בתשובה לנועה ו, 24/01/11 7:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם בספרי קריאה (למשל לסימון "לינקים" להערות בטקסט הראשי או בהערות שוליים). בספרי עיון עם נוסחאות ודיאגרמות (שכוללות טקסט) צריך לרדת לעיתים עד לגודל 5 או 6 פוינט. אבל זה לא שייך לדיון הנוכחי, כי לפי מה שהבנתי הפונט "רץ" יועד לספרי קריאה ודומיהם. לגבי סאנסריף עברי קריא (כטקסט ממושך). יתכן שמצאתי כזה אבל לא הספקתי לבדוק אותו מספיק כדי לחוות דעה. בכל אופן תוכלי להסתכל בו בעצמך, מדובר בפונט שניקרא "יס" שמצאתי אותו (כנראה) באתר של מתכנן הפונט "רץ". (ניחוש שלי: הפונט נימכר לשימוש בלעדי לחברת YES שמשדרת טלוויזיה דרך לווין, לא הספקתי לבדוק את הניחוש.) לגבי שאר דברייך לא יכול להגיב כרגע. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש גופן סאנסריפי כ"כ קריא, למה לא משתמשים בו? המצב הוא הרי הפוך: משתמשי מחשב רגילים להשתמש בגופנים סאנסריפיים. יותר ויותר עבודות עיצוב והפקה נעשות היום ללא צורך במעצב מקצועי כבעל הכישורים ההכרחיים (כל אחד יכול ליצור ולהדפיס מודעה, לדוגמה). ומכאן היינו מצפים ליותר ויותר השפעה של ה"בורים" לעומת ה"מעצבים השמרנים". אם היה גופן כזה הייתי מצפה לכך שהוא היה זוכה להצלחה. אפשר לשלב אותו במסמך במחשב ולהדפיס אותו אח"כ ללא נזק. המצב האידאלי. הוא גם היה זוכה לחיקויים (לא העתקות. עוצרים בגבול ההעתקה. אבל לומדים מה הופך אותו לקריא ומיישמים בצורות שונות). מכיוון שלא ראיתי שזה קורה, אני מנסה להבין למה. למה אנחנו תקועים עם Arial ושות', כדברייך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |