 |
2947 |
 |
|||
 |
|
 |
|||
 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "ספרים"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
 |
קראתי בזמנו את הספר. כל היסטוריון מחבר את הנרטיב שלו לארועי ההיסטוריה, וגם ספר זה מציע נרטיב משלו. אני זוכר שבזמן הקריאה התרשמתי בעיקר מכמות הפרטים האינסופית שהמחברת מצליחה לארוג לתוך הסיפור בלי לאבד את הזרימה הכוללת של מהלך העניינים. כל קורא של היסטוריה או של ביוגרפיות יודע עד כמה ההתבוננות בדמות ההיסטורית היא סובייקטיבית. למרות התיעוד הקפדני, הפירוט הרחב והתחקירים המעמיקים. ההיסטוריה המוכרת לנו עשויה בעיקר מסיפורי היסטוריונים. אפשר לומר שמיטב ההיסטוריוגרפיה הוא כזבה, והסיפור של הדמות הוא בעצם ההמצאה של ההיסטוריון. אבל מי רוצה רשימות של עובדות היסטוריות בלי החיבור הסיפורי שלהן? מיקוד המבט ההיסטורי בתככים הקטנים בחצר הצאר הוא חלק מהותי מהסיפור הסובייקטיבי שמציע הספר. בתרבות שלנו כשמדברים על היסטוריה חושבים מייד על מלחמות ופוליטיקה, ויש משהו מרענן בספר שמתעלם מההקשרים הפוליטיים הרחבים ומתרכז בחיי היומיום של האנטי גיבורים שלו. |  |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו מותו האוילי של פושקין בדו קרב, מצאתי את התרגום היפה הזה של פטר קריקסונוב לשיר שלו משנת 1834. כנראה היתה לאיש תחושת מוות מוקדמת. אולי לכולנו יש? עַכְשָׁו, יָדִיד, עַכְשָׁו! הַלֵּב תּוֹבֵעַ נַחַת – יוֹם נָס אַחַר הַיּוֹם, וְכָל שָׁעָה לוֹקַחַת חֶלְקִיק מֵהֲוָיָה, וּשְׁנֵינוּ, אָח חָמוּד, מִתְכּוֹנְנִים לִחְיוֹת, וּרְאֵה – פִּתְאֹם נָמוּת. אֵין אֹשֶׁר בָּעוֹלָם, אַךְ יֵשׁ שַׁלְוָה וָחֹפֶשׁ. מִזְּמַן חוֹלֵם לוֹ גּוֹרָלִי לִפְרֹשׁ לְנֹפֶשׁ – מִזְּמַן אֲנִי, עֶבֶד עָיֵף, זוֹמֵם בְּרִיחָה אֶל מִשְׁכָּנָם שֶׁל עֹנֶג זַךְ וּמְלָאכָה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פטר קריקסונוב הנפלא! (מבלי לזלזל, כמובן, במקור, שהוא בוודאי נפלא לפחות באותה מידה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך תלתלי עב-סער מתגנבת לבנה על יגון קרחות-היער תערה את יגונה במסילה חורפית, שוממת טרויקה טסה, כסילקים! פעמון קטון, חד-זמר יבמבם צלצול משמים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טרויקה טסה, כסילקים! טרויקה כזכור לי היא כרכרה רתומה לשלושה סוסים, מה זה כסילקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סילקים הם כלבי ציד מהירים, גבוהים ורזים . במקור ''בורזוי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסלוקי של סיני? היתה לי אחת מעורבת, במרדפים אחרי אוטו מדדתי אותה מגיעה למהירות של ששים קמ"ש, וזה אחרי שהיתה מגובסת חצי שנה בגלל שברים באגן הירכיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל הנראה. אם תרצי ואם לא תרצי, קבלי עוד תרגום של פושקין: "בחיי, תעה נתעינו! דרך אין-מה נפעל? שד על פני שדות מושכנו, יסובנו כגלגל מה רבו, מה נמהרים הם! מה ישאו קול נכאים! שמא שד-בתים קוברים הם? או מפלצת משיאים? (השורה האחרונה מעוררת זכרונות מחתונות יהודיות בקולנוע האמריקאי...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו (או לא), אזכיר את האופרה יבגני אונייגן שכתב צ'ייקובסקי לפי הפואמה של פושקין, שגם מספרת את סיפור מותו המצמרר של פושקין עצמו (דיון 1513). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני בדיוק קוראת את ''יבגני אונייגין'' בימים אלה (בתרגומו המצוין של שלונסקי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין הדבר שבתוכניתו "שעה היסטורית" בגלי צה"ל מעלה פרופ' הרסגור תיאוריית קונספירציה מהסוג הנפוץ כל כך אצלנו ביחס לרצח רבין ועניינים אחרים. מקריאת "הכפתור של פושקין" התרשמתי שאין כל אחיזה במציאות לתיאוריה כזו. התוכנית של הרסגור שודרה, אגב, אחרי צאת הספר לאור. כך הוא אומר: "אלכסנדר סרגייביץ' פושקין נולד ב-6 ביוני 1799. מצד אמו היה נצר למצביא אתיופי חשוב שהיגר לרוסיה. משפחת אביו הייתה משפחת אצולה רוסית עשירה. הוא למד בבית-ספר אקסקלוסיבי והיה תלמיד מבריק. את שיריו החל לפרסם בגיל 14. בין היצירות שחיבר בולטת יצירתו "רוסלאן ולודמילה" על מסעו של רוסלאן להציל את אהובתו שנחטפה, יצירה שהפכה לחשובה ומוכרת ביותר ברוסיה והביאה לפרסומו של פושקין. עבודתו הראשונה הייתה במשרד החוץ הרוסי, במהלכה המשיך לכתוב שירים. אט-אט עורר את חשד המשטרה בגלל מסריו החתרניים בכתיבתו עד שדנה אותו לא לצאת מאחוזת אימו בצפון רוסיה, רחוק מלב העניינים. באחוזה הוא כתב את היצירה "יבגני אונייגין" על בחור צעיר שובר לבבות, המבין מאוחר מדי שהוא מאוהב בנערה שעזב, מאחר והיא נישאה כבר לאחר. הפואמה טרגית וסופו של יבגני אומלל ומר - כך היה גם סופו של פושקין. הצאר ניקולאי התאהב באשתו היפהפייה של פושקין ושנא אותו בשל כך ובשל כתביו החריפים. ככל הנראה לחצה המשטרה, בהוראת הצאר, על פושע משוקם בשם דאנטס, שיתנכל לפושקין ויכריח אותו להתעמת מולו בדו-קרב - כך מצא את מותו בתחילת פברואר 1837." השורות האחרונות כנראה מופרכות לחלוטין, אבל מה לא עושים בשביל קצת פלפל היסטורי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסופו של דבר מה שחשוב זה מה נשאר בכתביו של המשורר פושקין. הרי כל העניין שלנו בגורלו של פושקין נובע מהיותו משורר גדול. אלמלא השירה שלו לא היינו נדרשים לביוגרפיה שלו, כי רומנטיקנים ובעלים מקורננים שמתו בדו קרב יש הרבה, אבל מי זוכר אותם. אני מבין מהביקורת של ניר שהארות על יצירתו ועל עולמו הרוחני של פושקין לא נמצא בביוגרפיה זו, ולכן כדאי לקורא המתעניין בתקופה ובמשורר לחפש ביוגרפיה שאינה מתרכזת רק ברכילות ותככים. האם יש ביוגרפיה כזו, והאם תורגמה לעברית? מי יאיר את עינינו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי אין ביוגרפיה שלמה של פושקין בעברית. באנגלית ידועה הביוגרפיה של פושקין מאת ביניון T. J. Binyon משנת 2002. ברוסית יש כמה ביוגרפיות. T. J. Binyon: Pushkin: A Biography
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין שאר השקרים ששמעתי כשביקרתי בפטרבורג, הייתה שפושקין בכלל לא נהרג בדו קרב, ולא היה דו קרב בכלל. ה"אמת" היא, שפושקין היה בעצם מרגל, והדו קרב היה תרגיל להברחתו לצרפת. כשהגיע לצרפת, פושקין הפך, כמובן ל...אלכסנדר דימא. ההוכחות: לשניהם היה אותו שם פרטי. ב. פושקין כתב בצרפתית שוטפת (אבל משום מה אפילו שורה צרפתית אחת שלו לא נמצאה). הרומאון הראשון של דימא פורסם שנה לאחר "הריגתו" של פושקין. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |