 |
גופן ספרותי חדש - ''רץ'' | 3304 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "תרבות והיסטוריה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
אז מה, כל הספרים שהרדימו אותי, זה בגלל הפונט? אולי בכל זאת כדאי לקרוא שוב את "אפיקורס". | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא יעזור לך. אפיקורוס הודפס עם פרנק-ריהל, בדומה לכל ספריך האהובים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התחושה שלי היא שהעדפת סריף בספרים היא משתי סיבות: * שמרנות מוציאים לאור, * שליטתם של "אמנים" בעיצוב טיפוגרפי ורצונם בעיצוב "אמנותי" של הפונט על חשבון איכות הקריאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להיפך. גופן טקסט רץ צריך להיות כל-כולו קריא ומתאים לטקסט רץ, והיצירתיות - את זה תכניס בכריכה. תן דעתך לסדרת "עם הספר" של ידיעות. שמחתי כשיצאה, וחיכיתי שיצא ספר שאין לי אותו בספריה (ובגרסא יותר רצינית). כשיצא "אגדות הזוהר", קניתי. לא פתחתי אותו בחנות (טפשי, אני יודעת). בבית גיליתי שמסיבה כלשהי1, הספר הודפס עם פונט כותרות בתור פונט טקסט רץ. בלתי קריא לאורך זמן, מציק ומעייף את העין. 1 מעצב על סמים? דב אייכנולד, מנכ"ל ידיעות אחרונות, נימק ש"התייעצנו עם בעלי מקצוע שבחרו בפונט, מתוך הנחה שהוא מתאים לבני נוער שמורגלים בקריאה על מחשב". ובכן - טפשי. א. בני נוער אינם סך כל קוראי הסידרה. ב. כשהקריאה על מסך החלה להתפשט, רוב רובם של הקוראים היו מורגלים בקריאת טקסט מודפס, בספרים ובעיתונים. ובכ"ז - הפונט המועדף על מסך הוא סנס-סריפי (אריאל, למשל), בעוד שהפונט המועדף לדפוס טקסט רץ הוא סריפי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגבתי בעניין זה בתגובה מפורטת ל דובי קננסיגר (?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סנסריף לא קריא יותר, אלא יותר נוח לקריאה על מסך מחשב. התגים של הסריף מסייעים בזיהוי אותיות, למרות שהם לא מתמודדים טוב עם גופנים קטנים במיוחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא נכון שהשפיצים ("תגים") הכרחיים כדי לבדל היטב את האותיות זו מזו. עיצוב טוב של סנסריף יכול לבדל אותיות הרבה יותר טוב. הבידול טוב יותר כאשר הוא נעשה באמצעות "הקווים הגדולים" של האות במקום בעזרת השפיצים. קריאת שפיצים מכבידה על העיניים בקריאה ממושכת מהסיבה הפשוטה שהם קטנים מדי. בעברית אני לא יכול לתת דוגמא לפונט סנסריף מוצלח שישמש לקריאה, כי אין כזה (מבין המפורסמים לפחות). יש לי דוגמא לפונט סנסריף באנגלית נוח לקריאה ממושכת שאני מחפש לינק אליו, הפונט הזה ניקרא HALL FETICA (מכיוון שהוא פונט חופשי לא פתרו עד הסוף את בעיית הקרנינג שלו, אבל זו אמורה להיות בעיה פתירה ללא קושי אילו רצו). גם הפונט ARIAL מעולה כל עוד מדובר בגדלים לא קטנים (פונט HALL FETICA נראה מצויין אפילו בגודל 6 פוינט בעוד ARIAL לא נראה טוב בגודל זה, אם כי זו אולי בעיית רזולוציה במסכי מחשב). יש בעיקר בעיה אחת עיקרית בעיצובי סנסריף באנגלית והיא שרובם לא מבדלים טוב בין l לבין I (הכוונה ל- L "נמוך" בהשוואה ל- I "גבוה"); בשאר האותיות הבידול בדרך כלל סביר. אין שום סיבה טובה לבידול הגרוע בין l לבין I . (הערה: מצטער אם ה- l וה- I נראים בתגובה זו אותו דבר, אני מקווה שהכוונה שלי ברורה). לדעתי, הסיבה לפופולריות של סנסריף במחשב אינה רק הרזולוציה הנמוכה במסכי מחשב, אלא העובדה שפונטים למחשב אינם כפותים לשמרנות של תעשיית הדפוס. המעבר וההתנסות במחשב קלים בהשוואה למעבר וההתנסות בתעשיית דפוס, לכן אין את מכשול השמרנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהתכוונת ל: ממשק ההדגמה מועיל למדי. מעניין שהם מאפשרים רק מספר מצומצם של גדלים. האם רק לגדלים הללו הגופן מותאם היטב? אם הוא מותאם לגודל 6 נקודות, מוזר שהם לא מנסים להדגים את זה. ואגב, בגופן הזה הם הגדילו לעשות. לא רק שיש בלבול בין l ל־I אלא גם בינן לבין 1. לפחות | קצת יותר גבוה ולכן נראה שונה (אבל בולט מהשורה. זה מקובל?) גם 0 ו־O דומים מדי ברוב המשקלים. במשקל המתאים אפשר לבלבל גם בין NN ל־M. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושבת שזה קשור לשמרנות. או אולי בעצם כן: בעיצוב מוצר, יש נטיה לשמר בהתחלה את העיצוב של המוצר-הקרוב-ביותר הקודם. למשל - הסלולרים הראשונים נראו כמו אלחוטי. במקררים במשך עשרות(!) שנים הדגם השכיח היה שהירקות למטה, והמקפיא למעלה, כי במקרר קרח שמים את הקרח למעלה, תחתיו את הדברים הדורשים קירור מירבי, ולמטה, רחוק מהקרח, הירקות. וזה, אף על פי שפותחים את מגירת הירקות הרבה יותר מהמקפיא וצריך להתכופף. באנגליה, עד היום, הדגם השכיח של כיור הוא עם שני ברזים - חם וקר, והרוצה להתרחץ או לשטוף כלים, יסתום את הכיור בפקק וישטוף עצמו או כליו בהתאם לשיטת השימוש במוצר הקרוב-הקודם: הגיגית. סריפים מקורם בצורת הכתיבה הידנית, עם ציפורן או עם נוצה טבולות בדיו. כשכותבים כך, נוצרים סריפים. והסריפים עברו גם לדפוס, אף על פי שלא היה בהם צורך. במחשב, לעומת זאת, הם מעיקים. לא שפונטים למסך אינם כפותים לשמרנות של תעשיית הדפוס, אלא שבראשית ימי המחשבים, ואפילו בראשית ימי המחשבים הביתיים, פשוט אי אפשר היה ליצור סריפים (תחשוב איך נראו אותיות במחשב לפני ימי חלונות העליזים). כשכבר אפשר היה, זה עדיין נראה רע. וכשיכולת התצוגה השתפרה - כבר נוצר הרגל לסנסריפים, ובאמת שבמחשב זה נראה פחות טוב. אגב, גודל 6 הוא לא בשביל קריאה. המינימלי, גם בדפוס, הוא 8, וגם זה נחשב לקטן במיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בספרי קריאה (למשל לסימון "לינקים" להערות בטקסט הראשי או בהערות שוליים). בספרי עיון עם נוסחאות ודיאגרמות (שכוללות טקסט) צריך לרדת לעיתים עד לגודל 5 או 6 פוינט. אבל זה לא שייך לדיון הנוכחי, כי לפי מה שהבנתי הפונט "רץ" יועד לספרי קריאה ודומיהם. לגבי סאנסריף עברי קריא (כטקסט ממושך). יתכן שמצאתי כזה אבל לא הספקתי לבדוק אותו מספיק כדי לחוות דעה. בכל אופן תוכלי להסתכל בו בעצמך, מדובר בפונט שניקרא "יס" שמצאתי אותו (כנראה) באתר של מתכנן הפונט "רץ". (ניחוש שלי: הפונט נימכר לשימוש בלעדי לחברת YES שמשדרת טלוויזיה דרך לווין, לא הספקתי לבדוק את הניחוש.) לגבי שאר דברייך לא יכול להגיב כרגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש גופן סאנסריפי כ"כ קריא, למה לא משתמשים בו? המצב הוא הרי הפוך: משתמשי מחשב רגילים להשתמש בגופנים סאנסריפיים. יותר ויותר עבודות עיצוב והפקה נעשות היום ללא צורך במעצב מקצועי כבעל הכישורים ההכרחיים (כל אחד יכול ליצור ולהדפיס מודעה, לדוגמה). ומכאן היינו מצפים ליותר ויותר השפעה של ה"בורים" לעומת ה"מעצבים השמרנים". אם היה גופן כזה הייתי מצפה לכך שהוא היה זוכה להצלחה. אפשר לשלב אותו במסמך במחשב ולהדפיס אותו אח"כ ללא נזק. המצב האידאלי. הוא גם היה זוכה לחיקויים (לא העתקות. עוצרים בגבול ההעתקה. אבל לומדים מה הופך אותו לקריא ומיישמים בצורות שונות). מכיוון שלא ראיתי שזה קורה, אני מנסה להבין למה. למה אנחנו תקועים עם Arial ושות', כדברייך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדיר מאוד שאנשים משתמשים בגודל פונט 9, 11 או 13. במה הם נופלים מ-8, 10 ו-12? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? אני משתמשת באריאל 11 באופן קבוע לצורך כתיבה או קריאה ישירות מהמחשב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיצוב משתמשים גם באלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היה מזיק אם היה שם קטע טקסט של כמה פסקאות כדי להתרשם. כך או אחרת, הניחוש שלי הוא שמו"לים לא יראו שום סיבה להחליף את מה שעובד עשרות שנים ושנתפש אצל הקהל כ-"כך נראה ספר", ומצד שני - בעתיד הלא רחוק, חלק גדול מהקריאה תהיה באמצעים אלקטרוניים שבהם יוכל כל קורא לבחור בעצמו את הגופן. כל גופן חדש הוא מבורך, אבל נראה לי שהגופן הזה קצת אחר את זמנו. אגב, חידת טריוויה קטנה: הכותרת "פונט רץ (וֶסְפֶר עברי): פונט טקסט חדש" כתובה שם בגופן אחר, ולא בגופן החדש (לפחות כך זה מופיע אצלי). כיצד ניתן לראות שבניגוד לגופן החדש, הגופן של הכותרת (ושל המלים "סמליל, ברנדינג בעברית") אינו מבוסס על חקר כתבי-יד עבריים עתיקים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיצד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תתבונן בגופן של "ברנדינג בעברית", תוכל לראות שהפינות של האותיות הן חדות ולא מעוגלות. בכתבי יד עתיקים יש הבחנה בין אותיות שהפינות שלהן חדות לכאלה שהפינות שלהן מעוגלות. אינני מומחה לכת"י עתיקים, אבל אני יוצא מהנחה שבענין הזה רובם המוחלט פועל בהתאם לכללי הכתיבה של הטקסט העברי - המקרא, ובפרט התורה; ההלכות של כתיבת סת"ם הן, ביסודו של דבר, שיקוף של מסורת כתיבה, וכתבי יד אחרים רואים אותן כדגם קאנוני של מה שראוי להיות. על פי ההלכה, כאשר כותבים ספר תורה יש להקפיד על כך שהפינות של אותיות כמו ר', ו', י', כ' ואחרות תהיינה מעוגלות. לעומת זאת, הפינה של האות ד' והפינה התחתונה של האות ב', למשל, חייבות להיות חדות. מבחינה הלכתית טהורה, ההבדל היחיד הנדרש בין כ' ל-ב', בין ד' ל-ר' או בין ו' ל-ז' הוא בנקודה הזו; הסריפים הקטנים של ב', ד' ו-ז' באים להדגיש את ההבדל ולהפוך אותו למובהק (כזה שלא נעלם ברגע שהספר קצת נשחק, למשל) אבל הם לא הכרחיים. לכן, אם בגופן של "ברנדינג בעברית" הפינה של ה-ר' היא חדה, הוא מעיד על עצמו שהוא לא עיצב את הגופן מתוך התיחסות למסורת הכתיבה הזו. אנקדוטה מענינת היא שגם אליהו קורן, מעצבו של גופן "קורן" המשמש את תנ"ך קורן הנפוץ, לא הקפיד על ההבחנה הזו ועל כן הוא ספג בקורת ממדקדקים שמצאו טעם לפגם בכך שדווקא לתנ"ך הוא עיצב גופן שאינו מותאם לכללים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסורת שנוצרה בזמן כתיבה עם דיו על קלף, ושרדה מספר מהפכות טכנולוגיות (ללא סיבה טובה). עכשיו רק צריך לבדוק מה היה רוחבה של הבהמה שממנה נלקח הקלף :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק כרוחב הפפירוס שעל גדות הנהר הסמוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני סבור שגופנים עם פינות מעוגלות נוחים יותר לעין, אבל אולי זו רק העדפה אישית. אין חובה, כמובן, לעצב גופן דווקא בהתיחסות למסורות כתיבה עתיקות; אני לא משוכנע שהעצוב של הגופן החדש, למשל, נזקק לזה באמת. מצד שני, כשאתה עוסק בשפה עתיקה כמו העברית, הנסיון לשמור על רצף תרבותי ראוי להערכה. אגב, דיו על קלף כבר מייצגת שלב מאוחר בהתפתחות הכתיבה של העברית ואחיותיה; הסיבה לכך שהשפות השמיות נכתבות מימין לשמאל היא שבתחילת דרכן הן נכתבו בסיתות על אבן. כשאתה חורת באבן או מסתת אותה, אתה מחזיק את הפטיש בימינך וכך אתה מתקדם שמאלה. שפות שנכתבות משמאל לימין התחילו להכתב בשלב מאוחר יותר - שלב הדיו על הקלף, או הפפירוס. כשאתה כותב בדיו (ומחזיק את הקולמוס בימינך) אתה מתקדם ימינה כדי לא למרוח את מה שכבר כתבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיו על קלף או פפירוס זה לא המצאה מאוחרת כ''כ. המצרים כתבו על פפירוס כבר באלף השלישי לפנה''ס. נדמה לי שהם כתבו בעיקר מימין לשמאל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם על פפירוס נוח יותר לכתוב מימין לשמאל. הרומאים, אגב, קראו פפירוסים אבל לא כתבו אותם. מי שכתב היו עבדים, שנוח או לא - נאלצו לכתוב משמאל לימין על פפירוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קשור ישירות לחידתך: כמעט עניתי לך כאן שזה כתוב בגופן סאן־סריפי, כמו שכתוב בדף במפורש: font-family: 'Shalvata_OELight',Helvetica,Arial,sans-serif; ואז החלטתי לבטל את noscript זמנית לאותו שרת, וראיתי שהגופן אכן משתנה שם. זה נעשה באמצעות גופנים בפורמט שעליו דיברתי בתגובה 562438. אז כך אפשר להדגים בקלות גופן. לפחות גופן שלא כ"כ חוששים מהעתקתו.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי מישהו יכול להסביר מה הבעיה לעצב פונט, למה זה לוקח שלוש שנים, ומדוע זה אירוע מכונן? פונט "רץ" לא מרגש, חסרה באותיות תנועה, המרובעוּת מקשה על הקריאה כי התווים אחידים מדי, והסך הכל דומה למה שכבר יש. חוץ מזה המבחן הוא באותיות קטנות ואין טקסט לדוגמה. הכי קריא בעיניי הפונט המקובל, זה שנראה כמו Times New Roman. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר שהתגייסתי לפני כשנה זמן לסייע לשתי בנות משפחה לבחור מכשיר טלוויזיה, נוכחתי בכמה תופעות מעניינות: לא תמיד המכשיר המספק את חוית הצפיה הנעימה ביותר לעין לאורך דקה, הוא גם זה המצטיין לאחר עשר דקות. תופעה נוספת היא שדווקא כמה מן המכשירים המספקים איכות התמונה ירודה ממרחק של 40 ס"מ הם אלו המספקים את האיכות הגבוהה ביותר ממרחק צפייה נורמלי (ויש כמובן גם את הקשר המאוד לא עקבי שבין המחיר+עדכנות הטכנולוגיה לאיכות התמונה). בהקבלה לעניין הגופנים - נדמה לי שבמקרה של גופן "ספרותי", המבחן אינו קריאת מילים ספורות הכתובות בו וגם לא דרך בחינה אסטטית פרטנית של אותיותיו, אלא לאחר קריאת טקסט בעל אורך משמעותי בו. חבל שעזר אינו מספק אפשרות לבצע הערכה כזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגזקטלי, הבו לנו טקסט ונשפטהו. (גילוי נאות: אני יודעת מראש שלא אוהב את זה, יותר מדי זוויות פחות מדי זרימה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה דווקא די שונה ממה שיש. הנה מה שיש: פרנק-ריהל1 (זה המקובל, שעובד היטב עם זמנים רומאי חדש), נרקיס, הדסה, קורן, דויד ודרוגולין. הייתי שמחה ללנקק לדוגמאות של טקסט רץ1, אבל אתר מסטרפונט שבבעלותו גרסאות המחשב לרוב הפונטים הנ"ל, אינו ידידותי מאוד בעניין זה. לקח לו 3 שנים, כי היה מעורב בזה מחקר רציני. וכי זה לא הדבר היחיד שהוא עושה, כמובן (לא קל להתפרנס מעיצוב פונטים), וכי עצם העשיה היא עניין מסובך: 22 אותיות - צריך לבנות כל אות ואות, ולבנות אותה נכון מבחינת השפה של הפונט. ויש את נושא המשקלים: פונט שימושי צריך לבוא במשקלים שונים (שמן, קל, כבד, בינוני וכיו"ב). יש את נושא הריווחים הנכונים בין האותיות. במיוחד אם הכוונה היא לא ליצור גרסאות גרועות כמו אלה שמגיעות יחד עם תוכנת חלונות. אם יצירת פונט היא עניין לא קל לכשעצמו, כשמדובר על פונט טקסט רץ, זה עוד יותר קשה. לא כל מה שנראה טוב לכותרת, נראה טוב גם כגוש טקסט. ויש את עניין ההקפדה על הקריאות. 1 בפוסט המקורי היו קישורים לויקיפדיה, אבל אז קיבלתי הודעה שהמערכת אינה סובלת 6 קישורים בהודעה אחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קצת מסופק לגבי היות הארוע מכונן. לדעתי יש כאן שמץ של ניפוח. עקבתי קצת אחרי זמינות גופנים עבריים ללינוקס (גופני קולמוס) שהוא פרוייקט ישראלי, גופני DejaVu_fonts [Wikipedia] (נדמה לי שגם כאן התווים1 העבריים נתרמו ע"י מעצב עצמאי אינם חלק מהחוזה המקורי. אבל אני לא זוכר מה הסיפור כרגע) ו־Droid (font) [Wikipedia] (שם הגופנים עוצבו כחלק מהחוזה הכללי לעיצוב גופן עם תמיכה בינ"ל). לעצב גופן שנראה טוב בגודל גדול זה עוד קל יחסית (אבל זה לא אומר שאני הייתי מתיימר לעשות את זה). בגדלים קנים, ברזולוציות הקטנות של המסך, אי אפשר להסתמך על צורת הקווים המדוייקת. גופנים מסויימים כוללים גם צורות מדוייקות (כ־bitmap) של כל תו ותו בכל הגדלים הקטנים. לכן מה שאת רואה בגדלים קטנים אינו בהכרח הדבר האמיתי. או שכן? 1 מה המילה העברית ל־glyph? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועד נקודה, לגבי המחסור בטקסט לדוגמה: זה היה די נחמד מבחינתו אם הוא היה יכול פוט לשים את הגופן לשימוש באתר שלו בלבד. הבעיה הבסיסית היא שהגופן צריך להיות זמין לדפדפן. וכדי שהוא יהיה זמין לדפדפן, צריך להתקין אותו אצל המשתמש. פתרון ראשון: אפשרות להצביע על קובץ גופן, ולבקש מהמערכת להשתמש בו. זה הרי לא מסובך מדי. מסתבר שזה כבר מומש כחלק מאוסף ההרחבות ל־HTML ושות' שנקרא HTML5. רוב הדפדפנים החדשים יודעים כבר להציג דפים עם גופנים ללא צורך להתקין אותם במפורש. אבל עזר לא מוכן לשים קובץ TrueType [Wikipedia] או קובץ OpenType [Wikipedia] זמין להורדה לדפדפן של המשתמש. הוא פוחד שהמשתמש יתקין את הגופן אצלו וישתמש בו. מה עושים? צורה קצת שונה לגופנים. ועכשיו אנחנו יכולים להעמיד פנים שהמשתמש לא יכול להתקין את הגופן: ולמרות מה שרומז שמו של התקן, אחד האנשים מאחוריו הוא מעצב גופנים בשם טל למינג. (ועכשיו נתקלתי ברעיון דבילי שהעליתי במהלך דיון קודם בנושא: http://lwn.net/Articles/360195/ ) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא צריך. די היה לשים דוגמא של הטקסט בטקסט רץ ארוך (כרגע יש, אבל רק פסקה). קובץ PDF או Jpeg. במספר גדלים (12-14-16, נניח). אגב, הוא צודק. שימוש בגופנים מבלי לשלם הוא מכה למעצבי פונטים. בגלל שפונטי כותרות יש למכביר אבל פונטי טקסט-רץ יש מעט, הוא עשוי להרוויח לא רע מהפונט. והואיל וכמדומני הוא בנאדם הגון, ולא נשוי לעורכת דין, אני בספק אם הוא יתחיל להרים טלפונים מאיימים למעצבים וידרוש מהם תשלום מופקע או יאיים בתביעה1. 1 בניגוד לסטודיו פונטים אחר, גדול מאוד, שעושה את זה בדיוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה הוא כבר יכול לדרוש? האם יש לגופן שלו יתרון כ"כ גדול ע"פ פרנק־ריהל (שזכויות היוצרים עליו כבר פגו)? אבל מה שכתבתי בסוגריים לא בדיוק נכון: זכויות היוצרים על העיצוב אולי פגו. אבל אם אני מבין נכון, גופן (טוב) מודרני מכיל לא מעט דברים שמוגנים בזכויות יוצרים מעבר לעיצוב הבסיסי. אבל עדיין יש כמה גופנים חופשיים ומספיק טובים. כך שאפשרות לסחוט מחיר מופקע לא קיימת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גופנים חופשיים בד"ך אינם טובים. קח בחשבון, שוב, שמה שמגיע יחד עם החלונות אינו גופן טוב. או אולי הוא טוב מספיק לצרכי אינטרנט, אבל לא לדפוס. זכויות היוצרים על פרנק-ריהל לא פגו. כלומר, הם כן פגו, אבל בינתיים כל הענף עבר תהליך מחשוב, ובשביל לעצב ספר או עיתון, נניח, אתה צריך את הפונט הממוחשב (יש כמה גרסאות) ויש מי שמחזיק בזכויות עליהם. ואוי לך אם תנסה לגנוב. באמת12. מצד שני, הוא לא דורש המון. הפונט נמכר ב-220 למשקל בודד, 800 לכל המשפחה (יש 5 משקלים), ו-1200 למשפחה מנוקדת. לא הייתי מעלה בדעתי לרכוש, אבל אני לא מתעסקת המון עם פונטים, והחוקיים שיש לי מספיקים לצרכי. מצד שני, טרם יצא לי להתעסק עם עיצוב חוברות / מגזינים / ספרים3. משרד מעצבים שזה עיקר עיסוקו, מן הסתם ירכוש. כמו גם עיתון או הוצאת ספרים. מה שאמרתי שהוא הולך להרוויח - הרי הואיל ויש רק 5 פונטים של טקסט רץ, ושלו נראה חדשני - אני מאמינה שהוא ירכש לא מעט. 2 אם כי בפרנק ריהל קצת קשה להוכיח, עם זה שיש כמה וכמה גרסאות. אל תעשה את זה עם פונט אחר 3 וכשהצורך יעלה, יש לי הדסה ופרנק-ריהל חוקיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה יותר זול: לשלם להם על גופן? או לשלם פעם אחת למעצב שיעצב גופן מספיק טוב וישחרר אותו בתנאים לא מגבילים? אם מדובר על גופן לספר, הקריאות חשובה הרבה יותר מהמקוריות. ברגע שיש משהו טוב, יש פחות דרישה לעוד משהו טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכי זול זה לשלם להם על הגופן. פחות זול זה לשלם להם אחרי שקיבלת טלפון מהעו"ד. לשלם למעצב שיעצב עבורך גופן וישחרר אותו בתנאים לא מגבילים, זה הכי יקר (כמה הכי יקר? כשאתה הבעלים של ידיעות זה משתלם, אולי. וגם אז לא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אחד הגבולות של המחיר. הכי זול זה לא להשתמש בגופן שלהם. הבעיה היחידה היא שצריך להשתמש באיזשהו גופן. צריך גם לזכור עוד נקודה: תגובה 504021. זה משתלם כי זו הוצאה חד־פעמית. אבל הוצאה חד־פעמית גדולה אינה דבר סביר. משהו קצת יותר סביר: הגופן שאת טוענת שהיום "מספיק טוב רק למחשבים" יהפוך להיות מספיק טוב לעוד כמה שימושים קטנים. ואז לעוד כמה (במיוחד אם מישהו יתקן כמה נקודות לקויות בו). ואז לעוד כמה שימושים. התהליך הזה כבר עבר כמה שלבים התחלתיים (לדוגמה: יש כבר גופן שמספיק טוב כדי למכור איתו מערכת הפעלה למחשבים. חברת סאן השקיעה בתחום קצת משאבים משל עצמה עבור OpenOffice, ועוד). מימון הדרגתי כזה הוא כבר משהו סביר יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רכישת פונטים היא חובה עבור מעצבים. היא לא כל כך חובה עבור אנשים אחרים. זה די מקביל לרכישת תוכנות. הכי זול באמת, זה לקנות חבילה גדולה כשיש מבצעי חגים אצל פונטביט. המחירים יורדים ככל שקונים חבילה יותר גדולה. אתה גם לא צריך לבחור מראש אלא יכול להזמין במשך השנה. זו גם הוצאה מוכרת. למעצבי הבוטיק יש מחירים יותר יקרים (אבל איכות יותר טובה, הידיעה שאתה תומך ביוצר עצמאי וכיו"ב). עודד עזר הוא מעצב בוטיק. אבל הדברים האלה הם לא בשביל המשתמש הרגיל. זה למעצבים. למה מלכתחילה יצירת פונט חדש עשתה גלים? שאלה טובה. כי זה פונט טקסט רץ חדש אחרי 50 שנה לערך? כי עודד עזר הביא אותה בשיווק חינם דרך העיתונות? כי "גלריה" אוהבים להתעסק בעיצוב? כמי שעוסקת בתחום אני שמחה על כך. אבל למה ראו באייל לנכון לפרסם על כך ידיעה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה שאני שואל אבל כמה פונטים כבר צריך? האם אין כבר מספיק פונטים שיכולים לשרת את רוב רובם של הצרכים והגחמות? בכלל, עד כמה ההבדלים בין פונטים קרובים כל כך משמעותיים או ניכרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר יש מספיק. אבל זה די דומה לשאלה "כמה ספרים צריך". ההיצע יותר רב ממה שכל מעצב יקנה לעצמו, ולא כל מעצב קונה את הכל (למעשה, אף מעצב לא קונה את הכל. זה מיותר. יש המון פונטים דומים זה לזה, שלא לדבר על גרסאות שונים לאותו הפונט, ויש גם עניין של טעם אישי). וההיצע יכול לגדול עד אין קץ. תן דעתך, שיש הרבה פחות פונטים עבריים מלטיניים. ההבדלים משמעותיים למדי. גלוש כאן, תראה שהם די שונים זה מזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אהבתי כמה פונטים שיש להם טעם וריח של פעם, כמו חיים הגילדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך שום דבר משוכלל כזה, מי שמעצב פונט ספרותי מן ההגיון שיציג באתר תמונת דף מתוך ספר. מאחר שלא עשה זאת מתעורר החשד שהמוטיבציה לפונט היא עיצובית גרידא והמחקר היה מחקר עיצובי בלבד, ורהיטות הקריאה היתה במקום שני, אם בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק מוסיף 23 פונטים לאוסף הארכיטקטורה והעיצוב שלו, כבוד שווה ערך לאוסקר או למדליית זהב אולימפית. עד כה האוסף כלל רק גופן הלבטיקה, ועכשיו המוזיאון "הבין שיש לאקונה בנושא העיצוב הגרפי". המאמר בני"ט נותו סקירה היסטורית קצרה של פונטים ושימושיהם, וזה תוצאת החיפוש באתר המוזיאון שמראה דוגמאות של פונטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אין לו מקף קצר עבה וגבוה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין למה ''מתעייף'' כתוב בשני יו''דים בטקסט מנוקד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לנטפק, אז אני די בטוח שזו לא הטעות היחידה בקטע (איות, ניקוד, וסתם עברית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לפחות 4 סימני דפוס שדומים זה לה: מקף קצר, מקף בינוני, מקף ארוך והסימן מינוס. אין הסכמה אחידה כיצד לנהוג ב- 4 הסימנים הללו ובסימנים דומים נוספים, ראה http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_Unicode_charact... מקף קצר (באורך) HYPHEN מתפקד לרוב כמחבר שתי מילים או חלקי מילים, למשל: "תפוח-עץ" או "כ- 5 מילים". מקף בינוני (באורך) מתפקד כמסמן טווח בין שני קצוות מספריים, למשל: "2--3 מקרים בשבוע" או "אחוז החולים הוא 12% – 22% ". מקף ארוך (באורך) מתפקד בכמה צורות, ביניהן: סימן שמפריד בין שני משפטים או יותר שקשורים זה בזה, או סימן בשיחה בשל מספר משתתפים כאשר המקף הארוך מסמן מעבר מ"דובר אחד" ל"דובר שני". לכל אילו אין השלכות חשובות לשאלת עיצוב האותיות. רצוי בכל אופן להחליט לפחות על שני סימני דפוס ניבדלים במראה (למשל "מקף קצר" ו"מקף ארוך" כאשר המקף הקצר יתפקד בתור HYPHEN ואילו המקף הארוך יתפקד בשאר התפקידים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעברית המקף (המחבר) הוא תו שמצא בראש השורה: האותיות העבריות יותר מרובעות מהלטיניות. לכן הוא קצר (יותר מהמינוס), גבוה, ועבה. מישהו אפילו כתב על זה מאמר שלם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האב רוברטו פאלדינו שהיה שייך למסדר הטרפיסטי (כמו חברי המנזר בלטרון) היה מומחה עולמי לקליגרפיה ומעצב של פונטים. סטיב ג'ובס, שהשתתף כשומע חופשי בקורס של פאלידנו, אמר שהוא תיכנן את המקינטוש לפי עקרונות העיצוב שהוא שמע מפאלדינו, שבזכותו למאק יש פונטים ומראה אסתטי יחודי, ובגלל שחלונות היא העתקה ממאק, כך גם לכל המחשבים האישיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נראה לי די תמוה, בהתחשב בזה שגופנים לשולחנות עבודה תוכננו ע"י חברות מקצועיות לתכנון גופנים (מונוטייפ, לינוטייפ, בהתבסס על עיצובים קודמים). לדוגמה: Helvetica [Wikipedia] ולעומתו Arial [Wikipedia], וכן Times Roman ולעומתו Times New Roman [Wikipedia] (ר' שם גם על Times Roman). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שזכור לי, חלונות העתיקה ממאק את המראה הכללי, אבל דוקא הפונטים שלה שונים מאלה של אפל. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |