 |
1765 |
 |
|||
 |
|
 |
|||
 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "אוכל ותיירות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
 |
הוספת גדרות לאורך המסלול מכערת את הטבע. אחת המטרות בטיול היא להתחמק מסימנים אלה של תרבות. מאחר שהזכרת את שוויץ - כיצד דברים נראים בשוויץ? הפתרון שאתה מציע הוא מתבקש, אך נובע מבלבול בין מרחבים. המרחב העירוני, המרחב הצבאי, המרחב הטיולי והמרחב הפראי, לכולם דרישות שונות. מסלול טיול אינו טיילת. תאונות קורות, ובדרך-כלל ניתן למנוע אותן. האם המחיר שווה את זה? ואולי יש גורמים אחרים לתאונות מטיילים, כמו חוסר זהירות, שניתן לטפל בהם בדרכים אחרות? |
 |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי לפני כמה חודשים בשוויץ ולא היה שם ייתר של הגנה על המטיילים , במספר גדול של מקומות ניתן ללכת בשבילי מטיילים ואין שם ישלט המזהיר מסכנת נפילה למרות שיש כזו, ואו הדרדרות, יש שם הרבה יותר הרים מפה והרבה מאוד שבילים מדהימים ביופיים. בהרי האלפים (הייתי גם בחלק האיטלקי) יש המון רוכבי אופניים אשר עולים ויורדים ואין שילטי אזהרה לנוהגים'' זההירות רוכבי אופניים'' אלא ברור כי צריך לנהוג בזהירות גם ברכב וגם באופניים. אם כבר אז אחד הדברים היפים שם הוא חוסר הליכלוך, שלטים הם לא שמו אבל כמעט בכל מקום ניתן למצוא פחים שמנוקים אחת ללא הרבה הזמן, כך שכמעט ולא יצא לי להתקל בפח שהוא חצי מלא שלא נדבר על זה שלא יצא לי להתקל בפח מלא. מה שגורם לכך שהאזורים שם נקיים להפליא כיוון שהמטיילים לא צריכים לסחוב את הזבל אלא זורקים אותו לפח. באתרים רשמיים יותר היו מספר מקומות של גדרות (באתרי סקי בעיקר) שם יש צורך בכך, אולם גם שם לא היה הרגשה של יותר מידי שילוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה מטיילים נפגעים בשנה? כמה יעלה למנוע את הפגיעות האלו? אם את אותו סכום ישקיעו בשיפור כבישים מסוכנים, בשרותי הבריאות, באיכות האויר והמים בערים, כמה חיים יחסכו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שב"יעלה" אתה לא מתכוון רק לשיקולים כספיים. הקניוניזציה של הטבע בישראל גם ככה עוברת כל גבול, בלי קשר לכסף. דוגמה אחת מיני רבות (לצערי): נדמה לי שזה היה לפני שנתיים או שלוש שטיילתי לי במפל התנור. הזדעזעתי לראות שדרכי אל המפל מגודרת וכשמגיעים אל המפל אתה בעצם נכנס אל תוך כלוב מתכת שמקיף אותך מכל הכיוונים, כולל רשת מתכת מעל ראשך (שאמורה להגן על המטיילים מפני אבנים מתגלגלות מלמעלה). טיול בטבע הפך להיות טיול בגן חיות, אבל מהצד הלא נכון של הכלוב. המקום נראה כמו קניון מכוער למדי שהקימו בו מזרקה מלאכותית. המחיר שמשלמים שם בשם הבטיחות, גבוה מדי ולא מן הבחינה הכספית. אם המקום מסוכן, אז שיסימו בכניסה לשמורה שלט "מקום מסוכן, זהירות, אבנים מתגלגלות, ראו הוזהרתם". גם לא אתנגד אם יוציאו חוק האוסר על הורים לסכן את ילדיהם במקומות המסווגים כמסוכנים. אבל דחילק, לא נשארו מספיק מקומות במדינה הזו שעוד אפשר להגיד עליהם "טבע" מבלי להתפקע מצחוק (או למרר בבכי). אם המקום כל כך מסוכן שהסכנה בו היא סבירה עד ודאית, אז עדיפה מניעת הגישה לגמרי, על פני בניית מדרגות, מעקות, גדרות, ברזלים, ווים ומי יודע, אולי בעתיד גם מוזיקת מעליות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהסגיר אתכם היה המשפט הבא - ''דרוש להתקין תקן רשמי ומחייב לגבי מעקים וגדרות במסלולי טיולים מוסדרים בחיק הטבע''. עד אותו רגע, תהיתי אם אולי מדובר במאמר הקורא ברצינות לנושאו. שמחתי להתבדות, מאחר והחלת ההצעה תהרוס לנו את השרידים האחרונים של נוף ושל ''חיק טבע'' בארץ. יש לי רעיון לכותרת למאמר תגובה - ''הניחו לברירה הדרוויניסטית לנפות את החלשים שביננו בדרכי טבע ונוף''. כותרת משנה - ''אם כבר למות, אז למות על הנוף''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גרמה לי לחשוב שמדובר על טור בנושא מצבה הכללי של מדינת ישראל. התבדיתי. לעניין הגידור וכו', אני מסכים עם המגיבים הקודמים, הן משיקולי תקציב והן משיקולי אחריות אישית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שמקצועו של הכותב (לפי דף המחבר) - מהנדס בניין - עומד בבסיס ההצעה, שלדעתי אין לה שום אח ורע בעולם כולו, (הדוגמא השוויצרית שהובאה, לא מלאה: האם כל שביל שוויצרי בעייתי אכן מוסדר?), והיא באה דווקא אחרי שב-15 השנים החולפות חל שיפור אדיר בבטיחות המטיילים. אני שייך לדור שירד לנחל גוב בסולמות חבלים, ובנחל המפלים בלי שום אמצעי עזר - בפשטות להיאחז בסדקים ובחריצי הסלע כדי לרדת בשלל המפלים - והיום במקומות אלו ואחרים יש ידיות בטיחות, סולמות כבלים ממתכת ועוד. על הטיול בשמורות טבע מחוץ לשבילים מסומנים, הוטלו מגבלות דרקוניות של בטיחות וחלק ממסלולי הטיול הלא מסומנים, הכרוכים בסיכון אמיתי גם למורעלי השטח כמוני, נסגרו לחלוטין ואין אפשרות לטייל בהם - למשל שביל מעלה קדם, העולה מכביש חוף ים המלח לראש מצוקי ההעתקים מצפון לעין גדי, ונחשב אחד השבילים הקשים ביותר בישראל. קיימים סיכוני בטיחות בשבילים, אבל זה חלק מהחווייה. המסלולים לא מתאימים לכל, ומיטיבי הלכת המטיילים בשלל שבילים "בלתי אפשריים" כמו נחל עפרן ונחל תלול (ניסיתם פעם לעלות או לרדת במישור החלקה בשיפוע של 70 מעלות?) מתייחסים לכך כחלק מהאתגר. מספר המטיילים השנתי בחלק משבילים אלו, בוודאי שלא מצדיק את ההשקעה ואת קלקול תחושת הטבע הפראי. קיים אפילו חוג מטיילים - חוג אלעד שאני מטייל בו כבר תשע שנים - שמטייל בעיקר במסלולים אלו, וכך לפני כשבועיים עלינו בדרדרת אל פסגת הר עמרם, וירדנו דרך סדק צר לנחל שחורת עליון (בהרי אילת), כפי שאנו עושים כמעט בכל טיול - מחפשים את האתגר, מתוך מודעות שאין אתגר עם ידיות ומעקות בטיחות. רעיון שנראה לי הרבה יותר מתאים, הוא להעביר לקראת יציאה לטיולים, תדריכי בטיחות לכלל המטיילים, שידגישו כללי עשה ואל תעשה בטיולים, שלצערנו לא כולם שולטים בהם או מודעים להם, ואף לסגור בפני מערכת החינוך חלק ממסלולי הטיול, או לקבוע מגבלות גיל בטיולים של מערכת החינוך (לא נשלח תלמידי כיתה ט' לנחל יהודיה, לדוגמא). יש די והותר כללים, שאפשר ללמד (לא להתקרב לשפת מצוק - ובמיוחד לא מצוק של כורכר או אבן-חול, לנקוט בזהירות מירבית אם חייבים לעבור דרדרת סלעים, וכד'). כמו כן, חשוב לוודא מראש, שאין בקבוצה מטיילים הסובלים מפחד גבהים חמור, דבר שעלול לגרום להם להתנהגות לא אחראית המסכנת אותם ואחרים בשטח. חשוב גם לציין, שבשנים האחרונות דווקא חל שיפור אדיר במצב הבטיחות, באזורים רבים יש יחידות חילוץ, ומספר תאונות הטיולים הקטלניות ירד בהרבה. בנחל יהודיה לבדו, נהרגו עשרות מטיילים ב- 37 השנים האחרונות, אך בשנים האחרונות מספר ההרוגים והפצועים בנחלי הגולן כולם צנח כמעט לאפס, וגם ההרוגים באזור זה היו בעיקר כתוצאה מחוסר אחריות (רק בשנה שעברה, נהרג מטייל שקפץ מראש מפל גילבון למים - גובה של כ- 40 מטרים, כאשר הבריכה למטה לא עמוקה ומלאה סלעים). כפי שגם התייחסו, מספר ההרוגים השנתי בטיולים זניח, ומאפייני הארועים שונים מאד אחד מהשני - אחד נהרג כאשר קרס עליו ענף עץ בירדן ההררי, אחר נהרג בהתמוטטות קיר סלע על האפיק בו ישן, אחר החליק אל מותו בחוד עקב, אחד שקפץ ממפל גבוה לבריכה רדודה ומסולעת, שניים שמתו ממכת חום בטיול במדבר יהודה באמצע הקיץ (אופיר ונחשון ליבוביץ' ז"ל), ... במקומות ספציפיים בעייתיים, כמו בנחל יהודיה, כבר מזמן הוסדרו אמצעי עזר, ובכל שאר המקומות הפתרון הטוב ביותר הוא תדריך בטיחות, ושינון כללי הבטיחות בטיולים. כפי שנראה, הכותב גם לא טרח להביא את מאמרו להתייעצות עם הוועדה לשבילי ישראל (וגילוי נאות - אני עובד שלא מהמניין של הוועדה, כבקר מפות, מזה כחמש שנים), וחבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאינך לוקח בחשבון את העובדה שחלק מן המסלולים המסוכנים נמצאים על שבילים פופולריים כמו ״שביל ישראל״. מי שיוצא לטיול על שביל ישראל לא מניח שהוא יעבור דרך נקודות מסוכנות כמו נחל עפרן או העליה לקראת חוד עקב שבהן יש Exposure רב. זאת ועוד, אלו מטיילים שפעמים רבות נושאים משקל רב ותיקים גדולים והסיכון לגביהם גדול שבעתיים. אין מדובר במסלול אתגרי שסומן לכך (והייטיב מישהו לציין שבשוויץ ובאירופה כל מסלול כזה מסומן בצבע יחודי של כחול-לבן) אלא מסלול שבקלות ניתן לטעות בו למסלול ״רגיל״. אם בכל זאת בוחרים לעשות כן, אני חושב שמן הראוי למגן את המסלול בצורה אינטנסיבית. גילוי נאות - אני מטייל שנים, בשלל מסלולים ורמות קושי, באלפים, בהימלאיה וכו. עדיין, נחל עפרן או נחלי זקוף-תלול מרגישים לי מהמקומות המסוכנים שעברתי בהם. לו הייתי עושה אותם בירידה ועם תיק גדול, היה מדובר בסכנת חיים אמיתית בעיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הציטטה לקוחה מדיון 1665). אולי כדאי להשוות את מצב הבטיחות במסלולי הטיול למה שקורה בשטח אחר. אני זוכר שלפני כמה זמן מישהו(*) הגיב פה במעט ליגלוג על זהירות היתר שמפגינים המוסדות הקנדיים והאמריקאיים בכל הנוגע לאוטובוסים להסעת ילדים. תקני האוטובוסים, הדרכת נהגי ומלווי האוטובוסים, דיני תעבורה והדרישות מכל נהג בכביש, הדרכה של ההורים ושל התלמידים - בקיצור, הכל נלקח ברצינות גמורה ובחומרה רבה. (בלינק הזה יש המון אינפורמציה, למרות שלא קראתי http://www.ncbussafety.org/). אלא שמסלול טיול זה לא אוטובוס ואי אפשר להוציא מכרז שכופה תקנים מחמירים כמו סוג חגורות בטיחות, גובה משענת הכסאות או סוג החלונות, על מסלול טיול. מה שכן ניתן לעשות זה להחמיר עם הוראות הבטיחות, עם דרישות נוקשות לקורסים וסמינרים להדרכה, הצבת שלטי הסברה מפורטים במסלולי הטיול והחדרת החינוך לבטיחות כבר מגיל גן, ולהחמיר בענישה. (*) אני חושב שאני זוכר מי זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הילד שנפל, למרוצ שאכן זה מקרה עצוב, ככל הנראה נפל באשמתו. המקום בו נפל הוא מטוייל ביותר, עם אלפים שעוברים בו כל שנה. מיותר לציין, שרובם לא נופלים. הסיבה היחידה שהייתה יכולה להביא לנפילתו, היא חוסר זהירות מצידו. (אני לא מביא בחשבון גורמים זדוניים, כגון מישהו שדחך אותו, אם אכן כך זה רצח). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגדר תיצור אפרטהייד בין סלעים לאחיהם הסלעים. זה לא הומני ויגרור שמורה דו לאומית. וברצינות : ניתן לנקוט באמצעי זהירות אחרים מלבד גידור, כמו יצירת מעקים בסלעים בנקודות מפתח, וסימונים מיוחדים למקומות בעלי סכנת נפילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חן חן לכל המצ'ואיסטים, אבל אתם ממש מפספסים. מי אמר במאמר שיחולו באתרי הטבע תקנים מחמירים? מי אמר במאמר לגדר את כל אתרי הטבע? מי אמר בכלל לאסור על מי שיחפוץ ללכת במסלולים שאינם מורשים? היכן האינטיליגנציה? עכשיו אני מבין מדוע "זכינו" כמעט במקום האחרון בהבנת הנקרא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזה זכות אתה משתלח במי שהגיב למאמר שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אמצעי הבטיחות המוצעים אינם גידור ברמה של תקן 1142 החל על מבנים ושטחים עירוניים, אלא מוצע גידור ויתר אמצעי הזהירות במקומות המסוכנים ובצורה שתיבחן גם על ידי גורמים שהסיורים אומנותם. 2. מדובר במסלולי טיול מורשים שלאורכם יבוצעו טיולי בית ספר ומועדוני נוער, ולא בגידור כל אתר ואתר. 3. ההצעה כי טיולים מאורגנים יורשו רק במסלולים מורשים לא מונעת ממטיילים שלא במסגרת בית הספר לטייל כאוות נפשם, אך מגנה על תלמידים וחניכים, ויוצרת תמרור אזהרה ברור גם לאחרים. 4. לא מדובר בתקציבי עתק, להיפך, במאזן כולל החיסכון שבמניעת האסון רב מההוצאות - האמצעים יהיו מטבעם מותאמים לאתרי טבע, ולא נראה לי כי יגרעו מההנאה. 5. יש ללמוד ממסלולי טיולים מורשים בשוייץ - ברור שלא כל הררי שוייץ וגיאיותיה הם בחזקת מסלולי טיולים מורשים ומוסדרים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש להחתקין מחסומים שמי שיעבור את כאשר אסור יקבל זרם חשמלי. בנוסף יש להתלבט האם צריך לוציא חוק שעל האדם להיות בתוך ביתו 24 שעות ביממה על מנת להיזר מפ]יגעת מטאורים או שמא בתוך ביתו גם מסוכן? אולי תהיה ריעדת אדמה ? בנוסף לכך הייתי פוקד על כל אזרחי ישראל להמשיך ולהסתובב עם מסכות אב"כ מי יודע אולי סדאם יברח מהלא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הולכים לשיטה של הגנה על מסלולי טיולים , באותה שיטה בה מבטיחים בטיחות מבנים (תקנים וכדומה), אני מציע להרחיב את הנושא עוד קצת. לכל מסלול טיולים יוגדר מהנדס אחראי, שיהיה אחראי להגדרת אמצעי הבטיחות הנ"ל ובדיקתם השוטפת (לפחות 4 פעמים בשנה, ולאחר כל שטפון, מפולת , רעידת אדמה וכדומה שארעו באזור המסלול). המהנדס יהיה רשאי להורות על סגירת מסלול טיול או חלקו, כל עוד לא בוצעו עבודות השילוט וההגנה על פי דרישותיו. במידה ויפגע מטייל במסלול שבאחריותו, תוקם ועדת חקירה שתבדוק האם המהנדס פעל כנדרש או שהתרשל במילוי תפקידו. אחריותו של המהנדס תהיה הן במישור הפלילי והן במישור האזרחי. בשלב ראשון, מוצע להפעיל כללים אלו, באתרים המופעלים ע"י גורמים עסקיים או ציבוריים ובהם נגבים כספים מן המטיילים. המהנדסים יועסקו ע"י גופים אלו ושכרם ישולם על ידם. מקצועית , יהיו המהנדסים כפופים לועדה מקצועית שתכלול מומחים ממגון תחומים .(גאולוגים, מומחי הידרולוגיה וזרימת נחלים, פסיכולוגים המתמחים בהתנהגות מטיילים, ועוד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמי שגר בשוויץ כבר כמה שנים: בשוויץ כל השבילים מסומנים - סימון צהוב לקלים,אדום-לבן לתלולים יותר וכחול-לבן לשבילים אלפינים (בד"כ מעל 2000 מ). רוב התיירים מגיעים לאתרים מותאמים לתיירות המונית, ולכן נמצאים בהם כל אמצעי הבטיחות המוזכרים לעיל (קניון האארה Aare הוא דוגמא טובה). אבל - אם מתרחקים מהשבילים, שכיחות אמצעי הבטיחות יורדת. הבדל קטן בין השוויצרים לישראלים - השוויצרים בד"כ בכושר טוב, מכירים את השטח ועובדים לפי הספר. בקיצור - מומלץ לכולם, אפילו לשוקה/מויש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שניים מחבריי מעדו בבסגרת טיול מאורגן, אחד מהם נכה, לא פורסם דבר בעיתונות. כנראה שהתופעה יותר רצינים ממה שנראה. הצעת בן עזרא הגיונית וממש במקומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהייתי בדרום אפריקה, הייתי חברה בארגון שנקרא mountain club . הם קבלו תחת חסותם מספר שמורות טבע ובכל סוף שבוע היתה משפחה מתנדבת שוהה שם בסוף השבוע ומתדרכת משפחות ומטיילים. אולי אפשר לארגן גם בארץ (אולי במסגרת החברה להגנת הטבע.. ) משהו כזה. - מלבד זאת, בכניסה לשמורות שאינן סגורות על ידי רשות הגנים הלאומיים, יש שלטים , במקומות רבים, המציינים מגבלות השמורה (צורך בחבלים, לא להכנס מאוחר וכ"ו. - מטיילים נפגעו בטיולים לא בגלל שהסולם שם היה קצר, אלא כי הם הסתכנו, כמו בכביש, העוקפים מימין למשמאל מסתכנים. - אנחנו מטיילים במסגרת משפחתית במקומות רבים בארץ ומאמינים כי האחריות בטיול היא עלינו בלבד. - במקרה של מדריכין בתנועות נוער: אני מניחה שהמקרה האחרון יגרום להם להזהיר את החניכים יותר, מקווה, בכל אופן. למעשה, ההסקה היחידה היא שיש לתדרך טוב יותר את המדריכים ולהזהיר את החניכים. כמו כן, יש לשקול אפשרות למנוע מחניכים "בעייתים" במיוחד מלצאת לטיולים (נניח ללא לווי צמוד). - בכל אופן, לא לכער את המסלולים . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי הזמן יעשה את שלו, ובבוא העת [מוטב מוקדם] אכן האחראים יתעשתו ויתקינו תקנים ברוח ההצעה של מר בן עזרא, אותו אני מכיר מפעילויות אחרות-נחרצות שלו לטובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיכון הוא חלק מהחיים. הדרך להמנע מסיכון או לפחות להקטינו היא ע"י מגבלות שאנו כחברה וכיחידים נוטלים על עצמנו. גם נסיעה במכונית כרוכה בסיכון ובכל זאת הרוב המוחלט של האוכלוסיה נוטל על עצמו סיכון זה כמעט כל יום משום שלדעתו הרווח הנובע מכך מצדיק את הסיכון. כאשר מדובר בשטח בנוי הסיכון הינו גדול וכמות הנפגעים הפוטנציאליים אף היא גדולה לעומת זאת הרווח כמעט אינו נפגע1 ולכן יש מקום2 לפגיעה בחופש של היחידים ע"י תקנות מגבילות הנוטלות מהם את חופש הבחירה. אין המקרה דומה בשטחים פתוחים. ראשית אין הכרח לאף אדם ללכת ולטייל באותם מקומות. שנית אחוז הנפגעים אינו גבוה מספיק כדי להצדיק פגיעה בחופש הבחירה של כלל האוכלוסיה, בנוסף על כך (לטעמי לפחות) כל המשיכה של אתרי הטבע השונים היא בכך שהם אינם מותאמים לצרכינו כאנשים אלא אנו צריכים להתאים את עצמנו אליהם. 1 התקנות אינן מונעות מאתנו לבנות בניינים אלא מגבילות אותנו לסוגים מסויימים של מבנים. 2 למרות שגם זה נתון לויכוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמדובר במסלולי טיולים בטבע בהם בדרך שגרה מטיילים תלמידי בתי ספר כחלק מהחינוך לאהבת הארץ הרי ברור שבן עזרא צודק, ושומה עלינו להבטיח את בטחונם ושלומם של המטיילים לרבות על חשבון פגיעה בחופש השוטטות ובחופש נטילת סיכונים. אני הרי חונכנו על אהבת הארץ מגיל צעיר מאוד, ולא יעלה על הדעת לגרום סיכונים למטיילים שהם תלמידי בית ספר עממי, למשל. אנא, התמקדו בכך וראו עמה היגיון וחוכמה יש בהצעת בן עזרא, והתגובות כנגדו לא קולעות כלל למטרה - שהיא במפורש לא לגדור את כל אתרי הטבע בתקנים, אלא להכשיר מסלולים מוסדרים מסוימים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מגזין פופולרי לטיולי הליכה פרסם מסלול ירידה שגוי מהר בן נוויס בסקוטלנד ו'הוביל' את קוראיו לקצה צוק תלול. עורכי המגזין התנצלו בפני הקוראים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמא לעיל טובה להמחשת ההבדל בין מסלול מורשה ומוסדר, לאורכו יינקטו אמצעי בטיחות על פי תקנים ישראליים חדשים שיותקנו ובו יוכלו לטייל בבטחה תלמידי בתי ספר וארגונים אחרים כולל משפחות, לבין מסלולים אחרים שאינם מוסדרים ובהם מי שמטייל יהיה אחראי לעצמו, ובהם יחול איסור על ארגונים ציבוריים כבתי ספר, תנועות נוער וכו' לארגן טיולים. זו מהות הצעתי המקורית, וקצפם של חלק מהמבקרים את ההצעה יצא לשווא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא לא נהלי הבטיחות או הכלובים בהם יסגירו את הטבע או לחילופין את המטיילים אלא האופי שעוצב לישראלי הממוצע שהוא דריסת כל החוקים הגיוניים ככל שיהיו תמיד הישראלי יותר חכם ואינו מבין שהרבה דם נשפך עד שחוקקו חוקים אלה וחבל להצטרף לשלולית, ולכן במקום לגדר ולחוקק ולתלות שלטי אזהרה ואין כניסה יש לחנך אמנם זה תהליך ארוך אך רק הוא יעיל ולכן רק בו כדאי להשקיע, כמאמר ''הרוצה לזרוע לעולם- יחנך אדם''. מאוד מסכים עם הגישה של הצינים כלפי הכלובים וכדו' מנסיוני בשהייה בחיק הטבע ניתן בתשומת-לב מועטה לפחות בארץ להינצל מכל פגע בטיחותי ואף בטחוני כל טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארבעה חוכמולוגים חסרי אחריות, אתה מתכוון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שאני לא מספיק בקיא בתחום כדי להחליט. כשאומרים בתחזית "חשש לשיטפונות" האם זה כסת"ח גנרי של החזאים, ושבעצם ברוב הנחלים אין כלום? אזהרה כל כך כללית היא לא כל כך מועילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי על האזהרה הכללית. על פי חדשות 10 (כבר שלשום), פקח פגש את קבוצת המטיילים, דיבר איתם במשך כשעה וניסה להזהיר ולבקש שיחזרו על עקבותיהם. הם סירבו, בטענה שהם מטיילים מנוסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני גם לא יודע כמה מקובל להתווכח עם פקחים בדרך לטיול סנפלינג. תארי לך שהפקח לא היה מתווכח עימם *שעה* ומעכב אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תאר לך שלפקח היתה סמכות, כמו לשוטר, להרחיק אותם מהמקום בלי להתווכח במשך שעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפנמת את מוסר ההשכל של יהושע הפרוע ומקס ומוריץ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו כמו: על תעלולים ואי-ציות למבוגרים מגיע עונש מוות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא, ההפך הגמור - הם ביקשו לקחת אחריות על מעשיהם, שזה טוב, ואכן לקחו אותה. אבל בעיני לקחו אותה במקום הלא מתאים ונהגו בטיפשות וברוח הישראלית של ''סמוך על סמוך''. לגבי ''אי-ציות למבוגרים'' - אני בעצמי לא מצייתת לעצמי, אז אין לי מה לדרוש מאחרים בתחום הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין, עונש מוות ודאי שלא הגיע להם על זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא ''מגיע'', זה פשוט תוצאה. לא מגיע עונש מוות על נהיגה בשכרות, אבל במקרים רבים זו התוצאה. לא מגיע עונש מוות גם על משחק בנשק, על צניחה חופשית בלי לבדוק שהמצנח מקופל נכון, על כניסה לכלוב האריות בגן החיות כשהשומר לא רואה. לפעמים מי שעושה את הדברים האלה זוכה אפילו בפרס - פרס דארווין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהבדל מנהיגה בשכרות, הם לא סכנו את זולתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון רק בהנחה ש''הם'' היו חבורה של שווי ידע ונסיון. בהנחה (הלא כל כך מופרכת) שבחבורת המטיילים היו ''מובילי הטיול'', אלה שקולים לנוהגים בשכרות. חבריהם נמשלים במקרה המקל לנוסעים עמם, ובמקרה המחמיר לעוברי אורח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי דיבר על עונש? דיברתי על אחריות. אחריות פנימית ולא סמכות חיצונית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק על שני דברים יש עונש מוות. טפשות וחוסר-מזל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי אמר שההצעה היא להחיל תקנים עירוניים על שטחי מדבר? מדוע אי אפשר להחיל תקינה שתותקן במיוחד בהתחשב בגורמי הבטיחות בצד אופי הסביבה והשימוש? האומנם די באזהרות ובשילוט? הבה וניקח דוגמא דווקא מאזורים עירוניים: שלט האזהרה הכי נפוץ הוא "זהירות מדרגה" - שאפשר וצריך למנעו על ידי ביטול מדרגה בודדה המהווה מכשול, ביטול שעלותו היא בערך כמו עלות התקנת השלט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שמקצין את אמצעי הזהירות כדי ליצור אבסורד או ג*חוך, משתמש בטכניקה פסולה בה "ניתן" לשלול כל רעיון וכל דעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת הערה כללית או שאתה מתייחס למשהו ספציפי שנאמר כאן? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |