 |
533 |
 |
|||
 |
|
 |
|||
 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
 |
אך במצבה הנוכחי היא דומה יותר ל"מדעי" החברה מאשר למדעים המדוייקים. לא שמעתי על ממטקאי שחזה את ההצלחה המסחררת של ICQ לעומת הכישלון של עשרות החיקויים שקמו לו (ההצלחה של AIM ושל Yahoo Messenger קלה להסבר, אך זו של ICQ כמעט לא אפשרית). מעניינים אותי גם הקשרים בין הממטיקה לסמיוטיקה, האם אלו נחקרו די הצורך? ואולי בכלל צריך להגיד מיימי? |
 |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא לזלזל במדעי החברה. ב. אף אחד לא חוזה כלום. מי אמר שחייבים לחזות דברים? גם להסביר זה משהו. ג. למיטב ידיעתי, ממטיקה תרם זכתה לפקולטה משלה איפשהו (ויפה שעה אחת קודם!), ולכן אינה באמת מדע, אלא רק תחום שכל מיני אנשים משתעשעים בו. יש ספר בשם "המכונה הממטית", או משהו כזה. ניתן למצוא אותו ברשימת הספרים-שאנשים-שקנו-את-"הגן-האנוכי"-באמאזון-קנו-גם (פיו!). נראה לי שזה הדבר הקרוב ביותר לעיסוק מקיף בסוגיה עד כה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מי זילזל? רק הכינוי מדע לא מתאים להם בעיני, עדיין אין בכך לומר שאין להם חשיבות. ב. הסבר שאינו מאפשר לחזות (ומצד שני אינו מונע את התחזית) הוא שימושי במידה קטנה בהרבה מכזה שמאפשר לחזות. גם תחזית ללא הסבר היא טובה פחות (משום שהיא עשויה להפסיק לפעול ללא הסבר). ג. יש מחקר אקדמי נרחב למדי והרבה יותר מ"כל מיני אנשים משתעשעים" - חיפוש פשוט בגוגל - נניח (academic study of memetics) יניב תוצאות רבות ובחלקן מעניינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ממטיקה תרם זכתה לפקולטה משלה ... ולכן אינה באמת מדע" האם הגדרת המדע מכילה את מושג הפקולטה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהם. א' - אין סיבה לחזור על השגיאה המביכה שלי. טרם, לא תרם. כמובן... שנית - ''מדע'' אולי לא, אבל תחום מחקר - ודאי. למיטב ידיעתי אין חוקרים שמקדישים את זמנם לממטיקה, אין קורסים לממטיקה בשום אוניברסיטה (שאני מכיר). אין מחקר בנושא. לא רשמי, בכל אופן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכור לי במעורפל מאמר שרפרפתי עליו בקלילות בקורס ''המח והמחשב'', באדיבותו של דיקן הפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון, הפרופ' משה גור (הידוע בכינויו ''מוגי''). במאמר הועלתה התזה כי אנו מקבלים החלטות כתוצאה מ''תחרות'' בין ''רעיונות'' או ''מחשבות'' על תאי מוח -- זה שתופס יותר הוא המנצח. לא זוכר את המכניזם או משהו אחר, אבל זה נראה לי כמחקר רשמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם תרם הפך למם במוחם של כותבי האייל האלמוני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם אין 'פקולטה' או אפילו 'מחלקה' או 'מכון' למממטיקה בשום מקום, אבל יש לא מעט חוקרים מתחומים שונים (פסיכולוגיה, תקשורת, היסטוריה ופילוסופיה של המדע) שעוסקים במידה סו או אחרת בנושא. סוזן בלקמור, שכתבה את 'מכונת הממים' עוסקת במחקר בפסיכולוגיה באחת האוניברסיטאות בארה''ב. כמו-כן, יש כתב-עת אקדמי רשמי לתחום, ואפילו בישראל זכיתי להשתתף בסמינר שעסק בשאלה 'האם יש בממטיקה משהו'. מה שנכון הוא שרוב גדול מהממסד האקדמי אינו מקבל כיום את הממטיקה כתחום מחקר לגיטימי, ומציג טענות נגד כבדות משקל מול האנלוגיה שהיא עושה עם הגנטיקה. עם זאת, בשוליים כבר יש הכרה אקדמית כלשהי בתחום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוף סוף שימוש למאגר הלינקים הנכבד שלי: ועוד אדם העוסק בנושא, וויליאם קלווין, שספריו (היו בזמנו, אולי גם עכשיו) נגישים באינטרנט: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מי שהשתמש בICQ כשהיא התחילה הבין את גדולת הרעיון ואת משמעותו. כל חברי ומכריי הגולשים ידעו תמיד (עוד מימי 5 הספרות) שICQ זהו רעיון גאוני שהולך להצליח ובגדול. או במילים אחרות - "סטארטאפ"! את ה"כשלון" של מוצרים אחרים אפשר להסביר בקלות בעזרת נימוקים מתחום השיווק ונימוקים טכניים. כך גם את ההצלחות של חלק מהמתחרים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוהי דוגמטיות לשמה. ראשית, אני מכיר כמה וכמה משתמשים מימי 6 הספרות (5 ספרות היו רק למקורבים לצלחת) שלא הבינו שזה רעיון גאוני או סתם לא סבלו את העניין. שנית, למרות הגישה הישראלוצנטרית, בארה"ב מעדיפים בכפייה את ה AIM ולבסוף, קשה לי לחשוב על הרבה נימוקים טכניים או שיווקיים שמשחקים לטובת ICQ חוץ מאשר אותו מכתב מופלא שהמשתמש בפוטנציה מקבל מחבריו. אשמח לשמוע על עוד נימוקים וכמובן על ההסבר מהי הגאונות כאן (קדמו ל ICQ מספר תוכנות בעל יכולות דומות ואף טובות יותר - ע"ע PowWow וכמובן כל שרתי ה IRC שיש להם יכולות דומות להפליא למה שהיה אז ל ICQ). האייל המשכפל, 6 ספרות, מתחיל ב 1. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
6 ספרות, מתחיל ב-4. גם טוב, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משכפל יקר, יתכן ואותו מכתב מופלא שהזכרת הוא אכן המפתח להצלחת ICQ בשעתו. ICQ, כמו IRC ושירותים "ויראליים" אחרים, היא תוכנה שהערך שלה עבור המשתמש הוא פונקציה ישירה של מספר החברים של אותו משתמש שגם הם מפעילים את אותה תוכנה. אם אף אחד שאני מכיר לא היה מפעיל את ICQ, גם אני לא הייתי מפעיל אותה (כי עם מי הייתי מתכתב?). ברור שלהצלחת ICQ חברו יחדיו גורמים שונים שחלקם לא ניתן להסבר, אבל ICQ נתנה למשתמש כלי אינטואיטיבי להדבקת חבריו בוירוס הזה ע"י כך שהיא קישרה את דיאלוג "הוספת חבר לרשימת החברים" עם האופציה לשלוח למי שלא נמצא במאגר מכתב הזמנה אישי. שים לב - ויראליות היתה גם קודם (למשל הפקס הוא שירות ויראלי מאין כמוהו), וגם האופציה להדביק אנשים אחרים בוירוס היתה גם קודם (בחלק מהתוכנות, אבל ב-IRC למשל בכלל לא), אבל רק ב-ICQ היתה לנשא הזדמנות להפיץ את הוירוס בלי שייזום את זה כפעולה רצונית (הוא הרי חשב שהחבר כבר מחובר, אבל אם לא, יאללה, נלחץ פה ונשלח לו מכתב) ובלי שירגיש שהוא עובד עבור מישהו אחר. זו, לפי דעתי, אחת הסיבות להצלחת ICQ ואני מודע לכך שזו חוכמה בדיעבד. לאחר הצלחת ICQ, וכתוצאה ישירה ממנה, הפכה הויראליות למטבע לשון מקובל בתעשיית התוכנה ואלפי חברות תוכנה בנו עליה מודלים עסקיים והוסיפו מנגנונים מופלאים שכל מטרתן היתה הקלת ההדבקה בוירוס. כפי שתואר היטב במאמר, קהילת המשתמשים פיתחה עם הזמן נוגדנים ולא שיתפה פעולה, ו(זו כבר תוספת שלי) כך קרס לו כל רעיון הדוט-קום וגרר איתו בהתחלה רק את הנסדא"ק ואחר-כך גם את אמונתו של הציבור במוצרים חדשניים באשר הם. יעברו עוד כמה שנים, החזקים (או מה שהם לא יהיו - לדיון הזה אני לא נכנס) ישרדו, ולאט לאט יחלשו הנוגדנים ואמון הציבור יחזור. לסיום אני חייב להתייחס לכך שמצאת לנכון לציין שמספר ה-ICQ שלך הוא בעל 6 ספרות ומתחיל ב-1, אך לא חשפת אותו כאן. אקט זה למעשה נוגד במהותו את עקרון הויראליות שמאחורי השירות ומעיד כאלף עדים על השינוי שעברנו בשנים האחרונות. אין לי ספק שרק לפני שלוש שנים היית מפרסם את המספר בחפץ לב שכן בפרסום זה היה פוטנציאל להעלאת הערך של ICQ עבורך. היום, אולי מכיוון שאתה סבור שכל מה שיצא לך מפרסום המספר הוא spam וסתם בלבול מוח, אתה נמנע מלעשות כן למרות הרצון הברור להפגין את פז"מך המופלג. אשמח לתגובות (אפילו ב-ICQ, אני 128363 :). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אני בעצם אם לא אוסף של רעיונות בהם אני מאמין ורוצה להפיצם (כלומר ''ממים''), יחד עם עוד מספר רעיונות אותם אני מכיר ואיני מאמין בהם ולכן גם איני רוצה להפיצם (כלומר ''ממים'' אשר ה''מערכת החיסונית ששלי'' או ה''ממפלקס'' שלי סירב להכיר בם). איני חושב שיש הבדל בין השניים. בסוף הכל נובע מתהליכים כימיים שמתבצעים בגוף שלי המושפעים מתהליכים אחרים בגופים ועצמים אחרים. אז אולי אני עבד של הכימיה - כמו ה''ממים''... בסוף - הכל אותו דבר... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה לירדן ולמערכת. סוף סוף מאמר קריא בעברית על ממטיקה. לא עוד לינקים לכנסיית הוירוס (1), לא עוד נסיונות עילגים להסביר מהי ממטיקה במשפט וחצי (שלי), מעתה אמור - מינוח קל ובהיר לטובת הדיונים באייל. כן ירבו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה לי ואולי אף סייג בנוגע לסוגיית הפרסום הממי שהוזכרה כאן. למעשה, אני לא מבין מה החידוש של הפרסום הנ"ל. שיטת הפרסום של נשים יפות משתמשות במוצר הולכת ופסה מן העולם לאיטה, ויותר ויותר פרסומות אכן פונות אל המכנה המשותף הגדול ביותר של הצרכנים, בהנחה שיש כזה. האם הקופירייטרים עברו אבולוציה ממטית? כיצד יכל לקרות מצב כזה, שכן רעיון הנשים היפות היה אמור להיות טבוע במוחם! ואם כך, אז מדוע אין זה משפיע על הצרכנים, שכן גם הם אמורים להיות מושפעים מנשים יפות בטלויזיה...הצלחת לבלבל אותי. אודה אם מישהו ימצא לנכון להאיר את עיני. וסליחה על השגיאות במינוחים, אני עדיין לא שולט בטרמינולוגיה הממטית... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המם הוא רעיון. הוא אינו טבוע במוחו של איש, להפך - הוא חייב לחזק עצמו ולעמוד בפני מתקפות כל הזמן. ראוי לעשות הבדלה בין המם לבין הנשא - המם יכול לעבור אבולוציה, הנשא לא יכול לעבור אבולוציה ממטית. מם הנשים היפות, אם יש ממש באמירתך, ואני נוטה שלא להסכים איתך, הריהו מם בתהליך גוויעה (שוב, איני מסכים עם הטענה). כדאי לזכור את ההשוואה לוירוסים. זה מאוד עוזר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרסומת היחידה שאני זוכר מאינספור הפרסומות שראיתי בזמן האחרון היא זאת של הבחורה הערומה שמתרחצת בשמפו. אני מבטיח לכם - כל עוד קיימים גברים, המם של נשים יפות יעבוד כמו נימר! (מצד שני אני לא זוכר לאיזה שמפו הייתה הפרסומת.....) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשאל את בת זוגך. היא תדע בדיוק באיזה שמפו מדובר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קהל היעד. אבל בכל הפרסומות לשמפו יש בחורה ערומה, אז באמת קשה לזהות, לא? פרט לכך, ובהמשך לדיונים רבים אחרים, האם ניתן לדבר על "עליית מדרגה" של ממים? למשל בפרסומות, ניראה לי שניתן בהחלט לשם לב לעליה הדרגתית במיניות של פרסומות מאז נניח שנות קום המדינה ועד היום. ועוד נקודה, מם הבחורה היפה שבפרסומת יעלם גם יעלם ברגע שתהיה כאן מדינת הלכה. קשה להניח שזהו מם נפוץ במיוחד באיראן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק המיניות של הפרסומות עלתה מאז קום המדינה, גם המיניות של הבחורות הישראליות עלתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רק משערת שהפרסומות הושפעו מטרנדים שהיו קיצוניים בזמן שהפרסומת הופיעה והפכו למקובלים בעקבות הפרסומת. אציין כמקרה מבחן את פרסומת "תפוזינה" שהכילה מם נהדר: ג'ינג'ית קצוצת שיער. היו מעט ג'ינג'יות קצוצות שיער לפני הפרסומת הזו, אך מספרן עלה משמעותית אחריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותו דבר קורה באבולוציה. למשל, ישנו פרפר רעיל מסויים, שציפורים למדו לא לאכול אותו. מיד קפצו על העגלה כמה פרפרים שאינם רעילים, ואימצו את צבעיו של הפרפר הרעיל. עכשיו הם חסינים. מה הבעיה? ברגע שיהיו יותר מידי פרפרים לא-רעילים כאלה, הציפורים ילמדו שדווקא כן כדאי לאכול אותם - וכך עד מהרה יעלמו גם הרעילים, וגם אלו הלא-רעילים. גנים טפיליים נוטים להיות בעלי תכונת הרסנות-עצמית שכזו. כך לגבי ממים טפיליים - כשכל פרסומת למכונית מציגה אישה שכובה על מכסה המנוע, וכל פרסומת למשקה קל מציגה צעירים עושים חיים נפלאים ומלאי פעולה, הממים כולם שוקעים עד מהרה, וצצים ממים שעיקר פעולתם היא ליצור דיפרנציאציה בינם לבין הממים הנפוצים יותר - כך, למשל, טרנד הפרסומות המינימליסטיות שהיה בתחילת שנות ה-90, וכך הפרסומת החדשה לRC קולה. מפרסומאים של שמפו אני לא מצפה ליותר מידי קריאיטיביות, אבל בתוך מי שממש אינו קהל היעד - אני דווקא די שמח מהפרסומות הנוכחיות, סקסיסט שכמותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, אנא השתדל לא לייחס כיווניות לאבולוציה. משפטים כמו ''מיד קפצו על העגלה כמה פרפרים שאינם רעילים ואימצו את צבעיו של הפרפר הרעיל'' רק גורמים נזק, לא תועלת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור לי שהתיאור שלי הוא פשטני, ובכל זאת - קשה לתאר את הלוך הדברים מבלי להכנס למשפטים ארוכים ומורכבים באופן מיותר להפליא. אין לי אלא להצהיר קבל עם ואייל כי פרפרים אינם מאמצים באופן מודע צבעים של פרפרים רעילים, אלא התהליך קורה באופן מקרי ע''י מוטציות מקריות וברירה טבעית. הללויה דן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה רע בהאנשת האבולוציה? אם זה תורם להבנת הנושא, אינני רואה בכך דבר פסול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלו בדיוק והבעיה הכשלון, גם של המאמר כולו. זה בלתי אפשרי שניסוח כזה יתרום להבנה. לכל היותר, יעזור לקצר מעט. אבל עדיף להרחיב. צריך להפנים, ואז שוב פעם, את טיבו של המנגנון האבולוציוני (אני יודע, יש לי בעיות במינוח). עצם ההתיחסות לממים דוקא, ולא לשימוש בעקרונות האבולוציונים באופן כללי, בכל תחום, ממחיש את גודל הבעיה. הממים הם רק תופעה אחת שמתנהגת על פי העקרונות האלה, ודווקא היא נגועה ב"האנשה". דוגמא פחות אנושית, טריביאלית: רשת ס"מ על ס"מ לא מעבירה כדורים בקוטר שני סנטימטר ולכן למעלה יש רק כדורים גדולים ולמטה רק קטנים. זה survival of the fittest בהתגלמותו.הבעיה היא: "שרידה" היא מילה (אוך) ערכית ולכן אנושית. גם ה"מתאימים" היא ערכית. צריך להבין ש"האבולוציה" היא בסך הכל ניפוי, רצוי בשילוב יכולת שכפול. דוקינס עצמו מתאר אבולוציה של סוגי עפר על גדות נחלים. ולכן, עדיף להכביר מילים ולדייק, ולא לנפח רעיונות בסיסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם ריבוי ותורשה אינם הכרח לשם יצירת אבולוציה? איך בדיוק זה עובד עם גרגרי חול!? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלתך השניה: באחד מספריו הוא מתאר זאת בפרוטרוט, ואני לא יכול לשחזר במדיוק את הפרק ההוא. אשתדל להמציא רפרנס מדויק יותר, אבל אני מקווה שמישהו יקדים אותי בכך. ולשאלתך הראשונה: הכוונה שלי הייתה לכך שבכל המאמר, וברוב התגובות, יש איזהשהו דיסוננס, מבחינתי. דוגמא יפה תהיה הערת העורך בסוף המאמר: "בכך ש... נכנעתי, כמובן, למם המשכנע של התיאוריה הממטית". מה שאני קורא לו בלית ברירה אבולוציה (עוד מילה ערכית. תמציאו מילים חדשות לזה, קוראים יצירתיים) הוא פשוט ניפוי. האפקט חזק בהרבה כאשר הוא מופעל על גנים, כי יש כאן מערכת של היזון חוזר, ולכן דוגמת האבולוציה הביולוגית יפה כל כך. לדעתי, השימוש בקונספט האבולוציה כמכלול הוא טעות. זהו מושג עם כוח גדול מדי. אבל אנשים "נדבקו במם הזה". האבולוציה היא פשוט דרך מעניינת לתאר השתלשלות אירועים. תפקידה החשוב היה תאור התפתחות מיני החיים, אבל עכשיו צריך לעשות לה דקונסטורקציה, ולהפסיק להשתמש בה, אלא רק במתנת השכל הישר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
RC קולה באופן עקבי עושים פרסומות הפוכות לאילו של קוקה ופפסי קולה. קהל היעד שלהם הם האנשים שלא מקבלים ריגוש מזה שכל העולם שותה את מה שהם שותים או שאבא של סבא שלהם שתה את אותה הקולה בדיוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל רק בקמפיין האחרון הם יוצאים לא רק כנגד שתי החברות האחרות, אלא נגד תעשיית הפרסום כולה. בעבר ("הקולה שהפכה לאמריקה את הראש", והפרסומת התמוהה שהבטיחה לך שאם תשתה RC תוכל לבלות יותר זמן בהטלת שתן(?!)), הפרסומות היו פחות או יותר באותו פורמט של חברותיהן, תוך נסיון לשים ללעג את המותגים המתחרים, אבל לא את מסעות הפרסום שלהם. הקמפיין של "Do nothing, live longer" יוצא דווקא כנגד המסרים הפרסומיים של החברות האחרות (לראשונה בלי להתייחס אליהן ישירות), ולא כנגד המוצרים שלהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, ח''ח למי שהגה את הרעיון, זה פשוט פנטסטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מסר פרסומי שכזהף הלועג לפרסומות הינו מסוג הפרפרים הלא רעילים שדברת עליהם מקודם. בסופו של דבר אם כל הפרסומות יהיו מסוג זה, הן יחתרו תחת עצמן. אגב בניגוד לפרפרים, נשים עירומות לדעתי לא ייעלמו מהפרסומות. אמנם כלל הפרסומות מוצפות בהן, אך הן כ''כ מושכות את העין שאין סיכוי שייהפכו ל''נפוצות מדי''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה התגובה של בחור משבט, בו לבוש איננו הנורמה, לראיית אישה עירומה? כלום. נאדה. גם לנשים נאות, בלבוש המכסה טפח ומגלה טפחיים, יש השפעה הפוחתת עם הזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מושך את העין אינו בהכרח אפקטיבי. אם כל פרסומת שניה תכלול אישה חצי ערומה (או ערומה לגמרי, אם כבר), סביר להניח שהמסר הפרסומי (שלצורך העניין נגדיר אותו כ"אם תקנה את המוצר *שלנו*, בחורה כזאת תחכה לך במיטה כשתחזור מהמכולת") יתמסמס עד מהרה. כשכל המוצרים מציעים לך אותה תדמית ואותו רעיון, גם קשה להתייחס אליהם ברצינות, וגם קשה לזכור את שמות המוצרים. "נו, זה עם הבחורה הערומה בג'קוזי" פשוט לא יתקשר עבורך יותר עם שמו של מוצר מסויים, אלא עם שמות רבים - ולמעשה, אף לא עם שמו של מוצר אחד גלמוד. אני אישית גם מאמין שמסעות הפרסום של קוקה-קולה הם בלתי אפקטיביים מהסיבה הזאת בדיוק - אין הפרדה ברורה בין המוצר שהם מציעים, לבין מוצרים אחרים. כאמור - באמריקה (שזה בעצם המסר הפרסומי של קוקה-קולה - אנחנו שווה אמריקה), דווקא המותג של פפסי הוא החזק יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סופו של התהליך אינו העלמות הבחורה הערומה מהפרסומות אלא אך ורק שינוי צורת הופעתה. במקום סתם בחורה ערומה שאכן לא בטוח שתזכור, תופיע לך בחורה שדוחפת בקבוק למפשעה של בחור, או בחורה שרואים לה את הפטמות. אולי קשה להתייחס לפרסומות כאלה ברצינות, אבל לאיזה פרסומות אתה באמת מתייחס ברצינות? על רובן אני מסתכל באותו רפרוף וחוסר ריכוז. ועם זאת אני שוב מציין - מוטיב הבחורה הערומה לא נעלם. בחורות יפות ממשיכות להוות (למיטב זכרוני הויזואלי) מוטיב מרכזי במסעות הפרסום השונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר פה בתהליך של אסקלציה (עליית מדרגות, בז'רגון האקטואלי) - כל מפרסם מנסה ליצור אפקט בוטה יותר מקודמו. אבל לתהליך הזה יש סוף. הסוף יקבע או ע''י החברה (בישראל יש מגבלות חברתיות די ברורות על כמות הסקס שמותר להראות בפרסומות, ועל אחת כמה וכמה בפרסום חוצות), או ע''י האפשרויות הפיזיות (ונראה לי שגרמניה מתקרבת לה לגבול הזה - בשהותי שם לפני כשנה ראיתי פרסום חוצות שכלל גבר ואישה ערומים לגמרי בפוזת אדם וחווה). מרגע שיגיעו המפרסמים לגבול החיצוני הזה, הם יאלצו לעשות פניה משמעותית, ולחפש דרכים אחרות לפרסם. למעשה, במידה מסויימת זה קורה כבר כיום. כמובן שעצם השימוש בדוגמנים ודוגמניות לא יעלם - בד''כ הרי צריך אנשים בפרסומת, וברור מאליו כי המפרסמים לא ירצו לקשר למוצר שלהם אנשים מכוערים. השאלה היא רק אופן השימוש שיעשה באנשים הללו. והרשו לי בהזדמנות זו להביע את מורת רוחי השוביניסטית מכך שקסטרו שמו פוסטר של גבר מעל מחלף ההלכה באיילון, ובכך הרסו לי את הנסיעה בכביש הזה, שקושטה עד כה בסנדי בר ושאר דוגמניות ששמן באמת אינו רלוונטי לנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם הניתוח שלך דובי, אבל אל עם המסכנות. נכון שלא ישתמשו באנשים מכוערים בפרסומות לתפקיד הגיבור שמשתמש במוצר. אבל אידיאל היופי עצמו עשוי להשתנות, בין היתר על ידי פירסומות. אני גם לא מסכים שהחברה היא זאת ששמה גבולות לתעוזת הפירסומות. לא הייתי מרחיק (כמו המאמר) לתאר עת הממים כאילו הם שולטים באדם, מין ישות עצמאית. אבל במידה מסויימת הפירסומות הן מעצבות את החברה ולא להיפך. אפשר היה לסתור אותי אם כל אחד ואחד מאיתנו היה מפרסם בעצמו (מפרסם במובן של תקשורת ההומנים, לא תיתפסו אותי במילה) אבל המציאות היא שהפרסומות מייצגות את המפרסמים ופירסומאים ופונות אל הציבור הרחב. כך שאם המפרסם רוצה לשקף ערך מסויים (ואני חושב שכולם מסכימים איתי שהמטרה שלו היא לא רק האינטרס הכלכלי, ובכל מיקרה הוא לא מודע תמיד לערכים שהוא משקף) אז ערכי החברה ישתנו במידה מסויימת לפיו. כמובן שהכח של מפרסם יחיד או הפירסמות ותקשורת ההמונים בכלל הוא לא אבסלוטי, כך שמפרסם לא יכול להיות יותר מידי אוונגרדי בלי לגרור מחאה (כמו הפירסומות של בנטון), אבל בסופו של דבר מי שיעצור את האסקלציה (מילה טובה. אימצתי) זה הפירסומאים עצמם. ואני רוצה להביע את השתתפותי עם מחאתו הזועקת של דובי הממורמר. צומת איילון לא תהיה כשהייתה. דרך אגב, הדוגמנית הקודמת הייתה פעם אחרונה שעברתי בר רפאלי הזכורה לטוב. זה לא אני חזיר שוביניסט פרימיטיבי ודוחה, זה המם הרע שבתוכי (נו, אתם לא מזהים? פראפזה לא מוצלחת במיוחד על הילד הרע, התירוץ האולטימטיווי בגן אסתי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם טבעוני וגם שוביניסט? שילוב מעניין. ומכיוון שאני עוסק קודם במה שבאמת חשוב, אציין כי בר רפאלי (אם זה אכן שמה של התחליף יעל ב"ז הזאת) הייתה האחת לפני האחרונה, וללא ספק מן המוצלחות שבהן. אך עד שהחל, לדאבוני, להתנוסס פרצופו של אותו חוצפן ממין זכר על פני בניין שלם, הייתה במקומו לא אחרת מאשר סנדי (הו, אקי!) בר-אבני. (כן, אני עוקב.) עכשיו לנושאים השוליים יותר: אידיאל היופי בהחלט עשוי להשתנות, אך קשה לי להאמין שהפרסומות יעשו זאת. הפרסומות נוטות לעקוב אחרי טרנדים ולנסות להשיג אותן ללא הצלחה. הדבר בולט במיוחד בישראל, כפי שביטא זאת פעם מבקר טלוויזיה כלשהו - ברגע שמילת סלנג עברית נכנסת לפרסומת, אפשר להתחיל להספיד אותה. יוצרי האופנות הם דווקא אמנים (מדונה כדוגמא קיצונית), שהפרסומות רק מחקות לאחר מכן. אף אחד לא יהיה מספיק מופרע כדי לנסות מסרים חדשניים בסרטון שהמטרה שלו, בסופו של דבר, היא למכור. אם נפנה לתורת הממטיקה עצמה, נראה כי ממים חדשים צריכים לעבור מסכת עינויים מצד הממפלקס של האדם כדי לחדור פנימה. ממים "נועזים" שיתקלו בממפלקס "שמרן" יתקשו להגיע למטרה - היינו, לארנקו של הצרכן. יש נגיסה מתמדת בממפלקס של כל אדם, כמובן, אך היא יכולה להגיע רק עד לגבול מסויים, שמוגדר ע"י הגרעין של הממפלקס הזה. ובכל מקרה - נועזות מוגזמת תביא לריאקציה. כך, לדוגמא, קרה בפרסומת שאני-לא-זוכר-למה-היא-אבל-יש-לו-ג'ויסטיק-אינטגרלי (בניגוד, כנראה, לכל הג'ויסטיקים החיצוניים שאנשים בד"כ מחברים לסלולריים שלהם). הפרסומת הזו הסתיימה, במקור, בשורה "אם לא תקנה היום, תשכח מסקס בכלל". כבר בפעם הראשונה ששמעתי אותה תמהתי מי האדיוט שמשדר דבר כזה בארץ. ואכן, התגובות לא איחרו לבוא, והג'ינגל שונה אחר כבוד לגרסה האנמית יותר שמסתיימת בשורה "אם לא תקנה היום, מחר תגיד חבל". יש דברים שפשוט לא עוברים את הממפלקס. אפשר לבסס חשד שהדברים הללו יהיו מסרים מילוליים יותר מאשר מסרים ויזואליים, אבל אני עדיין לא בטוח למה זה כך. ולסיום: תוחזר סנדי בר למחלף ההלכה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בר רפאלי היא לא תחליף! יעל ב"ז והיא הן שתי דוגמניות צמרת בעלות אופי ומאפיינים יחודיים... לא יצא לי לעבור לאחרונה בצומת איילון, אבל כדי למנוע ממני עוגמת נפש נוראה וכדי שלא להרגיז את הנציגות היותר מליטנטיות של בנות המין היפה, ברצוני להגיש לקסטרו (חברת האופנה, לא המזוקן) בקשה רישמית זו, להחליף במהרה את תמונתו של החוצפן המסוקס (בגודל של בניין שלם למי שלא ידע) לזו של עודד מנשה. והפרטים הקטנים: כנראה שאתה לא מעריך מספיק את יעילותם של אנשי שיווק, מקצוע שיכול להחליף בקלות את כל מדע הפסיכולוגיה על סוגיו... מבקרי טלוויזיה ידועים כזן נחות במיוחד של עיתונאים שהם לפי מחקרים מדעים מבוססים, שקרנים פתלוגיים (כנראה חלק מדרישות התפקיד). הנתונים הללו מביאים אותי למסכנה הבילתי נמנעת כי ברגע שמילת סלנג נכנסת לפירסומות היא דווקא נהפכת פופלארית יותר. לצערי אין לי דוגמאות כרגע , אבל שים לב שהרבה מאוד ג'ינגלים או משפטי מפתח בפירסומות נשמעים אחר כך בריחוב. בתחום ההגדרה של יופי וסקס לפירסומות משקל רב במיוחד משום שהם כמוסכם אמצעי חביב במיוחד על פירסומאי הפלנטה. נכון שגם למדונות משקל. הפירסומות הן רק חלק מתקשורות ההמונים, אבל גם הסלבריטאים, אף על פי שמדובר בבני אדם אמיתיים. זה בגלל שאת ההשפעה הרחבה שלהם הם עושים דרך אמצעי התיקשורת ובסינונם. לפירסומות משקל כבד מכפי הנראה לך. ידעת ששטח היפרסומות בעיתון עשוי להגיע ל 70%?! חשבת פעם על כך שהפירסומות הן הממנות העיקריות של התקשורת, דבר המעיד על חשיבותן. גם תכני התיקשורת עצמם כפופים למפרסמים הגדולים. בנוסף, הפירסומות מכוונות במודע להעביר תכנים (לא תמיד מודעים) שהם לא אינפורמטייבים. נכון שהכוונה הראשית של הפירסומאי היא לעשות עוד כסף, אבל אם ירצה או לא, הוא משקף גם את ערכיו. כמו שאמרת, מסר פירסומי נועז יהיה התאבדות כלכלית, אבל השינוי הוא הדרגתי. אם מה שאנשים היו רוצים לראות זה בחורה עם ציצים גדולים שותה קולה וגונחת, אז לזה הפירסומות היו מכוונות. אבל בעצם הפירסומות הן אלו שמכוונות לכך משום שכמו שאמרת, הן צריכות מודל חדשני יותר למיניות. אגב, אני אישית העדפתי את הפירסומת המדוברת לפני השינוי. היא סקסיסטית בכל מיקרה: אישה שלא מסוגלת לפרנס את עצמה ולכן מציעה טובות הנאה (סקס או זוגיות "סתם") תמורת הפלאפון. נכון שבגרסא הראשונה האישה היא פשוט זונה, אבל זה עדיף על הגירסא המחסדת וכביכול מתוקנת שהחליפה אותה. חוצמזה, מי אמר שאסור לגברים שוביניסטים להתבטא... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברגע שמילת סלנג נכנסת לפרסומת (ולכן נטחנת למוחם של האנשים בכל שעה), היא נהפכת מזוהה עם הפרסומת - כשאנשים יאמרו אותה, הם יחשבו על הפרסומת. כמנגנון הגנה מפני השימוש החצוף הזה במוחם, אנשים פשוט מפסיקים להשתמש במילה. הם אולי מפזמים את הג'ינגל (עד שיצליחו להפסיק - וכאן נעוצה הסיבה לשימוש בנעימות מוכרות. עסקתי פעם בהרחבה, בפורום אחר, בסיבות לשימוש ב"מקרנה" עבור הפרסומת של מילקי, בזמנו), אבל הם יפסיקו להשתמש במילה הספציפית. ואגב, עם כל הכבוד לפרסומאים, מרבית הקמפיינים פשוט לא עובדים. זו עובדה, ואם ממש תתעקש אני יכול להוציא לך מראה מקום. בארץ, התייחסות ישירה למין היא עבירה הרבה יותר חמורה מאשר התחסדות. סקסיזם הוא תמיד בסדר. בר רפאלי היא אולי לא תחליף, אבל יש לי בעיות מוסריות אינהרנטיות עם פינטוז על בת 15. (: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה "מרבית הקמפיינים לא עובדים" מעניינת. האם במניין הקמפיינים אתה כולל גם תחיבת פליירים מתחת למגבים של מכוניות בחניון? או באופן מדוייק יותר, האם מישהו ניסה למצוא מה, בעצם, הקורלציה בין ההשקעה בקמפיין להצלחתו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני אומר קמפיין, אני מתכוון מסע פרסום בתקשורת ההמונים. אם אני אזכור, אני אחפש את המקור לטענה הזו כשאני אחזור הביתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברגע שמילת סלנג נכנסת לפירסומת, יאהבו אותה האנשים שאהבו את הפירסומת. כך למשל את הפירסומות לאינטרנט זהב (אני חושב שזה היה זה) אם מורן אייזנשטיין (החברה של השרוף) אומרת את "ואם ביום שלישי לא בא לי?" בצורה פרובקטיבית ואפילו זולה. אז יכול להיות הסבתות חובבות אופרות סבון לא יגידו יותר "לא בא לי", אבלי לי יצא לשמוע הרבה חיקויים למשפט הזה. או ככה ה"פלאפון צ'ט צ'ט" האיום. נא! עכשיו יש לי דוגמאות. יכול להיות שאתה חושב דווקא על פירסומות לאבקות כביסה. אבל מי יודע, אולי עקרות בית משועממות חושבות שאולטרה קלין זה שיא המגניבישיין. ושים לב להבדל בין מודל היופי למילות סלנג. מודל אפשר לפתח. הוא לא יתנוון ויעלם אלה ישתנה בפירסומת הבאה, כך שפירסומות כן משנות אותו. לא אמרתי שרוב הפירסומות עובדות (הן כן אבל לזה אני תיכף אגיע). יכול להיות שלא תמיד המוצר חודר אל קהל היעד הספיציפי שלו, שמה לעשות דובי, זה לא תמיד אתה. אבל הפירסומות כן מעבירות מסרים ואף מעצבות ערכים. אני חשבתי לתומי שברור היום לכל אייל בריא בנפשו שהיום כדי שמוצר יצליח צריך רק לשווק אותו נכון וחזק. לא מחירים, לא איכות מוצר וגם לא שירות. בעצם כן, אבל הם לא חשובים כמו השיווק. ואתה יכול לראות איך הגישה הזאת חודרת גם לציבור גם כשהוא קונה מעסק קטן. אם הזבן ממליץ לך על המוצר אם חיוך דבילי שלא קשה להבין שהוא מזוייף, אתה קונה. אנשים פשוט מצפים ורוצים שיתייסחו אליהם כמו בפירסומות. וזה חרא להיות זבן. בכלל, חשבת פעם כמה עבודה וכסף מושקעים בפירסומות? איזה חלק מן המרחב הציבורי, מהעיתון ומזמן השידור ברדיו ובטלוויזיה הן תופסות? זה שיש לך יחס מזלזל ומקל ראש בהן זה חלק מהתיחכום, כי חלק ממה שמכוון אליך גם יפגע. בעיני התחסדות זה דבר מרגיז ביותר, למרות שגם אלף מרי בודהנות לא יצליחו לשכנע אותי לקנות פלאפון (או שכן?). בכל מיקרה, גם הפמיניסטיות ה"ממוסדות" הן מתחסדות אם הן חושבות שאם הן יזעקו כל פעם שיש פירסומת בוטא במיוחד אז הן ישיגו משהו. ויעל ב"צ התחילה בגיל 14. מה זה אינהרנטיות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב להבדל בין חיקויים לפרסומת עצמה (שנאמרים בהקשר לפרסומת, כמובן) לבין השימוש החופשי במילה, בלי ההקשר הזהץ מילת סלנג שהגיע לפרסומת מנוכסת מאותו רגע למוצר הספציפי - השימוש השוטף בה דועך עד מהרה, וכל שימוש נוסף נעשה תוך התייחסות לפרסומת, גם אם לא ישירה. זה לא תמיד קורה, כמובן, "תזרום" לא יקושר עם ספרייט, לא משנה מה הם יעשו, כי זו מילה ותיקה מדי, שכבר מזמן יצאה מגבולות הסלנג. "בטירוף", לעומת זאת, לפי המדגם הסובייקטיבי שלי, דעכה מאוד מהר לאחר שפאנטה החלה להשתמש בה. כמובן שגם כך היא הייתה בתהליכי דעיכה (כי זאת באמת מילה טיפשית), אבל לא חשוב. ועכשיו - למראה המקום שהבטחתי: במאמרו של דאגלס קלנר "Advertising and the Consumer Culture" (מתוך Questioning the Media: A Critital Introduction (2nd edition), J. Downing, A. Mohammadi & Sreberny-Mohammadi (eds.) 1995), הוא אומר: "According to statistics published in the September 1992 issue of the /Journal of Advertising/, advertising produced an increase in sales in less than half of the cases studied; indeed, advertising had little or no effect on product sales in more than three-quarters of the cases studied." קלנר טוען שעיקר הפעולה של פרסומות היא ביצירת "אווירה צרכנית", יחד עם שיווק, אריזה ותצוגה, וסביבה של קניונים ומרכזי חנויות.כלומר - הפרסומת לא עוזרת למוצר ספציפי שהיא מפרסמת, אלא לרעיון הכללי שצריכה מביאה לאושר. הרעיון יכול להסביר את השטף של פרסומות "יצירתיות" שהמסר הפרסומי שלהן באשר למוצר שהן משווקות (בעיקר חברות סלולרי ובנקים) הוא במקרה הטוב לא ברור, אבל בסופו של דבר - יוצר אווירה צרכנית שמסייעת למפרסמים דרך עידוד צריכה בכלל (כאן ניתן לראות בעיקר את הסיוע לבנקים, שחיים על החובות של אנשים שצורכים יותר ממה שהם יכולים להרשות לעצמם, ומהלוואות של יצרנים שרוצים לספק את יצר הצריכה של הציבור). יעל ב"ז התחילה בגיל 14, אבל אני הייתי אז בן 16, והפרש הגילים היה פחות טורדני מאשר 22 מול 15. (: אינהרנטי זה פנימי, תכונה שהיא מטבעו של דבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שגם הפרסומות, גם המוצרים שהן מפרסמות, וגם אמצעי המדיה (וגם האנשים שקונים את כל זה?!) היו פעם רעיון ממש טוב של מישהו, שרצה לספק שירות שהוא ידע לעשות טוב ונהנה ממנו אפילו ולעשות מזה קצת כסף. ובשלב מסוים הכל נשכח וזה הפך לאמצעי בלבדי לעשיית הון ללא שום מטרה אמיתית אחרת.... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מביקוריי השונים בישראל אציין ואומר, כי מעודי לא שזפה עיני כל בחורה ישראלית עירומה. אינני זוכר כל פירסומת מכל סוג שהוא אשר בה נראות שדיים ישראליות כפרומושן מסחרי. גרוע מכך - למיטב זכרוני הולך ומסתבר כי פירסומות שונות בישראל אף הולכות ומתעטפות בבגדים נוספים - ממש כגרבי הגטקס של בני בנות להקת בת שבע - וזאת על מנת שלא לעורר חמתם של אנשים המאמינים וחשים בערוות קול האישה. א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני, מבחינה מהותית, הפרסומות הישראליות מלאות הרבה יותר בקונוטציות מיניות, מאשר פרסומות בחו''ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר נאורי שלום, אינני מרפה - היכן ואיפה נראו לאחרונה במדינת ישראל פירסומות המציגות שדיים? אתה כמובן יכול להמשיך ולטעון כי בחורה עם חזיה מגרה מינית יותר מבחורה נטולת חזיה, אך אינני בטוח כי באירופה יסכימו לטענתך זו. שים נא לב כי על ארה"ב איני מדבר כלל. שלך בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Alex, I would ask that you re-read my message. I said "sexual connotations," not "explicit sexual content." There is a difference.
In any case, perhaps I've not been exposed to enough European advertising, which is good, considering my basic aversion from pornography. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כליל ידידי, קראתי את הודעתך ותגובתך בעברית מספר פעמים. בדברך על 'קונוטציות מיניות' הינך חוטא לאמת ויזואלית מסויימת, היות ולשיטתך אף בחורה לבושה יכולה לגרום, לכאורה, לתופעת ה'קונוטציה המינית' - אך דא עקא דווקא אמצעי שיפוט זה אינו מדוייק ולוקה בחסר, ולו מפאת מהותו האינטרנית-סובייקטיבית כמובן; מה שעשוי להתפרש על ידך כקונוטציה מינית עשוי בהחלט לעורר בי ובשכמותי שעמום מסויים, ממש כפי שיכול הדבר לעורר קריסת מערכות כללית אצל המתבונן הדתי. ברשותך אחזור לנקודת שאלתי הראשונה, היות ולטענתי לא נראית ולא קיימת כל בחורה ישראלית עירומה בפירסומת זו או אחרת ברחבי מדינת ישראל - כך שהטענה בדבר קיום פרסומת 'הבחורה העירומה' בישראל, אשר הועלתה בדיון זה, הינה טענה שיקרית, הממשיכה להיות שיקרית אף במסגרת נסיונות רלטיביות מצידך בדבר אלמנט התחושות הפנימיות - האמורות כהגדרתך לעורר תופעה המוגדרת כ'קונוטציה מינית', ללא כל התערטלות לשמה. באם תזדמן לגרמניה בעתיד הקרוב, תוכל לעיתים להתבונן בפירסומות אשר בהן אכן נראות נשים עירומות, ללא כל 'נדמה לי' קונוטטיבי. אנא תן דעתך לכך, כי איני שופט מצב גרמני זה כ'יאה' או כ'מגונה', היות והערתי זו הינה על תקן ציון עובדה בלבד. שלך בברכה אלכסנדר מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאללה אלכס, תפסיק לקטר. הכוונה ב"נשים ערומות" הייתה לרמזים מיניים בפירסומות, כפי שהובן לכולם. רק אתה התעקשת להבין את הדברים פשוטם כמשמעם. לראות את מירי בודהנה, שהיא דמות סקסית בכל מצב לכל הדעות הגבריות, שרה "תשכח מסקס בכלל" זו קונטציה מינית, גם בלי שום תנועה פרובקטיבית או ציצי חשוף. אם אתה מתעקש על עירום מלא, אז הייתה את זאת על הספה, שכחתי איך קורים לה. באמת בושה. בלי לחשוף פיטמה אמנם, אבל אני מתאר לעצמי שחשיפת פיטמה זה חצייה גם של קווי האירוטיקה הנהוגים בפירסומות בגרמניה הנערצת עליך. בכלל, אני לא מבין למה אתה מתעקש על הנקודה הזאת. רוב הזמן אנשים ונשים הם לבושים, רוב הזמן הם לא עסוקים בלהמליץ לנו על מוצרים שונים ומשונים, ורוב גדול של האוכלוסיה יוגדרו על ידי איש השיווק המומצע כדוחים מבחינה מינית. אז למה אתה כל כך טרוד מהיעדר העירום בפירסומות בישראל?? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינה ממטית הסוגיה דווקא כן מעניינת. בפריז שטופות החוצות והמטרו במודעות זימה. עיתוני זבל נמכרים שם בתצלומי דוגמניות אמריקאיות בתנוחות האמורות לגרות את הקורא, מבלי לחשוף פטמה או ערווה אלא חזיה ותחתון. אין עירום חשוף ונאה אלא רמיזות קסטרואיות גסות. איני גוזר מכך דבר על הפריזאים כי אם על המודעות אשר הם מקבלים כמתאימות לחוצות ולמטרו. לא מזמן נברתי באקראי במגזין אדריכלות ישראלי משנות השמונים, ומצאתי להפתעתי דוגמנית חשופת-שת מבצבצת בתמימות מתוך ג'קוזי, בתלתולת סרת-טעם האפיינית לתקופה. לבטח תעמוד על ההבדל בין דגמנית ערומה ממש לקולבית ערומה בגסות שחצנית ממוסחרת. מעניין כי אותם פריזאים ליברלים כביכול, מוכנים כביכול להתגייס תקשורתית למען "הקול הערבי" שאיננו, תחת איום כביכול לפגיעת טרור איסלמי (לא פחות!). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר אופניק היקר, זהו שורש הבעייה. המושג והמינוח 'נשים עירומות' מובן ומקובל באופן ארכיטיפי של ממש על פני כדור לכת זה, אך דומה כי מושג זה נוטה להתרחב ולתפוח באופן יצירתי ומעורר התפעלות בארץ האפשרויות המגבילות, ממש כבתחומים אחרים; נערה שרה = קול באישה ערווה נערה שוכבת על ספה = מעוניינת להראות שדיה ללא הפיטמות הטמנת מכוניות תופת = צורך דחוף להבין מצוקות האוייב יריות יומיות ומעשי איבה = חיפוש הסעיף המתאים בהסכם אוסלו הצעה צינית למשלוח רכב חילוץ = זלזול בכבוד האוייב הודעה על קיום סגר = אכזריות איומה שאין שני לה צורך דחוף בגדר הפרדה = כיצד יוכלו הפלסטינאים להתחמק פנימה ולפרנס משפחותיהם עשרים פיגועים קיומיים בממוצע = אסור לישראל חלילה לנתק חשמל ולפגוע בתשתיות פיגועים מכוונים כנגד אוכלוסיה אזרחית = עמנו סבל בשואה, ולכן אסור להשתמש בעונשים קולקטיבים. (רשימה חלקית) צר לי פעם נוספת על קיטוריי ועל רצוני המוזר להבין דברים כפשוטם, בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר מאן היקר, העלית דוגמאות חינניות, המעידות אמנם על תכונות מעוררות התפעלות ברוח האנושית. ככל הידוע לי, יש לבני האדם בלעדיות ביכולתם לחוש 'סגר', 'פיגוע', 'תאונה', 'טרור', ולהבדיל בין רצח, הריגה ומוות ברשלנות(רשימה חלקית). כפי שהיטבת להעיר, לעתים מקשה התבוננות חיננית זו על הבנת ההתרחשויות כפשוטן. לשמחת הנוכחים ציידו אותנו מיליארדי שנות אבולוציה עיוורת, ביכולת להחליף צורות הסתכלות. בן אדם מסוגל להתרגל לחשוב כמו חתול, ובזמן אחר לחשוב כמו כלב. חתול נשאר חתול. יכולת זו אמנם אינה פשוטה, ולעתים אינה מתבטאת אלא במקרי טראומה. כך למשל ידוע על קורבנות אונס אשר התמודדו עם החוויה הקשה ע''י התנתקות מגופן, כאילו גופן עובר התעללות סדומית ולא הן. למותר לציין כי התנתקות זו אינה תמיד מודעת. לעתים נחוצות הערותיו של צופה נבון חיצוני על-מנת לעמוד על נטיות רעיוניות המפליגות בבלי-דעת מן המציאות והלאה. דברים אלה יש לסייג בהבחנה ישנה עליה נהג לחזור יוסי, לפיה הנחת קיומו של הבלתי-מודע אינה ניתנת להוכחה או להפרכה. ניתן להמשיך ולפתח קו מחשבה זה, אך לא תצלח לכך דרך המונולוג הארכני. אחתור להשמיט בהדרגה את הפנייה הפורמלית הפותחת הודעות מעין אלה, ולא על דרך האנטגוניזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שמר אופניק למטה ציין, כוונתי הייתה לרעיונות מיניים, ולא לגוף האשה גופא. למשל, הקמפיין של קוקילידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם מתוך תהייה - עד כמה מקיפות ידיעותיך לגבי מסעות פרסום בישראל בשנים האחרונות? האם ראית את הפרסומת שהוזכרה בה שכבה בחורה ערומה (אבל לא ראו את הפטמות!) על ספה?(מאיה משהו, אם זכרוני אינו מטעני, הוא שמה של הדוגמנית. כאמור, אני עוקב, אבל אני גם סנילי). האם אתה מכיר את הפרסומת לקוקילידה שהוזכרה בתגובה לדבריך? את הפרסומת שכללה את השורה "תשכח מסקס בכלל"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום, כמה הערות בנוגע למאמר: 1. הדוגמה של הבורסה לא נראית לי במקומה. לא שמשחק השמועות לא משחק תפקיד רציני בקביעת הביקוש למניות, אולם יש הבדל עקרוני - הממים הבורסאיים לא נועדו לשרוד לטווח הארוך, בניגוד לממים האחרים שתיאר הכותב. אפשר, אם רוצים, לקרוא ל"אמונה" במניה כמם, אולם מוחינו לא ישא אף מם כזה איתו "לנצח". 2. יש לציין שתיאורית הממים באה לאחר תיאוריות אפיסטמולוגיות אחרות, שנהגו להגדיר את ה"ידע של אדם" כפיסות אינפורמציה ששרדו במוחו (אחרי תהליך ברירה אבולוציוני) *משום שעזרו לו להתמודד טוב יותר עם סביבתו*. לפי תיאוריות אלו, הידע הוא תהליך מיבני, שבו כל אדם צובר את פיסות הידע המועילות לו. זה אינו מתיישב עם תיאורית הממים, שלפיה גם רעיון שגוי, מטעה ואף כזה שגורם *נזק* למחזיק בו בבואו להתמודד עם הסביבה, יכול לשרוד כל עוד נשאו מפיץ אותו הלאה לפני שהוא מת. תורת הממים היא מהפכנית משום שעל-פיה ה"ידע", שהיה קודם נחלתו האישית של כל אדם ומת ביחד איתו, הפך לישות עצמאית לחלוטין שמשתמשת באדם כנשא. על פי הממטיקה, הידע לא נבנה על ידי החברה, אלא בונה אותה, משום שמה שמאפיין כל קבוצה חברתית הוא שחבריה חולקים את אותו המם. זאת ועוד ב- http://pespmc1.vub.ac.be/EPISTEMI.html. 3. מניין לכותב המאמר שהפרסום אינו אפקטיבי? שיצא וילמד מנתוני המכירות של מוצרים לפני ואחרי קמפיין פרסומי. זה עובד. אם פרסומת כלשהי נראית לך "לא אפקטיבית", כנראה שאתה לא מייצג את קהל היעד העיקרי של המוצר. (אבחנה זו אף צויינה בפסקה הלפני-האחרונה במאמר). 4. קצת לגבי הקשר בין הממפלקס (מנגנון ההגנה של האדם מפני ממים מזיקים) והגדרת החוכמה: מדוע יש צורך בכלל בממפלקס? כאשר מוחינו "מותקף" על-ידי מם כלשהו, עליו להחליט אם הוא מקבל את המם או לא. לפני שהמוח מאמץ מם חדש, עליו לוודא שהמם קוהרנטי (עקבי) עם הממים האחרים שכבר נמצאים שם קודם. במידה וכן, יש סיכוי גבוה שנאמץ את המם החדש. במידה ולא - אנחנו בבעייה - המוח נמצא בעימות עם מם שאינו תואם את תפיסת העולם שלו. כעת, אם ברצונו של המוח לקלוט את המם החדש, יהיה עליו לפנות לאלתר ממים שכבר התנחלו אצלו, ואולי אף לבנות חדשים. על מנת לבצע את ההחלטה המוח צריך להתחיל לחשב: מהי הכמות המינימלית של ממים שאני צריך לזרוק על מנת להכניס את המם החדש פנימה? ואילו ממים אלה (כמה טוב הם "מתיישבים")? המוח נותן לכל מם ערך שמהווה מדד לאמינותו של המם (כושר שרידותו, אם תרצו), והמחיר של הכנסת מם חדש הוא סכום ערכי הממים הקיימים שנצטרך לזרוק. את המחיר הזה יש להשוות, ל"רווח" שיתקבל מקליטת המם החדש פלוס ערכם של הממים ה*אחרים* שאצטרך לאמץ כתחליפים לממים שאזרוק. כמובן שיש לוודא שתחליפים אלה, אם הם קיימים, *כן* מתיישבים עם המם החדש. אם בסוף כל הסיפור אנחנו יוצאים עם רווח - אז יאללה, להכניס. כפי שניתן לראות, החישוב הזה, שמהווה תיאור מופשט לדרך שבה המוח מתמודד עם מם שאינו עולה בקנה אחד עם מערכת אמונותיו, הוא תהליך לא פשוט, ולוקח זמן. אחד הממים החזקים ביותר שקיימים (כמעט?) אצל כל אדם הוא הידיעה (שהתגבשה אצלו עוד מהטעימה הראשונה מעץ הדעת), שזמנו קצוב. משום כך לא יעלה על הדעת שהתהליך שתואר בשתי בפסקאות האחרונות יתרחש שוב ושוב בכל פעם שניתקל במם אקראי, משום ש*אין לנו זמן לזה*. לכן מוחינו משתמש במנגנונים אחרים שמסננים עבורו את רוב הממים בהם הוא נתקל, על מנת שתהליך העימות היקר יתבצע רק עם ממים הראויים לכך. למנגנונים אלו קרא כותב המאמר "ממפלקס". אחד מהמנגנונים הללו מסנן את הממים בהתאם למקורם: הסבירות שאקלוט למוחי ידיעה כלשהי, תהיה שונה אם קראתי אותה (לראשונה) ב"הארץ" או במגזין האינטרנט "דבקה". באותו האופן, אם מקורו של המם החדש הוא מאדם אחר, הרי שלשאלה "מיהו?" תהיה משמעות רבה כשמוחינו ידרש להחליט אם להתעמת עם המם החדש או כלל לא לבחון אותו לעומקו. על סמך נתונים אלו הרשו לי להציג את הגדרתי לתכונה "חוכמה": "חכם" הוא אדם שאם מוחי מותקף ממם שהגיע ממנו - הוא יבחר להתעמת איתו. שימו לב שהגדרה זו של "חוכמה" היא סובייקטיבית, ואף תלוייה בזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. נראה לי שהתהליך הוא דו-כיווני - החברה (או האליטה שלה) יוצרת ממים כדי לשלוט באנשים החברים בה, או כדי לסייע להם, אך בשלב מסויים, הגולם קם על יוצרו, והמם מתחיל להשתמש בבני אדם במקום ההפך. קח לדוגמא את הנימוס. במקור הוא נועד כדי לסייע לאנשים לשמור על כבודם של עצמם ושל אחרים. בשלב כלשהו המם של הנימוס הפך למטרה בפני עצמה - כדי להיות אדם מכובד עליך להיות מנומס. מכאן והלאה מם הנימוס הפך מכלי בידי אנשים לטפיל המנצל בני אדם כדי להעביר עצמו הלאה. 3. יש סוגים של פרסומות שעובדות (החדרת מוצר חדש) יש פרסומות פחות (אישוש מוצר קיים) ויש פרסומות שלא משפיעות בכלל, בטווח הקצר (חיזוק שם מותג). הסיבות, דומני, ברורות - החדרת מוצר חדש מביאה לאנשים את האפשרות לפגוש אותו. אז מתגבש השוק שסביב המוצר, ועליות וירידות משם והלאה לא ממש מושפעות מפרסומות נוספות. רק אם המוצר נשכח, ומלבישים לו תדמית חדשה ונוצצת (או לא) ניתן להגדיל בצורה משמעותית את המכירות - כאשר בעצם חוזרים לגודל השוק המקורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. יש דוגמאות חזקות בהרבה לממים שמשמעותם המקורית אבדה או שהיא השתנתה מאד - למשל הרגולציה של ההתנהגות המינית והטמעת הבושה, ממ הזוגיות ההטרוסקסואלית (הידוע גם בשם אישה וילד), ממ הקפיטל וכיוב' 3. מומלץ לך לבחון את התפחות שוק המים המינרליים בישראל, תוכל לראות את יצירת השוק הראשוני, את הגידול בצריכה בעקבות קמפיינים נוספים וגם את שיכלול השוק והרחבתו תוך שיפוץ של הממים הקיימים (מבקבוק למיני בר, ממי מעיינות למים מזוקקים ומתוספי מינרלים וכו'). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. אבל הקמפיינים השונים עזרו להחדיר את המם של מים בבקבוק, לא את השם של החברה הספציפית. המם הוא ש"מים" זה מוצר שצריך לקנות בחנות (ולא משהו שזורם מהברז). הפרסומות רוצות שהמם יהיה "המים שלנו טובים יותר", וזה פשוט לא קורה. בדיוק כמו שמרבית האנשים יכולים לנקוב בשמות של 5 תוכניות בערוץ 2, אבל מרביתם לא ידעו לשייך אותן לזכיינית. מוצר, לא מותג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. אכן, ממים לא מסתובבים חופשיים בטבע. אני מניח שלכל מם יש איזה אב קדמון. השאלה היא אם יצירתו של מם חדש (באופן מודע) נובעת ממניעים רציונליים טהורים, או שהוא תולדה של התפתחות טבעית של הממפלקס הנוכחי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין הערתך הרביעית. אמנם מכשלה מוכרת בממטיקה הוא לייחס *מודעות* לתהליך בו ממות קונות אחיזה בנפשותינו. במקרה האנושי העלת מספר טיעוני-נגד שניתן להתווכח עליהם. בספר "כשפילים בוכים" היטיבו לשלול מודעות מעין זו במקרה החייתי. טווסית לא מחפשת מטען גנטי ראוי לצאצאיה, היא אוהבת טווס. יודגש אם כן שייחוס נטיות, רצונות וכוונות לממים שקול לייחוס נטיות כנ"ל לאלקטרונים. אנו אומרים שאלקטרון יעדיף להימצא ליד גרעין כזה ולא ליד אחר, אך איש אינו מתיימר לייחס לאלקטרון העדפות כנ"ל. בפרט אם יקום אדם ויוכיח שלמוח האלקטרון אין די זמן לבצע את כל מערך השיקולים שאנו עושים כדי להסיק ליד איזה גרעין הוא ימצא, אין בכך כדי לשלול את המודל הקיים. ככל מערכת הנחות מדעיות, הממטיקה מתארת עקרונות פעולה שהטבע נוהג *בהתאם* להם ולא *מתוכם*. דומני שנקודה זו נזכרת גם באתר המצוין שציינת. אני מעריך שתוך 2-3 תגובות אדחף אף אני לפלוט את הלינק השגור מאותו אתר - לטיוטה המופלאה של טורכין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל התהליך המתואר בסעיף 4 של קבלת ממים חדשים ודחיית ישנים הוא כן מודע. לא תמיד אופן התהליך עצמו, אבל המוח מודע לכך שרעיונות מסויימים סוטרים אחרים והוא אינו יכול להחזיק בשניהם (או שכן, אם לא יהיה חייב לעמת את שני הרעיונות הסוטרים). השאלה היא עד כמה ממושים (טוב טוב ממים) מוכן האדם לבחון. אני חושב שאפשר למפות את הממים בצורה ההיררכית, כשהממים בבסיס מבססים עליהם מספר ממים רב יותר, ורוב האנשים פשוט לא יטרחו לבחון אותם. בצורה כזאת שורדים גם ממים שאינם "עזרו לו להמודד טוב יותר עם סביבתו", או שאינם עוזרים לו בהווה. ויכול להיות שגם אם ממוש הוא פוגע בבני האדם כחברה והיה עדיף לכולם לנטוש אותו, הוא יפגע באדם שינטוש את המם לבדו (למשל את הדת בתקופת האינקוויזציה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שהתהליך לא נעשה באופן מודע. אולם לפי הממטיקה אנו מחוייבים להניח שיש ממים בעלי כושר שרידה גבוה יותר מאחרים, ושכושר שרידה גבוה יותר של מם מסויים, מתבטא בהעדפתו ע"י המוח על פני אלליו. אז אולי המילה "העדפה" נשמעת כאילו היא מייחסת מודעות כלשהי לתהליך שתיארתי, אולם אין הדבר כך. העניין הוא, שבניגוד למשל הטווס שתיארת, אין לי צל של מושג איך מתבטאת העדפת ממים *מבחינה פיזית*. וכן, גם לגבי התהליך שתיארתי, הטענה שהוא דורש זמן יקר (או משאבים רבים) דורשת הוכחה (שאין לי). עם זאת ניתן בהחלט לטעון שהתהליך הזה דורש מחיר כלשהו מהמוח, ושכושר שרידותו של אינדבדואל (לא מם!) יהיה גבוה יותר ככל שמנגנוני סינון הממים שלו יהיו יותר מתקדמים וחסכוניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האדם הצליח "לנצח" בעלי חיים רבים בעזרת הכשרון שלו לאסוף ממים רבים עד מאוד - שהרי הכלים הם האמצעים אשר ניצחו את ה"מלחמה". כאשר מנגנון כלשהו מסנן ממים הוא עלול לא לקחת בחשבון משהו שהמוח כן היה לוקח בחשבון ולכן האינדיבידואל היה מפסיד הזדמנות להתפתח. מערכת סינון היא לא בהכרח דבר טוב. הרי הגדרתי (מבחינה ממטית) לאדם חכם: אדם אשר מצליח להסתדר ללא כל מערכת סינון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
I don't think that any person could survive without a screening system. Have you given thought to the kind of person this would be? One that gives the same amount of attention to _all_ given ideas? I believe the appropriate term would be "vegetible." Such a person could not function in this world, a world filled with a huge amount of ideas, coming from all directions.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצב פעולתו של המוח לדעתי אינו מקסימלי כלל כיום. לדעתי - אם היית מתרגל מגיל "אפס" להתמודד עם *כל* המסרים אותם אתה קולט - היית מתמודד איתם הרבה יותר מהר וביעילות רבה יותר. השאלה היא איזה מחיר זה היה גובה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שאתה לא מודע (מן הסתם) לזיליוני המסרים שמוחך קולט אך נאלץ לסנן. למשל: אתה נמצא במסיבה סואנת, מוזיקה בקולי קולות (שגם בה יש הרבה ערוצי קול), הרבה אנשים כולם מדברים. אם רק אחד מהם היה באולם היית יכול לשמוע אותו בבירור. אבל ביחד כל הקולות מתערבלים ל"רעש", למרות שברור שכל גלי הקול מגיעים לאוזניך (אלה אם כן גלי קול יכולים לחסום גלים אחרים, האמת שאין לי מושג). בכל זאת, אם מישהו יקרא בשימך בתווך שמיעה, אתה תבין אותו בבירור. מה שאני רוצה להיגד זה שגם אם תנצל את המוח פי מאה, עדיין רוב מוחלט של הגירויים של יגיע אל התודעה. אני חושב שההגדרה הנכונה לחכם לפי הממים תלויה בהקשר. אם הכוונה להישרדות יכול להיות שכמות הממים הניתנים לשקילה תוך זמן נתון (למרות שזה לא מדיד, הממים הם לא מפושטים כמו שהם מוצגים במאמר). אבל מבחינת "חוכמה תמידית", לקבל רעיונות שיהיו נכונים בפני עצמם (אם יש דבר כזה בכלל), אז כאן צריכה להיות נכונות לשקול ממים "בסיסיים" יותר. כמובן שגם הרעיון הזה הוא מם בעצמו ולכן על המוח לעשות את החישוב אם כדי להחזיק בו או לא. אני חושב שכמה שיותר ממים שיבנו על מם הטלת הספק, ככה הוא היה איתן יותר. מצד שני, תמיד יש סכנה בהטלת ספק. לאו דווקא מאנשים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדם חכם (ממטית) הוא אדם המסתדר בצורה בה הוא מסנן מעט ממים (יחסית לאחרים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המונח ''אדם חכם'' איננו רלונטי בכל הקשור לממטיקה משום שהאדם הוא כביכול כלי להעברת הממים ועל כן אין לו חשיבות . זה כמו לנסות להגדיר מהו דיסקט חכם... מה שאינני מבין הוא מה העניין המדעי בתאוריה הנ''ל. ישב אדם עם דמיון מפותח והמציא תאוריה שמשנה את נקודת המבט שלנו על עצמנו. לא עוד האדם הוא מרכז העולם היוצר את הרעיונות אלא הרעיונות הם אלו המשתמשים באדם. אמנם רעיון המגרה את המחשבה , אך לא יותר מכל ספר מדע בדיוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם על סמך התיאוריה הזו יוכלו להמציא ''טכנולוגיה'' (למשל לשפר שיטות פרסום) הרי שיש לה שימוש והיא לא פחותה בחשיבותה מתיאוריות אחרות בתחום מדעי ההתנהגות והחברה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה,נדמה שאנחנו מתרגלים מגיל אפס את היכולת שלנו לסנן את הגירויים הנקלטים ברמה החושית ולהתמודד רק עם גירויים רלונטיים. קיימות עדויות לכך שגירויים רבים מאוד מגיעים לרמה ראשונית של עיבוד ורק חלקם עוברים אל רמת העיבוד שבה אתה מרגיש "אהה, הנה X". דוגמא לכך היא "אפקט מסיבת הקוקטייל": אם אתה נמצא במסיבת קוקטייל וממקד את הקשב שלך באדם אחד שאיתו אתה מנהל סמול-טוק, סביר להניח שלא תהיה מסוגל לדווח מה הוא הסמול-טוק המתנהל בין זוג אנשים העומדים במרחק מה ממך. לעומת זאת, אם אחד מהם יאמר משהו כמו: "מרלין הזה, הוא קוסם משהו משהו" סביר להניח שאלומת הקשב שלך תוסט אל השיחה שלהם ותהיה מסוגל לדווח כי שמעת את המשפט. יש בכך עדות לכך שגם לפני שנאמר שמך, היה חלק כלשהו ממך ששמע את השיחה שהתנהלה ביניהם. נראה כי יש ערך הישרדותי רב ליכולת למקד קשב ולהסיט אותו בצורה יעילה אל גירויים רלוונטיים, כך למשל לא היית רוצה להיות קשוב לזימזום המאורר של המחשב שלך כל הזמן שאתה עובד עליו ולכן אתה מסיט את הקשב שלך מהזימזום אל המסך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדם ללא מערכת סינון יהיה בעל ממופלקס רב סתירות. אדם כזה לא יצליח להתקיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנת את רעיוני, כנראה. העיקר הוא ש*מוחו* של אדם זה יתמודד עם ממים רבים ורק הטובים יבחרו להימצא בממפלקס. מערכת הסינון הראשונה היא המטרידה אותי - היות והיא אינה יכולה לעשות את כל השיקולים שהמוח יכול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, ייתכן מאד שלממים המתריעים מפני סכנה יש עדיפות ולכן כלכך נפוצות ההיסטריות שיוצרת התקשורת. מישהו זוכר את באג אלפיים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, המילה 'העדפה' בעייתית וטעונת בירור, בפרט כאשר דנים במוח. אבן לא מעדיפה ליפול, אלקטרון לא בוחר להימצא בחברת גרעין, אלומת אור עוברת דרך עדשה מבלי לחשב לעצמה התמרת פורייה. באופן דומה, הממטיקה מנסה לנסח עקרונות פעולה לגבי אופן התפשטותם של רעיונות. אין היא מתחייבת לגבי ההתרחשות עצמה, כי אם יוצרת מודל פשטני האמור להניב תוצאות *התואמות* את המצוי. אנסה לחדד. מחר יקום פרופ' ריצ'ארד דוקינץ, ובהשראת קודמיו יציע מודל משלו - ממציקה. הממציקה מניחה קיומם של ציקים, הלא הם גמדים קטנים היושבים בועדת-קבלה במוחנו, ומחליטים בישיבות-ועד סוערות אילו רעיונות יתקבלו למוחנו ואילו יסולקו לצמיתות. אתה אומר שהממציקה אינה מתקבלת על הדעת, כיוון שלכולנו ידוע כמה עולה קילו בורקס וכמה בורקסים מתכלים בכל שעה של ישיבה. עם זאת, אתה מודה, קשה למדוד כמה בורקסים צורך כל ציק בשעה. נחוץ מחקר נוסף שיבדוק זאת, טרם נשלול את הממציקה. אני טוען כי הממציקה, כמערכת הנחות, אינה מתחייבת כלל לגבי צריכת הבורקסים של כל ציק, ואינה יכולה להתחייב על כך. בפרט אין מובן למחקר נגדי השולל את הממציקה על סמך תשומות הבצק. אוכל להמשיך ולהפליג בדימויים שונים מן ההנדסה וכו', אך תחילה הבה ניישר קו ונברר עד כמה אנו מבינים זה את זה. האמנם הדימוי שהבאתי מתייחס לטענתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהבנתי לחלוטין לאיזה אספקט בטענה שלי אתה מתכוון. האם אתה מתכוון לטענתי אודות קיומם של מנגוני סינון מלבד "בדיקת העקביות" (שתיארתי בסעיף 4), ואתה טוען שטענה זו, המסתמכת על ההשערה ש"בדיקת העקביות" צורכת משאבים רבים, אינה מבוססת דיה? אם כן, אז אינני מסכים איתך. ולגבי המילה "העדפה", הסכמתי איתך שאין לה ולמודעות דבר. היא מבטאת כל כולה שם נרדף לתהליך הפיזיולוגי שבו המוח מאמץ ממים מסויימים ודוחה אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנו דנים במכשלה הקודמת, כרונולוגית ורעיונית, לממטיקה עצמה. במקרה הפרטי של דיון זה, מתבטאת אותה מכשלה בהסקת ה*אמונה* כי לאדם אין רצון חופשי, מתוך אימוץ הראיה הממטית. ההכרח להסיק אמונה זו הוא שקרי מבחינה לוגית. (אמירות טריביאליות נשזרו בקטע להלן, שלא מתוך כוונה לזלזל בתבונתכם) ההבנה האנושית מוגבלת. לכן משתמש האדם בקירובים, כדי להתמקד בתיאור אותם היבטים במציאות המעניינים אותו באותו רגע. בפרט הוא מאמץ צורת הסתכלות ומינוחים המשמשים אותו בצורה מועילה יותר לאפיון הבעיה. הממטיקה אינה אומרת דבר על התהליך הפיזיולוגי שבו המוח מאמץ ממים מסוימים ודוחה אחרים. לא קיים תהליך כזה. הממטיקה לא אומרת דבר על המוח, דהיינו על אותו איבר בגופך הכפוף לכל חוקי הטבע. זאת כשם שמדע הכלכלה אינו אומר דבר על תנועת חתיכות נייר בעולם, כי אם על דינמיקה של הון. באופן דומה מתארת הממטיקה דינמיקה של רעיונות. אפלטון הגה את מישור האידאות. אידאות הן נצחיות. כפנסיה במשהב"ט, קיומה של אידאה במישור האידאות מובטח גם אם לא ישאר ולו אדם אחד שיחזיק בה. לכן, כאשר מעוניינים לאפיין התפשטות של רעיונות, לא ניתן להשתמש בהצלחה במונחים שטבע אפלטון. חלל זה מילא דוקינס בהמציאו את הממטיקה. אידאית יש אלוהים ויש אין-אלוהים. ממטית, לא יהיה יותר אלוהים כשלא יהיו יותר אנשים שיחזיקו בממות דתיות. מכאן לא ניתן להסיק שלא קיים אלוהים, או שקיומו מותנה בקיום האדם, אלא שבראיה ממטית, הישרדות הממות השונות של אלוהים מותנית בקיום נשאים שיחזיקו בהן, ויעבירו אותן הלאה. להמשך הדיון אולי מוטב להציג את הבעיה הפסיכופיסית, אך קטונתי מלתארה בצורה בהירה. אם הבעיה מוכרת לך, אשרינו. אחרת, חיפוש באייל או עיון בספרון של ליבוביץ', בהוצאת האוני' המשודרת, יוכל לעזור. כל טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל שבחים על הדיון המעניין והמעמיק ועל האתר כולו. הערות: לגבי "לכן משתמש האדם בקירובים...": להערכתי הקירובים הם זיהוי תבניות מוכרות בקלט )מהן גם מורכבים הממים( והשלמתן מן הנסיון. לגבי מוסר ורצון חופשי )קשור אולי גם להסתייגויותיו של וינסנט לעיל(: כפי שמראה ר. דוקינס ב"הגן האנוכי", המוסר הינו תוצר אבולוציוני. במילים אחרות, סטטיסטית, ליצורים בחברות מפותחות, הנולדים עם צורך מוסרי )למשל חמלה(, יש יתרון שרידתי על פני החסרים צורך כזה. דבר זה אינו צריך להפחית כהוא זה מחווית הבחירה האישית. באופן כללי סובייקטיביות חווית הרצון החופשי, בדומה לסובייקטיביות כל חוויה, אין בה כדי לגרוע מעוצמתה או מתוקפה. זה רק קצת מבאס לחשוב על זה לעיתים. לגבי ה"אחריות", בחברות מתוקנות )קיימות כאלה?(, ענישה אינה כבמשפט האמריקאי - כדי לנקום באחראים או כדי לתקן עוול בשם האסטטיקה של הצדק )"לעשות צדק"(, המטרה היא לתרום באופן רציונלי השפעה )"מתקפת ממים"( על המכונה האנושית - למשל לשם הרתעה. טוב, הארכתי בדברי ופתאום שמתי לב שבאסון הנורא בתלפיות, בדיוק כששרית חדד אמרה "אין לי", פתאום לא היתה רצפה. ערב נעים ושבוע מנחם לכולנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל שים לב, קיומו של אלוהים או קיומו לא תלוי בממטיקה, רק האמונה בו. אותו הדבר אם רוב הממים, הם תלויים במציאות. המח יוצר לעצמו ממים בסיסים כמו הבנה של כח המשיכה, וכנראה שהוא ידחה ממים שמתעלמים או נוגדים את קיומו של כח המשיכה. ואין לי מושג מה זה פסיכופיסיקה (לאמרות שאני יכול לנחש) וגם בכתביו של אפלוטון לא קראתי בעיון. אבל אני מסכים שהממתיקה דוחה את קיומו של מישור האידיאות, ובצדק. בסך הכל מישור האידאות של אפלטון היו הממים שהוא בחר או המציא, והם משתנים מפרט לפרט. שימו לב שהעליתי כאן נקודה שלא הועלתה (נראה לי) בדיון, המצאת ממים. איפשהו היה תת דיון על הגדרת חוכמה לפי תורת הממים, ופשוט התעלמנו מכך שהמח גם יכול להמציא ממים בעצמו. למשל: "אדום זה יפה" יכול להיווצר באמצעות העברתו בחברה כפי שמתואר במאמר, או למשל שיוך הצבע עם מאכל טעימים ומזינים כמו עגבניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, באשר למי שלא קרא, למי שלא שמע: פסיכופיסיקה עוסקת בבעיית גוף-ונפש. כלומר, מי מהם קיים, ואם שניהם, כיצד נשמרת הקורלציה בינם (מדוע כשהגוף נפצע - הנפש כואבת וכו'). נושא מעניין, אך קצרה היריעה. אבל כל זה מזכיר לי שאלה לא פחות מרתקת: מה הם אבני היסוד של הממים, ממה המוח מרכיב אותם, באילו נסיבות הם נוצרים. אם יש למישהו רעיונות - אשמח לקרוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוכל להפנותך לאתר של ויליאם קלוין, שעונה בדיוק על השאלות האלה בכמה ספרים שלו: www.williamcalvin.com. האתר אפילו מכיל את הספרים עצמם, והפניות לאמאזון, שם תוכל להזמין אותם, אם מתחשק לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבר שמפריע לי מאד ברעיון הזה של ממטיקה הוא חוסר ההיתיחסות לאחריותו של ה"נשא", דהינו האדם. הנחת היסוד כי הממים משפיעים על התנהגותו של האדם, עד כדי שליטה בו למעשה פוטרת את האדם מאחריות על רעיונותיו. זה נחמד עבור פירסומות מדבקות וכו', אבל מה עם ממים יותר מסוכנים? האם האדם פטור מאחריות בהפצת שמועות שוא, אמונות הבל, שנאה ואפילו הסתה רק משום שהוא "הותקף ע"י מם חזק"? האם תרבות אינה יכולה להיות מושא לשיפוט ערכי משום שהיא בסה"כ מאגר של ממים עצמאיים? רעיון הממטיקה הוא רעיון מענין בתחום (המוזנח משהו) של ניתוח מעבר המידע. אולם אסור להיתיחס אליו כאל הסבר או תרוץ להתנהגות אנושית. זוהי אבסטרקציה ולא מכניקה. או במילים אחרות: לבני אדם יש רצון והם פועלים לפיו. לממים אין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בניגוד לגנים, לאיש אין בעיה עם אאוממיקה (על משקל אאוגניקה - הנסיון לשפר את המין האנושי ע''י הרבייה מבוקרת, ולאחרונה גם הנדסה גנטית). להפך - כל מוסד החינוך אינו אלא אאוממיקה שכזו. אדם שנושא מם של אלימות יחשב אדם מסוכן לחברה שיש להרחיקו ממנה, בדיוק כשם שאדם שימצא נשא של גן של אלימות יחשב מסוכן. רק שכשמדובר במם, תהיה יותר לגיטימציה חברתית לנסות לשנות אותו, ע''י ''מתקפה ממטית'', כלומר - חינוך, שיקום או כל מילה אחרת שתעלה על הדעת. אם האדם הוא מכלול הממים שלו - הרי שהוא (כלומר, הממפלקס שלו) נושא באחריות להשלכות הממים הללו. הממטיקה אינה פאטליסטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממים באמת שולטים באדם, או שאפשר לומר שהוא פועל בהתאם לממים בצורה מכנית אם כי מאוד מורכבת. כך, הנאצים באמת האמינו שחיסול יהודים הוא טוב לאנושות, שאול מופז מאמין שהוא מגן על ביטחון אזרחי ישראל ואלכס מהתפוז המכני האמין שההנאה שלו חשובה מחייהם של אחרים. וזה באמת פותר אותם מנקמה או ''עונש נקמני''. בכל זאת לתגובה למעשיהם יש חשיבות מעשית כך שהיא יכולה להיות מרתיעה מראש (למרות שמחקרים סוציולוגיים הוכיחו שהעונש אינו מרתיע במקרים של רוצחים) או למשל הרחקה מן החברה. אבל בשום אופן לא הייתי אומר שמגיע למישהו עונש. נראה שמם הנקמה שרד מפני שהוא נוצר מפני שהוא מבטיח בצידו גם הרתעה הרחקה ואולי גם אלמנטים אחרים של העונש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופניק (וגם דובי קצת) - השאלה היא לא "האם האדם (=ממפלקס) אחראי בפני החוק" אלא האם הממנטיקה אינה דרך אחרת לומר "האדם הוא יצור דטרמיניסטי לחלוטין וחסר רצון עצמי אמיתי". מבלי להיתיחס לשאלה האם טענה זו נכונה או לא, עצם קבלתה היא דבר מסוכן הן לאדם והן לחברה. כל טענה כזאת פוטרת את האדם מאחריות לעצמו, לגורלו למעשיו ולהשפעותיהם. למה לאדם לקבל אחריות על חייו ומעשיו אם אין לא רצון עצמי? אפילו אם נתעלם מההשפעות החיצוניות של "פטור" כזה (למשל, מותר לרצוח) זוהי תפיסה המזיקה לאדם עצמו: למה להשקיע, לעבוד ללמוד וכו' אם אני בעצם נשלט ע"י כוחות חיצוניים? ניתן להגיד שהמם של ממטיקה דטרמיניסטית הוא למעשה מם מזיק, שעל הממים האחרים להילחם בו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע הממטיקה הופכת את האדם ליצור דטרמיניסטי (כלומר, בר-חיזוי)? האם הגנטיקה עשתה זאת? ודאי שלא! יש אלמנט של כאוס בכל העסק. אי אפשר לדעת מה המצב ההתחלתי של אדם, איך בנוי המוח שלו ואיזה ממים יתפסו בו את מקומם - ולכן כל התהליך לא יכול להקבע מראש. אבל יותר חשוב - מה זה "רצון עצמי"? לאדם, כגוף, אין רצון עצמי. הלב שלי לא מעוניין שאני אקליד את המילים הללו כרגע. גם רוב המוח שלי די אפאטי לעניין. אז מה זה האני הזה שיש לו רצון? אפשר לטעון שהממפלקס הוא הרצון העצמי, והוא בהחלט חופשי למדי. אגב, אנשים עבדו, למדו והשקיעו במשך אלפי שנים בהן הם האמינו שחייהם נשלטים מתחילתם ועד סופם על ידי אל או גורל. לא הפריע לאף אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההשוואה בין הממפלקס לרצון עצמו אכן מורידה בצורה מסוימת את ה"מכניזם" של הממטיקה. ע"פ שיטה זו (ממטיקה רצונית?) הממים אינם סתם רעיונות שתוקפים אנשים אלה ביטוי חיצוני לרצונו של המפיץ - מעין "הקרנה רעיונית". אולם כך יוצא שהאדם לא רק אחראי על מעשיו אלה גם על הממים שהוא יוצר! בכל אופן, כל העיסוק ב"מהו רצון" הוא כבר ענין למאמר שלם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנת אותי - הממים הם רעיונות שחדרו למוחו של אדם והפכו אותו למפיץ שלהם. עכשיו הם חלק מהרצון שלו. בדיוק כמו שוירוס שחיידק בגופו של אדם (נגיד, בקיבה) הוא חלק מהגוף, ולא נחשב דבר חיצוני שהאדם אינו אחראי עליו ("הגזים זה לא באשמתי! זה בגלל החיידקים בקיבה שלי!"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, עכשיו עשית קצת "סלט" מכל העסק. אם הרצון, או המוח, של האדם הוא בסה"כ הממפלקס שלו אז למה שוב ההפרדה בין המוח והרעיון? אם אתה מקבל מם הוא הופך להיות חלק מהרצון שלך (אתה מושפע) ואם אתה משפיע על אחרים הממים שאתה מפיץ הופכים להיות חלק מהרצון שלהם. השאלה היא האם יש רמה של רצון מעל הממפלקס, שיכולה להכריע האם לקבל ממים, או אין. זאת כבר שאלה יותר פילוסופית שמקבילה לשאלת הרצון החופשי, אבל היא לא חיונית לניתוח הממטי של זרימת המידע. אני חייב לציין שלאורך הדיון הולך ומסתבר לי שיש בממטיקה יותר מן הנראה לעין במבט ראשון... תודה לכותב על המאמר המענין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, בקריאה שניה של התגובה שלך ושלי די נראה לי שבעצם אמרנו אותו דבר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Vincent, your comment reminds me of the basics of some neo-Marxist theories (and I wonder how no one mentioned them before - the fathers of radical "media effect" theories). According to the neo-Marxists, the individual has no control over the powerful forces that shape his life - meaning, the popular media (which, in turn, is completely controlled by the mind-shaping elites). And like evry other Marxist theory, these guys conclude (of course) with a call for the necessity of a rebellion from below.
Memetics provide us with a modern and very interesting look at these thoughts from the 70's; returning to your initial question - no, culture cannot be morally judged as long as it is being held by the tight grip of manipulative media. Noga (6 digits, begins with a 2) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נוגה, אני די מסכים אתך - אחרי הכל, אם אדם מותקף ממטית ע''י ה''שליטים הנסתרים'' (טרויקת השלטון-פרסום-כסף) אין סיבה שלהוא לא יתמרד, או לפחות יתנגד. זו תגובה טבעית ולגיטימית. אם כי יש משהו שסותר את עצמו במהפכה המונית-מרקסיסטית למען שימור הרצון העצמי... וינסנט, ואני לא מספר, אני בן-אדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי התאוריה הניאו-מרקסיסטית, אדם לא יתמרד ולא יתנגד, משום שהוא לא מרגיש מותקף. התקשורת (שדרכה פועלת ההגמוניה) דואגת לספח לתוכה זרמים מתנגדים ולעשות להם ביות, כמו גם לבצע נאטורליזציה לרעיונות ההגמוניים. כלומר - אם ניקח אנאלוגיה מעולם הפוליטיקה: הסוציאליסטים המהפכנים יהפכו לסוציאל-דמוקרטים מבוייתים שעובדים בתוך המערכת, ורעיונות קפיטליסטיים של אי-שיוויון יוצגו לציבור כאמת טבעית, ולא כמשהו שנכפה על-ידי האליטות. התחכום הוא בלגרום לרעיונות האלה להראות כטבעיים, ולא כמשהו שמועבר לבני אדם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
See what you've done! Now you made me go back to the books and refresh my memory. And indeed, according to the Frankfurt school, the masses may experience a disillusionment one day, even if it will not lead to a revolution.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
May, but not bloody likely. Adorno will not hold his breath. אם נסתכל על המרקסיזם המקורי, הרי שמרקס טען כי ההמונים עצמם לא יובילו את המהפכה. צריכה לצאת קבוצה מתוך האליטה כדי להביא למהפך בתודעת ההמונים, וליצור את המהפכה. אני מניח שמרקס חשב שהוא אותו אדם שיוצא מהאליטה...
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זה לא רק נדמה לי, הקשר הזה בין סוציאליזם לאליטיזם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר לצטט תיאוריה המשווה התנהגות אנושית לביולוגיה, אז לפחות לדייק בציטוט! השתמשת כמה פעמים ב"השרדות החזק" של דארווין. ובכן ,דארווין לא טבע מושג כזה ,אלא משטרים פשיסטיים בתקופה מאוחרת יותר, שגלגלו את " survival of the -fittest- " ל"חזק ביותר". אם בביולוגיה עסקינן, fittest הוא פעמים רבות דוקא החלש. קח לדוגמא שני צמחים ווירוס פתוגני: הצמח העמיד לחלוטין הוא לכאורה "החזק" לעומת צמח בעל עמידיות חלקית, "חלש",וסופג נזק מסויים מהוירוס.במקרה של מוטציה אלימה בוירוס,זה שישרוד הוא הצמח שרגיל לחיות עם רמת נגיעות מסויימת.! אז במונחים אפידמיולוגיים, אל תתן יד להפצת מונחים פשיסטיים! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא החזק שורד, אלא מי ששורד שורד. מי שהצליח לשרוד - סימן שהוא שורד. זה הכל. אין עדיפות, אין ''טוב יותר'' ''חזק יותר ''או מתאים יותר''. יש רק מקסימום מקומי - ברגע הספציפי הזה, עם התנאים הספציפיים האלה, הוא מתאים יותר. ברגע אחר, המין הנכחד היה דווקא משגשג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוחות יקרים , בהתחשב בעובדה שעכשיו 1 וחצי בלילה.. ואיזה מם של חדשות רעות עבר את מבחן הסינון ( או - ההפנמה ) מסיבה כלשהיא שאינה ממש מובנת ( חכו שניה להמשך אל תקפצו :) ) של מוחי החותר להבנה מסויימת של תהליכי החשיבה של חברי הקבוצה אני מגיב על הדברים או מנסה לשטוח את נקודת המבט שלי שהיא כשלעצמה לא ממש מגובשת אלא מורכבת מרעיונות פזורים לכיוונים שונים במטרה לממם אתכם המגובשים בעמדותיכם לתובנות פוריות. זה יחסי וסובייקטיבי נכון, ידוע. נצא מנקודת הנחה שמוח האדם מורכב משתי רמות על עקריות - המודע והתת מודע , הדיון הזה מתבצע ברמת המודע , תהליכי ה"סינון" מתבצעים ברמת התת מודע ולכן קצת קשה לנו להסבירם אבל למה שלא ננסה למשל להקביל את העניין לתחום המחשבים ( שהרי נוצר מלכתחילה כהעתק נחות של המוח ותהליכי חשיבה מלאכותיים ) מה אם המוח שלנו הוא מעיין נתב ( router ) שדרכו עובר כל המידע ורק המידע החיוני\מיועד\מאופשר\נ-צ-ר-ך נכנס אל תוך הרשת הפנימית בשלב הראשוני ולאחר מכן עובר עוד תהליכים שונים של סינון עד אשר אפשר לקרוא לו ממ .. הממ הזה הוא ביסודו אלמנט של בניה\סיפוק צרכים\אמצעי להשגת מטרה מסויימת והמוח שלנו פשוט בוחר את הכיוון הרצוי להתפתחותו על פי הכלים\אבני הבנין\הממים העומדים לרשותו.. ( פה באה הסכמה עם דובי לגבי עניין הטימינג הכל-כך קריטי..בואו נקרא לילד בשמו - מזל ). ישנם ממים בונים , ממים מספקי צרכים וממים שמהווים יסוד להתפתחות בכיוון מסויים.. מתבקשת השאלה , אז למה דווקא הוא ולא אני ? לזה אין תשובה בטווח המיידי.. עניין של נסיבות ותת מודע. הממים הם כלים , הממים הם מזון הממים הם ה-כ-ל בשביל המוח. אנחנו מקבלים ממים בסיסים בשנים הראשונות להתפתחותנו , השאלה היא האם ממים בסיסיים אלו שהיוו את המזון הראשוני למחשבות שלנו לא גרמו למוח לסנן דברים בתחום מסויים .. וכך נוצרים אנשים עם דעות שונות ועם שאיפות שונות.. מוחות שעובדים אחרת. עד כאן , עייפתי. אולי אפילו חוסר מיקוד מסויים ניכר בדברי. פעם הבאה אני אנסה לעשות את זה בשעות קצת יותר נורמליות ( ולא זה לא מם הישנוניות שמדבר מאצבעותי.. זה המוח שצריך לנוח ). תהנו:) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן המקורות, ולא מן הלינק: מוסף מיוחד לאסון באולמי ורסאי הלילה הנורא ההוא הכל על האסון שזיעזע את המדינה * על המשפחות, על החללים, על הפצועים, על הציפייה לנעדרים, על המחלצים - ועל האחראים * הסיפורים, העדויות, הצילומים * (...) (...) "בהלת חלב" אחזה את עם ישראל בהתקרב חג השבועות, וצריכת מוצרי החלב עלתה בעשרות אחוזים. "זה טוב לבריאות", קובעת הדיאטנית הקלינית עליזה פלנט מהמחלקה לתזונה במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה; "החלב ומוצריו הם מקור לחלבון, לוויטמינים, לסידן ולמינרלים חיוניים אחרים". השנה יהיה חג חם; (...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שבתור טיבעוני אני משוחד, אבל גם בלי קשר אני מעדיף להאמין לאדבאסטרס שהם מפרסמים עם אינטרסים אידיאולגיים מלמפרסמים עם אינטרסים כלכליים. הציטוטים האלה מדגימים יפה כמה שאין דבר כזה להיות אובייקטיבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Subject: FYI: Hoax Virus warning
To: ALL-UNDERGRADUATE-STUDENTS-L@TECHUNIX.TECHNION.AC.IL [Show all headers] [Printer-friendly version] Shalom, Some of you may have received a 'virus' warning with a text similar to the one quoted below (keep reading after the quoted text!): "YOU MAY HAVE RECEIVED A VIRUS. I HAVE A VIRUS RESIDENT IN STILL THERE AFTER RUNNINGTHE LATEST UPGRADE OF McAFEE VIRUS SCAN. IT IS ALSO NOT DETECTED BY NORTON ANTIVIRUS 2001, ALTHOUGH THEY HAVE BEEN ADVISED OF IT. THE FILE NAME IS SULFNBK.EXE .IT WILL NOT ACTIVATE UNTIL 1 JUNE. SOME CONTACTS IN MY ADDRESS BOOK HAVE ALREADY BEEN INFECTED. THIS PARTICULAR VIRUS IS STORED IN THE WINDOWS\COMMAND DIRECTORY AND I'M NOT SURE WHERE IT CAME FROM. TO REMOVE IT DO A FILE SEARCH IN WINDOWS EXPLORER FOR SULFNBK AND DELETE IT AND THEN DELETE IT FROM YOUR WASTE BIN. IT WILL ACTIVATE IN YOUR WASTE BIN. DON'T DOUBLE CLICK IT OTHERWISE YOU WILL ACTIVATE IT. IT ATTACHES ITSELF TO E-MAILS SO ADVISE OTHERS WHO YOU MAY HAVE SENT THEM TO (IF YOU HAVE IT AND AFTER DELETING IT). THESE INSTRUCTIONS CAME FROM MY SENDER AND FROM NORTON." Please note: 1. SULFNBK.EXE is a Windows system support file and should not be deleted (a pain to recover). 2. The whole story is a hoax (i.e it is NOT a virus), as claimed by Symantec. See: http://www.symantec.com/avcenter/venc/data/sulfnbk.e... 3. Please do NOT send the false warning to your friends! This is in fact the real virus, as it clogges the network. Thanks, Moshe |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמדהים זה כמה ממים של שטויות במיץ מתחזקים בדואר אלקטרוני. הרי אם נקבל מעטפה בדואר ומכתב האומר "ידידי היקר, מסתובב בעולם ווירוס אכזר הפוגע בכליות, מדע הרפואה עוד לא מסוגל לזהות אותו. הקדם תרופה למכה, קח סכין מטבח והוצא לעצמך כליה. הוראות מצורפות" כמה מאיתנו יאמינו לזה? כמה מאיתנו יספרו לכל חבריהם? למה אנחנו מאמינים לכל שטות כשהיא מגיע בדואל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל הוא שדברים שמכתבי שרשרת הם בד"כ על דברים שאף אחד לא מבין - מחשבים, לדוגמא. אנשים מקבלים מכתב, נבהלים, ומאמינים. זה, והעובדה שקל מאוד לקדם דואר אלקטרוני מאשר דואר נייר, וגם יותר זול. אין "ספאם פרטי" (בהעדר מונח מתאים יותר) בדואר קרקע, רק ספאם שנשלח מחברות מסחריות גדולות, שמקוות להרוויח מזה משהו. מיותר לציין שאילפתי כבר את כל הנוגעים בדבר ש*אלי*, הזהרות ווירוסים לא מגיעות. עוד כמה שבועות, ונטפל באזהרות ה"אנחנו מוחקים לך את חשבון האי-סי-קיו" היותר מעצבנות (אני מתחבר פעם בשבועיים. בום, יש לי שלושים מכתבי שרשרת) (7 ספרות, מתחיל ב 4, 7, או 1, תלוי במצב רוח). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שורבט לפני הישמע הפיצוץ. לקרוא עם רדיו כבוי ואחר-כך. מם "ניתוח כואב" - שני מרכיבים לו: א. המנתח מומחה בתחומו. הוא יודע מה הוא עושה. הוא יודע על מה הוא מדבר. סימנטק במקרה שלנו. ב. הניתוח כואב וקשה, יש להתאזר בכושר עמידה ואמונה בצדקת הדרך. אמונה - כי אנו לא מומחים, ולמדנו בבית לא לכוון סכינים לכליה. לא לכליה שלנו, זאת אומרת. ובפרט לא להתעסק עם הרג'יסטרי, גם כשיבלת החלונות והאופיס תופחת למאות מגהבייטס, ע"פ אותו חוק גידול מעריכי המתאים לכל בירוקרטיה מונופוליסטית. ניתן לזהות מאפיינים טיפוסיים נוספים - המנתח לעולם לא חותך את עצמו, ולכן יפנה לרוב למכנה המשותף - "אחיי המתנחלים", "בני-דודי", "עצמי ובשרי". זהו קרס שהמימות (1) הנגדיות (counter-memes) מרבות להיאחז בו (2). מימת 'הניתוח הכואב' קונה לה אחיזה יפה בכל רחבי הציבור, ביחוד בארצנו מוכת האסונות ורדופת השדים. בשם ההכרח אנו נאזרים תעוזה בלתי-רגילה, לשוב ולבצע את מה שנחשב בלתי-אפשרי, קטסטרופלי. who dares wins - עוד מימה שבחרנו לאמץ מן הבריטים, בנוסף על הדם והיזע הצ'רצ'יליאניים. אנו סבורים שאם נעשה רק עוד צעד קטן מעבר למה שכל שיקול-דעת רציונלי מוכן לקבל - הבעיה היתה סוף-סוף מיושבת. אילו רק היינו יורדים מהר הבית, אילו רק היינו אונסים את נסראללה, אילו רק היו משכפ"צים את התינוקת, אם היינו מוכנים לספוג עוד כמה הרוגים חפים מפשע בחוצות העיר, הכל היה נמנע. נסיבתית זה עשוי להיות נכון או שגוי, אך עצם ההנחה מופרכת. מוכנים לפי כל אמת מידה רציונלית - או-אז - אם היינו יורדים מהר הבית ככל מימה, גם זו חסרת מודעות לתמונה הכוללת ולהשלכותיה שלה. כשם שטראומת השואה לא מבטיחה שהשואה לא תישנה, למרות שמימת ההכרח לזכור עושה חילות. גם חוק גודווין לאנלוגיות נאציות, על נסיונו הממטי להיאבק באנלוגיות אלה, אינו מודע לתוצאותיו, להבדיל מיוצרו הנבון. עורריני ונראה אם אכנס שוב לרזוננס. (1) - מימה נשמעת לי יותר נחמדה ממם. אתמם ואומר שחשבתי כך גם כשהיתה לי חברה. (2) - מתבקש כאן דימוי מ'חולית', אך הוא באמת מיותר לצורך העברת המסר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבחר לצעוק כשמתים מוטלים לפניי. גוזלים את עתותיי מידיי. אין לי זמן לקבור את המתים, אין לי זמן להספיד, אין לי זמן להתנחם, אין לי עת ספוד ובטח לא עת רקוד, לא שבת להינפש ולא שיחות חולין, ואין לי את החרות לעמוד עם פה פעור ללא מילים. אני מקנא בבריטים. שני קרונות נמחצו להם, עשרות גופות כלואות בפנים, ולהם יש את הזמן לעצור במבוכה את הכל, להסתובב סביב הקרון ולא לדעת איך לאכול אותו. רק אחרי כמה ימים מצליחים לנסר דרכם פנימה ולקבור הכל מהר מפאת הסירחון. אני מקנא באוסטרים. תופת אש ברכבל ולאף אחד אין תשובות. אני שב ונאכל קנאה מול חרותם של הבריטים להעז. אקסוסט אחד מוריד להם משחתת כנגד כל הציפיות, ומיד חודלים הכל ומטכסים עצות מפתיעות בהרשאת הממשלה. ואצלי הטרור מחבל כל שגרה מחרבן כל תזמון. אין די זמן לאבל אז דוחסים לי את האימה למבזקים וגליונות מיוחדים. ב'טעם העיר' על מסך ענק מוקרנות תמונות זוועה מהוורסאי, בעבר השני במת גל''צ מרקידה את ההמון, ובתווך גומעים נודלס בעמידה. כי אין זמן. וכל שמוק עם חתיכת אידאולוגיה שם עצמו לשעון המעורר הבא שלי. אז אני מתעקש להתנתק מהמכשירים לכתוב על רזוננסים ולקרוא על מסננים. לא אתן להם לקחת ממני את יופיים של החיים. בחלוני העץ בשיא פריחתו ואני בוכה. לפני שנתיים גדעו חד-צדדית את מחציתו מפני החולדות, וחדרי נמלא חום ומחנק ששום מאוורר לא מצליח להניס. אני בוכה כי נדחקתי לקרן פינה מקוונת בהתעקשי על רמץ של שפיות. אבותיי מדשנים את שדמות אוקראינה לא מבחירה ולא באשמתם. שום זיכרון של המוות לא יחזיר את יפיים שאיש לא ניסה למולל. רוצה להתענג על קולה של פיירוז ועל משפט הפנקייק מדאוד בשותי בלי לחשוב מתי יבוא שלום ועד כמה צריך מלחמה. לא רוצה להקיץ ממחשבות לתקתוקו של עוד חורני עם חוש צדק מדופלם. רוצה לשכב לחופי תרשיש לצהלות העורבים בחלוני, ושאף אחד לא יעיז להחזיר אותי לאיזה אקווריום של פלאשים. לא רוצה לצעוק כשמבטלים לי את הסמסטר לטובת עוד מלחמה על עצם קיומנו. אלף חבלנים לא יוציאו אותי מכאן. אבכה על נהרות בבל ולא אתפתה לפרוט את בחילתי לכדי תוכניות אופרטיביות. ירצחו פוליטיקאים זה את זה ואני אשב בין גופות בליינים ואלמד. לחיי התבונה. עתותיי בידיי. את מחולל המלודרמה אדומם בפעם אחרת. מקווה שלשם שינוי אני מובן, גם אם לא עקבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי הולך עכשיו ומשפר ניסוחיםם במקומך. יש פה פוטנציאל ליצירה לא רעה סגנון עוזי וייל | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה? האם השיר הדבילי שכל היום כולם מזמזמים של להקת הבנות "לה קטשופ" הוא ממם או מפלקס או גן או וירוס? אשמח לקבל תשובה רצינית! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מם (לא ממם). זה לא רק תיקון, זה גם התשובה. כל רעיון או מסר הוא מם. השיר הנ''ל אינו מסר מורכב במיוחד (הכוונה היא למוזיקה, שהיא המסר כאן, אני לא חושב שלמילים יש יותר מדי מסר...), ולכן הוא נקלט טוב לזמן קצר. הבעיה היא שעל המשבצת הזו (שיר קליט) מתמודדים עוד המון ממים אחרים, וסופו שיוחלף תוך שבועות ספורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת לכמה שנים מצליח אחד משירי הקיץ האויליים להפוך למעין המנון לדביליות הקיומית. לרוב מדובר בשיר שאליו מצורפים צעדי ריקוד כמו המקרנה או ריקוד הציפורים הזכור לרע שריפד את שנות התבגרותי העשוקה בהתקפות אפילפסיה, בין לבין היה גם הלמדבה שזכה למרבה המבוכה במקום הראשון במצעד להיטי כל הזמנים של תחנת רדיו פופולארית. למזלנו השירים הללו דועכים כעבור שנתיים שלוש. שירי הקאלט של שנות השבעים כמו אגאדו או YMCA מלוים אחרים מאתנו בסיוטי הלילה, מסיבות הרטרו וערבי הפו"פ עד היום. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |