בתשובה לג. שמעון, 21/05/04 15:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא העלית על דעתך את האפשרות הבסיסית ביותר הקשורה לקיום מספר אגודות מתחרות: תחרות. כל אגודה תתחרה עם אחרות בשני תחומים: גם בתנאים שהיא מציעה למשתמשים (למשל, רדיו) וגם בתנאים שהיא מציעה לחבריה. התנאים שהיא מציעה לחברים יכוונו למשיכת חברים פופולריים ורווחיים ואילו התנאים שהיא מציעה למשתמשים יכוונו להעדפה שלה על פני אחרות בזכות הגעה זריזה, יעילה וזולה יותר של הסכמים. בין שני הקצוות הללו, גם המשתמשים וגם היוצרים יזכו לשירות טוב יותר. בהערה בצד: עצוב לראות איך שנות אקו"ם רבות גרמו לך להתייחס לעצם זכות הבחירה של יוצרים כמשהו אנתמאטי לעניין. מדוע לכפות על שלמה ארצי ללכת לאגודה א' או ב'? מדוע שלא יבחר באגודה המעניקה לו את השירות הטוב ביותר מנקודת מבטו? מדוע שתהיה אחידות בגובה התמלוגים? האם שיר פופולרי של שלמה ארצי שקול ל"מזמור לחבקוק" של ה. הרצליך-שטומפטר? אפילו חלוקה גסה ביותר של השירים ברפרטואר לפי רמות פופולריות תהיה פתרון הרבה יותר טוב מתמלוגים אחידים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כרגיל, אינך יכול להימנע מהערות אישיות שאינן תורמות לאווירה טובה בדיון כמו "לא חשבת על.." "עצוב לראות שאתה...". אני מציע לך להיגמל מזה ולהיות ענייני. אך האמת שכן חשבתי על דברים שהתייחסת אליהם ורמזתי על כך בשאלה רטורית כשכתבתי "האם סביר ששלמה ארצי יקבל פחות מאריק איינשטיין?" אלא שלא היה בכוונתי לכתוב מסה על הנושא, וגם עכשיו אתייחס לכך רק בקצרה: ברור ששאלת השקילות בין שירו של שלמה ארצי לזה של שטומפפר אינה פתירה, ואיש אינו מתכוון להקים ועדות שיקבעו סולם ערכיות לשירים. מה שכן ברור הוא ששיריו של שלמה ארצי פופולאריים יותר (בין אם הם "טובים יותר" ובין אם הם "מסחריים יותר"). וכך שלמה ארצי מתוגמל ממילא מאות מונים יותר משטומפפר בגלל ריבוי השמעות. כמו כן, כוח המיקוח של שלמה ארצי עם חברות התקליטים גדול אף הוא בהרבה מזה של שטומפפר, ולפיכך שלמה ארצי יכול לקבל מחברת התקליטים על סוגי זכויות מסוימים (שלא מטופלים ע"י אקו"ם) תמלוגים גבוהים יותר מזה של שטומפפר. אי לכך, נראה לי סביר להשאיר על כנו את המצב הקיים, שבו על השמעות רדיו, טלוויזיה וכו' מקבלים הכול תמלוגים ע"פ אותו תעריף וע"פ מספר ההשמעות. מה שעוד ברור לי הוא שגם כך חברות התקליטים, רשתות הרדיו והטלוויזיה, משחקות תפקיד עצום, למעשה מכריע בחרושת התרבות. גישה שבה תחרות הזו תפלוש גם ל"אזור כבשת הרש" של תמלוגי היוצרים על השמעות, תהיה בעייתית ביותר, לפחות מבחינת השטומפפרים, שאולי בכל זאת לאחדים מהם יש מה להציע לתרבות. השאלה, מזווית ראיה זו אינה איזה חברת זכויות יוצרים יעדיף שטומפפר, אלא איזו חברה תרצה לעשות לטפל בעסקי התמלוגים הדלים שלו? אגב, גם היום יכולים יוצרים שנהנים מתמלוגים רבים הודות לפופולאריות שלהם ולריבוי יצירות לגבות את תמלוגיהם בכוחות עצמם, ויש כאלו שאכן עושים זאת (דומני שאחד מהם הוא אהוד מנור). איש אינו כופה על יוצר להיות חבר באקו"ם. לפיכך, לדעתי די בשיקולים אל כדי להשאיר על כנו את המצב שבו משלמים תמלוגים ע"פ תעריף אחיד בהשמעות רדיו וכו' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובתי לא כוונה להעליב או לפגוע באופן אישי (מה גם שאינני מכיר אותך כלל). אני מתנצל אם כך הובנו הדברים. מאחר ועמדתי היסודית היא של התנגדות לעצם קיום הממונה על ההגבלים העסקיים, מאליו מובן שאני מתנגד לכל פעולה שלו (גם אם בהודעה אחרת אני מראה כי להגיונו הוא ההחלטה מוצדקת לחלוטין). מכיוון שכך, אקו"ם צריכה להשאר על מכונה, איך שהיא רוצה ובאילו תנאים שהיא מבקשת להציב לחותמים איתה על חוזה. השאלה העיקרית שאינה פתורה מבחינתי היא: מה קורה למוישה זוכמיר, המלחין והזמר, שאינו חבר באקו"ם, כאשר שיריו מושמעים ברדיו: א. אם לא הודיע לאף אחד שהוא אינו חבר באקו"ם – מי מקבל את הכסף עבור ההשמעה? ב. אם הודיע לכל מאן דבעי ששידור שיריו אסור אלא באישורו ובהסכמה עמו – מי מקבל את הכסף אם הם משודרים בכל זאת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשפט השני שלך - זה בכלל לא ''מובן מאליו''. קוראים לזה דוגמטיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מתנגד לקיומו של משהו משום שהוא מזיק לדעתי, מובן מאליו שאתנגד לכל פעולותיו. מה דוגמטי בזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי לפחות תיאורטית, אפילו גוף שאתה מתנגד לעצם קיומו עשוי להחליט החלטה נבונה מתישהו. אם אתה מתנגד להחלטה שנראית לך נבונה, רק בגלל שהתקבלה בידי אותו גוף, יש בזה מן הדוגמטיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, בנוסח המשפט של קישון "כמו בביקורת של י.ל. קונשטטר, שהוא אידיוט גמור, אבל הפעם צדק"? הבעיה, ואולי לא הסברתי זאת היטב, אינה בטיב החלטותיו של הגוף אלא בעצם קיומו. הרגולטור מכניס בכל החלטה שלו – גם אם בהקשר המשפטי של קיומו היא נכונה – מידה של נזק למערכת משום שהוא גורם לשיקולים של הגורמים המתחרים להיות מבוססים על קיומו והחלטותיו ולא על התחרות. לכן, גם ההחלטות הנבונות והחכמות שלו מזיקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסבר שלך עדיין מדגים דוגמטיות אידיאולוגית ופוליטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי דווקא נראה שהוא מדגים עקביות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני - נחושה בדעתי אתה - עקבי הוא - דוגמטי. 2. אני מכלכלת את צעדיי בתבונה אתה חסכן הוא קמצן. 3. אני אדם מרתק אתה לא נורמלי הוא חולה רוח. וכן הלאה וכן הלאה :-) הכל שאלה של מינוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובגרסא אחרת: I'm eccentric
You're kinky They're perverts |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק :-) אגב, אני גלוית לב אתה בוטה הוא גס רוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם לשיטתך, לא צריך לשקול את מידת הנזק אל מול מידת התועלת שבהחלטה, אלא שההחלטות של הרגולטור תמיד מרעות אורתוגונלית לשאלת נכונתן. כן, די בטוח לקרוא לזה דוגמטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורי, התנצלותך התקבלה. בעניין חלק א' של שאלתך, ככל הידוע לי (אם לא שינו איזשהם כללים לאחרונה) הדבר מתנהל כך: התמלוגים על הלחנה וכתיבת תמליל מועברים אוטומטית ע"י תחנות השידור לאקו"ם; גם אם היוצר אינו חבר אקו"ם היא מעבירה את התמלוגים הללו אליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כדי להבהיר, הסכומים מועברים לאקו"ם גם אם האיש הודיע לתחנות השידור, לדוגמה, שאין הוא מעוניין בכך? אם כך הדבר, זו נקודה משמעותית ביותר משתי סיבות: א. החוקיות של פעולה כזו מפוקפקת ביותר. למעשה, על היוצר נכפה כאן מפתח התשלומים של אקו"ם בניגוד לרצונו (שהרי באי חתימה על החוזה הוא הבהיר שאינו מעוניין בקבלת התשלום מאקו"ם). ב. תנאי התשלום, תזמונו וגובהו יכולים להיות כפיה בפועל על יוצרים להיות חברים באקו"ם. ג. אם ליוצר אין אפשרות למנוע השמעת יצירותיו (היינו, מכירתן) יש כאן פגיעה בחירותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שציינתי בהערה קודמת, יש יוצרים הגובים את התשלומים בעצמם, הם כמובן טורחים להסדיר זאת עם תחנות השידור, שבמקרה כזה אינן מעבירות את הכספים המגיעים לו לאקו''ם. אקו''ם, למיטב ידיעתי לא כופה את שירות הגבייה שלה על אף אחד. המקרה שבו אקו''ם מעבירה את הכספים אוטומטית גם ליוצרים שאינם חברים, מועיל בעיקר לאמנים חדשים בראשית דרכם, שלא משופעים ביצירות, ולא זכאים עדיין להיות חברי אקו''ם (צריך להיות בעל מספר יצירות מסוים והמלצות מחברי אקו''ם כדי להתקבל כחבר). אני מניח שאם אמן כזה יודיע לאקו''ם שהוא אינו רוצה לקבל תמלוגים דרכם, ויעדיף לכתת את רגליו בין תחנות השידור השונות בניסיון לגבות את כספי התמלוגים בעצמו, יואילו לעשות במחשב אקו''ם ''דיליט'' על שמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי. הבנתי. למעשה, המרכיב שחסר כאן הוא גוף מתחרה לאקו''ם (אין זה הגיוני שכל יוצר יעבוד באופן פרטני ואישי מול כל תחנות הרדיו) והיחס לגוף זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתרון של התחרות החופשית יש לו את הבעיות והקשיים שלו: הווצרות קרטל (יש תחרות חופשית בתחומי הבנקאות, כרטיסי האשראי וחברות הדלק אבל התחרות כמעט לא מורגשת ולא כתוצאה ממתח רווחים נמוך ויעילות מופתית), מונופולים טבעיים או מכח האינרציה (מי יוכל ללא רגולציה חיצונית לשבור את המונופול של חברת חשמל), פיקוח בטיחותי (האם קיום תחרות חופשית מספיק כדי להבטיח נורמות בטיחות ומוסר לפי המקובל בחברה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנן כאן כמה בעיות נפרדות: א. מצב בו לחברה מסוימת יש מונופולין בתחילת הדברים (כלומר, מונופול שנולד בחסות ממשלתית). במקרה כזה, הדומה לזה של חברת חשמל, אפשר לשבור את המונופול של חברת חשמל באמצעות הפרדת התשתית (קווי החשמל לבתים) והייצור. ב. מצב בו ישנה "כאילו תחרות" כמו בתחומי הבנקאות, כרטיסי האשראי או הדלק, כאשר בפועל ההתארגנות הקרטליסטית הקודמת נמשכת. בדרך כלל העובדה שיש "כאילו תחרות" נובעת משיטת זכיונות או מהגבלות ממשלתיות על פעולה בשוק, הגורמות להגבלה או מניעה של כניסת גורמים חדשים לשוק. במצב זה יש להסיר את הצורך בזכיונות או ברישוי ממשלתי לפעולה וכן להסיר את הדרישה לתכתיבים ממשלתיים על אופני השקעה. ג. פיקוח בטיחותי: זה עניין שבין הצרכן, היצרן ובית המשפט (אם הדברים השתבשו). ההבדל היחידי בין המצב היום למצב של התחרות הוא שכאשר מתרחשים היום אסונות אין את מי לתבוע. לדוגמה, האם מישהו יכול לתבוע את משרד הבריאות ואת הג'וקרית לועסת המסטיק הזאת שאישרה את מוצרי רמדיה בלי שנבדקו? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |