 |
למעשה,נדמה שאנחנו מתרגלים מגיל אפס את היכולת שלנו לסנן את הגירויים הנקלטים ברמה החושית ולהתמודד רק עם גירויים רלונטיים.
קיימות עדויות לכך שגירויים רבים מאוד מגיעים לרמה ראשונית של עיבוד ורק חלקם עוברים אל רמת העיבוד שבה אתה מרגיש "אהה, הנה X". דוגמא לכך היא "אפקט מסיבת הקוקטייל": אם אתה נמצא במסיבת קוקטייל וממקד את הקשב שלך באדם אחד שאיתו אתה מנהל סמול-טוק, סביר להניח שלא תהיה מסוגל לדווח מה הוא הסמול-טוק המתנהל בין זוג אנשים העומדים במרחק מה ממך. לעומת זאת, אם אחד מהם יאמר משהו כמו: "מרלין הזה, הוא קוסם משהו משהו" סביר להניח שאלומת הקשב שלך תוסט אל השיחה שלהם ותהיה מסוגל לדווח כי שמעת את המשפט. יש בכך עדות לכך שגם לפני שנאמר שמך, היה חלק כלשהו ממך ששמע את השיחה שהתנהלה ביניהם. נראה כי יש ערך הישרדותי רב ליכולת למקד קשב ולהסיט אותו בצורה יעילה אל גירויים רלוונטיים, כך למשל לא היית רוצה להיות קשוב לזימזום המאורר של המחשב שלך כל הזמן שאתה עובד עליו ולכן אתה מסיט את הקשב שלך מהזימזום אל המסך.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש