 |
|
על פי ההגדרה הרווחת, אינני פטריוט, אך אני רואה בעצמי אחד. אם לא הייתי פטריוט, לא היה אכפת לי איך כיצד נראית מדינתי, ולא הייתי נפגע ממעשי העוול והשחיתות שבה.
|
|
| טור אישי • יוסי גורביץ • יום ו', 29/10/1999, 22:33 |
|
| |
"...אמת וצדק בשעריך -
זה יפה מראך,
זה נאווה קולך,
חן בעיני דודך"
- מאיר אריאל, מדרש יונתי
"אכן אני נרעד מחשש לארצי כאשר אני הוגה בהיות האלוהים הוגן: בכך שצדקו אינו יכול להשאר רדום לנצח."
- תומס ג'פרסון, הערות על מדינת ווירג'יניה.
כשמאלן, אני נתקל לעתים קרובות בביטויים כמו "עוכר ישראל", "אוהב ערבים", "תוקע סכין בגב האומה", ועוד. מסתבר שבשביל להיות פטריוט בישראל, עליך להיות זולל ערבים לתיאבון, ותומך במדיניות ממשלת ישראל לדורותיה, ותהיה בלתי צודקת, תוקפנית ומנוולת ככל שתהיה.
אינני יכול להיות פטריוט כזה. אינני יכול להסכים עם מעשי העוול הנעשים בשמי. אינני יכול לקבל את הרעיון שכל מעשה נבלה של כוחותינו המזוינים - וכאלה רבים היו, כחול אשר על שפת הים - הוא צודק. אינני יכול להסכין עם גזענותה הרשמית של מדינת ישראל. בקצרה, אינני יכול לחיות עם אותה אמרה מעוותת של גולדה מאיר, אותה אשה מאוסה, ש"יש צדק, אבל יש גם צדק יהודי."
בקצרה, על פי ההגדרה הרווחת, אינני פטריוט. ועדיין, אני רואה עצמי כאחד. אם לא הייתי פטריוט, לא היה אכפת לי כיצד נראית מדינתי. ואכפת לי. אני חש כל מעשה עוול כדקירה, כל מעשה שחיתות או אטימות שלטונית פוגע בי.
אהבת המולדת שלי אינה לאומנית ואינה מקדשת את העפר. הפטריוטיות שלי היא הומניסטית. היא רואה את המדינה כמכשיר המיועד לתועלתו של האדם. היא מאמינה שעל המדינה להעמיד לרשות האדם את הכלים שהוא זקוק להם להגשמה עצמית. היא מאמינה בצדק, ומאמינה שאסור למדינה לעשות עוול. היא נשענת על העברית ועל התרבות העברית.
אינני יכול לקבל את התפיסה של "זו ארצי, אם תצדק ואם תטעה." טעויות יש לתקן, על מעשי עוול יש למחות. מדינה הדורשת ממני להסכין עם העוול מפני שהיא זו העושה אותו, מבקשת ממני לחיות בניגוד למצפוני, ומכרסמת בתחושת אהבת המולדת שלי.
הסתירה בין תפיסתי על הדרך שבה צריכה המדינה לפעול, על האופן שבו צריכים חיי הציבור להתנהל, לבין המצב הקיים היא חריפה כל כך, שהמדינה עומדת לאבד אותי לטובת מדינה אחרת, שבה תהיה הסתירה חריפה פחות.
לכן אינני יכול לראות את עצמי כיהודי. מדינת ישראל היא אתנוקרטיה, שלטון בן הקבוצה האתנית - במקרה שלנו, הקבוצה האתנית היהודית. ככזו, היא מדכאת את בני הקבוצות האתניות האחרות. היא מפלה לטובה את היהודים, ולרעה את אלו שאינם יהודים. אפליה היא עוול. מאחר ומעמדו של היהודי בישראל דומה למעמדו של האפריקנר בדרום אפריקה של האפרטהייד, הרואה עצמו כיהודי מכליל עצמו בקבוצת עושי העוול.
קשה לי מאד להזדהות עם מדינת ישראל כפי שהיא כיום. היא שלילתו של כל מה שאני מאמין בו. בקרב תושביה נפוצה האמונה כי האזרח הוא כלי ביד המדינה, לצורך קידומו של המיעוט היהודי. המדינה מחנכת את תושביה לציות ללא עוררין, לקבלת המדינה כדמות־על שאחריה אין לערער, לשירות צבאי, שמזה שנות דור מתבטא רק בכיבוש ובמעשי עוול; מאז 1973, רוב שנותיה של המדינה, היא לא ניצבה בפני איום צבאי, פרט לאלה שיצרה בעצמה. היא מטפחת את הפרנויה היהודית, היא מקדשת את פולחן השואה, כדי להצדיק את הקסנופוביה שהיא רוויה בה מאז הקמתה.
אם המדינה רוצה בי כאזרח נאמן, עליה להשתנות. עליה לחדול מלהיות מדינת תושביה היהודים, ולהפוך למדינת כל תושביה. עליה לחדול ממעשי העוול שלה - והשליטה על עם אחר, הכיבוש, ההתנחלויות, הם מעשי עוול. עליה להכיר בעוולות שעשתה, ולנסות לכפר עליהם. עליה להכיר בכל תושביה כבניה החוקיים, ולהפסיק את האפליה ביניהם. עליה להפסיק ולחנך לדת מסוימת - כיום אין בתי ספר חילוניים בישראל, יש רק בתי ספר דתיים ובתי ספר מסורתיים - ולהכיר בכך שהדת היא עניינו הפרטי של אדם, ואין לה מקום בחיי הציבור. אם לא תעשה זאת - ואני מאמין שאני מדבר כאן בשם רבים - היא תאבד את אהדתי, היא תגרום לי לצאת לגלות, כפי שעשו פטריוטים רבים לפני.
אך לא נראה לי שדברי ישפיעו. אני, אחרי הכל, שמאלני אכול שנאה עצמית, אוהב ערבים ותוקע סכין בגב האומה. מי יקשיב לאחד שכמוני?
|
קישורים
קדוש, שטן או אדם? - מאת יוסי גורביץ
ישראל כמדינת טרור - מאת יוסי גורביץ
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש