בתשובה להאייל האלמוני, 12/09/08 21:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מהי התאוריה כאן? זו לא תהיה התאוריה היחידה שאריסטו או בני זמנו העלו והופרכה מאז בניסויים אי־ספור. בפרט מכיוון שאריסטו התייחס לתת־קבוצה של מה שאנו קוראים לו היום טרגדיות. יש לך תאוריה מהחמישים שנים האחרונות? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שיר ערב בערב כשאמרה לי נערתי לך ירדתי לרחוב להתהלך והייתי הולך ומסתבך מסתבך והולך והולך והולך ומסתבך כשנתן זך כותב שיר כזה בראשית שנות החמישים של המאה הקודמת, הוא שובר (יחד עם אחרים, כמובן) את התפיסה המקובלת לגבי שירה, שמחברת יחד חרוז, משקל, בית, סגנון, ציוריות וכו' לכלל תיאוריה כוללת על ז'אנר השירה ומה שמיחד אותו מטקסטים אחרים. בתחילה טוענים חסידי התיאוריה שזאת לא שירה, וברבות הימים משתנה התיאוריה. השימוש במלה תיאוריה כאן הוא במידה רבה בגדר השאלה, כי תפיסות מובנות ומנומקות בחקר הספרות אינן יכולות לעמוד בדרישות הפורמליות שנציב בפני תיאוריות בפיסיקה או אפילו בסוציולוגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיידקים אינם לומדים ביולוגיה כדי ללמוד כיצד להפריך תיאוריות ביולוגיות. אלקטרונים ושאר ישויות פיסיקליות מסתפקים בדואליות מבלבלת וגם הם אינם טורחים ללמוד פיסיקה על מנת למצוא דרכים חדשות ומפתיעות לבלבל את החוקרים. אמנים, לעומת זאת, בהחלט עסוקים בשבירת מסגרות. משוררים, ציירים, פסלים, רקדנים, ואפילו סופרים - כל אלה מחפשים כל הזמן דרכי הבעה חדשות ומפתיעות. כלומר, אלו נשואי מחקר שמעצם הוויתם יהיו עסוקים כל הזמן בהפרכת התיאוריות אודותיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצרפתים (בעיקר) בעידן הפוסט-סטרוקטוראליסטי כבר עלו על זה לפני כמה עשרות שנים, והלכו לכיוונים של שלילת האפשרויות התיאורטיות במובנן הישן. במקום זה הם מציעים פירוק של הטקסט הספרותי למרכיבים ההכרחיים שלו, שכמובן אינם הרמוניים ואינם מאפשרים קריאה מוסכמת. אם הטקסט מאפשר קריאות רבות שאף אחת מהן לא מכריעה את האחרות, התיאוריה אמורה להסביר את שורשי האפשרות הזאת. הבעייה עם תיאוריה כזאת היא שאין כל אפשרות להציג טקסט ספרותי או אחר שישנה אותה או יסתור אותה. למשל התשתית האידיאולוגית של המלים תתקיים בכל טקסט חדש שנציע. אפשר לשכלל את מנגנון הפירוק ונוכל לבחור בין הצעות שונות ולא יותר. בהקשר הזה מדובר בסוג אחר של תיאוריה, וכדאי להיזהר ולא לבלבל בין התיאוריות הפוזיטיביסטיות לבין התיאוריות שמקובלות היום בהרבה מניתוחי הטקסטים בלימודי המגדר והקוויריות וכיו''ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "התשתית האידיאולוגית של המלים תתקיים בכל טקסט חדש שנציע"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ביטוי של המזימה הקפיטליסטית לדיכוי שחורי-העור, או אולי קריאה חתרנית של הגישה המעצימנית של אוכלוסיות מוחלשות (תלוי בזהות הדובר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטוח שאתה לא אנטילופה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא אני, והמעט שהגבתי בניק אחר השארתי דואל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הוא כותב באותו סגנון. זותומרת שאחד מכם מפלגיאט: מי זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו נעלבתי, "מזימה קפיטליסטית" "גישה מעצימנית" ,לא אני בשום אופן, עם השורות הקצרות והאנטר המפתיע כבר הפסקתי, אחרי שהעירו לי על כך, יש עוד משהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נעלבת? אתה מגזים. הקפיטליזם המעצימני היה משעשע ביותר וכך התכוון להיות. ולא ידעתי שהעירו לך על השורות הקצרות וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אוהב להגזים, והק. מ. באמת משעשע כשלא לוקחים אותו אישית, אבל פיתחתי תגובה אלרגית להטיות החדשות של השורש ע.צ.מ. העצמת העצמיות, למשל או עצמוניות עוצמתית וגו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם עצימת עיניים ומעשים עצומים ועצמות חזקות ועיצומים במשק? אתה מבטל את כולם בגלל נשימתו העצמונית של מר א.ש.? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבל הבלים, עצמות יבשות. מיהו מר א.ש.? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד אריק, כבר שנתיים ויותר בבית חולים. אבל עם נשימה עצמונית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה, שכחתי שהוא עוד חי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה דוגמאות: בעברית יש הטייה אידיאולוגית ברורה בחלוקת המלים בין מין זכר למין נקבה דקדוקי לטובת השליטה הגברית. אלוהים הוא זכר, הבעל הוא הבועל והבעלים, וראש הממשלה הוא תמיד זכר, גם כשהוא נקבה. מלים "עדתיות" כמו צ'חצ'ח, פרחה, גרוזיני, פרסי, רומני וכו' נושאות עמן מטען אידיאולוגי עוד מתקופת הפרענק. המלים לציון אשה מושכת (חתיכה, פצצה, כוסית, שאפה, יפיופה, מהממת, בובה וכו') נושאות עמן כולן אידיאולוגיה סקסיסטית ברמות שונות. וכן הלאה, עד כי בלתי אפשרי לנסח טקסט נייטרלי מבחינה אידיאולוגית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, הבנתי. אם כי ''גרוזיני'' ורומני'' בפני עצמן יכולות להיות מלים נייטרליות לחלוטין, תלוי בהקשר (ובהקשרים מסוימים גם ''פרסי''), והמלה ''מהממת'' לא נשמעת לי סקסיסטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> המלים לציון אשה מושכת (חתיכה, פצצה, כוסית, שאפה, > יפיופה, מהממת, בובה וכו') נושאות עמן כולן אידיאולוגיה > סקסיסטית ברמות שונות. וכבר אמרו חכמינו: "קול באישה: ערווה". ברור שכל תואר שנקשר לאישה הוא סקסיסטי. אני מניח שבעינייך השם הפרטי "יפה" אינו יאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו רצה לשנות את שמי הפרטי (שנראה לו מסובך מדי) ליפה. התנגדתי בתוקף, זה שם נורא בעיניי - בלי קשר לאידיאולוגיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזה מובן של המילה "אידאולוגיה" אתה משתמש כאן? ודאי לא כמו ב"אידאולוגיה ציונית"? השאלה הזו חשובה כי נראה לי ש"אידאולוגיה" פה משמשת במובן כל כך רחב עד שהוא חסר משמעות - כפי שההצהרה "בלתי אפשרי לנסח טקסט נייטרלי מבחינה אידיאולוגית" היא הגזמה וכך גם "בעברית יש הטייה אידיאולוגית ברורה בחלוקת המלים בין מין זכר למין נקבה דקדוקי לטובת השליטה הגברית." מילים כמו חכמה, תבונה, ממשלה, מדינה, עצמה (ו"אורגזמה"!) הן בנקבה. אז מה? הגזמות, מטפורות, משמעויות משתנות ועמומות של מילים והקצנות של עובדות תאורטיות הן לחם חוקן של תאוריות תרבותיות. כאשר משמתמשים בשפה אידאולוגית לתאר מציאות, לא פלא שהמציאות הזאת נתפסת כשבויה באידאולוגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוכמה, תבונה, רגישות, אהבה ויופי באים תמיד יחד. זכר מנצח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו הייתי מתחיל דוקטורט במדעי החברה, יתכן שהייתי מבקש לערוך מחקר המשווה בין הנעשה במדעי החברה והרוח לבין ימי הביניים. הייתי מתאר שם כיצד מחקר רציני להתמודד עם בליל של אידאולוגיות, אמונות טפלות וציד מכשפות (ועוד בשם קיפוח ורדיפה), שלא לדבר על מוחות וכספים הנשאבים למטרות אלו. גם אם היה מתברר לי במהלך המחקר שתיאור זה מוגזם, עדיין הייתי יכול להגיש את התזה על תקן ''דרך נוספת לראות את המצב''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעקש: איך היית מגייס מלגה עם כזו תזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תומי לפיד היה מסדר לו אחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חסרים אנשים שנפלטו מתחומים אלו עקב מצב זה והתדרדרו לעיסוקים רווחיים יותר? הייתי מחזר על פתחם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |