הדים של עצמנו | 3447 | ||||||||
|
הדים של עצמנו | 3447 | ||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
זווית נוספת לאיך נוצרת בועה: נראה לי שאם יספרו בכמה אתרים אדם מבקר במהלך השבוע וכמה זמן הוא מבקר בכל אחד מהם יגלו שרוב האנשים נמצאים בדרך כלל במעט מאוד אתרים, לדעתי לפחות חצי מהזמן אנשים מבקרים באותם 5-8 אתרים* (פייסבוק, יוטיוב, עיתון, והעיתון שאני לא קורא). את שאר הזמן הם מבקרים באתרים שהם הגיעו אליהם מתוך האתרים האלו. *אתרי פורנו לא נספרו** ** פורנו? גוועלט! |
|
||||
|
||||
** מילא לא לספור את אתרי הפורנו, אבל לעצבן את ירדן בכך אתה כותב "גוועלט" ולא "געוואלד"? (או שככה כותבים הצבים?) |
|
||||
|
||||
התופעה המתוארת כאן לא חדשה כלל - ממצאים דומים נמצאו בין קוראי עיתונים למשל (שדילגו באופן עקבי על מאמרים המביעים דעה מנוגדת לשלהם). החידוש, לדעתי, הוא בכך שהאינטרנט נתפס כמדיום חדשני יחסית, עדכני-תמיד, מהיר, גלובלי, מקיף (ואולי עוד שמות תואר מחמיאים) ועוד. זה מגביר את האשליה של צרכן המידע, כאילו המידע שצרך ניחן גם הוא בתכונות אלו - בעוד שלמעשה ברוב המקרים מדובר בשכלול קטן של מוסד "הרכילות ליד באר המים", של כמה חבר'ה שבאים לשאוב, או גרוע מזה "הרכילות ליד חבל הכביסה", של שתי שכנות ועוד אחת שמצותתת. לאדם שקורא עיתון למשל יש פחות אשליות לגבי אופי המידע שהוא מקבל/מסנן. |
|
||||
|
||||
כלומר: גם באינטרנט עיקר המידע שמקבלים הוא ערוך (או לחלופין: כמעט כל המידע ערוך בפועל). אבל האם האינטרנט לא משפר כלל את המצב לעומת העיתון? הרדיו? הטלוויזיה? סתם בשביל הפרופורציה: בתקופה של אמצעי תקשורת גרועים בהרבה, היו לנו: חסר לי כאן קישור על פרשה מהמאה ה־19 (שנות ה־30?) על ארוע מוזר שכתב של אחד העיתונים הסנסציוניים המציא בתור מתיחה אבל הצליח להחזיק שבועות או חודשים לפני שנחשף. |
|
||||
|
||||
ייתכן ובמידה מסוימת האינטרנט מרע את המצב, מהנימוק הבא: כשאתה(אני/מישהו) מדפדף בעיתון, מבטך חולף על כלל הכותרות, גם אלו שאתה "מסנן" (במקרה הרע) כדי לא לקרוא מידע שעשוי לאתגר אותך ואת השקפתך. ואז לפחות קיבלת איזו הערכה סטטיסטית של התפלגות הדיעות השטחית, גם ללא קריאה לעומק. לעומת זאת, כשאתה "מדפדף" באינטרנט, בעצם אתה מראש - עקב השימוש בחיפוש - מעלה *רק* כתבות שעוסקות בהטייה שהחיפוש יצר. לדוגמא: ברצוני לברר האם חיסונים גורמים אוטיזם. החיפוש הטריויאלי (1) הוא להקליד "חיסונים אוטיזם" במנוע חיפוש. הניסוי מראה שכ-50% מהלינקים בעמוד הראשון של חיפוש גוגל הנ"ל הם לאתרים שאכן טוענים ומוכיחים באותות ומופתים שחיסונים מובילים לאוטיזם. הרושם הזה שונה לחלוטין מסקירה (רעיונית כמובן) של המחקרים הנוגעים לחיסונים בעשרות השנים האחרונות, שברור למדי שרק אחוז מזערי מהם (אם בכלל) עוסק באוטיזם, ואחוז קטן מאלה מוכיח קשר נסיבתי בין הדברים. לכן הבחירה במילות החיפוש (במקרה הזה די דומה לשימוש בטענת המבוקש) מראש מגדירה את ה"עולם" שאנו נראה. (1) זה אולי דווקא החיפוש המוטעה. ייתכן ו - "חיסונים תופעות לוואי" היה נותן סטטיסטיקה מעניינת יותר של תופעות הלוואי של חיסונים, כאשר אם אוטיזם אכן היה תופעת לוואי מוכחת ונחוצה, כנראה שגם בחיפוש הזה הוא יעלה בתדירות גבוהה, ולא היא. |
|
||||
|
||||
אם כמות הכתבות שהיית יכול לקרוא היתה מסדר גודל של עיתון, הממשק של עיתון היה סביר. אבל עדיין היינו נשארים עם השאלה: מי בוחר מה נכנס לעיתון? אם אתה מחפש "חיסונים אוטיזם", נראה לי שכבר באת עם איזושהי דעה מוקדמת לחיפוש. באופן כללי אני חושב שכל אחד צריך ללמוד בשלב מסוים שבאינטרנט אפשר למצוא המון שטויות, ושקל מאוד לחפש אותן. לכן אנחנו בונים לעצמנו פילטרים כדי להתעלם מהרעשים הללו. |
|
||||
|
||||
כאן המקרה דווקא הפוך: עושר המידע בערוצים אחרים אפשר לו לזייף כתבות כמעט אמיתיות. אם הוא היה סוטה יותר מדי מהאמת הוא היה מתגלה עוד יותר מהר. מדובר כאן על הטיות של הפרספקטיבה. מבחינת בדיקת עובדות בסיסיות, המצב לרוב השתפר בהרבה. |
|
||||
|
||||
בניגוד לעיתון והרדיו, "האינטרנט" מסוגל להתאים את עצמו אליך ואל מה שהוא חושב שימשוך אותך. מפתיע אותי שטרם ציטטת את http://xkcd.com/1037/ ספוילר מה הקשר של הבדיחה הבינונית הזו, שכתובה בכתב עברי מוזר, אל הדיון שלנו? גלשו אליה מחו"ל ותגלו שהיא מתאימה את עצמה אל מיקומכם המשוער. |
|
||||
|
||||
היא ''מתאימה'' את עצמה לדפדפני שמבקש לא להשתמש בג'אווהסקריפט ומציגה את ברירת המחדל. |
|
||||
|
||||
הפרשה השנייה: לאחר חיפושים נוספים הצלחתי למצוא אותה: מתיחת הירח הגדולה [ויקיפדיה]. נראה שהערך מסתמך על מאמר של יהודה בלו, ולכן מומלץ לקרוא גם את הערך האנגלי: Great Moon Hoax [Wikipedia]. כתב של העיתון הניו יורקי The Sun שישב בקייפטאון שלח סדרה של שש כתבות שפורסמו בשישה ימים רצופים באוגוסט 1835. הכתבות היו דיווח על תצפיות של האסטרונום הנודע ויליאם הרשל (עותק של הדיווח שהוא שלח לעיתון סקוטי). הרשל ראה על הירח (לפי הכתבות) יצורים חיים ואף תרבות על הירח. לאחר היום השישי הטלסקופ נהרס, למרבה הצער. |
|
||||
|
||||
משתמשים לא מרגישים שתוצאות חיפוש נקבעות לפי סינון והתאמה לטעמם האישי, תגובה 573556 |
|
||||
|
||||
השאלה היא איך, אם בכלל, אפשר לשנות את מעקב הטעמים הזה. אותי, למשל, הוא מעצבן במיוחד. וגם נראה לי גס ומוטה. קורה הרבה שאני נכנסת לאתרים שנלחצו לי באקראי, שאינני נכנסת לאתרים אחרים או לפעמים פורשת מהם מיד משום שנגמר לי הזמן באותו רגע או מכל סיבה אחרת שאיננה מתייחסת כלל לדעתי על אתרים אלה - ובהחלט לא הייתי רוצה שכל הנתונים המאוד מקריים ואקראיים האלה יקבעו את תוצאות החיפוש הבא של בגוגל. |
|
||||
|
||||
אז תעברי ל http://duckduckgo.com/ |
|
||||
|
||||
עדיף https://duckduckgo.com/ אותו הדבר, אבל מוצפן |
|
||||
|
||||
אי אפשר להיפטר מגוגל גם כאשר לא משתמשים בו. גוגל מציץ מאחורי הכתף שלנו בכל גלישה, מן הסתם רושם בפנקס השחור איפה גלשנו, גם תוקע את הגלישה מעת לעת. |
|
||||
|
||||
כשאתה גולש מרשתות אלחוטיות שאינן שלך או במקומות ציבוריים, אין לדעת מי יושב על תעבורת הרשת ו"מציץ" לך. לכן, רצוי שכל מידע שאתה שולח יהיה מוצפן. ואם יש אפשרות כזו, למה לא להשתמש בה? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
למי שלא רוצה לזכור לכתוב https במפורש לכל אתר מוזמן להשתמש בהרחבה HTTPS Everywhere של ה-EFF. |
|
||||
|
||||
אספק נוסף היא השאלה מי שולט בכל העוצמה הזאת? שלושת מייסדי גוגל מחזיקים ב- 66% ממניות החברה. אחרי שמנכ"ל גוגל ביטל במשך כמה שנים הצעה לפיצול המניה כמטומטמת, עכשיו הוא מציע לפצל את המניה (כיום ערכה $650). אלא שהפיצול למעשה יחזק עוד יותר את שליטתם בחברה ויחליש את יכולת ההשפעה של כל מחזיקי המניות. בנוסף, בגלל שהם מחזיקים ברוב המניות, אין צורך למעשה באישור הצבעה של כלל מחזיקי המניות. |
|
||||
|
||||
פיצול המניה הוא הליך טכני ואינו מחזק או מחליש את ההשפעה של בעל מניות כזה או אחר. |
|
||||
|
||||
הפיצול הזה, ע"פ העיתון, מקנה לכל בעל מניות מניה נוספת, אבל זאת מניה ללא זכות הצבעה, כך שתאורטית יכול מישהו להחזיק 50% ממניות גוגל אבל להיות ללא זכות הצבעה. |
|
||||
|
||||
מומלץ לראות את הסרט THRIVE . הסרט THRIVE טוען טוען שכל השיטה המונטרית הקפיטליסטית, שכוללת הדםסת כספים לא הנפקת רק מניות, היא בעצם תחבולה שמטרתה להעביר רכוש לידי האליטה הכלכלית. מה שוות מניות ללא זכות הצבעה ? כשלעצמן מניות ללא זכות הצבעה לא שוות כלום, הן שוות רק כאשר יש מישהו אחר שמוכן לקנות אותן ממך. אבל זה בדיוק אותו סוג ערך שיש בסכימות פירמידה. |
|
||||
|
||||
אם אינני טועה, מה שיכול היה לבדל מניה ממשחק פירמידה הוא אם היא היתה מחלקת דיבידנד על רווחי החברה. מניה שלא עושה זאת (אכן די נפוץ כיום) נראית פירמידלית למדי. אשמח אם מישהו כאן יביא מידע אחר שיחזק את מעמד המניות כך שלמרות הכל נוכל כולנו לישון טוב יותר בלילה. |
|
||||
|
||||
הימור על כך שבעתיד החברה תחלק דיבידנדים? מיקרוסופט היא דוגמה לחברה שהחלה לחלק דיבידנדים לאחר שמנייתה הפסיקה לעלות בצורה שיטתית, ולכן לא יכלה להיות רווחית יותר כשלעצמה. יש כאן הנחה שאין פיצול מוחלט בין מניות השליטה למניות הרגילות. כלומר: חלק מספיק גדול של מניות השליטה יהיה בבעלותם של מי שמחזיק גם מניות רגילות וירצה לקבל דיבידנדים. |
|
||||
|
||||
פתיל ארוך שדן בעניין יותר לעומק: תגובה 432712. |
|
||||
|
||||
כמו כל דבר, הן שוות רק מה שמישהו אחר מוכן לשלם עבורן, מה ההבדל בין מניות לזהב, נעלים או עגבניות? (אם התשובה היא שעגבניות אפשר לאכול, השווה לטון עגבניות). |
|
||||
|
||||
לזהב, נעלים ועגבניות יש ערך ממשי שאינו רק ''אמון של אחרים'', כי אילו מוצרים שמשתמשים בהם, הערך מייצג את השמישות. לא הבנתי מה הכוונה במילה ''טון''. |
|
||||
|
||||
למה השמישות של זהב היום היא פי חמש ממה שהייתה לפני עשור? |
|
||||
|
||||
הערך מייצג את השמישות? ממתי? האם שולחן עתיק מתקופת לואי ה-14 "שמיש" יותר משולחן שקנית אתמול? האם חולצה ממותגת, "שמישה" יותר מחולצה שאינה ממותגת? הערך של דברים הוא הערך שנותנים להם אחרים, הערך של כל המוצרים שהזכרתי (ומוצרים באופן כללי) יכול להשתנות בחדות תוך חודשים ספורים, לא בגלל ש"השמישות" שלהן ירדה. לנעלים יש ערך רק אם אנשים רוצים אותן, אם תוציא מהארון שלי נעלים ישנות שאני לא נועל מפאת מצבן כנראה שערכן יהיה שלילי, כלומר נמוך מעלות החומרים והעבודה, אם בכלל תמצא להן קונה. בדומה גם לעגבניות יש ערך כל עוד השוק אינו מוצף בעגבניות ושאנשים בכלל רוצים לאכול עגבניות, ולהפך, בימים של מחסור בעגבניות ערכן משולש ומרובע מערכן בימים כתיקונם. כך גם מניות של גוגל, כל עוד יש מספיק אנשים שרוצים לקנות מניות של גוגל יש להן ערך. |
|
||||
|
||||
באופן מסוים אכן הערך מייצג את השמישות. לעגבניה יש ערך תזונתי שאינו תלוי בכמה מישהו משלם עליה, שולחן עתיק ''יפה'' יותר לדעת קונהו משולחן חדש, וכנ''ל גם לחולצה ממותגת (לעיתים אמנם) יש איכויות, החל מאורך חיים וכלה באסתטיקה, שייתכן ואין לחולצה פשוטה. את כל התכונות האלו, החל מתכונות פיזיות וכלה באסתטיות, אין למניית גוגל. מניית גוגל אכן ניתנת ל''הערכה'' אך ורק על פי המחיר שמישהו מוכן לשלם עבורה. כנ''ל גם קופון פירמידה. |
|
||||
|
||||
חולצה ממותגת היא לא בהכרח מתוחכמת או איכותית יותר מחולצה ללא שם מותג/מעצב מוכר על התווית (ולהפך). |
|
||||
|
||||
כמובן, לכן כבר הוספתי הסתייגות בעניין הזה מראש. מיתוג כבר מזמן הפך ל-abuse של הפרמרטרים המקוריים, עם זאת שבמקור יש טענה כלשהיא שאנשים חושבים/חשבו פעם/שוכנעו על ידי החברה שלהם שמותג מסוים עדיף על אחרים בגלל איכות ואסתטיקה. אני מניח שכשהוא החל להימכר, הוא צריך היה לבנות את מותגיותו על משהו נראה לעין. |
|
||||
|
||||
מבחינתי חולצה ממותגת זה משהו כמו החולצה הזו. המקור: http://www.arduino.cc/playground/Projects/ArduinoUse... |
|
||||
|
||||
חולצה עם מטריצת LED! וגם כובע: מה ממותג בזה? זה פשוט מגניב בתור שדרוג המאה ה-21 לפעמון אזעקה ופנס אזהרה!1 1 למי שלא גדל על תשדירי בטיחות של הטלוויזיה הלימודית ולכן הרפרור חלף מעליו: |
|
||||
|
||||
טרנזיסטור הוא, כידוע, מתג. לכן רכיבים אלקטרוניים ספרתיים הם רכיבים ממותגים. המוצר האמור משתמש בגרסת LilyPad של הארדואינו, זה יהיה קצת מעליב לקרוא לו מחשב. יותר נכון לקרוא לו בקר. אבל אפשר לדמות בעזרתו מחשב. סוג נוסף של חולצה ממותגת הוא חולצה רוויית קוליפורמים. |
|
||||
|
||||
אפשר להדפיס את תעודת ההחזקה במנייה, להדביק על הקיר ולטעון שזה יפה, בעל ערך היסטורי וכד'. אם הייתה לך מניה מודפת של חברה מתחילת המאה ה-20, לא היית מוצא בה ערך? גם אם החברה עצמה איננה עוד? בכל דבר אפשר למצוא ערך חיצוני, "אני מתגאה להיות הבעלים של מיליונית האחוז מגוגל". לתמונה של סבתא שלי יש ערך רגשי. אבל ערך כלכלי יש לדברים רק לפי המחיר שמישהו שהוא לא הבעלים שלהם מוכן לשלם עליהם. |
|
||||
|
||||
טוב, זאת באמת התחכמות. לא בכל דבר אפשר למצוא ערך חיצוני. ברור שערך כלכלי יש רק וגו' כפי שאמרת. אבל השאלה במעלה הפתיל היתה מה ההבדל בין מנית גוגל לשאר הפריטים, ועל זה אני מקווה שענינו. בעצם המשפט ''ערך כלכלי יש לדברים רק לפי המחיר שמישהו שהוא לא הבעלים שלהם מוכן לשלם עליהם'' הוא טאוטולוגיה, ולכן לא מאוד מעניין לצורך הדיון כאן, כי בזאת פשוט נתת את ההגדרה של ערך כלכלי. הטענה היא שלמנית גוגל זה הערך היחידי שקיים, ולשאר הדברים יש ערכים נוספים. חלקם, אגב, לא כל כך נזיל כמו שנדמה. |
|
||||
|
||||
מניה של חברה משקפת שותפות בבעלות של המחזיק בה על הנכסים של החברה. החל מרכוש ונכסים ממשיים כמו מבנים, ציוד ועגבניות מחדר האוכל, וכלה בנכסים ערטילאים כמו יכולת החברה ליצור רווחים (שהולכים לבעלי המניות בצורת דיוידנדים), יכולת השפעה על החלטות החברה (למשל שיתוף פעולה עם חברה אחרת בבעלותי), מותגים שיש לחברה, פטנטים וכו. העובדה שאנשים שונים מוכנים לשלם מחירים שונים על אותה מניה נובעת מכמה סיבות. קודם כל קשה להעריך את השווי "האובייקטיבי" של חברה1. שנית לאנשים יש אסטרטגיות השקעה ואסטרטגיות עסקיות שונות, עבור כל אדם, לחברה יש ערך סובייקטיבי שונה. ויש גם את הספקולציות - זאת אומרת אנשים שמאמינים שרווחיה של חברה יעלו בעתיד יהיו מוכנים לשלם יותר מאנשים שמאמינים שהחברה תפשוט את הרגל. בפועל אנשים גם מהמרים על תנודות במחירי המניה. לעגבניה אכן יש ערך תזונתי, אבל קשה לי להאמין שהמחיר שלה, שגדל פי שלוש בשנת בצורת, משקף עליה של פי שלוש בערך התזונתי. זאת אומרת גם כאן, עבור אותם האנשים שמוכנים לשלם בכל זאת פי שלוש ממחירה, לעגבניה יש ערך סוביקטיבי רב יותר מאלו שלא. --- 1 לא רק חברה, גם להעריך שווי של עגבניה זה לא קל. |
|
||||
|
||||
ברור שהערך הכלכלי של עגבניה נקבע גם על ידי הזמינות שלה. המחיר שלה, שעלה פי שלוש בשנת בצורת, משקף את זה שהסיכוי של מישהו לקבל עגבניה קטן פי שלוש, ולכן הוא מוכן להשקיע יותר (בעצם יותר מחבריו שיאלצו לוותר על סלט הערב) על מנת לקבל את אותו ערך תזונתי. נדמיין אלף עגבניות בעיירה של אלף איש לפני הבצורת ושלוש מאות אחרי הבצורת, וזה יבהיר את הנקודה. (נראה לי שנכנס פה גם הפרמטר של היכולת הכלכלית של הקונה - ז"א שמה שהגדרת כ"ערך סובייקטיבי" אולי אמור להיות מנורמל ליכולת הכלכלית של הקונה, אבל זה כבר מסובך קצת). בכל זאת, מאחר ולעגבניה יש ערך ממשי, הסיכוי שהוא יתאפס למשל הוא ממש קלוש. לעומת זאת, אם נסתכל על ערך מניות החברות שהיו בנסדאק בתחילת 2000, חלק גדול מהן שווה לאפס כיום, וחלק גדול יותר מחירו כיום זעום יחסית לאז. ולמי שעדיין חושב שלמניות יש ערך "אמיתי" כלשהוא, אני מזמין אותו לצלול שלב נוסף בוירטואליות ולהביט בשוק הנגזרים. |
|
||||
|
||||
קנה עגבניה, חכה שבועיים והערך שלה יתאפס. |
|
||||
|
||||
אפשר מראש להגביר את הנזילות של העגבנייה, לשמור את התוצרים, ולשמר מעט מהערך. |
|
||||
|
||||
לפעמים הצעד הזה יעלה לך יותר מהעגבניה בעצמה. |
|
||||
|
||||
אפשר גם להגג ולהתפייט עליה ואז למכור את הרוטב שלה ברבע פיתה בעשרים שקל1. אז מי אמר שהערך שלה יורד? 1 לא אגדה, מתבצע אחד לאחד באזור תל אביב על ידי אייל מסויים. |
|
||||
|
||||
במקרה כזה, אתה קונה 'אייל שני', לא 'עגבניה'. |
|
||||
|
||||
במקרה כזה, אתה קונה עגבניה ממותגת. |
|
||||
|
||||
גם לעגבניות יש נגזרות, זה לא אומר כלום. אני אתן דוגמה פשוטה למה שאלמונינוס אמר: נניח יש לי 1000 שקל בבנק הערך האמתי של זה הוא אלף שקל. למה? כי אני יכול להוציא את הכסף לקנות מוצר ששווה אלף שקל (נניח עגבניות) כמו כן אני יכול להשאיר אותם בבנק ולקבל ריבית. עתה אם במקום שלי יהיה אלף שקל תהיה קבוצה עם אלף שקל בבנק עדיין הערך האמתי יהיה אלף שקל. מה שמשתנה הוא רק זהות הבעלים. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי את הטיעון שלך, ובמה הוא מתעמת/שונה ממה שאמרתי קודם. |
|
||||
|
||||
אם אתה מסכים שלמפעל יש ערך אמתי וכמות השותפים ושיטת ההצבעה לא משנים את הערך אזי גם למניות יש ערך אמתי (שכמובן לא בהכרח תואם את ערך השוק שלהם). |
|
||||
|
||||
לדעתי אתה קורא ערך אמיתי למה שנקרא לעיל ערך כלכלי (שאין וויכוח שהוא קיים). מה הערך האמיתי של ה"מפעל" בו עובדים 13 שכירי אינסטגרם? (לצורך הענין הם יכולים לעבוד מסניף הסטארבקס הקרוב, או מהגראג' של אחד מהם). את הערך הכלכלי של התוכנה שהם מפעילים כולנו יודעים כמובן. |
|
||||
|
||||
אני חושב שלשאלה "מה שווה מפעל?" אלמונינוס כבר ענה בתגובה 594002 אתה טענת כי "מניית גוגל אכן ניתנת ל"הערכה" אך ורק על פי המחיר שמישהו מוכן לשלם עבורה. " אם מסתכלים על "מפעלים" זה לא נכון לא לגבי גוגל ולא לגבי אינסטגרם. שניהם ניתנים להערכה על ידי רווחיהם העתידיים. לגוגל כמובן יש גם נכסים והון עצמי. |
|
||||
|
||||
וקופון הפירמידה שלי ניתן להערכה על ידי חישוב אנליסטי מדוקדק של הסיכוי שאחרים ירצו לקנות אותו ממני. נראה לי שהגענו לנקודה שבעצם אנחנו מסכימים, אני לגמרי מסכים עם תגובתך האחרונה לגבי ערך כלכלי והיכולת להעריך אותו. (עד כדי הסתייגות בקשר לרווחים עתידיים שכוללים חיזוי עתיד - פונקציה שהיחידים שטוענים שהם מיומנים בה ומרוויחים עליה כסף הם כלכלנים). |
|
||||
|
||||
יש הבדל גדול. אותו הבדל שיש בין חולצה ממותגת לקופון פירמידה. ההבדל הוא שלחולצה ממותגת יש צרכן קצה, מישהו שיקנה אותה ללא כוונה למכור. לעומת זאת הסיבה היחידה לקנות קופון פירמידה הוא למכור אותה. באותה מידה הרווחים של גוגל מתבססים על צרכני קצה. |
|
||||
|
||||
אם גוגל לא מחלקת דיבידנד, אזי הקשר בין הרווחים של גוגל למחיר המניה יכול להיות קלוש מאד. זאת כבר קלישאה - אבל מאות חברות נקנו ב-15 שנה האחרונות עם רווחים שליליים, וחלקן הגדול לא הגיע לאיזון מעולם גם אחרי הקנייה. לכן שוב, אני מסכים עם המשפט האחרון שלך. אבל לא עם הראשון. הסיבה היחידה לקנות מניה של גוגל היא כדי למכור אותה. |
|
||||
|
||||
איך חזרנו לדיבידנים ומניות? השאלה היא: האם לגוגל בהנחה שהיא מוחזקת על ידי אדם יחיד יש ערך שהוא שונה מהערך של קופון פירמידה? |
|
||||
|
||||
לא, השאלה היא (זו שאני עונה עליה לפחות בשלילה כלשהיא) האם ל*מניית* גוגל יש ערך שונה מקופון פירמידה. (ועל מניות דיבר אלמונימוס בתגובתו מס' תגובה 594002.) וההבדל בין השאלה שלך לשלי הוא כל השוני. על השאלה שלך שנינו עונים אותה תשובה ממילא. |
|
||||
|
||||
נראה לי שככל שיש מכשירים פיננסיים יותר משוכללים בשוק, ויותר וירטואליה באופן הנגישות של הבורסה (וככל שיש בועות רבות יותר), כך נשכחת המטרה האמיתית של קניית מניות, מבחינת החברה: לגייס הון מהציבור. בשעתו חברה שרצתה להתקדם לשלב הבא שלה היתה מציעה שאנשים ילוו לה כסף כדי שתוכל לקנות למשל מכונה משוכללת כלשהי, או אונייה נוספת למכור בה לשוק חדש מעבר לים. זו קניית מניה במובן הכי פשוט והגיוני שלה: הלוואה לחברה, שאתה נותן רק מתוך ציפייה שההחזר יפצה אותך פי עשרת מונים. (להבדיל מהלוואות "אמיתיות" שהיית נותן לחבריך כשהם זקוקים לכך, במקרה הבורסאי, אם נראה לך שהחברה תחזיר את ההלוואה אך בקושי, אתה לא תלווה לה אלא לחברה אחרת). עוד הבדל מהלוואה רגילה - אנשים נוטים להלוות כסף לחברות בורסאיות אפילו כשלהם עצמם יש מעט מאוד כסף זמין - הם מפנים אותו לשם. היום הנפקה לציבור1 נתפסת כדרך אפשרית אחת, אפילו כמכשיר ליצירת זהות ומסלול התקדמות של חברה1, וגם אז לעתים פועל בה "עיקרון ההכבדה" באופן שהופך מוגזם לעתים (האם פייסבוק תנפיק לציבור במיליארד דולר, או במיליארד פחות אחד?). כאמור התחושה שלך שמדובר ב"רכישה ריקה" וספקולטיבית לא תמיד תלושה מהמציאות. אבל אם אתה מעוניין לקנות מניה "מלאה", תדע היטב למי לפנות, נכון? תלך לחברות תעשייה יציבות שהפגינו צמיחה וחסינות לאורך עשרות או מאות שנים. לא רק בגלל שהמוצר שלהן מוחשי. 1 להבדיל מהנפקה פרטית שהיא גיוס הון מקרנות או משקיעים פרטיים. גם שם קבלת הלוואה על סמך אותם עקרונות שפירטתי. 2 ע"ע התבטאויות מנכ"לים צעירים בנוסח "לא נרצה להימכר אלא להנפיק". |
|
||||
|
||||
לא ממש הבנתי. יצירת זהות: את מתכוונת שפייסבוק מנפיקים בתור תרגיל יח"צ? בשביל מה, זה אמור להביא להם עוד משתמשים או מפרסמים, או למנוע מהקיימים לעבור לגוגל+? מסלול התקדמות של חברה: התקדמות במה? לגבי 2, אני מניח שהמטרה היא לקבל את הג'ובות אבל לשמור על השליטה. |
|
||||
|
||||
ממש לא יח"צ, לא התכוונתי לזהות מותגית. אני מתכוונת ליצירת אוריינטציה עסקית, למתן רמז לצורה שבה החברה תתקדם1 בעתיד. יש הבדל בין חברה שבונה את עצמה במטרה להירכש, לבין חברה שבונה על פנייה לציבור ואטרקטיביות כלפיו, ובין שתיהן לבין חברה שהחליטה כאסטרטגיה לצמוח בצורה איטית אך ורק דרך כניסה הדרגתית לשווקים חדשים (ולכן להישאר פרטית ועצמאית יותר). ההחלטה על האוריינטציה יכולה להשתנות כמובן על פני זמן, תלויה באופי המוצר, בסוג השוק וכולי. 1 תתקדם = 1 )תמשיך לצמוח. 2) תתחיל להניב ערך לבעלי המניות. |
|
||||
|
||||
הלואה לחברה מתבצעת ע''י אג''ח, לא מניות. מניות פירושן שקנית חלק מהחברה. |
|
||||
|
||||
אני מדברת על הנפקה ראשונית לציבור (כמובן שזה גם תקף להנפקות הנוספות, אבל זה קל יותר להדגמה בהנפקה הראשונית). החברה לא סתם מוכרת חלקים מעצמה - היא מגייסת שותפים שילוו לה כסף עד שתרוויח מהמינוף של אותו כסף. עניין השותפות בנכסי החברה הוא תופעת לוואי - את מי מעניינים השולחנות והעגבניות שם? קוני המניות רוצים לעזור לחברה לסיים פיתוח של מוצר חדש, נניח, להמתין איתה עד שתוציא אותו לשוק, ולהתחיל לחלוק ברווחים ממנו. |
|
||||
|
||||
את עושה שימוש לא נכון במונח ''מלוים'' (ומתקנת אותו בהמשך כשאת מדברת על השתתפות ברווחים), אבל אני חושב שזה לא מפריע להבין מה את אומרת כך שאפשר להפסיק להציק לך. |
|
||||
|
||||
תודה. (כתבתי גם קודם שההלוואה היא מתוך ציפייה להשתתפות עתידית ברווחים). |
|
||||
|
||||
מה הקשר? אם אני מחזיק רגע לפני הפיצול מנית גוגל בשווי X עם זכות הצבעה משוקללת Y, רגע אחרי הפיצול יהיו לי שתי מניות בשווי כולל X וזכות הצבעה משוקללת Y. אם השינוי מפריע לך אתה רשאי לקנות ולמכור את המניות בזוגות (מעורבים, כמובן), ואז לא תחוש בהבדל. |
|
||||
|
||||
הרעיון הוא שהיום מייסדי גוגל מחזיקים 66% מהמניות מחר הם יכולים להחזיק רק 33% מהמניות אבל 66% מזכות ההצבעה. למי שמחזיק במניות היום ולא מתכוון להגדיל את החזקתו זה באמת לא משנה כלום, אבל, קונים חדשים יכולים להחזיק אחוז ניכר ממניות גוגל ללא זכות הצבעה, הם תלויים במוכרים שרשאיים כמובן למכור את המניות בזוגות מעורבים, אבל מי אמר שיעשו את זה? |
|
||||
|
||||
מייסדי גוגל לא יצליחו למכור אפילו מניה בודדה אלמלא ימצא הקונה שיסכים לשלם עבורה. (ודרך אגב - סביר מאוד שקונים חדשים יעדיפו את המניות עם זכות ההצבעה ולכן מחירם יהיה גבוה יותר) |
|
||||
|
||||
זאת כבר שאלה טכנית מעניינת, מנגנון הבורסה מאפשר הבחנה בין סוגי מניות של אותה חברה? כלומר אני יכול להציע 600 דולר על מניית גוגל מסוג X ו-400 דולר למנייה מסוג Y? אם התשובה היא כן, אז לגוגל יהיו שני מחירי מנייה? ואם התשובה היא לא, אז הקונה המזדמן (להבדיל מהקונה שרוצה לקנות חלק ניכר מגוגל) אינו יכול לבחור אילו מניות הוא קונה, לעומת זאת, המוכר יכול (כנראה, כי זאת המטרה של המהלך) לבחור אילו מניות הוא משחרר למכירה. |
|
||||
|
||||
למיטב הבנתי, הדרך היחידה להבדיל בין שני סוגי המניות בבורסה הוא רישומן תחת סימנים שונים. |
|
||||
|
||||
מהמאמר: גוגל עומדת לבצע פיצול מיוחד שבו יונפקו מניות מסיווג שונה ללא זכות הצבעה. |
|
||||
|
||||
===>"פרופסור לאדה אדמיץ' מאוניברסיטת מישיגן, שחקרה את השיח האינטרנטי לפני הבחירות לנשיאות ארצות־הברית ב-2004, אכן מצאה כי גם בלוגרים דמוקרטיים וגם רפובליקנים נטו לצטט בעיקר בלוגרים המשתייכים למחנה שלהם, ולא למחנה היריב.". אני מתפלא שבשביל זה צריך מחקר אקדמי ב2004: I quote others only in order the better to express myself. ~Michel De Montaigne (1533-1592 ה"בועתיות" היא גרסה מודרנית של "תופעת העדר", או "לחץ חברתי" או "בניין העל" ועוד כל מני ביטויים לעובדה שאנחנו נמשכים לדומה לנו ומתעצלים להתעמת או להתמודד עם רעיונות שונים.
|
|
||||
|
||||
ניסיתי להסביר לעצמי למה מצד אחד הדברים נשמעים מאד הגיוניים, ומצד שני - לא תואמים את התחושה שלי לגבי הידע שאני מקבלת מהרשת. נראה לי שהתשובה טמונה בכך שמי שדומה לי, לא בהכרח דומה לי ב*הכל*. רוצה לומר, מכך שרוב האנשים שאני מקבלת מהם מידע חולקים איתי תפיסת עולם פוליטית1 או מקצועית1, לא נגזר בהכרח שהם חולקים איתי טעם מוזיקלי, העדפות אידיאולוגיות אחרות, תחומי עניין וכו'. 1נניח |
|
||||
|
||||
וואלה. |
|
||||
|
||||
לגבי טעם מוזיקלי - ההבדל בין רונה קינן לאפרת גוש קטן הרבה יותר מההבדל בין רונה קינן למרגול או לסימפוניה של באך. (היה לי פה טיעון אבל אני חייבת לרוץ אז אסתפק בדוגמא. אולי אפשר להפוך את זה לחידון איילי - בנה טיעון על פי הדוגמא). |
|
||||
|
||||
שזה מצחיק, כי לשתיהן אני לא נוטה להאזין. מצד שני, רק בשבוע האחרון יצא לי להקשיב לאלבום מלא של אהובה עוזרי (חיפשתי אלבום בהוצאה של נענע דיסק, הגעתי לשם) ואקולקטיב (חבר הציע לי ללכת להופעה, עוקבת בטוויטר קישרה אותי לאלבום), גיליתי את אחרית הימים ואום כולת'ום (בזכות ברי סחרוף) ושמעתי שוב את ליל חניה של אלתרמן. מבין חבריי שחולקים איתי תפיסת עולם אידיאולוגית ורשת חברתית מקוונת אני יכולה למנות לפחות שלושה שמפרסמים לינקים למוזיקה אלקטרונית (שאני לא נוטה לשמוע באופן טבעי) ולמוזיקה ''ישנה'' (כל דבר בטווח שבין אלביס פרסלי לחוה אלברשטיין, לרבות בשפות שאינן אנגלית או עברית). כמובן שהמוזיקה היא רק דוגמא. לאתרים כמו לאטמה ומקור ראשון (ולפחות עבר - גם גלובס וכלכליסט) כנראה לא הייתי נכנסתי אם לא הייתי מקבלת הפניה לכתבה ספיציפית כזו או אחרת. |
|
||||
|
||||
ועכשיו נשאלת השאלה לאיזה שתיהן מתוך ארבעתן היתה הכוונה? |
|
||||
|
||||
קינן וגוש. אבל האמת צריכה להאמר, גם באך לא נוטה להסתובב לעתים קרובים ליד האוזניים שלי. |
|
||||
|
||||
אני דווקא מעלעל מפעם לפעם במקור ראשון, אולי נסיון לא מודע לשבור את הבועה. ממש הבוקר קיבלתי ממכר הפנייה לקטע של לאטמה. |
|
||||
|
||||
צר לי, אבל גם טעם מוזיקלי מגוון וסקרנות מוזיקלית הן מאפיין שאינו משותף לכלל המאזינים. |
|
||||
|
||||
זה נכון, כמובן. אבל התוצאה מבחינתי היא שהרשת חושפת אותי למגוון גדול יותר מהמטען ש"הכינותי מראש", ולא גורמת לי להסתגר בטווח המוכר לי (כמו שנטען בכתבה). כמו כן, ההתייחסות שלי למוזיקה הייתה דוגמא בלבד לכך שגם אם אני בקשר-מקוון עם אנשים הדומים לי מבחינות מסוימות, זה לא אומר שהם וטעמם דומים לי ולטעמי מבחינות אחרות. אני מניחה שכאשר מדובר באדם שתחומי העניין שלו הם בישול ואוכל, והאנשים שהוא מכיר חולקים עמו טעם דומה בתחומים האלה, זוכה להחשף דרכם למגוון גדול יותר של דעות פוליטיות, תרבותיות ואחרות (ופחות לתפיסות עולם שאוכל לא תופס בהן מרכיב משמעותי). כן, אני מניחה שאם אדם אינו סקרן מטבעו, ומתנהל בטווח דעות/עמדות/טעמים שמשיקים לאיזשהו מיינסטרים מדומייין (או פחות מדומיין), גם ברשת הוא ייחשף בעיקר לממוצע שכנראה לא מאתגר אותו משמעותית. אבל נראה לי שזה יותר עניין של אופי מאשר של "האשמת הרשת". |
|
||||
|
||||
אבל הדוגמאות שהבאת, של האזנה למוזיקה אלקטרונית ולצדה ליל חניה, משותפות בדיוק לחובבי מוזיקה, או לחובבים מחתך חברתי מסוים. את מדברת על הבדלים, אבל אני לא רואה שהם גדולים כל כך. יכולת להוסיף לרשימה גם מוזיקת עולם וכלום לא היה משתנה, כי אותם אנשים שמשתפים מוזיקה אלקטרונית וגם את ליל חניה עם חבריהם, ישתפו איתם בשמחה גם מוזיקת עולם מגניבה שהכירו. |
|
||||
|
||||
הם משתפים דברים שאני לא מכירה, ושלא הייתי נחשפת אליהם אם הייתי שומעת גלגלצ וצופה בערוץ 2. אני לא חושבת שהחברים המקוונים שלי משקפים את החברה הישראלית (ואפילו לא את החברה הישראלית-יהודית) ואני לא מנסה ללמוד מהם על המאפיינים או ההעדפות של החברה הישראלית. כל מה שאני אומרת זה שההכרות שלי איתם מרחיבה את האופקים שלי ולא מצמצת אותם למוכר לי. |
|
||||
|
||||
תחילת דברייך מזכירה לי את הנסיון שלי באתר המוזיקה פנדורה - שמנגן לך שירים על פי העדפה של להקה או שתיים ועוד שירים ספורים שהגדרת. לאחר ההגדרה הראשונית, הוא מוצא שירים שלפי השערתו תאהב, וכך יוצר לך ערוץ שאמור להיות מותאם לטעמך האישי. פה ושם אפשר לציין לטובה שיר שהוא בחר, אבל לא חייבים. למרבה הבושה לאגו המוזיקלי, לאחר זמן קצר חלק ניכר מהשירים שהוא בחר היו כאלה ששוכנים אחר כבוד בתקליטיתי האישית. מה שגרם לי להרגיש מאד צפוי וצר אופקים... והוא גם חשף אותי לכמה דברים חדשים ומוצלחים בדרך. גילוי נאות - האתר לא פועל מחוץ לארה''ב. |
|
||||
|
||||
לי הוא דווקא חידש עמוקות, אולי משום שאני לא מרבה בשמיעת מוזיקה לועזית. אממה מה - ברגע שהתחלתי לחפש אלבומים של אותם האמנים, התברר לא-פעם שאת-השיר-הספציפי-הזה אהבתי. אבל יתר האלבום, או את יתר יצירותיו של הברנש - לא. |
|
||||
|
||||
(דמייני את הטיעון שלך במקום השורה הזו) ...אז לא, אני לא לגמרי מסכים. אני לא מתעסק כל כך במוסיקה ואני גם לא פייסבוקאי מי-יודע-מה, אבל רק מזיכרון, יש לי לא מעט חברים בפייסבוק שמעדיפים את מרגול, ואני יכול לחשוב על עוד כמה שמעדיפים את באך. עם חברי שתי הקבוצות האלה יש לי מכנים משותפים אחרים, כמו שעפרונית אמרה. חוץ מזה, לעניין הדוגמה שבחרת, לדעתי דווקא יש הבדל גדול בין רונה קינן לאפרת גוש מהבחינה שרלבנטית לעניין שלנו. אני חושד שיש מתאם חזק יותר בין הבדלי דעות של אנשים לבין הנטיה שלהם מבין אפרת גוש ורונה קינן, מאשר לבין הנטייה שלהם מבין רונה קינן ובאך. הסיבה היא שאני מנחש שהתעניינות במוסיקה קלאסית היא תחום עניין אוטונומי, כזה שיכול להופיע או לא להופיע כהחלטה עצמאית של האדם במנותק משאר מרכיבי זהותו. במילים אחרות, מוסיקה קלאסית היא לא מסמן סוציולוגי. בין רונה קינן לאפרת גוש, לעומת זאת, דווקא מכיוון שקהלן דומה, יש עניין של בחירה חופשית והעדפה אישית – ספציפית, נראה לי שהטיפוסים היותר רגישים ופלצניים ייטו לכיוון של רונה קינן, ואחרים לאפרת גוש, כשנטיית האופי הזו כמובן תתבטא בצורה דומה גם בהעדפות אחרות שלהם כמו דעות פוליטיות. זה עוד בלי להזכיר בכלל שרונה קינן לסבית ואפרת גוש לא, מה שעוד יותר תורם לקיטוב. אבל אני מבין במוסיקה זילץ', אז אשמח להארות. |
|
||||
|
||||
"מוסיקה קלאסית היא לא מסמן סוציולוגי" מה? זה רק אני שנדמה לו שבקהל של הפילהרמונית (או קול המוזיקה) יש בעיקר אשכנזים מבוגרים עם הכנסה מעל הממוצע (בדיוק פרופיל המצביעים של מרצ)? האם הסיכוי למצוא מאזין של באך במשחק כדורגל של ביתר ירושלים זהה לסיכוי למצוא אותו בסגל הפקולטה למדעי הרוח? אני לא יודע אם אמרו את זה קודם לפני. אבל לא משנה: מוזיקה - כל מוזיקה - היא אמצעי לשיוך קבוצתי. אני אוהב לשמוע שירים שאוהבת קבוצת האנשים שאני רוצה להשתייך אליה[*]. דווקא מוזיקה קלאסית אירופית מהמאה ה-17 עד ה-19, היא מסמן סוציולוגי מובהק יותר ממוזיקת פופ. אל פופ, על פי ההגדרה, כולם נחשפים. [*] הכלל תקף לכולם, חוץ מאשר אלי: אני נפעם מ"רכיבת הוואלקיריות" אבל אין לתשוקה להצטרף למפלגה הנאצית הגרמנית. |
|
||||
|
||||
האם הסיכוי למצוא מאזין של באך במשחק כדורגל של ביתר ירושלים זהה לסיכוי למצוא אותו בסגל הפקולטה למדעי הרוח? אני לא יודע, אבל אינטואיטיבית אני מניח שיש סכוי גדול יותר למצוא מאזין של באך במשחק כדורגל של ביתר ירושלים מאשר בסגל הפקולטה למדעי הרוח, ולו רק בגלל גודל המדגם. ________ תגובה 422277 |
|
||||
|
||||
נראה לי שהניסוח שלך שונה מהתגובה שלינקקת אליה. הניסוח שלך מקביל ל: מה אחוז מאזיני הבאך מבין שוכני טדי, מול מה אחוז מאזיני הבאך מבין סגל הפקולטה הנ"ל. במקרה הזה, גודל המדגם ישפיע משמעותי רק אם מספר אנשי הסגל כל כך קטן (נניח שלושה), כך שחוק המספרים הקטנים יתחיל להפריע למדידה. (התגובה המלונקקת, אם הבנתי אותה, עוסקת במקרה של "בהינתן שפגשתי מאזין באך, האם הוא הגיע מטדי או מרמת אביב כרגע"). ובכל מקרה, זה מזכיר לי את שיחת הסיכום עם רס"ר הבסיס הדרומי בסיום קורס מכ"ים, בה הוא טען שלמזלנו אחוז המתייבשים/חולים/משלשלים אצלנו היה קטן מבמחזור רגיל עקב מספרנו המועט. |
|
||||
|
||||
אני לא התייחסתי לאחוז מאזיני הבאך (מבין שוכני טדי או מבין סגל הפקולטה הנ"ל), אלא לסיכוי למצוא, ולו מאזין באך אחד בין שוכני טדי או בין סגל הפקולטה, או במילים אחרות היכן יש יותר (אבסולוטית, בספירת אוזניים) מאזיני באך. והקישור האמור היה אסוציאטיבי בלבד. לחיזוק טענתי הייתי אמור לקשר לתגובתו של שכ"ג שהתגובה בקישור הגיבה לה. |
|
||||
|
||||
כן, אני הנחתי שלכך התייחסת, ו/אולם הגבתי למה שכתבת. |
|
||||
|
||||
לפי הניסוח של השאלה שלך אתה משווה שתי הסתברויות שונות: ההסתברות שאדם מתוך הפקולטה למדעי הרוח יאזין לבאך, והסיכוי שאוהד בית"ר יאזין לבאך. שתי ההסתברויות הללו לא קשורות לגודל המדגם. כמוכן יש לציין ששתי הקבוצות הללו אינן קבוצות זרות (מן הסתם. אין לא יותר מדי מכרים לא מזו ולא מזו). |
|
||||
|
||||
לא. אני לא מתעניין מה הסכוי שאוהד בית"ר (אקראי) יאזין לבאך, אלא מה הסכוי למצוא מאזין באך מבין קבוצה נתונה. ככל שהקבוצה גדולה יותר1 הסכוי לכך גדול יותר. ___ 1 כמובן שעל הקבוצה להיות בלתי תלויה. הסכוי למצוא מאזין באך בקרב הקהל בהופעה של תזמורת פילהרמונית (כנראה) גדול מהסכוי למצוא כזה בקרב אוכלוסיית החרשים. |
|
||||
|
||||
גודל המגדם לא משפיע על הסיכוי. אם בקהל של יותר מאדם אחד יש 50% של מאזיני באך, ואתה ניגש לאדם אקראי ושואל אותו אם הוא מאזין של באך, הסיכוי שיענה בצורה חיובית הוא בדיוק חצי, ללא שום תלות במספר האנשים בקהל. |
|
||||
|
||||
ואם כל מי שמשתמש בטלפון ציבורי הוא גם מאזין באך, אז האדם הבודד שעומד בתא הטלפון הוא מאזין באך. |
|
||||
|
||||
אולי הוא פשוט מסתתר שם מהגשם? (ביחד עם האייפון שלו) |
|
||||
|
||||
מי שמחזיק אייפון לא ייכנס לתא טלפון ציבורי אפילו אם חייו תלויים בכך. ____ בשביל להסתתר מהגשם הוא יפעיל את אפליקצית המטריה. |
|
||||
|
||||
דומני שלמרות שהפתיל הזה נראה אוף-טופיק למדי, הוא (וכותביו - כולל אותי) מדגימים היטב את נושא המאמר - הדים של עצמנו. __________ נשלח מטלפון החוגה שלי |
|
||||
|
||||
גו גו גאדג'ט |
|
||||
|
||||
אה, כן. אופס. התעלמתי לגמרי מהעניין הגילאי; הנחתי שכל העולם הוא בדור שלי (נגיד בין 25 ל40) ואצל אלה אני באמת חושד שהעדפת מוסיקה קלאסית היא לא עניין מאוד סוציולוגי. בכל אופן, זה כמובן מוכיח את הנקודה שלך ומחזק את זו של ברקת. במשחק של בית"ר ירושלים, לעומת זאת, אני מצפה למצוא יותר מאזיני מרגול, שכבר הסכמתי שזו ההעדפה הסוציולוגית ביותר. |
|
||||
|
||||
בהנחה שהמוזיקה שעושה רונה קינן אינה במובהק ג'נדר-אוריינטד, לא נראה לי שזה ישנה את הקיטוב משמעותית. האם נראה לך שהיותו של יהודה פוליקר בעל נטייה מינית כזו או אחרת משפיע משמעותית על קהל שומעיו? |
|
||||
|
||||
1. המוזיקה של רונה קינן היא במובהק מאוד ג'נדר-אוריינטד, או בכל אופן להטב"ק-אוריינטד שזה עוד יותר חזק. 2. פוליקר יצא מהארון לא מזמן, והדימוי הציבורי שלו מעולם לא היה הומסקסואלי. רונה קינן, לעומת זאת, נחשבת למייצגת של הקהילה מהרגע הראשון של הקריירה שלה. |
|
||||
|
||||
1. טוב שאתה אומר זאת, אני לא מכיר אותה ממש (את המוזיקה שלה). אני תוהה איך מאופיינת מוזיקה מאוד להטב-אוריינטד. |
|
||||
|
||||
חצי מהשירים שלה הם על אהובות שלה (למעט בדיסק ''שירים ליואל'' שהוא על אבא שלה), ואז היא מדברת גם על עצמה וגם על אהובותיה בלשון נקבה. זה כשלעצמו מספיק, כי אי אפשר להתעלם מזהות מינית שמוזכרת בכל שורה. חוץ מזה, יש לה גם שירים שעוסקים ישירות בזהות מינית או בבעיות שמעסיקות את הקהילה באופן מיוחד (''גלויה'', ''תוגה שיכורה''). |
|
||||
|
||||
אצל כל זמר/ת ששר/ה בעברית על אהבה (רומנטית) יש זהות מינית נוכחת. רק שכשמדובר באהבה הטרוסקסואלית, זה שקוף לנו. |
|
||||
|
||||
ברור. הנקודה היא שאצלם זה לא אקט פוליטי1. והם גם לא שרים שירים על הרגע שבו הם הבינו שהם סטרייטים, ולא על נושאים בוערים שמעסיקים את הקהילה הסטרייטית. __________ עדי סתיו, מבסוט מזה ששינינו נושא כבר ארבע פעמים ואנחנו בעצם עדיין און-טופיק. 1 ושלא תביני אותי לא נכון, אני חושב רונה קינן עושה את זה לגמרי בכנות, בטבעיות ובחינניות. למעשה, בתור גבר סטרייט, התיאורים שלה של אהבה רומנטית לאשה שקופים לי יותר מתיאורים של זמרות סטרייטיות של אהבה רומנטית לגבר. |
|
||||
|
||||
השאלה של יחסי גבר-אשה1 לא מעסיקה את הקהילה הסטרייטית? 1 כמערכת זוגית, לא מנקודת מבט מעמדית של יחסי הכוחות בין המינים כקבוצות. |
|
||||
|
||||
אני חושב שלא, פשוט כי אין "קהילה סטרייטית". וחוץ מזה, ברגע שהוצאת את "1" שלך אז זה גם לא בדיוק "נושא בוער". |
|
||||
|
||||
ביחסים סטרייטיים1, כמו ביחסים בכלל, זה בוער כשזה בוער, זה בוער כשזה חסר, זה בוער כשזה עובר, זה בוער כשזה חוזר, ולפעמים זה בוער סתם כי מישהו הדליק נר. כמובן שכל אלו ברמה האישית ולא ה"קהילתית", עם הסתייגות מאחר וכל אקט אמנותי שמביע נושא אישי הופך באופן מסוים לקהילתי. |
|
||||
|
||||
אז לא קהילה, אבל הנושא כן מעסיק את הרוב הסטרייט - גם בלי פוליטיקה מינית מעסיקים אותו האתגרים והמגמות המשתנות, אפילו עד בעירת-מה. ע''ע ''כשאת אומרת לא'', ''גברים מקצוענים'', ואם לא הייתי עייף עכשיו אני מקווה שהייתי שולף עוד שלוש דוגמאות. |
|
||||
|
||||
מכיר את "כבודה של האישה (בבית פנימה)" של יוני רכטר? |
|
||||
|
||||
לא הכרתי. וחשבתי גם על הגירושין, שהוא אמנם בדיחה (מוצלחת) אבל אני מניח שמעיד על רוח תקופתו. |
|
||||
|
||||
ועוד בדיחה נחמדה שמעידה על פך קטן מתקופתה, ''החופש בבית הבראה''. |
|
||||
|
||||
הקהילה הסטרייטית? תיכף תהפכי את האשכנזים למיעוט נרדף. :-) |
|
||||
|
||||
מה זאת אומרת תיכף? כבר בתחילת שנות התשעים האשכנזים היו מיעוט. (ואז הגיעה העלייה הרוסית, אבל להם יש תגית משלהם). ובקשר לנרדף - אם תקראי קצת טוקבקים, תראי שזוהי קבוצה מאוד מושמצת ומבוזה. בדרן בדימוס וכותב באתרי אינטרנט משניים הציע אתמול לשלוח אותם (או לפחות את השמאלנים שבהם) חזרה למחנות הריכוז. ומזווית אחרת - בתור מי שעבר ילדות בבאר שבע, בשכונה היה מאוד ברור מי רודף ומי נרדף. |
|
||||
|
||||
לגבי הפסקה השניה שלך: מיותר אולי לציין שמאזיני קינן, גוש ומרגול מתרכזים בעיקר בישראל? |
|
||||
|
||||
חוץ ממה שענו לך לגבי אוהדי בית''ר המקשיבים לוואגנר - החלוקה שלך בין קינן לגוש היא הבחנת חוט השערה בין בולשביקים א' לבולשביקים ב'. |
|
||||
|
||||
אוהדי בית''ר לא מקשיבים לוואגנר. הם מבצעים אותו. |
|
||||
|
||||
מזווית אחרת - אחת הבעיות בדיוני אינטרנט היא, שאנחנו נוטים לסנן (למחוק, להתרגז, להתווכח) אנשים על פי דעות שהם משמיעים, שבעולם האמיתי כלל לא היינו נחשפים אליהן או יודעים שהן קיימות. אמנם יש משהו חינני בפיצול של קבוצה של מאות אנשים (פורום, קבוצת דיוור, רשימת פייסבוק) על פי יחסם לנושא X, ובתחילת ימי השימוש ההמוני ברשת היתה ממש היקסמות מהעובדה שאנשים יוצרים ביניהם קשרים חדשים על סמך מכנים משותפים אזוטריים יותר או פחות, למשל היחס לנושא X. אבל בטווח הארוך, האם האפשרות הטכנית הזו מסייעת או עוזרת ליחסי אנוש בריאים? לדעתי היא קצת מכשילה את היכולת ליצור קשרים. ברמת האמיגדלה, האינסטינקט הראשוני, כשאני (אני הגנרית) רואה תשובה מפורטת של מישהו לשאלה X שמנוגדת לדעתי בנושא, זה יוצר אצלי רתיעה ואני רושמת לפניי להפחית מגע איתו, או אף לתקוף אותו חזרה. בחיים האמיתיים הרתיעה ודאי היתה פחות חזקה (או אף הופכת לעניין משעשע שמיקומו אזוטרי - "החבר הימני שלי" נניח), כי הייתי רואה מולי אדם שלם עם היבטים נוספים. ברשת הוא תמיד ייזכר כ"האיש שאוחז בדעה1 המופרכת A", ומקסימום היחסים שנוכל לצפות לו במישור הזה הוא הערכה של אותו אדם על תרבות דיון נאותה. 1 פתאום יש לי הרגשה ש"אוחז בדעה" זה כלל לא ביטוי עברי מקורי אלא אנגרית. הצילו! |
|
||||
|
||||
לא יודעת. אולי זה נכון יותר בפורומים סביב נושא מסוים, אבל ברשתות החברתיות של היום נדמה לי שאפשר לקבל תמונה קצת יותר מקיפה של אדם (זה לא אומר, כמובן, שלא יצא לי לפגוש מישהו אחרי "הכרות" מקוונת ולגלות שיש פער גדול בין מי ומה שחשבתי שהוא לבין מי ומה שאני חושבת שהוא אחרי הפגישה, ואין ספק שבאופן כללי אני מפגינה יותר אמפתיה כלפי מי שפגשתי לעומת מי שאני מכירה רק מעבר למסך). ושוב - כי הרשתות החברתיות מאפשרות לך לסווג אנשים לא רק לפי הדעה הפוליטית-מדינית שלהם (למשל), אלא גם לפי העדפותיהם המוזיקליות, הקולינריות, התרבותיות האחרות, הדרך בה הם אוהבים לטייל בעולם או החיבה שבה הם מדברים על התינוק/חתול שלהם. בטווח הארוך, לפחות עבורי, יש את "אנשי האינטרנט" שכל תפקידם בחיי להיות "אנשי האינטרנט"; את "אנשי האינטרנט" שהפכו להיות חברים שלי ברמה כזו או אחרת; ואת החברים שלי שלא קשורים לאינטרנט בשום דרך שהיא. אני לא שותפה לתחזיות האימים1 לפיהן הרשת תהרוס את היכולת שלנו לקיים יחסים חברתיים. מהנסיון שלי, לרשת יש הרבה כוח ביצירת קהילות בRL. 1 לא בהכרח שלך. נתקלתי בכמה רואות-שחורות בפסח. |
|
||||
|
||||
ברשתות החברתיות את מסננת כרצונך. מי שלא נראה לך, כבר מזמן לא שם. וראיתי הרבה מאוד אנשים שם, שמצהירים שמחקו/העלימו/חסמו אנשים שהביעו דעה כלשהי, או אפילו התבטאו בסגנון כלשהו, שלא נראה להם (נגיד, היום ראיתי אחד שקרא להתריע נגד אנשים שהשוו בין השואה לנושא X. לא נראה לי שהוא עצר לחשוב אם הם חולקים העדפה לאותן מסעדות או אלבומי מוזיקה). מדובר ברתיעה ראשונית מאוד, למרות שיש עוד ממדים, גם הם רק ממדים למדוד דרכם את מידת השונות או הדומות של אותו אדם בהשוואה אליך. החסם היחיד ברשתות החברתיות נגד המנגנון הזה הוא העובדה שהאנשים האחרים, בהיותם "חברים של חברים", לא תמיד ניתנים לחסימה, ואם הם מגיבים אצל אחד מחברייך, את נחשפת אליהם בעל כורחך (אלא אם ממש תחסמי אותם, שזה צעד קיצוני מאוד). מתוקף זאת, הרתיעה יכולה להיטשטש מעט עם הזמן או להתחלף בידידות או סקרנות. אבל היא עדיין נוצרת בהתחלה באופן חזק הרבה יותר מאשר בחיים האמיתיים. |
|
||||
|
||||
זה נכון. ומצד שני - גם היכולת להכיר/לתקשר עם אנשים שחולקים איתך תפיסות עולם דומות/מעניינות אבל באופן רגיל לא היית מגלה את זה1 קיימת שם. זה שני צדדים של אותו המטבע. 1 למשל בגלל פערי גיל, מעמד, מרחק גיאוגרפי. באינטרנט הרי אף אחד לא יודע שאת כלב.2 2 אבל לתחושתי - היום פחות מאשר פעם. |
|
||||
|
||||
את קראת לי עכשיו שמנה? |
|
||||
|
||||
כמה טוב שיש מדיה שמאפשרת לי להתקשר עם אנשים שחולקים את עולמי התרבותי ולמדר את אוהדי ביתר ואת מבצעי האורגיה בחוף הים וחבריהם. ממפגשים עם אנשים רבים שנכפים עלי ע''י המציאות אני מסיק שהמחיר שאני משלם תמורת המנעות מהם הוא קטן מאד. |
|
||||
|
||||
ומה על המחיר שמשלמים הם, על שאתה מונע מהם את חוכמתך ושפעת תרבותך האליטיסטית? כיצד הם ילמדו לרסן את יצריהם החייתיים, אם לא יפגשו מופת שכמותך? |
|
||||
|
||||
הנסיון מראה שהם מצליחים לא להיות מושפעים מחוכמתי ושפעת תרבותי האלטיסטית בין כה וכה. |
|
||||
|
||||
בלי קשר לסינון של גוגל, יש גם סינון פשוט יותר: ספקי שירות יכולים לחסום גישה לחלק מהאינטרנט. יש כמה מיזמים שנועדו לאתר חסימות כאלו. אחד החדשים שבהם, שפותח ע"י אנשי Tor [ויקיפדיה], הוא תוכנה שפשוט מורידה רשימה ארוכה של אתרים, מנסה לגשת לכולם, ומדווחת לאן היא לא הצליחה לגשת ומה היא מצאה. בינתיים היא כבר הצליחה לחשוף חסימות לצרכים פוליטיים ברשות הפלסטינית (באנגלית שמו של הספק הוא, למרבה האירוניה, Hadara). |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |