|
||||
|
||||
כמו שאמרת, אבו הנוד היה על הכוונת כבר זמן רב. כשבאה ההזדמנות הוא חוסל, בלי שום קשר (לפחות למיטב שיפוטי) לביקורו של זיני. עפ''י מקורות ביטחוניים (ואני מרשה לעצמי להיות ספקן לגבי הדיווחים שלהם בעניין זה באופן עקרוני), אבו הנוד היה בעיצומן של הכנות לפיגועים ולכן הטיעון שמותו הוא זה שהביא לפיגועי נקמה הוא מופרך מעיקרו. יתרה מזאת,בחודש האחרון, לפני חיסולו של אבו הנוד, סוכלו לפחות עשרה פיגועים שאם היו יוצאים לפועל היו עלולים לגרום לנפגעים רבים. לכן הטענות על מעגל דמים שהחל עם חיסולו של אבו הנוד, אין להן אחיזה במציאות. |
|
||||
|
||||
אני זוכר שני מחבלים שנלכדו בדרכם לישראל מאזור טולכרם וג'נין בחודש האחרון. אודה לך אם תזכיר את שמונה האירועים האחרים. בכל מקרה, אם לפני ההתנקשות באבו-הנוד היתה אפשרות מסוימת שערפאת יוכל למנוע פיגועים לקראת ביקורו של זיני, הרי שאחרי ההתנקשות כל אפשרות כזו נעלמה כלא היתה. ובלאו הכי, אם שרון היה מעוניין להגיע להסדר כלשהו, הוא לא היה מאשר את ההתנקשות בחייו של אבו-הנוד באותו תזמון - שכן לכל בר דעת היו ברורות ההשלכות. גם התועלת הצבאית בהריגתו מוטלת בספק, שכן היה ברור אז, ובוודאי שברור עתה, שהחמאס לא תלוי באף אדם ספציפי כדי לבצע פיגועים. המבנה הממודר של הארגון גורם לכך שאין אדם שנותר ללא תחליף. |
|
||||
|
||||
ועראפאת היה מצליח לדחות כמה פיגועים עד אחרי הביקור של זיני, משמר את דמותו כשוחר שלום, ונותן אור ירוק לפיגועים לאחר הביקור. מה בדיוק היה הרווח הגדול שלנו? הטענה שהחמאס לא תלוי באף אדם ספציפי כדי לבצע פיגועים כנראה נכונה. מה המסקנה? שאי אפשר לנצח את החמאס? שלא צריכים להלחם בחמאס? שצריך פשוט לשבת בשקט ולחכות לפיגוע הבא? שום צבא כמעט אינו תלוי באף חייל/גנרל ספציפי כדי להלחם, אבל כשמסה מספקת של חיילים/גנרלים שלו נהרגת או נפצעת הוא מתמוטט. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |