 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "יצירות אמנות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יהודה עמיחי עם נגיעות של אצ''ג חיבור ממש לא מוצלח |
 |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זו הגזמה, אם כי גם אני חשתי שהשיר מורכב משני חלקים. הבית הראשון, היהודה עמיחאי, הוא לא יהודה עמיחאי, הוא הרבה יותר טוב. אמנם ה"מלקט שכחה ופאה" מזכיר את ההתחכמויות המילוליות של עמיחי, אבל הסִיס־טוֹ-לָה דִּי־אָסְ-טוֹ-לָה המוסיקלי הוא הברקה יפה וחשבתי שהולך להיות שיר נחמד. הבית השני התחיל לשנות כיוון, והבית השלישי האצ"גי עם הקורבנות השחוטים וכל העסק ה in your face הזה, לא דיבר אלי כלל וכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי למה צריך להיתלות באילנות גבוהים. למה להשוות שיר שמתפרסם היום לעמיחי ולאצ"ג? עם כל הכבוד, אני מאמין שהמשורר כנראה מכיר משהו מעמיחי, אבל יש סיכוי סביר שמעולם לא נתקל באצ"ג. ובכל מקרה, אי אפשר לומר משהו על השיר עצמו במקום להיכנס לניים-דרופינג ספרותי? (כוונתי בעיקר לתגובה הראשונה ולא השנייה, שם היה כבר איזה עיסוק בשיר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק, בעצם רציתי לומר שאהבתי את הסיסטולה-דיאסטולה, ואת כל השאר לא הבנתי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא אני זה הוא המשורר הוא זה שבחר לחקות את הסיגנונות של עמיחי ואצ''ג בשיר אחד מאש-אפ יכול להיות נחמד אבל רק אם הוא נעשה בכישרון ועם קריצה, את שניהם אני לא מוצא בשיר יש לי עוד מה להגיד על מה סביר או לא סביר שמשורר בישראל קרא ועל הרעיון שצריך לשפוט יצירות בלי שום התייחסות להקשר התרבותי שלהן אבל ''הקיצור הוא נשמת הבינה'' וכו' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין הציטוט שלך ממני, אני לא התכוונתי לזה ברצינות, זו היתה בדיחה. תקרא שוב את הקטע ותראה. לכן, אם זו הבעיה היחידה שלך, אתה מוזמן להרחיב עוד בנושא השיר. בשביל זה התכנסנו כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה מה שיש לך לומר על השיר, אמור אותו, נמק והדגם. זה האייל ולא וי-נט. ולו הייתי חברת מערכת, תגובה כמו הראשונה שלך לגמרי הייתי מוחקת, כי היא מעליבה, שטחית ולא תורמת דבר. (כמה זמן שלא יעבור, ואיזה דיסקליימר מערכתי שלא יציגו, תמיד יהיו פה דיונים כאלה על כל שיר?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד אומר "אהבתי" ומסביר למה ואחד אומר "לא אהבתי" ומסביר למה איזה עוד דיון יכול להיות על שיר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיון יכול להיות עדין יותר, מנומס יותר, פוגעני פחות, מפורט, או מחכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכולים להיות עוד המון סוגי דיונים על שיר, תתפלא. בכל אופן, לזרוק (ועוד כתגובה ראשונה במאמר) שני שמות של משוררים שנדמה לך שהכותב מושפע מהם, ולציין שבגלל זה השיר לא נראה לך איכותי, וכל זה ב-10 מילים, זו גסות רוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור מי ששירים ממילא לא מדברים אליו, והשיר הזה בפרט, אני רק אעיר שבינתיים התגובה הזו היתה כמעט היחידה כאן (חוץ מתגובה אחת של ג'וד) שהתייחסה לשיר עצמו ולא לביקורת הביקורת. כנראה שציבור מגיבי האייל בהלם :-). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותי זה מייאש כל פעם מחדש, איך שדיונים על שירה/שירים מתנהלים פה. ההרגשה היא שחבורת יענים מנסה ללבוש חצאיות של בלרינות. על סמך ניסיונות העבר הכושלים, עדיף היה לעשות סינדיקציה עם אתר שקרוב ברוחו לזו של האייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לידיעתך, בנות יענה הן חיות עדינות ורקדניות בלט מלאות חן! ועדיין לא כתבת שום דבר על השיר עצמו... אני מצטערת, אבל כשאני קוראת טקסט סתום אני יכולה להתייחס רק לאלמנטים חיצוניים מילוליים שלו, והתובענות הזאת ממני שאבין ואתרגש אפילו מעוררת בי רוגז (רוגזה, יותר נכון) - הרי אפשר להתבטא בצורה ברורה. אני שונאת חידות חמיצר. יבוא המשורר ויבאר על מה השיר ומה פשר המטפורות, אני בטוחה שזה יקפיץ את השיר בשבע דרגות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל תירגעי :-) שנית, לבקש מהמשורר להסביר זה להרים ידיים לגבי השיר. שלישית, הנה אני אנסה: בבית הראשון מדובר על דם שזורם בגוף, תיאור מפורט למדי שכולל מונחים רפואיים יחד עם שכחה ופאה (הדם נמשל לשדה? האדם הוא האדמה?). לא מדובר על הנפש, רק על הפיזיולוגיה שלה (מכלי לכלי). אדום ונקי ומבטיח = מבטיח מה? אולי חיים, אולי תקווה, אולי טהרה? בבית השני מתחולל משהו לא ברור, רוח רעה מבריחה את הדם החוצה. למה הדם צריך לשטוף את האדמה? אולי בעצם, כמו שנרמז בבית הראשון (עם שתי הקבלות למים זורמים), הדם הוא בעצם נהר גדול? "בקתות חמר" זורק אותנו לנוף אפריקאי משהו. "אזעקה" מחזיר אותנו לישראל של זמננו. לא ברור, האמת. "צא ומלא את הארץ" - קישור מסוים לציווי "פרו ורבו"? או סתם רמז להצפה, לאסון טבע? הדם יצא - ולאחריו, בבית האחרון, ישנו ריקוד של הקרבן השחוט דווקא ולא של השוחט/ים. דווקא הכעס ותחושת האי צדק גורמים לו לשוב לחיים. למה הכותב "הלום מפחדים ומידע"? גם כן לא ברור. והשד צמא - שד הנקמות? אולי. בקיצור, יש הרבה דברים לא ברורים בשיר, אבל כן הבנתי שהוא עוסק בנקמה כלשהי, במוות שלאחריו מתחיל (או נמשך) מחול שדים. לא פיצחתי אם המוות הזה הוא פוליטי, נגרם מאסון טבע כלשהו, או סתם חלק מהחיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי, אשתתף גם אני בניסון לפענח את כתב החידה, על אף שאני ממש גרועה בזה ועל אף התנגדותי הפנימית מהסיבות שכתבתי קודם. חשבתי שהשיר מדבר על מחלה, קרוב לוודאי מחלת לב. המחלה נגרמה בגלל הזנחת הגוף. הבית הראשון והשני מדברים על מחזור הדם. הבית הראשון מדבר על הדם הנקי, האדום בהיר, היוצא מהלב: סוֹבֵב סוֹבֵב הוֹלֵךְ הַדָּם, בָּא מִן הַלֵּב, סוֹבֵב אֶת הַגּוּף, מְלַקֵּט שִׁכְחָה וּפֵאָה מִנִּימִים נִסְתָּרִים. עַל סְבִיבוֹתָיו שָׁב הַדָּם: "סִיס־טוֹ-לָה..." מִכְּלִי לִכְלִי "דִּי־אָסְ-טוֹ-לָה..." זוֹרֵם בַּמּוֹרָד אָדֹם וְנָקִי וּמַבְטִיחַ. לא אהבתי את "מלקט שכחה ופאה" כי זה נשמע לי גנדור סתמי; לשכחה ופאה יש משמעות מסוימת שלא משתלבת עם תיאור פעולת הדם. הבית השני מדבר על הדם "המלוכלך" החוזר אל הלב. בַּעֲקֵבָיו רוּחַ רָעָה "צֵא! צֵא!" הִיא קוֹרֵאת "צֵא וּמָלֵא אֶת הָאָרֶץ, שְׁטֹף אֲדָמָה חוֹלָה, צְבַע בִּקְתּוֹת חֵמָר בְּאַרְגְּמַן אַזְעָקָה." הרוח הרעה היא ה-CO2 ולדם יש צבע ארגמן אזעקה. בערך. הבית השלישי הוא על המחלה. הכותב "הלום מפחדים ומידע" כי הוא למד על מחזור הדם ופעולת הלב, הוא למד על מצבו, והוא פוחד. הקורבן השחוט הוא הלב שלו, שאותו הזניח על ידי פיטום בכולסטרול. את רואה, הייתי בכיוון אחר לגמרי ממך, ואין דבר מעצבן יותר מהקלישאה "זה היופי שבזה, כל אחד יכול לראות בזה משהו אחר". אני מזמנת שוב את משורר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פתחתי את השיר באתר "זוטא". התגיות שצורפו לשיר: גוף, האייל הקורא, כעס, מלחמה. אם כך כצפוי לא הבנתי את השיר. הסיסטולה-דיאסטולה, שהם האלמנט המקורי והבולט בשיר, הובילו אותי לכיוון רפואי, ו"כתבתי" שיר אחר לגמרי, לדעתי פחות קלישאי ויותר מעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי התגים - התגים נוספו ע"י המערכת של זוטא, כדי לעזור במציאת השיר ואינם אמורים להיות 'הגדרות'. על התג הזה ספציפית בפירוש אפשר להתווכח; בעיני הפרשנות שלך יפה ומהודקת, אבל אני מרגיש שאפשר ברובד אחר לדמות את הדובר כמדינה/ארץ, את הדם ככוח החיות שלה ואת המחלה כמלחמה - מה שמתחבר יפה לדימויים התנ"כיים ולכל תמונות הנוף בשיר. (במלים אחרות: לא פרשנות אחרת, אלא נדבך נוסף לפרשנות שלך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי רונן, תודה על ההבהרה. מתי יתפרסם פתרון כתב החידה? אני סקרנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדם הממלא את הארץ הפנה גם אותי ישירות למלחמה, או למען הדיוק - למצבנו הקיומי כאן. מאידך גיסא, הסיסטולה והדיאסטולה כל כך לא שייכות כאן שהן נראות לי כמו זריקת ידע קצת מגוחכת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הן כן קשורות. השיר מתאר שני סוגים של מחזורי דם. מחזור הדם שכולו מתקיים בבית הראשון ומחזור דם נוסף המתקיים בבית השני והשלישי. המחזור הראשון הוא מחזור הדם הטבעי, הרפואי, המכניסטי. המילים הרפאויות הנאמרות בקצב הלב עוזרות להעביר את הנקודה. מחזור דם זה איננו תוצר של רוח האדם. אין דבר טבעי ומבטיח ממנו. מחזור דם המסמל את החיים. המחזור השני הוא כולו הבל ורעות רוח. מחזור דם שהלב שלו הוא אותו ריקוד של שדים ורוחות רעות המצויות בנפש האדם. מחזור שכולו מחול אינסופי של קורבנות דורשי צדק המיצרים את קורבנות העתיד וחוזר חלילה. ומה השתנה לך מה השתנה? אני השתניתי לי השנה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי נראה מאוד ברור שהמוות הוא פוליטי, למרות שקשה לי לנעוץ את זה במילים ספציפיות בשיר, כך שאולי זה רק אני. זה בכל זאת מסביר את זה שהקורבן השחוט חי דיו לרקוד על הדם: בהקשר הפוליטי, הקורבנוּת והנקמה הם קבוצתיים. למה ללכת סחור סחור, נהיה קונקרטיים: בואו נדבר על היהודים והערבים, בארץ שלנו. זה יכול להיות כל זוג קבוצות אתניות בכל מקום בעולם שמנהלות סכסוך דמים ממושך, אבל השיר נכתב בעברית ובישראל, כך שהקונקרטיזציה הזו דווקא מתבקשת וטוענת את השיר במטען הרגשי הרלוונטי לנו. אם כן, היהודים והערבים, כל אחד בתורו, הם קורבן שחוט - מעט מבני הקבוצה נשחטו - ושאר הקבוצה מרגישה קורבן, וקוראת לנקמה. וכידוע, דרך מקובלת להסתכל על הסכסוך היא כאלימות שגוררת אלימות שגוררת אלימות, ולכן יש כאן מין מחזור של שפיכת דם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגיוני מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראיתי את התגובה של ירדן לפני שהגבתי לג'וד, אבל מה שהוא אמר זה בערך מה שעבר לי בראש כשהוספתי את התג 'מלחמה' לשיר. (-: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חסרים נימוקים ודוגמאות. תגובה ממש לא מוצלחת. (האם יש משהו פוגעני בתגובה הזו שלי? טוב, "תגובה לא הכי מוצלחת". אבל זה נשמע אותו דבר בדיוק, מכיוון שרבים הציניקנים באתר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג בשירה, אך אינני אוהב את השיר. השימוש בדימויים ובמילים כמו דם, אדמה, זעקה, נקמה.. נדמה לי שחוק מדי. אחרון המון הארץ יודע לספר על נהרות של דם, על קרבנות עצמית ונקמנות. היכן המילים היפות, היכן האבחנה המטאפורית הדקה והרגישה, היכן העושר הדימויי. השיר לא הותיר בי שום רושם, שום תמונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתיחה טובה: "סובב סובב הולך הדם... על סביבותיו שב הדם" נשען על קוהלת א, פסוק 6, (עם "רוח" במקור, מול ה"דם" כאן). "מלקט פאה ושכחה" מזכיר כמובן את לקט פאה ושכחה, אבל משנה את המשמעות ממצוות נדבה לעניים, לתפקיד הדם בגוף כמטהר פסולת וזהומים. "מנימים נסתרים" לוקח ומחזיר את הדימוי המושאל והמוכר של "נימי הנפש" אל מקורו הפיזי הליטרלי. "סיסטולה, מכלי לכלי, דיאסטולה, זורם במורד"- מוצלח מאוד. שימוש במונחים הרפואיים הרלוונטיים לפעולת הלב ולדם, תוך יצירת קצב וצליל מוסיקלי. "אדום ונקי ומבטיח"- סתמי מעט, לאחר הפתיחה. מנקודה זו ואילך הרעיונות וההבעה נעים במישור היסטרי מבחינה רגשית, וקלישאתי מבחינה רעיונית, והשיר לא מצליח להתאושש ולחזור לרמה המאופקת יותר, והחזקה יותר כתוצאה מכך, של הפתיחה. במבט כללי השיר מתאר שני מעגלי דם- מחזור הדם הפנימי, שכל עוד הוא נמשך כסדרו הכול בסדר. אך כאשר הדם יוצא החוצה (בגלל רוח רעה שמסיתה את בני האדם לאלימות, כנראה) מתחיל מעגל דמים חיצוני של אלימות ונקם. "ארגמן אזעקה" מזכיר את "צבע אדום" של עוטף עזה, ואולי מפנה בכך את השיר מהרהור כללי על טבע האדם, אל הסכסוך הישראל פלסטיני. הקורבן הרוקד על הדם והניצול הזועק לנקמה משקפים את הראיה הפוליטית-מוסרנית של "בואו לא ניכנס ל'מי התחיל', אף-אחד לא צדיק, תנו כבר לחיות בשקט, יא פרימיטיבים, מפני שאחרת לא יהיה למעגל הדמים החיצוני סוף" (כנרמז בכך שאין נקודת-סיום אחרי "והשד צמא") ; שזה המסר המקובל במקומותינו ובזמננו, ("שואה שלנו", כדוגמה מוצלחת). עד כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, ברכות לאייל על חידושו של מדור השירה. נקווה שישתווה ואף יתעלה על קדמו. היות שהשיר הגיש עצמו לשיפוטנו, אני מרשה לעצמי, בטון דידקטי מיושן, לכנותו "ראוי אך טעון ליטוש" (תמיד רציתי להיות מורה עברי בימי הפלמ"ח). עקרונות המבנה והמשמעות שלו, ומיד אעמוד על טיבם, בהחלט ראויים בעיניי, אבל לשונו, כפי שהוער פה, נוטה לא פעם לטריוויאלי. בכל זאת, שוב אשים עצמי שופט, אני חושב שלשון השיר מביעה זרימה ועיקרון מארגן ואפילו עצמה. היא גם מראה לנו עד כמה עלינו, משוררים וקוראים, לשוב ולשקע עצמנו במאגריה הבלתי נדלים של העברית. אני אנסה קצת לגשש אבל למען שטף הדיון אני פוטר עצמי מהסתייגויות בסגנון "לדעתי" או "לעניות דעתי" ואביע לא מעט שיפוטים לטוב ולרע. עם הקוראים והכותב הסליחה על טון שעלול להישמע מתנשא. לתפיסתי, השיר עומד על כפל המשמעות והתפקוד של דם כסימן, כמכונן וכמכרית של חיים. בבית הראשון הדם מביא חיים ואכן אווירת הבית צלולה. אותה רוח רעה בבית השני הרי היא גם כמטפורה לאיזה טירוף או חיידק מחשבתי וגם היא רוח האדם עצמו אשר שולטת בגוף ומניעה אותו למעשה. מהו המעשה? שפוך והישפך, הרוג והיהרג. "מלא את הארץ" בלשון המקרא להתרבות והתפשטות עם ישראל, "צבע בקתות" מרמז לטבח כקרבן וכמקרבן אך גם לסימון המשקופים במכת בכורות, והרי זה שימוש נוסף לדם כאמצעי הצלה לקבוצה אחת ואבדן לאחרת. בקיצור, מעין חגיגה מטורפת של דם לשימושיו. משנתבררה לנו משמעותו הכפולה של הדם בבית השני, היא נחשפת גם בראשון: בא מלב אחד וסובב גוף אחר, מכלי לכלי – מגוף לגוף, זורם במורד הגוף הפצוע, הדם "מבטיח" כהבטחה האלוהית לזרע ישראל שפירושה גם שפיכת דם, והדם סב וסב בעליצות כסביבון "סב סב סב" – דימוי משובב מנקודת מבט פסיכופטית. אֲנִי הָלוּם מִפְּחָדִים וּמִיֶּדַע הוא צירוף רענן וקולע בעיניי אבל הייתי משמיט את ה-מ: הלום פחדים. ומדוע "ידע"? – הרי הפחד הוא ממה שידוע שיקרה. זוהי כפילות. הבית כולו משלב איזו רעננות עם חומר מקראי, אם כי לא הצלחתי לעמוד על טיבו לגמרי. זהו המימוש של אותו מעגל דמים, פשוטו כמשמעו: הקרבן השחוט (כלומר קרבן השחיטה) מצטרף למעגל ורוקד על הדם שלפתע קיבל תפקיד של בימה. כלומר הוא מצטרף למחול המטורף באופן מילולי, וגם באופן מטפורי – כרוקד על קרבנותו ועושה בה קרדום לחפור פה וכך ממסמס את הצדק שעמו, ולוקח חלק במחול הדם. ניצול תבערת הכעס (דם חם) זועק נקמה אשר תביא כמובן לשפיכות דמים נוספת ואותו שד, שצץ יש מאין באופן מתמיה ועדיף אם היה מוחלף באותה רוח רעה באיזה אופן (ואני מרשה לעצמי להציע שימוש בביטוי "כמי שכפאו השד" מוקדם יותר בשיר כדי לממשו לאחר מכן), מחכה לדם שיישפך כדי לגמעו. מחול הדמים נמשך והשיר מקונן עליו, שני ממדיו של הדם מוצאים ביטוי בשני ממדים של לשון השיר, מטפורי ומילולי, והכפילות ניכרת גם בשפה. אולי כדאי היה לשבץ גם בחלקים המתקדמים יותר של השיר את הממד של החיות אשר עלתה בבית הראשון. לשיר סיגור יפה אשר משלים את המעגל. נראה לי כי השימוש בחומר המקראי אינו בגדר ביקורת בלבד על מושא החומר המקראי (היינו היהודים והישראלים). מי שממלא את הארץ גם דמו שוטף אותה – התרבות עם ישראל אבל גם דמו שנשפך ושוטף את האדמה וצובע את הבקתות, ומושא התקפתו קורא נקמה ועושה שימוש בקרבנותו ומשלים את מעגל הדמים. בעצם גם עם ישראל יכול להיתפס כקרבן: לאחר שנשלח למלא את הארץ, דמו נשפך, ורק אותה רוח רעה ואותו שד עולצים להם. הקינה, אם כן, היא רחבה יותר ונוגעת למעגל הדמים הדמוני בכללותו. הדובר ניצב חסר אונים ורואה כיצד מחול הדמים נמשך ונמשך ואין מושיע. לשון השיר תצא נשכרת מאיזון וניקוי, והשימוש בחומר המקראי חייב הנמקה טובה יותר: כיצד דם מלקט? האין נוזל סוחף? לא ברור לי איך מְלַקֵּט שִׁכְחָה וּפֵאָה מסתדר שם בכלל רוח בעקביו של הדם ? זה בגדר גיבוב מטפורי מדוע האדמה חולה? כיצד גוזלים צדקה ומדוע היא גזולה שהרי מעשה הקרבון נוטה לייחס צדקה או צדק לקרבן ככלל נראה לי כי השיר קצת דחוס יתר על המידה במטפורות ואלוזיות ויש לאזן אותו ולהנהיר את הטקסט. בעיה תכנית היא שהרוח הרעה אומרת "צא ומלא את הארץ" וזה הצו שנתן אלוהים. אם אלוהים הוא הרוח אז מאין צץ אותו שד ולאיזה ממד מיסטי הגענו פה. זה נראה לי קושי מהותי. בהצלחה למשורר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. רק הערה אחת: אני לא בטוח שהייתי משנה "הלום מפחדים" ל"הלום פחדים". המילה "הלום" מוכרת מצירופי סמיכות - הלום רעם, הלום יין/שיכר - וכשאני קורא "אני הלום פחדים" אני קורא "אני מפחד מאוד", ובעצם מתעלם מההלם או המהלומה. "אני הלום מפחדים" כבר קובע שהדובר הלום, ורק אז מפרט ממה. אגב, כמוך גם אני לא מסתדר היטב עם ה"ידע" שאחר-כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טכנית, כן, אבל דומני כי לא ניתן להתעלם מכך ש"הלום" קודם כול מכיל "הלם" גם אם הוא מאוייך לאחר מכן, ודאי כאשר גם הלם וגם פחד הם ענייני רגש המותכים זה בזה. כמו כן, מעבר לעניין התוכן "הלום מ" מחספס את הטקסטורה הלשונית. היינו, קיומה של אות היחס מונע זרימה חלקה ואורגניות של המרכיבים הלשוניים לטובת חשיפה של מבנה: זה גורם לזה, זה נובע מזה. זו הסיבה שמטפורות טובות לדעתי מדימויים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדם והגוף, כבר בחלק הראשון, מתוארים בשפה ההולמת ומעלה הקשרים למחזורים גדולים, רחבים ופתוחים. החלק הבא אמור - אני משער - להיות מנוגד, בהיותו מוחצן ורחב ידיים במובהק. כאן אני מוצא את החטאת המטרה האמנותית, או שאיני מבין את השיר כלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה להודות לכל מי שטרח והגיב. הדברים שנכתבו משקפים נאמנה כוונות ודברים שעמדו ברקע הכתיבה. בחלקם אני חש שהצלחתי ואין ספק שחלקם עדיין ראויים לליטוש ובחינה. איני רואה טעם בפרשנות משלי לטעמי חלק מהמגיבים עשו זאת טוב ממני. אני מקבל בהבנה ובהערכה גם תגובות פחות מלטפות הרי הביקורת היא על הכתוב ולא על הכותב כך שאין שום עניין של פגיעה או משהו שמתקרב לזה, ואני מוקיר את עצם ההתייחסות. נפגש משני צדי הדף/הצג בעתיד עופר |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |