46 |
|||||
|
המאמר המלא |
פרסומים אחרונים במדור "מוזיקה"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
בהפרדה מדהימה בין התפל לעיקר, הייתי רוצה להעיר שביידיש "איפה הילד" ייכתב "ווו איד דאס קינד" (Vu iz dos kind), ואילו "איפה דר קינדר" הוא "איפה הילדים" עם שדיאה דקדוקית. |
|
||||
|
||||
התנצלותי. התבססתי על הידע של הורי. אני אנזוף בהם בהזדמנות. |
|
||||
|
||||
האמת היא שחשבתי לקרוא למאמר ''גיב מיר רוקאנרעל'' אבל ויתרתי על הרעיון עקב הקושי לאיית גיב בב' דגושה. |
|
||||
|
||||
ראשית יש לציין את המאמר המדהים שנוגע בנושא שלפחות ברמה האישית שלי הוא די מרכזי בתקופה האחרונה. אינני עקבתי אחר ההתפתחויות האחרונות שחלו במוסיקה החסידית, אך בתור אדם ששומע מוסיקה המבוססת על כלים מזרח-תיכוניים כמו עוד, כינור ערבי, דרבוקות וחלילים, בנוסף לחיפושים אחר השורשיות היהודית, אני מנסה למצוא את השילוב של כלי נגינה אלה, המנגנים לחן של פסוקים, מזמורים ופיוטים. באופן טבעי חיפשתי מוסיקת חזנות והיה נחמד מאוד לשמוע את התזמורת האנדלוסית ירושלים מנגנת מוסיקה ערבית עם פיוטים ומזמורים יהודיים. באלבומם מצויין שנעשתה התאמה לחריזה בשירה העברית. אינני בטוח כלל שבתקופת היות העם היהודי בארץ ישראל, לפני הספירה, היתה המוסיקה מנוגנת בסגנון שונה. אמנם האיסלאם ועמו המוסיקה הערבית לא היו קיימים אז, אך הקרבה המשפחתית משהו בין שני העמים מתחילה לתת אותותיה במוסיקה היהודית-מסורתית של היום. התזמורת האנדלוסית הינה דוגמא אחת לכך. קיימים הרכבים ואמנים אתניים יהודים ויהודים-ערבים ההולכים אחר שורשיהם ומלחינים יצירות מוסיקליות אינסטרומנטליות, שמקורן היצירתי הינו בחשיבה המסורתית-דתית. המוסיקה היהודית פסעה צעד ראשון ואחר החלה לרוץ. זו רק תחילתה של הפתיחות הדתית למוסיקה על רוב גווניה. לא אופתע כלל אם תוך מעט זמן יולחנו מזמורים מתהילים לפי ז'אנר האלקטרוניקה, הקצבית כמו טראנס והאוס, והרגועה כמו אמביאנט. נושא מעניין הראוי אולי למחקר סוציולוגי ''התפתחות המוסיקה היהודית''. |
|
||||
|
||||
יש להבדיל חד משמעית בין המוזיקה היהודית מזרחית למוזיקה היהודית מערבית. בעוד שאצל יהודי המזרח חלק מהיצירה היה לא ליטורגי תופעה כזו לא הייתה קיימת במערב כמעט בכלל. הבדל נוסף והוא הסיבה העיקרית שבגינה לא דנתי במוזיקה המזרחית פשוט מאד . בעוד שבמזרח המוזיקה לא השתנתה בדורות האחרונים בשל מכלול סיבות תרבותיות ועדתיות ( מותר להגיד "עדתי",נכון?) המוזיקה המערבית קיבלה תפנית חדה. המוזיקה הדתית המזרחית מתחלרת בפשוטות לפי עדות . תימנית/ערבית. התחום כמעט ולא חווה שינויים גם לא בעולם החילוני ולכן אין טעם להתייחס לתמורות. בקשר לנקודות האחרות שציינת - יש מוזיקה אלקטרונית חסידית( למרות שלטעמי היא חובבנית אם כי סבירה) אבל בקרב הנוער הדתי לאומי היא נקלטה חלש מאד. לגבי המוזיקה הקדומה יותר - אינני יודע יותר מדי על התקופה הפרה חסידית אולם אני מניח שעקב מבנה החברה אז ( נושא עליו נכתבו הררי ספרים ) לא היה מקום למוזיקה כמעט בכלל פרט לתפילות בבית הכנסת. אולם ידוע שבאיטליה למשל היו מתחבאים בכנסיה כדי לשמוע מנגינות לתפילה (שו"ת כרך של רומי) בכל אופן עיקר ההתבססות של מוזיקה יהודית מערבית הייתה ב250 השנים האחרונות |
|
||||
|
||||
ראשית, אני רוצה לציין שלא היתה כוונה לבקר על כך שלא הוזכרה המוסיקה המזרחית. אכן יש להבדיל חד משמעית בין שני הסגנונות. אבל, המוסיקה האנדלוסית התפתחה בספרד ומושפעת ממערב ומזרח. כלי נגינה כמו כינור, קאנון וגם העוד (אם איני טועה לגביו) החליפו כלי נגינה דומים במזרח לפני מספר מאות שנים. כלים אלו באו מן המערב. הסקרנות שלי מנסה להבין מתי החלו לנגן בכלי נגינה (חוץ מהתוף) עם מזמורי דת. יהדות בבל החלה בכך, אך זה נושא שניתן לפתחו בנפרד. בעוד שאתה דיברת על תמורות בעיקר מהמאה הנוכחית, נמשכתי בלכתי אחורה בזמן. התמורות שאליהן התכוונתי במוסיקה המזרחית-דתית הן שבעיקר בעשור הנוכחי ישנם הרכבים מוסיקלים ההולכים בחיפושים אחר שורשיהם וכתוצאה מכך נגינותיהם לוקחת את המאזין במנהרת הזמן לעבר ההיסטוריה היהודית. איני חושב שיש פה שינוי מבחינה מוסיקלית (להוציא את התזמורת האנדלוסית), אלא שינוי בהרגשת נפש המאזין. בתקופה הקדומה ניגנו בתוף במקצבים שונים. אין עדויות בכתב על כך, אך עדויות שעברו מדור לדור בע"פ. השינויים במוסיקה המזרחית (ערבית-יהודית), לדעתי, עוברים בשנים אלו. בכל מקרה, תמורות במוסיקה היהודית, מערבית ומזרחית, חייבות להיות. במאה הזו העם היהודי חווה שינוי בכך שחזר לארצו לאחר אלפיים שנות גלות. התפתחות המוסיקה היתה בגולה, והחזרה לארץ מחייבת השפעות ומגמות חדשות בתחום. אנו רואים זאת במוסיקה החסידית כפי שניתחת במאמרך. אך לדעתי השינויים עדיין בחיתוליהם והמוסיקה החסידית תתפתח ותושפע יותר בסגנונות פופולאריים מערביים. חסידים מהחצרות בארצות הברית תפסו את הגיטרה החשמלית ככלי מוביל. יש חשש למעמד הקלרינט??? עדתי? מותר לומר, לא? |
|
||||
|
||||
אני דווקא מנסה לטעון שהבסיס לשינויים טמון לאו דווקא בהשפעות מסביב ( דבר שהיה קיים תמיד) אלא משינוי של תפיסת היהדות האורתודוכסית. הרי אנחנו הדוסים מומחים גדולים בלהיות מושפעים שאנחנו רוצים ולהאטם ברצוננו. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
איני מתייחס לרקע התיאורטי שלך, פוגל, במישור המוזיקלי, החברתי והתיאולוגי. אני שמח על כך שהעלית את הנושא, אני מסכים עם רוח הדברים, אע"פ שמתוך הקטע משתמע שאינך מכיר את התחום, ואני אסביר: בסוף דבריך אתה מזכיר שני מקומות- פסטיבלים, בהם אפשר לפגוש ולשמוע מוסיקה זו. אולם דע, הפסטיבל בצפת מארח אמנים בתשלום אם הם מפורסמים, בעיקר אם הם חילונים. לכל השאר (כולל אהרון רזאל ועדי רן שהזכרת) הוא מבטיח מעט ואף את זה אינו מקיים. כל אמן שיסכים להופיע בהבטחות תשלום מינימליים יופיע בפסטיבל ללא קשר לרמתו האמנותית, המקצוענית, הרוחנית, נסיונו ואפילו חיבת הקהל אליו. בפסטיבל הזה אין בשנים האחרונות הפקה אמנותית מקצועית והמצב רק הולך ומחמיר. מה שיש בו היא משאבת תקציבים, תיירות לצפת ופרנסה למארגנים ולרוכלים. מוזיקה טובה צריכה תנאי הפקה שאין שם. במבוא מודיעין הסיפור שונה. פסטיבל קרליבך אותנטי הפך להיות מבוקש. הם חיפשו אמנים "זרים" שישירו שירי קרליבך כדי לענות על האופי של הקהל ה"לא אמריקאי" שמגיע ועם זאת להשאיר פסטיבל קרליבך. אחרי נסיון יומרני שעשו בסוכות לפני שנה וחצי והפסידו כסף רב, הם קצת ירדו מהעץ וחזרו לגוון אמריקאי עם אורחים שלא עולים (או שוים) הרבה כסף. יש מידע רב שאפשר להביא על מקורות היצירה, החברות, הארגונים והמקומות בהם המוסיקה מופקת. יש אמנים איכותיים בקנה מידה בינלאומי. אבל מעל כולם מרחפת בעיה קשה: כדי להקליט וכדי להפיק מופע ברמה גבוהה ולא חלטורה, צריכים משאבים כספיים. ועד שלא יהיו מקורות מימון הקהל יהיה רק קהל חובשי כיפות, כי הרמה לא תהיה מקצועית באמת- וחבל, כי כבר עכשיו יש למוזיקה היהודית מה להציע. רוצה המלצות? רק צריך לזכור שהדברים הטובים באמת אינם דווקא מפורסמים. אין איכות בגרוש. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |