אקו''ם ועזי''ת ייסגרו בסוף החודש | 1948 | ||||||||
|
אקו''ם ועזי''ת ייסגרו בסוף החודש | 1948 | ||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
אז מי אמור עכשיו לגבות את התמלוגים עבור יוצרים? חברות התקליטים? היוצרים עצמם? איך אפשר לקרוא לארגון הזה קרטל? האם הממונה על ההגבלים מצפה שיווצר "שוק חופשי" שבו לייבלים שונים יציאו את השירים שלהם במחירים תחרותיים לתחנות רדיו? |
|
||||
|
||||
נראה שמבחינה משפטית, אין ברירה אלא לראות באקו"ם תאגיד מונופוליסטי. אינני יודע איך פותרים את הבעייה הזו במקומות אחרים בעולם, ומעניין אם מישהו יודע. המצב הנוכחי, שבו אין ארגון שידאג לתמלוגים, הוא רע מאוד. אולי אפשר פשוט לפצל את אקו"ם לשני גופים (אמנים ששמם מתחיל באות א'-כ', והיתר), שיצטרכו לווסת את תעריפיהם בנפרד? כך, אם בעל מלון רוצה לנגן עידן רייכל במעליות שלו ויוצא לו יקר מדי, הוא יכול לעבור לאבטיפוס, ואין גוף קרטליסטי אחד שמכריח אותו לשלם ביוקר. |
|
||||
|
||||
יתכן שזה קרטל, אולם זה נראה לי מגוחך במיוחד שהדרך היחידה להתמודד עם קרטלים היא לסגור אותם, כי המשמעות היחידה היא שיתוק השוק שעליו הם חולשים. עצם הרעיון הוא די מפחיד, אם חושבים על קרטלים מוכרים אחרים. |
|
||||
|
||||
מכאן בדיוק הצעתי לפצל, ולא לסגור. כמו הבייבי-בלים. חשבתי שזו הגישה הסטנדרטית? ייתכן שסביב זה נערכו הדיונים הכושלים בחודשים האחרונים. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
You have a basic misunderstanding here.
Nobody is shutting down AKUM. Unlike USA, in Israel a declaration of an organization as a monopole is not translating to an automatic shutdown. It only prompts the Monopolistic organization that the supervision on its activity will be closer from now on. AKUM is shutting itself down taking an ugly step to “Dry” out the artist financially so that they will be shouting hard enough to reverse the decision declaring them as a monopoly. We see here a cynical means by AKUM to bend the law in Israel. This act alone shows clearly the monopoly nature of AKUM and supporting the decision to declare them monopoly. Creating a competing organizations that will represent the Israeli artists will sure to benefit everybody, Artists and consumers alike, in the long run. |
|
||||
|
||||
The AZIT issue is different.
AZIT was granted, without any justification, public funds for its activities. The fact that they have cumulated SH 750.000 in arrears shows clearly that the complains against them are correct, namely: business mismanagement, and therefore they should be revising their operations. There is no room for government support for an organization that theoretically and practically can not loose money unless, as said above, was conducting a mismanagement business. |
|
||||
|
||||
יתכן שאתה צודק, אולם בעדכון החדשות לעיל כתוב בפירוש שפעילותה וקיומה של אקו''ם הם אסורים עפ''י חוק, ושהיה מו''מ על המשך עבודתה הזמני של אקו''ם (שנכשל). מכאן הסקתי שההכרזה כקרטל במקרה הספציפי הזה, לוותה בצווי להפסקת פעילות, ולפיכך שהסגירה היתה כורח ולא אקט מחאתי. בקיצור, אי הדיוק, אם יש כזה, הוא בעדכון החדשות. אם יש לך מידע מדוייק יותר ממקור אחר, אתה מוזמן לפרסם אותו. |
|
||||
|
||||
The link was lost already but it was published for two days in Maarive and NFC
There it was noted that AKUM is shutting itself down! Nobody ordered its shut down act. |
|
||||
|
||||
הוחלט שהקיום של אקום אסור עפ"י חוק, ושהמשך פעילותה אסור לפי חוק. לפיכך אקום החליטה לסגור את עצמה - מה ציפית שהם יעשו? יחכו לבולדוזרים? |
|
||||
|
||||
Let’s make it clear, AKUM was not required to be shut off, they were not even claiming that, they have been requested to correct parts of their monopolistic behavior, nothing wrong with that.
Would you imagine that the declaration of Microsoft Company (Or IBM’s 15 years earlier) was leading to the company’s shut off? They have been required to correct their wrong doing (and pay for that during this process) is that seems to be wrong? Surprise, surprise, IBM previously and now Microsoft are working hard to correct their monopolistic behavior and paid billions in the process. The wrong is on the AKUM side that they are trying to force the government monopolistic laws using anti-democratic means instead of doing just that…Correcting their monopolistic behavior. I smell the fear on the side of AKUM that by admitting in wrong monopolistic doing may expose them to law suits. I smells the smell of money here…don’t you? Possible bad smell of crtiminal conduct is in the air as well..... |
|
||||
|
||||
אבל זו בדיוק היתה התמיהה שלי - מדוע הוחלט שהמשך הקיום/פעילות של אקום הוא אסור *כללית*, במקום שיוטל עליה לשנות את התנהגותה. אני התרשמתי מהמקורות (ראה גם תגובה 220548) שהאיסור הוא כללי. איפה בדיוק קראת שהוטל עליהם "לתקן חלקים מהתנהגותם"? |
|
||||
|
||||
ניחוש: לא ממש. כחברה באקו"ם קיבלתי מהם (פעמיים, יום אחרי יום) את הדואל המבוהל, אבל משום מה אני לא מצליחה להיחרד. אני מניחה שכל העניין בא כדי ליצור לחץ במקומות הנכונים, ושכמו תמיד יימצא פיתרון, אם לא ברגע האחרון, אז שני רגעים אחרי הרגע האחרון. |
|
||||
|
||||
-הכצעקתה? -ניחוש: לא ממש. [Famous Last Words]
|
|
||||
|
||||
שנפטרנו מהארגון הזה שמנציח גישה של ''זכויות יוצרים'' אשר מגבילות את זכויותינו. |
|
||||
|
||||
זה פחות משונה. יותר משונה למה אין כאן צהלות שמחה על סופו של ארגון רשע שדורש תמלוגים מכל מי שמשמיע רדיו בפומבי, למשל אוטובוסים, מוניות, מספרות וכד' ולא מסתפק בתמלוגים שמשלמת תחנת הרדיו, או דורש סכומי עתק מאנשים שמקימים אתר רשת לזמר או יוצר ורוצים לשים שם את המילים של השירים שלו. |
|
||||
|
||||
What so starnge about that, AKUM only looking in making BIG MONEY for themselves, not for the artists though.
|
|
||||
|
||||
דווקא אקו"ם נהגה לשלם כסף ליוצרים עצמם, ולא לאף אחד אחר ("בעל זכויות"). זאת בניגוד לזכויות היוצרים ה"גדולות" שניתנות להעברה ומהם עושים כסף בעיקר תאגידים והוצאות ספרים, אקו"ם שמרה על מה שמכונה "זכויות קטנות" ומעבירה תמלוגים ישירות לאמנים על שימוש ביצירתם. דרך אגב, החוק בישראל קובע שגם אם אקו"ם לא קיימת, יש לשלם תמלוגים לאמנים על יצירתם. פירוש הדבר הוא שאם יום אחרי פירוק אקו"ם ינגן הרדיו שיר של עידן רייכל מבלי לשלם לו, מר רייכל יכול לתבוע בעצמו את קול ישראל. הסיבה שאקו"ם קמה היא שלמרבית היוצרים אין זמן, כוח, יכולת וידע משפטי כדי לעקוב אחרי כל כלי התקשורת ואחרים שעושים שימוש ביצירתם, להגיש את התביעות המתאימות ולטפל בהם. לכן נוסד גוף שמאגד אותם לצורך כך. בכלל מוזר לי איך אגודה שיתופית יכולה להיות מוכרזת כמונופול. האם לשכת עורכי הדין היא מונופול? ומה עם הכנסת? ייתכן ששיטות הפעולה של אקו"ם בתחומים שונים הן בעייתיות, ויש לטפל בכך או להסדיר בחוק את מגבלות "הזכויות הקטנות"; ייתכן גם שהודעת הסגירה היא בסה"כ אמצעי לחץ של אקו"ם על האמנים כדי להימנע מההכרזה (כפי שהוצע כאן). אבל שמחה על סגירת אקו"ם ממש אינה במקומה. זה שהם קשורים ל"זכויות יוצרים" לא הופך אותם אוטומטית לסוני או למיקרוסופט. |
|
||||
|
||||
עדיין לא ברור לי נושא זכויות היוצרים "הקטנות". קניתי את תקליטה(1) האחרון של שרית חדד(3), ושילמתי עליו במיטב כספי. האם אני חייב לשמוע אותו רק דרך האוזניות, כדי לא להשמיעו לאחרים? מותר לי גם במערכת, אבל רק בנוכחות בני ביתי? מותר לי גם להשמיע אותו כשמגיעים אלי אורחים, בלי שאקו"ם תתערב? יופי, הם באמת נדיבים. מותר לי גם לשמוע אותו בעבודה? (התפוקה שלי עולה עם מוזיקת רקע) אקו"ם לא יתערבו? אני חייב להפסיק אותו כאשר נכנס לקוח? (לא, אני לא "מוכר" לו את השמעת השירים, המוזיקה היא ברקע כאשר אנחנו מנהלים את עסקינו). וכאשר נכנסים שני לקוחות? וחמישה? וחמישים? זה משנה אם העסק שלי הוא חברת הנדסה, משרד רואי חשבון, מונית או בית קפה? ___ (1)כן, אני יודע שזה כבר לא שחור, ובלי חריצים(2), אבל עדיין מוקלטת עליו מוזיקה - אז בכ"ז תקליט. (2) תקליט (ויניל) מסתובב 33 פעמים בדקה (ליתר דיוק 100 בשלוש). אורכו הממוצע של תקליט כזה היה 45 דקות (שני הצדדים). כמה חריצים יש (היו) על כזה תקליט? (כשעדיין היה חדש, וטרם נסרט). (3) לא באמת, רק לשם הדוגמא. |
|
||||
|
||||
בקשר ל(2) זאת בדיחידה ידועה- לתקליט יש רק חריץ אחד, אבל ארוך מאוד |
|
||||
|
||||
שניים(1), אבל נכון. ___ (1) לתקליט ויניל, להבדיל מCD, כמו לאשה טורקיה להבדיל מפולניה(2), יש שני צדדים. (2) כן, אני יודע, זה לא PC (וכנראה גם לא לגמרי מבוסס עובדתית) אבל זה הסטיראוטיפ. |
|
||||
|
||||
מקבל את הערתך, ומוסיף כי יש לי נסיון הפוך בעניין הפולניות ולא אוסיף |
|
||||
|
||||
נסיון הפוך. חהחהחה |
|
||||
|
||||
1. הוסף! 2. אז אתה אמור לדעת מה ההבדל מהרקוויאם של מוצרט על תקליט ויניל. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אתה לוקח את זה לכיוון מסוים, שהוא ביקורת על הכוללניות של מושג זכויות ההשמעה. אפשר לנהל דיון שלם על זה, וברוב המקרים אהיה לצדך, אם *אתה* מסכים שיש מקרים מובהקים שבהם יש לשלם תמלוגים לאמנים. המקרים האלו הם כל מצב שבו נעשה שימוש בהשמעת המוסיקה לקהל הרחב באופן שהמוסיקה עצמה היא חלק מרכזי או עיקרי בשירות. הדוגמאות המובהקות הן: 1. כלי התקשורת האלקטרונית הרשמיים (רדיו, טלוויזיה וכו') 2. תקליטנים ומארגני מסיבות ריקודים מעבר לזה מדובר על מקרי גבול שניתן להתווכח עליהם. בכללי אני *לא חושב* שיש לגבות תמלוגים על השמעת מוזיקה בבתי קפה 1, מעליות, מוניות או מסיבות פרטיות 2. אבל אני יודע שרוב פועלה של אקו"ם הוא בקבלת התמלוגים עבור האמנים מהמקורות הלגיטימיים לתמלוגים (1 ו- 2 לעיל) ופעילות זו היא חשובה וחיונית. למיטב ידיעתי, אגב, אקו"ם מתקשה מאוד לגבות את הכספים המגיעים לאמנים גם עבור קטגוריות אלו, כך שקשה לדבר עליה כעל גוף העושק את בתי הקפה וכו'. 1 אם בית הקפה עורך מסיבות ריקודים שבהן המוזיקה היא אלמנט מרכזי, זה הופך למקרה גבולי. 2 ואפשר לדון ארוכות מתי "מסיבה פרטית" הופכת לציבורית. הגבול הוא חמקמק. |
|
||||
|
||||
אנחנו כנראה מסכימים. אם פעילותה של אקו''ם הוא בעיקר בקבלת התמלוגים עבור האמנים מהמקורות הלגיטימיים לתמלוגים - הרי פעילות זאת אכן חיובית. אם היא רודפת בתי קפה, מוניות וכו', זה הרבה פחות חיובי. גם מהעובדה (אם נקבל זאת כעובדה) שאקו''ם מתקשה מאוד לגבות את הכספים המגיעים לאמנים גם מהמקורות הלגיטימיים לתמלוגים, לא ניתן להסיק שאינה מנסה את כוחה במקומות הפחות ראויים, אבל ייתכן שמהווים טרף קל יותר. |
|
||||
|
||||
אכן, אנו מסכימים 1, ואפילו עם המשפט האחרון שלך אני מסכים. כל מה שאמרתי הוא שבעיני היתרונות שיש לאקו"ם עולים על חסרונותיה, ושאלו העולזים פה על סגירתה 2 רואים פן צר מאוד של פעילות האגודה (אותו עניין של בתי קפה ומוניות) ומתעלמים מעיקר פעולתה שהוא לא רק לגיטימי אלא גם חשוב לקיומם של אמנים מסוגים שונים. 1 כמה משעמם! מישהו מוכן להגיד "רפיח" כדי שנוכל שוב להתכתש? 2 אם תהיה. גם בעיני זה נראה בעיקר כספין תקשורתי. |
|
||||
|
||||
נתחיל עם שאלת טרוויה קצרה: כמה שירים יש שהוקלטו, ובהם מופיע השם "רפיח". ושאלה למהדרין: באיזה חברות תקליטים הן הוקלטו, ולמי יש זכויות יוצרים על כל שיר ושיר? |
|
||||
|
||||
קרב רפיח ביצוע: אריק לביא מילים: יורם טהרלב לחן: צבי בורודובסקי באנו שחורים כפיח באנו קרועים אבל, אנו אחרי רפיח כמו שרצית טל! מול האוייב הגחנו מי שנפל, נפל. על הנופלים פסחנו, רצנו קדימה טל! |
|
||||
|
||||
עפ"י שירון.נט: 1. אבשלום - להקת פיקוד הדרום 2. גולני שלי - יהורם גאון 3. גולני שלי - להקת פיקוד הצפון 4. החייל שלי חזר - אופירה גלוסקא 5. החייל שלי חזר - נעמי שמר 6. החייל שלי חזר - שולה חן 7. ניו יורק רפיח - שייגעצ 8. פרחים בקנה - אתניקס 9. פרחים בקנה - דלית כהנא 10. פרחים בקנה - להקת חיל התותחנים 11. פרחים בקנה - רותי נבון 12. פרחים בקנה - סאבלימינל 13. קרב רפיח - אריק לביא הערה1: נעמי שמר היא היוצרת היחידה אשר מסרבת להציג את מילות שיריה באינטרנט הערה2: © זכויות היוצרים שמורות למחברים ולאקו"ם |
|
||||
|
||||
איך מציירים את הסימן של הקופירייט? |
|
||||
|
||||
כשהמקלדת במצב אנגלית, מקישים את הצירוף ctrl + alt + c © |
|
||||
|
||||
אמ... זה בפי-סי או במק? |
|
||||
|
||||
פיסי. על מק זה אופשן + G. |
|
||||
|
||||
יש כמה שיטות להפיק את הסימן ©. מי שכותב מסמך HTML יכול לכתוב ;copy& (אל תעתיקו ותדביקו מתוך ההודעה הזו. הסימן & צריך להיות הראשון, והסימן ; הוא האחרון ברצף). מי שכותב מסמך Word יכול לבחור מסרגל הכלים את Insert/Symbol ואז לבחור מתוך הרשימה. אבל הפשוט ביותר הוא לגלוש לאתר המקלדות הוירטואליות שלי בכתובת http://keyboard.lab.co.il , לבחור במקלדת Legal ואז הוא יכול להקליד לא רק ©, אלא גם ®,™,№,§ וסימנים אחרים. |
|
||||
|
||||
בwindows זה מובנה. בתפריט התחל > תכניות > עזרים > (כלי מערכת בXP) יש character map. העתקה והדבקה של כל סימן יוניקוד (כולל ניקוד). ©± |
|
||||
|
||||
ניו-יורק רפיח של שייגעצ - מתקליטם הראשון בעל אותו שם. |
|
||||
|
||||
ג'קי אלקיים, "הבלדה על אבשלום" 1979: בין אלעריש לרפיח פעם עבר אבשלום בין אלעריש לרפיח עוד יעבור השלום |
|
||||
|
||||
1 נאמר כולנו - אלבום. |
|
||||
|
||||
אהלן אפסאלון. הנה תגובה של אדם מרוצה.סוף סוף מצאתי גרגר לבן באוקינוס החולות השחורים של המשפטטורה. אישית אני מקפיד מאד לקנות קלטות ותקליטורים פיראטיים. בהדגשה על פיראטיים.כך גם בקניית מותגים מזוייפים. בקנייותי אלה אני מחולל פרנסה אצל אנשים רבים העוסקים בזיופים,ובכך אני גם מונע את כספי מהיוצרים העשירים להחריד לעיתים קרובות.כספי האישי והפרטי אינו מושקע בביתו של שלמה ארצי בעין הוד,או במכונית הפאר של אייל גולן,או של כל ''יוצר'' אחר מכל תחום של יצירה,ואני יכול להרחיב לך עד זרא. כספי מזין משפחה מסויימת שאולי רעבה במערכת המזייפת והמפיצה את הזיופים,ועם זאת אני חוסך לעצמי כסף רב. אז הנה לך תגובה של אדם מרוצה,ועם הסבר. |
|
||||
|
||||
אני מאחל לך שהיוצרים העשירים להחריד יפסיקו לשיר(כמו ב''מרד הנפילים''), ותוכל לשמוע את המוסיקה של כל הזייפנים העלובים, שהדרך היחידה שלהם להרוויח היא ע''י בזיזת האנשים שממש יצרו משהו. מעניין כמה תיהנה מהם. |
|
||||
|
||||
לא שאני תומך כמו המוס האירוני מלמעלה בגנבה לאור יום, אבל: יש לך דוגמאות ליוצרים "עשירים להחריד" שיהיה לנו ממש עצוב ומפחיד אם הם פתאום יפסיקו לשיר? כי השמות הראשונים שקופצים לי לראש1 לא גורמים לי לפחד במיוחד מהאיום הנ"ל (אולי באמת הגיע הזמן שהם יפסיקו). ___________ 1 מייקל ג'קסון, 'N Sync, מדונה2, בריטני, פול-מדושן-עונג-עצמי-בגלל-הימים-ההם-מקרטני ואפילו סטינג-היה-לי-את-זה-פעם-אבל-היום-אני-רק-מעלה-גרה-מוזיקלית. 2 אם כבר מדברים על זייפנים עלובים שלא מסוגלים לשיר בהופעות חיות מבלי לשבור איזו זכוכית. |
|
||||
|
||||
בדיוק! צריך לדאוג שהיוצרים יישארו עניים ופוריים! :-) אגב, סטינג לא יצר מוזיקה חשובה, או מרעננת, כבר כמעט 20 שנה, אבל זה לא אומר שנגרע משהו מזכותו על הימים הטובים של "פוליס". |
|
||||
|
||||
האגב שלך הוא בדיוק מה שאמרתי על סטינג (או לפחות מה שהתכוונתי להגיד). אני הייתי עושה לו ג'סטה גדולה משאת עשית לו וגם לא הייתי גורע מזכותו על ימי הסולו הראשונים (אחרי תקופת "פוליס"). אולי שמישהו יראה לקשיש המדושן את הסצנה בפארק מהסרט "טריינספוטינג"? ונעבור אל מצעד המפוצצים כסף בתעשיית המוזיקה (ארבעת הגדולים): 4. מדונה ששווה £215m : עם סכום כזה, אני ממליץ על שעורי פיתוח קול בהקדם האפשרי (או שהתוצאות האיומות זה אחרי השיעורים?). 3. Simon Fuller ששווה £220m : האחראי על אופנת תוכניות ה-"POP IDOL" למינהן, מסביב לעולם. 2. Sir Paul McCartney ששווה £760m : עם חיוך מטריד ומדושן עונג על פניו, עדיין מתעקש לשיר בכל תוכנית אירוח, שוב ושוב (ושוב) את "Silly Love Songs" לפחות הוא מזהיר אותנו מראש ע"י: "I'd like to know, 'cause here I go **again** ובמקום הראשון:I love you, I love you, I love you, I love you, I love you, I love you, I love you, I love you...". 1. Clive Calder ששווה £1,235m : הבן-$%^@#$%^& שאחראי לפנינים מוזקליות כגון בריטני, הבקסטריט בויז ו-N'SYNC. כל ארבעת הראשונים מתבקשים להפסיק לפעול "למען" תעשיית המוזיקה בהקדם האפשרי, תודה. המשך הרשימה עפ"י סדר "מפוצצות בכסף"1: 5. Robert Stigwood £200m
6. Sir Mick Jagger £180m 7. Sir Elton John £175m 8. Sting £175m 9. Keith Richards £165m 10. Tom Jones £165m 11. Sir Tim Rice £137m 12. Phil Collins £130m 13. Eric Clapton £120m 14. Ringo Starr £115m 15. Chris Wright £112m 16. David Bowie £102m 17. Ozzy Osbourne £100m 18. Barry and Robin Gibb £94m 19. Charlie Watts £80m 20. Robbie Williams £78m 21. Roger Waters £78m 22. Dave Gilmour £75m 23. Engelbert Humperdinck £75m 24. Rod Stewart £75m |
|
||||
|
||||
לגבי מדונה, הפרימה הואילה בטובה לקחת כמה שיעורים בפיתוח קול לקראת הסרט ''אוויטה''. התוצאות ידועות. |
|
||||
|
||||
יש כאן נקודה עיוורת שנוצרה ע"י הסקרנות המעוותת שיש לרובנו ביחס לידוענים ואנשי תקשורת. האם תוכל באותה קלות לארגן רשימה אישית של המרויחנים המובילים בתחום תעשיית הנשק? נדמה לי שהפושעות הגדולות בתחום זה הן המדינות (כלומר כולנו?). אולי זה המקום לציין כי הרבה מיסודות החברה שלנו נבנו בכספי משפחה שעסקה בסחר בנשק לפני שיכלה להרשות לעצמה להצטמצם לתחום הבנקאות. מצא חן בעיני במיוחד, ג'ורג מייקל (מקווה שדייקתי בשם) שאמר בראיון ב-BBC prime, כי לדעתו הוא מרויח יותר מדי על תקליטיו והודיע כי הוא מקדיש מעתה את כל הסכום לצדקה. |
|
||||
|
||||
המשותף לכל אלה - חוץ מרובי ויליאמס - הוא בעיקר העובדה שהם ותיקים מאוד בתעשיית המוזיקה, כמה עשרות שנים טובות (יותר מארבעים שנה במקרה של חברי הביטלס למשל). זה כמובן תורם לעובדה שהם צברו המון תמלוגים בשנים האלה, וזה כנראה קשור להתייבשות יצירתית מסוימת אצלם עם הזמן. אבל הקשר שאתה יוצר בין התעשרות ממוזיקה ובין ייצור מוזיקה בינונית הוא קשר מזויף. ומסכימה איתך בנושא מדונה - בינוניות במעטפת נוצצת. 1 לאחרונה התרופף לי השריר הסוציולוגי. |
|
||||
|
||||
לא באמת היה לי קייס אמיתי שניסיתי להוכיח (אני לא במצב רוח איילי כבד מחשבה ועומק בימים אלו, אני סתם מקשקש במהלך גיחות קצרצרות לאייל). כמובן שהקשר ברובו מזויף (שאני אגיד בינוניות על Roger Waters? טפו!). לגבי התמלוגים - אולי ההסבר הטוב יותר להצטברות כסף הוא פנייה של מוזיקאים ותיקים (ובעלי שם) אל הפקה בתעשיית המוזיקה (של יוצרים אחרים)? אם זה ההסבר, אפשר לאגד את היוצרים הותיקים עם חבר'ה כמו "Clive Calder" ולהגיע למסקנה שהכסף הגדול לא זורם בתעשיית המוזיקה אל היוצר, אלא אל הקרקס התעשייתי שמסביבו1. _________ 1 שוב, סתם הרהור של הרגע. לא קייס ונסיון לביסוס. |
|
||||
|
||||
בגלל שרובי וויליאמס כזה מוכשר1, הוא עשה כל כך הרבה כסף ב-13 שנה בלבד. 1 טוב, נו, שילוב של כשרון וחיוך מנצח. |
|
||||
|
||||
אבל צריך להודות שמגיעה לאסתר1 איזו הוקרה על כך שביטלה את ביקורה בישראל. לא עד כדי קניית דיסקה, אבל לפחות כמה מלים יותר טובות ממה שאמרת. 1 כינויה הקבלי של מ. |
|
||||
|
||||
מה הסיפור עם מדונה והזכוכית הנשברת? |
|
||||
|
||||
אין סיפור (ולכן אין בורות). זו רק היתה הרדך שלי לדבר על האיכויות הווקליות של הגברת. אפשר להחליף ''קול שגורם לשבירת זכוכיות'' ל''קול שגורם לרצון פתאומי לגרד לוח עם ציפורניים ארוכות''. |
|
||||
|
||||
אז עכשיו אני אפגין בורות: מה בדיוק הבעייה עם האיכויות הווקליות של מדונה? היא לא מזייפת עד כמה שאני מסוגל להבחין, ויש לה קול בסדר - לא זמרת אופרה, לא אלה פיצג'רלד, אבל גם לא סיבה לפרוש מעולם הבידור. אני לא איזה מעריץ גדול, אבל לפעמים נדמה שאם היתה מצליחה הרבה פחות היו מפרגנים לה הרבה יותר. היא יוצרת מוכשרת, והיא כותבת חלק ניכר מהחומר שלה - אז למה בעצם האיכות הקולית היא העיקר? דילן שר יפה, כאילו? (מדונה עשתה, עושה ותמשיך לעשות הרבה שטויות במישור החוץ-מוזיקלי. ככה זה, קשה להישאר בן-אדם סביר כשאתה סופרסטאר. אבל גם זה, לדעתי, לא קשור). |
|
||||
|
||||
אה, רציתי לעשות לו, לאביב, דרשה די רצינית בדיוק על זה - על זה שהיא לא מזייפת, והחלטתי לוותר, אז אתה הגעת... היא אכן לא מזייפת, בד"כ, ממה שאני שמעתי (רק ברדיו, לא בדיסקים ולא בהופעה חיה). אנשים שאינם מוסיקאים מקצועיים נוטים, לעיתים, לערבב בין הקול של זמר כלשהו, שאינו אהוב עליהם, לבין ה"זיוף", שמבחינה מוסיקלית הוא עניין לגמרי אחר. בארץ, כתב עיתונאי לפני כמה שנים על שרל'ה שרון כי ה"זיופים שלה מעבירים בו צמרמורת". אני מניחה שהצמרמורות עברו בו מאותן סיבות שעברו גם בי - קולה הבלתי נעים של הנ"ל, והמינונים הגבוהים של חבר'המניות ושביעות רצון שהיא משדרת. אבל שרון, מה לעשות - גם כן לא מזייפת. לא נעים, היא שרה נקי :-), וההוא כנראה לא כל כך ידע על מה הוא מדבר. ויש לנו זמרת גדולה, אהובה, בעלת קול נפלא - שהיתה זייפנית די רצינית (עכשיו פחות, או בכלל לא, היא כנראה עבדה על זה בעזרת אנשי מקצוע) וגם זייפה באירוויזיון שלוש פעמים בשיר של כשלוש דקות, וחזרה עם המקום התשעה-עשר, נדמה לי. אתה יודע מי, נכון? ויש לנו אחת שהיא לא זמרת, ויש לה קול שירה (וגם קול דיבור) מאנפף ומצחיק, והיא משתמשת בו באופן קריקטורי, ומכל עולם הזמר והבידור בארץ, היא זאת שבאמת אף פעם לא מזייפת. יש לה שמיעה אבסולוטית. אולי זה קצת יפתיע כמה אנשים: קוראים לה ציפי שביט. יש עוד אחת, גם כן לא זמרת אבל שרה בעבר מדי פעם. יש לה שמיעה לא אבסולוטית אבל ממש טובה, וקול שאינו יכול להיחשב "יפה", עפ"י שום קריטריונים מקובלים. קוראים לה תיקי דיין וגם היא לא מזייפת. ואלו שהם כן זמרים וזמרות ודווקא הם כן מזייפים - יש לנו, בארצנו, כמה וכמה. היתה לי גם הרצאה די מתישה בעניין הזכוכית הנשברת, שגם היא אינה קשורה בהכרח בזיוף אלא בצליל בעל תדר גבוה, וזה קורה מדי פעם באולמי קונצרטים, אבל כאן כמעט התפרצתי לדלת פתוחה - אביב באמת לא התכוון לכלום... :-) |
|
||||
|
||||
א. התיחסתי להופעות חיות, לא לקולה המוקלט והערוך (אז הוא רק סתמי וחסר אופי בעיני1 - לא צורם). ב. לגבי עניין התדר ושבירת זכוכיות - מן הסתם את צודקת (מן המפורסמות וכו'). מדובר בדימוי ויזואלי בלתי מדעי בעליל ולא יותר מכך. ג. למרות איך שזה נשמע אין לי באמת משהו אישי נגד הזמרת (שיהיה לה רק טוב). ________ 1 באוזני? |
|
||||
|
||||
הציטוט העיתונאי החביב עלי לגבי שרהל'ה שרון באמת לא נוגע לזיוף, והוא שהיא ''בוטשת בפסנתר''. נורא הולם בעיני. לא זוכר מי כתב. (וכן, אני חושב שאני יודע למי את מתכוונת, למרות שלא ראיתי אותה באירוויזיון). |
|
||||
|
||||
למען הטריוויה והסדר הטוב: תיקי דיין דווקא התחילה את הקריירה שלה כזמרת. בסביבות 1966 היא היתה סולנית של להקת מועדונים זניחה בשם "העכבישים השחורים". עד שנת 1974 היתה לה קריירה לא רעה כזמרת במסגרות שונות וגם סולו. ב-1974 היא הצטרפה לתיאטרון הקאמרי ומאז היא שרה מעט מאד. |
|
||||
|
||||
אם אני לא טועה, היא התחילה דווקא כזמרת בלהקה צבאית (גייסות השריון?) בשנות ה-70 והשמונים עוד אפשר היה לשמוע אותה בפסטיבלי שירי ילדים (מי ראה את באני? חבר מכוכב אחר). ועוד דבר על ציפי שביט שהוזכרה כאן. היא יכולה להרגיז, להראות וולגרית ולהביך, אבל היא היחידה שממש מצליחה להעביר את רוח שיריו של דני קיי בתקליט "טמבולינה" שיצא בסוף שנות השבעים והוקלט עכשיו מחדש על דיסק. |
|
||||
|
||||
כן, שניכם צודקים. עכשיו הסתכלתי ב"מומה", ואכן דיין התחילה כזמרת, מאוד מאוד מזמן - בשישים ושש! היה לי זכרון מעורפל של קולה השר קטע מן השיר "מי שחלם" - וגם זה נכון, ובאמת בלהקת השריון. |
|
||||
|
||||
היא לא שיחקה זמרת ב"נערת הפרוורים" הזכור לצחוק? |
|
||||
|
||||
וואלה. התכוונתי לכתוב ''בדרנית בחצות''. הנ''ל כולל גם בונוס בדמות הופעה מרהיבת עין של צ. פיק. |
|
||||
|
||||
תיקונון: את מתכוונת למקום ה-18 של ריטה. למקום ה-19 הגיעו, נדמה לי, שרי צוריאל ומוטי גלעדי וליאור נרקיס. |
|
||||
|
||||
הממ... אני בנאדם אדיב ורחום :-), והרעיון, ככל שזה נוגע אלי, היה - לא להזכיר את שמה... |
|
||||
|
||||
זיוף אינו אחד מהחטאים שדינם מיתה. אחרי הכל, מדובר בקצת התלהבות עודפת שנשאה אותה למחוזות שעל יד. אין דינה כדין שוחטות מוסמכות ממין איגי וקסמן או מיקה קרני. |
|
||||
|
||||
ואיפה ציפי שביט הופיעה בעירום (טוב, לא ממש עירומה)? |
|
||||
|
||||
איפה??? !!!NOW אפשר קישור? (אבל רצוי לא עם דיבורים, רצוי עם תמונות) מה לעשות, מאחר וביליתי את שמונה מאות השנים האחרונות לא על הכוכב הזה, ניסיתי עכשיו לגגל - וללא הועיל. |
|
||||
|
||||
היא שיחקה בסרט בתור אישתו הנהנתנית של פולי, בעל בוטיק בגדים. |
|
||||
|
||||
עוד משהו שלא ממש שייך לשום דבר, שחשבתי עליו כבר מזמן, לגבי תגובה 189929: זה קצת לא נוח לדחוף את העסק המסורבל הזה (החשוב, כמובן, תרבותית) - "...Nostalgic petit-bourgeois" - אל תוך לחן Something Stupid. נראה כי תעשיית המוסיקה הקלה חבה את הצלחתה המסחררת, בין השאר, לכך שהשפה האנגלית מכילה מספיק מילים נוחות לתמרון, בעלות הברה אחת עד שלוש - וזה כולל גם את התמליל המקורי של השיר המדובר. מעניין אם יש באיזה מקום ברשת הקלטה של הפרופסור השר. כוונתי לא בהזמנת הספר, אלא באופן חפשי, ברשת. גיגלתי ולא העליתי דבר, ואציין לזכותי כי בעניין זה השקעתי יותר זמן ומאמץ מאשר בחיפוש חמודותיה של ציפי :-). |
|
||||
|
||||
את בטח יודעת את זה, כולם יודעים את זה וגם אני יודעת את זה, אבל קל לשכוח: לא הכל 1 אפשר למצוא באינטרנט. 1 "לא הכל" זה לשון המעטה. ובמיוחד באינטרנט העברית. |
|
||||
|
||||
אפשר לתקוף זאת גם מן הצד השני ואז זה תקף גם באנגלית: יותר מדי דברים אפשר למצוא באינטרנט (גם הרבה כאלה שממש לא מחפשים). |
|
||||
|
||||
זה לא מה שאמרו *לי*. *לי* מכרו במשך תקופה ארוכה את הקונספט האומר שכן אפשר למצוא הכל (לא בעברית, חלילה - בכללי), ודי הרבה זמן האמנתי, ברמה התיאורטית, גם אם לא היו הוכחות בשטח. חשבתי שאו-טו-טו זה יגיע, זה רק עניין של פיתוח מיומנויות בילוש. הא, יסורי ההתפכחות המרים... |
|
||||
|
||||
אתם ממהרים להפגין בורות כדי לא לענות "אפס" בסקר החדש?(דיון 1952) ברצינות: מבחינה מוזיקלית, אני יודע שאני בור גדול ממך, אז ממש אין צורך בצניעות מצידך - אני רק מביע פה דעה אישית של הדיוט בענייני מוזיקה. אל"מ ולא דיברתי על איכות קולית במובן האופראי של המילה. גם עבורי איכות קולית (עד גבול הזיוף האדום) איננה הדבר החשוב ביותר. אתה אומר שהיא לא מזייפת לאחר האזנה לשיר אולפן ערוך כהלכה או לאחר האזנה להופעה חיה? אני התייחסתי להתרשמות שלי מקולה בזמן הופעות חיות1 (שם או שהיא ועוד איך מזייפת באופן די קטסטרופלי או שמשהו מאוד חמור קרה לאזניים שלי). באיזה מובן היא יוצרת מוכשרת (מעבר לכישרון המסחרי שיודע לקלוע לרוח הזמן, להחליף אימאג' בשביל הבאז ולהוציא להיט וידאוקליפי נוסף)? מילים? לחן? עיבוד מוזיקלי? לגבי הסוגריים, גם אני חושב שזה לא קשור. אני אפילו לא יודע איזה שטויות היא עשתה - אני בור מוחלט בקורותיה וחייה (זה גם לא ממש מעניין). כמובן שיש קשר בין מידת ההצלחה שלה למידת הביקורת. לדעתי הקשר הזה מוצדק בשל בינוניות היצירה שלה (אם ההצלחה היתה בינונית כמידת הכישרון, אז באמת לא היה מה להגיד). _______ 1 זכורה לי הופעה חיה אחת בה הופתעתי מדרגות הזיופים וגם שתי הופעות (מאוד מבישות לדעתי) ב-MTV AWARDS. הכל כמובן מזיכרוני הרעוע ואינני יכול לבסס את תחושתי או ללנקק. |
|
||||
|
||||
או-קיי, לצערי (כן!) לא יצא לי לראות את מדונה בהופעה חיה, ובעצם גם לא ב-MTV Awards. אם היא מזייפת שם, זה באמת מצער. גם לשיר טוב באולפן לא כל אחד יכול, והיכולת לתקן זיוף באמצעים אולפניים היא מוגבלת למדי (תלוי בסיטואציה). כישרון: לחן ועיבודים (אם כי קשה לדעת כמה מזה שלה וכמה שייכים למפיקים המאוד, מאוד מוכשרים שעובדים איתה). המילים באמת, בד"כ, לא משהו. לגבי רמת הביקורת, התכוונתי למשהו אחר: נטייה (לא שלך, כנראה - סליחה) לבקר מישהי מצליחה בצורה אובר-קטלנית, משמע לא רק שלא הגיע לה להצליח ברמה המטורפת שזכתה לה, אפילו לשיר עם פלייבק בבר-מצווה של הילד שלי לא הייתי נותן לה, לזייפנית המכוערת. לא חסרים זמרי פופ שזוכים להצלחה מופרזת ביחס לכשרונם, אבל בחלק גדול מאוד מהמקרים הם *בכל זאת* ו*למרות הכל* שרים (ובמקרים נדירים יותר, כותבים) בכלל בכלל לא רע. מעצבן, אבל מה לעשות. |
|
||||
|
||||
''והיכולת לתקן זיוף באמצעים אולפניים היא מוגבלת למדי (תלוי בסיטואציה).'' לא ממש. גם אם נתעלם מהטריקים של השנים האחרונות המאפשרים ממש לתקן את הזיופים בזמן אמת, אפשר בהחלט להשיג, באמצעות פנצ'ים, ביצוע נקי לחלוטין מזמר זייפן סטייל יוסי בנאי או איגי וקסמן (למרות שבמקרה שלה, למרות שפע הזמן באולפן, היא עדיין מזייפת בהקלטות) אני לא יודע אם הייתי מאפיין את מדונה בתור זייפנית. יש לה בעיקר מנעד קטן והיא נוטה לשיר מחוץ לו. |
|
||||
|
||||
"פנצ'ים"? לא התכוונתי להקלטה-מחדש של הקטע הבעייתי, אלא לתיקון של ההקלטה (הדגימה) עצמה, כשהזמר כבר נם לו בביתו. אולי לא הבנתי אותך? מי ששר ממש גרוע, ישיר גרוע גם בטייק העשרים של השורה השביעית. |
|
||||
|
||||
מדונה לא שרה ממש גרוע. אני חושב שהתיאור של הדוק הוא התיאור המדויק יותר ("יש לה בעיקר מנעד קטן והיא נוטה לשיר מחוץ לו"). זה מאוד בלט בתקופה של השיר "Ray of Light" בה ההבדל בין החי לערוך באולפן היה בולט במיוחד. יש כמה קטעים בשיר בהם היא עולה מעל ומעבר לפופיקה. בדיסק העליה נשמעת סבירה, בחי זה נשמע (לדעתי) מביך למדי. |
|
||||
|
||||
אכן. אם כי כוונתי בעיקר לזה שהיא שרה נמוך מדי. ב"רי אוף לייט" זה היה נשמע מעט "מטופל". בהתחלת הקריירה שלה היא נטתה לשיר ברגיסטר גבוה יחסית ("הכנס לגרוב" או "כמו בתולה") ושם היא נשמעה אמנם צווחנית במקצת אבל זה לא מאוד הפריע. (ואם אינני טועה היא גם תמיד הייתה מכפילה את השירה ושרה עם פלייבק בהופעות). היום יש לה נטיה לשיר נמוך יותר עם סאונד שירה פחות מוכפל/מטושטש והפגמים יותר בולטים (או שאולי זה הגיל...) מדונה אכן לא זמרת מוצלחת במיוחד. מה שהיא עשתה היא עשתה באמצעות מינימום כשרון והרבה כריזמה+כמה שירים סבירים בהחלט בתחילת הקריירה שלה. |
|
||||
|
||||
א. כפי שציינתי. אפשר היום גם לתקן את השירה באמצעים דיגטליים. ב. אם מתאמצים מספיק אפשר לשיר את המילה השניה בשורה השביעית בפעם השמונים ולקלוע. |
|
||||
|
||||
א. לזאת כיוונתי, וכתבתי ''תלוי בסיטואציה'' כי בפעם האחרונה שהתעניינתי היה קשה מאוד לתקן כראוי סטיות חדות מדי, אמצע של הגייה רצופה, וכאלה. אבל ייתכן שהתחום התקדם ואני לא מעודכן. |
|
||||
|
||||
(אפשר להתעלם מהניק המוזר, שלא נועד אליך, כמובן). |
|
||||
|
||||
למיטב ידיעתי מדונה לא מרבה לזייף בתקליטים אבל מזייפת בענק בהופעות. אגב, האיכות הקולית שלה היא לא העיקר גם בעיני. הצליחו בעבר ומצליחים היום רבים שהקול שלהם קטן עד דלוח. אלא שאני מפקפק אם מדונה מוכרת את הקול שלה או איכות ההלחנה והכתיבה שלה. אם כבר, אפשר להתעצבן על האופן שבו בחורה שנראית, אהמ, לא יותר מסתמית הפכה לאיזו אלילה. באופן אישי, גם זה לא מעצבן אותי. להיפך, זה מעורר הערכה לראות כמה רחוק היא הגיעה כשיודעים שנתוני צד כמו יופי, קול או כשרון מיוחד לא עמדו לרשותה. |
|
||||
|
||||
אז אביב הגדיר בדיוק נכון, ואני לא הייתי צריכה להביע דעה לגבי מישהי ששמעתי לא יותר מדוגמיות ספורות משירתה. לטעמי, אגב, מדונה היא יפה, והיא מתנועעת ברמה שהיא הרבה יותר מסבירה, בהשוואה לזמרות. ואא''ט, היא התחילה כרקדנית. אבל ברור לגמרי שמה שהביא אותה עד הלום זה הפרובוקטיביות המופגנת שלה והשיווק המוצלח. נו טוב, עם המזל שלי, עכשיו יבוא מישהו שיוכיח שגם שרל'ה שרון מזייפת, ושאני שמעתי אותה בדיוק ברגעים הספורים שהיא שרה נקי, שהרי למען האמת - גם אותה שמעתי מעט מאוד... אני לא משתגעת לא על מדונות ולא על שרל'ות שרונות, ומקשיבה בזמני הפנוי למוסיקה לגמרי אחרת. |
|
||||
|
||||
שרה'לה שרון מרביצה פה ושם איזו סטיונת, אבל היא לא זייפנית בענק. אני חושב שלאור היומרות הסופר-צנועות שלה אין גם הרבה חיר בחשיפת זייפנותה. הרבה יותר כיף לעשות אקספוזה זייפנות לזמרים וזמרות המתנאים בקול וביכולות מדהימים. זה כמו שאין הרבה טעם להסתלבט על זה שארתור רובינשטיין (המאוחר) נוסע דרך בטהובן עם הרגל על הדוושה לכל האורך או שמריה קאלאס המאוחרת לא מגיעה לאן שצריך להגיע. אם את חושפת שיאשה חפץ מפשל בעקביות, זה כבר עניין אחר לגמרי. |
|
||||
|
||||
לפני כמה שנים טובות הייתי בהופעה של מדונה (כי חברה שכנעה אותי שזה יהיה מדליק לספר את זה לילדים שלנו יום אחד). בכל אופן, היו זיופים פה ושם. אבל גולת הכותרת היתה דווקא בהופעה שנתנה הגברת במסגרת טקס הענקת פרסי המוסיקה של MTV לפני שנתיים- שלוש, שם היא שרה את השיר החביב עלי Ray of Light וזייפה בצורה כ"כ היסטרית שהייתי ממש נבוכה בשבילה. אמנם יש בשיר קטעים לא קלים מבחינה ווקאלית, אבל אולי כדאי שזמר לא יבחר לעצמו שירים שהוא לא מסוגל לבצע. לפחות לא בהופעות חיות. |
|
||||
|
||||
אחרי שמיהרתי לכתוב את התגובה הקודמת (לפני שהספקתי לקרוא את כל הדיון) גיליתי שכל מה שאמרתי כבר נאמר. אופס וסליחה. |
|
||||
|
||||
אני מקווה שמדובר בנסיון (לא מוצלח במיוחד) להיות ציני. אם לא, אז תגיד לי, ואז אני אקרע לך את הצורה הוירטואלית. |
|
||||
|
||||
מעניין לראות איך מתפתחת האטיולוגיה של הגנבים מסוגו של אירונימוס לאורך השנים ואיך היא נשארת תמיד אותו דבר. הנימוק הבסיסי של כל הגנבים היה תמיד: מותר לי לגנוב כי אני גונב מעשירים. מסביב היו כל הזמן קישוטים מסביב את זה ("אני רק בודק" לגבי תוכנות, "לסטודנטים אין כסף", וכדומה), או הסברים תועלתניים כלליים ("הם רוצים שיגנבו את זה כדי שזה יהפוך לפופולרי"), או נימוקים נוסח "כולם עושים את זה". החידוש המעניין בהפלצה הנוכחית הוא "הסוציאליזם הגאה". כביכול, הגניבה היא מצווה – קידום השוויון בחברה והעלאת תרומה לחיזוק וחישול השכבות החלשות, כשהמטרה היא להטות את הדיון במידת "הצדק החברתי" בהזנתו של אדם אחד או אדם אחר, תוך דחיקת הנושא הבסיסי – גניבה – למעמד של בלתי רלוונטי. כפי שאפשר להתרשם מכמה תגובות, הטיית הנושא עובדת לא רע. |
|
||||
|
||||
אתה מוכן בבקשה לקשר לתגובות(בדיון זה), חוץ מזו של אירוני-מוס, אשר טוענות שהגניבה היא מצווה, שיש לקדם את את השיוויון באמצעות העתקה לא חוקית ושדוחקות את הגניבה למעמד של חוסר רלוונטיות? בקיצור: אתה מוכן לקשר לתגובות מהן התרשמת? |
|
||||
|
||||
אין כאלו כאן, עדיין, שעל כן כיניתי את הנ''ל ''חידוש''. |
|
||||
|
||||
מסכים עם כל מילה. לפחות הלז לא גייס את הטיעון "הרשות להגבלים עסקיים היא עצמה מונופול" (: להצדקת מעשיו. |
|
||||
|
||||
הפסיק האחרון בפסקא השנייה מיותר. |
|
||||
|
||||
על הפיסוק התכוונת. תוקן, תודה. |
|
||||
|
||||
תוקן. תודה. קטנונית. |
|
||||
|
||||
סוף סוף לא מדברים על טעויות שלי :-) |
|
||||
|
||||
לשנות את השיטה וסגירת אקו"ם היא צעד נהדר בדרך לשם השאלה היא מה השיטה הנכונה לתת לאמנים את מקור הפרנסה אם אין להם את אקו"ם- לפי איזה מפתח יחולקו כספים במציאות של הורדות שירים מהאינטרנט וזיוף דיסקים בסיטונאות? לדעתי תחנות השידור (רדיו+טלויזיה ותחנות האינטרנט החוקיות בהמשך) צריכות להתארגן לנושא הכספי ביחד עם חיקוק חדש שאולי יביא ליותר הופעות חיות? :) (גילוי נאות: אני שומע ברגעים אלה את האלבום החדש של ג'אקי קולום- דנדש מהאימיול) |
|
||||
|
||||
קשור בעקיפין: |
|
||||
|
||||
פתחתי היום הארץ וחיפשתי איזכור לכך בעיתון - לא מצאתי. גם אף אחד שדיברתי איתו לא שמע על כך. מאיפה הידיעה באה? אפשר להביא קישור לידיעה במקום אחר? (נגיד, לדוגמא, ynet) |
|
||||
|
||||
1. בנוגע לטענה של אחד הקוראים לעיל שאקו"ם יכולה להמשיך לפעול גם אחרי כהוכרזה כקרטל (אולם תאלץ לשאת בפיקוח מטעם המדינה): קיבלתי כעת מכתב מאקו"ם המודיע על אסיפת חירום ביום שישי הבא, ובין השאר נכתב בו כך: "משמעות ההכרזה של הממונה על ההגבלים העיסקיים הינה, כי המשך פעילותה של אקו"ם הוא בלתי חוקי משום שעצם התאגדות היוצרים יחד כדי לממש את זכויות היוצרים שלהם הינה עבירה על החוק." איני משפטן אבל אם הניסוח לעיל מדויק הרי שאקו"ם תהיה חייבת להתפרק כי עצם ההתאגדות יחד היא עבירה. 2. היות שהמשך פעילות אקו"ם אחרי המועד 30.3.04 ייחשב כעבירה, הנהלת האגודה הודיעה ליוצרים שהיא תפסיק את פעילותה באופן מיידי (אם לא תקבל דחייה מבית הדין להגבלים עיסקיים), שכן אין בכוונתה לעבור על החוק (אולי בניגוד לנורמה הרווחת בארצנו שבה מפעילים תחנות רדיו פירטיות בגלוי, מתנחלים בכל מקום שמתחשק, ומצפצפים על החוק בריש גלי). במקרה כזה יושבו בחזרה כל זכויות-היוצרים לידי היוצרים ולא יהיו עוד ברשותה של אקו"ם. 3. אסתי כתבה לעיל שמשום מה היא לא חרדה שזה יקרה. גם אני לא ממש חרד כי כל המהלך של הממונה על ההגבלים העיסקיים הוא כמעט אבסורדי. בלי גוף שמרכז את גביית התמלוגים וחלוקתם יצטרכו יצרני המוסיקה, המו"לים וכלי התקשורת להתעסק עם כל אמן בנפרד. מצב כזה מעיק לא רק על האמנים אלא גם על גופים כמו חברות התקליטים. הם יצטרכו להקצות כוח אדם ומשאבים רבים לטיפול פרטני בכל יוצר ויוצר, שלא לדבר על הסכסוכים המשפטיים הרבים שיפרצו, בהעדר גוף סמכותי שמייצג את האמנים ומסדיר את זכויותיהם. כל הדברים האלה שמתנהלים כיום באורח אוטומטי כמעט, באמצעות שיטה מוסכמת ומערכות ממוחשבות מפותחות ביותר, יתחילו להיעשות בשיטות ובטכנולוגיה של האימפריה העותומנית. זה יהיה בלגן בלתי אפשרי. |
|
||||
|
||||
מה לגבי פיצול אקו"ם למספר גופים מתחרים, שכל אמן יוכל לבחור לאיזה מהם להצטרף? נדמה לי שזה הפתרון שבו בדרך כלל נוקטים במקרים כאלו (זה מה שהיה עם חברת הטלפונים Bell שהתפצלה ל-baby Bells, לא?). |
|
||||
|
||||
בעצם אלון עמית כבר אמר את זה בתגובה 220311. |
|
||||
|
||||
החלוקה ל"בייבי-בלים" נועדה ליצור תחרותיות בשוק, ובתוך כך הורדת מחירים. לא חשבתי על כל ההשלכות של חלוקת אקו"ם למספר התאגדויות אמנים. אבל כבר במבט ראשון אני רואה בעיות. 1. בעקרון בייבי-בל, אפשר ליצור התמחויות: אזורי פעילות שונים, מוצרים שונים. ואילו כאן מדובר בעקרון באותו מוצר ובאותם אזורי פעילות. נכון, לא בדיוק: הרי אפשר לחלק לפי תחומים: מוסיקה קלאסית, מוסיקה קלה, מול"ות וכ"ו. שתי בעיות: א. המומנה על ההגבלים יוכל לטעון שאקו"ם של המוסיקה הקלה, למשל, הוא קרטל בתחום המסוים הזה. ב. יש ענפים חלשים - לא אמנותית אלא כלכלית - שנהנים מעוצמתו היחסית של אקו"ם, אחרי פירוק שכזה, הם ימצאו עצמם בבעיה (כמו הארגון הזה, עזי"ת). 2. איך יחלקו את האמנים? יכפו על שלמה ארצי ללכת לאקו"ם א' ועל אריק איינשטיין ללכת לאקו"ם ב'? 3. ונניח שנפתרה בעיה 2. ואיכשהו יש חלוקה של האמנים ל-2 אקו"מים. האם סביר מצב שבו יש הבדלים בתמלוגים ע"פ השייכות לאקו"ם א' או לאקו"ם ב'? כלומר, ארצי יקבל פחות עבור ביצוע שיריו מאשר איינשטיין? ואם תהיה אחידות בגובה תשלומי התמלוגים, מה הועילו חכמים בתקנתם? זה שייווצרו שתי מערכות גבייה במקום אחת? מה זה ייתן חוץ מסירבול ביורוקרטי? אני בטוח שאפשר לחשוב על עוד נקודות אבל אסתפק כרגע באלה. |
|
||||
|
||||
לא העלית על דעתך את האפשרות הבסיסית ביותר הקשורה לקיום מספר אגודות מתחרות: תחרות. כל אגודה תתחרה עם אחרות בשני תחומים: גם בתנאים שהיא מציעה למשתמשים (למשל, רדיו) וגם בתנאים שהיא מציעה לחבריה. התנאים שהיא מציעה לחברים יכוונו למשיכת חברים פופולריים ורווחיים ואילו התנאים שהיא מציעה למשתמשים יכוונו להעדפה שלה על פני אחרות בזכות הגעה זריזה, יעילה וזולה יותר של הסכמים. בין שני הקצוות הללו, גם המשתמשים וגם היוצרים יזכו לשירות טוב יותר. בהערה בצד: עצוב לראות איך שנות אקו"ם רבות גרמו לך להתייחס לעצם זכות הבחירה של יוצרים כמשהו אנתמאטי לעניין. מדוע לכפות על שלמה ארצי ללכת לאגודה א' או ב'? מדוע שלא יבחר באגודה המעניקה לו את השירות הטוב ביותר מנקודת מבטו? מדוע שתהיה אחידות בגובה התמלוגים? האם שיר פופולרי של שלמה ארצי שקול ל"מזמור לחבקוק" של ה. הרצליך-שטומפטר? אפילו חלוקה גסה ביותר של השירים ברפרטואר לפי רמות פופולריות תהיה פתרון הרבה יותר טוב מתמלוגים אחידים. |
|
||||
|
||||
כרגיל, אינך יכול להימנע מהערות אישיות שאינן תורמות לאווירה טובה בדיון כמו "לא חשבת על.." "עצוב לראות שאתה...". אני מציע לך להיגמל מזה ולהיות ענייני. אך האמת שכן חשבתי על דברים שהתייחסת אליהם ורמזתי על כך בשאלה רטורית כשכתבתי "האם סביר ששלמה ארצי יקבל פחות מאריק איינשטיין?" אלא שלא היה בכוונתי לכתוב מסה על הנושא, וגם עכשיו אתייחס לכך רק בקצרה: ברור ששאלת השקילות בין שירו של שלמה ארצי לזה של שטומפפר אינה פתירה, ואיש אינו מתכוון להקים ועדות שיקבעו סולם ערכיות לשירים. מה שכן ברור הוא ששיריו של שלמה ארצי פופולאריים יותר (בין אם הם "טובים יותר" ובין אם הם "מסחריים יותר"). וכך שלמה ארצי מתוגמל ממילא מאות מונים יותר משטומפפר בגלל ריבוי השמעות. כמו כן, כוח המיקוח של שלמה ארצי עם חברות התקליטים גדול אף הוא בהרבה מזה של שטומפפר, ולפיכך שלמה ארצי יכול לקבל מחברת התקליטים על סוגי זכויות מסוימים (שלא מטופלים ע"י אקו"ם) תמלוגים גבוהים יותר מזה של שטומפפר. אי לכך, נראה לי סביר להשאיר על כנו את המצב הקיים, שבו על השמעות רדיו, טלוויזיה וכו' מקבלים הכול תמלוגים ע"פ אותו תעריף וע"פ מספר ההשמעות. מה שעוד ברור לי הוא שגם כך חברות התקליטים, רשתות הרדיו והטלוויזיה, משחקות תפקיד עצום, למעשה מכריע בחרושת התרבות. גישה שבה תחרות הזו תפלוש גם ל"אזור כבשת הרש" של תמלוגי היוצרים על השמעות, תהיה בעייתית ביותר, לפחות מבחינת השטומפפרים, שאולי בכל זאת לאחדים מהם יש מה להציע לתרבות. השאלה, מזווית ראיה זו אינה איזה חברת זכויות יוצרים יעדיף שטומפפר, אלא איזו חברה תרצה לעשות לטפל בעסקי התמלוגים הדלים שלו? אגב, גם היום יכולים יוצרים שנהנים מתמלוגים רבים הודות לפופולאריות שלהם ולריבוי יצירות לגבות את תמלוגיהם בכוחות עצמם, ויש כאלו שאכן עושים זאת (דומני שאחד מהם הוא אהוד מנור). איש אינו כופה על יוצר להיות חבר באקו"ם. לפיכך, לדעתי די בשיקולים אל כדי להשאיר על כנו את המצב שבו משלמים תמלוגים ע"פ תעריף אחיד בהשמעות רדיו וכו' |
|
||||
|
||||
תגובתי לא כוונה להעליב או לפגוע באופן אישי (מה גם שאינני מכיר אותך כלל). אני מתנצל אם כך הובנו הדברים. מאחר ועמדתי היסודית היא של התנגדות לעצם קיום הממונה על ההגבלים העסקיים, מאליו מובן שאני מתנגד לכל פעולה שלו (גם אם בהודעה אחרת אני מראה כי להגיונו הוא ההחלטה מוצדקת לחלוטין). מכיוון שכך, אקו"ם צריכה להשאר על מכונה, איך שהיא רוצה ובאילו תנאים שהיא מבקשת להציב לחותמים איתה על חוזה. השאלה העיקרית שאינה פתורה מבחינתי היא: מה קורה למוישה זוכמיר, המלחין והזמר, שאינו חבר באקו"ם, כאשר שיריו מושמעים ברדיו: א. אם לא הודיע לאף אחד שהוא אינו חבר באקו"ם – מי מקבל את הכסף עבור ההשמעה? ב. אם הודיע לכל מאן דבעי ששידור שיריו אסור אלא באישורו ובהסכמה עמו – מי מקבל את הכסף אם הם משודרים בכל זאת? |
|
||||
|
||||
למשפט השני שלך - זה בכלל לא ''מובן מאליו''. קוראים לזה דוגמטיות. |
|
||||
|
||||
אם אני מתנגד לקיומו של משהו משום שהוא מזיק לדעתי, מובן מאליו שאתנגד לכל פעולותיו. מה דוגמטי בזה? |
|
||||
|
||||
כי לפחות תיאורטית, אפילו גוף שאתה מתנגד לעצם קיומו עשוי להחליט החלטה נבונה מתישהו. אם אתה מתנגד להחלטה שנראית לך נבונה, רק בגלל שהתקבלה בידי אותו גוף, יש בזה מן הדוגמטיות. |
|
||||
|
||||
כלומר, בנוסח המשפט של קישון "כמו בביקורת של י.ל. קונשטטר, שהוא אידיוט גמור, אבל הפעם צדק"? הבעיה, ואולי לא הסברתי זאת היטב, אינה בטיב החלטותיו של הגוף אלא בעצם קיומו. הרגולטור מכניס בכל החלטה שלו – גם אם בהקשר המשפטי של קיומו היא נכונה – מידה של נזק למערכת משום שהוא גורם לשיקולים של הגורמים המתחרים להיות מבוססים על קיומו והחלטותיו ולא על התחרות. לכן, גם ההחלטות הנבונות והחכמות שלו מזיקות. |
|
||||
|
||||
ההסבר שלך עדיין מדגים דוגמטיות אידיאולוגית ופוליטית. |
|
||||
|
||||
לי דווקא נראה שהוא מדגים עקביות. |
|
||||
|
||||
1. אני - נחושה בדעתי אתה - עקבי הוא - דוגמטי. 2. אני מכלכלת את צעדיי בתבונה אתה חסכן הוא קמצן. 3. אני אדם מרתק אתה לא נורמלי הוא חולה רוח. וכן הלאה וכן הלאה :-) הכל שאלה של מינוח. |
|
||||
|
||||
ובגרסא אחרת: I'm eccentric
You're kinky They're perverts |
|
||||
|
||||
בדיוק :-) אגב, אני גלוית לב אתה בוטה הוא גס רוח. |
|
||||
|
||||
בעצם לשיטתך, לא צריך לשקול את מידת הנזק אל מול מידת התועלת שבהחלטה, אלא שההחלטות של הרגולטור תמיד מרעות אורתוגונלית לשאלת נכונתן. כן, די בטוח לקרוא לזה דוגמטי. |
|
||||
|
||||
אורי, התנצלותך התקבלה. בעניין חלק א' של שאלתך, ככל הידוע לי (אם לא שינו איזשהם כללים לאחרונה) הדבר מתנהל כך: התמלוגים על הלחנה וכתיבת תמליל מועברים אוטומטית ע"י תחנות השידור לאקו"ם; גם אם היוצר אינו חבר אקו"ם היא מעבירה את התמלוגים הללו אליו. |
|
||||
|
||||
רק כדי להבהיר, הסכומים מועברים לאקו"ם גם אם האיש הודיע לתחנות השידור, לדוגמה, שאין הוא מעוניין בכך? אם כך הדבר, זו נקודה משמעותית ביותר משתי סיבות: א. החוקיות של פעולה כזו מפוקפקת ביותר. למעשה, על היוצר נכפה כאן מפתח התשלומים של אקו"ם בניגוד לרצונו (שהרי באי חתימה על החוזה הוא הבהיר שאינו מעוניין בקבלת התשלום מאקו"ם). ב. תנאי התשלום, תזמונו וגובהו יכולים להיות כפיה בפועל על יוצרים להיות חברים באקו"ם. ג. אם ליוצר אין אפשרות למנוע השמעת יצירותיו (היינו, מכירתן) יש כאן פגיעה בחירותו. |
|
||||
|
||||
כפי שציינתי בהערה קודמת, יש יוצרים הגובים את התשלומים בעצמם, הם כמובן טורחים להסדיר זאת עם תחנות השידור, שבמקרה כזה אינן מעבירות את הכספים המגיעים לו לאקו''ם. אקו''ם, למיטב ידיעתי לא כופה את שירות הגבייה שלה על אף אחד. המקרה שבו אקו''ם מעבירה את הכספים אוטומטית גם ליוצרים שאינם חברים, מועיל בעיקר לאמנים חדשים בראשית דרכם, שלא משופעים ביצירות, ולא זכאים עדיין להיות חברי אקו''ם (צריך להיות בעל מספר יצירות מסוים והמלצות מחברי אקו''ם כדי להתקבל כחבר). אני מניח שאם אמן כזה יודיע לאקו''ם שהוא אינו רוצה לקבל תמלוגים דרכם, ויעדיף לכתת את רגליו בין תחנות השידור השונות בניסיון לגבות את כספי התמלוגים בעצמו, יואילו לעשות במחשב אקו''ם ''דיליט'' על שמו. |
|
||||
|
||||
אוקי. הבנתי. למעשה, המרכיב שחסר כאן הוא גוף מתחרה לאקו''ם (אין זה הגיוני שכל יוצר יעבוד באופן פרטני ואישי מול כל תחנות הרדיו) והיחס לגוף זה. |
|
||||
|
||||
הפתרון של התחרות החופשית יש לו את הבעיות והקשיים שלו: הווצרות קרטל (יש תחרות חופשית בתחומי הבנקאות, כרטיסי האשראי וחברות הדלק אבל התחרות כמעט לא מורגשת ולא כתוצאה ממתח רווחים נמוך ויעילות מופתית), מונופולים טבעיים או מכח האינרציה (מי יוכל ללא רגולציה חיצונית לשבור את המונופול של חברת חשמל), פיקוח בטיחותי (האם קיום תחרות חופשית מספיק כדי להבטיח נורמות בטיחות ומוסר לפי המקובל בחברה). |
|
||||
|
||||
ישנן כאן כמה בעיות נפרדות: א. מצב בו לחברה מסוימת יש מונופולין בתחילת הדברים (כלומר, מונופול שנולד בחסות ממשלתית). במקרה כזה, הדומה לזה של חברת חשמל, אפשר לשבור את המונופול של חברת חשמל באמצעות הפרדת התשתית (קווי החשמל לבתים) והייצור. ב. מצב בו ישנה "כאילו תחרות" כמו בתחומי הבנקאות, כרטיסי האשראי או הדלק, כאשר בפועל ההתארגנות הקרטליסטית הקודמת נמשכת. בדרך כלל העובדה שיש "כאילו תחרות" נובעת משיטת זכיונות או מהגבלות ממשלתיות על פעולה בשוק, הגורמות להגבלה או מניעה של כניסת גורמים חדשים לשוק. במצב זה יש להסיר את הצורך בזכיונות או ברישוי ממשלתי לפעולה וכן להסיר את הדרישה לתכתיבים ממשלתיים על אופני השקעה. ג. פיקוח בטיחותי: זה עניין שבין הצרכן, היצרן ובית המשפט (אם הדברים השתבשו). ההבדל היחידי בין המצב היום למצב של התחרות הוא שכאשר מתרחשים היום אסונות אין את מי לתבוע. לדוגמה, האם מישהו יכול לתבוע את משרד הבריאות ואת הג'וקרית לועסת המסטיק הזאת שאישרה את מוצרי רמדיה בלי שנבדקו? |
|
||||
|
||||
בדיקת הממונה על ההגבלים העסקיים קבעה כי ההסדרים הקשורים להקמתה ופעילותה של אקו"ם הם "הסדרים כובלים המבססים לאקו"ם מעמד של בעלת מונופולין." הדגש כאן הוא על "הסדרים כובלים" כ*אמצעי ומקיים* של מעמד המונופולין של אקו"ם. כלומר, מאחר ופעילותה ועצם קיומה של אקו"ם מהווים עבירה על החוק (בהיותה הסדר כובל). כך מבינים זאת גם באקו"ם כאשר הם מציינים: "משמעות הכרזת הממונה הינה, כי יש בהמשך פעילותה של אקו"ם משום אי-חוקיות"[העברית העילגת במקור]. הממונה העניק לאקו"ם ארכה של שישים יום "לפנות לבית הדין להגבלים העסקיים בבקשה לאישור הסדר כובל ולקבלת היתר זמני". כפי שמתברר, באקו"ם היו משוכנעים כי אפשר לסדר את הכל בשיחה עם הממונה, שכן עתה נכתב באתר שלהם "מאז ניתנה ההכרזה ניסתה אקו"ם להגיע להבנות עם הממונה בדבר המשך פעילותה, ולו לתקופת ביניים, עד אשר יתברר מעמדה של אקו"ם בפני הערכאות המשפטיות המתאימות. למרבה הצער נסיונות ההידברות עם הממונה על ההגבלים העסקיים עלו על שרטון, ולא ניתן להגיע להסכמה. בכוונת אקו"ם לפנות בימים הקרובים לבית הדין להגבלים עסקיים בבקשה להתלות את תוקף החלטת הממונה באופן שיאפשר את המשך פעילותה, וכן להגיש ערר על ההחלטה." כלומר, במקום לפנות לבית הדין הם ניסו לסדר עסקה עם הממונה ולא עלה בידם. זוהי דרך הפעולה שלהם, כיוון שהיה להם די זמן אחרי בדיקת רשות ההגבלים העסקיים מאפריל 2003 לשנות את תקנותיהם באופן מהותי, דבר שסרבו לעשות. מקריאה של קובץ ההחלטה עולה כי היו לה סיבות משכנעות למדי. העיקריות שבהן הן: א. החוזים הגורפים (רשיונות שמיכה) שדורשת אקו"ם מכל יוצר לחתום עליהן בבואו בחוזה עמה. בחוזים אלו מקבל על עצמו היוצר את ההתחייבות להעביר "לאקו"ם באופן בלעדי את זכויות היוצרים המפורטות מטה לגבי כל יצירותי הגמורות והבלתי גמורות אשר יצרתי ואשר אצור בעתיד בתור מלחין ו/או מחבר..." בעקבות פניית הרשות להגבלים עסקיים יצרו באקו"ם תיקונים המאפשרים לבעל מניה (היינו, יוצר) לא להעביר לאקו"ם במועד החתימה על החוזה עמה "זכויות מסוימות, לגבי כל יצירותיו או לגבי סוג יצירות מיצירותיו" (מנגנון העברה חלקית) וכמו כן ניתן ליוצר לבקש חזרה את זכויותיו לגבי סוגי יצירות (מנגנון ההחרגה). הממונה קבע כי אלו שינויים לכאורה ולא שינויים מהותיים משום שההחרגה או ההעברה החלקית נוגעת ל"סוג יצירות מסוים" ולא מאפשרת ברירה פרטנית (כלומר, אין אפשרות ליוצר לברור לו יצירה פופולרית אחת ולהעניק לה רשיון כהכרעתו). בנוסף לכך, לאקו"ם נשמרת זכות בלעדית להחליט אם להעניק הרשאה כזו או לא, דבר המעקר אותה מתוכן. ב. שיטת התמחור האחיד של אקו"ם והיותה "תאגיד לניהול משותף" מהווה פגיעה בתחרות בין היוצרים לבין עצמם. ומנטרלת בפועל, בתפקדה כ"מנהל עסקי" עבור היוצרים "כבילה" כפולה: של היוצרים עצמם ביחס למחיר שהם יכולים לגבות, וכבילה של המשתמשים. ג. העברת הזכויות הגורפת, הכוללת גם העברת זכויות בחלקי יצירות או יצירות עתידיות מונעת מעבר אפשרי של יוצר לעבודה עם תאגיד אחר. ד. פגיעה במשתמשים באמצעות תעריפים דיפרנציאליים, גבוהים שלא לצורך או "בלתי הוגנים." כאשר למשתמש (בעל מסעדה, לדוגמה) מסורה רק אפשרות להשמיע במחירים שקבעה אקו"ם או להמנע מהשמעה (אי הסכמה עלולה להביא להוצאת צו שיפוטי לסגירת העסק) ה. אקו"ם, באמצעות בריתות עם 160 אגודות אחיות ברחבי העולם מקיימת הסדר כובל "אופקי" המונע ממשתמש שירצה שלא לעבוד דרך אקו"ם לעשות שימוש ברפרטואר זר. בפועל, זה מונע השמעת מוסיקה כלשהי שלא דרך הסכם עם אקו"ם. ו. הרשיון למשתמשים הוא גורף, וכולל מגוון רחב של יצירות הניתנות כולן בחבילה אחת ובתמחור אחיד, בלי שלהעדפת המשתמש ניתנת חשיבות כלשהי. ז. הממונה קובע כי ההסדר הכובל של אקו"ם יוצר בפועל את המונופולין שלה, ומאחר ומדובר בהסדר בלתי חוקי לפי חוק ההגבלים העסקיים, קיומה של אקו"ם צריך להיבטל. הממונה נוגע בחשש שעליו פורטת אקו"ם של "מה יעשו 4800 יוצרים" וההיסטריה שהיא מנסה ליצור כאילו זכויותיהם יופקרו לחלוטין כשהיא מצביעה על כך שגם היום, בפועל, מתקיים משא ומתן פרטני בין יוצרים לבין משתמשים על שימושים מסוימים ביצירותיהם; וכי ישנה אפשרות סבירה (שלדעת הממונה חסומה היום) להקים גם מספר אגודות מתחרות, שיתמודדו ביניהן גם בתנאים שהן מעניקות ליוצרים וגם בתנאים שהן מציעות למשתמשים. נ.ב. החוזה של אקו"ם באתרה הוא אותו חוזה דרקוני בסיסי, בלי האפשרויות המשופרות, כביכול, עליהן מדווח הממונה. |
|
||||
|
||||
איזה מזל שקיים ממונה על ההגבלים העסקיים. |
|
||||
|
||||
באשר ל-ה' - מה המצב במדינות אחרות? האם אנחנו בסכנה שיוטל עלינו "חרם מוזיקלי" משום שלאקו"מים הזרים לא יהיה גוף אחד ברור לדבר איתו בארץ? |
|
||||
|
||||
עתידות יש רק בבזוקה. הממונה אינו עוסק בכך כלל. להערכתי, אין שום סכנה כזו. |
|
||||
|
||||
תמיד הייתי משוכנע שהאמנים דווקא רוצים להיות מושמעים ברדיו, כי רק כך יכול הציבור להיות מיודע על אלבומיהם החדשים, ולקנות אותם. בכל ראיון שני עם מוסיקאי, הלה מתלונן שלא משמיעים אותו מספיק ברדיו. אין כאן סתירה מסוימת? אתה גם רוצה שישמיעו אותך ברדיו וגם לוקח על זה כסף? תהייתי גוברת כשמדובר בתחנות רדיו ציבוריות בעליל, כמו גלי צה"ל, אשר במקורה נועדה, כמדומני, כשרות לחיילים. גל"צ לא מרוויחה כסף, ואין בה פרסומות, אז למה שתשלם כסף על השירים? במיוחד אירוני הדבר כשמסתכלים על אין ספור המוסיקאים בישראל שמתנדבים להופיע בחינם מול חיילים. אז להופיע כן, אבל להשמיע בחינם מוסיקה לחיילים המסכנים זה לא? (בהקשר הזה, מעולם לא הבנתי מה פתאום אגד ודן לוקחות כסף על הסעת חיילים. שצה"ל יגיד שאין יותר כסף לשלם לאגד, לפיכך החיילים לא יכולים להגיע לבסיס, ולפיכך המחבלים והמטוסים הסוריים מתקרבים עתה באין מפריע לביתם של חברי הנהלת אגד במטרה להפציצם. טוב, זה קצת אוף טופיק). ושאלה אחרונה: מה עם אומנים מחו"ל? הם מקבלים תמלוגים מישראל? |
|
||||
|
||||
גל"צ לא מרוויחה כסף, ואין בה פרסומות? מתי לאחרונה האזנת לגל"צ? אגב, האם צה"ל צריך לשלם לבזק עבור שיחות טלפון? לפז על הדלק שהוא ממלא במכוניותיו? לתנובה על הקוטג'? לאנשי הקבע על עבודתם? |
|
||||
|
||||
אכן לא האזנתי לגל"צ זמן רב, אבל אני מוכן להישבע שפעם, לפחות, לא היו בה פרסומות. בגלגל"צ, אם איני טועה, יש רק פרסומות ציבוריות, מפעל הפיס, מכללות וכדומה. אני טועה? אנא פרט בקשר לכסף שגל"צ מרוויחה. באמת שלא ידוע לי כלום על זה, אבל איך זה מסתדר עם היותה תחנת הרדיו של צה"ל? אם היא תפסיק להרוויח כסף, האם היא תיסגר והחיילים יאלצו לקרוא ספרים בזמן השמירה? צה"ל לא צריך לשלם לבזק, אבל כן לפז ולתנובה. בזק, אגד ודן הן חברות של המדינה, וגם אם יפסידו כסף הן לא ייסגרו לעולם. בנוסף, אין להן מתחרים. תנובה היא חברה פרטית. אם היא תיסגר, כולם ישתו חלב של טרה. ואכן, מה עם טרה ויטבתה? האם המדינה תצטרך להקים מנגנון שיפקח על כך שכל אחת משלוש החברות תורמות באופן שווה, או באופן יחסי לגדלן? זה מסובך ובלתי אפשרי. באשר לאנשי הקבע: לא הצעתי שאזרחים תמימים ישועבדו לשרות הצבא. לא הצעתי שנהג האוטובוס של אגד לא יקבל משכורת. אבל היות ואגד שייכת לממשלה, וצה"ל שייך לממשלה, תהיתי אם הדבר לא משול לכך שאני אוציא חלק מהכסף שלי מהמזרון ואעביר אותו לבלטות. הדפסת מיליוני הכרטיסיות נראית לי כבזבוז מיותר, ומקרים שפורסמו, בהם נהגים הורידו מהאוטובוס חיילים במדים, כי לא היתה להם כרטיסיה, נראים לי אבסורדיים. |
|
||||
|
||||
אתה מוכן להסביר למה התכוונת במשפט בזק, אגד ודן הן חברות של המדינה |
|
||||
|
||||
וידיעות הוא (ע''פ עדות הנחתום, או העיסה) העיתון של המדינה. אי לכך זכאים חיילי צה''ל לקבלו ללא תשלום, ואף לפרסם בו את מודעותיהם חינם אין כסף. |
|
||||
|
||||
אתה ודורון יודעים למה התכוונתי, אבל רוצים לנגח סתם. הכותרת של הודעתי היא "שאלת תם". אני לא כלכלן, ובכל זאת נראה לי שיש הבדל מסוים בין שלוש החברות הללו לבין סלקום או אסם. קראתי פעם, למשל, ש"בשבוע הבא יחליט שר התקשורת על מינוי המנכ"ל הבא של בזק". בנוסף, כפי שציינתי, אין לבזק, אגד ודן מתחרים, ולפי מיטב הבנתי, אסור בחוק להקים להן מתחרים (האם מותר לי לחפור באדמה ולהניח קווי טלפון ברחוב שלי?) אז אם אתם רוצים להיות נחמדים, אנא הסבירו לי את כל הנ"ל. ואם לא, אז לא. |
|
||||
|
||||
למעשה, בשנים האחרונות יש מגמה מתמשכת של יצירת חלופות לאגד, בקווים מסויימים. בבאר-שבע יש כבר שנים רבות חברה פנימית שמספקת נסיעות בתוך העיר, גם בקווים מסויימים אל ובתוך מודיעין יש חלופה. גם חברת ''גוונים'' (אאז''נ) מספקת נסיעות באזור ראשל''צ. |
|
||||
|
||||
1. אז האם זה אומר שאגד היא בכלל לא חברה ממשלתית? מה יקרה אם אגד תיסגר? מי יסיע את מסעודה משדרות? 2. איך זה שאגד קיימת מאז קום המדינה, ורק בשנים האחרונות יש מגמה ליצירת חלופות? האם זה היה לא חוקי בעבר? ומצד מי עלתה היוזמה הזו? |
|
||||
|
||||
אגד ודן הן חברות פרטיות ולמעשה שתיהן נוצרו מהתאחדות של חברות תחבורה קטנות. יש כיום כ10 חברות אוטובוסים שמפעילות קווי תחבורה ציבורית בארץ. עד לאחרונה אגד ודן היו מונופולים, שכן הפעלת קווי תחבורה ציבורית כרוכה ברשיון מהממשלה, ורשיון כזה לא ניתן לאף חברה אחרת. בשנים האחרונות מוצעים הרשיונות הנ"ל במכרזים לפי אזורים. נדמה לי שהיוזמה היתה של בייגה שוחט מתישהו בשנות ה90, אבל היישום היה מאוד איטי ורק בשנתיים האחרונות נוצרה כמות משמעותית של קווים שאינם בידי אגד ודן. |
|
||||
|
||||
או, סוף סוף משהו צבאי שאני מבין בו. הסיבה המאוד פרוזאית לקיומן של כרטיסיות לחיילים היא החשש (המוצדק בהחלט) שחיילים ינצלו הסדר של נסיעות חינם גם עבור נסיעות שאינן בעניינים מבצעיים. ידוע היטב שחיילים עושים שימוש "אסור" בכרטיסיות (כלומר, נוסעים לחברה שלהם בנתניה על חשבון צה"ל), אבל לפחות כך יש לאגד פיקוח על כמות הכסף שמגיע להם מצה"ל1. עבור בנות הגיעו להסכמה כבר מזמן שיתאפשר להן לנסוע חינם בקווים בינעירוניים, תמורת תשלום "גלובלי" המבוסס על הערכה, וגם עבור בנים הגיעו להסכם כזה לפני מספר שנים (זמן קצר אחרי שחרורי בשנת 2000, אאז"נ), אבל שמעתי מאז שהיו בעיות עם חידושו, ואין לי מושג מה מצבו כיום. אולי אחד האיילים במדים יוכלו לעדכן בנושא. אגב, זו גם הסיבה שהנסיעות בקווים לאילת חסומות בפני חיילים שאין בידיהם "כרטיס ערבה" (כלומר, חיילים שאינם גרים או משרתים באזור הדרום). אחרת, אגד היה צריך לקבל עליו את הוצאות הנסיעה של אלוהים יודע כמה חיילים בחופשה בשנה. 1 גם צה"ל עצמו עושה קולות שכאילו הוא מונע שימוש קלוקל שכזה בכרטיסיות, ע"י סדרה ארוכה של נהלים כיצד יש לחלק ולקבל חזרה כרטיסיות משומשות, וכן סמכויות מופרכות של פקידי רישום ותשלום (שלמים, בעברית) להעלות חיילים על מת"ש בגלל מגוון מטופש של סיבות. |
|
||||
|
||||
באמת ביטלו את הכרטיסיות מלבד "כרטיסיות ערבה" בסביבות יולי 2001, אחרי כמה חודשים היה חודש שלם שבו כל חייל שעלה באגד הציג חוגר וקיבל חשבונית (ממוחשבת)- כנראה כדי לדעת כמה חיילים נוסעים. יש לציין את הקוים של דן שבדרך לשחרור לא הסכימו לקבל את האישור לנסיעה בבגדים אזרחיים למרות החוגר שהיה בתוקף ביומו האחרון והכתוב בפתק: "עבור חברת האוטובוסים" זה קו של 7 שקלים לכל כיוון! |
|
||||
|
||||
אני חושב שהנסיעה חינם היא רק נסיעה בינעירונית, בעוד שנסיעה בשווי שבעה שקלים (דאז) עדיין נמצאת תחת ההגדרה של "קוד 3", שזו הנסיעה העירונית היותר יקרה מאשר נסיעה עירונית רגילה. |
|
||||
|
||||
אני לא יודעת מתי בפעם האחרונה פורסמו מקרים בהם נהגים הורידו מהאוטובוס חיילים במדים כי לא הייתה להם כרטיסיה, אבל אני יכולה לשער שזה היה די מזמן. היום שום חייל לא צריך להשתמש בכרטיסיה. כל חייל במדים, בהצגת חוגר, יכול לנסוע חופשי (לפחות נכון לעכשיו) בכל קו אוטובוס1 או רכבת. וחוצמזה, שחיילים ממש לא אמורים לקרוא ספרים בשמירה. אלא אם מתחשק להם לעמוד למשפט אחר כך על שבירת שמירה. 1חוץ מאלו של אילת, ואחד שנוסע מתל-אביב לנתב"ג. מצד שני, אין להרבה חיילים מה לחפש בנתב"ג, ככה שזה באמת לא מאד רלוונטי. |
|
||||
|
||||
(כרגיל, אני נהנה לגלוש מהנושא). פרופ' שהרן שלח, מתמטיקאי מפורסם ומבכירי הלוגיקאים בעולם, יושב לו בש"ג נידח לעת מילואים1 ומביט בעיון בפרק מתקדם בספר בתורת המודלים (ספר ש*הוא* כתב, אגב. זה תחום שהוא כמעט המציא). חולף שם מילואימניק אחר שלא בדיוק מכיר אותו, מציץ מעבר לכתפו, טופח לו בעוז על השכם ומכריז (בשיא הרצינות) "אז מה, שלח, משלימים בגרות?" 1 אח"כ מצאו משהו יותר טוב לעשות איתו, אבל גם זה עלה לו בשבר בכתף (וזה כבר סיפור אמיתי-אמיתי). |
|
||||
|
||||
_________ העלמה עפרונית, לא עושה מילואים וגם לא שמירות, אבל מרגישה דחף שכזה להגיב ולא בדיוק יודעת איך. סליחה, לא יקרה שוב בקרוב. |
|
||||
|
||||
אצלי ביחידה זה היה קורה כל הזמן. שילוב של בערך חצי מהסגל האקדמי של הטכניון יחד עם כל מיני עוברי בטל ירושלמים שלא הצליו להשיג פטור (וזה לא שהם לא ניסו). היה בידור. אני זוכרת שפעם איזה פסיכולוג שכמה פציינטים שלו היו בנקודת משבר הביא סלולארי, אחד מהראשונים שנראו בארץ בגודל סביר*. תיכף החברה פירקו לו אותו לבדוק איך בנויים הזהויים** מבפנים. הרכיבו בחזרה. לא כל כך פעל. בסוף הם מצאו איזה פרופסור להנדסת חשמל ואלקטרוניקה והתחנפו לו עד שהוא הרכיב בחזרה. _________ * ל.ב.פ. מסגירה את גילה. *** איך עוד אומרים בעברית WHACHYOUMACALLIT? |
|
||||
|
||||
אני אוהב לתרגם WHACHYOUMACALLIT כ"דברימצ'יקים". |
|
||||
|
||||
*** צ'ופצ'יקים. |
|
||||
|
||||
המה-שמם-האלו |
|
||||
|
||||
משמואים. |
|
||||
|
||||
*** שמידג'קינים. |
|
||||
|
||||
לא הכרתי את זה. אני יודע מה יותר טוב מצאו לעשות איתו אבל "שבר בכתף"? (אורי נותן לאלון את התגובה המיוחלת באיחור של שבועיים) |
|
||||
|
||||
(מה, עוד לא הגעת אז לענף? ואיך לא סיפרו לך? הנה בקיצור:) פעם שלח עשה מילואים אצלנו, והחליט לבלות את הלילה ב"ענף". על-כן הסתגר באחד החדרים עם מיטה מאולתרת ונעל את הדלת מבפנים. בבוקר הגיע אחד הקצינים החרוצים (א"ג, אבל זה לא אתה), ניסה להיכנס לחדרו, ולהפתעתו לא הצליח לפתוח את הדלת. לא היה לו מושג שמישהו ישן שם. אי לכך שינס מותניו, הרים מרצפת אחת מהרצפה הצפה, זחל מתחת לרצפה אל חדרו, הרים (הפעם מלמטה) מרצפת נוספת, הוציא ראשו ולפתע ראה מול עיניו את פרופ' שהרן שלח נם לו בשלווה. מיד נסוג בחשאיות מודיעינית לאחור, יצא חזרה למסדרון והלך לעבוד במקום אחר. את המרצפת ההיא, בתוך החדר, השאיר פתוחה. כששלח התעורר, מן הסתם מעורפל קמעה עדיין, צעד צעד וחצי לפנים ומיד צנח משהו כמו 60 ס"מ אל עבר החלל מתחת לרצפה. למי שלא מכיר את הסיטואציה, נפילה שלא מצפים לה, אפילו קטנה, יכולה להזיק לא מעט, ומכאן הכתף וכו'. א"ג הסתובב שבועות אח"כ עם פרצוף נבוך מאוד מאוד. |
|
||||
|
||||
זה מתחרה רק בסיפור (האגדה?) על נחמן אינגבר, שבשבתו כמרצה בקורס "מבוא לתולדות הקולנוע", היה שם את כסאו קרוב מאוד לקצה הבמה, כדי שיוכל לצפות עם הסטודנטים בקטעי הסרטים המוקרנים על הבמה ולהעיר הערות. יום אחד בזמן הקרנה, בחושך, אינגבר התיישב והכסא התהפך אחורה. אינגבר התהפך איתו, והתגלגל לרצפה (מגובה מטר). למרות הכל קם, המשיך בשיעור כאילו לא קרה דבר, ורק אחר כך הלך לרופא שאבחן לו שבר ברגל. |
|
||||
|
||||
1. ראשית, בדומה למה שהיערתי כבר קודם, עצם התפיסה ששירים המושמעים ברדיו הם פרסומת למכירת תקליטים, רק תמסחר עוד יותר את חרושת התרבות, הממוסחרת ממילא. שנית, את התמלוגים על השמעות רדיו מקבלים יוצרי השירים, המלחין והתמלילן (לא האמן המבצע, אם כי לעיתים יש חפיפה בין השניים). בפועל, תמלוגי השמעות הם הכנסתם היחידה של היוצרים. בחינם, הם כבר נותנים את יצירתם לאמן המבצע, שגם הוא לרוב נהנה מהמכירות במידה זעומה ביותר אלא אם מדובר בלהיט היסטרי. זאת ועוד, חלק ניכר מההשמעות ברדיו הם של שירים ישנים, שכבר אינם מוכרים דיסקים. יש יוצרים ותיקים שמתפרנסים כמעט רק מתמלוגי ההשמעות. 2. לידיעתך, תמלוגי ההשמעות הם סכומים קטנים ביותר, (ואינם מרכיב כבד-משקל בהוצאותיה של תחנת רדיו) ויכולים להתפרנס מהם ממש רק יוצרים שמושמעים לעיתים תכופות. אקו"ם כן מתחשבת בכך שגל"צ היא תחנה עממית המשרתת חיילים. ידוע לי שעד לפני מספר שנים גל"צ שילמה תמלוגים בשיעור של כשישית ממה ששילמה רשת ב' (לא ידוע לי בדיוק מה ההסדר היום). 3. כן, אמנים מחו"ל מקבלים תמלוגים מישראל, ואקו"ם עושה את הגבייה למענם ע"פ הסדרים שיש לה עם גופים דומים מחו"ל. |
|
||||
|
||||
מובן שלא אני המצאתי את התפיסה הזו, וכפי שציינתי, רבים האמנים שמעודדים אותה בעצמם. ובכל זאת: מה בעצם שגוי בתפיסה הזו? אולי לומר שפרסום הוא המטרה העיקרית של ההשמעות ברדיו יהיה קצת דרסטי, אבל אולי מטרה משנית? דבריך באשר לשכר יוצרי השירים הינם חידוש בשבילי. מדוע אין הסדר בין יוצר השיר לבין המבצע, על חלוקת ההכנסות? אני מבין את הבעייתיות של השירים הישנים, אבל על האמן להמשיך ולייצר כל הזמן אם הוא רוצה להשתכר, לא? גם אסם לא מקבלת תמלוגים על במבה שיוצרה בשנות השבעים, ואם היא רוצה להמשיך להרוויח, עליה לייצר עוד במבה, לא? (לא שאני תומך בכל הנ"ל, במיוחד כשזה נוגע לאמנים. אני רק תוהה איך זה עובד). |
|
||||
|
||||
לא אכנס לכל שאלותיך על מבנה ההכנסות בתעשיית המוסיקה (זה ממילא לא עניין מרנין לב, כפי שניתן היה להתרשם, בין השאר מדבריו של שלמה ארצי בכנסת, כשהוא שימש פה להרבה מאוד יוצרים לפני שבוע). כל העסק סבוך למדי. מה שדומה בתעשיית המוסיקה לייצור ''במבה'' אלו הדיסקים עצמם שמייצרת חברת התקליטים. השוואת זכויות יוצרים לייצור ''במבה'' מבטלת את עקרון זכויות היוצרים מעיקרו, זה, לדוגמה, כמו לבטל את זכויות היוצרים בגין פטנט. |
|
||||
|
||||
אתה צריך לחשוב על זה מהכיוון השני. תחנות הרדיו משלמות עבור השמעה משום שהשירים אותן הן משדרות הם חלק מחומר הגלם באמצעותו הן מייצרות את השידור. בדיוק כפי שהן משלמות עבור הציוד או החשמל שהן צורכות. תחנות הרדיו *צריכות* את השירים ולכן נגבה תשלום עבורם. לעומת זאת, תחנות הרדיו אינן צריכות את תשדירי הפרסומת ולכן הן דורשות תשלום עבור שידורם. העובדה ששידור שיריו של אמן מסויים מקדמים את עסקיו האחרים מתבטאת, מן הסתם במחיר הנמוך יחסית שמשולם עבור ההשמעה (בהשוואה לתשלום הנדרש להפקת חומר אלטרנטיבי כמו משדר חדשות או הרצאה) "אני מבין את הבעייתיות של השירים הישנים, אבל על האמן להמשיך ולייצר כל הזמן אם הוא רוצה להשתכר, לא?" האמת היא שזה בכלל לא משנה. הרעיון הוא שהשיר הוא קניינו של האמן והוא רשאי לדרוש תשלום עבור השימוש בו. במציאות הישראלית, בכל אופן, קצת קשה להתפרנס רק מזה אלא אם כן אתה שלמה ארצי. |
|
||||
|
||||
גם לי יש שאלה: זה שהתמלוגים הולכים לכותבי המילים והלחן (ולא למבצע), זה חוק מדינה, או סתם הסדר מקובל? |
|
||||
|
||||
אין לי מושג אם זה חוק מדינה. מכל מקום, דומני שזה הכלל בכל רחבי העולם. על הביצוע מקבל האמן תמלוגים מחברת התקליטים ע''פ כמויות המכירה ובאחוז שהוסכם ביניהם מראש עם חתימת החוזה ביניהם. |
|
||||
|
||||
מה הסתירה בין הרצון להשמעות והתשלום על כך? אם אתה מוציא ספר ונורא רוצה שהוא יהיה בכל חנויות הספרים, האם הדבר סותר את העובדה שאתה רוצה למכור אותו בכסף? ואם אמן רוצה להופיע בקיסריה, משמעות הדבר שאין הוא רוצה גם דמי כניסה למופע? |
|
||||
|
||||
ההבדל הוא שתחנת רדיו אינה מוכרת תקליטים, בניגוד לחנות ספרים, אשר מוכרת ספרים. אם אני מוציא ספר, אני רוצה למכור אותו בכסף, אבל אני לא אתנגד אם יקריאו פרק ממנו ברדיו, למשל, ואני לא אדרוש כסף. נו טוב, לאור כל התגובות לעיל, אני מניח שיש הבדל בין שתי הדוגמאות. שידור שירים ברדיו אינו משמש כפרסומת בלבד. אנשים רבים לא קונים תקליטים כלל, ונחשפים למוסיקה רק מהרדיו. |
|
||||
|
||||
"איגוד הקומפוזיטורים והמו"לים למוסיקה בישראל (אקו"ם), הגובה תמלוגים למען חבריו, פנה אתמול לכל תחנות הרדיו והטלוויזיה, חברות הטלפונים הסלולריים ולמקומות המשמיעים מוסיקה והזהיר אותם כי לא יוכלו להשמיע מוסיקה - עברית או לועזית - החל ב-30 בחודש." "הארץ": http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?it... |
|
||||
|
||||
באיומים משתיקים את כל המוזיקה בארץ? אם זה לא קרטל אז מה זה? |
|
||||
|
||||
רעיון ותיק מאוד עם טוויסט חדש. יתכן שמדובר במגמה מעניינת במאבק כנגד שיתוף קבצים. "....פטנט על תוכנה שמציפה את תוכנות שיתוף הקבצים בקבצי דמה מעצבנים". התוספת ביחס ל-spoofing ידני סטנדרטי היא שהמערכת "עוקבת אחר מספר הפעמים שהשיר הפיראטי מוחלף, כדי שתוכל להתאים באופן אוטומטי את מספר קובצי הדמה שהיא מפיצה". |
|
||||
|
||||
מזוית הראיה של תומכי שוק חופשי, יש משהו מוזר בכל הרעיון של תמלוגים, גם כאשר מקבלים את זכותו של יוצר על פרי יצירתו. ההסדר הבא נראה לי יותר "טבעי": חברת התקליטים מוכרת את התקליט (או רשיון ההשמעה) לתחנת הרדיו, ומרגע זה תחנת הרדיו חופשית לשדרו כרצונה, ללא תשלומים נוספים. לפני כן, חברת התקליטים שילמה למבצעים, מן הסתם סכום שנקבע עוד לפני תחילת ההקלטות (בימינו לעתים המבצעים מקליטים בבית ושולחים בעצמם לרדיו; זה כמובן חוסך שלב אחד). זמר שמעדיף לשיר שירים שכתבו והלחינו אחרים, ישלם לכותבים תמורת יצירתם (ואולי המלחין כבר שילם למחבר המילים, מתוך תקווה שהוא יוכל למכור את השיר לזמרים כלשהם). כמובן שבתנאי שוק חופשי יכול להיות שיהיו כל מיני סטיות מהמודל הזה: יתכן, למשל, שההסכם בין חברת התקליטים לתחנת הרדיו יהיה של תשלום לפי השמעות (אבל זה נראה לי מוזר קצת, כי זה דורש מנגנון לא-פשוט של מעקב אחרי השמעות). ייתכן שההסכם בין הזמר לבין היוצרים יהיה שהזמר ישלם להם אחוז מכל הכנסותיו העתידיות על השיר; וייתכן שהצורה ש*זה* יעשה היא שהוא יתחייב לפני היוצרים שבהסכם שלו עם חברת התקליטים, זו תתחייב שבהסכמים שלה עם חברות הרדיו, אלו יתחייבו שעל כל השמעה הם ישלמו סכום מסוים ליוצרים. זה יביא למצב שקול למה שקיים היום, של תמלוגים. אבל עם כל דרגות העקיפות, זה כבר ממש מוזר. למה זה דומה? שכשאני קונה מכונית, אני מתחייב שעבור כל מאה קילומטר שאני נוסע בה, אני אשלם סכום מסוים ליצרני הפלדה שממנה המכונית הורכבה. או לחילופין (למי שרוצה לטעון שעם זכויות אינטלקטואליות זה אחרת), שכשאני1 משתמש במחשב אני אצטרך לשלם לכל בעלי הפטנטים שהמחשב משתמש בהם. המודל שהצעתי בהתחלה הוא טבעי יותר בכך שכל צד משלם לצד אחר בדיוק בשלב שבו הוא מקבל משהו מהצד האחר, ואז הם נפרדים לשלום. טבעיות של שוק חופשי בצד, מה בפועל יקרה במצב כזה? הניחוש שלי הוא שלפחות בישראל, כוח השוק של פזמונאים ומלחינים שאינם מבצעים יהיה קרוב מאוד לאפס. לדברי שמעון ג. למעלה, גם היום מעטים מאוד היוצרים שהתגמולים שלהם מהווים יותר מדמי כיס; בהתחשב בכך שגם להיות מבצע היום זה לא מכרה זהב, אני מנחש שרוב היוצרים יעשו זאת כתחביב, ויסתפקו באושר של לשמוע את יצירתם ברדיו. האם הניחוש שלי נכון? אם כן, האם די בכך כדי להצדיק את שיטת התמלוגים (שעד כמה שאני מבין, היא מעוגנת לפחות חלקית בחוק)? כשאני שואל אם יש בכך כדי להצדיק, אני יוצא מהנחה שצריך סיבה מיוחדת כדי להתערב חוקית בשוק החופשי; זו הנחה שאני נוטה לקבל, וכמובן באתרנו מסתובבים כמה חסידים קנאים יותר של השוק החופשי. ואולי מצב כזה הוא בכלל טוב? (זה כבר דורש הבהרה; אולי מחר). 1 או אפילו חברה גדולה |
|
||||
|
||||
הבעיה העיקרית שאני רואה במודל הזה היא דווקא הפגיעה בצרכן. אנסה להסביר למה לדעתי המודל הזה יקטין בארוח משמעותי את מגוון המוזיקה שהצרכן יהיה חשוף לה באמצעות הרדיו. בוא נחשוב על תחנת רדיו שצריכה להחליט אלו שירים "לקנות" להשמעה. התחנה הזו לוקחת על עצמה את הסיכון ששיר ששולם עליו לא מעט כסף יתברר כלא-אהוד אצל הקהל, ולא ניתן יהיה להשתמש בו למילוי שעות מוזיקה. לפיכך, התחנה תחתור לקנות שירים זולים ככל האפשר, ופופולריים ככל האפשר. חברת התקליטים לוקחת את הסיכון שכרוך בהחלטה לאלו שירים (המוצעים ע"י אמן מבצע) כדאי להפיק סינגל. היא תהיה מוכנה להשקיע בשירים שהסיכוי שיימכרו לתחנות הרדיו הוא גדול במיוחד. לכן גם חברת התקליטים תרצה שירים פופולריים במחיר זול. האמנים המבצעים יתחלקו לשני סוגים: מבצעים ידועים, שהשם שלהם לבדו מסוגל להעלות פופולריות של שיר, ואחרים. לזמרים הידועים יהיה קל לדרוש מחיר סביר עבור השירים שלהם, אם כי גם הם ייאלצו, כדי שחברת התקליטים תשקיע בהם, להימנע משירים "אקספא\רימנטליים" השונים מסגנונם. המבצעים הלא-מוכרים יוכלו למכור שירים לחברות התקליטים רק בתנאי שיציעו שירים שמלכתחילה ייראו לחברות התקליטים ולתחנות הרדיו כפופולריים. במצב הכי גרוע יעמדו היוצרים (הכותב והמלחין) שהשם שלהם כמעט אף פעם אינו משנה את הפופולריות של השיר, גם אם הם ותיקים ומכובדים. הם ייאלצו לכתוב להיטים קליטים בגרוש, או לחפש ערוץ אחר. מה שאני מתאר לא נראה שונה מדי מהמצב היום, כי גם היום י שאפשרות לעבוד בדרך שאתה מתאר, והלחץ שאני מראה כאן הופך את המחיר שמשולם ליוצרים בעת ההזמנה לקרוב מאוד לאפס. ביטול מנגנון התמלוגים יקצין את המצב, וייצור מצב שבו המוזיקה שתיכתב תהיה תמיד "זהה לעצמה", ללא ניסיונות, שינויים וסגנונות שונים, כי אלו יהיו לא רווחיים בגלל שאינם גוררים מספיק השמעות (או במלים אחרות: מה שלא בפלייליסט של גלגל"צ, פשוט לא יהיה). |
|
||||
|
||||
האמת היא שצריך להתחיל משאלה יותר בסיסית, שלדעתי לוטה בערפל: מה היא בכלל תרומתו של שיר בודד להכנסותיה של תחנת רדיו. אני מניח שבשוק חופשי של תחנות רדיו, ייתכנו תחנות ותוכניות נישה שיפנו לקהל שמחפש דברים מיוחדים, ויהיו מוכנים לשם כך לשלם עבור יצירות מיוחדות. כמה? שוב, אין לי מושג. מה בכלל גודלו של "שוק" המוזיקה ברדיו? הדיון נהיה עוד יותר מסובך אם זוכרים שמבחינת חברות התקליטים והיוצרים, הרדיו הוא רק פלח אחד של צרכנים, אולי משני בהשוואה לקוני הדיסקים הפרטיים. |
|
||||
|
||||
השאלה המהותית ביותר היא מה אתה קונה כשאתה קונה תקליט? אם התשובה היא שקנית חתיכת פלסטיק, הרי שהשמעת התקליט ללא הגבלה ובכל צורה היא רעיון הגיוני. אם התשובה היא שמה שקנית הוא חתיכת פלסטיק שבה יש לך זכות שימוש מסוימת ומוגדרת, הרי שכל שימוש באופן החורג מתנאי השימוש צריך להיות אסור. ובהמשך: האם קניית חתיכת הפלסטיק מעניקה לך (או לתחנת הרדיו או לכל גורם אחר) גם את זכות שיעתוקה? אם מדובר בחתיכת פלסטיק גרידא, הרי שאין שום סיבה לאסור זאת. אחרי הכל, את העותקים שתיצור מהתקליט לא תבצע על אותה חתיכת פלסטיק אלא על חתיכות פלסטיק אחרות לגמרי. אפשר כמובן לבנות מודל (תקף ותקין לגמרי) שבו מכירה של תקליט לתחנת רדיו היא אכן מלאה ולא מותנית ומגלמת בתוכה את כל הזכויות הקיימות והעתידיות, אך מחיר מכירה כזו יהיה הרבה מעבר למה שתחנת רדיו תוכל להרשות לעצמה בדרך כלל ותחסום למעשה את השוק בפני כל זמר חדש, שהרי שום תחנת רדיו לא תשלם סכום גדול עבור זמר מתחיל שעדיין לא הוכיח את "יכולת החזר ההוצאה" שלו. המצב בקניית יצירות אמנות שונה מהותית מהמצב בקניית מכונית או מחשב מסיבה פשוטה אחת: כשאתה קונה מכונית או מחשב אתה אכן קונה את הפלדה, הכסאות, המנוע וכל העבודה וההגות המגולמים בהם (כולל הפטנטים עליהם אתה *כן* משלם, משום שעלותם מגולמת במחיר הרכיבים) וזכות השימוש שלך כמעט לא מוגבלת. הסיבה לכך פשוטה: יכולת השיעתוק שלך אפסית. במלים אחרות, המכונית או המחשב מוגנים על ידי "הגנת הכדאיות": פשוט לא כדאי לך, מכל נקודת ראות מעשית, לשעתק אותם ואינך יכול להשתמש ביישות הפיסית שלהם כמות שהיא ביותר ממקום אחד בו זמנית. מאחר ומוכרי המחשב או המכונית יודעים זאת, אין להם שום בעיה למכור לך זכות שימוש מלאה ונצחית במוצר. הגורם שהתעלמת ממנו בתיאוריה שלך, בקיצור, הוא שאין דין מכירה אחת כדין מכירה שנייה. כשאתה קונה מוצר כלשהו, אתה עושה זאת תמיד על פי תנאיו של המוכר. לכן, השאלה הרלוונטית אינה אם קנית אלא באילו תנאים קנית, מה שמנער כל תקפות מהרעיון שהעלית. |
|
||||
|
||||
גם אני חושב שהשאלה המהותית היא מה אתה קונה כשאתה קונה תקליט. אבל זה לא אומר שאפשר לפתור אותה בקביעה שכשאתה קונה מוצר כלשהו, אתה עושה זאת תמיד על פי תנאיו של המוכר. השאלה מה המוכר מוכר זהה לשאלה מה הקונה קונה. (זאת נראית לי שאלה באונטולוגיה של האמנות. באיזה אופן היצירה מתקיימת, והיכן היא קיימת. בתווים? על התקליט? בראשו של המלחין או בראשם של המאזינים? אבל אני לא אפריע ואסיט את הדיון לשם). |
|
||||
|
||||
לא בדיוק, משום שיוזם העסקה1 הוא בעל המוצר הנדרש, מה שהופך אותו למרכיב החיוני בה ומכאן, למכתיב התנאים. 1 גם כאשר אתה נוסע ברכב ומישהו צועק לך "מוכר?" אתה יוזם העסקה, משום שהגריין הבסיסי לה הוא מכוניתך. |
|
||||
|
||||
האם היית מצפה מבית-המשפט לאכוף הסכם של מכירת הסיפרה שמונה? או של אויר על חוף הים? אפילו מטעמים מעשיים, אני חושב שאי-אפשר לדבר על מכירה של מוצר בלי להסכים מהו המוצר. |
|
||||
|
||||
כן, אבל המוצר כאן ידוע ויש לו בעלים ידועים. |
|
||||
|
||||
מהי יצירת אומנות? ומי מחליט איזה שימוש ניתן לעשות בה, למרבה הצער זוהי עוד הכרעה שהושארה לבתי המשפט. לא רק כמה כסף צריכים לשלם לאמן, לחברת התקליטים , למחזיקי זכויות היוצרים. לא רק מהו שימוש הולם, מה המסגרות שמותר להפיץ את היצירה, להעתיק אותה וממנה, לשנות וליצור יצירה חדשה... אלא אפילו חובתו של הקונה, להציג את יצירת האומנות בצורה מסויימת ובמקום מסויים, תוך השקעה כספית רצינית, כדי שהיא לא תיפגע ושהאיכויות שהיוצר יצר בה לא יפגעו. וזכורה התביעה של הפסל אגם, בקשר לאחזקת המיזרקה של כיכר דיזנגוף. ( שתיפעולה לפי מה שהאמן תיכנן, הצריך דמי אחזקה אסטרונומיים, שלא לדבר על כך שיש מי שרוצה להעיף אותה לחלוטין, ולבטל את הכיכר, דבר שהפסל מן הסתם לא ממש יתלהב ממנו). |
|
||||
|
||||
מי היית רוצה שיכריע מהי יצירת אמנות ואיזה שימוש ניתן לעשות בה? |
|
||||
|
||||
רגע, אתה זה שהכנסת אתה את עניין השכפול, הוא לא כל כך קשור למה שאני דיברתי עליו (והוא גם נושא שנטחן באייל עד דק). ברור ש"שכל שימוש באופן החורג מתנאי השימוש צריך להיות אסור" (זה כמעט טאוטולוגיה); השאלה היא מהם תנאי השימוש הסבירים (ומי קובע אותם). יש להניח ששום חברת תקליטים לא תתיר לקונים לשכפל כרצונם את היצירה. נסכים שאסור לתחנת הרדיו לשכפל את הדיסק; ונוכל לחזור לשאלה שעליה כן דיברתי, שהיא התשלום ליוצרים (שאיתם לא היה לתחנת הרדיו שום משא ומתן, לפחות לא ישירות בנוגע לדיסק שהרדיו קנה). זה עדיין כן נראה לי אנלוגי למכונית והפטנטים שבה. |
|
||||
|
||||
כפי שציינתי בתשובה קודמת, תנאי השימוש הם התנאים שקבע המוכר1. בכל מצב אחר, אין מדובר בעסקה מרצון. מרגע שעקרון זה מוסכם, שאלת התשלום ליוצרים אינה רלוונטית לעקרון שבדבר, משום שהיא פועל יוצא של תנאי המוכר. אפשר כמובן לדון במה שראוי למוכר (חברת התקליטים, היוצרים, גוף אחר) לדרוש תמורת העסקה, אך כפי שאני מבין את הדברים, מול גופים משדרים אין דרך לעשות את הדברים אלא באמצעות תמלוגים. ביחסים בין היוצרים לגוף המשווק/מפיץ/מכיל, הדברים יכולים להיעשות (ואף נעשים במקרים מסוימים) באופן אחר. 1 הדיון במרכיבי המונח "מוכר" ומה הוא כולל נראה לי טפל למהות העניין. לצורך הדיון, אין זה משנה אם חברת התקליטים מגלמת בעסקה שלה את רצונם והאינטרסים של המלחין והתמלילן או את רצונה בלבד (במקרה ושילמה להם סכום עבור כל הזכויות). |
|
||||
|
||||
בהערת השוליים אתה כותב "לצורך הדיון, אין זה משנה אם חברת התקליטים מגלמת בעסקה שלה את רצונם והאינטרסים של המלחין והתמלילן או את רצונה בלבד (במקרה ושילמה להם סכום עבור כל הזכויות)." לצורך הדיון שאני פתחתי, זה כן משנה: זו בדיוק השאלה. אבל אנחנו מתקדמים, כי יותר למעלה דווקא כן התייחסת לזה: "מול גופים משדרים אין דרך לעשות את הדברים אלא באמצעות תמלוגים.". אין דרך, מאיזו בחינה? מבחינת סבירות עסקית? למה? אם אני מבין נכון, היום אין דרך אחרת מבחינה חוקית. האם אתה תומך במצב חוקי זה? |
|
||||
|
||||
אני מתכוון, מצד ההגיון. בניגוד לסרט או ספר -- שתי תבניות יצירה הניתנות להכמסה -- שצפייה או קריאה בהם פעם בודדת (או מספר פעמים קטן ביותר) מספקת את צורכי רוב הקהל באופן מלא, מוזיקה היא סוג יצירה שצרכניו נהנים לשמוע פעמים רבות, שוב ושוב, ולעתים קרובות תוך כדי עיסוק בדברים אחרים. לכן, מנגנון (כמו תחנת רדיו) המאפשר שידור של מוסיקה פעם-אחר-פעם לציבור רחב אינו ''עוד דרך'' אלא, במקרים רבים, הדרך העיקרית ולעתים היחידה בה היצירה נחשפת בפני הקהל הפוטנציאלי. נוסף על כך, ידוע מראש שלא ידועה מראש מידת הניצול (כלומר, השמעות) של היצירה לאורך זמן. בגלל סיבות אלו, קשה מאוד לכמת מראש את התגמול הצריך לנבוע ליוצרים או באי כוחם בעבור זכות שידור גלובלית של היצירה. במלים אחרות, תשלום תמלוגים לפי כמות השמעות הוא הכרח המציאות גם עבור היוצרים וגם עבור המשדרים, כדי להמנע מטעות קשה לכיוון כלשהו. הטעות הקשה קריטית במיוחד, כמובן, עבור היוצר כי בעוד תחנת הרדיו יכולה להתנחם בכך שהטעויות וההצלחות תאזננה את עצמן, היוצר יתקשה להתמודד עם טעויות. |
|
||||
|
||||
אני לא רואה את הנזק הקריטי שיש כאן לטעויות. בוא נראה בדיוק. נסתכל, לצורך הפשטות, על מצב בו המבצע סוחר ישירות עם תחנת הרדיו, בלי חברת תקליטים. המודל שלי, אני מזכיר, הוא ששני הצדדים יסכימו על מחיר גלובלי, ותמורתו התחנה תקבל רשיון לשימוש בלתי מוגבל. טעויות יכולות להיות בשני הכיוונים. אם התחנה העריכה את היצירה יותר מדי, ובסוף משמיעה אותו מעט, אז היא הפסידה כסף1 - אבל כפי שציינת, זה מתאזן על-פני הרבה שירים. המבצע הרוויח יותר ממה ש"מגיע לו" - אבל במובן שבלתי נמנע שיקרה לפעמים בכל מקום בכלכלת שוק: מוכר מצליח לשווק בהצלחה, לזמן מסוים, מוצר שמתברר שהוא כושל. לא קרה אסון. מה קורה אם התחנה העריכה את היצירה פחות מדי? כלומר, התברר במפתיע שהיא להיט היסטרי, והיא מושמעת ללא הרף למרות ששילמו תמורתה מעט? לתחנה זה בוודאי טוב, היא קיבלה הרבה בזול. מה עם המבצע המסכן? נזכור שהוא הסכים למחיר, כך שכנראה גם הוא לא חשב מראש שהיצירה שלו תהיה להיט (או לפחות לא העריך את יכולתו לשכנע בכך את התחנות). הוא אולי יאכל את הלב על כך שהוא קיבל מעט, אבל הוא לא באמת *הפסיד* מזה - זה לא שההשמעות הרבות כרוכות בהוצאות עבורו. נהפוך הוא, הוא יכול להתנחם בכך שההשמעות מקדמות את מכירת האלבום שלו, ואת ערך השוק שלו בשיר הבא שהוא יוציא. שוב, לא קרה אסון. אם יש חברת תקליטים שמתווכת ביניהם, או אף מתווכת במובן החזק - משלמת למבצע עוד לפני שהוא מקליט את יצירותיו, ומקבלת את הזכויות עליהם - ברור שבינה לבי תחנת הרדיו הטעויות עוד יותר מאזנות זו את זו; בינה לבין המבצע יש אותו סיפור כמו בינו לבין תחנת הרדיו. אותו דבר, בערך, בין המבצע לבין התמלילנית והמלחינה (תחת המודל שהוא קנה מהן בסכום גלובלי את הזכויות). סביר שזמר חדש ולא מוכר לא יוכל להרשות לעצמו לקנות שיר מאהוד מנור; אז מה. ויכול להיות שמלחין יגלה ששיר שהוא מכר בזול הופך ללהיט היסטרי, ואף משוכנע שזה בזכות הלחן; אז ערכו של השיר הבא שלו יעלה. אני לא רואה הבדל בין השוק הזה לכל שוק חופשי אחר. נשווה, שוב, למקרה שוק אחר: אני קונה מעבד מזון, ובעצם לא יודע אם אשתמש בו הרבה או מעט. אני עושה איזשהו ניחוש, ולפיו מחליט כמה כדאי לי לשלם. לפעמים אטעה; זה לא סיבה לעבור למודל מסובך לפיו אני אשלם ליצרן המעבד פר שימוש. (קודם אמרתי את זה על מכוניות, והשבת בטיעונים של זכויות היוצרים; כפי שראינו, זה לא הענין כאן). 1 בכפוף להנחה, שעל הבעייתיות שלה דיברתי במקום אחר בפתיל, שיש משמעות כספית מבחינת התחנה ליותר השמעות או פחות השמעות של שיר כזה או אחר, בנפרד מעניין התמלוגים - נניח דרך אחוזי האזנה. |
|
||||
|
||||
לפי התפתחות הדיון, השאלה היא מעשית נטו: האם משתלם ליוצרים/חברות תקליטים/תחנות רדיו לאמץ מודל כזה? הטענות שלך, בהקשר זה, בהחלט תופסות. יש הגיון במערכת של תשלום גלובלי עבור הלקוחות שאתה רואה מול עיניך עושים שימוש במערכת כזו. אני סבור שביחס לחברות תקליטים (או כל מתווך דומה) ותחנות הרדיו גם תיאור מערכת השיקולים נכון. הבעיה, להערכתי, היא עם היוצרים. במודל שלך מובלעת הנחה שרוב הטעויות ניתנות לתיקון ומתאזנות לאורך זמן. לדוגמה, אם יוצר מכר בזול שיר א', הוא יחכים וידע למכור שיר ב' במחיר מפולפל, שיתגמל אותו טוב יותר. להערכתי, זו הערכה שגויה. מספר סיבות לכך: א. לבד ממקרים חריגים, רוב היוצרים מוציאים מספר קטן יחסית של אלבומים, ומרווח השנים ביניהם גדול יחסית.1 במקרה כזה, קל (ואולי אף נכון) יהיה מצד תחנת הרדיו לטעון כי הצלחת התקליט הקודם אינה צריכה לקבוע את תנאי התקליט הבא. ב. לא ברור אם חוזה המכירה שאתה מציין נוגע לשילוב ספציפי בין מלים, לחן, עיבוד והקלטה (כלומר, שיר בגרסה מסוימת) או שהוא תקף לגבי הקלטות חיות של שיר, אוספים, מיקסים, הקלטות חוזרות, הקלטות עם מלים אחרות, וכדומה. מאחר וחלק ניכר מהכנסותיהם של יוצרים בא מהוצאה מחודשת של יצירות באריזה חדשה, הדבר מקטין עוד יותר את הכדאיות למכירה גלובלית מבחינתם (ולהיפך, מבחינת תחנת הרדיו). ג. ההסכם המצוין רחוק מלהיות משביע רצון או רצוי מבחינתם של יוצרים הפעילים רק באופן חלקי או לעתים נדירות. ליוצר שהוציא 3 תקליטים לאורך עשרים שנה כמו שמוליק קראוס, נאמר, זו עסקה לא כדאית. 1 כמה דוגמאות אקראיות, בכוונה של יוצרים בולטים ואהודים לאורך שנים: אהוד בנאי הוציא שבעה אלבומים ב-17 שנים; דני סנדרסון הוציא 8 אלבומים ב-22 שנים; יוני רכטר הוציא 11 ב-26 שנים; ברי סחרוף 9 ב-14 שנים. |
|
||||
|
||||
(סליחה על האיטיות שלי בתגובות כאן) קודם כל, אני צריך להזכיר את מסגרת הטיעון שלי: אני טוען שהמודל שאני מציע הוא טבעי יותר מבחינת השוק חופשי, לאו דווקא שהוא טוב יותר. ההפך: יכול להיות שהוא מאוד רע, מבחינת ההערכה שלנו לתוצאותיו. לכן אני שמח שדווקא אתה מתווכח איתי. נתחיל מ-ב': החוזה שאני מציע בין המבצע לתחנת הרדיו הוא להקלטה מסוימת. אתה יכול לקרוא לזה "שילוב ספציפי בין מילים, לחן, עיבוד והקלטה", אבל נראה שבכך אתה מניח אפריורי שכל אחד מאלו הוא מרכיב בעל זכויות בהקלטה שאותה תחנת הרדיו מקבלת, למרות שרק ההקלטה היא המוצר שבו תחנת הרדיו משתמשת ישירות. גם אם מקבלים שליוצרים יש זכויות על המילים והלחן, נראה לי יותר הגיוני שהם יעבירו אותן למי שביקש מהם את היצירה (המבצע, או המלחין מהפזמונאי, או הפזמונאי מהמלחין). ההפך, המודל המקובל היום נראה לי מוזר: המבצע מוכר הקלטה לתחנת הרדיו, ואומר להם: "תראו, אמנם שילמתם לי, אבל בעצם אתם לא יכולים עדיין להשמיע את השיר: אתם צריכים עוד להיכנס למשא ומתן עם המלחין והפזמונאי." (למה לא עם הנגנים, אגב? למה אין לגיטריסט זכויות לתמלוגים על הסולו שלו?) מה באשר להקלטות חוזרות, רמיקסים, וכו'? לפי הצעתי, כשהמלחין מוכר את הלחן למבצע, המבצע חופשי לעשות בלחן כל שימוש (איני נכנס כאן לסוגית שימושים הפוגעים ביצירה עצמה; נניח שכל הביצועים והרמיקסים נשארים נאמנים ללחן המקורי). ההכנסות הנוספות שיכולות להיות למבצע מהקלטות אחרות פשוט צריכות להיכנס כחלק מהערכת ההכנסות מראש, בשלב המו"מ בינו לבין היוצרים. באופן דומה, אם מלחין קונה מילים מפזמונאי, הוא יוכל אחר-כך למכור את השיר המולחן לעוד ועוד זמרים, מבלי לערב בעניין שוב את הפזמונאי; שניהם צריכים לקחת את זה בחשבון במו"מ הראשוני. מה היתרון בכך על-פני הסדרים של תמלוגים? (1) פישוט העסקאות: כל העסקאות בדרך הן בין שני צדדים. (2) מניעת הצורך במנגנון מסובך של מעקב נצחי אחרי השמעות. מה החסרון? אני מסכים איתך: קשה מאוד להעריך מראש את פוטנציאל השוק של מילים ולחנים. סביר שליוצרים כדאי יותר מנגנון של תמלוגים שוטפים. אבל עכשיו אני מחזיר אותך לתגובה הראשונה שלי בפתיל: השאלה היא מה בכלל כוח השוק שלהם. האם, ללא רגולציה או קרטל, סביר שהם יוכלו להכתיב מנגנון כזה. |
|
||||
|
||||
אני דווקא חשבתי על ההקלטה כיחידה מוכלת שכל דמי זכויות היוצרים ליוצריה מגולמות בה מראש, כך שאין צורך במשא ומתן נפרד עם המלחין, הזמר, העוזר האישי של הזמר, הנגנים, וכדומה. מתוך כך, נראה לי כי שאלת ההקלטות החוזרות, רמיקסים, וכו', אינה נוגעת כל-כך לצד היוצרים כי אם לתחנת הרדיו הצריכה לקבוע גבול מוגדר מאוד מתי יצירה או סדרה של יצירות (תקליט) שונה מספיק מן המקור כדי להוות יצירה חדשה (כלומר, דורשת רכישה נפרדת). באופן כללי, אני לא חושב שעל תחנת הרדיו לעשות עסקים עם יותר מיישות אחת בכל פעם. אחרת כל העניין מתפוצץ לאלף עזאזלים. דרך כזו מנוגדת להגיון כלכלי פשוט. |
|
||||
|
||||
באשר לפסקה השניה שלך, זה דווקא לא נשמע לי הגיוני; למה לא להשאיר את זה לשיקולו הבלעדי של מי שמוכר את ההקלטה (ואת הרמיקס)? אם לדעת התחנה ההקלטה החדשה לא שווה תשלום גבוה (או תשלום בכלל), בהינתן שכבר יש לה זכויות על ההקלטה הישנה, זכותה לא לקנות, ולוותר על השמעתה. באשר לפסקה הראשונה והשלישית, האם תסכים איתי שאם כך, אין הרבה טעם כלכלי בשיטה של תמלוגים? זה עדיין אפשרי; התחנה תעביר תמלוגים על כל השמעה למי שמכר את ההקלטה, וזה יעביר תמלוגים (מן הסתם קטנים יותר) ליוצרים. אבל זה מחזיר אותנו לסרבול שלדעתי הוא לא הגיוני כלכלית. |
|
||||
|
||||
אז מה קורה? סגרו את אקו"ם ועזי"ת? |
|
||||
|
||||
לא יודע, אבל ברדיו עדיין משדרים מוזיקה. (הרי לכם סקופ נאה) |
|
||||
|
||||
גורמים דורשי טובה הפנו את תשומת ליבי לידיעה הבאה באתר ICE: "בית הדין להגבלים עסקיים השעה בארבעה חודשים את החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים, עו"ד דרור שטרום, כי פעילות אקו"ם כרוכה בהסדרים כובלים. זאת, לפי בקשת אקו"ם שטענה כי קביעתו של שטרום (שנכנסה לתוקף בסוף מאי) עלולה לפגוע באלפי יוצרים." לא הצלחתי להבין האם מדובר בארבעה חודשים מהמועד המקורי (כלומר, עד סוף חודש ספטמבר) או ארבעה חודשים מיום הפסיקה (תחילת דצמבר). |
|
||||
|
||||
גורמים דורשי טובה הפנו את תשומת ליבי לידיעה הבאה באתר ICE: "הממונה על ההגבלים העסקיים במשק, עו"ד דרור שטרום ואקו"ם הגיעו להסכמה בדבר התנאים שיחולו על פעילותה של אקו"ם עד להכרעה בבקשתה לאישור הסדר כובל; זאת כתנאי להמלצת הממונה למתן היתר זמני על ידי בית הדין להגבלים עסקיים. על פי התנאים (הטעונים עדיין את אישור בית הדין להגבלים עסקיים), יוכלו בתי עסק קטנים ובינוניים לשלם רק 80% מגובה התמלוגים ששולמו לאחרונה. בעקבות הסכמה זו, פנתה אקו"ם בשבוע שעבר לבית הדין להגבלים, בבקשה שיעניק לה היתר זמני לפעול לפי ההסדרים שנדונו בקביעת הממונה מסוף מרץ 2004." (ויש עוד בקישור) |
|
||||
|
||||
צפריר מסביר על מקורן של זכויות היוצרים בתגובות לפוסט של כרמל ויסמן: http://www.notes.co.il/carmel/6195.asp |
|
||||
|
||||
שתי כתבות היום ב'הארץ': |
|
||||
|
||||
חבל מאוד ששרת החינוך האמורה לתמוך ולעודד את התרבות הישראלית מזרח תיכונית עשתה את הכל כדי לסגור את עמותת עזי''ת (עמותת זמר ישראלי ים תיכוני), החלטה זו נובעת מתוך גזענות לצערי, לא האמנתי עד היום שעדיין קיים מצב ששר בישראל יקום ויהרוס עמותה שמנסה להפיץ את התרבות הכל כך יפה והנוגעת לכל העדות בישראל. |
|
||||
|
||||
אולי תוכל לפרט, כדי שנוכל לדעת על מה אתה מדבר ומה הקשר לשרת החינוך ולאנטישמיות? בכתבה נאמר שמשרד החינוך מסרב להזרים כספים לעמותה בשל אי-סדרים כספיים, דבר הנראה לי הגיוני. אני מבין שבידיך נתונים אחרים, אז אנא, שתף אותנו בהם. |
|
||||
|
||||
השרה-השררה-ליבנת היא רק לבנה אחת בחומת הגזענות. היא רק כדור בודד במכונה הגזענית של העם האשכנזי בציון. מי שאשם בכך זה אנחנו המזרחיים שיושבים בשקט ונותנים להם לתרבת אותנו כמו שהם חושבים. עורו מזרחיים ! עורו! |
|
||||
|
||||
כמה כדורים יש בד"כ במכונות? |
|
||||
|
||||
תלוי. מספר הכדורים במכונות של הלוטו שונה מזה שבמכונות יריה. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |