בתשובה לי. ל., 28/09/03 14:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה לא יודע עדיין מה המחיר מבחינת חילופי שבויים. עצם זה שישראל שוקלת לבצעו, אומר שייתכן שהוא כדאי מבחינתה, ולכן לא הגענו למצב של "מחיר מסוים שפשוט אי אפשר לשלם". שים גם לב שבתגובתי עניתי יותר לטענתו של שמעון, שטען נגד האקט של חילופי שבויים באופן כללי, בשל האיום בחטיפת חיילים - איום שקיים תמיד, ללא קשר לביצוע חילופי שבויים (למשל, מקרי נחשון וקסמן, אלחנן טננבאום ו - 3 הנעדרים קרו ללא חילופי שבויים סמוכים לאירוע החטיפה). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה טוען שחטיפות חיילים ואזרחים תמשכנה גם ללא חילופי שבויים בכלל? את חטיפות וקסמן וטננבאום ניתן להסביר, למשל, ע"י עסקת ג'יבריל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והרבה אסונות אפשר להסביר ע"י חוסר במזוזות. צריך פער סביר בין אקט החילופין לאקט החטיפה. לפי גישה זו, לא ייתכן שלום ביננו לשכנינו "בגלל מלחמת העצמאות". יש קצת חוק התיישנות. עסקת ג'יבריל (85) קרתה בתנאים מסוויימים וממשלה אחרת, קצת _הרבה_ לפני סוף 94 (וקסמן), ובוודאי שהרבה לפני האחרים. זה מספיק כדי להראות שאין קשר סיבתי, אולם ללא ספק תמיד יבואו כאלה שיטענו שממשיכים לחטוף כי אנחנו משחררים. ארגוני הטרור השונים לא תמיד נוקטים בחטיפות. בזמנים מסויימים הם מעדיפים פיגועים או רציחות. ניתן דווקא לטעון שההיפך הוא הנכון: ארגון טרור יפסיק להעדיף רצח ויתחיל להעדיף חטיפות רק כשמוחזקים בכירים שלו בישראל, כדי לשחררם (אחרת אלחנן ודומיו היו נרצחים מייד). אבל גם כאן אני לא מוצא קשר סיבתי חזק. לסיכום, אני טוען: חטיפות חיילים, כמו פיגועים, הינן תוצאה של הרבה מאוד גורמים, אבל בהחלט לא של עסקת חילופי שבויים עתיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני בטוח אם לפרש את המשפט "עצם זה שישראל שוקלת לבצעו, אומר שייתכן שהוא כדאי מבחינתה" כטענה בלבניסטית או כסתם טאוטולוגיה. בכל אופן, בהחלט ניתן לטעון שעסקאות בהם יחס ההחלפה עולה על 1:100 הן טעות קולוסאלית. לראיה, רמת המחירים אותה משלמת ישראל האמירה עם הנכונות שלנו לעסקאות מטורפות. בעסקאות שנות ה-70 היה בערך יחס שווה בין מספר בני הערובה למספר המחבלים וזאת הן בעסקאות שיצאו אל הפועל (השומר ממטולה, מטוס אל על באלג'יר) והן בעסקאות שהעדפנו פעולה צבאית (ילדי מעלות, אנטבה). הסכר נפרץ לחלוטין בעסקה שאחרי מבצע ליטני ועוד יותר במחיר ששולם תמורת הנחלאים שנשבו בלבנון (2 עסקאות, הקשה שבהם עם אחמד ג'יבריל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כדאי מבחינתה": all things considered, כולל הסיכון בחטיפות עתידיות, ועדיין מוצאים לנכון לדבר על עסקת החלפת שבויים - כנראה שהרווח גדול מההפסד. זו הפרשנות היחידה. לגבי היחס של החילופין: אני ממש לא יודע, ואני לא ממהר לטעון את הטענות שלך. תלוי מי הם המשוחררים ובאילו נסיבות הם משוחררים, היחס פחות חשוב. לגבי האינפלציה בעיסקאות: אני לא יודע כמה עצירים בטחוניים היו במכלאות הישראליות בשנות ה 70, אבל מספרם של אלה האמיר מאוד בשנות ה 80 ולאחריהן, כך שהמספרים פרופורציונליים לכמות השבויים. חוץ מזה, העיסוק בכמות, כפי שכתבתי קודם, אינו רלוונטי. השאלה היא מי הם המשוחררים, ובאילו תנאים השחרור מתבצע. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |