עמרם מצנע מתפטר מראשות ''העבודה'' | 1457 | ||||||||
|
עמרם מצנע מתפטר מראשות ''העבודה'' | 1457 | ||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
בין סידור המטבח אחרי האוכל לצפיה במירוץ מאחר הצהרים, כהכנה לגמר אליפות העולם בסנוקר בעשר בערב. אבל בכל זאת יש לי משהו אחד להגיד: מי ניחש את זה מראש? האמת שהייתי בטוח שיעיפו אותו ולא שהוא ילך לבד. עכשיו מי שמזיע אלה המפד"ל - הכונו הכונו לפעילות רבה יותר של שינוי בשבועות הקרובים, ואי"ה - ממשלת אחדות חילונית כמו שאלוהים התכוון. |
|
||||
|
||||
מאוחר מדי לממשלת אחדות, כל התיקים הטובים תפוסים. |
|
||||
|
||||
קודם כל, המפד"ל והאיחוד הלאומי לא ישארו עוד הרבה זמן בממשלה. שרון יתקדם עם מפת הדרכים, ושתי הנ"ל יפרשו בעוז. מפלגת העבודה תכנס מיד במקומן (ואולי תכנס עוד קודם). לגבי תיקים טובים - לשינוי, עם כמעט אותו מספר מנדטים כמו העבודה, יש תיק אחד גדול (הפנים) והשאר תיקים קטנים. שרון יוכל לזרוק את שינוי ולקחת במקומה את ש"ס, אבל קשה לי לראות סיבה טובה לעשות את זה. לכן תיק הפנים ישאר אצל שינוי. נשארנו עם החוץ, האוצר והבטחון. מבין כולם, נראה לי הכי סביר שתיק החוץ ימסר לפרס. גם פרס מאד רוצה, וגם לאף אחד לא ממש איכפת מסילבן. לא נראה לי ששרון ירצה לסלק את מופז, ושרון מאד מרוצה מהמצב בו ביבי לכוד לו במשרד האוצר. בקיצור, תיק החוץ, משרד תשתיות מורחב, המשימה החשובה של סגירת משרד הדתות (שתלך הרבה יותר בקלות בלי המפד"ל), שר אחד או שניים בלי תיק ואולי עוד שני תיקים - אחד מהליכוד ואחד משינוי (רק לא משפטים, רק לא משפטים...) - והדרך סלולה. הו! אולי תיק החינוך! בקיצור, אין לי מושג מי יצטרך לוותר על תיקים, אבל נראה לי שבויתורים מינימליים אפשר יהיה לסדר למפלגת העבודה תפקידים מתקבלים על הדעת. ואז, סוף סוף, בזמן שמפת הדרכים מתמהמהת ופואד מתבלבל במילים ארוכות, אפשר יהיה להתחיל לעשות את מה ששינוי נבחרו עבורו. |
|
||||
|
||||
וזה כבר תיק של שינוי. נו, בסדר, ואני חשבתי שאפי איתם עדיין שר התשתיות, לאור זה שהיה שר תשתיות טוב. איזה שר אפי איתם? ועכשיו? ועכשיו? ועכשיו? |
|
||||
|
||||
כתבת כי כמעט לאף אחד לא אכפת מסילבן ואני רוצה להזכיר לך כי ה****** שמנהלת את המדינה היא אישתו, והיא לא תיתן לאף אחד לקחת את השרפרף של בעלה ! ניר-שלום-מוזס זה שילוב קטלני |
|
||||
|
||||
נו שוין... קצת הסחפות, לא? זה לא שהיא עמיר פרץ. |
|
||||
|
||||
האמת שאני מוצא עצמי מרוצה מהתבטאויותיו של מר שלום, לאחרונה. דרישתו הישירה לויתור על זכות השיבה תמורת קבלת רעיון המדינה הזמנית היא, לדעתי, חסרת תקדים (קודמים נטו פשוט להתעלם מעניין הפליטים, ולקוות שתעלם לה מעצמה). וכמובן שאסור לשכוח את האגף לעניינים מדיניים או ענייני חוץ במשרד הבטחון. כבר לפני כמה חודשים ראיתי בעיתון ידיעה קצרה על קשרים שמר מופז מקיים בעצמו עם בכירי ירדן ומצרים. האם מצפה לנו הפיכה? ימים יגידו. |
|
||||
|
||||
אם יש אגף מדיני במשרד הבטחון, אולי אפשר להקים אגף בטחוני במשרד החוץ, בראשות שימון כמובן... זה יפתור את בעיית התיקים, ונראה את סילבן מחזיק מעמד כשבחדר לידו יושב החתרן הבלתי נלאה.. |
|
||||
|
||||
תמיד אפשר יהיה לעשות ממנו שר בלי תיק במשרד החוץ, עפ''י דגם מאיר שטרית במשרד האוצר. אבל אז יגידו בני עדה מסויימת שרק להם נותנים ''בלי תיקים'' כאלה ואני לא אחראי לתוצאות הלא פוליטיקלי קורקטיות. |
|
||||
|
||||
מאיר שלו, נדמה לי, כתב משהו על "נתניהו, והשר-בלי-תיק שהוא מגדל אצלו במשרד.." :) ואגב, אני יודעת שכאשר שריד דיבר על "עופות דורסים" שניקרו למצנע את הכבד (!) הוא התכוון ללהקת עופות שלמה, אך יחד עם זאת אי אפשר להתעלם מהעובדה ששמעון הוא פרס.. היתכן ששריד התכוון שפרס היה הנקרן הראשי פה? |
|
||||
|
||||
אכן, זה מאיר שלנו. אם לכך רמז מר שריד, כנראה שהוא יודע משהו שאנחנו לא. |
|
||||
|
||||
ניקרו לו את הכבד, כאותו נשר שהיה מגיע כל יום לנקר את כבדו של פרומתיאוס. ואני שואלת: למישהו יש אש? |
|
||||
|
||||
אכן, קצת מוגזם להשוות את מצנע לפרומיתיאוס האגדי, שגזר על עצמו חיי סבל אינסופיים על מנת לתת לבני האדם את האש. למצנע הרי יש עדיין פנסיה של אלוף, לא? זה לא שאם הוא פורש מהפוליטיקה הוא חוזר לעבוד במפעל, או לחיות מן היד אל הפה. ומה בדיוק הוא הביא לנו? העברת מנדטים ממרץ לעבודה? זקן עבות מרשים? |
|
||||
|
||||
והוא גם לא פורש מפוליטיקה, כך שאתה באמת יכול להיות עוד פחות מודאג ממה שהיית כשכתבת את ההודעה הזו. |
|
||||
|
||||
...האין זה מטבעו של הפרס לרחף מעל הנבלות ?! |
|
||||
|
||||
מצנע שווק כתקווה הלבנה למפלגת העבודה שנכבשה ע"י אחד,עם שם של רעול פנים. מישהו לא משלנו, שחיים חפר המליץ בזלזול מופגן למנות לשגריר בעיראק. לא צריך להיות מתנחל כדי לשמוח לאידו של "המנהיג", שהסיבה היחידה שנבחר היא היותו "משלנו" בצבע הנכון, עם המבטא המתאים. לנאום המלא: |
|
||||
|
||||
מצנע נבחר כי היו לו יופי של צילומים עם מדים, כשהוא רץ כולו דרוך מצד ימין של הפריים לצד שמאל. מצנע נבחר כי היתה תקווה משונה למדי שמישהו חדש בלי נסיון בפוליטיקה אבל עם נסיון צבאי זה בדיוק מה שצריך כדי לזכות בבחירות. מצנע נבחר כי הוא לא ישב בממשלת האחדות עם שרון. והכי חשוב - מצנע נבחר לא בגלל שפואד עירקי, אלא בגלל שפואד אידיוט. |
|
||||
|
||||
"העיקר לנפנף" הרח נושבת קרירה מסואבת: הגמוניה וסרוס ברח חפר (ראה "סרסנוך יא-מוחמד" מתקופת ראשית מלחמת השיחרור) |
|
||||
|
||||
קבורת חמור. זה גורלו של תמצית תקוות הגזענים של השמאל "הלבן". קבורת חמור. זה גורלו של זיקוק השמאל ההזוי. קבורת חמור. זה גורלו של מי שהנו כל כולו בעצם דיקטטור. איש חסר כל יכולת להתפשר. הכל צודק אצלו. הוא ישר ואחד עם האמת, והשני משוקץ. (אלא אם כן הוא כמובן ערבי...) טוב שהרס קודם את הבחירות לעבודה. עם פואד עוד הייתה מקבלת 23 מנדטים.... ולשמאלנים שנותרו, שרון הוא היחיד שישאיר את ישראל כשרובה שלנו, השאר יהיה דרכי גישוש ושטחי אש, השאר של השאר יהיה כבישים ומנהרות, ובמה שישאר מהשאר, יגורו כמה ערבים. איש לא יגשים את מסע ההזיות של השמאל. לא שרון. |
|
||||
|
||||
וכמו שאנו למדים הבוקר- שרון סגר את הדלת למו"מ עם סוריה. כמה אחראי מצידו ומעניין מה יספר לך "העם" בסקר שיהיה בודאי בסוף השבוע "האם אתה בעד מו"מ עם סוריה ללא תנאים מוקדמים?" הכתבה ב"מעריב" שהקטע המעניין מתחיל בתת כותרת- "צעדים הדדיים" |
|
||||
|
||||
איך אתה יודע שלא היו תנאים מוקדמים? ציטוט מהכתבה: "...אך ראש הממשלה אריאל שרון דחה אותה, לאחר שקיים דיון בנושא שכלל ניתוח מדוקדק של ההצעה הסורית ונסיבותיה." |
|
||||
|
||||
ובכלל, זה מתייחס לתקופה של לפני המלחמה בעיראק. בהמשך כתוב: "לשכת ראש הממשלה התבקשה שלשום בלילה על ידי 'מעריב' להגיב על הידיעה אודות מגעים ישראלים- סוריים טרם המלחמה בעיראק, אך לא אישרה את דבר קיומם. עם זאת, אתמול בבוקר כבר סיפר שרון בעצמו בישיבת הממשלה כי התקיימו מגעים כאלה וכי היו הצעות לחידוש המו"מ. כעת מתברר כי המגעים היו רציניים מכפי שהוערך תחילה. הבוקר נמסר מלשכת שרון כי ישראל מוכנה לחדש את המשא ומתן עם סוריה ללא תנאים מוקדמים, ושבכל מקרה אין היא מוכנה לחזור לקווי 67'." כלומר, ייתכן ובימים אלו ממש מתנהלים קצת רחוק מעיני הזרקורים מגעים לחידוש הדיאלוג בין ישראל לסוריה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
עם פואד העבודה הייתה מקבלת 15 מנדטים ונעלמת. |
|
||||
|
||||
אתה נדיב. לא יותר מ12. מה זה משנה, בבחירות הבאות פחות מ10. בכל אופן, הדרך פתוחה עכשיו לאבודה לרוץ חזרה אל הבית החם, ממשלת אחדות עם ליכוד א'. |
|
||||
|
||||
אולי אני חוזר על עצמי או על אחרים, אבל בכ''ז... לפני הבחירות (וגם עכשיו בתנאים מסויימים) רוב מצביעי מפלגת העבודה היו בעד ממשלת אחדות. לאחר מסיבת העיתונאים של מצנע שבה הוא הצהיר קבל עם ועדה שהוא לא יצטרף לממשלת אחדות, העבודה איבדה לפי הסקרים כחמישה מנדטים. פואד אולי לא יהיה ראש ממשלה, אבל הוא הבין שמפלגת העבודה חייבת להתבדל ממר''צ אם היא חפצה חיים. אם פואד היה היו''ר, יתכן שחלק מהמנדטים שחזרו ממר''צ לעבודה היו נשארים במר''צ, אבל פחות מנדטים של העבודה היו מתנדפים לשינוי. |
|
||||
|
||||
והתהיה היא, האם מפלגת העבודה צריכה להבדיל את עצמה ממרצ, או שמא חשוב יותר שתבדיל עצמה מהליכוד. |
|
||||
|
||||
או שתבדיל עצמה גם מהליכוד וגם ממר''צ. בין הליכוד ומר''צ יש מרחק גדול, והעבודה יכולה בקלות למצוא שם את מקומה. אהיה מרוצה אם מבחינה מדינית מפלגת העבודה תבדיל עצמה ממר''צ, ומבחינה כלכלית היא תבדיל עצמה מהליכוד. בבחירות האחרונות המצב היה הפוך. מי שתמך בעמדות המדיניות של מצנע הצביע מר''צ, ומכיוון שמפלגת העבודה לא הציגה את עמדותיה הכלכליות (אולי כי הן שונות מעמדותיו הכלכליות של מצנע), האחרים הצביעו לשינוי או לליכוד. אלו שהצביעו בסופו של דבר לעבודה היו הגרעין הקשה של בוחריה, ועוד כמה אנשים שמאמינים שאסור שהתבוסתה בבחירות תהיה כל כך גדולה. |
|
||||
|
||||
מצנע היה מלכתחילה אשלייה, עורבא פרח פוליטי. הוא דיבר אל לבם של מצביעי "העבודה" שלא עיכלו עד תום את העובדה שתהליך אוסלו מת אחרי התמוטטות שיחות קמפ-דיויד, אלה ששכחו או לא קלטו אף פעם ש"מלחמת אל אקצה" לא פרצה בגלל שרון (הגם שהוא אינו טלית שכולה תכלת) אלא ששרון עלה לשלטון בגלל פרוץ המלחמה, ובגלל שממשלת העבודה בראשות ברק המשיכה לנהל מו"מ תחת אש. לו האסימון היה נופל אצל מצביעי העבודה לא היו בוחרים במצנע שהצהיר כי כראש ממשלה הוא יפתח בשיחות עם ערפאת, וזאת לא רק בניגוד לדעת הקהל הישראלית אלא גם בניגוד למדיניות האמריקנית כפי שנוסחה בנאום בוש מיוני 2002, שבו תבע מהפלסטינים להחליף את הנהגתם וראשית כל את ערפאת. מצנע בא לבוחרי העבודה עם הדגלים של יום אתמול והבטיח להם ש"יקומו מחר בבוקר עם שיר חדש בלב". הם קנו את האשלייה אך לא בלב שלם, כפי שניתן היה לראות במערכת הבחירות העגמומית וחסרת ההתלהבות שניהלו פעילי מפלגת העבודה. אופייני מכל היה הרגע לאחר התבוסה בבחירות שבו מצנע, אשתו, יולי תמיר ושאר מקורבי מצנע, שרו בדבקות נוסטלגית מ"שירי א"י היפה והטובה" כאילו עוד "מעז ייצא מתוק", כאילו ההפסד הפוליטי בבחירות הוא בעצם מעין קיצור דרך אל העתיד המופלא והנכסף. רגע שיא של אשליות. בספקטרום הפוליטי מפלגת העבודה נתפסה כמפלגת מרכז. אך מצנע הציג עמדות אופייניות למר"צ, והתעקש לא להכנס לממשלה עם הליכוד. שום כוח רציני ב"עבודה" לא תבע זאת ממנו, רק הוא עצמו. חשובה הייתה לו התדמית של איש שלום עיקש הדבק במטרתו, דומה שיותר מכל הוא רצה להיות יוסי שריד של מפלגת העבודה או ביילין עם הילה של איש צבא, "ביילין עם זקן" כפי שכינו אותו. נכון שעמיתיו בצמרת העבודה לא הקלו על מצנע, אך הסיבה האמיתית לכך שהוא נאלץ לפרוש היום היא שהוא הוביל את העבודה בדרך לא דרך. מצנע טען שהוא יראה למפלגת העבודה "דרך חדשה", אך זו הייתה דרך וירטואלית, שאין לה כל קשר למציאות הממשית אלא אוסף של חלומות באספיה. כעת, המציאות הממשית טפחה על פניו, והעורבא נאלץ להתפטר ולפרוח. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
כפייתיות כריתת ליטרת הבשר: מצנע, זאבי ותסמונת שיילוק במינהל המונציפאלי ד"ר אורי מילשטיין: מדוע עמרם מצנע מתאים להיות ראש ממשלה?! דחילאק, עזבו את כל מורגלי כפית הכסף. וגם הגוורדיה המנגנונית לא משהו - אפרים סנה ודומיהם. אולי וילנאי - איש אציל נפש, רענן, חכם ובעל הומור נחמד - תנו לנו דליה איציק ! רוך, חוכמה, חן ורגישות, וקשיחות בונה וחסד של אישה שהתמודדה עם נסיבות לא קלות, באופן שההתגברות על הנסיבות רק שיבחו את אופייה ויכולותיה ולא הפכוה לציניקנית המערכת (ראו כניגוד את חיים רמון שילדותו הקשה ביפו הפכה אותו למפיץ הסגנון הציני/מפוקח באופן שהישחית הרבה חלקות טובות). |
|
||||
|
||||
עם לסת כמו שלה אי אפשר לקבל תפקיד בכיר. |
|
||||
|
||||
אבל אם אתה גבר אתה יכול להסתובב בעולם כמו היפופוטם מפוטם, ועדיין להיבחר, כמו ברק, ופואד.. אה, ושרון אמרנו? דיסקליימר: כותבת מחאה זו אינה תומכת בדליה איציק בשום צורה ואופן. אבל לא בגלל הקנקן אלא בגלל הדליה עצמה. |
|
||||
|
||||
קורה. למען ההגינות הג'נדרית מגדרית - קודם ירדתי על הזקן השלוח של מצנע. |
|
||||
|
||||
אין ציניקנית כדליה איציק, שאינה נקייה מאף רעה חולה של נבחר עם ממוצע - ממינויים פוליטיים תמוהים ועד קומבינות. אה, ואיפה ראית אצלה חן ורגישות? וחסד, איפה ראית? האם במעשיה 1 או בהרהורי לבך? בזרת הרגל של יעל דיין יש פי שניים מאלה. [] ע"ב, ע"ב! |
|
||||
|
||||
ל מצנע ("הארץ", חדשות). אבל בבחורה הזאת יש איזה חן ראשוני בין עדת הזאבים והקרוקודילים. נתחיל על דרך השלילה: אז מי כן? סנה? חיים רמון? (בשרי נעשה חידודין חידודין). אכן צדק מצנע האומלל: האינטריגה בפרוזדורי בית המפלגה בשכונת התקווה אינה עוד ניספח פיקנטי לפוליטיקה הע(א)ובדנית. היא מובנית לתוכה, בשר מבשרה. ואיפוא יעל דיין? גם מתן וילנאי לא רע בעדה הסוררת ההיא. |
|
||||
|
||||
בחורה? מדובר בזאבה, מר שרון. העובדה שהיא חיננית יותר מבייגה שוחט אינה אומרת דבר וחצי דבר על כישורי הפוליטיקה שלה. יעל דיין שולחה הביתה. גם שולמית אלוני. גם תמר גוז'נסקי. כנראה שאפילו שועלות ותיקות מתקשות לשרוד באקלים הנוכחי. |
|
||||
|
||||
תמר גוז'נסקי נדחקה לאחורי הרשימה משום שכך קובעת חוקת מפלגתה, ולא מפני שחבריה קצו בה. |
|
||||
|
||||
וכידוע חוקות של מפלגות אי אפשר לשנות אף פעם! גוז'נסקי נעלמה לה בגלל הקומוניזם שהיא כה דוגלת בו. איך מפלגה קומוניסטית יכולה להגיד שנציג אחד שלה טוב מאחרים ולתת לו (או לה, במקרה הזה) יותר הזדמנויות להבחר לכנסת? זה מה שהופך את הסיפור לאירוני הרבה יותר, ואפילו די משעשע (כי גוז'נסקי, במקביל לפעילות הפרלמנטרית הברוכה 1 שלה, גם הצליחה להציע תוכניות כלכליות כל כך מזעזעות, שבאמת עדיף שלא שומעים עליהן יותר). 1 זו לא היתה ציניות. |
|
||||
|
||||
גוז'נסקי לא נדחקה לשום מקום, היא פרשה מהחיים הפוליטיים. מי שנדחק למקום הרביעי ברשימה היה דב חנין (או משהו כזה). |
|
||||
|
||||
שאומרת שבשביל שח''כ יבחר לרשימה בפעם השלישית צריך רוב של שני שליש מחברי המפלגה. היא לא האמינה שהיא יכולה להשיג רוב כזה (או אולי החליטה שלא מגיע לה להבחר פעם שלישית - אין לי מושג), ופרשה לה. |
|
||||
|
||||
גוז'נסקי נדחקה למקום ה-115 ברשימת חד"ש. |
|
||||
|
||||
כן, ויצחק שמיר למקום ה-120 ברשימת הליכוד. כפויי טובה שכמותם. |
|
||||
|
||||
שמיר היה אחרון ברשימה - מקום 114 |
|
||||
|
||||
אתה אמנם מכיר באשמתם של בוחרי העבודה ("לו האסימון..."), אבל את עיקר האשמה אתה מטיח במצנע, ואני לא מבין מדוע. האם במפלגה גדולה לגיטימי שתהיה קשת רחבה של דעות? אני לא יודע, זהו דיון אחר; אבל כל עוד לא נקבע נחרצות שלא, מה אשם מצנע שהציג דעות יוניות (ולא הסתירן) ושרוב מוחץ בחר בו? אכן מפלגת העבודה נתפסה תמיד כמפלגת מרכז, אבל אולי מצנע סבר שזו הסיבה לדישדושה, ושהעם מעוניין להצביע לשמאל אך למפלגה שנתפסת כרצינית יותר ממרצ? אולי זו סברה שגויה (בעיקר בדיעבד), אבל לגיטימית! להזכירך, כשליש מחברי הכנסת הינם נציגי השמאל, ותומכים במו"מ עם ערפאת וכו'. שליש זה לא רוב, אבל מצד שני זה גם לא מיעוט שולי, והנה מסתבר שמיליוני אנשים בישראל תומכים בדעה זו, גם אם אתה מנסה להציג אותה כאיזוטרית ולא הגיונית בעליל. דרך "וירטואלית"? אולי, אבל כבר שלוש שנים שלא נותנים לה הזדמנות. לדעתי, ולדעת רבים אחרים, רק חזרה למו"מ, תחת אש או לא, תציל את המדינה מאבדון (הא!) |
|
||||
|
||||
אם לא הקביעה המטופשת שלו, שבכל מקרה הוא לא ילך לממשלת אחדות, מפלגת העבודה היתה מקבלת עוד כמה מנדטים (על חשבון שינוי, מן הסתם). שלא לומר את זה שכשהתברר שמצנע נתפס כעוד ביילין, אפשר היה להחביא אותו קצת ולהציג את הצד היותר ניצי של מפלגת העבודה בתעמולה. עוד מנדט? עוד שניים? אבל כרגיל, אני בהחלט לא מתלונן, כי המנדטים העבודים 1 הגיעו ברובם לשינוי. עכשיו כבר ברור שהם לא הגיעו למרצ... 1 הא הא |
|
||||
|
||||
יתכן ואם לא היה מצהיר כי לא ילך לממשלת-אחדות היה מאבד יותר קולות. לא ניתן להוכיח את הטענה שלך. כיום, יחשב מנהיג הגון, ישר ושאינו בקיא ברזי הגועל-נפש כלוזר והוא יתנקז מתוך המערכת. בדיוק כפי שקרה לחמיצנע. הוא לא בנוי לתפקד בגוב האריות והניצים. אולי בעתיד כשיהיה לנו פרלמנט ראוי להתגאות בו, רווי התפלמסות, פוליטיקה בריאה, וכו', יוכלו אנשים כמו חמיצנע להשתלב ואף להוביל. במצבנו קיום, קיימת פירמידת שחיתויות שבה צפים ועולים למעלה המושחתים ואלו השולטים באמנות הגועל-נפש בצורה הטובה ביותר. דרך אגב, ביקום מקבילי, זוכה הגברת איציק לראשות מפלגת העבודה ועקב משבר פוליטי זוכה להגיע לראשות הממשלה. ראש הממשלה איציק. מצמרר. |
|
||||
|
||||
אני צריכה לברר פה משהו, בבורותי. איך מצנע היה כראש עיריית חיפה? כי לי תיארו אותו בתפקיד הזה כ"נדל"ניסט", ואף הוסיפו שבימיו נבנה אותו מלון דירות מזעזע שחוסם את נוף הכרמל. |
|
||||
|
||||
מנהל מצוין. יחסי אנוש טובים למדי. רגיש מאוד לחינוך ותרבות, לא רגיש במיוחד לאיכות הסביבה (וראי אותם מגדלים /מנהרות וכד'). שמר יופי על שקט תעשייתי בין יהודים וערבים. הרבה יותר טוב מראש העירייה שלפניו (גוראל). |
|
||||
|
||||
במה בדיוק? בחיפה יש מסורת כזאת עוד מתקופת ראשי העירייה הערביים מתקופת המנדט. בתקופת מלחמת השחרור, היתה פנייה נרגשת ב"קול קורא" שהופץ פומבית של הנהגת היישוב לערביי חיפה לא לברוח מהעיר, ברוח יחסי הידידות בין הקהיליות היהודית והערבית. "רגיש מאד לחינוך ותרבות" - זוהי התייחסות למדיניות המוניציפאלית המסורתית בחיפה מזה שנים רבות, שאכן חרתה על דיגלה את "עידוד חיי התרבות והחינוך". מהדהד כמו כרזת בחירות ברוח המסורת החיפאית. מצנע, שזכה לכינוי "מצנח" (על שם הצנחתו לראשות העיר), הביא איתו ב-92 מטה שלם. נתן בפועל זיכיונות מונופוליסטיים לאיש העסקים זאבי, תוך (על פי תחקיר שהופיע במעריב) חריגות בנייה וזיוף מסמכים (כגון הפיכת הקומה העליונה של בית אבות שיועדה בתוכנית שהוגשה לצורך חדרי שמש לקשישים ["סולריום" - מה שהדהד נאור ואנושי ומתקדם] הפיכתה לנכס נדל"ני למכירה). יש להבדיל בין מיתוס ה"יעילות והיושר" לבין מה שארע בפועל. טכניקות השתלטות על מקורות הכוח וההשפעה בעיר - זה כן. ולצרכים הנראים כבעייתיים במקצת. מצנע בבחירות המוניציפליות (הערה: במושג "בולשביזם" אני מתכוון בעיקר לסגנון של מנגנון ניהולי מעודד פרוטקציוניזם, מונופוליזם ועידודו, ביורוקרטיה מסורבלת ופורעת, הניכוס של רבים ממשאבי האוכלוסייה ואווירת חנק ופריעה בשם "טובת העניין הכללי") |
|
||||
|
||||
1. נכון, בחיפה יש מסורת של שקט יהודי-ערבי, אבל זה לא אומר שהיא מתקיימת מעצמה. צריך לשמר אותה. אני מאוד חושש שמועמד כמו מר ארד לא ישכיל לעשות זאת. 2. לגבי חינוך ותרבות אני חולק עליך. בתקופת גוראל העיר הייתה ממש מתה מבחינות אלו, ובתקופת מצנע פרחה. 3. אז מה אם הוא 'הוצנח'? זו אכן מסורת בעייתית שמתרחשת ברבות מהערים הגדולות בישראל (ראה מילוא, או אולמרט) אבל אינה רלבנטית להשגיו של ראש העיר לאחר מכן. 4. הטענות שהבאת ודומות להן הן ההסתייגות העיקרית שלי ממצנע כראש עיר. עם זאת, ענייני השחיתות לא הוכחו מעולם, כך שאתה יכול באותה מידה לתקוף את שרון. מה שברור הוא שאכן מצנע מאשר בקלות רבה יותר פרוייקטים נדל"ניים על חשבון אינטרסים כמו איכות הסביבה (וזאת הזכרתי). 5. הטיעונים בדבר יעילות הניהול באות מכלי ראשון מאנשים העובדים עם מצנע בעירייה (ולא כאלה שהביא אתו במסגרת המטה שלו). |
|
||||
|
||||
"5. הטיעונים בדבר יעילות הניהול באות מכלי ראשון מאנשים העובדים עם מצנע בעירייה (ולא כאלה שהביא אתו במסגרת המטה שלו)" ????? טדי קולק הוצנח? האם מצנע היה ה"טדי קולק" של חיפה? או שיצר אקלים חברתי/תרבותי שונה לגמרי מזה של פריחת חיי תרבות ונאורות? בצד דיסקוטקים לרוב ובורדלים לאנשי הצי הששי. איני מתכוון דווקא לסגנון האוונגרד התל-אביבי או זה של פסטיבל עכו, אבל לפחות לסגנון החאן הירושלמי, ברוח השמרנית והעובדת (החרוצה) החיפאית. במישור התרבותי - נוצר בימיו ביתר שאת אקלים קטנוני וקרתני של תרבות מתנ"סים להמון. מצנע הפך את חיפה לפרובינציה תרבותית יותר מקודמיו. את הסינמטק ומוסדות התרבות המעטים הקימו קודמיו. וכן - זכור לי מאיזה כנס תרבות שעודדו "יצירה דרוזית" באמירת פקיד התרבות: "הסופרים הדרוזים כותבים יופי, וצריכים לכתוב עוד הרבה יותר. כיתבו הרבה ספרים!". |
|
||||
|
||||
טוב, לדרוזים צריך לדבר במשפטים פשוטים וברורים, אחרת הם לא יבינו. |
|
||||
|
||||
זוכר את הארכיפרכיטורה? מי ביטל אותה? (רמז, לא גוראל). |
|
||||
|
||||
הארכיפרכיטורה לא היתה ארוע עירוני, אלא סטודנטיאלי. במקור של תלמידי הפקולטה לארכיטקטורה, ו(אאל''ט) בהמשך אס''טית. |
|
||||
|
||||
אני זוכר שגם תלמידי בי''ס השתתפו, ואאל''ט העיריה היתה בסופו של דבר המארגן הראשי והמממן. |
|
||||
|
||||
חיו ברגשות מעורבים. מצד אחד הם מאד לא אהבו אותו בתור ראש עיר, מצד שני כשהוא בכנסת הוא לא יפריע לחיפה להתנהל. הם לא הרבה חיפאים. מרבית החיפאים כנראה אהבו אותו, כי הוא נבחר שוב ושוב. מצד שני, גם עוזי כהן הוא סגן ראש עיר כבר שנים ארוכות - אז מה *זה* מוכיח? |
|
||||
|
||||
אולי הטעות היתה של אדם עם ראש בריא כמצנע המכניס אותו למפלגה חולה וגוססת כעבודה, מנסה להחיות אותה ע"י נקיטת דרך אלטרנטיבית לליכוד (והרי אין דרך אחרת מלבד דרך הפשרה המדינית או הנסיגה החד צדדית, ומה שקרס הוא לא דרך אוסלו אלא התפיסה שניתן לעשות זאת עם "הנחות" בדמות השארת גושי התנחלויות בלב שטח פלסטיני) ולא ריצה לעבר מנעמי השלטון והתחנפות לטעם שבטי? מקומו הטבעי של מצנע הוא במפלגת השמאל החדשה העומדת לקום ביוזמת מרצ ושחר, ו(חוסר) עתידה של מפלגת העבודה כתוב על הקיר. |
|
||||
|
||||
מפלגת העבודה, כבר מזמן, ולא מעט הודות לחבר'ה כמו "דליה החיננית", היא ליכוד ב'. והעם, מה לעשות, רוצה ליכוד. את זה אנחנו יודעים מזמן. וברור שהוא יעדיף ליכוד א' על ליכוד ב'. "כל שהוא כמו ביצה, ביצה טובה ממנו". מצנע גרף את אחרוני השמאלנים שעוד האמינו שיכול לצמוח משהו טוב ממפלגת העבודה הזאת. (אני יכול לומר בגאווה, שלא בלעתי את הפתיון) ואני מעריך שבלעדיו, מתוך רחמים היה העם נותן לליכוד ב' 12 מנדטים לכל היותר. גם אני מקוה שמצנע ימצא את דרכו במפלגת שמאל גדולה. אני מקוה אבל שהמפלגה הזאת לא תצטרך ללקק ליותר מדי עשירים (אם כי בעניין הזה בקשר למצנע יש לי חששות). |
|
||||
|
||||
וקח איתך את יולי תמיר ועוד כמה. השאר, בראשות פואד ודליה איציק, יכולים פשוט כבר ממזמן ללכת לשרון ולבקש ממנו שיקבל את ''העבודה'' כחטיבה בליכוד. אם יבקשו יפה, הוא יקבל. זה מה שהם בעצם, כבר ממזמן. |
|
||||
|
||||
כן, כמו ביילין, שרק אם חמישה ח"כ מכהנים של מר"צ יפרשו, הוא יזכה לחמם את הכיסא בכנסת ולנאום בפני ערוץ 33. |
|
||||
|
||||
וזה להבדיל מהח''כים הנפלאים של הימין שרק טובת החברה והמדינה לנגד עיניהם והם פועלים יומם ולילה להצדיק את המנדט שנתן להם הבוחר. |
|
||||
|
||||
מהח''כים הנפלאים של הימין אני לא מצפה לכלום. מהח''כים הפחות נפלאים של העבודה כבר יש לי כמה ציפיות. אחת מהן היתה שהם יפעלו לטובת מפלגתם ולא לטובת מר''צ. |
|
||||
|
||||
הצרה היא שהמפלגה שלהם כבר מזמן הפכה לסניף של הליכוד. |
|
||||
|
||||
נו טוף, כאשר יו"ר הליכוד תומך במדינה פלסטינאית... אבל יותר ברצינות, הליכוד נטש את האידיאולוגיה של ארץ ישראל השלמה ומאז ימי שמיר התמתן לא מעט מבחינה מדינית. אז אולי הליכוד הפך לסניף של העבודה? את המצע של רבין מ-1992, עם ארבעת הלאוים (מישהו זוכר?) אפשר להעביר אפילו במרכז הליכוד. אז מי הפך למי? זו רק שאלה של פרספקטיבה. |
|
||||
|
||||
אלה הם רק שינויים קוסמטים הנובעים מהמצב בשטח. מטרתו של הליכוד היא להאט עד כמה שאפשר, עד כדי בלימה ועצירה, כל נסיון לפשרה מדינית או עזיבה חד צדדית של השטחים הכבושים. מדיניות ה''רק בכח'' וההתנחלויות לא השתנתה ולא התמתנה. אפשר לנטוש את עיקרון ''אף שעל'' אבל להמשיך במניעת שינוי באזור. |
|
||||
|
||||
תחשוב על זה שלליכוד יש שמונה חודשים בערך לעמוד בלחצים אמריקניים שעשויים לבוא. מדוע שמונה? כמובן, כי לאחר מכן מתחילה בארה"ב שנת בחירות, שבמהלכה אף מועמד לנשיאות, גם דבליו, לא ירצה להצטייר בעיני הקהילה היהודית כמי שלוחץ על ישראל לוותר על שטחים, להוריד התנחלויות וכו'. אבל עד אז יש לשרון שמונה חודשים קריטיים בהם הוא חייב להראות לאמריקנים שהוא בסדר וליזום לכאורה הליכה לקראתם, כך הוא מרוויח זמן ומונע לחץ אמיתי. |
|
||||
|
||||
נכון, אבל בת'כלס לא יקרה כלום, כמו שלא היתה צומחת הישועה משמיר למרות ועידת מדריד. לכן לדב אנשלוביץ', לאריה פרלמן ולשאר החרדים מהתמתנות המצב תוך כדי תשלום המחיר הנדרש, אין מה לדאוג. לא רק הים והערבים נשארו אותו דבר. גם שרון והליכוד. |
|
||||
|
||||
עכשיו המצב קיצוני, ואם יעשו מה שאתה חושב הוא יהפוך למתון? |
|
||||
|
||||
עכשיו המצב הוא של טרור יומיומי פוטנציאלי, ישיבת צה''ל בערים הפלסטיניות, המשך קיום מדיניות ההתנחלויות וחוסר מגע מדיני, למעט מגעים לא משמעותיים בין הצדדים. כל שינוי בדברים הנ''ל יביא להקלת המצב. |
|
||||
|
||||
כלומר, ביקשת לומר שהמצב קשה ואם יפעלו בדרך מסויימת, יוקל לנו. נזכיר ש''קל'' ו''קשה'' הם קצוות, בעוד ש''מתון'' ו''קיצוני'' אינם כאלה. |
|
||||
|
||||
קריקטורת היום (9-5-03 ) ב"הארץ". אמן גדול, פילוסוף, כשהקריקטורה פורסת מסכת תוך עיצוב מדוקדק של פרטים המשקפים את ההבנה הפילוסופית/פוליטית אך עם קלילות של אקוורל. אפריים סנה הופך כיד ההבלטה הקריקטוריסטית (המעצימה קווים מסויימים בדומה לפילטר של פונקציית עוות מסויימת או ראי בחדר המראות בלונה-פרק), הופך למעין צאוצ'סקו - איש המנגנון הקשיח בעל גוון של מצג טוב לב ונדיבות מתרפסת של הטוטליטר הביורוקרטי בנוסח הדמוקרטיות העממיות במזרח אירופה. דלייה - הופכת לקצת פרח'ה, אבל בגוון של זעם-צודק עם לסת גדולה ושיני סוס. ויחד עם זאת - מעין רצינות קשובה. חיים רמון -תסרוקת המאהב הלטיני הפכה במחי אמן לתיסרוקת סטלין, כנ"ל הגבות וקווי קונטור הפה המזכירים על דרך האסוסיאציה הבלתי מורגשת את שפם סטלין. סטלין אכן אופיין בסגנון לכאורה רציונאלי ומינורי של פיקחון ציני בדומה אולי מבחינה זו לחיים רמון -"חבל חברים שגוף נהדר כמו זה של המרשל טוחצ'בסקי ילך לאיבוד, אבל חייבים". אלוף (מיל') מתן וילנאי - מבנה גולגולת פטריקי משהו, ברוח אצילית רומית, המקוזז על ידי האף הגדול. התא"ל (מיל') השמנמן, שר הביטחון לשעבר - חביבות של נער, אך הסחבקיות מקוזזת מעט על ידי קווים כיד הקריקטורות המקבריות האמריקניות, המציגות מעין בר מינן. ןשימון - חוזר להיות המדריך מתקופת נעוריו ב"נוער העובד" - יותר חזק, לא שומעים... אך הפעם בנימת ה"נקמה המתוקה" בנוסח, זזתי הצידה, נתתי לכם לפעול לבד... זכותכם לקלוט זאת אחרת. גם זו הגדולה של קריקטורה גדולה.. |
|
||||
|
||||
הבעת הזוועה מצד חיים רמון וסבר הזעזוע מצד גב' איציק ושאר הנפשות האילמות והתחינה בשארית כוחם - מדגישים את המסר. תראה מה קרה לנו - וכיצד אנו ניראים... שימעון: "יותר חזק, לא שומעים"... |
|
||||
|
||||
וחסרה ההתיחסות שלך לדמות המוחמאת ביותר (או הפחות נלעגת): בייגה שוחט כילד טוב ירושלים. |
|
||||
|
||||
לדעתי קלעת בול, כמעט בכל האבחנות (ובמיוחד לגבי סנה, רמון, וילנאי ובן אליעזר). |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |