 |
|
 |
||
|
||||
 |
סוג שכזה של כתיבה רדודה ואינפנטילית, המשתמשת במילים כמו "לזיין", "חרא" אינה ראויה להכלל באתר אינטרנט המחשיב עצמו תרבותי. מר וינר מעיד על עיסתו בכך שהנו קופץ מנושא לנושא כיד האסוציאציה הטובה עליו, ללא כל דין וחשבון על סגנון מאמרו, שהנו בעצם בבואה של אותן פירסומת שטחיות ומטמטמות, נגדן הוא יוצא. הקשר בין דמויות ישראליות שוליות מעולם הפרסומת, ג'יימס בונד, סדרות המיועדות לאוכלוסייה אמריקאית מאוד ממוצעת, גנרלים ישראלים, חברת בזק והנסיך של מקיאבלי הנו תמוה ביותר. הנושא עליו יש לנהל דיון רציני הנו בעיית תרבות המדיה-רייטינג-פירסומת היות וזוהי כנראה הבעייה אשר תעמוד על הפרק במאה הבאה, שבה תרבות ההמונים תנסה לפלוש ולהשתלט על מעוזי התרבות, האסתטיקה והטעם הטוב האחרונים. במסגרת שכזו יש לדון במסרים הסמויים והישירים של אנשי הוליווד, פוליטיקאים מתוקשרים ואנשי תעשיית הפירסומת הביינלאומית, אשר בהן מיוצרים ערכים קונזומנטים חדשים, שבהן אדם טוב/רע אחד צורך אדם טוב/רע אחר שני לפי השבלונה הדואליסטית המוכרת. דיון שכזה אמור להתנהל בכובד ראש ובטעם טוב, בברכה אלכס מאן |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מר מאן הנכבד! אמנם אני "ירוק" באתר הזה, ולא טרחתי לקרוא את כל המאמרים כמו שחלק מחברי עשו, אך ברצוני להתקומם נגד ההתחסדות והיהירות שמשתקפת בשפה שבחלק מהכתבות והתגובות לכתבות. חלק מהכותבים באתר מנסים לרמוז לקוראים על ציונם המפליג בחלק המילולי של בחינת הפסיכומטרי. מדוע לכתוב גבוהה-גבוהה כאשר אפשר לנסח בפשטות ובקצרנות את דבריך? אין שום רע במילים "לזיין" או "חרא" שהפכו למילים שבשפה מלפני שנים רבות, כאשר הטלוויזיה ה"שטנית" לוקחת חלק בתהליך זה. למדתי בשיעור לשון בכיתה י, השפה היא דינמית, מתפתחת, ומשקפת את החברה שבה אנו חיים. ריח חזק של התחסדות מדיף מתגובתך. האמנם לא השתמשת בחייך במילים "חרא" ו"זיון"? בטוח שכן. תבוא ותגיד שלעולם לא השתמשת במילים אלה בסיטואציות שהנימוס בהן היה הכרחי? אולי. אבל ביננו - אפילו חנה בבלי, אשפית כללי הנימוס, חוטאת בלשונה מדי פעם. לדעתי, יש בשימוש במילים שלא יצאו זה עתה מספר הכנה לפסיכומטרי מעין נסיון ליצור קירבה, ונסיון להשוות את גובה המעמד או הרפיוטישן של אתר זה לגובה התכל'ס. הרי זיון ומשגל, היינו הך! מה ההבדל בין 2 המילים הנ"ל? הערה חשובה: אין בכוונתי להוריד כהוא זה מערכה של שפה עשירה או חס וחלילה לזלזל באינטילגנציה. כל שרציתי הוא להראות את נימת ההתחסדות שבדבריך. "מליון זבובים אינם שוגים - אכול צואה", פשוט לא עושה את העבודה, צר לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר מאן היקר! צר לי שבגלל הסגנון האסוציאטיבי והבוטה-לפעמים שבו אני משתמש אתה פוסל את כל טיעוניי במאמר כלא-רלוונטיים. אני כותב בסגנון זה כדי ליצור הדגשות לנקודות שאני רוצה להבהיר, ולא כדי "להידרדר" לרמה נמוכה יותר, כביכול. בקשר ל"קישורים התמוהים" שלי: הלוגיקה הפורמלית אמנם אינה כורכת יחדיו פירסום, פופ, קולנוע ופוליטיקה יחדיו - אבל המציאות כן. ה"תרבות" האמריקאית שאליה התיחסתי אכן נוצרת מ"סלט" של השפעות כאלה, והיא רלוונטית לפוליטיקה של ימינו עקב האפקט הפופוליסטי של הדמוקרטיה בעידן תקשורת-ההמונים. אני לא יודע מה היה למאקיאוולי לומר באופן אישי על הנושא, אולם הטענות שלו בקשר להגעת הנסיך לשלטון עדיין מעניינות, גם אם שדה-הקרב עבר מהשדה לטלוויזיה. אשמח מאד אם תגיב לתוכנו של המאמר ולא לצורתו. ודרך אגב: אני לא מבקש לפסול אותך מלפרסם באתר עקב סיגנון כתיבתך (מה זה "קונזומנטים"? ) אז בבקשה אל תבקש לפסול אותי בגלל סיגנוני האישי. שלך, גיא וינר (וינסנט). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צרכניים. מהמילה Consumer. הסקה פשוטה, לא הכרתי את המילה לפני שקראתי אותה. לא צריך לפסול אנשים מלכתוב בגלל ש_אתה_ לא מבין מה הם כותבים. ובקשר לתגובתו של מר מאן, אני מסכים איתה בלב שלם. המאמר שלך נראה לי, במילה אחת, בכייני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכייני אולי זו לא ממש המילה הנכונה. הפרסומות אם נרצה ואם לאו הם הראי לתרבות חיינו. לא תמיד Cap Of Tea של כולנו. זוהי מדינתנו,זוהי תרבותנו. אם לא כך, הפרסומאים לא היו ממשיכים בז'אנר הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קונזומנטים=צרכניים, ובמקרה הנ"ל (שלא כמו במקרה חרא=צואה) הוא יעשה את אותה העבודה מצויין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר וינר הנכבד, אינני פוסל כלל את טיעוניך, אך הסגנון בו הם הוגשו היה זול והמוני מדי, ולראיה יכולים אנו לקרוא את תגובתך המנוסחת באופן תרבותי ואינטילגנטי(כדאי לתת את הדעת לתופעה שגם עיתון מכובד כעיתון ''הארץ'' נותן פתחון פה לפובליצסטים כיואל מרקוס, אשר בסגנונו מאפשר מכירת העיתון בתחנות דלק למניהן). באשר לגופו של עניין - תרבות הצריכה ההמונית הינה תופעה ההולכת ומתפשטת על פני כוכב לכת זה, במסגרת הסדר (האמריקאי) העולמי החדש אשר קיבל תאוצה נוספת לאחר התמוטטות הקומוניזם. במסגרת פילוסופית חיים זו יש לכל מצרך את מחירו, בין אם המדובר בסחורות או באנשים. זו הסיבה לכך שאנשים שיש להם יותר אפשרויות לצרוך (קרי כסף), ואנשים שיש להם את האופציה להציע סחורות ושירותים עבור דרישה זו - עושים חיל. כלל לא משנה אם אנו קוראים לחלק מאנשים אלו פוליטיקאים, שחקנים, סופרים, 'מעצבי' דעת קהל, סלבריטיס, רבנים, במאים ושאר ירקות. המכנה המשותף של רוב האנשים הנ''ל ודומיהם שיש להם מן ה'משהו' הזה (קרי כסף), יעשו הכל כדי לא לאבדו, וכמובן - להרבותו בכל דרך. הדרך הטובה והיעילה ביותר לכך הינה טימטום ההמונים, והאמצעי הטוב ביותר לכך הינו מכשיר הטלביזיה הביתי. מבחינה זו ניתן לומר שג'. אורוול טעה היות ואין האח הגדול מתבונן דרך הטלסקרין בהם אלא הם בו, בהתמכרות הולכת וגוברת. זו כנראה אחת הסיבות לכך שסרטים (במיוחד אמריקאים) נראים כפרסומת לתופעה המכונה חיים, ושסרטי פרסומת למניהם בנויים על פניה לתת מודע של קבוצה זו או אחרת, וככל שהקבוצה רחבה יותר חייב המכנה המשותף להיות נמוך יותר. אינני רואה באופן אישי שום אלטרנטיבה לתרבות צריכה זו, אשר את צידה האפל ניסו מפגיני העיר סיאטל בארה''ב לפני כשבוע להראות. כל אמת לא פופולרית וכל היגד בעייתי כמו למשל שמשאביו של כוכב לכת זה מוגבלים - לא יבחרו על ידי הציבור, בין אם אובייקט הבחירה יהיה שמפו או פוליטיקאי. זוהי האמת המרה על תרבות הצריכה המערבית הדמוקרטית. אין לה אלטרנטיבה. היא הרע במיעוטו. בברכה אלכס מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר מאן הנכבד, נראה לי כי הנך לוקה באליטיזם מסויים, אותו אינך מהסס להפגין כנגד מר ווינר שבכאן, ולמול שאר קוראי אתר זה. טענתך העיקרית כלפי המאמר (ושים לב כי איני נכנס כאן לנושא המאמר עצמו, המעניין אותי כרגע כקליפת השום דאשתקד) היא "סגנון זול והמוני." הווה אומר, דברי לגיטימיים הם אך ורק בשפה "תקינה" ואולי אף "נכונה" - ירחם אללה על נשמותינו. נניח והייתי, בבורותי כי רבה, מנסח את הטענה שלמעלה כדלקמן: * מה הקטע שלך, אלכס, הבן אדם אמר "חרא" ואתה קופץ? מה אכפת לך סגנון, שמיגנון, דבר לעניין! * וודאי לא הייתי זוכה לתגובה, או אולי למקלחת של צוננים. מזלי, אם כן, כי אני מכיר את השפה העברית על בוריה ויכול להתנהל בה כדרכם של שועי עולם. אולם חייב אתה להבין, מר מאן הנכבד, כי לא כולנו חוננו בידע ובכשרון אשר כזה, ולכן נאלצים כמה מאיתנו להשתמש במספר אלמנטים שאינם "תקינים," אולי אפילו שאינם עומדים בכל כללי "הטעם הטוב," על מנת להבהיר את כוונתם לקורא הממוצע. אנא קח זאת בחשבון בטרם תשתלח בכותב הבא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר יניב הנכבד, אפתח בהתנצלות על תשובתי המתאחרת, וזאת עקב חופשת חג המולד כאן אצלינו באירופה. אותו מושג אשר הינך מכנה בלעג משהו "שפה תקינה" עוזר לנו לשמור טעם טוב בעולם ההולך ומתפרק מנכסים תרבותים, אשר בו תרבות ההמונים פולשת לכל חלקה טובה. לצערי עלי לבשרך שסגנון דבריך בתגובתך זו אלי מעיד אלף מונים גם על עיסתך: האם גם אצלך קיים ריגוש אנאלי למשמע מילים העוסקות בהפרשות? שים נא לב כי שועי העולם אינם מנהלים את עניניהם בעברית, וזאת למזלה הטוב של הציוויליזציה המערבית, אשר מראש ויתרה על ערכים כגון "קטע" ו/או סיגנון דוגרי-פלמחי, כפי שמעידה יציאתך אלי בסגנון בוטה וישיר. מעניין היה גם לקרוא בתגובתך שנושא המאמר מעניינך כקליפת השום, ולכן לא נמצאו כל עקבות של הבעת דיעה בתגובתך למאמר ואלי, דבר האומר דרשני. לסיום תגובתי זאת ברצוני להודות שלא קיים בי כל רצון להתחשב בטעמו וביכולתו של הקורא הממוצע של אתר זה, ועמו הסליחה בברכה א. מאן |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |