אנחנו עומדים בפני מלחמת חורמה בטרור? לא יודע. בזמנו הבטחת לנו (תגובה 39443) שרצח זאבי והאולטימטום שנתן שרון לערפאת אחרי רצח זאבי יוצרים "מצב חדש" ואני טענתי ש"אין חדש תחת השמש". ואכן, עד אתמול היינו (כפי שטענתי תגובה 39149) על סיפה של תוכנית שלום אמריקאית. אני נוטה להאמין שהמציאות תנטה בינתיים לצידי כלומר נחווה גלים של אסקלציה והחלשות. אבל, כמובן, אף אחד לא יודע מה ילד יום, ואין בדברי משום התחיבות לצפוי לנו, שהרי ידוע למי ניתנה הנבואה מאז שחרב הבית 8^) |
|
||||
|
||||
אתה סותר את טיעוניך שלך. אם רוב הפלסטינים תומכים במאבק החמוש, מה תעזור החלפת הנהגתם? כל מנהיג שיעלה לשלטון יצטרך להתיישר לפי דעות העם, או ליפול. אני, אגב, חושב שרוב הפלסטינים אכן תומכים במאבק החמוש. וזו בדיוק הסיבה שצעד שטחי כמו גירושו של ערפאת ועוד כמה בכירים לא יועיל לישראל במאומה. נהפוך הוא, שכן צעד כזה גם יוכל, בסופו של דבר, להוביל לביסוסה של שכבת הנהגה מקומית שתהיה קשורה אפילו יותר מערפאת ברצונו של העם. |
|
||||
|
||||
אני חושב ששוב לא קראת את דברי בדקדקנות. מה שכתבתי הוא שהמלחמה נגד הטרוריסטים וסביבתם התומכת צריכה להיות כזו ש*כלל* הפלסטינים יבינו שהטרור אינה דרך שיכולה להביאם לאנשהו אלא להשיגם לאחור (מבחינתי אפילו לתקופת האבן אם יש צורך). שאלת ההנהגה בכלל לא מעסיקה אותי כפי שציינתי. המלחמה בטרור צריכה להיות כזו שיהיה ברור לכלל פלסטינים שכל הנהגה בעלת זיקה לטרור תוביל אותם לאבדון. |
|
||||
|
||||
אינני יודע אם ביקרת פעם בכפר פלשתיני בשטחים אבל כשאתה מזכיר את תקופת האבן עליך להשתשמש בפועל ''להתקדם ל'' ולא ''להשיג לאחור'' כפי שעשית. איומך להוביל אותם אותם לאבדון משעשע מכיוון שהם כבר מזמן אחריו. |
|
||||
|
||||
ראשית, אינני מאיים. איני מניח שהפלסטינים קוראים את האייל. בתגובתי הראשונה תיארתי מדוע לדעתי אנחנו עומדים בפיתחה של מלחמת אין ברירה עד חורמה בטרור הפלסטיני. אני מקווה שהתמיכה של הרוב הפלסטיני בטרור תחדל לפני הגיעם לתקופת האבן, אולם להזכירך, בתקופת האבן לא היו מכוניות, לא היה חשמל וחסרו עוד כמה דברים. לכך שהפלסטינים חיים בתנאים קשים במשך השנים יש להם אחריות של לפחות 50% ואם הם כעת יסבלו עוד אחריותם תהיה 100%. ומוטב שערפאת יתחיל את מאמץ ה-100% האגדי שלו להדברת הטרור מרגע זה כי עבר זמנם של התירוצים, ההתפתלויות, ההתחכמויות והשקרים. יותר מדי אנשים מתים פה. |
|
||||
|
||||
העם הפלשתיני עומד כבר שנים רבות במלחמת איו ברירה בכיבוש הישראלי. אינני רואה שום סיבה שעליו להפסיק את פעולותיו כנגד ישראל, הוכח פעמים רבות בעבר שהישראלים (שיש להם מה להפסיד) מבינים רק כח. לכך שיותר מדי מתים כאן במשך השנים יש לישראלים אחריות של לפחות 50% ואם ימותו עוד רבים אחריותם תהיה 100%. |
|
||||
|
||||
''הישראלים מבינים רק כח''... זו כנראה הסיבה לכך שהתמיכה הציבורית בהצעות ברק לרש''פ בקמפ דייוויד צנחה בעקבות האינתיפדה, בעוד שלפניה היא היתה גבוהה למדי (עד כדי כך שערפאת הבין שאם הוא יקבל את ההצעות, הן עלולות לעבור בציבור הישראלי, והוא עוד עלול למצוא את עצמו בראש מדינה פלסטינאית שבירתה ירושלים, והחליט לטרפד את המהלך אפילו במחיר תיוגו כצד הסרבן). |
|
||||
|
||||
כן, ברור שאם הפלשתינאים היו ממשיכים לחטוב עצים כמו עד 88, היינו מדברים איתם על ירושלים, זכות השיבה וכו'. הממרה ש"הישראלים מבינים רק כח" היא כמובן רק מקרה פרטי (שהוכח פעמים רבות בעבר). כדי שתרגיש טוב - "כולם מבינים כח", גם הפלשתינאים. אגב, זוהי אינה טענה או דעה אלא עובדה קיימת. |
|
||||
|
||||
אם כך אולי כדי שניפעל בכוח מולם אם זה מה שהם מבינים? |
|
||||
|
||||
אין לי שום התנגדות, להיפך, אני בעד הסלמה. ככל שיש יותר דם (בשתי הצדדים), אנו קרבים לסיום הכיבוש. |
|
||||
|
||||
ואתה כמובן מוכן שהדם הנשפך יהיה שלך או של אחד מיקיריך. תעשה הכול למען סיום הכיבוש, לא? |
|
||||
|
||||
אם אתה באמת רוצה לדעת, אז משפחתי כבר תרמה את חלקה למדינת ישראל. כמובן שהייתי מעדיף שהדם בצד השני יהיה רב יותר. המשך הכיבוש והדיכוי --> המשך "חיים על החרב". |
|
||||
|
||||
משפחתך כבר תרמה את חלקה? בבניין פלסטין תנוחם. |
|
||||
|
||||
אולי אנשים חושבים שמשפט כזה לא ראוי להתייחסות, אבל גם לא ראוי להשאיר אותו בלי תגובה. כל דעה היא אולי לגיטימית, אבל פה ירדת לתהום של שפלות. |
|
||||
|
||||
אלי רוצה שישפך כמה שיותר דם בשני הצדדים כדי שיתקרב קץ הכבוש. השכול שפגע במשפחתו מקרב גם הוא את קץ הכבוש והקמתה של פלסטין העצמאית.ולכן לא נאמר פה שום דבר לא נכון. ובמלים אחרות: הוא הזמין את זה. |
|
||||
|
||||
ולכן כמובן כדאי לנהוג כרומאי. הבנתי. ועדיין, לרדת לרמה אישית בציניות זה נמוך. נמוך מאוד, אפילו. |
|
||||
|
||||
האם "סיום הכיבוש" הוא ה-holly grail המחליף את "שלום"? לפי איזה סולם-ערכים שפיכות-דמים היא רצויה כל עוד היא מביאה לסיום הכיבוש? |
|
||||
|
||||
בכל מקרה כמו שזה נראה עכשיו, הסיבוב הנוכחי יגמר אחרי 3,4,5 שנים לאחר כ 500 600 700 הרוגים ישראלים ופי 3,4,5 הרוגים פלסטינאים ובמחיר של הרס כלכלי ניכר לשני הצדדים. לפי הלוגיקה הבאה אפשר לרכז מאמץ ולגמור הכול בשבועים שלושה ולהתקדם הלאה.כלומר ליצור סיטואציה משברית שתוביל את שני הצדדים להפסקת אש.ונחזור על הסיסמה הידועה ככל שיהיה יותר רע כך יהי יותר טוב. ועכשיו לפאן התאורטי, תהיה: (שכחתי כבר מזמן את כל מה שלמדתי על תורת המשחקים) אבל מה לגבי פוליטקאים שלוקחים הימורים ,כלומר לא ממש יודעים להעריך לאן פעולותיהם יקחו אותם אבל נגררים לסטואציות חסרות מוצא המאלצות אותם לקחת שורה של הימורים ללא קשר למדדים רציונליים. נדמה לי שאנו קרובים למצב הזה יותר מאי פעם. |
|
||||
|
||||
סולם הערכים המנחה אותי הוא הסולם ההומני הרווח בעולם המערבי (וגם בישראל). במקום הראשון תמצא את ''חיי אדם'' כערך עליון ללא עוררין. |
|
||||
|
||||
אז בדבריך לעיל על "יותר דם (בשתי הצדדים)" אתה לא מתכוון לחיי אדם אלא למה? |
|
||||
|
||||
בוודאי שכיוונתי לחיי אדם, אלא מה ? אין כאן שום סתירה, כל עם רציונלי מוכן להקריב חלק קטן מאנשיו כדי לחסוך בחיי אדם רבים אחרים (זוהי מהותה של מלחמה). לדעתי הסלמה רצינית (בסגנון מה ששי מציע) תעורר את העולם ובעיקר את האיחוד האירופי והאו"ם לממש את ההמלצות מוועידת דרבן כנגד ישראל, וכך להביא בכח לסיום הכיבוש. אינני תומך ומעולם לא תמכתי ב"שלום" ובהדברות הגנרלים שראינו בשנים האחרונות בין שתי הצדדים שברור שטובת העמים אינה מטרתם האמיתית. הטקטיקה צריכה להיות בסגנון האיחוד הלאומי, האסטרטגיה - חד"ש. אגב, לא ראיתי שהתרעמת כל כך על מאמרו של אנשלוביץ שהציע להפגיז את כפרי הפלשתינאים ב-3000 פגזים. |
|
||||
|
||||
והאנשים המוקרבים, גם הם אנשים רציונלים המוכנים להקריב את עצמם, או שהם מוכנים להקריב רק את בני עמם הרציונלי? או אולי בכלל רק את בני העם הרציונלי האחר? ושוב - אתה חוזר לכך שאתה מייחל למוות כיוון שזה יביא ל"סיום הכיבוש", ושוב אני תוהה איך "סיום הכיבוש" מוצא את מקומו מעל חיי-אדם. טרם הסברת זאת. על רעיונותיו של דב אנשלוביץ, הממוחזרים במאמרו האחרון, ניהלתי איתו - אני ואחרים - דיונים בשעתו. מעולם לא התרשמתי שהוא מעמיד איזושהי מטרה (דוגמא אפשרית: "ארץ ישראל") מעל לערכם של חיי-אדם. |
|
||||
|
||||
אתה באמת שואל או שזו דמגוגיה לשמה ? ברור שכל אדם יעדיף שמוות יהיה מנת חלקו של האויב ולא אצל עמו (עצוב שאני צריך להסביר לך דברים בסיסיים כאלה), אולם עצם קיומו של "אויב" צריך להביא בחשבון שהוא גם יודע להחזיר. וכי מה תגיד על המפקד הרץ בראש הכח מול אש חיה וצועק "אחרי" ? או על אותו חייל שהציל את חיי חבריו בכך שקפץ על רימון שהושלך עליהם ? ולהבדיל אלף הבדלות על המחבל המתאבד ? או בכלל על כל מנהיג שמוציא את לוחמיו למלחמה. האם כל אלה מייצגים התנהגות רציונלית ? תלוי כמובן את מי שואלים. סיום הכיבוש שהצבעתי עליו אינו אותו "סיום כיבוש" של בן עמי וברק, הכרונולוגיה שאני מצביע עליה דומה לתרחישו של פרופ' לייבוביץ ז"ל - קודם סיום הכיבוש ורק לאחר מכן ישנו סיכוי (שים לב, לא וודאות) לפתוח במשא ומתן שעשוי לשלול את קיומו של אותו "אויב". הפיכת סדר הדברים או שילובם היא (במילותיו של עמיר פרץ) - זריית חול בעיני הציבור. |
|
||||
|
||||
(שמתי לב, לא ודאות). מה שוודאי הוא האלימות וההרג שאתה מציע. ואני שואל שוב, ממתי ובאיזה אופן "סיום הכיבוש" הוא משהו שראוי - אם הבנתיך נכון - למות ולהרוג אך ורק למענו? האם גם 20,000,000 ש"ח במזומן הם משהו שראוי להרוג בשבילו? או אולי החלפת השלטון בישראל (שים לב, לא בוודאות, אבל הרג מזערי יחסית לכמויות שאתה מציע)? |
|
||||
|
||||
סיום הכיבוש איננו מטרה כשלעצמה אלא שבחובו טמונה ההנחה שקיים סיכוי לחסוך את המשך הקזת הדם משני הצדדים וזאת כמובן המטרה העיקרית. לטעמי השאלות שהעלית אינן במקומן, הוסבר לעיל מהו הערך העליון המנחה אותי. להרג ולאלימות אני רואה סוף רק בדרך זו. בדרך ''השלום'' הוודאות היא בצד המשך ההרג בסבבים ולכן אינה הומנית לטעמי. |
|
||||
|
||||
סיום הכיבוש אינו מטרה כשלעצמה, ובכל זאת אתה מוכן להקריב אנשים רבים, ולחסל את מדינת ישראל כמדינה ריבונית, למעשה, על מנת להגיע לכך. מה בדיוק כל כך רע בכיבוש עצמו? מה התכונה הקסומה של הכיבוש, שהופכת אותו למשהו ששווה לזרוק חיי אדם רבים כל כך על מנת להפסיקו? |
|
||||
|
||||
מאין הבנת שאני מעוניין "לחסל את מדינת ישראל כמדינה ריבונית" ? את שאלותיך בנושא הכיבוש כדאי להפנות לכל מי שנלחם אי-פעם על חרותו המדינית. |
|
||||
|
||||
You claimed that for you, whole-hog international intervention is fine, as long as the "conquest" (bad translation, I know) is over. Whole-hog international intervention may have as one of its results the annulment of Israel as a sovereign state, and by itself is a contest of Israeli sovereignity.
I do ask anyone who's ever fought for National freedom: why? Why start an active revolt just because they only teach one dialect of the local language at schools, and it happens not to be your dialect, for example? Why is it completely obvious to everyone that "conquest" should be fought? |
|
||||
|
||||
ההתערבות הבינלאומית שכיוונתי אליה היתה יותר דיפלומטית (סגירת שגרירויות, וכו') וכלכלית (אמברגו כולל). הצעדים נגד ישראל צריכים להיות דומים לאלו שהופעלו על דרום אפריקה עד לסיום האפרטהייד. אינני נגד הדעות הקוסמופוליטיות שהצגת. אני ציוני ולכן איני כזה בהכרח. אגב, לא תמיד השפה/ניב היא הדבר המפריד בין עמים כפי שציינת. זהו נושא לדיון ארוך "מהו עם ?" שלא זה המקום להרחיב בו. |
|
||||
|
||||
טוב, נחמד שאתה מסייג עכשיו, אחרי שה-Shock-Value נקלט. שיהיה. אני התייחסתי לדוגמה ספציפית, ולכן גם אמרתי, "for example." אם אינני טועה, זו הסיבה לפרידת קרואטיה מיוגוסלביה. |
|
||||
|
||||
כל עם רציונלי מוכן לשלוח אנשים כדי להגן על שאר העם ןבטח שלא במטרה שימותו, למעשה כל עם רציונלי שיש בידו פיתרון לניעת המוות במילחמה בכל דרך שהיא יפעל כך גם עם עדיין יפגע האויב. מהותה של מלחמה הוא דבר לדיון ארוך מאוד, בדרך כלל זה שטות של מנהיגים שלא מסכנים את עצמם בשום צורה אבל בטוחים כי מטרתם כל כך ראויה וכי אין בעיה עם זה שדם כל שהוא ישפך על השולחן. למעשה עם המנהיגים שלנו היו באותה סכנה כמו החיילים שלנו הרי שאני בטוח כי פתרונות היו מגיעים הרבה יותר מהר. יתכן וזה מה שמנסים לעשות היום עם יו''ר הרשות עראפת. |
|
||||
|
||||
האם אתה מבחין בהבדל בין מה שציינת כ"לשלוח אנשים כדי.." ובין מה שאני ציינתי כ"מוכן להקריב חלק קטן מאנשיו כדי.." ? אם הבנת ממני כי המטרה היא המוות כשלעצמו (כנראה בגלל הפועל "להקריב"), הרי שהבנת לא נכון או שלא קראת את המשפט את סופו. |
|
||||
|
||||
אז מה בענין כיבוש הדוק ולוחץ השומר על חיי אדם? כמדומני שמספר ההרוגים הפלשתינאים מ-67 ועד האינתיפדה הראשונה היה קטן בהרבה מזה שחוו בשנים האחרונות, ומזה שאתה מייחל לו. |
|
||||
|
||||
קראו לזה כיבוש נאור והפלסטינאים משום מה הפסיקו לשתף פעולה |
|
||||
|
||||
בעקבות חילופי הדברים אתמול שמתי לב להודעה של נוסייבה היום (יום לאחר הפיגוע) בניו יורק טיימס: Sari Nusseibeh, the representative of the Palestinians in Jerusalem, said in a telephone interview that Mr. Arafat recognized that attacks like the one in Haifa on Sunday ``will lead to the point of undermining his own authority." But he said that Mr. Arafat ``is not in control" of those who carry them out. And while Mr. Arafat was trying to stop the violence, Dr. Nusseibeh said, he needed to demonstrate to his people that they would gain something from such actions. ערפאת לא בשליטה, אומר נוסייבה. ומה שאפשר להבין מכך, שהוא בעצם לא מטיל עליו אחריות למצב, נוסייבה וערפאת הם בכלל מהאו"ם.ועוד מוסיף נוסייבה, שכדי שערפאת יילחם בטרור הוא צריך להביא קודם כל לעם הפלסטינים בונוסים למיניהם. זאת אומרת, לדעתו של נוסייבה, קודם צריך ערפאת לגזור קופונים מהמצב (שהוא הרי יזם אותו) ואחר כך, אולי, הוא יטפל בטרור. במה מתבטאת כאן המתינות או הפיכחון של נוסייבה ביחס לעריקת, עבד רבו, וכל יתר הג'נטלמנים? ג'יבריל רג'וב, לפחות אמר שצריך להלחם בקיצוניים (אם הוא יעשה זה כבר סיפור אחר). |
|
||||
|
||||
לפי דעתי, המפתח להבנת האמירה הוא דווקא המשפט: "Mr. Arafat ``is not in control" of those who carry them out. " כלומר, ערפאת אינו שולט בכל הפלשתינים. בכך מעמיד נוסייבה את מנהיגותו של ערפאת בספק כמי ש"יכול לספק את הסחורה", גם כלפי חוץ וגם כלפי פנים: "he needed to demonstrate to his people that they would gain something from such actions." - ערפאת לא יכול בעצמו לגרום למצב בו הפלשתינים ירוויחו משהו, במיוחד לאור התנהלותו מאז אוקטובר. יש כאן בעצם ביקורת קשה על ערפאת (מצד נוסייבה) על כך שעלה על עץ כה גבוה מבלי להשיג כלום לרווחת הפלשתינים, מה שהיה ברור כבר מלכתחילה (באוקטובר) שהרי אין לצפות שמנהיג ישראלי יחתום על הסכם בעקבות אלימות אלא לאחר תקופת צינון ארוכה, ולראיה, גם הציבור הישראלי נוטה יותר "ימינה" מאז אוקטובר וכל נסיגה תתפרש ככניעה לטרור. אגב, אני לא אוהב את השימוש במילה "מתינות" שהיא ערכית. ייתכן ובמצב עניינים מסויים כדי להשיג מטרה מסויימת יש לנהוג בדרך שאפשר לתאר אותה כ"מתונה" ואילו במצב עניינים אחר יש לנהוג בדרך שאפשר לתאר אותה כ"קיצונית". הכל תלוי במצב העניינים המסויים. שים לב שאני בתגובתי המקורית לא השתמשתי במילים "פיכחון" או "מתינות" אלא השתמשתי בהגדרה הנייטראלית "בעלי השקפה שונה". |
|
||||
|
||||
מה דעתך על: such actions = trying to stop the violence ערפת ניסה לעצור את האלימות (טענתו של נוסייבה, שספק גדול אם היא נכונה) אולם לא קיבל תמורה (ממי אם לא)מישראל. => האחריות היא על ישראל שלא ספקה תמורה לערפת כדי שיביא אותה בפני הפלסטינים.Mr. Arafat ``is not in control" of those who carry them out ערפת לא אחראי ולא יזם, אין להאשים אותו, וגם אם הוא לא שולט בכל מה שנעשה, המצב מוכיח שיש הרבה יותר גרועים ממנו, אז כדאי לכם לשמור על הרע במעוטו.שיטה ישנה היא להצדיק משהו רע בטענה שהוא הרע במעוטו, כי להגיד שהוא טוב לא נשמע אמין. התקליט הזה עובד כבר 8 שנים בהצלחה מרובה מול העולם המערבי. שתי הנקודות שהבאתי עולות בקנה אחד עם המדיניות של ערפת מאז אוסלו. |
|
||||
|
||||
חיים לוינסון, הזהו אתה? האם תוכל לתת לנו דיווח ממקור ראשון על ההתרחשויות? |
|
||||
|
||||
אכן, זה אני. אם אתה מתעניין, להלן קורותי באותו ערב. א. סרט בסינמטק. ב. עוד סרט בסינמטק. ג. פגישה עם שלושה חברים מהשכונה . בתוכנית - נסיעה מהסינמטק לעיר, לעצור בשוקו אצל באבט, ליסוע לשכונת רמות, מקום מגורינו. ד. מגיעים למרכז העיר בעשרים לחצות. מחנים את האוטו בחניון הרב קוק. עוברים במדרחוב בדרך לבאבט. ה. מתעכבים בכיכר ציון, 11:44 זזים לכיוון השוקו של באבט, מרחק חמישים מטרים מהמדרחוב. ו. מגיעים לבאבט, המקום מלא. מתכוונים לעלות לרמות. ז. רבע לחצות, פיצוץ אדיר, שקט לרגע ואז החלו להלום בראש האזעקות בחנויות. התחלתי לרוץ לעבר מקום הפיגוע, מחייג לאמא לספר שהכל בסדר. ח. מגיע לזירת הפיצוצים, מזהה את ידידי זיו שוכב פצוע. אני משוחח עימו שלא יאבד את ההכרה. מסביבי מוטלים מספר גופות, גופת צעיר עם חתך ראש שהמוח שלו שפוך, וחתיכה גדולה של גוף, כנראה אחד מהמחבלים. ט. לאחר שזיו מפונה, אני רץ למערכת מעריב. המערכת נעולה. י. אני רץ חזרה למדרחוב, נתקל בכתב פלילים של מעריב, נותן לו את הציטוטים שהופיעו לאחר מכן לאחר מכן בהארץ ומעריב. י"א. אני נתקל בתמר איש שלום מגל"צ בכיכר ציון. לבקשתה אני מספר בגל"צ על מה שמתרחש, תוך כדי ריצה לצד השני של רחוב יפו, לתפוס זווית טובה, ולהסביר לה היכן היו הפיצוצים. י"ב. איך שאני מסיים את הראיון, פיצוץ שלישי. אני נס על נפשי במורד רחוב יפו, לכיוון כיכר ספרא. י"ב. לאחר מכן התקשרתי לעורך שלי ב"כל הזמן", שאלתי למיקומו, ורצתי אליו, מעדכן אותו. י"ג. עולים למערכת, נרגעים, מדברים בטלפון עם כל העולם, מבררים מי חי ומי מת. חמשה מידידי פצועים. י"ד. אני ועוד עיתונאי מכל הזמן חוזרים לזירה. עמיתי מנצל את קשריו, ואנחנו מסתננים לתוך השטח הסטרילי, שני מטר מלנדאו ואהרונישקי. ט"ו. מביטים בשאריות הבשר. ט"ז. שתיים וחצי, אני עייף, חוזר הביתה, ישן. י"ז. קם בבוקר יום שני, לעוד יום של תופת. תסלח לי על הסעיפים, אין לי כוח לחבר את הכל לטקסט אחד. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
(כאילו, ראיתי שדי מעודכן פה יחסית). היש אמת בשמועה או שזה סתם פרץ היסטריה? |
|
||||
|
||||
לא עדיף לבדוק בYנט? הם בטוח יותר מעודכנים מאיתנו. ותאמין לי שאף אחד לא יחביא פיגוע בעזריאלי. מה גם שאם כן היו מחביאים - מאיפה אנחנו היינו יודעים? בקיצור - לא, לא היה. |
|
||||
|
||||
אתה רומז שהבואינג 767 שתקוע בקומה ה54 של המגדל העגול ועולה באש זה סתם קישוט דקורטיבי? |
|
||||
|
||||
זה חלק ממסע הפרסום של קבוצת עזריאלי, תחת הכותרת ''זה בידיים שלנו''. אני לא בטוח מה המשמעות, אבל זה בטח טיזר. |
|
||||
|
||||
כמעט. אחרי הפיגוע בתאומים הייתה שיחת טלפון נרגשת בין ערפאת ובן לאדן, וערפאת נשמע אומר: מה עשית ? אמרתי לך אחד עגול ואחד משולש . . . |
|
||||
|
||||
ערפאת מתקשר לבוש, ואומר לו "רציתי להביע את תנחומי בשם כל העם הפלשתינאי על הפיגוע הנורא במגדלי התאומים." "על מה אתה מדבר?", שואל בוש. ערפאת (טופח על מצחו): "שיט, שכחתי שיש שבע שעות הפרש". |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |