 |
משפחת ארד תובעת פיצויים ממוסטפא דיראני | 1626 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
צריך להיות ''מוסטפא,'' ולא ''מוסטפה.'' אליף מקסורה, וכל זה. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר, אז כבר - מצטפא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם, התקן לטרנסליטרציה מערבית לעברית טוען כי יש לכתוב "צאד" כ"צ," אבל נדמה לי שממילא במקור מבטאים "ס" כמו "צאד" (הן גם נראות דומות מאד, הלא-כן?), והנוהג בפועל הוא שמשתמשים ב"ס" ולא ב"צ." לעומת זאת, על החלפת האליף-מקסורה ב"ה" לא יכולתי לעבור לסדר היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקור מבטאים גם אליף מקסורה (או שמא מוטב: אלף מקצורה) כמו תא מרבוטה (שמקבילה ל"ה" בעברית בסוף מלה) - ככה שההבחנה שאתה עושה היא די מלאכותית. س ו-ص אמנם דומות מעט בצורתן (אבל אתה לא באמת הבאת את זה כנימוק - נכון?) אילו לכל (או לרוב) הישראלים היה מושג בסיסי בערבית (כלומר הכרת האותיות ואופן ביטויין) הייתי תומך בשימוש עקבי בתעתיק ה"מדוייק" (ص = צ, ض = צ', וכו'). כיוון שלרוב האנשים אין מושג, כבר עדיף שיכתבו "בערך כמו שזה נשמע" - אבל אז אין סיבה אמיתית להתעקש על המקצורות והמרבוטות. (ולמה "טרנסליטרציה" כשאפשר "תעתיק"?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז במקום אבא תכתוב אבה? לא-לא-לא! אמרתי שס', האות העברית, דומה לص! עמלתי שעות רבות מדי על מנת להוסיף את ההטעמה לص, מכדי שאשתמש בדמיון הצורני של ص ו-س כתירוץ להתעלם מן ההבדל ביניהן. התא-מרבוטה היא סך-הכל שיטתו של הכתב הערבי, לבטא את התופעה הצורנית השמית, של החלפת סיומת "Aה" ב"ת" כאשר מחברים סופיות לשמות בנקבה, ולכן ניתן פשוט להשתמש בשיטה העברית, דהיינו, להשתמש ב"ה" ולקוות לטוב. (כי שכחתי שיש דבר כזה. אני למדתי תרגום מאנגלית, ודווקא המונחים הלועזיים נתקעו לי בראש. אגב, אני לא בטוח אם אני מדבר על טרנסליטרציה או טרנסקריפציה — יש הבדל, אבל אני לא בטוח מי זה מי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההערה שלי התייחסה ספציפית לתעתיק מערבית לעברית - בשום פנים ואופן אינני מציע לשנות את כתיבן של מלים עבריות (וכן - אני יודע ש"אבא" היא במקור מלה ארמית. אבל היא תושבת-קבע בעברית כבר מספיק זמן בשביל לקבל אזרחות). אני מצטער שלא הבנתי נכונה את עניין הדמיון הצורני. באופן אישי אני מתקשה קצת לראות את הדמיון בין ס ל-ص (בכל אופן - אתה לא באמת הבאת את זה כנימוק - נכון?) (אתה אכן מדבר על טרנסליטרציה (העברה מכתב אחד למשנהו) ולא על טרנסקריפציה (רישום בכתב של דיבור) - שאינני מכיר מילה עברית עבורה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשתיהן יש לולאה כזו.. אמם.. לא משנה. זה נימוק כלשהו.. אמם.. טוב, אוקיי. משום מה, הסופית הציקה לי יותר. זה איזון בין חח"ע לבין שימוש נפוץ.. לא משנה. (יש לי! תמלול, כמו בבית משפט.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד הבהרה - לא אמרתי שאני *מעדיף* תעתוק של אלף מקצורה ל-"ה" על פני תעתוק ל-"א". אני פשוט חושב שזה קרב קטן ולא כל-כך חשוב במלחמה אבודה מראש. אבל כל אחד רשאי לבחור לו את מלחמותיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומהם ראשי התיבות של הדחדו"ח הזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנוע החיפוש לא עוזר, אז ניחוש מושכל: מדוכדך בגין משוואות דיפרנציאליות חלקיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, באמת. ממך הייתי מצפה ליותר. אתה בונה ר"ת של "מבמד"ח"! אם כבר - דכדוך חישובי (של) דיפרנציאלים חלקיים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחש שמדובר בדו''ח שהוא היה צריך להגיש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, כל אחד רואה מהרהורי לבו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות אני מודה שאני מנחש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 386237 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה השאלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה היה ההקשר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
של מה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
של הלינק לתגובה 386237 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההקשר של התגובה, כמו ההקשר של רוב התגובות במקומותינו, הוא התגובות שמעליה. האם השאלה היא מה הַקֶשֶר של תגובתי לפתיל שמעליה? שהניחוש שלי (תגובה 385874) היה נכון, למרות החשד שהובע בתגובה 385900, ותגובתו של כליל שאליה קישרתי גם מוכיחה זאת וגם מבהירה את הטעון הבהרה. ורק מכיוון שכל העניין מטופש לחלוטין, והסיבה היחידה שלי לקשר לכליל ולהוכיח את צדקתי היתה אגו גברי פצוע, בחרתי להשקיף על עצמי באירוניה מהצד על-ידי הציטוט (בערך, מזכרון) של עמיחי בכותרת. עוד שאלות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, מתנצלת. לא שמתי לב לכותרת. ובאמת - "אגו גברי פצוע"? לך? הגזמת.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע שהסוס הזה מוכה לעייפה, אבל אתה הולך ממדוחד''חי אל דחי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסופר-סוס-מרוץ ברברו, שהיה המועמד המבטיח לכתר משולש, אחרי נצחונו בדרבי של קנטקי, נפצע ברגלו האחורית במהלך המרוץ בפימליקו. הפציעה האנושה איימה על חייו, אך המנתחים הצליחו להציל אותו, אבל מצבו עדיין מוגדר קריטי. משטר האימונים של ברברו היה חריג. בד"כ מאמנים שואפים למיצוי מירב היכולת ולהכין את הסוס למרוץ. לעומת זאת, כשברברו היה צעיר, מאמנו מייקל מאץ אירגן משטר אימונים שכלל הפסקות מנוחה ארוכות בין מירוצים. בד"כ מאמנים מעדיפים שהסוס יתנסה כמה שיותר במצבים דמויי מירוץ כדי לשמור על רמת מוכנות גבוהה. ברברו השתתף רק בחמישה מרוצים לפני נצחונו בדרבי, והתחיל את הקריירה שלו מאוחר מאד יחסית לנהוג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדו''חד''ח, כלומר, מדוכדך ממד''ח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משפחתו של הנווט השבוי רון ארד עתרה הבוקר (ה') לבג"ץ בדרישה להציג בפניה את דוח ועדת וינוגרד. לטענת המשפחה, דוח הוועדה קובע ש"רון נמצא בין החיים בסבירות גבוהה". מעריב: http://images.maariv.co.il/channels/1/ART/545/408.ht... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רה"מ אריאל שרון "עונה" למשפחת ארד בראיונות החג לערוצי הטלוויזיה ומודיע כי לישראל יש "קלפי מיקוח" נוספים במשא ומתן המתנהל עם חיזבאללה על חילופי השבויים. שרון אמר: "לא נשארנו בלי אמצעים או אנשים שיש גם לחיזבאללה וגם לאיראנים עניין רב בהם". כשנשאל אם כוונתו לשבויים נוספים, השיב: "הם לא בידינו. הם באירופה".... "יכול להגיד בוודאות שיש לנו אמצעים נוספים כאמצעי לחץ. לשאלה אם הצדדים מנהלים משא ומתן על עצורים אלה, אמר שרון "יש מגעים הדוקים. זה חלק מהטיפול בעניין". שרון אמר שהמשא ומתן "מתקדם לקראת פתרון", אך עדיין לא הושלם. "הארץ": http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/344369.html |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בג"ץ דחה עתירת משפחת ארד לחקור את דיראני, לאחר שהיועמ"ש הודיע כי אין בכוונתו לפתוח בחקירה פלילית נגד דיראני בחשד שעינה את ארד ואת חייל צד"ל לשעבר מוסטפא עבאס. גם עורך דינו של דיראני צבי ריש תמך בעתירה כדי כדי שתזים, לטענתו, את עלילות העינויים שמייחסים למרשו. פרקליטות המדינה טענה שתצהירו של עבאס מתייחס לאירועים שאירעו ב-1981, בנושא עבירות לכאורה שעבר אזרח לבנוני אחד כלפי אזרח לבנוני שני וזה לא נושא שבאחריותה של מדינת ישראל לטפל בו. עו"ד שי ניצן מפרקליטות המדינה הוסיף כי מעולם לא פנתה אליו משפחת ארד בבקשה להעמיד לדין את דיראני. בעבר דחה בג"ץ דרישות דומות להעמיד לדין את יאסר ערפאת לאחר שקבע כי בסמכות היועץ המשפטי לממשלה לשקול האם יש בכך אינטרס ציבורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עצוב שכל הקרקס הזה מתנהל סביב חוסר הנכונות של מדינת ישראל להודות שרון ארד מת, כולל הפשלות השונות שבוצעו לאורך הדרך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדינת ישראל לא יכולה ל''הודות'' במה שאינה יודעת. היא יכולה לקבוע שלפי הערכת המומחים שלה הוא מת, אבל, מה לעשות, המומחים שהיא מינתה כדי להחליט הגיעו למסקנה אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רצף התגובות שלכם רק משקף את הקונפליקט שאני חש בקשר לסוגיית רון ארד. מצד אחד, רשמית, אין שום הוכחה שהוא מת. יתרה מזאת - אנחנו יודעים שהוא היה חי בשנת 1987, כשנה לאחר שנפל בשבי. מצד שני, יש איזו הסקת מסקנות שאולי אפשר לקרוא לה "ריאלית" - רון ארד כמושג שווה כל-כך הרבה שנראה מוזר שאף אחד לא מתייצב כדי לגבות את המחיר. רן אדליסט, שכתב ספר בנושא, אמר בהרצאה שנוכחתי בה משהו בסגנון ש"ההוכחה שרון ארד מת היא העובדה שאף אחד לא מבקש תמורתו שום דבר, כי הוא שווה הרבה". אני חושב שאני יכול להציע הצעה מרוככת: רון ארד אינו נגיש לחילופי שבויים. כלומר, אין בדל מידע שיכול בעיתוי זה להוביל למשא ומתן על שחרורו של רון ארד, בניגוד לאלחנן טננבאום ושלושת החיילים אביטן, סועאד ואברהם. על כן, איני רואה טעם במניעת החזרתו של דיראני במסגרת חילופי שבויים. לכשמי שמחזיק ברון ארד יהיה מעוניין בעסקה, הוא כבר ימצא את המחיר. לא על דיראני או עובייד או מישהו ספציפי אחר יקום או יפול שחרורו של רון ארד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאוד יתכן שרון ארד הפך לסוגיה נפיצה מדי עבור הגורם/ים שמחזיק/ים בו. האם ניתן עכשיו להודות שבמשך 10 השנים האחרונות הוא היה מוחזק באיראן או בסוריה בלי שאיראן או סוריה תספוג נזקים כבדים לתדמיתה הבין לאומית. אותו הדבר אמור לגבי ארגון טרור שיאמר שהחזיק בו (מלבד אולי אל-קאעדה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא שאמרתי: רון ארד אינו נגיש לחילופי שבויים, על כן כנראה לא צריך להוות שיקול בהחלטה האם לשחרר את דיראני בעיסקת חילופי שבויים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי הדיווחים בתקשורת עד כה עסקת השבויים עומדת לכלול גם מחבלים פלסטיניים מהג'יהד, חמאס ושות', וזה יוביל לתוצאות מרות מבחינת ישראל בטווח הארוך. התקשורת, הנוהגת תמיד להציג דברים בצורה בינארית, מציגה את העסקה כבעייתית בגלל סוגיית שחרורו של רון ארד. אכן גם זו בעיה, אולם עד כה היא האפילה לחלוטין על השאלה מה היו תוצאות שחרורם של מחבלים פלסטיניים. כמעט לא נדונה השאלה מה תהיינה ההשלכות של שחרור מחבלים פלסטיניים רבים כחלק עם העסקה עם החזבאללה. שר הביטחון, הרמטכ''ל ודומיהם דיברו לאחרונה על כך שהטיפול של צה''ל בטרור הביא לצריבה תודעתית בקרב הפלסטינים. אם בכלל הייתה צריבה שכזו, היא תיעלם כלא היתה עם שחרור מחבלים פלסטיניים כתוצאה מהשגי המו''מ שמנהל נסראללה. מה שאבו מאזן לא הצליח לעשות, הצליח נאסראללה. ומה שייצרב בתודעת הפלסטינים הוא שדרכו של נסראללה שוב הוכחה כנכונה (כזכור, נסראללה הצליח להציג את נסיגת צה''ל מלבנון כנצחון ל''דרך ההתנגדות'' והדבר תרם תרומה משמעותית לפרוץ האינתיפדה). הקניית השג משמעותי שכזה לנסראללה (שחרור אסירים פלסטיניים) מחזק את הזיקה בין החיזבאללה לפלסטינים. זאת ועוד, העסקה הופכת את נסראללה עוד יותר מתמיד לדובר לגיטימי של הבעיה הפלסטינית ומעלה את מניותיו בקרב הציבור הכלל ערבי-מוסלמי. אם תבצע ישראל עסקה זאת, במתכונת שמדווח עליה כעת, היא תתרום במו ידיה להקצנת העמדה הפלסטינית כלפיה, שכן כאשר נסראללה הוא נושא הדגל והסמן של ''הדרך שבה צריך לטפל בישראל'', המצב יהיה גרוע לא רק מבחינה תודעתית אלא שתגרם בעתיד לישראל גם ''צריבה פיזית''. אם הדרך לשחרר אסירים פלסטינים היא התמקדות בחטיפות, זה מה שהערבים יעשו, עד שישוחרר אחרון האסירים הפלסטיניים. העסקה הזאת תתרום לאימוץ שיטה זאת בידי הפלסטינים באופן שיטתי. אין ישראלי שאינו חפץ בעסקה שתביא להחזרתו של טננבאום ושלושת החיילים החטופים גם אם הם אינם עוד בחיים. אבל כרגע העסקה מסתמנת ככזו ששכרה ייצא בהפסדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. נסראללה אכן הציג, כמצופה, את נסיגת צה"ל מלבנון כנצחונו, אך אין שום הוכחה לכך שהדבר תרם לפרוץ האינתיפאדה השניה (מלבד הצהרותיהם של פוליטיקאים בעלי עניין). 2. קיימת זיקה בין חיזבאללה לפלסטינים כבר כיום. עסקאות שונות לא יעלו ולא יורידו, ואם כבר, עדיף את נסראללה כדובר הלגיטימי במקום ערפאת (לראשון לפחות יש מילה). איפה בדיוק הבעיה כאן? 3. ללא חילופי שבויים, איך אתה מציע לשחרר את השבויים והנעדרים? מה אתה תגיד למשפחות? לגבי החטיפות - אל תדאג, חיילינו מעולם לא הפסיקו להיות יעד לכך. זו אחת הסיבות שהתחבורה הציבורית היא בחינם היום לכל החיילים (אסור ליסוע בטרמפים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהתייחס לנקודה השלישית ("מה אתה תגיד למשפחות"): נכון שלמרבה הנוחות אין זה מתפקידי לומר להם דבר וחצי דבר. אבל מי שניצב בעמדות הנהגה ואמור להיות מסוגל לקבל הכרעות גורליות צריך שיהיה לו האומץ לומר דברים קשים ולא פופולריים למשפחות. האמת שמתחמקים בשיטתיות מלומר אותה היא שהצלת יקירי המשפחות האמורות ככל שהיא רצויה איננה ערך עליון המבטל כל שיקול אחר. יש מחיר מסוים שפשוט אי אפשר לשלם אפילו יעלה הדבר במחיר חיי החטופים (שלא לדבר על גופות נעדרים). האלטרנטיבה היא השלמה עם מצב בלתי מוסרי בעליל לפיו מידי יום מתבצעות פעולות צבאיות (למשל מעצר מבוקשים) המסכנות את חיי החיילים הלוקחים בהם חלק, בעוד שעבור הצלת קומץ אנשים (שלעתים נשבו בנסיבות שיש עימן קלון) מבטלים את אשר הושג בעשרות פעולות מסוכנות ומעמידים בסכנה ודאית את חיי כלל האזרחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא יודע עדיין מה המחיר מבחינת חילופי שבויים. עצם זה שישראל שוקלת לבצעו, אומר שייתכן שהוא כדאי מבחינתה, ולכן לא הגענו למצב של "מחיר מסוים שפשוט אי אפשר לשלם". שים גם לב שבתגובתי עניתי יותר לטענתו של שמעון, שטען נגד האקט של חילופי שבויים באופן כללי, בשל האיום בחטיפת חיילים - איום שקיים תמיד, ללא קשר לביצוע חילופי שבויים (למשל, מקרי נחשון וקסמן, אלחנן טננבאום ו - 3 הנעדרים קרו ללא חילופי שבויים סמוכים לאירוע החטיפה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה טוען שחטיפות חיילים ואזרחים תמשכנה גם ללא חילופי שבויים בכלל? את חטיפות וקסמן וטננבאום ניתן להסביר, למשל, ע"י עסקת ג'יבריל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והרבה אסונות אפשר להסביר ע"י חוסר במזוזות. צריך פער סביר בין אקט החילופין לאקט החטיפה. לפי גישה זו, לא ייתכן שלום ביננו לשכנינו "בגלל מלחמת העצמאות". יש קצת חוק התיישנות. עסקת ג'יבריל (85) קרתה בתנאים מסוויימים וממשלה אחרת, קצת _הרבה_ לפני סוף 94 (וקסמן), ובוודאי שהרבה לפני האחרים. זה מספיק כדי להראות שאין קשר סיבתי, אולם ללא ספק תמיד יבואו כאלה שיטענו שממשיכים לחטוף כי אנחנו משחררים. ארגוני הטרור השונים לא תמיד נוקטים בחטיפות. בזמנים מסויימים הם מעדיפים פיגועים או רציחות. ניתן דווקא לטעון שההיפך הוא הנכון: ארגון טרור יפסיק להעדיף רצח ויתחיל להעדיף חטיפות רק כשמוחזקים בכירים שלו בישראל, כדי לשחררם (אחרת אלחנן ודומיו היו נרצחים מייד). אבל גם כאן אני לא מוצא קשר סיבתי חזק. לסיכום, אני טוען: חטיפות חיילים, כמו פיגועים, הינן תוצאה של הרבה מאוד גורמים, אבל בהחלט לא של עסקת חילופי שבויים עתיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני בטוח אם לפרש את המשפט "עצם זה שישראל שוקלת לבצעו, אומר שייתכן שהוא כדאי מבחינתה" כטענה בלבניסטית או כסתם טאוטולוגיה. בכל אופן, בהחלט ניתן לטעון שעסקאות בהם יחס ההחלפה עולה על 1:100 הן טעות קולוסאלית. לראיה, רמת המחירים אותה משלמת ישראל האמירה עם הנכונות שלנו לעסקאות מטורפות. בעסקאות שנות ה-70 היה בערך יחס שווה בין מספר בני הערובה למספר המחבלים וזאת הן בעסקאות שיצאו אל הפועל (השומר ממטולה, מטוס אל על באלג'יר) והן בעסקאות שהעדפנו פעולה צבאית (ילדי מעלות, אנטבה). הסכר נפרץ לחלוטין בעסקה שאחרי מבצע ליטני ועוד יותר במחיר ששולם תמורת הנחלאים שנשבו בלבנון (2 עסקאות, הקשה שבהם עם אחמד ג'יבריל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כדאי מבחינתה": all things considered, כולל הסיכון בחטיפות עתידיות, ועדיין מוצאים לנכון לדבר על עסקת החלפת שבויים - כנראה שהרווח גדול מההפסד. זו הפרשנות היחידה. לגבי היחס של החילופין: אני ממש לא יודע, ואני לא ממהר לטעון את הטענות שלך. תלוי מי הם המשוחררים ובאילו נסיבות הם משוחררים, היחס פחות חשוב. לגבי האינפלציה בעיסקאות: אני לא יודע כמה עצירים בטחוניים היו במכלאות הישראליות בשנות ה 70, אבל מספרם של אלה האמיר מאוד בשנות ה 80 ולאחריהן, כך שהמספרים פרופורציונליים לכמות השבויים. חוץ מזה, העיסוק בכמות, כפי שכתבתי קודם, אינו רלוונטי. השאלה היא מי הם המשוחררים, ובאילו תנאים השחרור מתבצע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שברור מהמשפט הראשון של דברי שההסגות שלי נוגעות להוספת אסירים פלסטינים לעסקת חילופי השבויים (קרא שנית בתשומת לב!) ואיש אינו מצפה שנסרראלה יחזיר את שבויינו מטעמי צדיקות והומניות ללא שום תמורה. למיטב זכרוני כבר נעשתה בעבר עסקה עם החיזבאללה שבה היו רק חילופי שבויים וגופות של אנשי חיזבאללה ולבנונים. לדעתי, ממשלת ישראל היתה צריכה להציב קו אדום שבו ברור שאין היא מנהלת מו"מ עם נאסרללה לגבי עניינים שנוגעים לפלסטינים. מהות הביקורת שלי היא על כך שממשלת ישראל במו ידיה תורמת לחיזוק הזיקה בין חיזבאללה לפלסטינים. לא שאין זיקה כזו בכלל, אך שתי החזיתות נפרדות יחסית, וזו טעות לתרום לכך ולאחד אותן במו ידינו, וע"י כך לתת לנסראללה להיות הסמן המוביל של הערבים במאבק נגד ישראל ע"י מתן השג בעניין האסירים שכל מאמצי אבו-מאזן נכשלו בעניינו. זאת ועוד, חזית הצפון בעת האחרונה שקטה יחסית וחל פיחות במעמדו של נאסררלה במאבק נגד ישראל (הן משום שאחרי הנסיגה אין לחיזבאללה עילה אמיתית להמשיך במאבק, והן בגלל הלחץ האמריקני והישראלי על הסורים). עיסקה שבה יוחזרו מאות שבויים פלסטיניים תחזיר מידה עצומה של רלוונטיות לנאסראללה, ותשקם את הפיחות שחל במעמדו בזירה בזמן האחרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין צורך להסביר, הבנתי את הקו בו אתה נוקט. טענותי מול קו זה, כפי שבוטאו בתגובה 172817 עדיין תקפות, כשלטענה 3 אתה יכול להוסיף, שהמחיר לא תמיד נקבע רק ע"י הקונה. לפעמים גם למוכר יש צד בכך, והקונה צריך להחליט אם המחיר עדיין כדאי לו. כפי שזה מסתמן עתה, הקונה החליט שהמחיר החדש עדיין סביר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קבוצה של 48 טייסים ואנשי צוות אוויר שישבו בשבי האויב, גיבשו עצומה חדשה הקוראת שלא לשחרר את מוסטפא דיראני בעסקת השבויים המתגבשת עם ארגון החיזבאללה. לדבריהם, אסור למדינת ישראל לוותר כך על רון ארד והמידע על גורלו. אישית, אני עדיין חושב את מה שכתבתי כאן: תגובה 172547 |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |