 |
3005 |
 |
|||
 |
|
 |
|||
 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "תרבות והיסטוריה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
 |
אני רחוק מתחום הפילוסופיה של המדע, ולא קראתי עד היום את הספר, אבל הצלחת לעורר את סקרנותי. האם הספר מתאים לקורא ממוצע או שהוא מסובך מדי למי שלא רגיל לקרוא ספרות מדעית? |  |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
''המבנה של מהפכות מדעיות'' הוא בין הספרים היותר קלים לקריאה בקאנון של הפילוסופיה של המדע. לדעתי כל אחד יכול לקרוא אותו ולהבין את הרעיונות המרכזיים, ככה שאין לך מה לדאוג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי ממליץ לקרוא קודם את אחרית דבר שכתב לספר איתמר פיטובסקי. הוא נותן שם רקע פילוסופי לרעיונות של קון, וזה יכול לעזור כשנכנסים לקריאה של הספר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, תימצות המחקר הספרותי- קודם תקרא את אחרית הדבר, אחר כך את הטקסט עצמו, ורק אז אולי תוכל להבין את הקדמת העורך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתאים לי לקרוא קודם אחרית דבר, אחר כך הערות וביבליוגרפיה, אם יש אינדקס אפשר לעיין בו, מבוא ופתח דבר גם באים בחשבון, ולפעמים יש סיכום וכמה סופרלטיבים על העטיפה האחורית, עם תמונת המחבר. מאחור. רוב הספרים נופלים ממכונת הדפוס ישר אל תהום השכחה, כך שגם קריאה מסביב עושה אתם חסד. בקיצור, לא רואה שום בעייה לקרוא על הספר או על המחבר לפני קריאת הספר עצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה תארת זה לקרוא על הספר *במקום* את הספר, הרי הקריאה עושה איתו חסד. אם כבר החלטת לקרוא את הספר, אם מכורח ואם מרצון, נראה לי הגיוני להתחיל בתחילת הספר ולסיים בסוף. אם העורך מרגיש שתוספת אינפורמציה תועיל לקורא לפני הקריאה, יתכבד ויכתוב את זה בהקדמה, לא באחרית הדבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור למה חוקרי הספרות באוניברסיטת תל אביב רצו סטטוס מדעי. תראו איזה רעש ויוקרה עושה ניסוי מדעי מהסוג שרץ עכשיו בשוויץ. תחום שזוכה לתוית מדעית מקבל תקציבים וזוכה ליוקרה ששמורה למדעי הטבע. מבקר ספרות לעומת מדען - למי אתם הולכים להזרים תקציבים, להוציא כתבי עת "מדעיים", להזמין לכינוסים "מדעיים" וכדומה? אני לא בא מהתחום. אולי מישהו יודע מה קורה היום עם הסטטוס של "מדע הספרות" באוניברסיטת תל אביב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כינוסים מיועדים ע"מ להחליף ידע. החלפת הידע הזו חשובה לא פחות גם בתחומים פחות "מדוייקים": כנסים, כתבי־עת, ועוד. יש לך רעיון לנסיונות שאפשר לערוך בתחום הספרות? המאמר טוען שתחום הספרות מתרחק במופגן כיום מכל גישה אובייקטיבית. בתחומים אחרים של מדעי החברה עורכים לא מעט נסיונות. האם זה מעניק להם סטאטוס מדעי? יוקרה רבה יותר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא איך מודדים יוקרה. האם הביקוש ללימודים אקדמיים הוא מדד יוקרה טוב? אולי השכר שמשלמים בשוק העבודה? כמות ואיכות ההתייחסות של התקשורת למקצועות שונים? סקר של האייל הקורא? אולי על פי כל המדדים האלה יחד ניתן לדרג מקצועות אקדמיים בסולם יוקרה. יש לי תחושה ברורה מאוד מה יהיו התוצאות של דירוג יוקרה כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניקח פיזיקה, מתמטיקה,מחשבים, הנדסת מזון, מנהל עסקים, פסיכולוגיה, סוציולוגיה נראה לי שהקריטריונים שבחרת לא מוצלחים במיוחד. השווה פיזיקאי למהנדס מזון מבחינת יוקרה לעומת אפשרויות תעסוקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההערה שלך נכונה, כמובן. אם תעיין בטבלה שבקישור תוכל לראות שמקצועות המדע כלל אינם בין המבוקשים ביותר באקדמיה. נושא התעסוקה ובעיקר הפוטנציאל לשכר גבוה כנראה יותר חשובים מיוקרה. עבודה סוציאלית וסיעוד מבוקשים על ידי נשים כנראה מסיבות הקשורות לתפקידיהן המסורתיים במשפחה ובחברה, ולא בגלל יוקרה או שכר. מקצועות המדע יילמדו על ידי פריקים של התחום, והמקצועות ההומניסטיים כמו ספרות או חקר המזרח הקדמון יישמרו לאנשים מרחפים שמנותקים מההמון והממון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסתכל על זה אחרת. המקצועות המבוקשים ביותר, אלה עם הצירוף הנכון של יוקרה וכסף, מיועדים לאנשים הבינוניים. מדענים וגם חוקרי ספרות או אנתרופולוגים וכו' הם אנשים עם חיבור נכון של יכולת, התעניינות, סקרנות והתעלות מעל הטרנדים של יוקרות ותנאי שוק. מנהל עסקים, חשבונאות, משפטים, אלה באמת מקצועות למחפשי כסף וסטטוס. מה עושה שם פסיכולוגיה בין המקצועות המבוקשים? אני שואל כי מדובר במקצוע שיש בו בכל זאת פוטנציאל לשאר רוח. העניין טעון בדיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תואר ראשון בפסיכולוגיה, בנוסף לעוד כמה מקצועות ממדעי החברה והרוח (פילוסופיה, היסטוריה), הוא אחד מהתארים שהרוב המכריע של הסטודנטים לא יעסקו בו, או משהו שקשור בו, אפילו יום אחד מחייהם לאחר קבלת התעודה. אין כוונתי לומר שאלו תארים חסרי ערך. ממש לא. אני, למשל, בדיוק מסיים תואר במדע המדינה, וכוונתי להמשיך בתחום. אך לצערי, לא נראה לי שרוב עמיתי ללימודים בכלל מתעניינים במקצוע שהם בחרו ללמוד. פשוט מישהו פעם אמר להם שאחרי הצבא והטיול להודו צריכים לעשות תואר ראשון, אז הנה, הם עושים... פסיכולוגיה פשוט נחשב ''מגניב,'' ומתאים להלך רוח תרבותי מסוים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסיכולוגים עושים הרבה מאוד כסף, לפחות בחלקם. במיוחד הם עושים כסף אם הם לאקאניאנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לא תואר ראשון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, שני. מאידך גיסא, עובדים סוציאליים יכולים גם הם לטפל כפסיכולוגים, ולהם מספיק משום מה תואר ראשון בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צריך תואר שני לא בשביל לטפל, אלא בשביל לקבל משכורת של פסיכולוג. גם קב''ן יכול להיות עם תואר ראשון בלבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שבעל תואר שני ומעלה בפסיכולוגיה מקבל זכות להיקרא פסיכולוג קליני, ולדרוש שכר בהתאם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן נכון (כמובן, אם התואר השני שלו הוא בפסיכולוגיה *קלינית*). אבל אל עם תואר ראשון בלבד הוא לא יכול לטפל, אלא אם מדובר בתואר בעבודה סוציאלית. אולי בצבא, עם קב"נים, זה אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כמובן לא תחום הספרות שהתרחק מאובייקטיביות אלא המחקר והביקורת על הספרות! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסויים בספרות: בעצם כל שיר (או סיפור) חדש הוא ניסוי בחקר הספרות. נגיד שיש לנו תיאוריה על לשון השירה ואיך היא פועלת. כל שיר חדש מעמיד את התיאוריה במבחן, האם התיאוריה מצליחה להסביר את אופן פעולת הלשון בשיר הספציפי הזה? כמובן שמחברי שירים יכולים לנסות שטיקים שיערערו את התפיסות המקובלות על לשון השירה. אני מניח שזה קורה כל הזמן, חילופי סגנונות ודורות בשירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך דוגמה לתאוריה לא טריוויאלית ולשיר שיכול לסתור אותה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמה מתחום היצירה הדרמטית: על פי תיאוריית הטרגדיה של אריסטו "טרגדיה היא חיקוי אמנותי של עלילה נעלה, שלמה בפני עצמה, בעלת שיעור מתאים, שלשונה מתובלת, שנפשותיה פועלות בדרך דרמתית ולא בדרך של סיפור. חיקוי המבצע – באמצעות מאורעות המעוררים חמלה ופחד – את הקָתַרְסִיס (מירוק) של היפעלויות כגון אלו". לפי אריסטו, הטרגדיה מורכבת משישה יסודות, שעל פיהם נקבעת איכותה: סיפור המעשה (עלילה שיש לה ראשית, אמצע וסוף), מידות (הערכים המוסריים של הדמויות), סגנון דיבור פיוטי, מחשבה (ההיגיון והמודעות של הגיבור), חיזיון (האופי החזותי של הטרגדיה), ונעימה (אופייה המוזיקלי). התפתחות העלילה מזוהה עם ההיגיון הפנימי המניע את הגיבור: עליה להיות רציפה ועקבית, ולא אפיזודית או מקוטעת. במהלכה מתחוללים אירועים מפתיעים, שהם לכאורה מקריים, אך למעשה טעונים משמעות גורלית. לפי אריסטו, עדיפה עלילה שאינה פשוטה (נטולת מִפנה) אלא מסובכת (בעלת מפנה ומהפך שלאחריו תגיע מודעות של הגיבור). הטרגדיה אינה חייבת להסתיים במות הגיבור, אך סיום כזה יהיה הטרגי ביותר. האסון הטרגי ביותר הוא זה המתרחש בין נפשות קרובות, ולא בין אויבים או גורמים אדישים זה לזה. לכן הטרגדיות הגדולות מתרחשות בתוך משפחה. לא תהיה לנו כל בעייה למצוא טרגדיות מאוחרות לאריסטו ששוברות כמעט כל מאפיין של הז'אנר על פי תפיסתו. הסיכום על הטרגדיה על פי אריסטו לקוח מאתר סל תרבות ארצי: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהי התאוריה כאן? זו לא תהיה התאוריה היחידה שאריסטו או בני זמנו העלו והופרכה מאז בניסויים אי־ספור. בפרט מכיוון שאריסטו התייחס לתת־קבוצה של מה שאנו קוראים לו היום טרגדיות. יש לך תאוריה מהחמישים שנים האחרונות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיר ערב בערב כשאמרה לי נערתי לך ירדתי לרחוב להתהלך והייתי הולך ומסתבך מסתבך והולך והולך והולך ומסתבך כשנתן זך כותב שיר כזה בראשית שנות החמישים של המאה הקודמת, הוא שובר (יחד עם אחרים, כמובן) את התפיסה המקובלת לגבי שירה, שמחברת יחד חרוז, משקל, בית, סגנון, ציוריות וכו' לכלל תיאוריה כוללת על ז'אנר השירה ומה שמיחד אותו מטקסטים אחרים. בתחילה טוענים חסידי התיאוריה שזאת לא שירה, וברבות הימים משתנה התיאוריה. השימוש במלה תיאוריה כאן הוא במידה רבה בגדר השאלה, כי תפיסות מובנות ומנומקות בחקר הספרות אינן יכולות לעמוד בדרישות הפורמליות שנציב בפני תיאוריות בפיסיקה או אפילו בסוציולוגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיידקים אינם לומדים ביולוגיה כדי ללמוד כיצד להפריך תיאוריות ביולוגיות. אלקטרונים ושאר ישויות פיסיקליות מסתפקים בדואליות מבלבלת וגם הם אינם טורחים ללמוד פיסיקה על מנת למצוא דרכים חדשות ומפתיעות לבלבל את החוקרים. אמנים, לעומת זאת, בהחלט עסוקים בשבירת מסגרות. משוררים, ציירים, פסלים, רקדנים, ואפילו סופרים - כל אלה מחפשים כל הזמן דרכי הבעה חדשות ומפתיעות. כלומר, אלו נשואי מחקר שמעצם הוויתם יהיו עסוקים כל הזמן בהפרכת התיאוריות אודותיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצרפתים (בעיקר) בעידן הפוסט-סטרוקטוראליסטי כבר עלו על זה לפני כמה עשרות שנים, והלכו לכיוונים של שלילת האפשרויות התיאורטיות במובנן הישן. במקום זה הם מציעים פירוק של הטקסט הספרותי למרכיבים ההכרחיים שלו, שכמובן אינם הרמוניים ואינם מאפשרים קריאה מוסכמת. אם הטקסט מאפשר קריאות רבות שאף אחת מהן לא מכריעה את האחרות, התיאוריה אמורה להסביר את שורשי האפשרות הזאת. הבעייה עם תיאוריה כזאת היא שאין כל אפשרות להציג טקסט ספרותי או אחר שישנה אותה או יסתור אותה. למשל התשתית האידיאולוגית של המלים תתקיים בכל טקסט חדש שנציע. אפשר לשכלל את מנגנון הפירוק ונוכל לבחור בין הצעות שונות ולא יותר. בהקשר הזה מדובר בסוג אחר של תיאוריה, וכדאי להיזהר ולא לבלבל בין התיאוריות הפוזיטיביסטיות לבין התיאוריות שמקובלות היום בהרבה מניתוחי הטקסטים בלימודי המגדר והקוויריות וכיו''ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "התשתית האידיאולוגית של המלים תתקיים בכל טקסט חדש שנציע"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ביטוי של המזימה הקפיטליסטית לדיכוי שחורי-העור, או אולי קריאה חתרנית של הגישה המעצימנית של אוכלוסיות מוחלשות (תלוי בזהות הדובר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטוח שאתה לא אנטילופה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא אני, והמעט שהגבתי בניק אחר השארתי דואל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הוא כותב באותו סגנון. זותומרת שאחד מכם מפלגיאט: מי זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו נעלבתי, "מזימה קפיטליסטית" "גישה מעצימנית" ,לא אני בשום אופן, עם השורות הקצרות והאנטר המפתיע כבר הפסקתי, אחרי שהעירו לי על כך, יש עוד משהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נעלבת? אתה מגזים. הקפיטליזם המעצימני היה משעשע ביותר וכך התכוון להיות. ולא ידעתי שהעירו לך על השורות הקצרות וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אוהב להגזים, והק. מ. באמת משעשע כשלא לוקחים אותו אישית, אבל פיתחתי תגובה אלרגית להטיות החדשות של השורש ע.צ.מ. העצמת העצמיות, למשל או עצמוניות עוצמתית וגו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם עצימת עיניים ומעשים עצומים ועצמות חזקות ועיצומים במשק? אתה מבטל את כולם בגלל נשימתו העצמונית של מר א.ש.? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבל הבלים, עצמות יבשות. מיהו מר א.ש.? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד אריק, כבר שנתיים ויותר בבית חולים. אבל עם נשימה עצמונית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה, שכחתי שהוא עוד חי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה דוגמאות: בעברית יש הטייה אידיאולוגית ברורה בחלוקת המלים בין מין זכר למין נקבה דקדוקי לטובת השליטה הגברית. אלוהים הוא זכר, הבעל הוא הבועל והבעלים, וראש הממשלה הוא תמיד זכר, גם כשהוא נקבה. מלים "עדתיות" כמו צ'חצ'ח, פרחה, גרוזיני, פרסי, רומני וכו' נושאות עמן מטען אידיאולוגי עוד מתקופת הפרענק. המלים לציון אשה מושכת (חתיכה, פצצה, כוסית, שאפה, יפיופה, מהממת, בובה וכו') נושאות עמן כולן אידיאולוגיה סקסיסטית ברמות שונות. וכן הלאה, עד כי בלתי אפשרי לנסח טקסט נייטרלי מבחינה אידיאולוגית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, הבנתי. אם כי ''גרוזיני'' ורומני'' בפני עצמן יכולות להיות מלים נייטרליות לחלוטין, תלוי בהקשר (ובהקשרים מסוימים גם ''פרסי''), והמלה ''מהממת'' לא נשמעת לי סקסיסטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> המלים לציון אשה מושכת (חתיכה, פצצה, כוסית, שאפה, > יפיופה, מהממת, בובה וכו') נושאות עמן כולן אידיאולוגיה > סקסיסטית ברמות שונות. וכבר אמרו חכמינו: "קול באישה: ערווה". ברור שכל תואר שנקשר לאישה הוא סקסיסטי. אני מניח שבעינייך השם הפרטי "יפה" אינו יאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו רצה לשנות את שמי הפרטי (שנראה לו מסובך מדי) ליפה. התנגדתי בתוקף, זה שם נורא בעיניי - בלי קשר לאידיאולוגיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזה מובן של המילה "אידאולוגיה" אתה משתמש כאן? ודאי לא כמו ב"אידאולוגיה ציונית"? השאלה הזו חשובה כי נראה לי ש"אידאולוגיה" פה משמשת במובן כל כך רחב עד שהוא חסר משמעות - כפי שההצהרה "בלתי אפשרי לנסח טקסט נייטרלי מבחינה אידיאולוגית" היא הגזמה וכך גם "בעברית יש הטייה אידיאולוגית ברורה בחלוקת המלים בין מין זכר למין נקבה דקדוקי לטובת השליטה הגברית." מילים כמו חכמה, תבונה, ממשלה, מדינה, עצמה (ו"אורגזמה"!) הן בנקבה. אז מה? הגזמות, מטפורות, משמעויות משתנות ועמומות של מילים והקצנות של עובדות תאורטיות הן לחם חוקן של תאוריות תרבותיות. כאשר משמתמשים בשפה אידאולוגית לתאר מציאות, לא פלא שהמציאות הזאת נתפסת כשבויה באידאולוגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוכמה, תבונה, רגישות, אהבה ויופי באים תמיד יחד. זכר מנצח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו הייתי מתחיל דוקטורט במדעי החברה, יתכן שהייתי מבקש לערוך מחקר המשווה בין הנעשה במדעי החברה והרוח לבין ימי הביניים. הייתי מתאר שם כיצד מחקר רציני להתמודד עם בליל של אידאולוגיות, אמונות טפלות וציד מכשפות (ועוד בשם קיפוח ורדיפה), שלא לדבר על מוחות וכספים הנשאבים למטרות אלו. גם אם היה מתברר לי במהלך המחקר שתיאור זה מוגזם, עדיין הייתי יכול להגיש את התזה על תקן ''דרך נוספת לראות את המצב''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעקש: איך היית מגייס מלגה עם כזו תזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תומי לפיד היה מסדר לו אחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חסרים אנשים שנפלטו מתחומים אלו עקב מצב זה והתדרדרו לעיסוקים רווחיים יותר? הייתי מחזר על פתחם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידידה שהיא מרצה באחת המחלקות לספרות באוניברסיטת לתל אביב ואמנם אינה עדה אוביקטיבית מאחר שהדבר נוגע בה ,אבל בהחלט משקפת את הלכי הרוח שם חוזה את מות מדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב . לטענתה המקצוע של הספרות הפך לכל כך לא רוחי עבור האוניבריסטה השרוייהה במשבר כספי חמור שיש סימנים שהולכים לסגור שם את המחלקות האלו בעתיד הקרוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי לא יסגרו אלא יצמצמו. כבר איחדו את ספרות עברית עם ספרות כללית. עכשיו אפשר לאחד את כל חוגי הספרות (אנגלית, צרפתית וכו') יחד עם לשון ובלשנות לחוג אחד, את כל חוגי ההיסטוריה לחוג אחד וכן הלאה. יהיו בסוף חמישה חוגים עם מספר מצומצם של מרצים והרבה פחות קורסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מת. הרשב בייל עוסק בשירת יידיש, בן-זוהר בחוג למדעי התרבות שאליו פרש בעקבות עימותים פנימיים, שטרנברג עושה חיל בכתב העת שלו באנגלית ובחקר המקרא, ופרי שזכה לתהילת עולם שלטונית בראשות החוג לא שחזר את הצלחת המחקר שלו משנות ה-70 ועכשיו גם פרש מהחוג. ישנם ממשיכים פה ושם אבל התנופה המדעית של אז נדמה לבלי שוב. החוג, כמו רבים ברחבי העולם, נופל לידיהם החמדניות של חוקרי הקיפוח - מגדר, לימודי מיעוטים, מרקסיזם, פוסט-קולוניאליזם ורעות חולות אחרות שגורשו מכל מחלקה אחרת. זה קשור גם להיחלשותו של סוג כזה של מחקר בעולם ולנפילת הסטרוקטורליזם. אבל לדעתי זה נובע בראש ובראשונה מכך שהחוג נקרע במאבקים פנימיים ולא השכיל להצמיח דור ממשיך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבן זוהר ולא בן זוהר (ואגב הוא ממצדדי הליטון בעברית, פעם התכתבתי איתו במייל על משהו וקיבלתי בחזרה שפע איקסים ו-AOUEI). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מכיר את המונחים שהשתמשת בהם. במה מדובר? הסבר פניך לתמימים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיון 2427. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל. החוג היה פעם מהמובילים באוניברסיטת תל אביב בחדשנות ובמחקרים. עוד יותר חבל על הדעיכה הכללית של מדעי הרוח באוניברסיטאות. טוב, אני מניח שכדורגל יותר חשוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה קשור גם בזה שבחקר ה''אחר'' והיחס ל''אחר'' משוקעים הרבה מאוד אינטרסים ובהתאם - גם כספים, שלא מגיעים כל כך לחקר הספרות בהיותה ספרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל אני לא בטוח כד כמה זה רלוונטי לחוג לספרות. להבדיל מארה"ב, שבה תמצא "פרופסור זה וזה לחקר תרבויות אלה ואלה" שמשכורתו משולמת מקרן שנתרמה לטובת מיעוט זה או אחר, בארץ המשכורות משולמות מקופת המדינה ואין להן זהות או אוריינטציה. נראה לי שהמאבקים התרבותיים בארץ מקבלים ביטוי מוגבל באקדמיה מבחינת משרות ומשכורות משום שהכול ממוסד משלתית וקפוא כבר הרבה שנים. אני קושר את דעיכתו של החוג לספרות בריקבון פנימי של הנהלתו שלא טרחה, למשל, לקדם דוקטורנטים על פי תחומי המחקר שלהם ("העוסקים במדע הספרות קדימה") אלא על פי אינטרסים אישיים. יש פה גם ענין של קושי אדיר למצוא עבודה בארץ. כשהקימו את תל אביב מצאו בה עבודה בוגרי העברית ובוגריה שלה מצאו עבודה בבאר שבע. אבל היום? כשאין אופק אין שאיפה אליו וגם ההווה מתמוטט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מתמצאת בפוליטיקה החוגית שהזכרת, למעט עניין הקושי להשיג עבודה בארץ (הוא באמת כמעט בלתי אפשרי), אבל בנוגע לדמות ה''אחר'' - לא מדובר במשכורות, אבל יש כל מיני מענקים ומלגות לאנשים העוסקים בה. גם בארץ, אם אינני טועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשכורות משולמות מקופת המדינה ואין להן זהות או אוריינטציה מי שכתב משפט כזה, צריך ללמוד בדחיפות לימודי תרבות, או לעבור לצפייה בכדורגל. גודלה של קופת המדינה והכיוון שאליו היא מופנית נקבעים על ידי אנשים עם זהות ואוריינטציה ופוליטיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''גודלה של קופת המדינה והכיוון שאליו היא מופנית נקבעים על ידי אנשים עם זהות ואוריינטציה ופוליטיקה'' - אמת ויציב. אבל אני טענתי, כפי שציטטת ש''המשכורות משולמות מקופת המדינה ואין להן זהות או אוריינטציה.'' כלומר, אני דיברתי על משכורות ואתה מדבר על הקופה שממנה באות המשכורות. או שאולי אתה יכול להראות איך אדם שיש לו השפעה על קופת המדינה יכול לקדם לימודי מגדר. אחד המאפיינים של אנשי לימודי התרבות הוא פרנויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמה לבקשתך: ב-ות"ת (ועדת התכנון והתקצוב הבין-אוניברסיטאית) יושב פרופסור תומך-זכויות-אזרח שחזר מכנס בסן פרסיסקו. שם הוא ראה שכל הפרופסורים הנחשבים והמגניבים משתתפים בתחום מחקר חדש שנקרא לימודי מגדר, תוך קידום זכויות הנשים במחוזותיהם. הוא מבין את חשיבות התחום (ומרגיש באופן בלתי מודע שעיסוק בו יגדיל את סיכויו לשנת השבתון הנכספת בברקלי). בשנה הבאה הוא מצביע בעד פתיחת חוג חדש באוניברסיטת תל אביב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית למה בדיוק התעקשו אנשי הספרות לנסות ולהכתיר אותה בתואר 'מדע' (אני היסטוריון, המקצוע שלי מאוד חשוב בעיני, אבל 'מדע' הוא לא), ושנית, בהתחשב בכך שדוורקין, סעיד ועוד צמחו להם בחצרות הספרות של שנות השבעים, מה בדיוק הפלא שלאנשי הקיפוח, כהגדרתו של מישהו בדיון הזה, הגיע הפוקוס ובעקבותיו התקציבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מדע" מקבל תקציבים ויוקרה. ואולי מייסדי "מדע הספרות" חשו באמת שמצב חקר הספרות הוא כזה שאפשר לקרוא לו מדע. הבלשנות עברה אז (שנות הששים - שבעים) מהפך "חומסקיאני" שיצר עניין והשפעה רבה, הסטרוקטוראליזם חגג במגוון מקצועות כמו פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה, סמיוטיקה וכו', אז למה לא בחקר הספרות? בינתיים הטרנדים השתנו לכיוונים פוסט-כל-מיני, וסוף הסיפור ידוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, זה ממש לא סוף הסיפור - גם אחרי תיאוריות ה''פו-מו'' יבוא משהו אחר (אני לא בעניינים לאחרונה כך שלא ברור לי מה זה יהיה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הניאו-מו או הניאו-פו-מו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סעיד התעסק הרבה, כמובן, עם ה''אחרים'', אבל המונח ''קיפוח'' לא כל כך משתבץ אצלו, כמדומתני. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |