 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "יצירות אמנות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התחלחלתי :-). ניסיון לאסוציאציות נוספות: - השימוש בדימוי של הסוכריות על מקל מרשים. - המוטיב החוזר של הריקוד, כפעילות גופנית החוזרת על עצמה (ואף מעוררת סחרחורת), מתאים לתחושה המעגלית שמעבירה הגיבורה ביחס לחייה. - החלוקה לבתים עוררה בי תחושה של שלבי החיים - הילדות התמימה, מכאובי השגרה, והבית האחרון הזכיר לי את המוות - תכריכים והפרשות. והנה עוד שיר בנושא דומה: http://www.snunit.k12.il/poets/014078.html |
 |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ותתחלחל המלכה מאוד - אמר רב שפירסה נדה ורבי ירמיה אמר שהוצרכה לנקביה. ויש אומרים שהפילה עוברה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלו מדרשים על המאמר ''ותתחלחל המלכה מאוד'' שבמגילת אסתר. רק המשכתי את אסוציאציות המוות וההפרשות של האלמוני מלמעלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שפירוש (pun intended) הנקבים קשור לחלחולת, ופירושי הנידה וההפלה קשורים למילה "חלה" (הרתה). מובן שהזכרתי "חלה" רק כתירוץ לשאלונת טריוויה - מי שיבש את קריאת המילה הזו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל היא לא אשמה, זה המרכזניק הזה שלימד אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני צריך להודות: למרות שיש לה עוד כמה גליצ'ים קטנים, היא קראה יפה מאוד, וגם דייקה יותר מהממוצע בבתי הכנסת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא קשה לדייק יותר מהממוצע בבתי הכנסת, אבל היא באמת קראה יפה (אם כי זה נשמע קצת כמו בני מצווה חילוניים שלומדים לא ''לקרוא'' את ההפטרה אלא ''לשיר'' אותה). חוץ מזה, גם הקול שלה יותר יפה מהממוצע בבתי הכנסת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
535174 תגובה 535174 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן השיר העביר בי כקוראת-משתתפת חלחלה מטלטלת. מטלטלת עוד יותר היתה התחושה שהיחידי שמתחלחל בעולם שמציג השיר הוא הקורא. הילדות הרוקדות בשיר - הן לא מתחלחלות, הן רוקדות. הן אפילו לא מתחלחלות. הפער הנפער בין טלטלת החלחלה של הקורא לבין החלל המבעית בעולמן הנפשי של הילדות, כפי שהצטייר בעיני בין שורות השיר, הכלא בו נשללת מהן האפשרות והלגיטימציה לחוש את מה שהקורא חש כל כך ברור, פער זה הוא מקור עוצמתו של השיר לטעמי. היאח לשיר, ייסורים לנפשו של הנבל, |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהיא רוקדת עיניו בוערות. דווקא זה המעורר חלחלה בעיני. גילוי האריות בדימויים האחרים מחד פיזי ומעורר חלחלה עם כל הסוכריות האלה. אבל דווקא חלש יותר בעיני.זו אינה החלחלה צבעה העמוק של גילוי העריות. ולא הסוכריות. זה הרקוד המהובהב לפנייתו של האב. המיניות שאינה בהקשרה שדורשת להיות אישה לפני שיש אשה במקום שאין אישה. שלוש השורות האלו הן החזקות בעיני. המעגל של גילוי האריות שנוצר באני או זו שילדתי לו, והגשת הנערות הנוספות אינה ברורה לי. כאילו יש בשיר שני שירים או עולמות תוכן. האחד גילוי העריות המהבהב, הצלקות העמוקות, הבלבול הקרע והחתימה על העור. השני עם הירושה של מנגנון מדור לדור. ועכשיו עם כל סיפורי גואל רצון ונשותיו למינהם נראה לי שזה נושא בפני עצמו שלא באמת בא לידי מיצוי או דיוק בשיר. קיצוני יותר הולדה, ההורשה, לא מסתכם בסוכריות והבהובים. נושא מסובך שבחרת לכתוב עליו. יפה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר נשמע לי כמו קטע מתוך עדות של אחת מבנותיו או נשותיו של גואל רצון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במילה ''אצבעותיו'' חלה טעות סופר, צ''ל קמץ מתחת לב', ולא שווא נח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על היוזמה, אבל יש לך ויכוח עם אבן-שושן (והשווא הוא נע, לא רואים? (-:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריכים באמת תו יוניקוד נפרד לשווא נע שיוצג בהנפשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שבו נא בנפשכם שוא נח על יצועו כסב נע בקברו הנא מתחלחל אל יסודו במהומת אובדנו המר יוצק משמעות לריק מתחת לגולל מונה דורות כמדחן אילם ומקרקר, וכמובן מנקד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא סתם איש מדון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לענ''ד השוא מרחף. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |