מַחֲזוֹר הַדָּם

אלוזיות וכאלה

שירה	יום א', 29/8/2010, 6:27

הפתיחה טובה:
"סובב סובב הולך הדם... על סביבותיו שב הדם" נשען על קוהלת א, פסוק 6, (עם "רוח" במקור, מול ה"דם" כאן).
"מלקט פאה ושכחה" מזכיר כמובן את לקט פאה ושכחה, אבל משנה את המשמעות ממצוות נדבה לעניים, לתפקיד הדם בגוף כמטהר פסולת וזהומים.
"מנימים נסתרים" לוקח ומחזיר את הדימוי המושאל והמוכר של "נימי הנפש" אל מקורו הפיזי הליטרלי.
"סיסטולה, מכלי לכלי, דיאסטולה, זורם במורד"- מוצלח מאוד. שימוש במונחים הרפואיים הרלוונטיים לפעולת הלב ולדם, תוך יצירת קצב וצליל מוסיקלי.

"אדום ונקי ומבטיח"- סתמי מעט, לאחר הפתיחה.
מנקודה זו ואילך הרעיונות וההבעה נעים במישור היסטרי מבחינה רגשית, וקלישאתי מבחינה רעיונית, והשיר לא מצליח להתאושש ולחזור לרמה המאופקת יותר, והחזקה יותר כתוצאה מכך, של הפתיחה.

במבט כללי השיר מתאר שני מעגלי דם- מחזור הדם הפנימי, שכל עוד הוא נמשך כסדרו הכול בסדר. אך כאשר הדם יוצא החוצה (בגלל רוח רעה שמסיתה את בני האדם לאלימות, כנראה) מתחיל מעגל דמים חיצוני של אלימות ונקם. "ארגמן אזעקה" מזכיר את "צבע אדום" של עוטף עזה, ואולי מפנה בכך את השיר מהרהור כללי על טבע האדם, אל הסכסוך הישראל פלסטיני.

הקורבן הרוקד על הדם והניצול הזועק לנקמה משקפים את הראיה הפוליטית-מוסרנית של "בואו לא ניכנס ל'מי התחיל', אף-אחד לא צדיק, תנו כבר לחיות בשקט, יא פרימיטיבים, מפני שאחרת לא יהיה למעגל הדמים החיצוני סוף" (כנרמז בכך שאין נקודת-סיום אחרי "והשד צמא") ;
שזה המסר המקובל במקומותינו ובזמננו, ("שואה שלנו", כדוגמה מוצלחת).

עד כאן.

חזרה לעמוד הראשי

המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
RSS מאמרים \| כתבו למערכת \| אודות האתר \| טרם התעדכנת \| ארכיון \| חיפוש \| עזרה \| תנאי שימוש	© כל הזכויות שמורות