 |
האם אתה עוסק, או עסקת בעבר, באמנות לחימה? | 2273 |  |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
|
 |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
 |
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
אלו לא אמנויות לחימה. ריקודים להומואים במקרה הטוב. | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אל תפסול. לפי מה שהבנתי, בקפוארה נשמר סוד הלחימה מעיני כל מי שלא בדרגה גבוהה. לא מזמן גיליתי שיש שם גם אימוני לחימה ולא רק ריקוד, ושהם ממש מכסחים אחד לשני את האחוריים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בטאי-צ'י, עד כמה שאני מבין (נכחתי לאחרונה בשיחה בין שניים שמבינים) המקור הוא אמנות-לחימה; הריקוד שאנשים עושים הוא פשוט תרגול תנועות או מרכיבי תנועות של שיטת הלחימה (קאטה?). נכון שבהבדל מקראטה, למשל, (ואולי בדומה לקפוארה, אבל על זה אני יודע עוד פחות) רוב העוסקים בטאי-צ'י לא מתעניינים (לפחות לא באופן בפעיל) בלחימה, אלא רק ב"ריקוד". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
In the Tai Chi school where I train, the teachers teach us basics of both Tai Chi and Kung Fu - both stem from the same principles, and in fact some of the most high-impact and lethal moves in Kung Fu are Tai Chi movements performed super-fast. We practice them as something called "push-hands".
I thought this Tai Chi stuff was going to be super-easy, but it isn't; it's intense work and after getting home one really feels like one got a workout. The idea is to learn the usage of Chi within the body; that can be used for either warfare or health practice, or both. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאל''ט, טאי צ'י זו אמנות הלחימה ולאמנות התנועה האיטית שאנחנו בד''כ רואים בעיני רוחנו, כשאנו אומרים טאי-צ'י, זה בעצם צ'י-קונג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Actually, both systems, Tai Chi and Qi-Gung, work together. Qi-Gung emphasizes the internal usage of energy and more meditative stances (static), while Tai-Chi is, indeed, the external form. But both manifest through slow movement.
More info: http://www.white-magnolia.com/#taichi_chikung |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם התעניינתי באופן אקטיבי באחד הפסטיבלים היו מספר גברברים שעשו תנועות לחימה לקול התפעלות השרלילות במקום, ואז הצטרפתי לחוג הכאילו-פוארה שפיזזו תוך כדי נפילות כדי להגחיך את הבחורים בפרצופים המנופחים. היו קטעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חמור מאד. אבדוק אם מתירים ביו.אס.איי שלי את התועבות האלה, ואשקול לשלוח את מפיצי הקפוארה והטאיצ'י האלה, האו יו קול איט, לגוונטנאמו ביי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ריקודים זה נכון, גם בין הקפואריסטים יש הסכמה על כך שזה יותר ריקוד לחימה מאמנות לחימה, אבל מה קשור הומואים?! מה בין אמנות לחימה לבין נטיה מינית?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברוס לי גזר בישראל קופון | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את התשובה ההומוריסטית (?) המתבקשת במיוחד במדיום הזה: התגוששויות בפורומים ובטוקבקים האינטרנטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו זה רשמי. לפי תוצאות הסקר רוב המצביעים עד עכשיו אדישים לאומנויות לחימה ואף פעם לא גילו בהן עניין ברמה של לימוד. נו, טוף. שאלו יהיו הצרות שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא מחיבור התשובות הרוב רוצים, עוסקים או עסקו באומנות לחימה(כללתי גם את הכדורגל). השאלה האמיתית לדיון היא מה עושה את הלחימה לאומנות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמכשפה לא תגן על כבוד אמנות הלחימה שלה, ובמקום זאת תשאל על קשתות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מתכוונת לאלו עם אבן הראשה? או אלו שמגיעים עם כינור או וויולה? טוב, האמת שהתאמנתי קצת בקשת, בקשת אילון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סלט ישראלי שבאופן בסיסי מתחיל משילוב של קאראטה וג'ודו ומשלב אלמנטים של ג'יאו-ג'יטסו ואאיקידו מאוחר יותר. נצר לבית מדרשתו של דניס, למי שמכיר. המעין חצי-פירוט כאן מצחיק. כלומר זה נראו כאילו היה ניסיון לפרט את האומנויות לחימה ה"נפוצות" בארץ, אבל נראה שזה מוטה משהו לפי פיקנטיות וחשיפה תקשורתית. אני נאלץ להודות שאין לי מושג עד כמה קפוארה וטאי-צ'י נפוצים בהשוואה לאיגרוף תאילנדי, אאיקידו, טאי-קוואן-דו וג'יאו-ג'יטסו, אבל אני בכלל לא בטוח שהם נפוצים יותר, אני אפילו דיי סקפטי לגבי העניין. אגב גם הנינג'יטסו יובא לארץ אבל במקרה הזה כמעט ברור שהוא אחרון ברשימה לפי תפוצה. בכל אופן אני חושד שמרבית המכונים והמאמנים בארץ משלבים אומנויות לחימה גם כשבאופן מוצהר הם מלמדים שיטה ספציפית. _______ אני חושב שלאור מצבם העכשיווי של נתונים פיסיים מסויימים אפשר לשייך את הסיפור הזה באופן רשמי מבחינתי ל"עבר הרחוק".. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטעות הנפוצה היא לחשוב על השיטות לפי השמות שלהן. השמות מייצגים כותרת של כיוון של השיטה, שיטות מסווגות ע''י ראשי מועדונים וראשי שיטה(לפחות בשיטות המזרח). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהבנתי את התגובה שלך. אכפת לך לנסות ניסוח אחר ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשבילך. קח את המילים גו ג'ו. הפירוש שלהן הוא קשה רך. הכוונה היא לשיטות שמשתמשות במיזוג של השיטות הקדומות יותר, שהתלבשו על פן מסוים-קשה או רך. יכולות להיות שיטות רבות שיגדירו את עצמן כגוג'ו ריו (דרך הקשה רך). או המילה קראטה. יש לה משמעות שונה ביפנית ובסינית. נדמה לי שבתחילה בסין המשמעות היתה ה''אגרוף הסיני'', ובהמשך ביפן היא קיבלה את המשמעות של היום, היד ריקה. מכאן שכל שיטה שלא עושה שימוש בכלי נשק, מוגדרת כקראטה. לעומת זאת, הזרמים נובעים מראשי שיטה. יש שיטות שראשיהן יושבים באוקינאווה, או דרא''פ, ויש אחרים שמקורם בסין. אבל אפילו בינהם (ראשי השיטה לראשי המועדון) קיימים הבדלים בצורה, תלוי ברמה והוותק של ראש המועדון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. אז לדעתך עד כמה העירוב שאנחנו עדים לו נובע מהשיטות עצמן, ועד כמה מועדונים ומאמנים בארץ משלבים שיטות או תת-שיטות שונות ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן אתה נכנס לשטח אפור, שכן כיום כבר קשה נורא לאתר את המקור לכל זרם בארץ, עקב ריבוי המועדונים בשנות התשעים. לזה הוסיפו גם כל מזייפי התארים כגון בניימיני, שלקחו לעצמם זכות על שיטות שהם ''המציאו'' בעצמם (במקרה הטוב שינו קצת, במקרה הרע-בניימיני-העתיקו). אותה בעיה קיימת כיום בעולם כולו, מכיוון שאין מרכז יחיד מוצהר לענפי אומנויות הלחימה מהמזרח. החלק הבולט הולך אחרי המרכז באוקינאווה, אבל יש גם אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואין כמו בעיטה בביצים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או בשמה בשפת הקראטה(יפנית) - קין גרי. עוזר מאוד לנשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם האגרוף התאילנדי? התחום הזה צובר הרבה פופולאריות בשנים האחרונות, ונראה לי שעוסקים בו הרבה יותר אנשים מאשר באייקידו או בקרב-מגע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, ענף איזוטרי של קרב מגע, לפי שיטתו של הם חבק, שמפרידה את ה''מגע'' מן ה''קרב'' ושמה את הדגש על המגע. יש לי חגורה חומה עם נקודות כחולות בזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יעיל פחות מג'ודו או קראטה, אבל טוב למדי לפיתוח גמישות וקואורדינציה. לא שזה עזר לי במיוחד בשנתיים שהתאמנתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג'ודו אונו אומנות לחימה, אלא ספורט, והיעילות שלו, במקרה הטוב, מוטלת בספק. אין מצב מציאותי שבקרב תיתפוס בחגורת היריב שלך ותסתובב סביבו בפרצוף כועס, בניסיון למצוא דרך לערער את שיווי משקלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי דווקא יצא להשתמש כמה וכמה פעמים בימי נערותי בכישורי הג'ודו שרכשתי באותם ימים. לא אחת אתה מגיע לשלב בו אתה ואויבך נצמדים אחד לשני ואז לגודוקה מנוסה יש יתרון משמעותי. לא שגודוקה יממש את התרגילים בצורה הנקיה שלהם, אבל הוא יכול לאלתר עליהם בקלות רבה יותר. אבל לדעתי, היתרון הגדול ביותר של מי ש*מנוסה* בקרבות בכלל, וזה לא משנה אם זה מכות רחוב או איזו תורת לחימה מסודרת, זה היכולת להישאר קצת יותר קר רוח בזמן הקרב. לדעתי זה מאפשר ניצול יותר טוב של הכישורים שלך וחולשות של האויב שמולך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהנקודה של מרטין היא שלא היית רוצה להשתמש בכישורים שרכשת כדי להגן על החיים שלך. מקסימום על הכבוד שלך. בניגוד לשיטות ''פרקטיות'' יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג'ודו אולי פחות פרקטי מהאומנויות ה''קשות'' יותר, אבל לדעתי הצב מלמעלה עדיין צודק. אולי בתחרויות לומדים להטיל עם חליפות, אבל הם יודעים להטיל יפה מאוד גם במצבים אמיתיים. התאמנתי איזו תקופה מסויימת בהאבקות ובסמבו (אומנות לחימה רוסית שמתמקדת בהטלות ובעבודת קרקע, בלי חליפות), והיו שם לא מעט חבר'ה שבאו מרקע של ג'ודו - היה להם יתרון משמעותי, למרות שסמבו זו אומנות שנחשבת ''קשה'' ופרקטית מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה אני רק ניסיתי לבאר. גם הניסיון האישי שלי נוטה יותר לטענה של הצב. אבל שלושתנו - הצב, אתה ואני - אין בידינו שום ניסיון לגבי הפרקטיות של ג'ודו במצב אמיתי. אין ויכוח לגבי היתרונות שג'ודו נותן ואין ספק שאם אדם נאלץ להגן על החיים שלו ניסיון בג'ודו יעזור במידה מסויימת. לכולנו גם ידוע שאחרי הרבה שנות אימון גם ג'ודו הופך להיות כלי שימושי. אבל לבעל רקע ממוצע, נגיד שנתיים-שלוש, שצריך איכשהו להתגונן מאדם גבוה בראש ובעל יתרון של שלושים קילו ? ובכן מה אני אגיד לך, אם היית/י צריך לדרג איכשהו "M-16", "סכין מטבח גדולה וחדה", "שלוש שנים קיוקושינקאי", "שלוש שנים ג'ודו" ו"שלוש שנים ריצה למרחקים קצרים" במצב כזה... ? אצלי לפחות בזמן שהקיוקושינקאי והסכין מטבח היו נאבקים בהפרש צמוד, הריצה למרחקים קצרים הייתה לוקחת את הג'ודו בהליכה. אבל גם זו לא טענה אובייקטיבית במיוחד. הנה עוד רעיון לסקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכולת לערער שיווי משקל של יריב זה טוב, אבל כשמצמצמים שיטה שלמה לכדי משחקי "הפלות", זה כבר קרוב למיותר. כמה פעמים יצא לך לצפות באולימפיאדה בג'ודו, לראות מישהו מנצח בהפלה, ולראות שבסוף ההפלה שלו הוא היה במצב נחות מהיריב? אם לא יצא לך הרבה אז לי כן. חוץ מזה שג'ודו לא מוגדר כאמנות לחימה, אלא כספורט. הוא ספורט מדיד, שלא כמו שאר האמנויות, שאינן מדידות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כשמצמצמים שיטה שלמה לכדי משחקי "הפלות"" אז אתה טוען שאומנות הלחימה שנקראה בעבר "ג'ודו" החילה הרבה יותר ממה שמלמדים היום תחת השם הזה, ומה שמוכר היום כג'ודו זה גרסה מסורסת של האומנות לחימה המקורית לצרכי ספורט ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן. היא הרי התפתחה מהג'וג'יטצו. מצאתי משהו על זה בגוגל. יש שם עוד חומר על אמנויות הלחימה והחלוקה של קראטה לשיטות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום מה זכרתי את תמצית הסיפור של האיי-קי-דו בתור הסיפור של הג'ודו, ובכלל לא היה לי שמץ של מושג לגבי הקשר בין ג'ודו, איי-קי-דו וג'ו-ג'יטסו. ועל הנינג'יטסו בקצת יותר פירוט: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצל מאסטר יהושע סופר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
This really makes it hard for me to take him seriously, his (most real) ranks in kuk sool won notwithstanding.
But anyway - my kung-fu is better than your kung-fu, because *I* practice the best martial art in the world: Greenoch! http://www.urbin.net/EWW/MA/greenoch.html |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נשוי למעלה מ20 שנה. זה נחשב לסוג של אמנות לחימה? (מגע יש מפעם לפעם, וקרבות לא חסרים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם, כמו בג'ודו, המגע הוא על מזרן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהתחלה מתאמנים בשטח לא יציב, אבל עם השנים והזיקנה נודדים למקומות רכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם עבודות אלקטרוניקה עדינות זה סוג של אמנות לחימה, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומי שלא מרוויח הרבה מזה קורא לזה הלחמה-עניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם 20 שנות נישואין זה סוג של אומנות לחימה, נישואין לפולניה זה רישיון להרוג ? רגע, צריך לרשום את זה במשטרה ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רישיון להרוג? זה נסיון התאבדות! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כמה מלים בממוצע חדשות לך בעמוד מקרי של מילון עברי-עברי? 2. שבוע בן כמה ימים היית מעדיף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למערכת יש כתובת דוא''ל. הצעות הולכות לשם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן העמדתני במקומי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו שאלה מצוינת עבור סטלין |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבינה שהתכוונת למילון העברי - עברי... אני בטוחה שבפגרה הארונה שהוא שוהה בה עכשיו הוא ודאי כבר הצליח להתגבר על המילון כולו ושום דבר לא חדש לו. ולענייננו: בלוח השנה המהפכני ברוסיה הונהג תחילה שבוע בן חמשה ימים, ויום חופשי אינדיווידואלי, ואח"כ שבוע בן ששה ימים, עם יום חופשי אחיד. במהפכה הצרפתית הונהגו שבוע בן 10 ימים, יום בן 10 שעות, שעה בת מאה דקות ודקה בת מאה שניות. אגב, אחת הבעיות שאני רואה במהפכה הציונית היא שהיא לא עשתה כלום בנוגע לזמן. אני מציבה את האתגר הזה למתכנני המהפכה הישראלית, אם תהיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא עשתה כלום? הנחילה שלאפשטונדה בארץ הקודש! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם את ההברקה של החזרת שעון החורף חודש וחצי מוקדם מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה שלאפשטונדה ואיזה ציפורים! לא ידעת שהצבר האמיץ לא ינום ולא יישן? או שהדגש היה על המילה "הנחילה" והטיותיה האפשריות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנחילה? הִנחירה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת הבעיות? לפחות בענייני זמן המהפכה הציונית לא היתה מגלומנית. ואולי בזכות זה היא הצליחה. _______________ כשחושבים על זה, אם אחת המטרות היא להיות עם ככל העמים, לא הופכים להיות ככל העמים ע"י שינויים דרסטיים בקביעת הזמן בשונה משאר העולם השפוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודה, כמובן, שהיו גם זוטות בעייתיות נוספות במהפכה הציונית - כמו, למשל, שאיכשהו לא הבחינו שיש כבר כמה אנשים בארץ הזאת... אבל אני עומדת על דעתי שמהפכה אמתית צריכה להחליט משהו גם בנוגע לזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, היה צריך להתחיל אותה (או אולי לסיים אותה) בזמן אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. היה צריך להפריט את הזמן ולייצא אותו ליהודים מאמינים בחו''ל, בתמורה למספר מרשרשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
60,000 ליתר דיוק... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
60 אלף כולל מע"מ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא הבחינו. ז'בוטינסקי שם לב לכך, וסבר ש"אם ראש הממשלה יהיה יהודי, בגנו יהיה ערבי, ולהיפך". וכתב משהו על זה ש"אז ירווה נחת בן נצרת, בן ערב ובני". ________ ציטוטים חופשיים ביותר. מזיכרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פליטת ההקלדה שלך משכנעת בהחלט. ''בגנו יהיה ערבי''. בהחלט, כמו רוב הגננים בציון... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה אמור להיות סגנו. אבל תודה על הסבת תשומת ליבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בודו נינג'יצו ninjitsu וכן BJJ הידוע של רויס גרייסי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיטה יפנית שמהווה את המקור לג'ודו. משלבת בתוכה גם תנועות מהירות וקטלניות - אגרופים, בעיטות, בירכיות וכו', בריחים ונעילות שיעילים מאוד להגנה עצמית, וקרב מגע וקרקע שהוא בעצם ג'ודו למהדרין. היתרון המשמעותי בשיטה זאת הוא שגם לאחר תקופה קצרה יחסית של אימונים ניתן לסגל תנועות בסיסיות של הגנה עצמית ואינסטינקטים של הגנה והתקפה. לצד זאת, מדובר באימוני ''מגע מלא'' (באימונים נלחמים ללא כפפות ומגנים, כאשר מותר כמעט הכל למעט פעולות לא ספורטיביות ואגרופים לפנים) כלומר, מי שקריטי לו להיות מסוגל ללכת לעבודה למחרת אימון קרבות, אולי כדאי שיחפש משהו קצת יותר עדין. היום אני בצבא ולכן אני לא מצליח להתאמן יותר. אם הייתי חוזר להתאמן זה כנראה היה למשהו יותר רך, אולי אייקידו, שיטה שמתמקדת יותר בתנועות הרמוניות עם היריב, אבל לא מתפשרת על היעילות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. זה בדיוק ההבדל בין הג'ודו למקורות. הג'דו מסורס ומתומצת לידי ספורט תחרותי. ג'יו ג'יטסו היא באמת שיטה מלאה ועמוקה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהמשך לאחת מההערות הקודמות שלך, רוב הג'ודוקא שאני מכיר הם לא האנשים שיסתכלו על מישהו שתוקף אותם בצורה זועמת, אלא פשוט יטיסו אותו לרצפה במהירות של הגשה בטניס מקצועי - כלומר, הם לא חסרי אונים בשום צורה ואני מרחם על מי שינסה להתעסק איתם. חוץ מזה, כדי להיות ג'ודוקא מקצועי מומלץ מבנה גוף רחב וכבד ועורף בהיקף של מגדלי עזריאלי, מה שמייצר באופן טבעי חזות של אחד שלא כדאי להתעסק איתו. זה אולי גם אחד החסרונות באומנות הלחימה הזאת, היא אינה מאפשרת יותר מדי לבעלי מבנה גוף רזה או קטן, כמוני (וזה אחרי שהעברתי כמה שנים באימוני ג'ודו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת בדיוק אחת המגבלות, ומה שעושה את הג'ודו לעמוקה פחות ומגבילה. מבנה גוף רחב בא גם על חשבון זריזות ואטלטיקה, בעוד שבאומנויות הלחימה מהזרח הדגש הוא על גמישות ויכולת תנועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמן האולימפיאדה שעשעתי את עצמי בניסוי מחשבה כזה: הרי כל ענפי הקרב האולימפיים הם "מסורסים" בצורה כזו או אחרת בהשוואה למה שיהיה יעיל בקרב אמיתי, ומסיבה ברורה. וספורטאים ברמה האולימפית הגבוהה חייבים להיות מאוד ממוקדים ומתוכנתים רק למה שמותר לעשות בחוקים הספורטיביים, ומן הסתם צריכים להזניח כל סוג של מהלך ותנועה שאינם חלק ממה שמותר. עכשיו, אם יעשו קרב אמיתי, יעני מכות, בין מתחרים ברמה אולימפית (ובאותה קטגוריית משקל, נניח) בג'ודו, היאבקות, אגרוף וטקוואנדו, מי לוקח? ההשערה שלי היא שהטקוואנדואיסטים: המתאבקים די מחוץ לתחרות (עד שהם יגיעו לאחיזה שלהם הם כבר יחטפו אגרוף או הפלה ברגל או בעיטה). למתאגרף ולג'ודוקא יש כנראה מה להציע ברגע שיגיעו לטווח יד; אבל היד שלהם יותר קצרה מהרגל הארוכה של הטקוואנדואיסט. מה דעתכם? (כן, את כולם יחסל הסייף, ואותו ייקח הקשת, ואותו יקטול הקלע, ואתא הקדוש ברוך הוא, חד גדיא) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה כותב ''יעני מכות'' צריך לזכור שלא מדובר על סיטואציה כמו בסרטים, שכולם פתאום מפנים את האיזור, ונשארים שניים במרכז הבר, מסתובבים זה סביב זה בזהירות תוך ביצוע תנועות פולחניות עם הידיים עד שלפתע פורצת כוריאוגרפיה מרהיבה של מכה-חסימה-בעיטה, עם ליווי פעלולי. מדובר באקט פתאומי, בדרך כלל כשצד אחד בכלל לא מוכן. מקריאה בעיתונים נראה לי שזה שמנצח הוא זה עם הסכין, והמפסיד הוא זה שמחנה את המכונית, או מנסה להפריד בין הכלבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין הענפים האולימפיים? אין ספק שהקלעים לוקחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון להם שיורים בצלחות, לא ליצורים המגושמים שלוקח להם רבע שעה עד שהם נשכבים בפוזיציה הנכונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שאתה הולך לכיוון אחר: מאחר וכל הספורטאים המקצועיים רגילים לפעול במסגרת החוקים הקיימים עד כדי כך שזה ממש אינסטינקטיבי בשבילם, הג'ודוקא המקצוען יהיה מופתע לאללה כאשר, בעודו אוחז בציצית בגדי ומתכנן את האיפון הקל, הוא חוטף את תרגיל איילת ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר את זה למי שעוסק ב-BJJ (וריאציה על ג'יו-ג'יטסו). העיקרון הבסיסי: 90% מהקרבות מגיעים לרצפה. לרוב לא ניתן לעצור תוקף ב"מכה אחת", מכוונת וחזקה ככל שתהיה. על כן נסה ככל היותר להביא את הקרב לרצפה כמה שיותר מהר (שם היריב לא יכול להפעיל מכות ארוכות-טווח) ולמד לשלוט במצב הזה. האחים גרייסי הברזילאיים ובני-טיפוחיהם ניצחו כך פעם אחר פעם לוחמים בכל שיטת קרב אחרת. באשר אלי, למרות שניסיתי פעם "אוריגמי עם אנשים" (אייקידו) למספר חודשים, אמנות הלחימה הטובה ביותר מנסיוני היא ריצה למרחקים קצרים (ומיד אחריה - ריצה למרחקים ארוכים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי תשובה לשאלה שלך, אבל היא הזכירה לי תהייה שתהיתי פעם: לעתים (נדירות) קורה שספורטאי הורג ספורטאי אחר בתחרות; האם ההורג נושא באחריות פלילית כלשהי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ביום ראשון שעבר ד"ר בקי זרלנטס, מרצה לגיאוגרפיה ופעילת איכות סביבה, חטפה מכה מיריבתה, הת'ר שמידט, במהלך קרב אגרוף בעיר דנבר, נפלה, איבדה את הכרתה ו-16 שעות לאחר מכן מתה בבית החולים. הטרגדיה הזאת היא תקדים באגרוף הנשים, כאשר זרלנטס היא האשה הראשונה שמתה מקרב. זה אינו תקדים כלל באגרוף החובבני: רק במדינת קולורדו, היכן שזלרנטס מצאה את מותה, נהרגו 12 אנשים בקרבות אגרוף, האחרון ביניהם ב-2001. " הרוגים כתוצאה מפעילות ספורט מס' הרוגים לכל 100,000 ספורטאים 1. מרוצי סוסים 128 2. צניחה חופשית 123 3. מצנחי רחיפה 55 4. טיפוס הרים 51 5. צלילה 11 6. מרוצי אופנועים 7 7. קולג' פוטבול 3 8. אגרוף 1.3 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעודדות? (לא מוצא את הקישור כרגע) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסוכן בהרבה לנהוג ברכב דו גלגלי בכביש מאשר להיות נהג מרוצים: כ-52 הרוגים ל-100,000 כלי רכב דו"ג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדר"כ זה הפוך לגמרי. בקרבות אחד על אחד אומנויות ה"לפיתה" ("grappling arts") כמו ג'וג'יטסו והאבקות לוקחות את אומנויות הלחימה על הרגליים (נדמה לי שמכנים אותן "striking"). אפשר היה לראות את זה בזמנו באופן די עקבי בתחרויות "no holds barred" שבהן נלחמים אנשים מסגנונות שונים (למרות שהבנתי שכבר מצאו דרכים להתמודד עם השליטה המוחלטת של גרייסי ג'וג'יטסו). ועד כמה שהנסיון המוגבל שלי מלמד על משהו, ככה זה גם עובד אצלי. יש לזה סיבה הגיונית - בקרב שבו שני הצדדים מוכנים ולשניהם רמה טכנית סבירה, קשה מאוד לסיים את הקרב באגרוף אחד, ועוד יותר מזה בבעיטה מרהיבה לראש (כל מה שצריך לעשות הצד המגן זה להחזיק ידיים למעלה). זה פשוט לא עובד חלק כל כך כשהצד השני ערני ומוכן. ובקרב של יותר מעשרים שניות תמיד, אבל תמיד, יורדים לקרקע. למעשה, הלוחם שמנסה להישאר על הרגליים (נאמר קיק-בוקסר) נמצא בנחיתות מתמדת - המצב איננו שוויוני מלכתחילה. קיק-בוקסר הוא חסר אונים לחלוטין על הקרקע (לעומת מתאבק מקצועי). מרגע שהקרב יורד למטה, הוא גמור. זה רק עניין של זמן. לעומת זאת, כאשר הקרב עוד בעמידה, לקיק-בוקסר יש רק יתרון זניח על פני המתאבק, אשר איננו חסר אונים לחלוטין. לוחם קרקע מנוסה עובד לא מעט על איך להגיע לקרקע, ולמען האמת זה לא מסובך כל כך. אם לא אכפת לו איך הוא נופל (בהנחה שהיכולת שלו על הקרקע תספיק על מנת להפוך כל מצב ליתרון בתור זמן קצר) וכל מה שהוא רוצה זה רק להוריד את הקרב למטה במהירות הרבה ביותר, רוב הסיכויים שהוא יצליח - כמעט כל אגרוף או בעיטה של הקיק-בוקסר משאירים אותו חשוף לזינוק על הרגליים או כניסה לקלינצ'ים. אז אולי זה לא יקרה מייד, אבל כל מה שצריך זו טעות אחת, ואז זה נגמר. הניחוש שלי הוא שטקוואנדו מגיע דווקא אחרון. הידיים מהירות יותר וקרובות יותר לראש, ובעיטות גבוהות הן אומנם מרשימות מאוד ויכולות לפעמים לקחת קרב, אבל זה נדיר. כל בעיטה אחרת, אלא אם כן באה בתזמון ממש מדהים, לא רלוונטית יותר מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין! תודה. אם כך, המתאבק או הג'ודוקא? (שוב: המשחק הוא בין ספורטאים אולימפיים, שלא התאמנו יותר מדי בטכניקות תכליתיות יותר.) אני מנחש שהג'ודוקא: יש לו לפחות שתי טכניקות תכליתיות, חניקה ובריח על היד. המתאבק (גם בסגנון חופשי) לא יודע אלא לגלגל את היריב. אוּ, נורא מפחיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם חשבת שטקוואנדו ינצח, כנראה לא ראית ממש את התחרויות. זה ממש מצחיק כל העיטות המוזרות האלה לפנים שמכוונות רק בניחוש לכיוון כללי של יריב. וכל הזמן אני שואל, למה לא לאשכים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, כבר נסוגתי בבושת פנים מהניחוש שלי, אבל בשביל הקטנוניות: בהנחה שלטקוואנדואיסט יש יכולת סבירה בבעיטה לראש ולגב1, אז אם וכאשר הוא ירצה לבעוט דווקא לאשכים, הוא בוודאי ידע לעשות זאת ללא תרגול מיוחד, הלא כך? 1 זה שבקרב אולימפי הוא מרבה להצליח בכך, זה לא אומר: שם הוא מתמודד נגד מי שמומחה בהתחמקות מבעיטות כאלה בדיוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אנחנו לא מניחים הנחות. כנראה שגם הג'ודוקא ידע לתת אגרופים עם מסת שרירים למכביר אם ירצה, אבל אמרנו שהקרב הוא בין אומנויות הלחימה בצורה ה"מסורסת" שלהן. לאבי, בעל חגורה שחורה בקראטה-דו בראשות קאנצ'ו רוני קלוגר, היתה הערה מצחיקה באולימפיאדה האחרונה, על איך שהטייקוואנדואיסטים נראים כמו ניסיון עלוב לריקוד עם רוסי (מה השם של הריקוד ההוא שבו יורדים נמוך ובועטים גבוה?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, בניסוי המחשבה שלי דווקא לא הגבלתי את היריבים לתנועות המותרות בענף שלהם. פשוט הנחתי שהם לא מיומנים במיוחד בתנועות האסורות, בהשוואה למי שזה כן מותר בענף שלו. אם מה שאסור אסור, אז אני אוסר על המתאבקים לעלות בכלל לזירה, מחשש לשלמותם... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האינטואיציה תמיד בעוכרינו. היאבקות היא אחת משתי השיטות שהניבו אלופים בימים הראשונים של "קרבות ללא חוקים" (השניה היא ג'ו ג'יטסו ברזילאי), וגם בימינו נהוג לחשוב שמתאבק זקוק להכי פחות השלמות בתחומים אחרים כדי לעלות לקרב חופשי. האלוף במשקל כבד של הארגון הגדול ביותר בתחום, הUFC, הוא ברוק לסנר- לשעבר מתאבק בקולג' שעזב את ההיאבקות לכמה שנים עבור ה-WWE, ומאז שחזר לענייני הקרב כבש בסערה את הזירה בתוך שנתיים, משאיר מאחוריו גופות מעוותות של אנשים שהתאמנו כל חייהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לציין שהרבה מההצלחה של המתאבקים בMMA וNHB מקורה באתלטיות הבלתי רגילה של המתאבקים, ובמוסר העבודה שלהם. ג'יו-גי'טסו ברזילאי, למשל, היא אומנות לחימה שתפורה למידותיו של האדם הקטן והבלתי אתלטי (באופן יחסי), ואילו היאבקות מבוססת על כוח מתפרץ, זריזות ורפלקסים מהירים. מוסר העבודה של המתאבקים קשור בחלקו לעובדה שהאבקות חובבנית היא אחד מענפי הספורט המרכזיים בארצות הברית, ופירושו של דבר: הכשרה אינטנסיבית שמתחילה ברמת הבית ספר היסודי ומגיעה לשיאה במכללות. לא פעם שמעתי שאימון ממוצע של האבקות בתיכון כולל חזרה על תרגיל פשוט כמו סינגל או דאבל (הורדה של היריב לקרקע באמצעות תפיסת רגל וערעור שיווי המשקל), 500 פעמים ברציפות, עד הגעה לשלמות טכנית. בכל אופן, היתרון הגדול ביותר של מתאבקים בMMA הוא היכולת שלהם לקבוע היכן הקרב מתרחש: בעמידה או בקרקע. ההאבקות היא בראש ובראשונה אומנות ההישארות על הרגליים/שלילת ההישארות על הרגליים מהיריב . זה הספציאליטי של מתאבקים. מהסיבה הזו, באס רוטן ממליץ לכל לוחם MMA מתחיל לבסס את עצמו בהאבקות קודם כל, ולהשלים את האימונים עם סטרייקינג (מואי-טאי ואגרוף) *או* ג'יו ג'יטסו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, קרב רחוב בלי סכינים ובלי אקדחים ? אני בכלל לא בטוח שהלופתים לוקחים. קרב לא נגמר במכה אחת *חוקית*, אבל מה עם מכה *לא חוקית* ? אף אחד פה לא היה מהמר על האגרוף התאילנדי, למשל ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין מצב. גם במכה לא חוקית קשה מאוד לגמור קרב. בפרט לגבי אגרוף תאילנדי, קשה בכלל לדמיין מכות לא חוקיות. באגרוף תאילנדי נלחמים עם כפפות, ככה שכל מיני תפיסות משונות או ניקור עיניים אינם באים בחשבון. בעיטות "לא חוקיות" לא שוות הרבה מבחינה פרקטית. כמעט בלתי אפשרי לפגוע במפשעה אם הצד השני ערני מספיק. מה נשאר? להתקיף כשהיריב עם הגב אליך? איך תגיע למצב כזה? היתרון הרציני של אגרוף תאילנדי הוא בשניות לפני שנופלים לקרקע, אם במקרה המצב הגיע לקלינצ'ים. בשלב הזה מרפק אחד לראש מטווח קצר (אם כי מכה שכזו היא למעשה חוקית לגמרי) באמת יכול לגמור את הקרב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לא הייתי מספיק ברור: קרב רחוב בלי סכינים, בלי אקדחים *ובלי כפפות*. תראה אתה מפשט את זה יותר מדי. אם אומנויות הלפיתה היו אינהרנטית עליונות לאומנות ה striking, כולל במצב לא ספורטיבי, אני חושב שהעובדה הזאת הייתה קצת יותר בולטת למי שעוסקים בתחום. יצא לך לראות תחרויות קיוקושינקאי בינלאומיות בטלויזיה ? אני ראיתי רק כמה פעמים כמה דקות של תחרויות קיוקושינקאי, וזה לא היה דומה אפילו קצת למה שהיה קורה בתחרויות אצלנו. בתחרויות שלנו אם מתמודד אחד היה "מתקפל" ממכה (חוקית) של המתמודד השני - הקרב היה נגמר. ובתחרות בינלאומית, שני מתמודדים שמתאמנים אני מניח הרבה שנים - הקרב נראה כמו שוטוקאן. מתחילים, כעבור עשר שניות אחד מהמתמודדים על הברכיים נאנק מכאבים וחסר נשימה, השופט עוצר את הקרב, ומתחילים שוב...? יש כמה נקודות תורפה בגוף. האשכים זה באמת נקודה לא כ"כ נוחה. קל להגן עליה ועם הכאב שמכה באשכים מייצרת מי שרגיל לכאב של מגע מלא יכול להתמודד. אבל מכה טובה מתחת לצלעות משאירה גם בנאדם בכושר טוב בלי אוויר. אנשים שאני התאמנתי איתם היו ביניהם מהירים ומדוייקים כ"כ שזה היה בלתי נתפס. שבריר שנייה אחד שהיד של היריב לא מעל הצלעות - ובאם. קצת מתחת לצלע התחתונה פנימה ולמעלה ואין לך אוויר. אני מתאר לעצמי שמי שמגיעים לערוץ 5 אפילו יותר מהירים ויותר מדוייקים. הראש זה חתיכת נקודת תורפה גדולה. מי שהתאמן יודע מה קורה כשהיריב שלך מצליח להכניס מכה או בעיטה לראש. אתה מאבד בין רבע לשלושת רבעי שנייה מהחיים שלך, שבסופן אתה במקום קצת שונה, בפוזיציה קצת שונה ולפעמים גם קצת לא בשיווי משקל. גם הבטן היא איזור רגיש. נכון יש אנשים עם בטן מאוד עמידה בצורה בלתי נתפסת. ושוב נכנס העניין של הדיוק המהירות והכוח (בסדר הזה). ושוב צריך לראות כדי להאמין שאין בטן מספיק חזקה כנגד מי שמדוייק מספיק, מהיר מספיק וחזק מספיק. במילים אחרות נגד מי שהתאמן מספיק. כאן גם עבודת רגליים נכנסת לתמונה. עכשיו מה שקורה בתחרויות קיוקושינקאי זה שברגע שצד אחד קצת מועד, כלומר חוטף מכה טובה באיזושהי נקודת תורפה, הצד השני מתפרץ בסדרה לכל הנקודות תורפה האפשריות. ראש-חזה-סרעפת-בטן-באם-באם-באם... נכון מתמודדים לא נופלים ממכה אחת, הם נופלים אחרי החמישית או השישית, או השביעית. אולי יותר, אבל זה לא משנה כי היחידות שחשובות הן הראשונה והשנייה. אחריהן נשאר רק לבחור מספר גדול מ-3, ו-90 קילו של שריר וחמש-עשרה שנה של אימון על הריצפה תוך עשר שניות, נאנק מכאב. עכשיו לפני שאני מהמר על הג'ודוקא שבמשך החמש-עשרה שנה האחרונות לא התאמן בלספוג את הדברים האלה, ולא התאמן בלמצוא את הנקודות תורפה האלה (או ליתר דיוק באיך לא לתת ליריב למצוא אותן), אני רוצה לראות ג'ודוקא באופן סיסטמטי לוקחים מתאמני striking בקרב רחוב נטול חוקים. אני לא שולל את האפשרות שאני טועה, אני פשוט מסרב לקבל את מה שאתה אומר בלי איזו סטטיסטיקה או בעל ניסיון רציני בתחום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שאני באתר של גיקים ענוגים ושברירים למגע, ולפתע מתברר שהתגלגלתי ל''מועדון קרב''. אמא'לה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מראש אני מודה שכל מה שאני כותב כאן לא מתאים אולי למאסטרים באיזו אומנות לחימה שהתאמנו ארבעים שנה באיזה מנזר בתיזיסין ויודעים לסרס יתוש בבעיטה. אני מדבר רק על מה שאני רואה. למען הסדר הטוב, הרקע שלי הוא בערך תשע שנים אגרוף תאילנדי (אם כי זה ברוטו, נטו בקושי שש), ועוד שנתיים בערך באומנויות לפיתה שונות - סמבו, ג'וג'יטסו ברזילאי, והאבקות. אני רואה קרבות זירה בישראל (האחרון ביום שבת שעבר), ואפילו יצא לי לעלות לזירה בעצמי לפני כמה שנים, אם כי מעולם לא הייתי כישרון יוצא דופן. לגבי אגרוף תאילנדי, מהנסיון שלי סוג הקרב הזה מאוד מאוד לא רומנטי. הגודל והכוח לוקחים, ובענק (בהנחה ששני הצדדים מיומנים ברמה סבירה, לא מאסטרים ולא סתם איזה ערס מגודל ברחוב). ראיתי אנשים עם תזמון מצוין, וראיתי מכות שמכריעות קרב (רק ביום שבת האחרון נפל לוחם של דרור מנהריה בנוק-דאון מבעיטה מתוזמנת היטב לבטן, שלושים שניות לתוך הסיבוב הראשון). לא ראיתי את המכות המהירות כברק שגורמות ליריב להתקפל בתוך שבריר שניה - לפחות לא כשהיריב הזה מוכן, בתנועה, ושומר על ידיים למעלה ומרחק הגיוני. אני לא אומר שזה לא קיים, אלא רק שאני לא ראיתי את זה. לא ראיתי קרבות ברבה בינלאומית של קיוקושינקאי משום שזה לא התחום שמעניין אותי, אבל בכל זאת יצא לי לראות כמה קרבות בארץ. לפני חודש למשל, עלה לקרב קיוקושינקאי רן נקש - שם שמוכר כנראה לכל מי שעוסק באיגרוף תאילנדי, ושבזמנו (ואולי גם היום) כלל לא היו לו מתחרים בקטגורית המשקל שלו. מדובר על בן אדם מגודל למדי, מהיר כברק, שעלה יותר מפעם אחת לאליפות העולם באגרוף תאילנדי והגיע לתוצאות. אז נכון, הוא "קרע" את היריב שלו ולא הייתי מתחלף עם המסכן, אבל גם הוא לא הוריד נוקאאוט אחרי עשר שניות. יש את תחרויות ה "no holds barred" (או UFC אם אני זוכר נכון). פעם נהגתי לצפות באופן קבוע. אלו קרבות בהם אין מגנים או כפפות, ומותר הכל מלבד ניקור עיניים או נשיכות. זה היה מאכזב, אבל אין מה לעשות - הגרייסי ג'וג'יטסו שלדעתי היה משעמם בטרוף לקחו קרבות פעם אחרי פעם עם ה guard שלהם, ולא היה כמעט קרב אחד איתם שלא הגיע לקרקע. אולי אומני קיוקושינקאי לא מחשיבים את הזירה הזו ולכן לא הגיעו בהמוניהם (אם כי זה מוזר. זה בפרוש נחשב המקום אליו מגיעים הלוחמים הטובים ביותר), אבל בכל זאת ניתן היה לצפות שאחד מאותם מהירים ומדויקים יגיע ויוריד את גרייסי עם מכה או שתיים מדויקות וכואבות. אולי זה קרה פעם או פעמיים, אבל מבחינה סטטיסטית זה היה זניח. הבנתי שעכשיו זה קצת השתנה, אבל מן הסתם משום שפותחו טכניקות להתמודד ספציפית מול גרייסי, לא משום שהמכות הפכו למהירות או מדויקות יותר. אומנויות הלפיתה פשוט מותאמות יותר לקרב אחד על אחד בזירה. זה לא אומר שהן פרקטיות יותר, להפך. עד כמה שאני יודע (לא מבדיקה רצינית, סתם מסיפורים פה ושם) אומנויות ה "striking" התפתחו עבור לוחמה אמיתית במצבים אמיתיים, בהם אתה בדר"כ לא יכול להוריד את היריב שלך לקרקע ולשחק איתו שתי דקות עד שהוא נכנע, כי אז ארבעת החברים שלו יכסחו לך את הצורה עוד לפני שתספיק לנשום. מכל בחינה פרקטית אמיתית, ברחוב, אני בספק אם אומנויות הלפיתה מהוות כלי יעיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה ושאלה. באגרוף תאילנדי המתמודדים עוטים כפפות. זה הבדל משמעותי לדעתי. אני גם חושב שברגע שהכפפות יורדות, הגודל והמשקל הופכים להיות פחות משמעותיים. הפרשי מסה רציניים תמיד יהוו יתרון משמעותי, אבל עם כפפות היתרון הזה הופך למכריע. האחים גרייסי, הם בעלי רקע אך ורק, או כמעט אך ורק באומנויות לפיתה, או שהם גם מיומנים ב-"striking" ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, גם לי נראה שהכפפות מהוות הבדל משמעותי. למעשה לא כל כך בשל הריכוך של המכה (אגרוף מיד עטויה כפפה שנכנס ללסת מפיל כמו כלום. תפקידה של הכפפה בעיקר למנוע חתכים) כמו בשל האפקט ההגנתי שיש להן. אחת מהטכניקות הבסיסיות באגרוף (תאילנדי) היא לסגור ראש. כשאדם עם יתרון משקל משמעותי נסגר טוב אז קשה מאוד ''להזיז'' לו. בלי כפפות, כל הטכניקה הזו לא שווה כלום - אי אפשר להיסגר בצורה יעילה עם ידיים חשופות, וחייבים לעבוד יותר פתוח. בהתאמה, גם היתרון של המשקל העודף קטן יותר. ''גרייסי'' זו אמנם משפחה, אבל זה כבר פחות או יותר שם של שיטה. עד כמה שאני יודע השיטה הזו כמו ג'וג'יטסו ברזילאי (אני לא בדרגת מיומנות המצדיקה הבחנה בין השיטות, אם בכלל יש כזו) איננה כוללת אגרופים או בעיטות. מול האחים גרייסי עצמם מן הסתם לא בריא להילחם גם בקרב אגרוף, אבל פורמלית זו שיטה של לוחמת קרקע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי קצת להתעדכן בעניין של גרייסי: http://www.gracie.com/style/about.html לא ממש התעמקתי, אבל אני חושב שדיי ברור שגרייסי ג'ו-ג'יטסו וג'ודו לא עומדים באותה קטגוריה בכלל. קודם כל גרייסי ג'ו-ג'יטסו זו שיטה משולבת, ולא שיטת לפיתה בלבד. דבר שני זו אומנות לחימה שהתפתחה מקרבות רחוב, למען קרבות רחוב.http://www.gracie-jiu-jitsu-videos.com/ http://www.gracie-jiu-jitsu-videos.com/history.htm http://nc.roycegracie.tv/royce_gracie/ במילים אחרות לא נראה לי שיש הרבה מה להשליך מגרייסי ג'ו-ג'יטסו לגבי הניסוי המחשתי של ניר. אם באותה קבוצה של ספורטאים שניר תיאר היה עומד מישהו בעל רקע משולב, הייתי מהמר עליו בלי לחשוב אפילו שנייה. אם היה בה מישהו בעל רקע של גרייסי ג'ו-ג'יטסו, הייתי שם עליו הרבה כסף. אם היו שם רק אומנויות לחימה ספורטיביות, הייתי שומר את הכסף שלי להימור בטוח יותר. אולי מקסימום איזו עשירייה קטנה על מגע מלא נגד כל השאר, ככה בשביל הספורט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיהיה ברור: הג'ו ג'יטסו של הגרייסים ושל ברזיל בכלל הוא למעשה ג'ודו, כאשר הם מתמקדים אך ורק בטכניקות הקרקע. אמנם, הם טרחו להוסיף לפיתות שונות, ושקדו על פיתוח עבודת הקרקע. אך אם תצפה בקרב בין 2 מתחרי "קוזן ג'ודו" (ג'ודו קרקע טהור) ובקרב בין 2 מתחרי ג'יו ג'וטסו בסגנון גרייסי, ספק אם תדע הבדל. לפני כמה עשרות שנים, אבי אבות משפחת גרייסי, למד ג'ודו מיפני בשם "מאדה" (בדאן 5 אחז האיש) ובחר לפתח האומנות בכיוון הקרקע. שיהיה ברור: מג'ו ג'יטסו יפני נולד ג'ודו. מהג'ודו נולד הג'ו ג'וטסו הברזילאי. בעניין ההשוואה בין יעילות הג'ודו לג'ו ג'יטסו הברזילאי, יצויין שלפני כ- 50 שנה נערך קרב בין אלוף ג'ודו מיפן לבין הליו גרייסי, אבי המשפחה. אלוף הג'ודו שבר את ידו של הליו ע"י נעילת זרוע. לאחרונה נערכו 2 קרבות בין אלוף עולם בג'ודו לבין רויס גרייסי. בראשון הג'ודוקא ניצח, בשני התוצאה הייתה תיקו. מחכים לשלישי . אבל בכל מקרה, ובאין חולק, אלוף העולם בקרבות חופשיים במשקל כבד הוא הרוסי פדור אמליאננקו, לשעבר אלוף רוסיה בג'ודו. נערכו כבר 2 קרבות בינו לבין המומחה מס' 1 לג'ו ג'יטסו ברזילאי, המכונה "מינוטאורו", בהם הג'ודוקא הרוסי ניצח. האיש שולט בזירה הפתוחה ביד רמה מזה תקופה ארוכה ללא הפסד, מול לוחמי על מכל התחומים. עם כל האמור, אבקש להבהיר דבר פשוט: אי אפשר לגזול ממשפחת גרייסי את האשראי על כך שהוכיחו לעולם אומנויות הלחימה את חשיבות שיטות הלפיתה והאחיזה. הם שינו את כל תפיסת הקפא"פ. אפילו בפורומי אתרי ג'ודו בינ"ל ניתן לאתר דיונים בעניין האפשרות "לתת יותר זמן קרקע" בקרבות. להגנת לוחמי אומנויות ה"striking" חובה לומר, שאלוף הזירה במשקל בינוני הוא לא אחר מאשר הקיקבוקסר הרצחני סילבה וונדרליי, שניצח (אם כי בהחלטת שופטים) אלוף עולם בג'ודו. ודוק: אותו ג'ודוקא ניצח את אלוף ה-k1, הלא היא זירת הקיק בוקס/מואי תאי/קרטה וכל הקשור בקרבות striking. אז מה הסוד של מר סילבה? פשוט: בעבר הוא הפסיד לאחד הילדים של משפ' גרייסי. אז הוא הלך ללמוד את לוחמת הקרקע. מה קיבלנו? לוחם קיק בוקס אכזרי, היודע המלאכה גם על הקרקע. יש לשים לב: ברור שהוא אינו ברמה של לוחמי קרקע מקצוענים. אלא שלהתגונן על הקרקע קל מאשר לתקוף. סילבה הוסיף למכלול כלי הנשק שלו את יכולת ההתגוננות בקרקע (כמובן, הוא לא בונה על תקיפה באמצעות לפיתות). הוא נכנס לזירה מול לוחם מומחה לתורת הנעילות/בריחים/לפיתות שניצח 4 גרייסים (לשניים מהם פרק זרוע בנעילה), ושלח אותו לבי"ח (במו עיניי ראיתי). מסקנות: א. אי אפשר להתמודד בזירה החופשית בלי לדעת לוחמת קרקע. ב. מי שהתמחה באומנות striking- טוב מאוד. רק להוסיף קצת ידע בלפיתות/נעילות. ג. הוויכוח בעניין יעילות הג'ודו אל מול הג'ו ג'יטסו לא יסתיים לעולם; האלמנטים דומים (לפחות בקרקע), כך שתמיד יהיה מישהו מכאן שינצח מישהו משם ולהפך. נ.ב. - ברור לי שיהיו אלה שיאמרו שהקרב השני בין אלוף הג'ודו לרויס גרייסי (הסתיים בתיקו) היה חד צדדי לטובת גרייסי. גם אם כן, על זה ייאמר שבקרב הראשון הג'ודוקא ניצח; על זה יושב שגרייסי לא נכנע... מכלול הטענות של הצדדים רחב מכדי להביאו כאן, מה גם שאין אני סבור כי באמת הצדדים יגיעו לעמק השווה. לכן אני מציע לחכות לקרב השלישי... מקורות: מגזין אומנויות הלחימה "grappling" אתר אומנויות הלחימה "sherdog" אתר אומנויות הלחימה "mmareview" למותר לציין כי האתרים והמגזין הם מהמובילים והיוקרתיים בתחום. הזירות דנן, ה-"ufc", ה-"k1" וה- "pride", הן העשירות, המפורסמות, והמקובלות על כל יודע דבר. הערה נוספת- נשאלה כאן שאלה, האם יש טכניקות הכאה בג'יו גיטסו. יש והגרייסים מלמדים גם להכות. אלא שמדובר בתוספת לא רשמית (לדעתי ספק אם אפשר לקרוא לה מקצועית), לאומנות הלפיתה. בכל מקרה,הצלחת הגרייסים נובעת מכישורי לפיתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על המידע. חבל שלא היית פה כשהדיון עוד היה חי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורן סמדג'ה הראה לי את הדרך להצלחה הוא אלוף האיפונים והנצחלונות המהירים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שהתבלבת ורצית לרשום 'באומנויות לפיתה שונות - חומוס וסמבו, ג'וג'יטסו ברזילאי, והאבקות' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתארגן על אקדח | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני מתאר לעצמי שמי שמגיעים לערוץ 5 אפילו יותר מהירים ויותר מדוייקים" - ברור - רק שים לב למהירות ולדיוק בה הם רוקנו אותו (כמעט) מכל ענף ספורט ששווה לראות והעבירו הכל לחמש פלוס. ונאמר תודה על METV ועל כך שפוטבול לא פופולרי בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, נאמר תודה גדולה ל METV וגם לYES שכבר כוללים אותו בשידורים שלהם ומאפשרים למנוי הנאור את הבחירה בינם לבין HOT. ואם אנחנו כבר במצב רוח חיובי, הבה נצרף תודה קטנה גם ל FOX ול ESPN. וליורוספורט נודה על הסנוקר. ולהורי, כמובן, שהביאוני עד הלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכך שלי אין את הבחירה בין YES לבין HOT (ותודה לרגולטור המבצע מלאכתו נאמנה) אני מסיק שאתה לא מחשיב אותי בתור "המנוי הנאור". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל פוקס שידרו את הסופרבול האחרון בלי *שום* פרסומת אמריקאית. על זה צריך להגיד תודה?! אגב - התודה ל-METV, מהולה בתמיהה על בחירת השידורים המוזרה שלו (כמה משחקים של קליבלנד אפשר לראות, לעזאזל? ולמה לא מתחשבים באוהדי בילס כמוני?) תמיד טוב להכיר עוד אוהדי פוטבול - רק שלא יהיו יותר מדי, אחרת נצטרך להתחיל לשלם עבור ההנאה הזו. חוץ מזה, את פינת הפוטבול בוואלה! אתה מכיר? מאז שברמן האפס עזב היא השתפרה פלאים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזוב בחירת שידורים תמוהה, עד שסוף סוף הם נאותו לשדר משחק של הג'איינטס - במחצית הם עברו לשדר משחק אחר (כנראה בצדק - חוסר עניין ציבורי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משונה שאתה אומר את זה. אחת הסיבות העיקריות להעדפת METV על הארחים היא שהם מראים את הפרסומות האמריקאיות ולא את הפרומואים המעצבנים שחוזרים על עצמם שוב ושוב ברשתות האחרות. כמה פעמים אפשר לראות אותו Play of the Week בלי לטפס על קירות? ביקרתי כמה פעמים בפינת הפוטבול, אבל לא הצלחתי להתחבר ממש לאוירה. פוטבול זה משהו אינטימי מכדי שאוכל לחלק אותו עם אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן יש סימן תמיהה בסוף השורה ההיא | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(התגרנים שבתמונה אינם קשורים לאופציה המדוברת ומשמשים כאילוסטרציה בלבד.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התיקון אבל במקרה זה זו היתה התחכמות, כנראה מיותרת. מעניין אם יש קשר בין תיגרה לתגרן. יש אבשלום קור בקהל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי בקרת לאחרונה בשוק הכרמל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתאמנת בקראטה בסגנון קיוקושין מגע מלא כבר כמה שנים ואינני חושבת שאלה שטויות. קארטה מרים מאוד את הביטחון העצמי ואת המוטיבציה. גם פוגשים אנשים חדשים. אז נא לא לכתוב שטויות על דברים שאינכם מבינים בהם כלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל המורה, איפה כתבנו שטויות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מוכנה להסביר בכמה מלים את העניין עם המוטיבציה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי התגובה נראה שהעיסוק בקראטה מעלה לה את המוטיבציה לעסוק בקראטה. (נכתב בסרקאזם אך לא ברשע: זה בהחלט לזכותו של עיסוק, שהוא מעלה את המוטיבציה לעסוק בו.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שלא ברור אם זה ייאמר לזכותו של העיסוק. ייתכן שמי שעוסק בקראטה, תתגבר אצלו המוטיבציה להשתמש בקראטה כל כך עד שהוא ירצה להשתמש בו לא רק באימונים/תחרויות אלא גם על אנשים תמימים. למען האמת, זה בדיוק מה שקורה לפעמים בבית הספר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתאמן כבר כמה שנים בקראטה ולדעתי זה הדבר הכי טוב שאפשר לעשות בחיים כמובן שאי אפשר לקבוע עדין מהי האומנות הכי חזקה אבל אני נשאר נאמן לשלי לא משנה מה יותר חזק! קראתי את חלק מהדברים שכתבו כאן האנשים פה על האומנות אבל לדעתי הם לא מבינים עדיין כי הם לא מצאו את דרך החיים שלהם העצה שלי אליהם תנסו ללמוד אבל ממש ללמוד ולהבין את האומנות לחימה ואז תבינו שזה לא רק מכות אלא הגנה עצמית והכי חשוב דרך חיים!! נ.ב-אני אומנם לומד קראטה אבל האליל שלי זה ברוס לי ועם תקראו את אחד הספרים שלו אז תבינו מה זה אומנות הלחימה |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |