 |
102 |
 |
|||
 |
|
 |
|||
 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "תקשורת"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
 |
כפי שכתב רוגל אלפר לפני כמה שבועות:" טלוויזיה היא תרבות לאנשים עייפים" -למה כבר יכול לצפות אדם שהחליט במודע שלא לחשוב- וזה מה שעושים כשרואים טלוויזיה אתה פסיבי.למעשה הנזק שגרמה הטלוויזיה הרבה יותר מהותי מסתם החדרת ערכי חברה שגויים - היא קידשה את הרדידות , את אי החשיבה מאמר מהנה וחשוב |
 |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מסכימה עם כל מילה. אכן הטלוויזיה מקדשת את הרדידות ואי החשיבה - דבר נורא כשלעצמו וכמו שאמרו כבר רבים היא מרחיקה את בני האדם האחד מהשני. לא מזמן נערכה כתבה ב"ידיעות אחרונות" על 600(!!!) היישובים בישראל שאינם מחוברים לטלוויזיה. 600 ישובים שלא לוקחים חלק בתרבות הזו שלנו ולמרות שהם מתלוננים על העובדה שהם נשארים מחוץ למעגל כאשר מדברים על טלוויזיה(ובצדק, דמיינו כיצד תרגישו אחרי שכל החברים שלכם מדברים על פלטפוס, סיינפלד, חברים וכו' בעוד שלכם אין מושג על מה/מי הם מדברים) בכל מקרה, הנקודה היתה שסופר שם על חיי חברה צפופים יותר, תנועות נוער מפותחות ולי נדמה שהייתי מסוגלת לוותר על אי החשיבה תמורת חברה שתהיה נטולת טלוויזיה ןלא תסתכל עליי בעיניים פעורות כשארצה לדבר על אידיאולוגיות שהן מעבר למלחמה נגד איסור שידור איירשוט. אני אגב תלמידת תיכון, בת17. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק הכותב המלומד בכל חוץ מ... אוסטין פאורס הוא פרודיה על ג'יימס בונד, בדקתי. פרט לכך יש גם טלוויזיה אחרת, תרבותית, מלמדת, למי ששכח איפה זה בשלט, ינסה הצופה לבדוק את טרטרטרטרם ערוץ 1. זה עדיין לא טוב, אבל קצת יותר טוב. צפייה נעימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית בהקשר לאוסטין פאוורס: טענת שהכותב המלומד טעה כאשר הוא העיר כי אוסטין פאוורס הוא פרודיה על הסרטים בעלי "הגיבור שנלחם באנשים הרעים, מנצח עקב תושייתו הרבה ובדרך מזיין כמה שאפות". האין סדרת ג'יימס בונד הדוגמא הברורה ביותר לז'אנר הסרטים הזה?... וערוץ 1 - אני לא יודע עד כמה הוא תרבותי ומלמד, אבל בפעם האחרונה שבדקתי הוא פשוט היה משעמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שאת ההערה על אוסטין פאוארס אני הצעתי להוסיף - ברצוני לציין כי פאוארס הוא אמנם, בראש ובראשונה פארודיה על ג'יימס בונג, אבל כולל גם מספיק ירידות על שאר ז'אנר סרטי הריגול והפעולה. ככה זה בפארודיות - בדיוק כמו ש''ספייסבולז'' לא ירד רק על מלחמת הכוכבים, למרות שעיקר הפארודיה הייתה על חשבון סרט זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גיא היקר. התלוננת על הדמיון הפתיע בין התסריטים של סרטי הפעולה השונים. רציתי להצביע על העובדה, שיש כל מיני סרטי ז'אנרים. אנשים שונים במצבי רוח שונים וסיטואציות שונות, אוהבים גם לצפות בסרטים בז'אנרים שונים. כאשר אדם הולך לסרט פעולה - הוא מצפה שהסרט יהיה בנוי באותה שבלונה כמו רוב סרטי הפעולה. בשביל זה הוא הולך! הוא לא הולך בשביל לחשוב. הוא הולך בשביל לפרוק (בצורה סבילה למדי) את האנרגיה השלילית שלו. הוא הולך כדי לשנוא את הרעים, לאהוד את הטובים, וכמובן שגבר ממוצע לא יכול בלי סצינת סקס ממוצעת... כשאני הולך לסרט פעולה, אני לא הולך בשביל לאמץ את המוח שלי יותר מדי. אני הולך בשביל להזדהות עם הגיבור ולהנות מהאפקטים המיוחדים. זהו. אם זה לא היה מוצא חן בעיני, לא הייתי צופה בז'אנר הסרטים הזה. יש המון ז'אנרים שונים, ובחלק מהם תוכל למצוא גם, אולי - מקוריות. בהקשר למשל עם הזבובים בסוף ההודעה - זה משל שתמיד מאוד מקומם אותי. אני הבנתי את הרעיון בזה, אבל אני חושב שיש טעות יסודית בהשוואה הזאת. אם הייתי זבוב - גם אני הייתי אוכל חרא. מן הסתם לאנשים יש מבנה גנים שונה במקצת מזה של הזבובים, לכן אני לא אוכל בדיוק מה שהזבובים אוכלים, אלא רק מה שבני אדם אוכלים. אם אתה רוצה השוואה ראויה, אתה תמיד תוכל לומר: 80% ממשתמשי המחשבים בעולם לא טועים - התקן את מערכת ההפעלה "חלונות" של מיקרוסופט... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אביקם היקר הבעיה שאליה ניסיתי להיתיחס במאמר אינה ספציפית של הז'אנר (גם אני אוהב סרטי פעולה טובים, אחרי הכל), אלה של התרבות הבנויה סביבו. "תרבות" זה לא רק כינוי יפה לתאטרון ומוסיקה קלאסית. תרבות היא אוסף המיתוסים המשותפים המגדירים חברה מסוימת. למשל כמו התנ"ך עבור דתיים, ז'אן ד'ארק עבור צרפתים, המיתולוגיה היוונית עבור יוונים וכו'. מה שמכונה בארץ "התרבות החילונית", או "התרבות המערבית", הוא למעשה תרבות אמריקאית, וה"מיתוסים" שסביבם נבנית התרבות הזאת הם הסרטים ומוצרי הצריכה הפופולריים. ההכרזה הזאת אולי מקוממת, אבל נסה לחשוב רגע: כשאתה צריך לתקשר עם מישהו אחר מהחברה הזאת, איזו שפה משותפת יש לכם? הבה נודה באמת: לא כולם שומעים מוסיקה קלאסית, הולכים לתאטרון או מכירים בע"פ את עקרונות הדמוקרטיה - אבל כולם ראו את ג'ימס בונד, סיינפלד והפרסומות החדשות בערוץ 2.מה לעשות, זאת ה"תרבות" שלנו. הבעייה היא שהתרבות הזאת מסתירה בתוכה (בכוונה או שלא בכוונה) מסרים שליליים (לדעתי) שאנחנו סופגים באופן בלתי-מודע. ה"אשמה" כאן היא לא בסרטים עצמם, אלה בשטיפת המוח ובקבלה שלהם כמייצגים "דרך חיים". חלק מן האשמה כאן, כמובן, נופל גם עלינו... המם... רציתי לעשות מהחומר הזה עוד מאמר אבל הקדמתי את עצמי... אופס... דרך אגב - אני יכול לעזור לך להתקין "לינוקס" אם אתה רוצה... (אבל זה לא המקום לדיון על כך) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש אהבתי את הכתבה, והסכמתי עם רוב מה שכותב הכתבה טען אך עניין אחד הפריע לי. ורציתי להוסיף שסרטי "AUSTIN POWERS" הם סרטים מצחיקים (אומנם עם הומור בית שימוש)ומהנים אשר צוחקים על סרטי JAMES BOND בפרט אבל גם בכלליות על כל ז'אנר הסרטים הזה. בסרט השני בסידרה יש קטע מצחיק וענייני לכתבה זאת, בו אוסטין מספר למפעילו כי המסע בזמן שהוא עבר אינו מסתדר לו בראש, אינו הגיוני. המפעיל משיב: "אנחנו מטפלים בזה, אתה לא אמור להתעסק בזה, אתה רק צריך להנות (מסתכל לקהל בעיניים), וגם אתם!!". אני חושב שהקטע הזה הבהיר את הכוונה שלי. מצטער על חוסר המיקוד והקפיצות שלי בתגובה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוג שכזה של כתיבה רדודה ואינפנטילית, המשתמשת במילים כמו "לזיין", "חרא" אינה ראויה להכלל באתר אינטרנט המחשיב עצמו תרבותי. מר וינר מעיד על עיסתו בכך שהנו קופץ מנושא לנושא כיד האסוציאציה הטובה עליו, ללא כל דין וחשבון על סגנון מאמרו, שהנו בעצם בבואה של אותן פירסומת שטחיות ומטמטמות, נגדן הוא יוצא. הקשר בין דמויות ישראליות שוליות מעולם הפרסומת, ג'יימס בונד, סדרות המיועדות לאוכלוסייה אמריקאית מאוד ממוצעת, גנרלים ישראלים, חברת בזק והנסיך של מקיאבלי הנו תמוה ביותר. הנושא עליו יש לנהל דיון רציני הנו בעיית תרבות המדיה-רייטינג-פירסומת היות וזוהי כנראה הבעייה אשר תעמוד על הפרק במאה הבאה, שבה תרבות ההמונים תנסה לפלוש ולהשתלט על מעוזי התרבות, האסתטיקה והטעם הטוב האחרונים. במסגרת שכזו יש לדון במסרים הסמויים והישירים של אנשי הוליווד, פוליטיקאים מתוקשרים ואנשי תעשיית הפירסומת הביינלאומית, אשר בהן מיוצרים ערכים קונזומנטים חדשים, שבהן אדם טוב/רע אחד צורך אדם טוב/רע אחר שני לפי השבלונה הדואליסטית המוכרת. דיון שכזה אמור להתנהל בכובד ראש ובטעם טוב, בברכה אלכס מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר מאן הנכבד! אמנם אני "ירוק" באתר הזה, ולא טרחתי לקרוא את כל המאמרים כמו שחלק מחברי עשו, אך ברצוני להתקומם נגד ההתחסדות והיהירות שמשתקפת בשפה שבחלק מהכתבות והתגובות לכתבות. חלק מהכותבים באתר מנסים לרמוז לקוראים על ציונם המפליג בחלק המילולי של בחינת הפסיכומטרי. מדוע לכתוב גבוהה-גבוהה כאשר אפשר לנסח בפשטות ובקצרנות את דבריך? אין שום רע במילים "לזיין" או "חרא" שהפכו למילים שבשפה מלפני שנים רבות, כאשר הטלוויזיה ה"שטנית" לוקחת חלק בתהליך זה. למדתי בשיעור לשון בכיתה י, השפה היא דינמית, מתפתחת, ומשקפת את החברה שבה אנו חיים. ריח חזק של התחסדות מדיף מתגובתך. האמנם לא השתמשת בחייך במילים "חרא" ו"זיון"? בטוח שכן. תבוא ותגיד שלעולם לא השתמשת במילים אלה בסיטואציות שהנימוס בהן היה הכרחי? אולי. אבל ביננו - אפילו חנה בבלי, אשפית כללי הנימוס, חוטאת בלשונה מדי פעם. לדעתי, יש בשימוש במילים שלא יצאו זה עתה מספר הכנה לפסיכומטרי מעין נסיון ליצור קירבה, ונסיון להשוות את גובה המעמד או הרפיוטישן של אתר זה לגובה התכל'ס. הרי זיון ומשגל, היינו הך! מה ההבדל בין 2 המילים הנ"ל? הערה חשובה: אין בכוונתי להוריד כהוא זה מערכה של שפה עשירה או חס וחלילה לזלזל באינטילגנציה. כל שרציתי הוא להראות את נימת ההתחסדות שבדבריך. "מליון זבובים אינם שוגים - אכול צואה", פשוט לא עושה את העבודה, צר לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר מאן היקר! צר לי שבגלל הסגנון האסוציאטיבי והבוטה-לפעמים שבו אני משתמש אתה פוסל את כל טיעוניי במאמר כלא-רלוונטיים. אני כותב בסגנון זה כדי ליצור הדגשות לנקודות שאני רוצה להבהיר, ולא כדי "להידרדר" לרמה נמוכה יותר, כביכול. בקשר ל"קישורים התמוהים" שלי: הלוגיקה הפורמלית אמנם אינה כורכת יחדיו פירסום, פופ, קולנוע ופוליטיקה יחדיו - אבל המציאות כן. ה"תרבות" האמריקאית שאליה התיחסתי אכן נוצרת מ"סלט" של השפעות כאלה, והיא רלוונטית לפוליטיקה של ימינו עקב האפקט הפופוליסטי של הדמוקרטיה בעידן תקשורת-ההמונים. אני לא יודע מה היה למאקיאוולי לומר באופן אישי על הנושא, אולם הטענות שלו בקשר להגעת הנסיך לשלטון עדיין מעניינות, גם אם שדה-הקרב עבר מהשדה לטלוויזיה. אשמח מאד אם תגיב לתוכנו של המאמר ולא לצורתו. ודרך אגב: אני לא מבקש לפסול אותך מלפרסם באתר עקב סיגנון כתיבתך (מה זה "קונזומנטים"? ) אז בבקשה אל תבקש לפסול אותי בגלל סיגנוני האישי. שלך, גיא וינר (וינסנט). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צרכניים. מהמילה Consumer. הסקה פשוטה, לא הכרתי את המילה לפני שקראתי אותה. לא צריך לפסול אנשים מלכתוב בגלל ש_אתה_ לא מבין מה הם כותבים. ובקשר לתגובתו של מר מאן, אני מסכים איתה בלב שלם. המאמר שלך נראה לי, במילה אחת, בכייני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכייני אולי זו לא ממש המילה הנכונה. הפרסומות אם נרצה ואם לאו הם הראי לתרבות חיינו. לא תמיד Cap Of Tea של כולנו. זוהי מדינתנו,זוהי תרבותנו. אם לא כך, הפרסומאים לא היו ממשיכים בז'אנר הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קונזומנטים=צרכניים, ובמקרה הנ"ל (שלא כמו במקרה חרא=צואה) הוא יעשה את אותה העבודה מצויין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר וינר הנכבד, אינני פוסל כלל את טיעוניך, אך הסגנון בו הם הוגשו היה זול והמוני מדי, ולראיה יכולים אנו לקרוא את תגובתך המנוסחת באופן תרבותי ואינטילגנטי(כדאי לתת את הדעת לתופעה שגם עיתון מכובד כעיתון ''הארץ'' נותן פתחון פה לפובליצסטים כיואל מרקוס, אשר בסגנונו מאפשר מכירת העיתון בתחנות דלק למניהן). באשר לגופו של עניין - תרבות הצריכה ההמונית הינה תופעה ההולכת ומתפשטת על פני כוכב לכת זה, במסגרת הסדר (האמריקאי) העולמי החדש אשר קיבל תאוצה נוספת לאחר התמוטטות הקומוניזם. במסגרת פילוסופית חיים זו יש לכל מצרך את מחירו, בין אם המדובר בסחורות או באנשים. זו הסיבה לכך שאנשים שיש להם יותר אפשרויות לצרוך (קרי כסף), ואנשים שיש להם את האופציה להציע סחורות ושירותים עבור דרישה זו - עושים חיל. כלל לא משנה אם אנו קוראים לחלק מאנשים אלו פוליטיקאים, שחקנים, סופרים, 'מעצבי' דעת קהל, סלבריטיס, רבנים, במאים ושאר ירקות. המכנה המשותף של רוב האנשים הנ''ל ודומיהם שיש להם מן ה'משהו' הזה (קרי כסף), יעשו הכל כדי לא לאבדו, וכמובן - להרבותו בכל דרך. הדרך הטובה והיעילה ביותר לכך הינה טימטום ההמונים, והאמצעי הטוב ביותר לכך הינו מכשיר הטלביזיה הביתי. מבחינה זו ניתן לומר שג'. אורוול טעה היות ואין האח הגדול מתבונן דרך הטלסקרין בהם אלא הם בו, בהתמכרות הולכת וגוברת. זו כנראה אחת הסיבות לכך שסרטים (במיוחד אמריקאים) נראים כפרסומת לתופעה המכונה חיים, ושסרטי פרסומת למניהם בנויים על פניה לתת מודע של קבוצה זו או אחרת, וככל שהקבוצה רחבה יותר חייב המכנה המשותף להיות נמוך יותר. אינני רואה באופן אישי שום אלטרנטיבה לתרבות צריכה זו, אשר את צידה האפל ניסו מפגיני העיר סיאטל בארה''ב לפני כשבוע להראות. כל אמת לא פופולרית וכל היגד בעייתי כמו למשל שמשאביו של כוכב לכת זה מוגבלים - לא יבחרו על ידי הציבור, בין אם אובייקט הבחירה יהיה שמפו או פוליטיקאי. זוהי האמת המרה על תרבות הצריכה המערבית הדמוקרטית. אין לה אלטרנטיבה. היא הרע במיעוטו. בברכה אלכס מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר מאן הנכבד, נראה לי כי הנך לוקה באליטיזם מסויים, אותו אינך מהסס להפגין כנגד מר ווינר שבכאן, ולמול שאר קוראי אתר זה. טענתך העיקרית כלפי המאמר (ושים לב כי איני נכנס כאן לנושא המאמר עצמו, המעניין אותי כרגע כקליפת השום דאשתקד) היא "סגנון זול והמוני." הווה אומר, דברי לגיטימיים הם אך ורק בשפה "תקינה" ואולי אף "נכונה" - ירחם אללה על נשמותינו. נניח והייתי, בבורותי כי רבה, מנסח את הטענה שלמעלה כדלקמן: * מה הקטע שלך, אלכס, הבן אדם אמר "חרא" ואתה קופץ? מה אכפת לך סגנון, שמיגנון, דבר לעניין! * וודאי לא הייתי זוכה לתגובה, או אולי למקלחת של צוננים. מזלי, אם כן, כי אני מכיר את השפה העברית על בוריה ויכול להתנהל בה כדרכם של שועי עולם. אולם חייב אתה להבין, מר מאן הנכבד, כי לא כולנו חוננו בידע ובכשרון אשר כזה, ולכן נאלצים כמה מאיתנו להשתמש במספר אלמנטים שאינם "תקינים," אולי אפילו שאינם עומדים בכל כללי "הטעם הטוב," על מנת להבהיר את כוונתם לקורא הממוצע. אנא קח זאת בחשבון בטרם תשתלח בכותב הבא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר יניב הנכבד, אפתח בהתנצלות על תשובתי המתאחרת, וזאת עקב חופשת חג המולד כאן אצלינו באירופה. אותו מושג אשר הינך מכנה בלעג משהו "שפה תקינה" עוזר לנו לשמור טעם טוב בעולם ההולך ומתפרק מנכסים תרבותים, אשר בו תרבות ההמונים פולשת לכל חלקה טובה. לצערי עלי לבשרך שסגנון דבריך בתגובתך זו אלי מעיד אלף מונים גם על עיסתך: האם גם אצלך קיים ריגוש אנאלי למשמע מילים העוסקות בהפרשות? שים נא לב כי שועי העולם אינם מנהלים את עניניהם בעברית, וזאת למזלה הטוב של הציוויליזציה המערבית, אשר מראש ויתרה על ערכים כגון "קטע" ו/או סיגנון דוגרי-פלמחי, כפי שמעידה יציאתך אלי בסגנון בוטה וישיר. מעניין היה גם לקרוא בתגובתך שנושא המאמר מעניינך כקליפת השום, ולכן לא נמצאו כל עקבות של הבעת דיעה בתגובתך למאמר ואלי, דבר האומר דרשני. לסיום תגובתי זאת ברצוני להודות שלא קיים בי כל רצון להתחשב בטעמו וביכולתו של הקורא הממוצע של אתר זה, ועמו הסליחה בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי ונהנתי. מאמר חשוב, בוחן, המזכיר לכולנו את שאנו יודעים וממעטים לעצור ולחשוב. חסרה רק המסקנה המתבקשת מהמאמר, מסקנה שבאופן בלתי מודע (כנראה) עושה המאמר עצמו. ח י נ ו ך. חינוך ועוד הפעם חינוך. לא חינוך להגבהת המדיה. מאבק זה ינחל הצלחה פחותה אף יותר ממאבקו של דון-קיחוטה בטחנות הרוח. יותר מידי כסף אינטרסים מעורבים, אבל העיקר (לא נעים....) מוח האדם, בחלקו התת מודע מגיב למסרים של : מין, רמזים מיניים, צורך להשתייך לקבוצה, ועוד. לכן זה פועל, לכן זה קיים בפרסומות. החינוך אם כן הינו בהגברת המודעות. מודעות מודעות ועוד מודעות. החל מגיל צעיר מאוד, וגם תזכורות למבוגרים לא תזקנה. מודעות הינה התשובה האמיתית למניפולציות על התת מודע. מתת המודע למודע. מאמר זה אם כן, עוצר את הקורא לראות את המתרחש סביבו ואת מערכת הלחצים המופעלת עליו, ובכך משמש כחיסון הטוב ביותר. ובשנית, יישר כוח למחבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומגלה עותק של המאמר (כולל הגרפיקה והקוד) במיקום הבא: לטיפול המערכת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חושב שאתה מוכשר? מצא לי לינק להודעה שהוגלתה לאי השדים, ותוכנה היה זהה לשורה האחרונה של המאמר הזה (רק באנגלית). כי היתה אחת כזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 93137 אגב, ב"התאמה אישית" אצלנו תוכלי לקבל דו"ח חודשי מיוחד על מעללי שוטה האי הגלובלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כבר מקבלת דו''ח יומי, תודה. אבל תרשום אותי לפיצ'רים מיוחדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הפיצ'רים המיוחדים *אני* מספק, כן? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |