בחלק א' של המאמר בחנו את תהליך ההתחממות העולמית ואת השפעותיו ברמה הגלובלית. אם נמקד את התמונה על ארץ־ישראל לבדה, נגלה כי מדובר במקום רגיש במיוחד בגלל מיקומה על גבול המדבר, בגלל השטח הקטן, ובגלל השינוי בין אזורי אקלים מדבריים כמו הנגב לאזורי אקלים גשומים כמו הגליל.
האקלים בארץ־ישראל, כמו גם במזרח־התיכון כולו, עבר שינויים רבים בעשרת־אלפים השנים האחרונות. מחקרים שונים מראים על התמוטטות של ציביליזציות בתקופות שונות בעבר כתוצאה משינויים דרסטיים באקלים ובירידת הגשמים, על שינויים שהביאו לנדידות עמים, ואפילו על חורבן כמעט כלל־אזורי. חורבן כזה אירע בסוף תקופת הברונזה הקדומה (בערך שנת 2200 לפנה"ס), שבסיומה התמוטטו בו זמנית הממלכות הגדולות - מצרים, שומר ואכד - וכן ערים גדולות וישובים מהודו ועד ארץ־ישראל.
האימפריה האכדית, שקדמה לאשור ולבבל, התמוטטה מעט אחרי שנת 2200 לפנה"ס. עדויות רבות מלמדות שההתמוטטות באה משום שהגשמים התמעטו וחול כיסה את שדות החיטה שעליהם נסמכו התושבים. ערים וכפרים בצפון מסופוטמיה התרוקנו כשיושביהם ברחו דרומה, ונותרו שוממים במשך כ- 300 שנה. מחקרים גילו שכבות שמעידות על סופות רוח תכופות, כמות גדולה של אבק וסימני צחיחות נוספים. עדויות נוספות מראות כי באותה תקופה נפגעו גם מצרים, ארץ־ישראל, תרבויות הים־האגאי, ואפילו תרבויות עמק האינדוס. במצרים התמוטטה הממלכה העתיקה, בארץ־ישראל ננטשו ערי תקופת הברונזה, בכרתים ויוון קרסו תרבויות תקופת הברונזה, ובעמק האינדוס דעכו הערים מוהנג'ו־דרו והרפה.
תקופת יובש, מלווה בירידה במפלס האגמים, פקדה את הסהר, סהרה, צפון מערב הודו ומערב טיבט. בסביבות שנת 2250 לפנה"ס ירד מפלס ים־המלח לשפל חסר תקדים. משקעים בקרקעית הים בגרינלנד מראים על תקופה קרה במיוחד בזמן זה. קור קיצוני שכזה באזורים הצפוניים יכול לגרום לתקופה שחונה בדרום אירופה ומערב אסיה.
גם בתקופת הברונזה המאוחרת (בערך 1200 לפנה"ס) התרחשה נדידת עמים גדולה שהביאה לחורבן המערך המיושב ביוון המיקנית, ול"תקופת חושך" שם שנמשכה מאות שנים.
באותה תקופה היה משבר באזורים נרחבים במזרח התיכון ובהם תורכיה של היום, שבה התמוטטה האימפריה החיתית שהייתה הדומיננטית עד אז, בתוך שנים בודדות. גם בארץ־ישראל התמוטטה התרבות הכנענית בפתאומיות, מסיבות שעדיין אינן ברורות לחלוטין. יתכן וניתן להסביר את ההתמוטטויות הללו כתוצאה של שינויים אקלימיים חריפים ובצורות שחלו בתקופות אלו, ושהתרבויות השונות לא השכילו להתמודד איתם כהלכה.
היו תרבויות שהשכילו להתמודד עם הבצורת, במיוחד בארץ־ישראל, שבה נמשך היובש עוד מעבר לשנת 1900 לפנה"ס, אולם ההתמודדות תלויה בפיתוח מה שהיינו מכנים כיום "טכנולוגיות מים" - סכרים, תעלות, ואמות מים. כך התמודדו אותן תרבויות עם המצב ביתר הצלחה מקודמיהם, ואף ביתר הצלחה מיורשיהם.
בישראל אנו כבר חשים על בשרנו את אחת הבעיות שנגרמות על־ידי ההתחממות - מחסור גובר והולך במים, שהוא תוצאה של טיפול רשלני בבעיית המים בשנים קודמות, ושל תלות במי גשמים ששוב אינם מגיעים כבעבר. נעשו כמה מחקרים בנושא, ובקרוב יחל פרויקט בינלאומי גדול במימון גרמני לבדיקת ההשלכה של שינוי אקלים באזור מזרח הים־התיכון, על מקורות המים.
מחקר שערכו ד"ר תהילה בן־גיא ופרופסור פנחס אלפרט הראה שבישראל גם מרגישים כבר עכשיו את אפקט ההתחממות עצמו, אך בצורה מתעתעת. אם עושים ממוצע של הטמפרטורות במשך השנה מתברר שלא חל שינוי בממוצע משנות השישים ועד שנות התשעים. אבל, אם עושים ממוצע נפרד לחורף ולקיץ, מגלים שטמפרטורות החורף ירדו וטמפרטורות הקיץ עלו, כך שמזג האוויר נעשה קיצוני יותר בין העונות.
הגרף מתוך המאמר:
T. Ben-Gai,A. Bitan,A. Manes,P. Alpert,S. Rubin: Temporal and Spatial Trends of Temperature Patterns in Israel/Theoretical and Applied Climatology no. 64, 1999
גשמי הברכה החזקים האחרונים שירדו במדינת ישראל היו לפני כ- 10 שנים ב- 1991/92, וכיום משערים שגם אז הייתה זו תוצאה של תופעת "אל ניניו", דהיינו תופעה חד־פעמית יוצאת דופן. חוקרים צופים ירידה של כ- 25% בכמות המים במאגרים עד שנת 2100 כתוצאה מירידה בכמות המשקעים ועלייה בהתאדות. וזאת על־אף הגדלת נפח המאגרים כדי שיוכלו לקלוט יותר מים בפחות זמן.
בעיית המים היא אמנם הבעיה הבולטת ביותר, אך היא רק אחת מהבעיות שיוצרת ההתחממות. בישראל ריכוז גבוה של אוכלוסיה בשטח קטן יחסית - שישים אחוזים מאוכלוסיית המדינה מתרכזים באזור החוף הצר. עובדה זו הופכת את המדינה לפגיעה במיוחד לשינויי אקלים, ובמיוחד אם תהיה עלייה משמעותית בגובה מי הים. ישראל גם מצויה על סף המדבר, מה שגורם לכל שינוי בירידת המשקעים להיות קריטי.
הבעיות הללו מקשות במיוחד על ניסיונות לחזות איך אפשר יהיה להתמודד עם השינויים האקלימיים באזור בעתיד הקרוב והרחוק - שינויים אקלימיים שיפגעו בכל תושבי האזור במידה שווה. עם זאת, אפשר להעלות כמה תרחישים.
חוקרים בארץ העוסקים באקלים ובהתחממות כדור הארץ, כמו פרופסור אלפרט, הגיעו, כאמור, למסקנה כי בישראל אכן מורגשת כיום השפעת התחממות כדור הארץ. תופעה ראשונה היא אותה הקצנה טמפרטורות העונתיות שהוזכרה לעיל. אפקט נוסף של ההתחממות המורגש בארץ היא הנטייה לכיוון של הקצנה בתופעות מזג־האוויר, כלומר - יש פחות ימי גשם, אבל כאשר יורדים גשמים הם יותר כבדים. התופעה הזו מקשה על אגירת מי הגשמים וגם יוצרת בעיות נוספות כגון שטפונות ועומס יתר על מערכות הניקוז בישובים. לבסוף, יש סימנים שבאזור החשוב ביותר בארץ מבחינת הגשמים, הצפון, מורגשת ירידה בכמות המשקעים.
הדו"ח של מרכז Tyndall לחקר שינויי אקלים מעריך שבישראל תעלה הטמפרטורה ב- 4.6 מעלות יחסית לממוצע 1961-1990 עד בערך 2080 (תחזית לממוצע של 30 השנה שסביב תאריך זה). ניתן להעלות השערות באשר לתוצאות שיהיו לעליית הטמפרטורה, ועבור כל אפקט לנסות להציע דרך התמודדות. להלן כמה אפקטים והצעות.
מה עלול לקרות ומה אפשר לעשות
עליית הטמפרטורה תגרום למזג אוויר קיצוני יותר. הגברת עוצמת הגשם עם ירידה בסך־הכל המשקעים יגבירו שטפונות, סחף קרקע, ואיבוד מים. אלו יגרמו איבוד צמחיה ומדבור, וגם שטפונות פתע שיפגעו בתשתית ויסכנו חיים. הגדלת עוצמת הגשם והעלייה בגובה פני הים, שתגרום להפחתת השיפוע אל הים, עלולים לגרום להצפות. מילוי האקוויפרים יפגע משום שהמים יזרמו במהירות לים, ומצד שני הסכנה להמלחה של האקוויפרים תגבר עם העלייה בגובה פני הים. הקצנת הטמפרטורות פירושה שהפרשי הטמפרטורות בין הקיץ לחורף יהיו גדולים יותר, ושגם בתוך היממה יהיו הפרשים גדולים, כמו שמוכר לנו במדבריות. עבור משקעים יכול האפקט להתבטא ב"שברי ענן", כלומר כמות גדולה של גשם תרד בזמן קצר, ואגב כך לגרום לנזק רב למבנים ולערים, וזאת בין תקופות ארוכות שבהן לא ירד גשם כלל. ללא היערכות מתאימה יאבדו רוב המים שירדו משום שהקרקע לא תוכל לסופגם והם יזרמו לביוב. כמו כן, איכות מי השתייה תלך ותידרדר כתוצאה מזיהומים שונים. ההערכות הן שתהיה גם ירידה באיכות הקרקע כתוצאה מהצמצום במי הגשם והגידול המשמעותי בחום.
כל אלה יצמצמו את פעילות הצמחייה והחד־תאיים בקרקע, מה שיגרום להקטנת יכולת אצירת המים של הקרקע. שילוב התופעות הללו יביא לצמצום משמעותי בפוריות הקרקע, מה שעלול להביא למדבור של אזורים גדולים.
ההיערכות המתבקשת היא הכנת מאגרי מים שיתוכננו לקלוט כמויות מים גדולות בזמן קצר, ומערכות ניקוז שיתוכננו להוביל כמויות מים גדולות אל המאגרים. בזמן שבין הגשמים יתכן שאפשר יהיה להחדיר את המים לקרקע ולהכין את המאגרים לקליטת הגשמים הבאים, או שהמאגרים ישמשו לשאיבה לצריכת המים השוטפת.
תופעה אחרת של מזג אוויר קיצוני הן סופות עם רוחות חזקות. רוחות כאלו עלולות לגרום לנפילת עצים, להעפת גגות, ולנפילת עמודי חשמל (כפי שקרה בארץ בפברואר 2001, אז גם נפצע אדם באורח קשה). ההיערכות כאן צריכה להיות באמצעות תקנים מחמירים יותר ובדיקות קפדניות של מבנים ועצים בסכנה.
עליית הטמפרטורה עלולה לגרום להופעת מזיקים לא מוכרים, או בעונות לא מוכרות. גשמים שביניהם מפרידה תקופה ארוכה ללא גשם מביאים להתפתחות יתושים. בשלוליות שנוצרות לאחר הגשם יכולים זחלי היתוש להתפתח, במיוחד אם הטמפרטורה אינה נמוכה. גשם נוסף היורד לפני שהזחלים התפתחו גורם לשבירת פני המים ולטביעת הזחלים. אולם, אם עוברים כמה שבועות בין הגשמים, הזחלים יכולים להתפתח ללא הפרעה. כיום, הטמפרטורות בחורף הישראלי באזור המרכז גבוהות מספיק כדי לאפשר התפתחות כזאת. ההיערכות המתבקשת היא פעולה למניעת התפתחות יתושים גם בחורף, שלא כמקובל עד כה בארץ. גם בגידולים חקלאיים יכולים להופיע מזיקים בלתי מוכרים בארץ, שטמפרטורות גבוהות יותר יאפשרו את התפתחותם. כדי למנוע זאת יש צורך במעקב רציף כדי להבחין מוקדם ככל האפשר בהופעת מזיקים כאלו, ופעולה למניעת התפשטותם.
עליית הטמפרטורה והשינוי בהתפלגות המשקעים עלולים לגרום לתזוזת אזורים אקלימיים־גיאוגרפיים. כך יכול הנגב לעבור למצב של מדבר צחיח במיוחד, שכדי לגדל בו יבולים יש צורך בכמויות מים גדולות בהרבה מאשר נדרשות כיום. במצב של עליה בצריכת המים ומחסור במים כבר כיום, יתכן שלא יהיה ניתן לקיים חקלאות באזורי דרום הארץ. אם תתקבל החלטה לקיים את החקלאות בכל מחיר, יהיה צורך להיערך לאספקת מים באמצעות התפלה. היערכות אחרת יכולה להיות קבלת החלטה ברמות הגבוהות ביותר של הפסקת גידולי שדה ומעבר לחממות, או הפסקת מוחלטת של החקלאות באזור הדרום.
אזור תל־אביב עלול להפוך מאזור ממוזג, עם 500-600 מ"מ גשם לשנה, לאזור על סף המדבר, כמו אזור באר־שבע כיום, עם 200-300 מ"מ גשם לשנה. גידולים צורכי מים יכולים להיהפך לבלתי מעשיים באזור המרכז. תגובה אפשרית היא מעבר לגידולים שאינם צרכני מים גדולים, שהם עמידים ביובש ובתנאים קיצוניים יותר מהקיימים כיום.
בריאות הציבור
מבחינת בריאות הציבור יש סכנה בטמפרטורות הקיצוניות. החום בקיץ והקור בחורף עלולים לפגוע בבריאותם של אנשים, והבדלי הטמפרטורות הקיצוניים ביממה יגבירו אף הם את שכיחות המחלות. ההיערכות היא באמצעות הסברה, חינוך, וכמובן היערכות מערכות העזרה והרפואה הציבורית.
כפי שכבר נטען, ההתחממות תביא להאצה בהופעתם של מזיקים מסוגים שונים שמותאמים לקיום באזורים חמים, ואשר לא היו מוכרים כאן עד כה. הופעתם של מזיקים כמו יתושים עלולה להביא להופעת מחלות חדשות, או שנחשבו למחלות שהודברו. כך יכולה לחזור הקדחת באמצעות יתוש האנופלס, דלקת קרום המוח ומחלות אחרות.
מזיקים חדשים יכולים להביא איתם גם מחלות שהיו בלתי ידועות באזורנו, כמו קדחת דנגי, או מחלות מוכרות אבל לא נפוצות בארץ כמו קדחת הנילוס (שאובחנה בארץ בשנת 2001). האקלים החם גם יקל על התפשטות חיידקי הכולירה, למשל. ההיערכות הנדרשת היא הכנה להופעת מחלות טרופיות שכאלו, הדרכת הרופאים להבחין בסימניהן, וכמובן היערכות לטיפול בהן.
אזורים שונים יכולים להיהפך למקומות חמים הרבה יותר מבעבר, או אף קרים הרבה יותר מבעבר, והדבר עלול לגרום לנזקים בריאותיים שיהיה קשה להתמודד עימם. מחלות הקשורות באקלים עלולות לפגוע במיוחד בילדים ובזקנים. סופות חול ואבק שיתרבו עם השינויים במזג האוויר עוד יחזקו מחלות כאלה.
יש לשים לב להשפעות של המחסור בגשמים על חיי הטבע, שמורות הטבע ובעלי החיים, שעלולים להפגע קשות מהמחסור במים ואולי אף להעלם - במיוחד בעלי חיים שיכולים להתקיים רק באזורים ובתנאים ספציפיים מאוד. גם ציפורים מהגרות עלולות להיפגע מהשינוי בתנאים שירחיב את המחסום המדברי אותו ציפורים אלה עוברות בדרך כלל. ישראל ככלל תהייה מעתה פחות "מסבירת פנים" לציפורים אלה. גם דגים, פרנסתם של דייגים במקומות כמו הכנרת, עלולים להתמעט מאוד כתוצאה מעליית חום המים.
דוגמא למערכות ביולוגיות רגישות העלולות להיפגע אנושות, וכבר נפגעות, הן שוניות האלמוגים של ים סוף ואילת, וכן מערכות אקולוגיות במקומות מבודדים יחסית כמו החרמון, הר מירון, והכרמל.
לפגיעה במערכות הביולוגיות יכולה להיות השפעה חמורה נוספת על התיירות שנפגעה בין כה וכה מהמצב הביטחוני הלא יציב. מצד שני, השינויים באקלים עשויים לגרום לחדירה של סוגי בעלי חיים חדשים לישראל, כגון חרקים ומזיקים שונים, שכאמור, יכולים להביא למחלות חדשות. ההתחממות גורמת לכך שמינים שונים מאזור ים־סוף וסיני "פולשים" כעת לאזור הים התיכון ומתחרים שם בהצלחה עם המינים הוותיקים. ככל שההתחממות תגבר כן תגדל ה"הגירה" מאזור סיני לאזור הים התיכון.
גם הפיתוח האינטנסיבי באזורי חוף שונים ביחד עם העלייה המואצת במפלס פני הים עלולים לפגוע במערכות החיים של אזורים אלה ולפגוע בגיוונם. עלייה של 30 ס"מ במפלס פני הים עלולה להביא להצפה של כ- 60 מטרים ביבשה. ייתכן שבעלי חיים וצמחים שונים לא מסוגלים "להגר" מזרחה כתוצאה ממחסור בסביבות המתאימות להם.
העלייה במפלס פני הים עלולה לפגוע בנמלים ובמקומות אחרים הנמצאים ליד החוף כולל בפרויקטים תיירותיים שונים, ואף לגרום להפלת סלעי חוף. גידול במספר הסערות ושינוי כיוון הרוח עלולים לפגוע גם הם באזור החוף, שהוא כאמור האזור המאוכלס ביותר של ישראל. גם באילת חוף הים עלול להיפגע כתוצאה מהעלייה במפלס פני הים. ההנחה היא שעד שנת 2030 מפלס פני הים יעלה בכ- 18 ס"מ ועד שנת 2100 בכ- 50 ס"מ.
ההתחממות עלולה גם לגרום לנזקים ביערות ולצמחיה. המחסור בגשמים גורם למות עצים רבים בארץ ומגמה זאת רק תתחזק בעתיד. כמו כן, כתוצאה מההתחממות יגדל מספר השריפות בשנה.
שיקולים של תכנון לאומי
בעבר נהוג היה להניח שיש שנת בצורת כל מספר קבוע של שנים. לכן, שנה שחונה אחת לא היוותה סיבה לדאגה, משום שההנחה הייתה שבשנים הבאות אחריה תתוקן שאיבת היתר. אם הנחת הבצורת הזו אינה תקפה יותר, יש להיערך למצב שבו כמות המשקעים לא תהיה פחותה בשנה מסוימת, אלא שכמות המשקעים תקטן באופן קבוע. אפשרות אחרת היא שהתנודות בכמויות המשקעים יהיו חריפות יותר מבעבר. כך, גם אם בחישוב רב־שנתי יהיו הממוצעים זהים לממוצעי העבר, הרי שיתכנו כמה שנות בצורת רצופות, ואחריהן כמה שנים של עודף מים.
ההיערכות לשני התרחישים היא באמצעות מאגרי מים, שיתוכננו להיות רב־שנתיים - כלומר מאגרים גדולים יותר, ומצד שני, היערכות לכמויות מים גדולות, כלומר אמצעים למניעת הצפות. בשנים האחרונות אכן נתקלנו בתופעות כאלו בישראל, ואף בשנים שבממוצע ירדו בהן פחות גשמים, היו מקומות שבהם היו שטפונות. בחורף 2000-2001, כזכור, אף טבע ילד למוות בתל־אביב.
בחלקו הבא של המאמר: מה אפשר לעשות מול נבואות הזעם? הצעות לפעולה.
|
קישורים
התחממות בימי קדם - במאמרו של אלי אשד "יהושע יהושע" באייל הקורא
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש