 |
|
סוף השבוע האחרון הדגים, פעם נוספת, עד כמה מסוכן הכוח (להשחית) שהצטבר בידיה של פרקליטות המדינה, ועד כמה הנורמות והחקיקה הישראליים לא נתנו מענה לסכנה הזו.
|
|
| פוליטיקה • אברהם פריד (פריצי) • יום ה', 9/8/2001, 0:36 |
|
| |
פרסומים בתקשורת גילו כי בידי יו"ר הכנסת אברהם בורג מצוייה מאז ינואר השנה חוות דעת סודית מפרקליטת המדינה עדנה ארבל, בה נטען שיש להגיש תביעה כנגד יו"ר הכנסת לשעבר דן תיכון, להחזר כספים שקיבל שלא כדין מקופת הכנסת. הגדיל בפרסומים העיתון "ידיעות אחרונות" שהכותרת שנתן לידיעה בנושא הכריזה כי "הפרקליטות תגיש כתב אישום כנגד דן תיכון", כאילו שמדובר בכתב אישום פלילי, שעה שהידיעה עצמה סיפרה כי יש, לכל היותר, חוות דעת הטוענת שיש לתבוע ממנו סכום של 100,000 ש"ח בהליך אזרחי. "ידיעות אחרונות" גם לא טרח לפנות לתיכון ולבקש את תגובתו.
תיכון המופתע הגיב כי לא ידוע לו על מסמך זה, ודבר קיומו נודע לו רק מהתקשורת. מסתבר כי המסמך עצמו (מחודש ינואר!) לא הועבר מעולם לידיעתו ותיכון טען כי פרקליטת המדינה גם לא פנתה אליו מעולם לשאול אותו דבר בקשר לעובדות הנטענות או לבקש את תגובתו לטענות בטרם תכתוב חוות דעת ותקבע מסקנות לגביו. תיכון גם טען כי פרסום המסמך הזה הינו חלק מהמהלכים בהם נוקט כיום יו"ר הכנסת הנוכחי בורג בכדי להסיט את תשומת לב הציבור מהפרשיות שפרסם מרדכי גילת על בורג עצמו, גם כן בידיעות אחרונות.
מה שלא סופר לציבור בפרסומים אודות המסמך של עדנה ארבל, הוא שמזה שנתיים מתנהל בביהמ"ש העליון משפט בו תובע דן תיכון מהכנסת כספים רבים שהגיעו לו, לטענתו, ועד כה זכה תיכון לקבל במסגרת משפט זה, בעקבות החלטות ביניים שכבר ניתנו על־ידי השופט, הטבות וכספים בסכומים המצטברים לכ-250,000 ש"ח. יצויין כי את ההגנה על הכנסת מנהלת פרקליטות המדינה, שהפסידה עד כה בכל המהלכים המשפטיים שנתקיימו. מתברר שדן תיכון, שתבע מלכתחילה הטבות רק בשווי 40,000 ש"ח, זכה כבר בתוספות בשווי רבע מיליון שקלים כתוצאה ממשפט זה, ועוד ידו נטויה. עד כאן העובדות.
שלושה דברים מדאיגים עולים מהפרשה הזו:
הראשון: פרקליטת המדינה כתבה דו"ח בו היא טוענת כי צריך לתבוע מתיכון 100,000 ש"ח בעבור לינותיו בבתי מלון בעת כהונתו כיו"ר הכנסת ובעבור ציוד שרכש מסעיף "קשר עם הבוחר". אולם פרקליטת המדינה לא פנתה לתיכון לברר עימו את העובדות הנטענות כנגדו ואת הסבריו. כנראה שהפרקליטה החליטה שהיא כבר יודעת הכל בעצמה. יוזכר שאת הטענות והעובדות כנגד תיכון העלו בורג וציוותו, והם ששלחו אותן לפרקליטת המדינה - וזו השיבה להם כי צריך לתבוע את תיכון. אבל הכיצד יודעת פרקליטת המדינה כי העובדות שנטענו בפניה הינן נכונות? וכי מונח בפניה דו"ח חקירה המאשר את נכונות העובדות והטענות? וכי נתקיימה חקירת משטרה שהביאה ממצאים בדוקים בפני הפרקליטות - כמקובל בכל הליך תקין?
מסתבר שעדנה ארבל חרצה את דינו של תיכון בלא לבדוק את העובדות ובלא לפנות אליו תחילה, לבקש את גירסתו, תגובתו והסבריו.
מתיכון, אם כן, נשללה בפרקליטות זכות הטיעון הבסיסית, זו הניתנת לכל אזרח, והוצא נגדו "פסק דין" בחשאי, בלא שנתקיים קודם לכן לא שלב ההוכחות ולא שלב הטיעון. זוהי תופעה מדאיגה.
בעיה שניה בפרשה הינה העובדה שארבל כתבה את מכתבה החשאי הזה ואת "פסק דינה", ושלחה אותו ליו"ר הכנסת הנוכחי בורג. היריבות בין תיכון לבין בורג הינה דבר ידוע וגלוי בציבור, ומדובר באישים פוליטיים משתי מפלגות יריבות. אם פרקליטות המדינה טוענת דבר כנגד איש ציבור מסויים, או שיש לה חוות דעת בעניינו - מדוע זה מועברים הדברים במסמך חסוי לידי יריבו הפוליטי המובהק בלבד? האם יו"ר הכנסת מהווה זרוע מזרועות אכיפת שלטון החוק במדינה?
והשאלה השלישית העולה היא זו: מאחר ומתקיים כרגע משפט בין תיכון לבין הכנסת באשר לכספים המגיעים לו מתקופת כהונתו, ופרקליטות המדינה עצמה מייצגת את הכנסת במשפט, מדוע זה לא הובאו הדברים והטענות הללו כתביעת נגד של המדינה כנגד תיכון? מדוע לא העלתה עדנה ארבל את הטענה הזו, שתיכון צריך להחזיר לכנסת כספים, במסגרת טענות ההגנה של הפרקליטות במשפט שתיכון מנהל נגד הכנסת? מן הידועות והמוסכמות הוא שכאשר אדם תובע את זולתו בענייני כספים, הרי שאם הנתבע טוען שהתובע הוא שחייב לו כספים - חובה עליו להביא הדברים בכתב הגנתו או לתבוע "תביעה שכנגד". הפרקליטות לא עשתה זאת - והדברים מעלים סימני שאלה קשים.
מאי־הבאת הטענה הזו במשפט המתנהל, עולה המסקנה שפרקליטות המדינה כנראה אינה חושבת שהטענה שתיכון חייב לכנסת 100,000 ש"ח תצלח בבית המשפט. כי בניגוד ל"פסק הדין" שחרצה פרקליטת המדינה במכתב חסוי ובלא ליידע את תיכון עצמו לגבי תוכנו, הרי שבבית המשפט יוכל תיכון להביא את העובדות, להתגונן ולהציג עובדות וטיעונים. סכנה כזו, מסתבר, אין פרקליטת המדינה מוכנה לקחת על עצמה.
נותרת השאלה מהי הסיבה האמיתית למכתבה החשאי של פרקליטת המדינה לאברהם בורג. יוזכר שבין בורג לבין דן תיכון מתחולל זה שנתיים "קרב" אישי חריף וארסי שהחל מהיום בו פרש תיכון מתפקידו ובורג החליפו כיו"ר הכנסת. לצרכי מלחמת הדמים ביניהם נדרשים שני הצדדים ל"תחמושת" רבה - ומכתבה החשאי של ארבל היה פגז רב עוצמה שבורג עשה בו שימוש חכם.
לאור הנסיבות ההיסטוריות בשדה המינויים המשפטי, הדעת נותנת כי עדנה ארבל ראתה בזמנו באברהם בורג מוקד כח שכדאי לתת לו מטעמה "שירות אישי", אולי בתקוה כי יהיה זה אחד הגורמים שיעזרו לה בעתיד במירוץ לכס השיפוט בעליון. על פניו, וכך נראים הדברים גם כיום, בורג היה והינו אחד ממוקדי הכוח הפוליטיים החשובים ביותר בישראל. הרכבה של הועדה למינוי שופטים, מערכות הלובי האישי והשפעתן של המפלגות והפוליטיקאים על המינויים ידועים לכל. תמיכה של אחד ממנהיגי מפלגת העבודה במועמדותה של ארבל יכלה להיות (או כך לפחות זה הצטייר בזמנו) חיונית ומשמעותית בדרכה של עדנה ארבל לעליון. נכון, היום נראה כי ארבל כבר איננה נחשבת כמועמדת ריאלית לתפקיד - אולם סקירת העיתונות שלפני חודש ינואר 2000 (מועד העברת המכתב החשאי שלה לבורג), מראה כי באותם ימים מועמדותה של ארבל לעליון ועלתה באופן רציני על סדר היום.
יש בהקשר זה, של נכונותה של ארבל לעשות מעשה מחפיר שכזה ולהפר כל נורמה משפטית למען הצרכים האישיים והפוליטיים של אברהם בורג, בכדי להצביע על מקור לדאגה חמורה ביותר. שהרי אם פרקליטת המדינה מוכנה לעשות דברים כאלה על גופו וחשבונו של מי שהיה יו"ר הכנסת, מה ימנע ממנה גם בהמשך (ומה מנע ממנה גם בעבר) לעשות מעשים כאלה על חשבונו של סתם אזרח פשוט?
כשנזכרים בפרשיות דומות של הפרקליטות, החל מהעמדת פוליטיקאים לדין בלא שנבדקו כראוי בסיסי הראיות כנגדם (קהלני, רפול, אבי יחזקאל, גוראל), עבור בהחזקת פוליטיקאים כבני ערובה ו"חשודים" במשך שנים (צחי הנגבי, לדוגמא), וכלה בטרטור אזרחים ואנשי עסקים ללא שיקול דעת ראוי (אלי הורוביץ), עוברת החלחלה בגוף ומתגבר הפחד מעוצמת הפרקליטות הנמצאת כיום בידים חסרות אחריות.
לכן המסקנה הציבורית חייבת להיות: חובת זהירות - ונקיטת אמצעים מיידיים לתיקון המצב. הגיע הזמן לקבוע בחקיקה כללים מחייבים, כאלה שסנקציות בצידם, לגבי התנהגות הפרקליטות. חסר כיום בחוק מנגנון הקובע במדוייק מהן חובות הפרקליטות באשר לזכות הטיעון והשימוע של אזרחים, חסרה חקיקה שתגביל את משך הזמן בו מותר לפרקליטות להחזיק אזרחים כ"בני ערובה" באמצעות חקירה נגררת או באמצעות החזקת תיק פתוח כנגדם בלא קבלת החלטה בעניינו, וחסר - וזה אולי החשוב ביותר - מנגנון שיקבע אחריות אישית שתתבע מבכירי פרקליטות המדינה, בכל מקרה בו יתברר כי עשו שימוש פסול וקלוקל בכוחם ועוצמתם.
הצבר הפרשיות בפרקליטות בשנים האחרונות כבר הביא לפגיעה קשה ביותר באמון הציבור בשלטון החוק ומשרתיו. יותר ויותר נשמעים קולות מפי אנשים, גם כאלה שאינם שייכים ל"שוליים" של החברה הישראלית, הטוענים כי משהו מסריח ביותר בפרקליטות המדינה. פרשת המסמך הסודי הזה של עדנה ארבל בעניינו של יו"ר הכנסת, מצטרפת עכשיו לרשימת האירועים הקשים שכבר נתגלו לגבי מעשי פרקליטות המדינה, ולכן הגיע הרגע לקום ולשים מחסום אמיתי בפני המשך תופעות חמורות אלה.
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש