 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "יצירות אמנות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שיר יפה מאוד. אני תוהה על השורה "אֵלּוּ מְעַטּוֹת שְׁעוֹת הָאוֹר", שהתחביר שלה נראה מאוד מגושם, על סף הלא-תקני (אפשר איכשהו להבין אותו אם מוסיפים פסיק לפני ואחרי "שעות האור"; בכל מקרה, שגרתי יותר "אלו שעות האור המעטות") - אני חושב שזה פשוט תחביר רוסי. מכיוון שבשאר השיר העברית היא למופת, נדמה לי, אני תוהה. |
 |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בשירה מקובל גם תחביר לא תקני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן. וכמובן, רצוי שזה ישרת מטרה כלשהי. לא *התלוננתי* על התחביר, רק רציתי להבין מה מטרתו - בעיקר מכיוון שמדובר בשורה בודדת בתוך כל השיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שהכוונה היא לחבר את ה''מועטות'' גם ל''חמוקיה'' (על אף שהם זכריים) - לא רק שעות האור מועטות, אלא אף השמש עצמה ''מועטה'' באיזה אופן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על תגובתך! לשיר קצב איטי, לכן התחביר "לא תקני".לדעתי, קצב יכול להעביר תחושת האווירה האיטית של שיעור למשל... .קצב מאפיין שירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואין קשר לתחביר רוסי? הכבשים באו מהארץ או משם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אכתוב עכשיו דברים שברורים לגמרי, רוב הזמן, לרוב האנשים: י בשביל להמשיך לחיות אני אצתרך לשכוח. י זכרונות. להאחז בזמן, או, קצת לצידו של הזמן, בזכרונות. לנסות להאחוז בדבר הזה זמן שהוא גדול בהרבה אבל, זאת בכלל לא הסיבה אבל, זו הנקודה שאני כל הזמן חוזר אליה! שיכחה. שיחרור הזכרון ממעגל המודעות נע החוצה על פני רמות המודעות השונות רכס אחרי רכס עד כי הוא נע בתנועה חפשית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
В те немногие часы света. תחביר רוסי למהדרין שבמהדרין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי ירדן, השיר כולו לא מפוסק מחוץ לנקודה בסוף כל בית. אני מניחה שאכן קיים שם פסיק בכוונת המשורר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר מתאר ילד שיושב בכיתה, עייף, כמעט נרדם, מנסה להסתכל מבעד לחלון ולהשיב את נפשו. זו סיטואציה מוכרת, שכל מי שהיה ילד יכול להזדהות איתה. אולם יחודו של השיר ביכולתו לאפיין את הסיטואציה. לא בכדי הוא נקרא "זיכרונות מבית הספר הסובייטי". האוירה הרוסית מובעת בשיר ביותר מדרך אחת. התרגומיות שעולה בקריאה, כבר בשורות הראשונות, ויוצרת הרגשה מתווכת: "הַשֶּׁמֶשׁ מִתְפַּתֶּלֶת בַּעֲצַלְתַּיִם וְחוֹצָה אֶת צָהֳרֵי הַיּוֹם שמש שמתפתלת (הרי צורתה עגולה), שחוצה את הזמן (ולא, כמקובל בשפה העיברית, הזמן הוא "חצות היום"). יֵשׁ בִּי חֲרָדָה לְהֵרָדֵם בֵּין חַמּוּקֶיהָ אֵלּוּ מְעַטּוֹת שְׁעוֹת הָאוֹר שֶׁמִּשְׂתָּרְכוֹת מְגֻשָּׁמוּת כְּמוֹ צֹאן כְּבָשִׂים לֹא מְסֻפָּרוֹת המשורר מתאר זמן משתרך, איטי, מגושם, והאסוציאציה שעולה בו, הדימוי שאותו הוא בוחר להביא לשם המחשה, הוא עדר כבשים לא מסופר. הדימוי אכן קולע. הצמר המיוזע מעביר את הרגשת הנימרחות השוררת. אולם זוהי אסוציאציה של מיטען תרבותי זר, לא ישראלי, לא מקומי (מלבד, אולי, לילדי הבדואים). לְלֹא שִׂימַת לֵב חוֹדְרוֹת אֶל נִשְׁמָתִי וְחוֹנְקוֹת קְרִיאוֹת שִׂמְחָה רַעֲנַנּוֹת מֵהַקַּיִץ הָאַחֲרוֹן וְחֹפֶשׁ. הכבשים חודרות אל נשצתו בלי שהוא שם לב (גם כאן, המבנה המסורבל: ללא שימת לב) וחונקות את הרגשת החופש שנשארה בו מהקייץ האחרון. כעט עובר הילד לנסיונות חסרי סיכוי על מנת להחיות בו את תחושת החופש. החלון כבר איננו חלון קונקרטי כי הוא "סימל לי הרבה", אך גם אינו הסמל שהיה. הנסיונות להסתכל בשמים נכשלים. הִבַּטְתִּי בַּחַלּוֹן שֶׁסִּמֵּל לִי הַרְבֵּה. נִסִּיתִי לִרְאוֹת הַשָּׁמַיִם - קָשֶׁה אֲפִלּוּ לְהָצִיץ כְּשֶׁאַתָּה תַּלְמִיד בְּכִתָּה א' אַתָּה יוֹשֵׁב זָקוּף וְכִמְעַט לְלֹא נִיעַ, כִּי צִוּוּ עָלֶיךָ וּבְכָל זֹאת רָצִיתִי לִרְאוֹת הָרָקִיעַ הַקָּלִיל. אוּלַי גַּם עָלֶה מִתְעוֹפֵף בְּקַלֵּי קַלּוּת - מוּל שַׁחֲקֵי הַתְּכֵלֶת. נִסִּיתִי לִגְנֹב בְּמַבָּט פּוֹזֵל מֵהַסַּפְסָל הָאַחֲרוֹן השורה האחרונה הופכת להתרסה מרירה: מָה עוֹד הָיִיתִי אָמוּר לַעֲשׂוֹת? השיר מתאר מצב של מסגרת נוקשה ("ציוו עליך") החונקת את תחושת החופש (עלה מתעופף ורקיע קליל)ואין מושיע. מלבד התוכן הסיפורי, השיר חוזר פעם שניה באפן כתיבתו, המנסה להביע את רחשי ליבו (החופש), אך נתקל במסגרת השפה (דיקדוק, אוצר מילים, תחביר), ואין מושיע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עשית חוץ מ cut and paste, וחזרה על השיר במלים קצת אחרות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיטואציה דומה לזו מופיעה גם אצל ביאליק בשירו ''ואם ישאל המלאך''. בשיר זה המשורר לוקח את הקורא למחוזות שונים בחייו ובהם הילדות, הנעורים ותקופת הלימודים בבית המדרש.הגמרא מתוארת בתמונת לשון מעניינת ''גמרא היתה לזקני שעירת גוילים ומעוכה. ובכרסה-שתי שערות של זקנו הלבן, חוטי ציציות פסולות של טליתו הקטנה וסימנים של הרבה טפות חלב ושעוה, ובגמרא הזאת, במעי אותיות מתות בדד פרפרה נשמתי''. הלימודים בבית המדרש מתוארים כחונקים את הנפש ועם זאת בהמשך השיר מהווים מקור לצמיחת השירה ''באותיות המתות שירי חיים הקרו''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני, אישית, מעדיף לצרוך את הדימויים שלי ממשוררים שהארוטיות שלהם מופנית כלפי משהו שהוא לא דף גמרה (למה תמיד כשאני כותב על שירה אני נהיה עילג?) ללא קשר לכמה הדימויים האלו עדינים ומורכבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גמרא ולא גמרה. באליק הוא מכותבי השירה המשובחים שבאופן עיקבי המורות בבתי הספר והתיכון עושות לו רצח אופי שנשמר לעד בליבותינו. חבל. לבי התגובה המרושעת על הגזור והדבק: אם לא הבנת את התוכן החדש שבדברי, מה חבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע לדעתך עדר כבשים הוא "בלתי מקומי"? האם עדרי כבשים נפוצים בערבות סיביר יותר מבכרמל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכנכון, אדונילי. עדרי כבשים הגולשים במורדות, באחו הירוק, הם מראה של חו''ל יותר מאשר של הארץ. לפחות בעיניי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחו ירוק זה אירופה. כאן אנחנו מסכימים. אבל השיר מזכיר כבשים מיוזעות בקיץ, לפני הגֵז. אין דבר יותר ים־תיכוני מזה. אולי פרט לפיתה טרייה עם לבַּנה מחלב עזים, שמן זית וקצת זעתר מלמעלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ים תיכוניות לבנטינית כפי שאנחנו אוהבים לזכור אותה מבעד למשקפיים עבות המסגרת האירופאית, ולא כפי שאנו, בני המקום מכירים אותה באופן מיידי עד כדי כך שזו האסוציאציה הראשונה שעולה בראשנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע בשם איזה "אנחנו" אתה מדבר, אבל אני אוכל להנאתי לבנה, ורואה עדרים כמעט בכל טיול לגליל או לכרמל (בדרך כלל חם). בכל אופן, עדרי כבשים *איננה* האסוציאציה הראשונה המתחברת אל "סובייטי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ים תיכוניות ומשקפיים עבות מסגרת זה לא צירוף סותר (וראו אריס סאן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר ואת נטפקנית אני ארשה לעצמי: "משקפיים עבי מסגרת". טודה וסליכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וישנה בכוונת מכוון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמסבירים בדיחות זה לא הופך אותן ליותר מצחיקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי נושבת מהשיר רוח זרות שאיננה מכאן. כמובן, אפשר להתווכח מה זאת "זרות" ומה זה "כאן". יכול להיות שעם חלק מהקוראים הישראלים עדר כבשים מתקשר אסוציאטיבית עם הווי המקום. לדעתי צריך להקשיב למה שעולה מהשיר באופן כללי ואז לחפש למה אנו חשים זאת באמצעים הספרותיים שבהם השתמש המחבר, ולא להיפך, מהפרט אל הכלל. הכבשים תומכות בהרגשת הזרות שהרגשתי ממילא, ולא להיפך: שבגלל הכבשים אני מרגישה זרות. שמעתי פעם מאריאל הירשפלד על ההבדל בפרשנויות של שיר, פרשנות קטנונית נוסח "למה התכוון רש"י" ופרשנות רחבה שקולטת ושואבת את השיר כמכלול. ככה שאין לי עניין להתווכח על כבשים כן או לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היש ישראלי יותר מ http://www.shiron.net/songView.aspx?song_id=3779&... ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תבלבל את האלמוני עם עובדות. כל הערה שאינה מתאימה לתחושה הסובייקטיבית שהוא חווה היא קטנונית ומיותרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן אתה צודק. עדר עיזים יכול להיות ישראלי מאוד, כשהשיר נכתב כך. הוא גם יכול להיות אירופאי מאוד כשהשיר נכתב בשפה תיקנית פחות, שגורה פחות על הלשון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שצריך להוריד את הקרש הזה לפני שעושים צרכים, אז עד גיל 12 בערך הייתי יושב על הקרמיקה המגעילה, אחר כך גיליתי והתביישתי מאוד במשפחה שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקלקל מצב-רוח יעיל במיוחד, יש לצרף אזהרה לקורא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שהכותרת מהווה חידוד מיותר מעט לביקורת ברורה על מערכת החינוך באופן כללי. אפילו אצל תלמידת בית-ספר חצי דמוקרטי בלי גדרות וסורגים השיר מעורר הזדהות... כבשים לשמחתנו יש ברחבי העולם, אך לי הן לאו דווקא התקשרו לנוף מקומי, אלא לכבשים שלפי האגדה סופרים בשביל להרדם, וכשאינן נספרות - נוצרת לאות פנימית. אולי גם עלה - אולי גם לראות עלה, ואולי גם להיות כעלה... משהו בשיבושים מתאים לשיר ומותיר אותו מאוורר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויתכן שקיימת פה קונטציה נוספת: "כבקרת רועה עדרו"- חדגוניות שביאוש , שמתחבר לא רק לנוקשות שבמסגרת ולכמיהה לחופש, כי אם גם ליאוש שבהמתנה לגזר הדין, ושמתערבב עם הפחד מהמבוגר, מהסמכות, מהמסגרת. וההמתנה לגזר הדין היא חלק מהחדגוניות, המתנה שבשיגרה, חיים בצל הפחד, התחושה של הנידון התמידי. אמא רוסיה הסטליניסטית, שהיא גם סימבול. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |