 |
האו''ם ביקש מחוקר ישראלי להרצות בכנס בעילום שם | 1118 |  |
|||||
 |
|
 |
||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
הרי לא האו''ם ביקש. אחד המוסדות של האו''ם, ולא אחד העיקריים שבהם. | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא, ארגון אחד פסל את השתתפותו של פדהצור. למארגנת הארוע מהאו''ם נראה הגיוני להציע ''פשרה'' לפיה הוא ירצה בלי להופיע בתוכנית... גם לא בדיוק הבנתי מה בכלל הוועד למלחמה באיידס מתערב בעניינים פוליטיים כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי בגלל השמועות שחלק מהמתאבדים הפלסטינים היו חולים במחלות סופניות (כולל איידס)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרטים שלא צוינו בידיעה או בקישורים שלה. אם אכן היתה הכוונה מלמעלה - התנצלותי. אם לא, הרי שזה היה פופוליסטי ומטעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. "אחד הארגונים שנתנו חסותם לארוע, הועד למלחמה באיידס של האו"ם, הודיע כי הוא מתנגד להשתתפותו של ישראלי בכנס". ב. "מארגני הכנס הציעו לפדהצור להופיע בעילום שם מבלי שיצויינו שמו ומדינתו בתוכנית הכנס". מה לא ברור פה? ועל איזה קישורים אתה מדבר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''יש משהו מוזר באופן שבו מטפלת ממשלת ישראל בבונוסים לעובדים שכירים. אם קיבלתם בונוס מהמעסיק במהלך השנים האחרונות, יתכן בהחלט שמגיע לכם כסף גם ממשלת ישראל''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להזכיר גם את הסינים, שתערוכה נודדת על אלברט איינשטיין שהיתה מיועדת להגיע אליהם בוטלה (והועברה לטאייוון), לאחר שהסינים ניסו למחוק כל איזכור של יהדותו וציוניותו של איינשטיין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעמים רבות עולים קולות צעקה על תגובות לא מאוזנות, על מאמרים או סיקורים לא מאוזנים. ה"אשם" בחוסר האיזון (עיתון, רשת טלויזיה - כמו במקרה ה CNN, דוברי מדינה, וכו..) מיד מתנצל מנסה להחזיר את האיזון לחייו. דעתי בנושא זה היא - "הלאה האיזון", מספיק להיות חלקלקים ופוליטיקאים. אם ה CNN חושבים שאנחנו מדינה "רעה" - שידווחו (אולי זה נכון) ושיעמדו מאחורי זה. אם האו"ם "לא אוהב" אותנו - יופי! רק שיהיה עיקבי. דוגמאות נוספות - איזון בין ימין ושמאל בכתבות טלויזיה ורדיו. איזה צורך יש בכך? למה כתבה חייבת להיות מאוזנת? למה צריך (חייבים) להשמיע תמיד את תגובת הצד השני? האיזון המלאכותי הזה (אח חורג של התקינות הפוליטית) גורם לכל הבעת דיעה "לא מאוזנת" להראות קיצונית יותר, ומצד שני, תגובה "מאוזנת" נתפסת כמלאכותית וצבועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך איזון כי זה הדבר הקרוב ביותר שיש לעיתונות ל''אובייקטיביות'' החמקמקה. מטרתה של התקשורת לפנות לכלל האוכלוסיה, ולא לגרום לניכור של חציה על-ידי הצגת עמדה פרטיזנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אובייקטיויות אינה ''איזון''. אובייקטיויות הנה דיווח של עובדות ומצבים אשר קרו. איזון זה לדווח על אונס קטינה ולתת לאנס לספר את ה''צד שלו'' בסיפור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הכתב לא יכול באמת לדווח באובייקטיביות. לכן, כשיש ספק לגבי הצד ה''צודק'', נותנים פתחון פה לשני הצדדים. במקרה של אונס - לא זה המצב. זה כן המצב כשמישהו מואשם באונס ומכחיש שבכלל היה איזשהו קשר בינו לבין הנאנסת - אז זה כן הוגן לתת לו להגן על שמו הטוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. אבל תמיד יש ספק לגבי מי "צודק" (עצם ההגדרה היא סוביקטיוית). גם האנס, למרות שיצא אשם בביהמ"ש, יכול לערער ולצאת זכאי. הספק לגבי העובדות ("אוביקטיויות") ומשמעותן ("צדק") קיים תמיד. האם הפיתרון הוא תמיד לתת במה שווה לשני הצדדים? אם כתב חושב שצד אחד צודק - שיכתוב כך. אם יתברר בסוף שצד זה הוא ה"רע" ו"כולם" יסכימו על כך, אז הכתב טעה - לא נורא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מבלבל בין כתב לפובליציסט. כשאני קוראת כתבה בעיתון אני מצפה שתספק לי אינפורמציה מהימנה. עצם המהימנות מחייב עימות העובדות עם שני הצדדים הנוגעים בדבר - הרי אם רק צד אחד סיפר את סיפורו, אין לי שום דרך לדעת עד כמה מהימן הסיפור. פובליציסט, מצד שני, חושב שצד אחד צודק וכותב כך. כשאני קוראת טורים אישיים של כותבים, אני מצפה למשהו אחר לגמרי, וברור לי כי הכותב מביע את דעתו האישית, גם אם אינה מבוססת בעובדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נוגה, אני לא מתבלבל. עדיין, אם CNN מעלים רק דוברים של אש"ף - זה בסדר. הם תומכים (לצורך הויכוח) בצד אחד ורוצים להשפיע לטובתו. ואם הכתב מתאר את המציאות כפי שהוא ראה אותה בעצמו - איזה צורך יש לאימות משני צדדים? אם הוא מתאר שמועות וספקוצליות - שיתאר את אלו שהוא מאמין בהם, ולא מצב מלאכותי ומזוייף של "איזון" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי משהו כזה: תיאורטית, מטרתה של התקשורת להציג לנו את האמת, נכון? אבל כל הצגה של האמת היא גם הבעת דעה כלשהי, שתמיד קיימת. לכן קשה מאוד לספר את ה"אמת האובייקטיבית". אז בעצם, כתב המצליח להציג דבר באופן אובייקטיבי ומהימן לכאורה כשהוא מסתיר את הדעות, למעשה משקר ומספר את האמת בו זמנית. הגיוני? אני חושב שהכוונה שלו היתה שכתב לא ישנה את האמת בהצגה בדרך זו או אחרת - הארועים כבר קרו, לא? אם מדובר באדם, קיים תמיד הסיכון שהכתב יועמד לתביעת דיבה. לגבי דיווח, בכלליות - הוא תמיד ישקף את הלך רוחם של הכתב או המדיה, והחברה לה הם משתייכים. סביר להניח שכתב יבחר להציג אנס כ"איש הרע", מאחר והחברה רואה אונס כרע. עורך עיתון בעל נטיה פרו-ישראלית יעדיף להעניק יותר חשיבות לדיווחים שתורמים לישראל. אין אפשרות לברוח מדיעה, ובעצם (בחזרה לנושא המקורי) ישראלי המרצה לגבי טרור יציג נקודת מבט שמקורה בחברה הישראלית (בתקווה מערבית), בניגוד למשל לסיני המרצה לגבי אותו נושא. חשיבות היות אדם המציג נקודת ראות שונה במעמד בינלאומי היא רבה, במיוחד אם מקורו "שנוי במחלוקת" (קובני בכנס כלכלי?). הצעת הפשרה, שהמרצה לא יציג את שמו וארצו בהרצאה לא מטפלת בבעית ה"אובייקטיביות" (נניח), מאחר ודעותיו יוצגו כמו שהן בלי קשר לזהותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש "אם יתברר בסוף" ?? מתי יגיע אותו "סוף" ?? ומה יקרה בינתיים עם אותו אדם ? האם אתה - אישית - מוכן להמתין בסבלנות לאותו "סוף" (שיכול להימשך שנים) כדי שיתברר שנפלת קרבן לעלילה ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נורא. יותר נורא, לפי דעתי, לתת ל:אנס, רוצח, מחבל, סוחר סמים - את הבמה. לאפשר להם לסלף עובדות, לנסות לעורר אהדה ולהשאיר את הסיפור בסוף "מאוזן" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למחבל יש צד מאוד מעניין להאיר, שהוא חשוב ומועיל לשומעיו, בפרט לישראלים שבהם. ללא ידיעתו של צד זה התמונה שבידיך אינה מועילה לך להכיר את העולם שסביבך. יש הרבה רוצחים שדברם צריך להישמע, בקונטקסט נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדוגמא שנתת ירית לעצמך ברגל ! הכרוניקה המשפטית והעיתונאית מכירה אין ספור מקרים שכאשר נתנו ל"אנס" לספר את הצד שלו - התברר שאונס לא היה ולא נברא. אני מכיר כמה וכמה כאלה שעולמם חרב עליהם כיוון שלא קיבלו - בזמן - הזדמנות לספר את הצד שלהם (לא רק במקרי אונס). זאת ועוד: העובדה שמי שמספר את הסיפור "הראשון" יודע שלצד השני תינתן הזדמנות להגיב - עובדה זו, כשלעצמה, ממתנת את המספר הראשון ומאלצת אותו להיצמד לעובדות ולא להפריח סיפורים. כאשר אתה טוען ש"אובייקטיביות הנה דיווח של עובדות ומצבים אשר קרו" - אתה מתעלם מתופעת הרשומונים (אמיתית או מזוייפת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי זקן. לא זוכר שדיווחי עיתונות וטלויזיה נועדו למנוע מצב שאדם ייחשב אשם למרות שהוא לא. כתב לא יכול לדעת מי אשם, הוא יכול לדווח על מיקרים, ולכתוב את דעתו. דיווח על אונס לא בא על מנת לאפשר לנאשם להיטהר, הוא בא לדווח על אונס ולספר את הסיפור של הנאנסת (לכאורה). אם הכתב לא ביצע עבודת תחקיר טובה, ויתברר בסוף שבכל שקר - בעיה שלו. אם האנס (לשעבר) יכול - שיתבע את הכתב על הוצאת דיבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חש יובש בפה - מה שאומר, כנראה, שהדיון בעניין זה מוצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"התברר" שאונס לא היה ולא נברא? כשהמצב הוא "המילה שלה מול המילה שלו", אפשר רק לבחור למי להאמין. אין דבר כזה "התברר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא תמיד זו מילה מול מילה. קורה שה''אנס'' מביא הוכחה חותכת כלשהי שהוא לא אנס, או שהעניין מתברר בדרך אחרת. זכור לי, למשל, מקרה של בחורה שהתלוננה על אונס. התברר שהאנס היה למעשה חבר ''סודי'' שלה, טענתו היתה שהמדובר ביחסים מרצון ובהסכמה. בהמשך - ועוד קודם שהוגש כתב אישום - הודתה ה''נאנסת'' שהוריה - אנשים חרדים - אילצו אותה להתלונן על אונס כשגילו כי בתם מקיימת יחסים עם אותו בחור ר''ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או.קיי, אבל כשאדם שהואשם באונס טוען דבר כזה מחוץ לבית המשפט, אתה לא יודע מה כאן הפרכה של סיפור האונס ומה התגוננות/הכחשה פשוטה. במקרה הזה אולי דברים התבררו מהר ובאופן חד משמעי, אבל כשחשוד באונס אומר "היא רצתה את זה"1, זו ודאי לא גרסה שמבררת משהו - ודאי וודאי לא כשהיא נשמעת באמצעי התקשורת. 1 עו"ד שהתמחה בנושא סיפר פעם בראיון שרוב הנאשמים באונס קבוצתי מתמשך משתמשים בעיקר בטיעון "זו היא שרצתה את זה, היא באה אלינו וביקשה". גם השופטים מגחכים כשהם שומעים גרסאות כאלה, אמר העו"ד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומה שראוי לחלק את מקרי האונס לשתי קבוצות עיקריות: הקבוצה הראשונה היא זו של מקרים שבהם לא היתה היכרות קודמת בין האנס לנאנסת ("אונס בחדר המדרגות"). הקבוצה השניה היא של מקרים שבהם קיימת היכרות קודמת ("כשאת אומרת לא למה את מתכוונת"). עם הקבוצה הראשונה אין - בהקשר שלנו - בעייה מיוחדת. המדובר עפ"י רוב באנסים סידרתיים, ואם אין טעות בזיהוי המדובר בדר"כ בתיק "קל" יחסית להוכחה. הבעייה עם הקבוצה השנייה. שם קיים חשש שלתוך מניעי המתלוננת ישתרבבו שיקולים נוספים הטעונים בירור (שלצערי, הפרקליטות/משטרה לא תמיד מקפידים לקיימו כראוי). בקבוצת מקרים זו ראוי, לדעתי, להקפיד על קיום אותו "איזון", ולו ע"מ להציף עוד טענות ועובדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם את הקבוצה השנייה אפשר לחלק לשניים - אונס בתוך המשפחה ומחוצה לה. לגבי נערה שמתלוננת שאביה או הדוד שלה אנס אותה, אפשר להיות יותר סקפטיים לגבי קיומם של "שיקולים נוספים הטעונים בירור". כשהתלונה היא על מעסיק/ידיד/חבר לשעבר אכן יכולים להיות שיקולים נוספים. גם כאן, כל קבוצה אפשר לחלק שוב לשניים - אלה שבהן החשוד מודה בעובדות אך לא באשמה (כלומר טוען שהיה מגע מיני מרצון), ואלה שבהן החשוד כופר בכל ההאשמות. גם כאן, יש אלף סעיפי משנה לגרסת החשוד: מ"היא נוקמת בי כי אני לא מעוניין בה", ועד "היא הזמינה אותי אליה לקפה". אבל מעבר לזה, שיעור התלונות הכוזבות על מעשי אונס הוא כל כך קטן, שהוא כמעט זניח 1 . לכן לא ברור לי מה פתאום האיזון דרוש דווקא כאן. כשמישהו מתלונן על רצח או תקיפה אלימה, לא הולכים לחשוד כדי לשמוע ממנו שהנרצח "שם את הראש מתחת לגרזן". כמובן שהגרסה של החשוד מעניינת את הציבור, אבל נדמה לי שהיא מתפרסמת בדרך כלל אחרי ההרשעה או אפילו אחרי הישיבה בכלא. אתה ודאי לא שואף לשמוע את גרסת החשוד בפשעים אחרים כדי להחליט בינך לבין עצמך אם היה כאן פשע ואם הוא ביצע אותו. האם אתה אומר שהפרקליטות/משטרה מתרשלים בעבודתם, ולכן התקשורת (ערוץ 2?) היא שתעבוד במקומם? 1 כמובן, אני לא מתכוונת שכל מקרה לעצמו זניח. השיעור זניח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות במקרה של תלונות שמוגשות לאחר שנים, יש אינדיקציות לכך שהחלק הלא נכון עובדתית הוא לא כל-כך זניח. לא בהכרח בגלל זדון, אלא בגלל false childhood memories. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, נושא הזכרונות הכוזבים הוא נושא בפני עצמו ולא עליו דיברתי. זה מאוד סבוך, בעצם, ועלה בעיקר בארה"ב - אחרי שהמון מקרים מהילדות נחשפו בזמן טיפול פסיכולוגי, במה שהפך לאופנה כמעט, קמה פסיכולוגית (שכחתי את שמה, אבל אברר) וטענה שרובם המכריע נובע מלחץ של הפסיכולוגים על המטופלים. עכשיו, קשה להכריע "משפטית" בוויכוח הזה, אבל הוא נובע גם מאג'נדות של הפסיכולוגים/ות עצמם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שאת הקבוצה העיקרית השנייה ניתן לחלק לאין ספור קבוצות משנה. כמו שאומרים במקומותינו: "היא הנותנת". כאשר באה מתלוננת מן הקבוצה השניה, יש צורך "למיין" אותה לאחת מקבוצות המשנה, לתת קבוצות וכו' ע"מ לנסות ולהעריך (ובהתאם לנהל את החקירה) האם המדובר באונס או שמא המתלוננת "נגועה" בשיקולים שאינם לעניין. הלאה: ההשוואה שעשית בין אונס לבין מקרי תקיפה אחרים, רצח וכו' - השוואה זו מתעלמת מהדבר הבא: המעשה העיקרי באונס הינו הבעילה. ובעילה הרי מתקיימת גם (ובעיקר !) בחיי היום יום ללא כל קשר לאונס. אלא שבמקרה של אונס, האנס "לוקח" את הרכיב העיקרי - החוקי כשלעצמו - של המגע המיני (הבעילה) ו"מלביש" על אותו רכיב נסיבות (תקיפה, התגברות על התנגדות וכו') שביחד עם הבעילה הופכים לאונס. מה שאין כן במקרי תקיפה אחרים רצח וכו'. כאן המעשה כולו על כל רכיביו (למעט מקרים חריגים של מזוכיסטים וכו') נמצא מחוץ לחוק. ניתן, איפוא, לומר שהפליליות של מעשי תקיפה אחרים רצח וכו' היא יותר מובהקת ממעשה אונס - באשר הרכיב העיקרי של אונס "משמש" גם למעשים חוקיים. ברור אם כך שהשוני הזה מחייב את החוקרים בהתאם. לשאלתך אם הפרקליטות/משטרה מתרשלים בעבודתם וכו': הפרקליטות והמשטרה כמו גופים רבים אחרים עובדים על סטטיסטיקות ויש עליהם לחץ לפענח מקרים. הלחץ הזה ועוד הרבה סיבות אחרות (רצון אישי להתקדם וכו') יצרו מצב שהפרקליטות - תחת לחפש את האמת - אוספת ראיות מפלילות. בית המשפט העליון כבר עמד על הבעייה הזו לא פעם. התופעה של אנשים היושבים בבית הסוהר על עבירות שלא ביצעו מוכרת לכל אחד מאיתנו(ויודגש: ישנם כאלה שגם הודו בעבירות שלא ביצעו). כדאי אולי לסבר את האוזן ולהמחיש: עם התקדמות המדע גילו, כידוע, את ה- D.N.A. ה- D.N.A - להבדיל מבדיקת רקמות למשל - מהווה ראייה חותכת וקבילה לאשמתו או לחפותו של אדם. מחקר שנערך לא מזמן ע"י המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (גב' יהודית קרפ) גילה כי בארה"ב החליטו לקיים בדיקות לכל הנידונים הממתינים לגזר דין מוות (ושנשפטו קודם גילוי ה- D.N.A). התברר שחמישים אחוז - אני חוזר חמישים אחוז - מהנידונים למוות לא ביצעו את העבירות. גם בארץ ניסו לערוך בדיקות כאלה (אני יודע על שני מקרים ביניהם עמוס ברנס) והתברר שהפריטים שהיו צריכים לשמש לבדיקה נעלמו באורח מסתורי. לתקשורת יש תפקיד חשוב מאד - ממש אדיר - במניעת התופעות הללו. היא לא צריכה לחקור במקום המשטרה/פרקליטות. היא צריכה לחטט, לשאול שאלות ולדרוש לקבל תשובות. כאחד שהיה פעם בתוך המערכת הזו, אני מכיר היטב את ההבדל בין הטיפול במקרה שהתקשורת מתעניינת בו למקרה שמסיבות כאלה ואחרות איננו מגיע לידיעת התקשורת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה, אני מסכימה שהתקשורת יכולה, בתחקיר הגון, לגרום למשטרה להזיע קצת יותר ואולי להגיע בסופו של דבר לאמת. מצד שני, כאן זה נגמר - כולם קראו את גרסתו של עמוס ברנס ואת טענתו שלא הוא רצח את רחל הלר. האם על סמך הגרסה שלו אתה מסוגל לטעון שלא הוא רצח? תלוי אם אתה מאמין לו או לא, אבל עצם שמיעת גרסתו הוא ודאי לא משהו שעוזר לבית המשפט (מה גם שהשופטים, אם החוק הזה עדיין לא שונה, מנועים מלהתייחס לדברים שפורסמו רק בתקשורת ולא בבית המשפט). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקרה ברנס הינו דוגמא מאלפת למה שתקשורת יכולה לעשות. תזכורת: ברנס הודה ברצח רחל הלר. ולא רק שהוא הודה, הוא מסר - בכתב ידו הוא - גירסה מלאה כיצד ביצע את המעשה וכו' וכו'. כל נסיונותיו של ברנס לטעון לחפותו - לרבות בבית המשפט העליון ובבקשות למשפט חוזר - נתקלו בקיר הזה האומר שהוא מסר גירסה כתובה בכתב ידו. והנה, במצב חסר הסיכויים הזה נרתמו כמה אנשים - בראשם נצ"מ בדימוס עזרא גולדברג - ופעלו כלובי לכל דבר, תוך הפעלה בלתי נלאית של התקשורת. אשר ליחסי תקשורת בית המשפט - אם אומר שבכוחה של התקשורת להכתיב, במקרים מסויימים, פסקי דין לבית המשפט, לא אגזים. הכוונה בדר"כ לאותם מקרים שלסוגיה מסויימת יש פנים לכאן ולכאן. בעניין זה מי לנו יותר מהשופט אהרן ברק שבאחד מפסקי הדין שלו כתב כי: "אפשרות סבירה להשפעה על ההליך השיפוטי קיימת גם במקום שהמשפט מתנהל על-ידי שופט מקצועי. אמת, אפשרות ההשפעה על שופט מקצועי קטנה מאפשרות השפעה על שופט הדיוט, אך גם שופט מקצועי אינו אלא בשר ודם. "אין צידוק להשליה כאילו מנגנון השיפוט הוא מכונה מדוייקת, אשר תמורת ראיה קבילה שסופקה לה, עשויה להמציא את המסקנה העובדתית הנכונה המתבקשת מן הראיות, וזו בלבד"... אמת, השופט המקצועי יודע ליצור חיץ בינו לבין פרסומים אלה, אך חיץ זה לא תמיד הוא בלתי חדיר. דווקא כוחה והשפעתה של העיתונות, שהם מברכותיה של הדמוקרטיה, עומדים לה לרועץ בשל האפשרות הסבירה שהיא יוצרת לעתים להשפעה על שיקול הדעת השיפוטי. השפעה זו פועלת לעתים באופן מודע על השופט. לעתים השפעתה בלתי מודעת" עד כאן דברי השופט ברק. אשר לשאלה אם ברנס ביצע או לא ביצע את המעשה: אני אישית אינני מסוגל להגיע להערכה מה "באמת" קרה - אם הוא זה שעשה את מה שעשה או מישהו אחר. אבל, למען האמת, השאלה העובדתית הזו איננה רלוונטית. מה שחשוב הוא אם יש ראיות קבילות להרשיעו. השופטת דורנר, שהחליטה לקיים משפט חוזר לברנס, אומרת כי: "איני בטוחה עוד כלל ועיקר באשמתו או בחפותו של ברנס. אפשר שהמית את רחל הלר, אפשר שלא. בסופה של פרשה זו רק דבר אחד ברור לי - בהליך הרשעתו של ברנס נפלו פגמים חמורים. שוכנעתי, כי בפגמים אלו, הרובצים לפתחה של המדינה, בצירוף האפשרות כי מודעות להם הייתה משנה את תוצאות משפטו של ברנס, די כדי להורות על קיום משפט חוזר". המשמעות המעשית של ההחלטה לקיים משפט חוזר הינה ביטול ההרשעה וניהול ההליך מחדש. ובהליך המחודש תיאלץ התביעה לנפות ממסכת ראיותיה את הראיות הפגומות ולהביא רק ראיות כשרות. כיוון שהראיות הפגומות הן אלו שהביאו להרשעתו של ברנס בפעם הראשונה - סביר מאד שברנס ייצא זכאי במשפט החוזר. הפרקליטות רוצה להימנע ממצב שכזה שיביא לזיכוי פוזיטיבי של ברנס, ולכן היא שוקלת למשוך - כלומר לבטל - את כתב האישום. ברנס - כך על פי התקשורת - מתעקש לקיים משפט ולהיות מזוכה פוזיטיבית. בקיצור, הסיפור טרם נגמר (וגם כאן התקשורת יכולה להשפיע). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה ומאלף - אבל אני נאלצת שוב לערוך חלוקה לשניים. תפקידה של התקשורת בהבאת גרסתו של הנאשם/חשוד חשוב במקרים כמו של ברנס (או כמו של רוצחי דני כץ), שבהם היה פסול בעצם הבאת הראיות, או בדרך החקירה, או בהליכי המשפט. אבל הבאת גרסתו של הנאשם/חשוד *בפני עצמה*, כהתגוננות על עצם ההאשמה בביצוע המעשה, אין לה ערך משפטי, ואינה עוזרת להגיע לאמת. ופעמים רבות היא אף מטה את הלך הרוח בציבור לכיוונים פופוליסטיים. אני לא אומרת שעקרונית אין להביא את גרסאות החשודים לידיעת הציבור, זה תלוי בכל מקרה ומקרה. את הגרסה של אריה דרעי למשל היה מעניין לשמוע. גם את זו של נמרודי. גם את זו של אבישי רביב. אבל מה זה עוזר לעצם הקביעה המשפטית שהנאשמים עשו את המעשים שבהם הואשמו? 1 גם במקרה של ברנס לא ברורה חפותו או אשמתו, והעובדה שהוא עשוי לצאת זכאי היא נגזרת של פרוצדורות משפטיות. אין בין זה ובין השאלה "עשה או לא עשה" ולא כלום. אם אתה אומר שחשוב לשמוע מה אומר החשוד, זה יותר מעניין מחשוב. וכמובן, יהיו כאלה שללא קשר לעובדות, יצדדו בצד אחד - "הוא זכאי". 1 לגבי רביב אני מבינה שאשמתו עדיין לא נקבעה משפטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי על האיחור בתגובה. תפקידה של התקשורת, כפי שאני מבין אותו, איננו להביא גירסת צד זה או אחר לידיעת הציבור על מנת ש"יראה הציבור וישפוט". תפקיד השפיטה וההכרעה צריך להישאר בידי בית המשפט. תפקידה של התקשורת, בהקשר שלנו, הינו לפקח על מערכת המשפט בכללותה - לרבות על בית המשפט - כדי לשפר את הסיכויים להליך הוגן. השופט האמריקני (והיהודי) ברנדייס אמר בתחילת המאה שעברה כי "אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר". הדבר תקף במלואו גם לגבי אורח תפקודה של מערכת המשפט. והדרך לפיקוח ראוי על מערכת המשפט חייבת - ממש חייבת - להביא גם את הסיפור של הצד השני - הוא הנאשם (בין אם התייחסותו לעצם ביצוע העבירה או הדרך בה טופל בחקירה או שניהם). ושוב: לא על מנת שנשפוט היכן מונחת האמת אלא כדי לדרבן את מערכת המשפט לקיים הליך הוגן כראוי למדינה דמוקרטית ושומרת חוק. הסיפור הבא ידבר, לעניין זה, בעד עצמו: בתחילת שנות השמונים ארע באזור חיפה רצח מזעזע של נער בשם ישראל נולמן ז"ל, שנרצח אגב תקיפתו המינית. אדם בשם משה עזריה נעצר כחשוד ברצח, הודה בו ונידון למאסר עולם. עזריה זה - שאובחן רפואית כמי שנמצא על גבול הפיגור השכלי - טען שהוא לא ביצע את הרצח וכי ההודאה חולצה ממנו באלימות וכו' וכו'. כעבור כ- 15 שנים, בעוד עזריה מרצה את עונשו, הוגשה בשמו בקשה למשפט חוזר. נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק דן בבקשה ודחה אותה בפסק דין מנומק שנראה על פניו משכנע למדי. לאחר ובעקבות פסק הדין של ברק נכנס לתמונה הפרופסור למשפטים מרדכי קרמניצר, שמומחיותו בתחום המשפט הפלילי. פרופ' קרמניצר נכנס לעובי הקורה ובחן את התיק ביסודיות - על כל המסמכים והמוצגים שבו. בתום הבדיקה פירסם פרופ' קרמניצר מאמר ארוך (למעלה מ- 100 עמודים) על מה שראו עיניו. נתגלתה תמונה מחרידה. ויודגש: התמונה מחרידה לא משום שהרוצח הושם בכלא בהליך בלתי הוגן. התמונה מחרידה משום שאין ספור עובדות ממשיות בממצאיו של פרופ' קרמניצר מעידות שמשה עזריה המסכן יושב ונמק בכלא על לא עוול בכפו. פרופ' קרמניצר מתאר כיצד שובש ההליך המשפטי שהביא להרשעתו של עזריה ולהשלכתו לבית הסוהר. ויותר מכך וזה המדאיג באמת: פרופ' קרמניצר מאשים חזיתית את השופט ברק על שבסרובו לאפשר משפט חוזר - למרות הנימוקים כבדי המשקל והזועקים לשמים - בסרובו זה חבר השופט ברק למעשיהם של המשטרה/פרקליטות. ממאמרו של פרופ' קרמניצר עולות האשמות קשות ביותר - חסרות תקדים כמדומני - כנגד פסק דינו של השופט ברק. פרופ' קרמניצר מאשים את ברק לא רק בכך שקבע בפסק דינו קביעות משפטיות מופרכות: ממאמרו של פרופ' קרמניצר עולות בבירור האשמות קשות כלפי *יושרו* של ברק. סוגריים: בשנים האחרונות מדברים נכבדות בפרופ' קרמניצר כמועמד לשופט בבית המשפט העליון. ברור שמאמר שכזה כנגד נשיא בית המשפט העליון מרחיק - אם לא מאיין כליל - את סיכוייו של קרמניצר. ואם למרות זאת החליט קרמניצר לפרסם את המאמר - הדבר אומר דרשני. אבל נחזור לסיפורו של עזריה: אמרנו, אם כן, שמאמרו של פרופ' קרמניצר רווי בעובדות המצביעות על חפותו של עזריה. כדי לסבר את האוזן כדאי להביא דוגמא אחת מהמאמר: בעקבות גילוי ה- D.N.A , ובעוד עזריה יושב בכלא, פנה עורך דינו אל הפרקליטות/משטרה בבקשה לאפשר בדיקת הפריטים שנמצאו על גופתו של ישראל נולמן ז"ל ולהשוותם ל- D.N.A של עזריה. אמרנו כבר שהשוואת D.N.A מהווה ראייה חותכת לחפותו או אשמתו של אדם. חשוב להדגיש: הבקשה לערוך את הבדיקה באה מצד הרוצח - דבר שהוא, כשלעצמו, מלמד משהו על חפותו. בעקבות הפנייה לפרקליטות החלה התכתבות מייגעת (כמתואר במאמרו של קרמניצר), רצופת התחמקויות, שארכה כשנתיים - עד שבסופו של דבר הודיעה הפרקליטות שאין באפשרותה לקיים הבדיקה כיוון שהפריטים המבוקשים בוערו עקב טעות. יודגש: על פי החוק, פריטים של תיק רצח חייבים להישמר *לצמיתות* ואסור לבערם בשום אופן. ומה אומר השופט ברק על ההשתלשלות לעיל ? הוא אומר שביעור הפריטים זה באמת לא בסדר, אבל כיוון שהפריטים אינם ולא ניתן לבדקם, הרי שהדבר פועל לחובתו ולזכותו של עזריה באותה מידה. ברק לא מוכן להסיק מכך דבר לזכותו של עזריה - ואפילו עזריה הוא זה שיזם וביקש את הבדיקה, והפריטים בוערו על ידי הצד שממול (הפרקליטות) בנסיבות שתוארו לעיל. הערה: בתגובה קודמת סיפרתי שפריטי ה- D.N.A בעניינו של עמוס ברנס נעלמו אף הם באורח מסתורי. השופט דורנר, שכזכור החליטה לקיים משפט חוזר לברנס, השתיתה את החלטתה לקיים משפט חוזר, בין היתר, על היעלמות ה- D.N.A. נחזור אל המאמר של קרמניצר: פרופ' קרמניצר מביא במאמרו כמה וכמה דוגמאות לשערוריה שנוהלה בעניינו של עזריה ולכך שהשופט ברק עוצם עין נוכח הדברים החמורים המתגלים שם. מניעיו של השופט ברק ברורים: האנשים שטיפלו בתיק עזריה מכהנים עדיין בתפקידיהם (שלא כמו אצל ברנס) ופתיחת התיק עלולה לגרום למצב שייצא מכלל שליטה. התקשורת לא טיפלה במאמרו של פרופ' קרמניצר (למרות שמשום מה המאמר הזה נראה לי חשוב יותר מה"יציאות" של הרבובדיה). (למיטב ידיעתי, רק העיתונאי תום שגב התייחס למאמר ב"הארץ", ולמרות שתום שגב איננו עיתונאי הנוטה לצאת מגדרו, הוא אמר שהמדובר ב"מאמר חובה"). ומדוע התקשורת איננה מטפלת כראוי במאמר ? נראה כי כיוון שפרופ' קרמניצר מעניק במאמרו בעיטה הגונה בישבנה של הפרה הקדושה הקרוייה "מערכת המשפט", אין התקשורת בשלה עדיין לדון בכך - במיוחד כשהשופט ברק יוצא רע מאד מהעניין. ומה קרה לעזריה ? מצבו הנפשי הידרדר עד שכעבור שבע עשרה שנה - ולאחר קציבת העונש וניכוי שליש - הוא שוחרר לאישפוז במוסד פסיכיאטרי וכעבור זמן שוחרר לביתו. היש סיכוי לקיים לעזריה מתי שהוא משפט חוזר ? עמוס ברנס זכה למשפט חוזר לאחר הבקשה הרביעית. יחד עם זאת - ומעבר למכשלות המשפטיות - סיכוייו של עזריה קלושים כיוון שהמדובר הפעם בעימות עם פסק דין של ברק. הרבה יוקרה מונחת כאן על כף המאזניים. נוסף לכך, לעזריה - שלא כמו לברנס - אין לובי והוא לא נראה טוב בטלוויזיה. אסור - בשום אופן - להתפתות ולהניח שמקרה עזריה הינו ארוע נקודתי. המדובר בסמפטום שתוקף את המערכת הזו פעם אחר פעם. ומה המסקנה מכל מה שסופר עד כאן ? שהתקשורת, לא רק שהיא צריכה לפקח על מערכת המשפט - לרבות על בית המשפט - אלא שהיא חייבת ממש "לשבת להם על הווריד". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היכן פורסם מאמרו של קרמניצר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמר פורסם בכתב העת "עלי משפט" של המכללה למשפטים ברמת גן – מהדורת נובמבר 1999. שם המאמר: "המשפט החוזר – מציאות או חלום ? על תבוסתו של הצדק בהתמודדות עם כלל סופיות הדיון". תוכל, לדעתי, למצוא את כתב העת בכל ספריה של פקולטה למשפטים. אם אינך מזדמן לאוניברסיטה, תוכל למצוא את כתב העת באגף הספרות המשפטית של הספריה ב"בית אריאלה" בת"א (שם אני עיינתי במאמר לפני כשנה לצורך כלשהו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשר, בהמשך לסיפור ה-DNA: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התפרסם לא מזמן שהאום פותח תא שורותיו ורוצה לגייס עובדים ישראלים, ממשרד החוץ דווח שהגיוס האחרון היה לפני 14 שנה והגיוס הנוכחי ימנה מספר עשרות עובדים בתחומים מקצועיים שונים. עיינתי באתר האום ברשת ולא ראיתי פרטים על הגיוס המתקרב או תוכן הצעות העבודה. מישהו יכול בבקשה לספק פרטים נוספים או לינק תודה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך הלינק הנ"ל: Qualified women are particularly encouraged to apply. Applicants: האם אין בכך עברה על חוקי מדינת ישראל בקשר לאפליה בקבלה לעבודה?
1. should not be more than 32 years old on 31 December 2003 (born on 1 January 1971 or after); |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשצהל למשל רוצה לגייס אנשי מקצוע להשלמת שורות צבא הקבע הוא מציב במפורש בתנאי ההעסקה ובמודעות התעסוקה חסם על גיל המועמדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 82945 סעיף א'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שירתתי בבסיס שבו רוב האנשים היו אע"צים (אזרחים עובדי צה"ל). ההוראות היו לא לקבל לעבודה אנשים בני יותר מ-30. אני לא יודע אם זה היה רשמי, אבל ככה זה עבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכון דרום אפריקה לעניינים בינלאומיים ביטל נאום מתוכנן של שמעון פרס, בצל הביקורת על פעולות משטרת דרא"פ לפיזור הפגנות נגד הביקור. (ואגב, הדרום-אפריקאים משתמשים בכדורי מתכת מצופים גומי כדי לפזר הפגנות - תקראו שם) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בפורטלנד (שבארה''ב, כן...) ירו שוטרים לפני מספר ימים כדורי מתכת מצופים גומי על הפגנה נגד הנשיא בוש בעת ביקורו בעיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הארץ", לפי AP: "מונטריאול: מפגינים פרו-פלשתיניים התפרעו וגרמו לביטול נאום של נתניהו באוניברסיטת קונקורדיה". שלא תגיד שלא אמרו לך, דובי קננגיסר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא איימלת את זה במקביל גם לעורך הראשי (או לעורך התורן), דובי קננגיסר עדיין יוכל לטעון ''לא אמרו לי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצדק איתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אייל אלמוני הביא קישור ל"הארץ" שבו מסופר שכנס שעוסק בחקר הדיונות במדבר, שהיה אמור להתקיים בעוד כעשרה ימים בלאיון שבמרוקו, בוטל לאחר שהמארחים דרשו לא להזמין אליו שלושה חוקרים מישראל. הדרישה הגיעה אחרי ההתנקשות בשייח אחמד יאסין בשבוע שעבר. מארגני הכנס ומממניו הצרפתים סירבו להענות לדרישת המארחים, והודיעו שבשל דרישתם שלא לאפשר לישראלים להגיע - הם מבטלים את מימונו. תגובה 209618 "הארץ": http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בית הספר ללימודי אפריקה והמזרח באוניברסיטת לונדון יארח מחר1 כנס בו ישיקו אנשי אקדמיה קמפיין להפסקת הקשרים עם אוניברסיטאות בישראל. 1 מחר? יום ראשון? בטח ביום שני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחרתיים (יום שישי) תועלה בכינוס של אגוד המרצים האקדמיים בבריטניה הצעת חרם מחודשת נגד מוסדות אקדמיים בישראל. הפעם למדו מציעי החרם מכישלונם הקודם לפני שנתיים, וניסחו הצעה שמתמקדת על שלושה מוסדות ספציפיים, בגלל טע/תוא-נות ספציפיות: אוניברסיטת י-ם, שמשתלטת ל טענתם על אדמה של פלסטינים. אוני. בר-אילן, בגלל קשריה עם מכללת אריאל. אוני. חיפה- בגלל שדחתה את עבודת הדוקטורט של תדי כ"ץ, בנושא הטבח שהוא טען שהיה בטנטורה. בניסיון נוסף "למתן" עוד יותר, וכך לשפר את סיכויי הצלחתם, הם מציעים שמרצים ישראלים שיגנו את הכיבוש, הגזענות הישראלית וכל כיוצא בזה- יהיו פטורים מהחרם. הבוקר התפרסמו בגארדיין שלושה מכתבים בנושא, כל אחד מהם חתום ע"י מרצים רבים. שני הראשונים יוצאים במפורש נגד החרם. המכתב השלישי מציע שכל גוף אקדמי וכל מרצה אקדמאי בישראל ייבדקו בציציותיהם מבחינת כשרות מוסרית, לפני שהבריטים יסכימו לשתף עימם פעולה. שזה בעצם תמיכה בחרם, תוך ניסוח שונה במעט. כאמור- ההצבעה ביום שישי הקרוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איכשהו עלה בדעתי שהיום יום שלישי, ולא רביעי. ולכן ההצבעה בעוד שלושה ימים ולא מחרתיים.. אבל השאר נכון! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי רק עוד תיקון קטן: תדי כ"ץ היה סטודנט לתואר שני, ולא לדוקטורט, למיטב ידיעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממ. טוב, אז לא כל השאר נכון :) האמת היא, שהחטא החיפאי הוא המעורפל מבין השלושה. זה כל מה שהיה להם נגד חיפה- התנכלות לפפה בעקבות תמיכתו בכץ? הם ממש מגרדים פה את תחתית חבית התואנות. טוב, נחכה ונראה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובינתיים- מאמר המערכת של הגארדיין הבוקר יוצא נגד החרם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הבנתי שחטאה של אוני' חיפה אינו דחיית התזה של כ"ץ, אלא הסנקציה או האיום או מה שזה היה שהופעל נגד ד"ר (פרופ'?) אילן פפה על תמיכתו בכ"ץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש סיכוי טוב שאתה צודק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איכשהו, נראה לי שאיום על מרצה בעל קביעות בפיטורין הוא שווה ערך לאיום לכבות את השמש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא נכון. הקביעות האקדמית מאז ומעולם הייתה במסגרת היחידה האקדמית שבה המרצה עובד, ואם סוגרים את היחידה אפשר לפטר עובדים בעלי קביעות (כפי שעשו בתל-אביב). אם אוניברסיטת חיפה תחליט לסגור את המחלקה להסטוריה ולהקים יחידות להסטוריה במסגרת מחלקות אחרות, היא לא תהיה מחוייבת לשכור את כל העובדים מחדש. מעבר לזה יש לכל מוסד אקדמי ועדת משמעת שבסמכותה גם להמליץ על פיטורין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בניסיון נוסף "למתן" עוד יותר, וכך לשפר את סיכויי הצלחתם, הם מציעים שמרצים ישראלים שיגנו את הכיבוש, הגזענות הישראלית וכל כיוצא בזה- יהיו פטורים מהחרם" - אחלה "מיתון"; ככה יהיה לחץ סמוי על כל מרצה ישראלי שרוצה שלא ייפגעו לו הקשרים האקדמיים באירופה להביע דעות שמאלניות קיצוניות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצעת החרם על חיפה ובר אילן התקבלה. הצעת החרם על י-ם נדחתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נשמע מדהים. את בטוחה שזה הולך לפי אוניברסיטאות? כי חיפה נחשבת, נדמה לי, הרבה יותר "נורמלית" מירושלים, בפרט עם הנשיא הנוכחי בי_ם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שדווח בגארדיין. נראה שלפפה יש השפעה ענקית בחוגי השמאל ה"פרוגרסיבי" בחו"ל. ולכן אם מישהו בחיפה לא רצה לשבת לידו בקפטריה, או לא אמר לו שלום בשרותים, כל האוניברסיטה תצטרך לאכול מרורים בגלל זה. (מעניין איך הוא יעבור במסדרונות עכשיו, שיש על עמיתיו חרם בגללו?) לגבי י-ם ההצעה עוד לא נדחתה סופית אלא הועברה לוועדה שתבדוק אם הטענות בדבר השתלטות על אדמות פלסטיניות הן אמת. ואגב, מתנגדי-החרם התלוננו על כך שלא ניתנה להם אפשרות דיבור, בטענת קוצר זמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והכל באמת בגלל פפה? (אני יודע שיש לו השפעה עצומה, אבל...) ומעניין למה לגבי האוניברסיטה העברית הבעיה היחידה זה הפקעת קרקעות. היחס שלהם לסטודנטים ערבים הוא ממש לא משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך טענות קונקרטיות לגבי "היחס לסטודנטים ערבים" שהוא "לא משהו", או שאלו השמצות ריקות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשל, טענה קונקרטית אחת: מאז שהוחלט לפתוח את האוניברסיטה על הר הצופים רק לסטודנטים ואנשי צוות בעלי תעודות רלוונטיות, יהודים יכולים להיכנס אליה כמעט ללא בדיקה גם במקרים רבים שבהן אין תעודות, או שיש תעודות שםג זמנן וכדו'. ערבים לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי *יש* תעודות ואני צריך לעבור כמה מעגלים של אבטחה עד שמרשים לי לקנות קפה הפוך. על איזה מקרים שעוברים "כמעט ללא בדיקה" אתה מדבר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות שלושה חברים יהודים שלי שהם ''בלתי תלויים'' בעליל לעניין זה נכנסים לשם מדי שבוע, האחת עם תעודת סטודנט שפג תוקפה ממכללת אורנים, ושניים אחרים ללא תעודות כלל. לעומת זאת, ידידה ערבייה שלי עם תעודת סטודנט תקפה מהאוניברסיטה העברית, עוברת בדיקות רבות בכניסה, וידיד אחר, עם תעודת מרצה, כבר פעמיים נאלץ להזעיק את אחד הקולגות שלו כדי שיאפשרו לו להיכנס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל בוקר כשאני רוצה להכנס בודקים לי את התעודה*, ואז את התיק, ואז אני צריכה לעבור במגלה מתכות. כמו כל החברים היהודים שלי. *ופעם, כששכחתי אותה והראיתי במקום תעודה של אגודת הסטודנטים, ציינו בפני ש"זו לא התעודה הנכונה" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, נו. מחבלות מבוקשות לא יכולות לצפות לפחות מזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע איפה הם לומדים, אבל בשער שאני נכנס בו, כולם נדרשים להציג תעודות, לפעמים בודקים בקפדנות ולפעמים לא, כולם צריכים לפתוח את התיק ולהעביר אותו למאבטח, ובזמן שהוא בודק אותו, לעבור דרך גלאי מתכות, שלפעמים מצפצף ולפעמים לא, לפעמים עם סיבה ולפעמים בלי. אני יודע שכשלאשתי (לפני שהייתה אשתי) הייתה רק תעודת סטודנט של בר-אילן, לא הרשו לה להכנס איתה, והיא נדרשה להוציא אישור כניסה מהבטחון. אני יודע שאף אחד מהערבים שלומדים איתי לא התלוננו על בעיות בכניסה, ואף פעם שהזדמן לי לפגוש אותם בשער, לא ראיתי שעשו להם בעיות יותר או פחות מאשר לכל אחד אחר. אני יודע על שני מרצים אורחים (יהודים) שנתקעו בכניסה והזעיקו עזרה מבפנים כדי שיכניסו אותם. בקיצור, אין לי מושג על מה אתה מדבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה פשוט לא ייאמן. נותר רק לקוות שמעשית העסק הזה יגווע במהירות ויישכח. יש לך קישור? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה (האמת, עדיף שלא הייתי קורא את זה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שאף אחד לא התייחס כאן לענין שידרוגה של מיכללת אריאל לאוניברסיטה. שלמה זנד מתייחס לעניין החרם והשידרוג וכרגיל, כותב דברים נכונים ןלעניין: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מזכיר לי שלפני כעשר שנים (+~) הושמעו פרסומות למכללת אריאל בגלי צה"ל לאורך זמן רב, בלי להתחשב בעובדה שגלי צה"ל אינם אמורים לשדר פרסומות אלא לעניינים "ממלכתיים" וצהליים בלבד. למעט קטע קטן ואנמי במדור "מלח הארץ" ז"ל, איש לא פצה פה ולא קרקר כלל ועיקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שזה מעניין כל כך (זה שאף אחד לא התייחס). על מעמדה של מכללת אריאל אפשר לנהל ויכוח סוער, אבל לא הייתי מנהל אותו דווקא תחת הפתיל העוסק בהחלטה המקוממת של הבריטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לעשות, יש קשר בין השניים. כדאי מאוד לקרוא את זנד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש להם גם לינקים לגרסאות המאמרים בלי תגובות, נכון? (לוקח לעמוד הזה המון זמן לעלות עם התגובות). אותי מעניין תהליך השדרוג, איך התקבל, על סמך קשריו של מי, ולמה עכשיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה: תמיכה של חוקר באוניברסיטה בחרם של אוניברסיטאות נגד המוסד בו הוא עובד, היא לא עילה סבירה לפיטורין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות. הנה מה שגדי טאוב כותב על זה: http://www.nrg.co.il/online/1/ART/926/322.html | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גדי טאוב כותב על זה (בפסקה האחרונה) ''החופש האקדמי שאותו הוא מנסה למנוע עכשיו מעמיתיו, הוא יקר וחשוב מכדי שנפגע בו. הוא נועד בדיוק להגן על דעות שנויות במחלוקת.'' (''תמיכה'' לא, אפליה בפועל, למשל נגד סטודנטים המשרתים בצבא, כן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"...ערב קבלת ההחלטה, פרסם ד"ר אילן פפה, מאוניברסיטת חיפה, קריאה נרגשת בעיתון הגרדיאן, להצביע בעד החרם." להצביע בעד החרם זו לא תמיכה בו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אנסח מחדש את התגובה לשאלה של דובי: תמיכה של עובד בחרם נגד המוסד בו הוא עובד, היא (לדעתי) לא עילה סבירה לפיטורין. השתתפות פעילה בחרם כזה (נגד כל מוסד שהמוסד לא החליט להחרים) היא כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ההבדל המעשי, במקרה זה, בין תמיכה להשתתפות פעילה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל המעשי הוא שתמיכה אינה אקט מעשי, ותמיכה פעילה היא כן אקט מעשי. (דוגמאות לתמיכה פעילה בחרם: סירוב לשפוט מאמרים; סירוב לקבל סטודנטים; סירוב להרצות בכנס; אי-הזמנה של דוברים לכנס. כמובן שבחלק מהמקרים אפשר להחרים בחשאי, בלי לנמק את הסיבה ברצון להחרים. אבל בעיני אחת החובות הראשונות במעלה של אקדמאי היא להפעיל שיקול דעת מקצועי בעניינים אקדמיים, ואם הוא מצהיר על נימוקים לא ענייניים, שיפוטר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני אתמוך בחרם של לקוחות על החברה בה אני עובד, אני אפוטר ובמקרה הטוב לא יתבעו אותי על כל הנזקים. תמיכה בעל פה במסדרון לא נחשבת, אבל מאמר בעיתון שהלקוחות קוראים - יחשב כעילה מספקת להשלכתי מכל המדרגות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. זה אחד ההבדלים בין קביעות במקום עבודה פרטי, לבין קביעות אקדמית (שאחת הסיבות העיקריות לה היא הגנה על חופש הביטוי של חוקרים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיבלתי את ההבחנה. ובכל זאת אשמח לראות אותו מושלך מכל המדרגות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שיפוע לא מתון בכלל מהשער של אוניברסיטת חיפה עד רחוב אבא חושי. זה יספק אותך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על הסטייה מהנושא: תגידו, איך מבטאים "פפה"? (במקרה גיליתי לאחרונה שתמיד הגיתי לא נכון את שמו של פולקה ברנדוט. זה Folke). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(נראה לי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. פאפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ מהעניין העקרוני, זו תהיה גם שגיאה פרקטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פפה לא סתם תומך בחרם, הוא ממארגניו. וארגון חרם הוא סוג של השתתפות פעילה בו. אבל אני מסכימה שעדיף לא לפטרו, כדי לא לשחק לידיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשיא אוניברסיטת חיפה קורא לד"ר פפה להתפטר, אבל מתנגד לנקיטת אמצעים משמעתיים נגדו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנימה אישית יותר, יצא לי לראות את ד"ר פפה מתראיין בתוכנית של לונדון וקירשנבאום, ואני חייב לציין שבשנותי באקדמיה לא יצא לי לראות אדם שכל-כך קשה לו לענות על שאלות פשוטות. רחמי נכמרים על הסטודנטים שלו (או שאולי להם הוא עונה לעניין?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול לספר קצת מה שאלו אותו בראיון - ואיך הוא הגיב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי ששאלו אותו ''האם אתה מרגיש שהובסת,'' כשנראה היה שיש מחאה הולכת וגוברת על החרם האקדמי הזה. הוא התחיל לענות תשובה ארוכה ופתלתלה, וירון ומוטי כל הזמן נאלצו לקטוע אותו באמצע, כי הוא לא טרח להגיע לנקודה. (משהו בסגנון של לספר את כ-ל ההיסטוריה של המקרה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש להודות שזה מזכיר לי, בעצם, שפעם פגשתי אותו - התיאור התאים לו גם אז. אני מהמרת שגם בהרצאות הוא כזה. מה שמעניין אותי זה אם גם בתוכנית הוא היה באותו אגו-טריפ מהמם שתפס אותו כשהתראיין ל''הארץ'' לפני חודש-חודשיים. את המגלומניה הוא דווקא לא כל כך מראה בפגישות פנים אל פנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שהוא באגו-טריפ, אבל האמת שאחרי כמה דקות פשוט עברתי ערוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה באחד מימי שישי, לא? עוד סיבה להעביר ערוץ. הם מספקים תוכנית נהדרת בימי השבוע, אבל לצפות בה גם ביום שישי זה קצת יותר מדי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |